[אות יז] **תי"ט ד"ה המזה. ועוד דהיאך מחייבו לקרבן.**ע' בתוס' שבועות (דף י"ט ד"ה הלך וכו') ובמ"ל (פי"א מהלכות שגגות ה"ג):

[אות יח] **במשנה חבור לטומאה.**ואתיא כר"מ במתני' (פ"ה מ"ג) דכלים. גמ' (רפ"ד) דשבת. הובא בתי"ט במתני' דכלים הנ"ל. והתם הויא היכרא שלא לשרוף עליה תרומה וקדשים במאי דאינם מטמאים מאויר כמ"ש הרע"ב שם. והכא הוי היכרא במאי דאינו חבור להזאה. תוס' בשבת שם. ושם בד"ה חבור. כתבו וא"ת ואמאי לא מייתי מתני' דמס' פרה והיינו אהא דאמרי' שם רמי ליה ר"י לר"ז תנן שלל של כובסים ושלשלת של מפתחות והבגד שהוא תפור בכלאים חבור לטומאה עד שיתחיל להתיר. ורמינהו מקל שעשה יד לקורדם חיבור לטומאה בשעת מלאכה. וההיא דשלל של כובסים הוא ברייתא וש"ל תניא. ולזה הקשו אמאי פריך מברייתא ולא מייתי מתני' זו דפרה (וכן הוא בר"ש כאן להדיא). וי"ל משום דלא קתני עד שיתחיל להתיר עכ"ל. וקשה לי דמ"מ אמאי לא מייתי מתני' (דפ"ב דעוקצין מ"ו) דקתני עד שיתחיל להתיר ואף דשם לא קתני שלשלת של מפתחות וקתני רק שלל כובסים והבגד שתפור בכלאים הא מ"מ הוי פירכא דשלל ממקל בלאו שלשלת. וצע"ג:

[אות יט] **במשנה חוץ מטומטום.**בתוס' זבחים (ד' י"ז ע"ב ד"ה אונן כו') כתבו בפשיטות דבעל מום פסול להזות עיי"ש: