[אות צב] **במשנה ואינו חולק.**אפי' כה"ג אונן דראוי לחטוי אעפ"כ אינו חולק כיון דאינו ראוי לאכילה (גמרא):

[אות צד] **תוספות חדשים ד"ה וזה אינו כו' דמדאורייתא ראוי הוא.**במחכ"ת לק"מ דבאמת טבילתן אינה מעכבתו מלחלוק אלא דמחוסר כפורים היינו דעדיין לא הביא כפרתו. ואם הי' הדין דמח"כ אסור מדרבנן עד לערב הי' נכון הלשון לאכול בערב דקודם שהביא כפרתו אינו חולק כדי לאכול לערב כיון דבאמת מדרבנן לא יאכל עד לערב. ולזה כתב התוי"ט דמותר לאכול מיד אחר הטבילה והוי ראוי למתני כדי לאכול אחר הטבילה אלא דלערב נקט משום טבול יום. אבל פשיטא דמתני' מיירי בעדיין לא הביא כפרתו ופשוט (וכן כתבו ג"כ בתוס'):

[אות צג] **תוי"ט ד"ה וכל שאין לו בבשר. כך מצאתי.**נפלאתי דהא סוגיא ערוכה היא בפרקין (דף ק"ג ע"ב) דלר' ישמעאל דיליף דעור קדשי קדשים לכהנים מק"ו דעולה מוקי לה לקרא דאשר הקריב למעט טבול יום ומח"כ ואונן דאינו חולק בעורות. וזה הדרשה דרמז עלה התוי"ט בסמוך (במ"ג) דלר"י איצטריך קרא לענין אחר:

[אות צה] תי"ט ד"ה **עורות קדשים קלים. אלא כל שהוא קדשי קדשים כמוה.**הלשון מגומגם דלא תלוי בקדשי קדשים אלא דרק בחטאת הוי ק"ו כיון דבשרה לכהנים אבל בקדשים קלים דבשרם לבעלים ליכא ק"ו:

[אות צו] בא"ד **דלר' ישמעאל איצטריך קרא לע"א למעט אונן וטב"י ומח"כ.**ובסוגיא אמרינן עלה ותיפוק ליה מלו יהיה ר"י לטעמיה דלו יהיה אתיא לגז"ש דעצמותיו מותרים וקשה לי הא בברייתא קתני נמי ר' אומר כל עצמו לא הוצרכנו אלא לעולה כו' לו יהיה פרט לטב"י כו' ויקשה אשר תקריב למ"ל כדפרכינן לר"י. ולמעט טב"י ואונן הא רבי דריש ליה מלו יהיה וצ"ע:

[אות צז] תוי"ט ד"ה בעורו. תוס' (רפ"ח ד' ע"א).(דאף לכלבים שרי) ובר"ן (פ"ד דחולין) דר"פ כתב בשם תוס' דכל שהוא נאכל לכהן שרי לזמן עליו את העכו"ם דאתקש לצבי ואיל אלא דלהאכילו לכלבים אסור מואכלת ולא לכלביך עכ"ל וצ"ע:

[אות צח] **הרע"ב ד"ה מטמאין בגדים. כדכתיב והשורף.**דמדכתיב שם ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את דמם באוהל מועד לכפר כו' והשורף אותם כו' מה ת"ל לכפר לימד על כל המתכפרים שהשורפן מטמא בגדים. גמרא (דף פ"ג ע"א):