[אות יז] **בין בשבת.**ואף דבשבת ליכא נו"נ והיה ראוי להקדים התמיד במה דאפשר משום פסח שאחריו. מ"מ כיון דעבדינן מוספים בשש ובזיכין בז' א"א לעשות התמיד רק בז' ומחצה. גמרא:

[אות יח] **תוי"ט ד"ה ששחטו כו'. פ"ג דבב"מ.**ובמסכתין (דף ס"ג ע"א) ד"ה רבי מאיר סבר וכו':

[אות יט] **בהרע"ב ד"ה ושאר כל הזבחים. פטו' דכתיב זבחי.**ביומא (דף כ"ט ע"א) בתוס' ד"ה אלא וכו' הקשו דלמה לי קרא להכי הא בלא"ה פטור דהקרבן פסול כיון דשחטו בזמן פסח שהוא אחר התמיד של הערביים. והוכיחו מזה דבדיעבד אף דעבר על העשה דעליה השלם. מ"מ הקרבן לא מפסיל בכך עיי"ש. ולא הבנתי קושיי' דהא באמת זמן פסח מחצות ואילך ואם שחטו להפס' קודם תמיד כשר וממילא אם שחט אז לזבחים על החמץ פטור ואצטריך קרא להכי להיכא דשחט שלמים בי"ד אחר חצות קודם התמיד. וצ"ע:

[אות כ] **בתוי"ט סוף ד"ה שלא. דדלמא קרקע עולם היתה.**במחילת כתה"ק אשתמיטתיה סוגי' ערוכה בשבת (דף קנ"א ע"ב) עלה דההיא קרקע בקרקע מיחלף פירש"י שם אע"ג דמרחץ רצפת אבנים הוא מ"מ מיחלף בקרקע אחר. ולענ"ד דגם תוס' ס"ל הכי דלא יחלקו על סוגי' ערוכה. וקושיי' תוס' דבעזרה ל"ש אשוויי גומות היינו למה דס"ד לאוקמי מתני' כר"א דמרבץ הוי מלאכה דאורייתא דאילו לרבנן דהוי רק שבות הא ל"ג שבות במקדש וע"ז הקשו דהא מ"מ כיון דהיה מרוצף ליכא איסור דאורייתא דהא ליכא אשויי גומות ואין אסור רק מגזירה דמחליף בקרקע אחר. והמעיין בתוס' יראה להדיא דלא הקשו כלל על המסקנא לרבנן רק לס"ד. ובמהרש"א (בפ"י דשבת) נדחק בדבריהם מה דלא הקשו להם למסקנא לרבנן ולפמ"ש ניחא דהא באמת אסור גם במרוצף. ודלא כנראה מהתי"ט דתוס' והרמב"ם מחולקים בזה. כנלע"ד ברור:

[אות כא] **והשלישית במקומה עומדת.**רמז בזה דגבי הראשונה נקט וישבה לה בהר הבית ועלה קאמר שניה בחיל. אבל השלישית שהיתה במקומה לא היה ישיבה אלא עמידה דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי ב"ד בלבד עיין בירושלמי (פ"ז דסוטה סוף הלכה ז'):