[אות לה] **כגון הסיאה.**אע"ג דבפ"ג מ"ט דמעשרות משמע דהוי מאכל אדם היינו דוקא כשהם בחצר סתמן למאכל אדם לפי שרואה ויודע מתי לוקטן עד שלא יתקשו כ"כ תוס' בנדה (דף נ"א ע"א) ד"ה אלא דזרעינהו וכו':

[אות לו] **אבל סך הוא את השמן.**ושמן שהגרדי סך באצבעותיו מותר ושהסורק נותן בצמר אסור בהיפוך מדינא דדמאי. במתני' (ספ"ב דדמאי) הר"ש שם בשם התוספתא:

[אות לז] **בר"ב ד"ה שנתנה. אבל בטהור מותר.**תמוה לי דהא במ"ש ואכלת כתיב. ושתיי' וסיכה ילפי' דמותר. דשתייה בכלל אכילה וסיכה כשתייה. אבל הבערה לאו בכלל אכילה הוא. ומהא דכתיב לא בערתי ממנו בטמא אין לדייק דבטהור מותר די"ל דאיצטריך דלא נימא דבטמא כיון דלא אפשר באכילה הותר בהבערה וכמו בתרומה דטהורה אסור בהבערה וטמאה מותר. ולא מצאתי גילוי לדין זה דמ"ש טהור מותר בהבערה בש"ס ופוסקים זולת בהר"ש והרע"ב כאן וצ"ע. אח"כ מצאתי מפורש בפירש"י יבמות (ד' ע"ג ע"א) דכתב להדיא דקרא דלא בערתי ממנו בטמא אתי לאורויי דלא נימא דמשום הטומאה הותרה ההבערה:

[אות לח] **אבל קוצה אותם בחרבה.**הר"ש כתב בשם ת"כ דבשמור אסור כדרכו ובחרבה מותר ובהפקר בכל ענין מותר. וכ"כ תוס' סוכה (דף ל"ט ע"ב) אלא שתמהו דבודאי מתני' דהכא מיירי בסתם שביעית שדרך להפקיר. אולם בר"ה (דף ט' ע"א) ד"ה וקציר וכו' כתבו בהיפוך דבשמור בכל ענין אסור ובמופקר רק ע"י שינוי מותר עי"ש:

[אות לט] **בר"ב ד"ה שלא יביאנו. בשביל שמן של תרומה.**כן פי' הרמב"ם. והר"ש פי' שלא יביא שמן של תרומה לידי פסול דשביעית עד הביעור ותו לא ועיין בפ' שאח"ז (במשנה ח') בתי"ט וצ"ע:

[אות מ] **בתו"ח ד"ה בר"ב ד"ה שלא וכו' שלא יוכל לאוכלו אלא כו'.**ובהיפוך לבשל ירק תרומה בשמן שביעית י"ל דמותר כיון דתרומת ירק דרבנן מותר להביא התרומה לידי פסול. גם י"ל כיון דהוי תיקון להתרומה שמשביח בזה מותר. עיין בזבחים (דף ע"ו ע"א) ובתוס' שם ד"ה שביעית: