(כג) הודאה בפני שנים וצ"ל כתובו. כתב הנה ר' שמואל זצוק"ל. אפי' הוציא המלוה ללוה כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין ואינו נאמן לומר פרעתי. ונראין לי דבריו. אבל ר' יצחק מפאס זצוק"ל כתב בשלהי מסכתין כיון דכמלוה ע"פ דמיא אי טעין ואמר פרעתי נאמן. ואינו נראה לי דנהי דלא גביא ממשעבדי. משום דלית לה קלא אבל לא שני משטרא מעליא דחתימת ידו כמאה עדים דמיא וכי היכי דבשטר דאיכא סהדי לא מהימן לומר פרעתי הם ה"נ בכתב ידו:

(כד) קנין בפני שנים. כ' רבי יצחק זצוק"ל דאין קנין סודר מתקיים בלא שני עדים. ואפי' שניהם מודים. והרבה בזה דברים שנראו לי הכל הבל. דלא נקט קנין בפני שנים אלא מפני שצריך לומר ואצ"ל כתובו. שאם אומר לעדים כתבו לי הקנין שראיתם אע"פ שלא אמר כתובו כותבין לו שמא יכפור לו היום ומחר. והעדים לא ימצאו שילכו למדינת הים או ימותו. אבל ההודאה אע"פ שהודה לו בפני עדים וירא שמא יכפור לו אין כותבין לו עד שיאמר להן כתובו. אבל אם הן מודים בין בהודאה בין בקנין מה אנו צריכים לעדים. לא איברו סהדי אלא לשקרא. עיין בתשובות ל':