שרץ שנמצ' במקדש כהן מוציא בהמיינופי' המורה ולא חייש לטלטול דאין שבות במקדש ואינו נ"ל דאפי' במדינה שרי כדאמרי' בפ' משילין ההוא עכבר' דאישתכח באיספקמקי דרב אשי א"ל נקטוה בציציתא ונ"ל שאין כאן אלא משום טירח' יתיר' דודאי בביתו שרי משום דהוי גרף של רעי אבל במקדש שאין ביתו שם שאינו טורח בעבור דמאיס לי' אלא כדי לטהר את העזרה הוי טירחא שלא לצורך:

המכניס טמא שרץפי' המורה כלים שנטמ' בשרץ חייב חטאת בשוגג וכרת על זדונו משום כי את מקדש ה' טימא ואינו נ"ל דדוק' על טומאת הגוף חייב כרת אבל על טומאת כלים אינו אלא בלאו ולוקה דהכי תנאי בסיפר' בפ' אחרי מות בפסוק ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ ונשא עונו ואם לא יכבס ונשא עונו יכול על כיבוס בגדיו יהא ענוש כרת ת"ל ובשרו לא ירחץ ונשא עומ הא כיצד על רחיצת גופו ענוש כרת ועל כיבוס בגדיו בארבעים ומנין שאין מדבר אלא מטומאת מקדש וקדשיו כו' אלמא אין כרת אלא בטומאת הגוף אבל במכניס כלים טמאים ליכא כרת אלא מלקות ובספרי בפרשת שילוח טמאים נמי מייתי לה וגם המורה כתבה בפ' אחרי מות:

לא מי שנעשה אב הטומאה. פי' והכי תניא בבפרי מזכר עד נקבה תשלחו מה זכר ונקבה מיוחדין שהן ראוין ליעשות אב הטומאה מלאכה טעון שליח אף כל שראוי לעשות אב הטומאה טעון שילוח יצא פחות משלש על שלש שאין ראוי ליעשות אב הטומאה לכל התורה:

סליק לה מהדורא תנינא ממסכת עירובין בעז"ה