דכל דמידדי אי הדר חזי לקיניה מידדי—For anyone who hops, if when it turns, it sees its nest, it hops

OVERVIEW The גמרא explained that the case of the משנה (where נמצאו בין ב' שובכין קרוב לזה שלו) is where the two שובכין were found in a path of a vineyard. We are not concerned that perhaps the birds came from elsewhere, because the found bird was a מדדה and a bird who is מדדה will not continue to be מדדה unless it can see its nest. And since it was found בשביל של כרמים this means it cannot come from a nest outside the כרמים, for the כרמים will prevent her from seeing her nest. Therefore, we must assume that the bird came from the שובך that was inside the שביל של כרמים (so it can see its nest). תוספות clarifies this answer.

לא היה צריך למאי דקאמר אי הדר חזי לקיניה מידדי – It was not necessary for the גמרא to say this which it said, 'אי הדר חזי לקיניה מידדי', in order to answer the question, ‘why we do not assume that this bird came from elsewhere’; the reason it is not necessary – כיון דשובכין דעלמא יותר מחמשים מן הכרמים [אז] ליכא למיחש לרובא דעלמא – Since presumably the שובכין from elsewhere are further than fifty אמות from the כרמים, so then there is no concern for the majority at large – דכל המדדה אינו מדדה יותר מחמשים – For whoever hops cannot hop more than fifty אמות,**** so how could the birds מעלמא reach this שביל של כרמים, since they are more than נ' אמה distance – אבל הנך שני שובכין שהכרמים בתוך חמשים אמה שלהם – However regarding these two שובכין, that the כרמים are within נ' אמה (for the שובכין are in the שביל של כרמים) – אתי שפיר דקרוב לזה שלו אפילו נמצא חוץ לחמשים אמה – It is properly understood that the closer one owns it, even if it was found outside the נ' אמה – דלא נפק מתורת מדדה דעל ידי כרמים מידדי יותר מחמשים¹ – Since it did not lose its status as a מדדה, for with the assistance of כרמים the birds are מדדה more than fifty אמות. The unspoken question remains; why did the גמרא mention 'אי הדר חזי לקיניה מידדי'? תוספות replies: אלא איירי דאפילו אם יהו שובכין דעלמא בין הכרמים² – Rather the reason the גמרא mentions 'אי הדר וכו' is that even if the משנה is discussing a case where the outside שובכין are also in the vineyard, so they too can be מדדה more than נ' אמה, nevertheless it belongs to the closer שובך which is found בשביל של כרמים, but not to the שובך which is found בין הכרמים –**** An alternate scenario: ועוד מדנקט שביל משמע שאלו ב' השובכין בתוך השביל – And additionally, since the משנה mentions שביל (pathway), this indicates that these two שובכין are in the שביל – והניפול כמו כן נמצא בתוך השביל – And the bird was also found within the שביל – דליכא למיחש שהן³ משובכין דעלמא אפילו אינם רחוקים כלל⁴ – So therefore, there is no concern at all that this bird is from שובכין דעלמא, even if the שובכין דעלמא are not at all far away; the reason is that –

Since it cannot see its nest, it will not be מדדה (even less than נ'), however we can assume that it is from (the closer of) these שובכין which are in the שביל, for there is nothing which separates between the bird and the שובך; they are both in this clear path, so they can see the nest (שובך).

SUMMARY The reason the גמרא states that a bird will not be מדדה if it cannot see its nest, is to explain why we are not concerned for רובא דעלמא even if it is a case where the שובכין דעלמא are בין הכרמים, or even if they are less than נ' אמה from the bird.

THINKING IT OVER It seems that the difference between the first answer of תוספות and the ועוד, is whether the שובכין דעלמא are more than נ' אמות away,⁵ or even if they are within נ' אמות.⁶ However it would seem that in both cases the two שובכין must be in the שביל של כרמים, so that the bird can see its nest. Why then does תוספות mention this only in the 'ועוד', but not in the initial explanation?!⁷

footnotes: ¹ We have explained the משנה without resorting to the idea of אי הדר חזי לקיניה מידדי. The case is where the two שובכין were in a שביל של כרמים. The bird (which was a מדדה) was found (even) more than fifty אמות away from the שובכין. However, there were no שובכין within fifty אמות of the כרם. Therefore, it cannot have come מעלמא because no bird can be מדדה more than נ' אמה (usually). However, the bird could come from this (closest) שובך, even though it is more than נ' אמה distance, since it is within fifty אמות of the כרם (it is in the שביל של כרמים), therefore it can be מדדה up to the כרם and continue to be מדדה with the assistance of the כרם even more than fifty אמות. ² We give it to the שובך that is בשביל של כרמים because since it is בשביל (a clear path) it can always see its nest, even from more than נ' אמה distance; however, we do not return it to the שובך בין הכרמים, since the grapevines prevent the bird from seeing it nest, therefore it will not be מדדה that far. In this case we are discussing where the bird was found more than fifty אמות from all the שובכין. However, since it is בין הכרמים it can be מדדה more than נ'. Nevertheless, we give it only to the (closer) שובך which the bird can see from the place where he is found, but not to the שובכין מעלמא, which the found bird cannot see because the grapevines block it. ³ A marginal note amends this to read שהוא (instead of שהן). ⁴ The other שובכין may even be within נ' of the found bird, and nevertheless we do not assume that it came from those other שובכין. ⁵ See footnote # 2. ⁶ See footnote # 4. ⁷ אולי י"ל, the first answer of תוספות is saying that even though the simple understanding of the גמרא is that the bird was found חוץ לנ' (from all the שובכין), so there is no need for the גמרא to say דכל דמידדי וכו', nevertheless we can establish it in a case where the שובכין דעלמא were also בין הכרמים so they too can be מדדה more than נ'. However, since כל דמידדי וכו', they will not be מדדה, therefore we give it to the שובך that is in the שביל. However, there was no need to establish the משנה in such a case. The 'ועוד', however is possibly arguing that the answer of the גמרא that it was found בשביל של כרמים, indicates that the other שובכים we also תוך נ'. The גמרא could have simply answered that the ב' שובכין were in the כרמים and therefore the bird can be מדדה more than נ', while there were no other שובכין within נ' אמה of the כרמים. Therefore, since it was מדדה it cannot be from the other שובכין; why mention שביל at all?! This indicates to us that the גמרא did not mean to answer that the other שובכין were far away, but rather all the שובכין were within נ' of the bird and in the כרם. The only difference is that these two שובכין were in the שביל where the bird can see them. The other שובכין were also within נ' of the bird, but not in the שביל, so therefore it does not belong to them since they cannot see their nest and we know that כל דמידדי וכו'.

**אמר אביי אף אנן נמי תנינא דם הנמצא בפרוזדור¹ טמא כולי—**Abayay said; we also were taught in a Mishnoh, blood which was found in the corridor is Tohmay, etc.

OVERVIEW אביי supported the view of ר' חנינא (that רוב וקרוב הלוך אחר הרוב) from a משנה in מסכת נדה regarding דם נדות. Our תוספות makes a qualification to the ruling as stated in our גמרא.

בנמצא בגג פרוזדור מן הלול ולפנים איירי² – This ruling applies in a case where the blood was found on the roof of the פרוזדור. In a place which was interior to where the לול opens to the פרוזדור –

As is evident in פרק כל היד, and the סוגיא there is explained in its place in מס' נדה.

SUMMARY The דם is טמא if it is found behind the לול.

THINKING IT OVER Why was it necessary for תוספות to state that 'וסוגיא דהתם מפרש במקומה'?

footnotes: ¹ The text in our גמרא reads בפרוזדור ספיקו טמא (instead of בפרוזדור טמא). ² The reason תוספות makes this notation here (regarding גג הפרוזדור) will be better understood from the following תוס' ד"ה ואף. See there TIE footnote # 4.

ואף על גב דאיכא עלייה דמקרבא—And even though there is the ‘attic’, which is closer Overview¹ Most of the דם (נדות) comes from the מקור into the פרוזדור; however there can be some דם טהור which comes into the פרוזדור from the עליה (via the לול). We assume that the דם came to the גג הפרוזדור from the מקור (and it is טמא), even though the דם טהור from the עלייה is closer. This proves that רוב וקרוב הולכין אחר הרוב, as ר"ח ruled. תוספות clarifies this proof.

וקרוב דמוכח הוא² דקרוב לעלייה הוא ומן החדר³ אינו יכול לבא אלא אם כן שחתה ביותר – And this case is a קרוב דמוכח, since the גג פרוזדור is close to the עלייה (which has דם טהור), and the blood cannot come from the חדר to the גג הפרוזדור, unless she bends over forwards in an extreme manner –

As [we] explained in מס' נדה.

SUMMARY It is a קורבא דמוכח that the דם came from the עלייה.

THINKING IT OVER What would be the ruling in this case (that she found דם in the גג הפרוזדור), where she is certain that she was not שחתה ביותר for the most recent period of time before noticing the דם there, is this קורבא דמוכח sufficient to overpower the רוב?

footnotes: ¹ See ‘Overview’ to the previous תוס' ד"ה אמר. ² See תוס' כג,ב ד"ה רוב (TIE footnote # 17) that there are two types of קרוב; one is a קורבא דמוכח (the closeness is a strong indication that it came from the קרוב), and a regular קרוב (like the קרוב by ט' חניות), which is not a קורבא דמוכח. The novelty of sר"ח' ruling is that we follow the רוב even if it is against a קורבא דמוכח. Therefore, according to this, when אביי wants to support ר"ח, he needs to show that we follow the רוב even against a קורבא דמוכח. Our תוספות is teaching us that in this case the קורבא of the עלייה is a קורבא דמוכח. ³ The חדר (chamber) is the מקור from where the דם נדה enters the פרוזדור. ⁴ The הגהות הב"ח amends this to read 'שפירשנו' (instead of שפירש). See תוס' נדה יז,ב ד"ה מן who writes: וכן הענין, דגג פרוזדור מן הלול ולפנים גבוה ומשתפע ועולה, ואינו יכול לבא שם מן העלייה אלא א"כ נזדקרה, ומן החדר אינו יכול לבא לגג פרוזדור אפילו מן הלול ולפנים אלא א"כ שחתה ביותר, והוא שינוי גדול מדיקור של עלייה.

