[אות י] **הרע"ב ד"ה ועל ספק עפר. מספקי' ליה ברקב של מת.**קשה לי דאיך קתני על ודאי מגען הא רקב אינו מטמא במגע כמ"ש הרע"ב (פ"ב מ"ב) דאהלות. וע' בתי"ט שם (מ"א ד"ה מלא תרווד) וצ"ע וע' ברש"י נדה (דנ"ז ע"א ד"ה טומאת רקב) (ע' מה שכתב רבינו בריש פ"ב דאהלות):

[אות יא] **בא"ד ועל ספיקן של בגדי ע"ה.*ובתוס' פ"ק דשבת (דף ט"ו ע"ב) כתבו דס' בגדי ע"ה משום דעשאום כזבים (וכיון דרבנן גזרו עשאו רק כמו ספק. מהרש"א) ועל ספק רוקי' נמי דקאמר דחיישי' שמא של ע"ה וע' מהרש"א שם ותמצית דבריו לא דשורפים משום שמא הרוק של ע"ה דהוי ס"ס דהא בודאי מע"ה נקרא רק בשם ספק כמו בגדי ע"ה. אלא דתוס' כתבו שמא היינו בדרך ספק בפשט ספק רוקין דשמא היינו רוק ע"ה דקרי לי' ספק כמו ספק בגדי ע"ה. או דמיירי ברוק דעלמא ומשום ספק דשל זב הן עיי"ש. ואולם תמוהים לי דברי תוס' נדה (דף ל"ד ע"א ד"ה וזובו טמא כו') וא"ת ואמאי לא שורפי' הא שורפין על ספק רוקין דע"ה ע"ש. מהיכן פסיקא להו כן דלמא באמת ס' הרוקי' הרוקי' דעלמא ומשום של זב הן. ומרישא דס' בגדי ע"ה דלמא הטעם דשמא ישבה עליהם אשתו נדה דהרי ע"כ מה"ט לא הביאו ראיה מרישא. וצ"ע. ( אפשר דלכן לא הקשו מרישא דהכרח סברת' שגזרו עליהם שיהיו כזבים הוא מרוק כמו שכתבו בלשונם גזרה משום צינורא דע"ה ואפי' כו' אבל קושי' רבינו הוא ביותר לפי פי' מהרש"א. במ"ש או דמיירי ברוק דעלמא כו'):

[אות יב] **אבל דבר שהוא אב הטומאה.**ע' פ"ב דמקואות (מ"ב) בתי"ט ד"ה בטומאה: