ועל ידי שלמה¹ ועל ידי בני קרח—And through שלמה and through the sons of קרח

OVERVIEW The ברייתא mentions ten people who were coauthors of תהלים together with דוד, namely; אדם, מלכי צדק, אברהם, משה, הימן, ידותון, אסף,² ושלשה בני קרח³. In some text שלמה is included among the ten and in others not. תוספות justifies both גירסאות.

לפי הספרים דגרסי שלמה⁴ צריך לומר דאסף הוה משלשה בני קרח והוא אביאסף⁵ – According to those texts, which include שלמה (in the ten); it will be necessary to say that אסף was one of the three sons of קרח and אסף is the same as אביאסף. ולספרים דלא גרסי שלמה לא הוי אסף אביאסף אלא אסף היה מן הלוים המשוררים⁶ – However according to the text that do not include שלמה as one of the ten, we will assume that אסף is not אביאסף (the son of קרח),⁷ but rather אסף was one of the לויים that sang (by the קרבנות). תוספות asks: ואם תאמר ולהנהו דלא גרסי ליה אמאי לא חשיב ליה – And if you will say; and according to those who do not list שלמה, why indeed did they not include him – הא כתיב (תהלים עב⁸) לשלמה אלהים משפטיך וגומר – For it is written לשלמה אלהים משפטיך (which presumably translates to) – a psalm by שלמה; Hashemyour justice, etc.** we see that שלמה did compose a psalm, so why is he not included?! תוספות answers: ויש לומר דדוד אמרו והתפלל על שלמה – And one can say; that דוד said this psalm and he was praying regarding שלמה, so the translation would be a psalm for (the benefit of) שלמה, not a psalm by שלמה – תוספות offers proof that this מזמור was said by דוד (and not by שלמה) תדע דכתיב בסוף המזמור⁹ כלו תפלות דוד – You know that this is so, for at the end of this מזמור it is written, ‘the prayers of דודhave concluded’; proving that this מזמור was said by דוד. תוספות asks: ואם תאמר לספרים דגרסי שלמה הכתיב כלו תפלות דוד¹⁰ – And if you will say; according to the text that include שלמה, but it says כלו תפלות דוד; indicating that this מזמור was said by דוד not by שלמה – תוספות answers; indeed this מזמור was said by שלמה: ויש לומר לפי שסיימו דוד – And one can say; the reason it says כלו תפלות דוד, because דוד concluded this מזמור. תוספות replies to an anticipated difficulty if we are not גורס שלמה: והא דכתיב נמי¹¹ שיר המעלות לשלמה דוד כמו כן אמרו דכל חמש עשרה מעלות דוד אמרן – And also concerning that which is written שיר המעלות לשלמה, there is no difficulty, for indeed דוד also said that מזמור as well,¹² for דוד said all the fifteen שיר המעלות.¹³ תוספות now cites a third גירסא: ויש ספרים דקא חשיב אברהם ואיתן האזרחי¹⁴ – And there are texts that mention אברהם and איתן האזרחי (among the ten that contributed to תהלים) – וגריס לקמן¹⁵ דקא חשיב אברהם וקא חשיב איתן והאמר רב איתן האזרחי הוא אברהם¹⁶ – **And they are גורס later, ‘**how is it that he mentions אברהם and mentions איתן, but רב said that איתן האזרחי is אברהם?!’ ומשני איתן האזרחי דקא חשיב הכא יעקב¹⁷ – And the גמרא answers (according to this גירסא) that איתן האזרחי, which he mentions here is יעקב (not אברהם). תוספות asks: וקשה להאי גירסא דמנא לן דדוד כתב ספרו על ידי אברהם – And there is a difficulty according to this גירסא, for how do we know that דוד wrote his ספר תהלים through אברהם – כיון דאיתן האזרחי לאו היינו אברהם: Since איתן האזרחי is not אברהם (but יעקב), and (seemingly) there is no other מזמור than can be attributed to אברהם (besides משכיל לאיתן האזרחי).

SUMMARY All agree that these nine contributed to תהלים namely; אדם, מלכי צדק, אברהם, משה, הימן, ידותון, ושלשה בני קרח. Those who do not include שלמה mention אביאסף (who is not from בני קרח); those who mention שלמה consider אסף as אביאסף (one of the בני קרח). Those who include איתן האזרחי (do not include שלמה or אסף), but need to explain why we include אברהם.

THINKING IT OVER תוספות asks according to those that include שלמה (based on מזמור עב), there is a difficulty since that מזמור concludes with כלו תפלות דוד וגו'.¹⁸ Seemingly they can maintain that שלמה is included (not necessarily because of מזמור עב), but rather because of שיר המעלות לשלמה (מזמור קכז).

footnotes: ¹ וע"י שלמה does not appear in our texts. ² There are twelve פרקים in תהלים that were composed by אסף (לאסף). ³ There are eleven פרקים in תהלים that were composed by the בני קרח (לבני קרח). The three sons of קרח are אסיר, אלקנה, ואביאסף (שמות [וארא] ו,כד). ⁴ If we include שלמה and retain אסף, there will be elven composers not ten. ⁵ We will need to delete אסף (as separate from שלשה בני קרח) from the list of ten, and assume that אסף is the same person as אביאסף, namely one of the שלשה בני קרח. אסף (אביאסף) composed twelve פרקים on his own and eleven more together with his brothers אסיר ואלקנה. ⁶ See דברי הימים-א ו,כד where אסף בן ברכיה is mentioned. ⁷ For then he will be mentioned twice (once as אסף and once as שלשה בני קרח), so there will only be nine. ⁸ פסוק א. ⁹ פסוק כ'. ¹⁰ See ‘Thinking it over’. ¹¹ תהלים קכז,א. ¹² There too לשלמה will mean on behalf of שלמה. ¹³ See סוכה נג,א. ¹⁴ According to this גירסא we will need to say that אסף is אביאסף (one of the sons of קרח) and לשלמה means for שלמה (and not by שלמה), for otherwise there would be more than ten. ¹⁵ The גמרא shortly asks, why does he not mention איתן האזרחי [as one of the contributors to תהלים (see תהלים פט)]. The גמרא answered that איתן האזרחי is אברהם. However how do we explain the גמרא if we are גורס איתן האזרחי? ¹⁶ This is derived (according to all גירסאות from a גזירה שוה of איתן האזרחי (from the לשון of מזרח) and the פסוק (in ישעיה מא,ב) regarding אברהם which states מי העיר ממזרח. ¹⁷ The גז"ש here is from the פסוק regarding יעקב (in בראשית [וישלח] לב,לב) that ויזרח לו השמש with איתן האזרחי. ¹⁸ See footnote # 10.

ירמיה כתב ספרו וספר מלכים—ירמיה wrote his book and the book of Kings

OVERVIEW The ברייתא relates that ירמיה who lived after ישעיה wrote ספר מלכים. Our תוספות explains why ישעיה did not write ספר מלכים.

תוספות anticipates a difficulty: והא דלא כתב ישעיה דהיה קודם ירמיה ספר מלכים¹ – And why did not ישעיה write ספר מלכים, since he preceded ירמיה – תוספות responds; he did not write ספר מלכים –

Because he was killed and was not present at the end of the era of the kings, from the reign of מנשה onwards, and ישעיה did not write even his own ספר [because he was killed] and did not have the opportunity.

SUMMARY ישעיה was killed and did not have the opportunity to write מלכים and not even his own ספר.

THINKING IT OVER According to the פי' מהרש"א,⁴ why was it necessary for תוספות to add 'ולא היה בסוף מלכים וכו'’,⁵ since the question was he should have written it up to his time?!

footnotes: ¹ See מהרש"א that the question is that ישעיה should have written ספר מלכים until the time he lived. See ‘Thinking it over’. ² מנשה killed ישעיה; see רש"י ד"ה כתבו ישעיה (and the following תוס' ד"ה חזקיה) that the נביאים wrote their ספרים סמוך למיתתם. ³ Others place these words לפי שנהרג after ואפילו ספרו לא כתב [לפי שנהרג]. ⁴ See footnote # 1. ⁵ See ספר תוס' ישנים where indeed these words are omitted.

חזקיה וסיעתו כתבו ישעיה—חזקיה and his associates wrote ישעיה

OVERVIEW The ברייתא relates that חזקיה וסייעתו wrote ישעיה, etc. תוספות qualifies this statement.

תוספות responds to an anticipated difficulty: לפי שחזקיה גרם להם לעסוק בתורה¹ נקרא הדבר על שמו – Because חזקיה caused סיעתו to study תורה therefore the writing of ישעיה was called on sחזקיה' name – אבל הוא לא כתבו שהרי מת קודם לישעיה² דמנשה בן בתו³ הרג לישעיה ⁴: However, חזקיה did not actually write ישעיה**, since** חזקיה died before ישעיה died, for מנשה, the son of his daughter, killed ישעיה.

SUMMARY חזקיה did not actually write ישעיה for he died before ישעיה; however, since he inspired סיעתו to study תורה therefore he received the credit together with סיעתו.

THINKING IT OVER תוספות states that חזקיה did not write ישעיה since חזקיה died before ישעיה.⁵ However, perhaps חזקיה wrote parts of ישעיה (those that he heard before he died) and the rest was completed by סייעתו?⁶

footnotes: ¹ See רש"י ד"ה משלי regarding משלי; the same applies to ישעיה. ² See ‘Thinking it over’. ³ Others amend this to read בנו, for מנשה was the son of חזקיה. See however רש"ש who maintains the גירסא of בן בתו (referring to ישעיה) for חזקיה married the daughter of ישעיה and had a son מנשה. ⁴ See (the entire story in) יבמות מט,ב. This occurred when מנשה was already king after the demise of חזקיה. ⁵ See footnote # 2. See previous תוספות ד"ה ירמיה (footnote # 1). ⁶ See חשק שלמה.

פירש¹ הקונטרס דיחזקאל לא כתב ספרו לפי שהיה בחוצה לארץ—רש"י explained that יחזקאל did not write his ספר because he was in חוץ לארץ.

OVERVIEW The ברייתא relates that the אנשי כנה"ג wrote יחזקאל. רש"י explains that יחזקאל did not write his ספר since he was in חו"ל. Our תוספות challenges this explanation.

תוספות asks: וקשה דהא ירמיה נמי בחוצה לארץ היה שהלך למצרים ונתנבא שם כמה נבואות – And there is a difficulty with this explanation, for ירמיה was also in חו"ל, for he went to מצרים, and prophesied there many נבואות – ולא מצינו שחזר יותר לארץ ישראל²: And we do not find that he returned to א"י and nevertheless he wrote his ספר, as well as other ספרים, presumably in חו"ל; why is יחזקאל different? תוספות does not answer this question.³

SUMMARY ירמיה seemingly wrote his ספרים in חו"ל.

THINKING IT OVER If the נביאים were able to say נבואה in חו"ל, why could they not write the נבואה in חו"ל?

footnotes: ¹ תוספות is citing a פ"ה that references a גמרא that precedes the גמרא of the previous תוס' ד"ה עד. ² See רש"י ירמיה מד, יד and דברי משה אות קמא. ³ See יעב"ץ.

עד לו—Until him

OVERVIEW The ברייתא states that עזרא wrote דברי הימים, 'עד לו'. רש"י interprets this to mean that he wrote the history and יחוס up till himself (עזרא). תוספות cites another interpretation and questions it.

פירש רבינו חננאל עד פסוק ולו אחים בני יהושפט (דברי הימים ב' כא¹) – The ר"ח explains the meaning of עד לו is that עזרא wrote דה"י until the פסוק of ולו אחים בני יהושפט – ומסייע לרב שייחס עצמו ועלה שייחוס עצמו כתב לפני זה הפסוק² – And this supports the view of רב that עזרא first traced his genealogy and then went up to ארץ ישראל, for עזרא wrote his own genealogy before this פסוק of ולו אחים – תוספות asks on this פר"ח:

And there is a difficulty with his interpretation; for the ברייתא should have said that he wrote דה"י until ולו with a preceding ואי"ו, but not לו without a ואי"ו.

SUMMARY עד לו according to the ר"ח is up to the פסוק of ולו אחים. However it should have said ולו.

THINKING IT OVER Why does תוספות find it necessary to explain the מסייע לו לרב according to the ר"ח more than according to רש"י?

footnotes: ¹ פסוק ב'. ² There is a difficulty here for עזרא does not appear at all in דה"י. See מהרש"ל and מהרש"א. שריה the father of עזרא is mentioned in דה"י א ה,מ. See ריטב"א who writes; וי"ג עד ולו והוא ראש פסוק ולו שני אחים והכל ענין אחד כי באותו פסוק הוא יחוסו. There is no such פסוק, so presumably the word שני should be omitted and it is referencing our פסוק; however it cannot be the יחוס of עזרא who was a כהן the son of שריה בן עזריה בן חלקיה and not (בן עזריה בן יהושפט) a descendent of יהושפט מלך ישראל! [See הערות וביאורים אהלי תורה גליון מס' תת"ג עמוד 18.]

שמונה פסוקים שבתורה—Eight פסוקים in the תורה

OVERVIEW The גמרא cites in the name of רב that regarding the last eight פסוקים of the תורה, a יחיד should read them. תוספות mentions different explanations of this ruling.

הרב רבינו משולם היה מצריך מכאן לקרות לאחד אותן ח' פסוקים – ה"ר משולם required, based on this גמרא, that one person should read those eight פסוקים; meaning – שלא יקרא עמו שליח צבור¹ – That the ש"ץ (or בעל קורא) should not read along with him (the עולה לתורה). תוספות disagrees: ואין נראה לרבינו תם דהא כל התורה כולה נמי אחד קורא – And the ר"ת disagrees for even regarding the entire תורה only one person reads- כדתנן במגילה (דף כא,א) קראוה שנים יצאו ואמר בגמרא תנא מה שאין כן בתורה² – As we learnt in a משנה in מסכת מגילה; if two people read the מגילה,**** the listeners fulfilled their obligation, and the גמרא comments, ‘we learnt in a ברייתא, that it is not so regarding the reading of the תורה; where two should not read together. There is seemingly no difference between the entire תורה and these eight פסוקים, in both cases one reads and not two. תוספות offers an alternate explanation of יחיד קורא אותן: ואומר רבינו תם דיחיד קורא בלא הפסקה שלא יקראו שנים זה ד' פסוקים וזה ד' – And the ר"ת says that יחיד קורא אותן means that one individual reads all eight פסוקים without any interruption; that two people should not read these eight פסוקים, this one four פסוקים and the other the remaining four פסוקים, but rather one person reads all eight פסוקים. תוספות responds to an apparent difficulty:³ ומה שנוהגים עתה⁴ לקרוא שנים [בכל התורה] – And the reason why it is customary nowadays that two people read [in the entire תורה] (despite the previously cited גמרא in מגילה) – אומר רבינו תם כדי שלא יתבייש מי שאינו יודע לקרות בעצמו⁵ – Explains the ר"ת; in order not to embarrass the one who does not know how to read on his own – כענין שמצינו במסכת ביכורים (פרק ג' משנה ז') דתנן כל מי שיודע לקרות קורא בעצמו⁶ – Similar to what we found in מסכת ביכורים where the משנה states, ‘whoever knows to read פרשת ביכורים reads by himself – ושאינו יודע לקרות מקרין לפניו נמנעו מלהביא ביכורים – And he who does not know to read, we read it before him (and he repeats what is read to him); the people refrained from bringing ביכורים (for they were embarrassed that they could not read and it had to be read to them) – התקינו שיהיו מקרין את מי שיודע לקרות ואת מי שאינו יודע לקרות – The חכמים instituted that they should read before those who know how to read and before those who do not know how to read’ (so no one is embarrassed). Similarly here⁷ in order to prevent this embarrassment it was instituted that the בעל קורא read with every עולה לתורה). תוספות anticipates a difficulty: והא דאמר בירושלמי במגילה⁸ רבי שמואל בר רב יצחק על לבי כנישתא – And regarding that which is stated in תלמוד ירושלמי מסכת מגילה; ר"ש בר ר"י entered into a shul – וחזא חזנא דקאים וקורא ולא קאי בר איניש תחתיו – And he saw the חזן standing and reading the תורה and no person was standing beside him – אמר ליה אסור כשם שנתנה תורה על ידי סרסור⁹ כך אנו צריכין לנהוג בה על ידי סרסור¹⁰ – רשבר"י said to the חזן, what you are doing is forbidden, for just as the תורה was given through a broker, so too are we required to conduct ourselves to read the תורה through a broker. This concludes the citation of the ירושלמי – אף על גב דמשמע שחזן עומד אצל הקורא – Even though it seems from the ירושלמי that the חזן stands next to the קורא (and they both read together)¹¹**,** which would seemingly contradict what the ר"ת previously stated that only one person reads – תוספות responds: לא שיקרא עמו אלא יעמוד ויקרא אותם שיש להם לקרות כדי שתנתן תורה על ידי סרסור¹² – It does not mean that the חזן should read the תורה together with the קורא, but rather it means that the חזן should stand near the תורה and call up those who will read the תורה, in order that the תורה should be given though a סרסור. The ר"ת offers an alternate reconciliation between the ירושלמי and מגילה (בבלי) – ועוד אומר רבינו יצחק דיכול להיות שקצת מסייע לו בנחת¹³ – And in addition explains the ר"ת that it is possible the ירושלמי meant that the חזן should slightly assist the קורא quietly – והא דמשמע במגילה שלא יקראו שנים היינו שניהם שוין בקול רם: However that which is indicated in מסכת מגילה that two should not read together, that means both of them equally in a loud voice; that should not be done.

