[אות קלא] **בהרע"ב ד"ה והחובל. שהיא תולדה דדש.**לטעם זה בעינן שיצא דם כגרוגרת וכ"כ הרמב"ם (פ"ח ה"ז מהל' שבת) וקשה לי דהרמב"ם כתב ריש פי"א דהשוחט חייב משום נטילת נשמה ואמאי אינו חייב גם משום מפרק הדם כמו בחובל ואף אם אין צריך ליתן הדם לכלבו מ"מ הא בחובל להזיק פטור רק משום מקלקל והא שחיטה לא הוי קלקול. ודוחק לומר דמיירי בלא יצא דם או שלא יצא כגרוגרת:

[אות קלב] **שם ד"ה ושאר שקצים. וחלזונות.**לטעם הא' שכתב הרמב"ם דחובל משום מפרק והוי תולדה דדש. בחלזון. בלא"ה פטור אף אילו היה לו עור כדקיי"ל דאין דישה אלא בגד"ק כדאיתא בשבת (דף ע"ה ע"א) דחלזון דאין בו משום מפרק ובבהמה ס"ל להרמב"ם דהוי גד"ק עיי"ש. ובהיפוך קשה ג"כ כיון דחלזון אין לו עור איך פליגי ר"י ורבנן בשבת (דף ע"ה) אי חייב בחלזון משום מפרק אם יש דישה שלא בגד"ק או לא. הא בשאר שקצים דאין להם עור חובל פטור ואפילו ביצא מהם דם כמ"ש הרמב"ם במפורש (בפ"ח ה"ז) (ודחה סוגיא דחולין (דמ"ו ע"ב) מהלכה ע' בכ"מ) וע"כ משום דבלא עור לא מקרי מפרק א"כ בחלזון ל"ש כלל מפרק. ומצאתי שעמד בזה הפמ"ג בס' א"א סי' שט"ז סקט"ו. וכזה ק' לי על רש"י (דף ע"ח ע"ב) ד"ה משום נטילת נשמה דנטנ"ש הוה במשכן באילים מאדמים ותחש וחלזון עכ"ל קשה לי במה דנקט חלזון הא מסקי' לעיל (דף ע"ה ע"א) דבחלזון שמוציא דמו לצביעה אין בו משום נטילת נשמה דהוי מתעסק דכל כמה דאית ביה חיותא וכו'. ואף דלר"י דמשני שם שפצעו מת ס"ל דיש בו משום נטילת נשמה מ"מ הא רבא מסיק התם דאפ"ת שפצעו חי ובפשטא דמלתא קי"ל הכי וא"כ מאי בעי רש"י בזה למנקט חלזון מה דהוי רק לר"י וצ"ע:

[אות קלג] **תוי"ט ד"ה והחובל. ודומה זה לכותב שם משמעון.**והוא תמוה לענ"ד דשאני התם דבכותב שם לחוד הוי מלאכה וחייב מש"ה אף ברצה לכתוב שמעון לא גרע וחייב מיד כשכתב שם אף כשעדיין לא נתקיים כל מחשבתו. מ"מ שם מלאכה עלה. אבל הכא דבנצרר הדם ולא יצא דא"י ליתנו לכלבו. אם היה תחלת מחשבתו לחבול בענין שיצרור לחוד ולא יצא היה פטור משום מקלקל וא"כ מה בכך דחשב שיצא הדם ויתן לכלבו. הא מ"מ עתה שלא יצא הדם לא נעשה מלאכת חיוב דהא מקלקל הוא. והרי מפורש בתוס' (דף ק"ו ע"א) ד"ה בחובל וכו' דהא דר' אבהו ס"ל לר"ש דמקלקל גמור בחבורה אף דא"צ לכלבו חייב. היינו דהוא היה סבור שיכול ליתן לכלבו (דבלא"ה הוי מלאכה שאצ"ל) אלא דהיה איסורי הנאה וא"י ליתן לכלבו. הרי אף דלפי מחשבתו לא היה מקלקל מ"מ מקרי מקלקל כיון דבאמת נעשה קלקול. וא"כ לר' יוחנן דס"ל שם דבאמת בזה דהוי מקלקל גמור גם בחובל פטור אלא בענין דנותנין באמת לכלבו. ומכש"כ לדידן דקי"ל כר' יהודה דגם בחובל מקלקל פטור. ובנצרר הדם אמאי חייב הא הוי מקלקל. ואולי יש לדחוק דגם בנצרר יכול ליתן לכלבו הדם כשהוא נצרר שישליך הבשר הצרור לכלבו אלא דס"ל להתוי"ט דכפשוטו מיירי אף שדעתו היה בחבלה שיצא הדם ליתן לכלבו אם כן עדיין לא גמר כל מחשבתו. דמ"מ חייב ודמי לשם משמעון דגם זה בנצרר מלאכה גמורה ליתן כך לכלבו. ועדיין צ"ע.