[אות כא] **הרע"ב ד"ה ומתרין. דויסרו אותו.**והאזהרה נפקא לן מקרא דלא תאכלו על הדם כדאיתא במסכתין (דס"ג ע"א). והא דצריכי לדרש' דויסרו אותו י"ל דלא נימא דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד דאין לוקין עליו. וגם י"ל דאין לוקים דהלאו הוא לאו שבכללות כדאמרינן במסכתין שם על אינך דנפקא מהאי קרא דל"ת על הדם דאין לוקין משום דהוי לאו שבכללות. ובתוס' שם הקשו דמה צורך לטעם זה הא הלאו הוי שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לסורר ומורה. ותמיה לי על תמיהתם הא בבן סורר עצמו לוקה על לאו זה מקרא דויסרו. ובתוס' שם הקשו באמת דנילף בכל התורה דלקי אלאו שניתן לאזהרת מיתה היכא דלא יבא לידי מיתה. וזה קושיא מבעי טעמא במה דלא למידין בעלמא מיניה אבל עכ"פ בהך לאו ממש דבן סורר ומורה דלוקים עליה איך נימא דבשארי דברים דנפקא ג"כ מהך לאו לא ללקי משום דצריך לאזהרת מיתת בית דין וצלע"ג. ובעיקרקושייתם הנ"ל דנימא בכה"ת כולה בלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד דלוקים היכא דלא יבא לידי מיתה. לא ידעתי הא בלא"ה מצינו כן בלאו דלא תענה ברעך ע"ש דלוקים בעדות ממון ובעדות דבן גרושה אף דניתן לאזהרת מיתת ב"ד וכמ"ש תוס' בשבת (דף קנ"ד) ושם לא הקשו מינה דנילף בכה"ת מינה ואדרבא אפשר לומר דסורר ומורה ועדות הוי שני כתובים:

[אות כב] **במשנה ושבר את החבית.**דעת רש"י והרז"ה דאף אם נטל הכלים ושברן אחר שיצא ממחתרת פטור ואינו חייב רק כשהם בעין בשעה שתובעם זה. אבל דעת הרמב"ן דוקא בשברם בעודו במחתרת אבל שברן אחר שיצא חייב: