[אות ג] **במשנה ועל ולד ולד תמורה.**קשה לי למ"ש רש"י (דף כ' ע"ב) דולד תמורה הוי בכלל ולד שני. דתמורה קרי ולד הואיל ומכח אחר אתי. א"כ אמאי נקט ועל ולד ולד תמורה הא בולד תמורה עצמו לא קרב דהוי בכלל ולד ולד. וצ"ע:

[אות ד] **ברע"ב ד"ה ולד שלמים. מדרבנן משום גזירה.**והולד תודה מודה ר"א דקרב כדאיתא בסוגיין. ופירש"י דתודה לא שכיח כ"כ ומש"ה ל"ג. ומה"ט ניחא דר"ש ס"ל דולד ולדה לכ"ע לא יקרבו מ"מ בתודה י"ל דיקרבו וכסתמא דמתני' דבסמוך דלא מצינו דפליג עלה. ואולם מדברי הרמב"ם (רפ"ד דתמורה ה"ב) מבואר דס"ל דגם בתודה ולד ולדה לא יקרבו. ולא ידעתי מנין לנו זה דולד ולדה לר"ש חמור מולד ראשון לר"א. וצ"ע. ואף אם נימא דבולד ולד מטעם דניכרת מתוך מעשיו דלגדל בעי חיישינן אף בלא שכיח. ויש סעד לזה דתמורה ג"כ לא שכיח דעבר בלאו (ומשמע באמת דלר"א ולד תמורה קרב מדנקט במתני' רא"א ולד שלמים לא יקרב שלמים ושייר ולד תמורה). וכיון דס"ל לר"ש דולד ולד תמורה לא יקרבו מוכח דגם דלא שכיח חיישינן בולד ולד כיון דניכר מחשבתו דלגדל עדרים בא ומתני' דבסמוך באמת כת"ק דס"ל לחכמים גם ולד ולד יקרבו ולא חמיר מולד עצמו. ואולם לפ"ז קשה דאמאי פסק הרמב"ם כר"ש הא הוי מחלוקת ואח"כ סתם דבמתני' דבסמוך סתם כת"ק. וצ"ע:

[אות ה] **במשנה תמורת אשם ולד תמורתה.**והא דלא אמרי' דולד תמותר אשם יקרב אשם כמו בולד תמורת עולה במתני' ב'. י"ל דמיירי שהקריב האשם הראשון וא"א להביא ב' אשמות. גם אף אם נאבד ולא קרב האשם הראשון מ"מ כיון דלכפרה אתי אינו מתכפר בדבר עבירה. שבא מכח תמורה דעבר על לאו דלא יחליפנו כדאיתא בסוגיא (כ"כ ועי' תוס' ד"כ ע"ב ד"ה אבל לפני כפרה):