[אות יג] **במשנה ר"ש אומר.**פליג ג"כ על בב"ח דר"ש ס' בב"ח מותר בהנאה כדאי' בחולין (ד' קט"ז) אלא לא נחית לפלוגי רק בחולין שנ"ב. כ"כ תוספות נדה (דף מ"א ע"א ד"ה קסבר כו') וכתבו שם עוד בחד תירוצא דר"ש פליג גם בקדשים שהפילו כיון דקסבר ולדות קדשים בהוייתן הן קדושים לא חלה קדושה על הנפלים ומותרים בהנאה כמו בילדה טומטום ואנדרוגינוס לרשב"ג לעיל (פ"ה מ"ב) עיי"ש:

[אות יד] **תוי"ט ד"ה וכן חיה. והוא מלתא בלא טעמא.**בחולין (דפ"ה ע"ב) כתבו תוס' הטעם דגזרי' חיה אטו בהמה ואע"ג דבבהמה גופה לא הוי בשריפה אלא גזירה אטו קדשים שיצאו לחוץ ובחי' ליכא למטעי אטו קדשים לא הוי גזירה לגזירה כיון דאסירא מיהא דאורייתא הוי כולה חדא גזירה עיי"ש:

[אות טו] **במשנה ואת שדרכו ליקבר יקבר.**קאי על ערלה וכ"כ אבל בתרומ' טמאה הדין דיעשה זילוף. תוס' פסחים:

[אות טז] **ברע"ב ד"ה ותרומה טמאה. שלך תהא להסיקה.**קשה לי האיך נלמוד מזה דבשריפה הא לך. אתי' דמותר בהנאה ומנ"ל דבשריפה. ובסוגי' שבת (דכ"ה) איתא כשם שמצוה לשרוף את הקדשים כך מצוה לשרוף תרומה טמאה. ובתוס' שם דמשום דדמי לקודש ומדרבנן. או דמדאורייתא דמקרי קודש. וצ"ע:

[אות יז] **ברע"ב ד"ה כל הנשרפים. דלמא חפר איניש.**לא ידעתי למאי צריך לזה הא בפשוטו הטעם דלא יקברו דהא צריך לקיים מצות שריפה וצ"ע: