[אות כז] **בר"ב ד"ה ועד אמנום. אם נעבד בשביעית נאכל.**היינו בקדושת שביעית והיכא דנאכל ונעבד אוכל בתורת חולין. ולאידך פירושא דנאכל היינו אחר הביעור מסתפק במ"ל אם גם קודם הביעור מותר לאכול בתורת חולין או דצריך לאכול בקדושת שביעית ורק בביעור הקילו. והרמב"ם בחבורו מפרש דנאכל ולא נאכל דמשנתנו לענין ספיחים דאסרו חז"ל לאכלו (עיין לקמן פ"ט) בזה לא החמירו לענין כיבוש עולי מצרים אבל כל שאר דיני שביעית נוהג בו. ועיין לקמן (פ"ט מ"ב) מ"ש שם על הגליון:

[אות כח] **בר"ב ד"ה בצלים שירדו עליהם גשמים. אע"פ שהוא מרובה.**וכ"כ הר"ש והרא"ש. אבל הרמב"ם כתב מה שצמח מהן יהיה כאילו צמח בארץ ויחשבו כפירות שביעית עכ"ל. משמע דגדולים בלחוד הוא דאסורים. וכ"כ בחבורו (פ"ד ה"כ) ואותן העלים אסורים משום ספיחים. והבצלים עצמם מותרים ועומדים. ועיין בתוי"ט בס"פ שאח"ז:

[אות כט] **בתוי"ט סד"ה משיעשה כיוצא בו. בשביעית.**ועוד דבירק שנגמר גידולו בשביעית לא אזלינן בתר לקיטה עכ"ל: