[אות צג] **תוי"ט ד"ה בסנדל. בסוף הדיבור. שחולצים בו לכתחילה.**במחכ"ת אשתמיטתיה דברי תוס' (דף ק"ב א' ד"ה ה"ה). דהקשו כן ותירצו דקתני איידי דסיפא דאין לו עקב אפי' דיעבד פסול:

[אות צב] **הרע"ב ד"ה מן הארכובה. שהיו רצועות.**משמע דרק כה"ג כשר מהארכובה ולמטה דמקרי מעל רגלו אבל בנחתך הרגל לא דלא מקרי מעל רגלו כיון דליכא רגל וזהו דעת תוספות אבל רש"י ס"ל דמיירי בנחתך כיון דמקודם היה נקרא מעל רגלו גם עכשיו כשר:

[אות צד] **במשנה אבל לא קראה.**ע' (פ"ז מ"ד דסוטה) ובתי"ט שם:

[אות צה] **בהר"ב ד"ה חלצה. וקריאה דיבור בעלמא הוא.**וא"ת למ"ד עקימת שפתיו הוי מעשה היכי ממעטים קריאה וי"ל דמ"מ מעשה גרוע הוא יותר מרקיקה א"נ לא דמי למנהיג בקול שהיא מעשה גדול עכ"ל תוס':

[אות צו] **במשנה והחרשת.**הטעם לפי שאינן בואמר ואמרה. ומה"ט גם אלם ואלמת חליצתן פסולה דראויה לקריא' בעי' וקטן ממעטים דאיש כתיב בפרשה והא דלא ממעטינן חרש וקטן דלאו בני כוונה נינהו כתב תוס' דבני כוונה ע"י געע"ג ומלמדם לכוון אבל שוטה דאין בו דעת כלל לאו בר כוונה הוא אפי' ע"י געע"ג:

[אות צז] **הרע"ב ד"ה או בג'. אם שנים.**וכ"ה לשון רש"י ומדלא נקטו יותר דע"י דנמצא א' מהן קרוב א"פ כולם פסולים כמו בעדים (פ"א מ"ח דמכות). משמע דבדיינים ליתא להא דכולם פסולים. הרב המגיה במ"ל (פי"א מהל' עדות) בשם הרב המ"ל. וע' בתומים (סי' מ"ו ס"ק כ"ח):

[אות צח] **תוי"ט ד"ה בבית האסורים. ועוד בלא"ה ידע.**משמע דלפ"ז גרסי' ובא אבל המעיין בתוס' יראה דזהו ודאי דצריכים לגרוס בא מדמספקינן דשמא המעשה היה מאבראי וע"כ הא דקתני בבית האסורים דקאי רק על השאלה לפני רע"ק א"כ מוכח דהגירסא בא. ומ"ש תוס' דבלא"ה ידע היינו לתרץ קושיא אחרת דמהיכן פשיטא לן דהשאלה בודאי היה בבית האסורים ומספקינן רק אם גם המעשה היה בבהא"ס או לא. ועל זה תירצו דזה ידוע בודאי דבא השאלה בבהא"ס: