[אות טו] **שאין דוחין נפש.*והא דלא מקרי הולד רודף דניתן להצילו בנפשו דמשמי' קרדפו אחרי' גמ' סנהדרין (דף ע"ב). והרמב"ם (פ"א מהלכות רוצח הלכה ט') כתב אף זו מצות ל"ת שלא לחוס על נפש רוצח לפיכך התירו החכמים שהעוברת שהיא מקשה לילד מותר לחתוך העובר שבמעיה בין בסם ובין ביד מפני שהוא כרודף אחריה כו'. והוא תמוה לכאורה דהא הכא לאו משום רודף אתינן עליה דהרי ביוצא רובו אין נוגעין בו אלא ע"כ הטעם משום דעובר לא נקרא נפש ועיין שו"ת גאוני בתראי (סימן מ"ה) שהאריך בזה ( דברי הרמב"ם הובא בח"מ (סי' תכ"ה). ואפשר משום דב"נ אסור להרוג העוברים אף שישראל אינו נהרג על זה. צריך לטעם דהוי כרודף אף דמשמיא קרדפו לי'):

[אות טז] **תוי"ט ד"ה שאין דוחים נפש. והן נהרגים עמו.**ולפ"ז יש לדון ה"ה בולד שיצא רובו אם ידוע ששניהם ימותו דמותר להציל האשה וצריך להתיישב בדין זה עכ"ל שו"ת פמ"א (ח"ג סי' ה'):