[אות מח] **בהרע"ב ד"ה המאכיל וכו'. דלאו בני חיובא.**משמע דלגדולים הם חייבים לשלם וכדאיתא ר"פ הגוזל ומאכיל אר"ח גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה ורמז"ג. ומ"מ קשה לרמב"ח שם דלא ס"ל להא דר"ח יקשה ממתני' דהכא דמאי איריא דנקט בניו קטנים ועבדים וצ"ע. ונראה לענ"ד ליישב דהא כל עיקר דינא דמתני' דא"צ לשלם חומש כיון שלא אכלו בעצמו. וא"כ י"ל דנקט בניו קטנים עבדים לרבותא ל"מ לאחרים גדולים דהאוכל ישלם חומש אף לרמב"ח היינו דמצד גזילה א"צ האחר האוכל לשלם אבל פשיטא דבתרומה צריך לשלם החומש מדין אכילת תרומה בשוגג (וגם הקרן צריך להפריש שיהא תרומה ויחזיק לעצמו למכור לכהנים אבל החומש צריך ליתן לכהנים) בזה אין המאכיל משלם חומש. אבל במאכיל לקטנים ועבדיו דלית להם לשלם ס"ד דהמאכיל ישלם חומש קמ"ל דגם בזה המאכיל פטור ודו"ק:

[אות מט] **אכל אחת מהן פטור.**ע' חלה (פ"ג מ"ו) מה שהעתקתי שם בגליון בשם המ"ל (פ"ו ה"י מה' תרומות):