[אות ח] **במשנה וצריך להרים.**מכאן ראיה לדעת הסוברים דתרומת מעשר של דמאי נותנה לכהן בחנם ודלא כדעת הטור ביו"ד (סי' של"א) דמוכרה לכהן דא"כ למה צריך להרים הא האיסור נתבטל וגזל השבט ליכא דהא הדין דמוכרה לכהן כ"כ בשער המלך (רפ"ט מה' מעשר):

[אות ט] **בהר"ב ד"ה וצריך להרים. מפני גזל השבט.**ואם רצה אינו מרים ונותן דמיו לכהן. כ"כ רש"י בכורות (דף כ"ב ע"ב) ובתוס' שם ובהר"ש (פרק ה' מ"ב) דתרומות חלקו על רש"י ז"ל הובא בתוי"ט שם:

[אות י] **בתוי"ט ד"ה סאה תרומה. ותמיהני וכו'.**לענ"ד דברי הר"ש ברורים דהרי הכא אילו נפלו התרומה והערלה בב"א היו מצטרפין לאסור כיון דהם מין אחד אלא בנפלו זא"ז כיון דהראשונה נתבטלה מעלה את השניה וא"כ היכא דלא היה בתחלה שיעור ביטול רק ע"י נפילת הערלה פשיטא דהוי כנפלו בב"א מש"ה פירש הר"ש דמותר רק לכהנים. ומה דקתני אח"כ והערלה מעלה את התרומה מיירי באמת ע"כ בגוונא אחרינא דבתחילה היה שיעור לבטל הערלה ונפל אח"כ תרומה הרבה דליכא מאה כנגדו אלא בצירוף הערלה. והוא ברור בעזה"י. גם דעת הרמב"ם (פרק ט"ז הי"ז מהל' מ"א) כהר"ש אח"כ מצאתי בעזה"י שכונתי בזה לדעת הפרי חדש יו"ד (סי' צ"ט ס"ק כ"א):

[אות יא] **בתו"ח ד"ה הר"ב ד"ה והערלה .**וקשה דהא יש לו וכו'. עי' בשער המלך (פט"ו ה"ה) מה' מאכלו' אסורות (דף קמ"ה ע"א):

[אות יב] **במשנה שנפל תוך עיסת חטים.**אף דשאור בעיסה חלוק בשמא ובטעמא מ"מ כיון דהעיסה ראויה להמתין ותעשה שאור מש"ה מעכשיו הו"ל מב"מ. ר"ן בשם הרמב"ן. ויש לעיין ממה דאמרינן בסוגיא דע"ז (דף ס"ו ע"ב) חמרא לגו חלא רבא אמר בנ"ט דריחיה חלא וטעמיה חמרא חמרא הא מ"מ סוף לירד למטה ולהפך היין בטעם לחלא:

[אות יג] **תוי"ט ד"ה כגון. דכל מין בשא"מ.**משמע דס"ל דמחמץ ליכא אלא במין במינו והפר"ח יו"ד (סימן צ"ח) הארי' להוכיח דמחמץ איכא גם במבשא"מ וכמ"ש הרע"ב (מ"ד) דמחמץ בתפוח שרסקו לתוך עיסה עי"ש:

[אות יד] **בהר"ב ד"ה ור"ש מתיר. ברישא לא פליג.**תמוה לי על הר"ב ותוי"ט דשתיק ליה ולא השיגו. הא להדיא מבואר בפרק בתרא דע"ז (דף ס"ח) דלר"ש אפילו נפלו בבת אחת מותר. דמה שממהרת להחמיץ זהו נעשה בצירוף השאור של חולין וס"ל לר"ש כיון דאיסור ואיסור אין מצטרפין כדאיתא בריש פירקין איסור והיתר מבעיא ואחר שעה שפעולת החימוץ מכל א' לבדו אז הוי נ"ט לפגם עיי"ש. וצ"ע: