ככוחלא דרישקא במינה—Like the special eye makeup of the East

OVERVIEW Initially דבי רב שילא explained the name of קרן הפוך to refer the horn of a קרש. This interpretation was scoffed at in א"י, for since it is black it is blemish (not an advantage). רב חסדא therefore offered a different interpretation that it is (according to our גירסא [which is also גירסת רש"י]) ככורכמא דרישקא במיניה, like the special saffron of the East which grows in a corner of the garden. תוספות, however has a different גירסא.

תוספות anticipates a difficulty: אף על גב דכחול הוא שחור כדפירש בהלכות גדולות אוכמא אוכמא [חולין מו,ב]¹ – Even though that כחול is black as the הלכות גדולות explained אוכמא אוכמא – היינו דמיא לכוחלא² – That אוכמא is similar to כחול, so what beauty is there in this color?! – תוספות responds הכי פירושו כי היכי דכוחלא דרישקא מקרין ומאיר משאר כוחלא – This is the meaning of כוחלא דרישקא; that just like כוחלא דרישקא gleams and shines more than other כוחלא – כך היא היתה נאה משאר נשים – So too was the daughter of איוב, named קרן הפוך, nicer that other women – וקרן הפוך³ לשון כי קרן עור פני משה (שמות לד)⁴ – And קרן הפוך (which is the name of this daughter) is from the expression כי קרן עור פני משה (that the skin of sמשה' face shone). Similarly she was called קרן הפוך to indicate that she outshined the other women just as the shine of this special פוך – תוספות justifies this גירסא and explanation: והשתא אתי שפיר הא דמייתי ותקרעי בפוך עיניך דכחול דומה לפוך שנותנין כחול בעין – And now it is properly understood why the גמרא cites the פסוק of ותקרעי⁵ בפוך עיניך (and you powder your eyes with פוך), for כחול is similar to פוך for כחול is also placed in the eye (as makeup). תוספות challenges פירש"י: אבל לפירוש רש"י דגרס כי כורכמא דרישקא⁶ – However according to פירש"י whose text reads, 'כי כורכמא דרישקא' (like the saffron of the Orient⁷) – קשה לרבינו שמשון בן אברהם אם כן מאי מייתי ותקרעי בפוך עיניך – The רשב"א has a difficulty, for why indeed does the גמרא cite the פסוק of (ו)תקרעי בפוך עיניך as a support, for in the פסוק the פוך is applied as a powder in the eye (which is what תקרעי means) and it is not similar to כרכום, which is used as a perfume (but not as eye makeup)! ויונתן תרגם⁸ נרד וכרכום רשק וכרכום⁹ כפרים עם נרדים עם רישקא¹⁰ (שיר ד):¹¹ And תרגום יונתן translated נרד וכרכום as רשק ומוריקא, and כפרים עם נרדים as כפורין עם רשקין.

SUMMARY According to רש"י, קרן הפוך refers to כורכמא דרישקא (where כרכום is grown), according to תוספות it refers to כוחלא דרישקא (the special gleaming eye makeup).

THINKING IT OVER

1. What are the relative advantages of פירש"י and פי' התוס'?
2. When תוספות cites the תרגום יונתן, why does he mention the later פסוק before¹² the previous פסוק?

footnotes: ¹ רבא ruled (in חולין מז,ב) that if a lung (of a cow) is the color of כוחלא it is כשר, however, if it is the color of ink (totally black) it is טריפה. [On דף מו,ב], רבא rules that a lung which is the color of אוכמי אוכמי is כשרה. See תוספות there ד"ה אוכמי that he brings in the name of הלכות גדולות של ר"ת that אוכמי is the same color as כוחלא (on דף מז,ב). ² אוכמא means dark; however it is not pitch black (like דיותא) but rather a lighter shade of black like כוחלא (which is generally translated as blue). In any event since כוחלא is associated with אוכמא which is a dark, what kind of praise is it; on the contrary a dark color is not complimentary as the גמרא here just stated. ³ The פסוק in ירמיה ד,ל (which the גמרא cites) is כי תקרעי בפוך עיניך (if you powder your eyes with פוך). The word פוך means eye makeup, it is similar to כוחלא. ⁴ פסוק לה. ⁵ The רש"ש amends this to read תקרעי, instead of ותקרעי ⁶ According to רש"י we need to say that פוך is כורכמא. ⁷ See רש"י שבת קי,א, which states: כורכמא רישקא. כרכום של גן קרו"ג אוריינטל הגדל בגנים: ⁸ שיר השירים ד,יג reads כפרים עם נרדים and in the following פסוק it continues נרד וכרכום. See ‘Thinking it over’ # 2. ⁹ The מהרש"א amends this to read ומוריקא instead of וכרכום. ¹⁰ The תרגום יונתן maintains that נרד is רשק or רישקא (for that is how he translated נרד and נרדים). ¹¹ See מהרש"א who writes that this תרגום יונתן was not cited in connection with the רשב"א, but rather to explain the word רישקא that it is a special garden where נרד is raised. See however תוספות ישנים where it seems that the תרגם יונתן is an integral part of the question on פרש"י. Perhaps we can derive from תרגום יונתן that רישקא is associated with נרד and not with כרכום. ועצ"ע. ¹² See footnote # 7.

שכל חולה שרואה אותה מיד מתרפא—For every ill person who sees it, is immediately healed

OVERVIEW רשב"י explains the meaning of וה' ברך את אברהם בכל, that there was a precious stone around the neck of אברהם, that any ill person who looked at it, he became healed immediately. Our תוספות explains what is meant by an ill person.

תוספות asks: ואם תאמר והא בימי אברהם אכתי לא היה חולי בעולם – And if you will say; but in the times of אברהם there was not yet any sickness in the world – כדאמרינן בהשוכר את הפועלים (בבא מציעא דף פז,א) דעד יעקב לא הוה חולשא¹ – As the גמרא states in פרק השוכר את הפועלים, that until יעקב אבינו there was no weakness (no one was sick) – ועד אלישע לא הוה דאיחלש ואיתפח² – And until אלישע there was no case where one was sick and became healed. The question is how can we say that in the days of אברהם there were חולים?! תוספות answers: ומצינן למימר דהכא בחולה של מכה איירי³ – And we can possibly say; that here we are discussing a sickness from an (external) inflicted wound, which (obviously) occurred even before יעקב, and the גמרא in ב"מ is discussing an internal illness, not caused by obvious external factors. תוספות offers another resolution: ורבינו תם ורבינו יצחק מפרשים דעד יעקב לא הוה דאיחלש היינו חולי של מיתה – And the ר"ת and ר"י explain that until יעקב no one was sick; meaning a deathly sickness (rather they were sick [with a ‘manageable’ sickness] and were then healed), but there was no terminal illness⁴ –

From sיעקב' time onward there was sickness; meaning (also) a deathly sickness which could not be healed,⁵ until אלישע, who was able to overcome even a חולי של מיתה.

SUMMARY We may assume that even before יעקב people were sick from wounds inflicted externally; or we may assume that people were sick with manageable illnesses, but not with terminal illnesses until יעקב. After יעקב until אלישע no one was healed from a ‘terminal’ illness.

THINKING IT OVER

1. Why was it necessary for תוספות to mention (in the question) that ועד אלישע לא הוה דאיחלש ואיתפח;⁶ how is that relevant to the question?
2. What is the basis of the dispute between the ומצינן למימר, who claim that there was (only) a חולי של מכה before יעקב (but not [even] a חולי שאינו של מיתה), and the ר"ת ור"י who maintain there was (even) a חולי שאינו של מיתה before יעקב?
3. Why did not אברהם use this אבן to heal himself from the חולי של מכה of the ברית מילה?⁷

footnotes: ¹ יעקב was מתפלל that people should be sick before they die so they could set their affairs in order ² אלישע was sick and he was מתפלל and was healed, for the פסוק (in מלכים ב יג,יד) states ואלישע חלה את חליו אשר ימות בה; indicating that he had a previous sickness which was not אשר ימות בה. See ‘Thinking it over’ # 1. ³ This חולי של מכה was healed as soon as one looked at the stone. ⁴ Those people who had a ‘manageable’ illness were immediately healed when they saw the stone and did not have to go through the usual healing process. ⁵ Once people contracted this חולי של מיתה, they could not be healed from it, and inevitably died. However, אלישע was able to survive even this חולי של מיתה. ⁶ See footnote # 2. ⁷ See ח"א מהרש"א סוד"ה אבל.

בא על נערה המאורסה—He came upon a betrothed maiden

OVERVIEW ר' יוחנן said that עשו transgressed five sins on the day which he sold his בכורה to יעקב. One of them is that he had relations with a נערה who was betrothed to someone. תוספות clarifies this ‘sin’.

