[אות לב] **כביצה.**היינו כביצה תרומה שהתרומה היא חלק א' ממאה וא'. וצריך שלא יהיה בעיסה ק"א ביצים. תו' והר"ש:

[אות לג] **שם בתי"ט סד"ה תעלה ותאכל נקודים. דקדושת תרומה יש בה.**הלכך נר' תעלה בעלי' ממש. והא דנקט תעלה משום שהיא בטילה בחולין מטומאתה ותאכל כמו החולין קליות. אבל לר"א הסאה תירום ותשרף והחולין תאכל נקודים עכ"ל הרא"ש:

[אות לד] **שם בתי"ט ד"ה כדי. משום גזירה דאמר עולא התם.**היינו גזירה שמא יביא קב חולין טמאים ממקום אחר וקב ועוד ממין זה סבר אבטלינהו ברובא וכיון דאיכא משהו מצא מין את מינו וניעור:

[אות לה] **בהרע"ב ד"ה אין המדומע. בעינן מאה מן החולין.**עי' בהר"ש שכתב דאף החולין שבדמוע מסייעי' לבטל ולפ"ז ממילא הדין לכאורה בדינא דמתני' הקודם בסאה תרומה שנפלה לק' והגביהה ונפלה למק"א בכל ענין אינה מדמעת דהא בכל פעם יש באותו מדומע א' מק"א תרומה והשאר חולין. וכן ראיתי שכתב הרא"ש להדיא. אולם דעת הרמב"ם בפי' ובחבורו דאין החולין שבמדומע מסייעי' לבטל ע"ש. אח"כ מצאתי בעזה"י שכ"כ ג"כ הפר"ח יו"ד (סי' צ"ט ס"ק כ"א) דבודאי במתני' דהכא אינה מדמעת כלל דהא החולין שבו מבטלין. ותמה ג"כ על הרמב"ם בפירושו הנ"ל וכתב דבדברי הרמב"ם בחבורו אינו הכרח כ"כ דחולק על הר"ש:

[אות לו] **בהרע"ב ד"ה ופחתו. ואין כאן מאה ואחד.**והר"ש כתב דאפי' היה כן היה מותר דכבר נתבטל. ומש"ה לא קתני ברישא אם ידוע שהחטים של תרומה יפות. ועיין ברשב"א בתהה"א הובא בב"י יו"ד (סי' צ"ט) שכתב אלמא עד דאיכא למימר דפחתה תרומה מותר הא לא פחתה תרומה אסור ע"ש אולם בשו"ת הרשב"א (סי' תס"ג) כתב דמדלא תני ברישא ואם ידוע דהחטים תרומה יפות דאסורים ע"כ דדוקא בנפלה אחרת ממש בעינה אסורה אבל לא בכה"ג דהתרומה עצמה הותירה. ומקולי תרומה הוא כיון דהחמירו בה מצד א' להצריך ק' הקילו בה מצדדים אחרים עיי"ש:

[אות לז] **שם בתי"ט ד"ה כך פחתה. ולא הוי מבטל וכו'.**אבל הר"ש כתב דמתני' ר' יוסי היא דאמר אף מתכוין וילקוט ויעלה בק"א עכ"ל. והיינו ר"י דמתני' ו' (פ"ק דערלה). ואם כן להלכה דלא קיי"ל כר"י דהתם ה"נ אסור לכתחלה לטחון. ועיין פר"ח יו"ד (סס"י ס"ד) שכתב הטעם בשם הירושלמי. כיון דאין כוונתו לבטל רק לטחון החטים מש"ה מותר לכתחלה ע"ש. וכ"כ הרא"ש הובא דבריו בשו"ת רשב"א (סי' תס"ג):