SUMMARY יחיד קורא אותן: according to ה"ר משולם only one person reads with no assistance; according to the ר"ת, it should not be divided. קריה"ת: according to the ר"ת only one reads, except nowadays where both read כדי שלא לבייש. According to the ר"י the חזן assists quietly.

THINKING IT OVER Why (according to the ר"ת)¹⁴ is it necessary not to divide these eight פסוקים?

footnotes: ¹ Generally (according to ה"ר משולם) the ש"ץ reads the תורה together with the עולה; however by these eight פסוקים the עולה alone reads without the ש"ץ. ² See רש"י there (עמוד ב') that the reason is because two voices cannot be heard. מגילה is different for since it is very dear to the people they pay close attention and are able to hear (גמרא שם). ³ The ר"ת cites a גמרא that two people do not read the תורה; however the common practice is that two people do read the תורה; the בעל קורא and the עולה. ⁴ It would seem that the ר"ת is referring to the post Talmudic period. See however the ר"י at the end of this תוספות. ⁵ From תוספות answer it seems that question was that the חזן should not read if the עולה can read. However if the עולה cannot read it is assumed that the חזן should read (with the עולה). This gives credence to the view that the תנא who said that by קריה"ת, two should not read that may mean only לכתחלה but בדיעבד they will be יוצא. ⁶ One who brings ביכורים is required to read פרשת ביכורים (in דברים [תבא] כו, ה-י) in לה"ק. ⁷ There is a distinction between ביכורים and קריה"ת; by ביכורים the person repeated after the מקריא, there was no issue of two voices cancelling out each other, but by קריה"ת we are concerned for תרי קלי לא משתמע, nevertheless we can derive from ביכורים that it is appropriate not to be מבייש those who do not know. ⁸ פ"ד ה"א. In our ירושלמי כז,ב. ⁹ Hashem gave us the תורה through משה רבינו. ¹⁰ Seemingly this means that the עולה should read and he would be the סרסור between the חזן and the congregation. ¹¹ Just like מ"ת where Hashem spoke and משה spoke; here too both have to read. ¹² The חזן is the סרסור when he calls up the עולה to read the תורה, just as the תורה was given through משה. ¹³ According to this explanation (based on the ירושלמי), initially the חזן assists the קורא (because of סרסור, not because שלא לבייש) even בזמן התלמוד. This would also explain the ה"ר משולם that by the eight פסוקים only one reads; there is no need for a סרסור, since these פסוקים are not like מ"ת. ¹⁴ See footnote # 13, for a possible explanation according to ה"ר משולם.

איוב לא היה ולא נברא—איוב never was and was never created

OVERVIEW The גמרא cites an opinion that איוב never existed; it is merely a parable. רב שמואל בר נחמני refuted this opinion, for if it was merely a parable why mention his name and where he lived.

האי לא סבר כריש לקיש דאמר בבראשית רבה¹ איוב לא היה שבאו עליו יסורין² – This view that איוב לא היה ולא נברא does not concur with ר"ל who states in ב"ר there was no such איוב who had all this pain – ולא³ אמר הכתוב שבאו עליו להודיעך כחו של איוב שאילו באו עליו היה יכול לעמוד בהן – And the only reason the פסוק tells us that these difficulties befell him is to teach us the greatness of איוב, that if they would have befallen him he could withstand them. This concludes the view of ר"ל in ב"ר. תוספות continues to explain that the view of איוב לא היה ולא נברא in our גמרא cannot concur with this view – דאי סבר האי אמורא דאיוב היה בעולם – For if this אמורא who said איוב לא היה וכו', maintained that איוב existed, and when he said לא היה וכו' he meant that these tragedies did not befall him – אם כן מאי קאמר שמו ושם עירו למה⁴ – If that is indeed so, what did רשב"נ retort, ‘why then is it necessary to mention his name and his city’; that is not a valid question, for –

It is quite necessary to inform us who that צדיק is that could withstand those pains.

SUMMARY איוב לא היה ולא נברא in our גמרא cannot mean merely that he did not suffer, but rather that he never existed.

THINKING IT OVER Why did not תוספות prove his point from the first reply of רשב"נ namely עליך וכו' איש היה בארץ עוץ וגו'?⁵

footnotes: ¹ At the end of פ' וירא (נז,ד). ² In the view of ר"ל there was person called איוב; however he did not endure all these hardships. ³ Others amend this to ולמה (instead of ולא). While others amend עליו אלא להודיעך. ⁴ See ‘Thinking it over ⁵ See מהרש"א.