תוספות asks: ואם תאמר והלא לא נצטוו בני נח על נערה המאורסה – And if you will say; but is it not so that the ב"נ were not commanded regarding a prohibition of violating a נערה המאורסה? כדאמרינן בפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף נז,ב ושם דיבור המתחיל לנערה) – As ר' חנינא states in פרק ארבע מיתות – בעולת בעל¹ יש להן נכנסת לחופה ולא נבעלה אין להן – They are prohibited from having relations with a בעולת בעל, however there is no prohibition for ב"נ from having relation with a woman who (even) had a חופה but was not נבעלה by her prospective husband. Why therefore is it considered a sin when עשו was בא על נערה המאורסה?! תוספות answers: ואומר רבינו יצחק דאף על פי שלא נצטוו מכל מקום מכוער הדבר – And the ר"י says that even though the ב"נ were not commanded regarding a נערה המאורסה, nevertheless it is a disgusting act –

Just like the last sin ר' יוחנן enumerated which was, ‘and he despised the בכורה’, even though he was not commanded not to sell the בכורה, nevertheless we count it as a sin since it was a despicable act showing no sensitivity to the עבודה (which was to be done by the בכורים), similarly here this act (even though not explicitly forbidden) was of a despicable nature.

SUMMARY The five ‘sins’ were not all prohibited; some were (merely!) despicable.

THINKING IT OVER How can there be a נערה מאורסה before מתן תורה.² The whole concept of אירוסין was first established after מתן תורה?!

footnotes: ¹ The תורה writes (in בראשית [וירא] כ,ב) regarding אבימלך ושרה that Hashem said to him הנך מת על האשה אשר לקחת והיא בעולת בעל; indicating that the איסור וחיוב מיתה is only for a בעלת בעל, but not for נכנסה לחופה ולא נבעלה (and certainly not for a נערה המאורסה). ² See רמב"ם הל' אישות פ"א ה"א.

שלשה כולי מעין העולם הבא—Three, etc. a sample of עוה"ב

OVERVIEW The ברייתא states that אברהם יצחק ויעקב were the (only) three people that Hashem gave them a taste of עוה"ב in עוה"ז. Our תוספות explains why איוב was not included.

תוספות asks: תימה לרבינו שמשון בן אברהם אמאי לא חשיב נמי איוב דאמר לעיל (דף טו,ב) – The רשב"א is astounded! Why did not the ברייתא also mention איוב (as one of those, which הטעימן הקב"ה מעין עוה"ב), for the גמרא stated previously regarding the פסוק of – והאתונות רועות על ידיהם מלמד¹ שהטעימו הקדוש ברוך הוא מעין עולם הבא – ‘And the donkeys were grazing after them’; this teaches us that הקב"ה gave איוב a taste of עוה"ב – תוספות answers: ויש לומר דאיוב לא היה אלא בחד מילתא – And one can say; that regarding איוב his taste of עוה"ב was limited to only one aspect (והאתונות רועות על ידיהם) – ואברהם ויצחק ויעקב נהנו מעין עולם הבא מכל וכל:² However אברהם ויצחק ויעקב derived a sampling of the pleasures of עוה"ב completely and totally (they were not limited to merely one aspect).

SUMMARY איוב had a limited sampling of עוה"ב, while the אבות sampled it all.

THINKING IT OVER By the אבות it says הטעימן וכו' בעוה"ז מעין העוה"ב; however by איוב it states הטעימו וכו' מעין העוה"ב (without mentioning עוה"ז), it may be possible that איוב received everything בעוה"ז and nothing בעוה"ב;³ however the אבות received in עוה"ז only מעין what they will receive בעוה"ב.

footnotes: ¹ The פסוק (in איוב א יד) states 'הבקר היו חורשות והאתונות רועות על ידיהם'; that as soon as the oxen finished plowing, the donkeys were able to graze on the fodder which had already grown. This is מעין עוה"ב regarding which it is written (ירמיה לא,ז) הרה ויולדת יחדיו, see רש"י טז,א ד"ה מעין. ² Presumably that is the reason we derive from the word 'כל' that הקב"ה הטעימן מעין עוה"ב, to indicate that their טעימה was 'כל' complete and total. ³ See טו,ב; לטורדו מעוה"ב. See אוהל משה.