*דתני רבי חייא—For Rabi Cheeyohtaught*

OVERVIEW אביי cited a משנה (regarding דם נדה) which proves that רוב וקרוב הלוך אחר הרוב. However, רבא challenged and claimed that the case of that משנה is where there is a רוב and a מצוי against the קרוב, so it does not prove that רוב alone is stronger than קרוב. The גמרא continues with citing the ברייתא which ר' חייא taught (also regarding דם הנמצא בפרוזדור). There are two גירסאות; one (the way it is in our גמרות) is דתני ר"ח, meaning that רבא is proving his distinction from the teaching of ר"ח. The other is תני ר"ח, in which this ברייתא is cited to pose a contradiction in the words of רבא.¹

אי גרסינן תני אתי שפיר² אבל אי גרסינן דתני תימה היכי מייתי מהכא דרוב ומצוי³ הוא – If the text reads תני ר' חייא it is understood; however, if the text reads דתני, (indicating that רבא is finding support for his contention that here it is a רוב ומצוי therefore we follow the רוב ומצוי), it is astounding, how can רבא bring a proof from this ברייתא of ר"ח that the reason for his ruling is because it is רוב ומצוי (but if it would only be רוב then [perhaps] we do not follow the רוב), but what proof is there – דלמא לאו משום דרוב ומצוי קאמר רבי חייא דשורפין עליו את התרומה – Perhaps when ר"ח rules that we burn the תרומה on account of this טומאה it is not because it is a case ofרוב and מצוי – אלא משום דרוב וקרוב הלך אחר הרוב כרבי חנינא – But rather because that by רוב וקרוב we follow the רוב (even if it is not מצוי), as ר' חניניא ruled?! Therefore the גירסא of תני is preferable over דתני. תוספות explains that it is possible to be גורס 'דתני': ונראה⁴ לי דאפילו גרסינן דתני לא מדברי רבא הוא⁵ אלא גמרא הוא דמייתי לה – (And it appears to me that even if the גירסא is) [And one can say that this which is stated] דתני ר"ח, it is not from the words of רבא, but rather the גמרא is citing the ברייתא of ר"ח, to inform us – דשפיר הוה מוכח אביי ממתניתין דנדה דרוב וקרוב הלך אחר הרוב⁶ – That אביי correctly proved from the משנה in מס' נדה that by רוב וקרוב we follow the רוב. – דאף על גב דקתני ספיקו טמא⁷ על כרחך לאו ספיקא הוא – For even though the משנה states ספיקו טמא, nevertheless, perforce you must say that it is not a doubtful טומאה, but rather a טומאה ודאית – מדתני רבי חייא דחייבין עליו על ביאת מקדש⁸ ושורפין עליו תרומה⁹. Since ר"ח taught that one is liable for it when entering the בית המקדש and one burns תרומה on account of it. (An annotation to תוספות) ***(הג"ה)* ומהר"ם¹⁰ אומר דרבא מייתי לה דרוב ומצוי הוא – And the מהר"ם states that *indeed רבא cited this ברייתא of ר"ח to show that the case of פרוזדור is indeed רוב ומצוי (and that is why we follow the רוב) – דאי אינו מצוי אם כן מאי קא משמע לן רבי חנינא כיון דשמעינן לה מדתני רבי חייא¹¹ – For if the reasoning of ר' חייא is not because of רוב and מצוי (but just on account of רוב alone),* we have a difficulty, for then what is ר' חנינא teaching us (that we follow the רוב), since we already know of it from the ברייתא of ר' חייא – תוספות responds to an anticipated difficulty:¹² אבל ממתניתין דנדה לא היה יכול להוכיח – However, רבא could not have proved this from the משנה in מס' נדה – דאפילו אם אינו רוב ומצוי הוצרך רבי חנינא לאשמועינן – For even if we are to assume that it is not a case of רוב ומצוי, nevertheless it was necessary for ר"ח to inform us that רוב וקרוב הלוך אחר הרוב, for we could not know it from¹³ the משנה – דלא נימא ספיקו טמא הוה ספק ממש¹⁴ – So that we should not say that when the משנה states ספיקו טמא it meant an actual ספק that the woman is טמא מספק only, not a ודאי טומאה; in order to disabuse us from this notion, ר"ח stated clearly הלוך אחר הרוב – תוספות responds to an anticipated difficulty: ולמאי דהדר ביה רבא וקאמר דלא הוי רוב ומצוי¹⁵ – And according to what רבא retracted and stated that the case of פרוזדור is not considered רוב ומצוי (but only רוב) – איצטריך רבי חנינא לאשמועינן דאי מדתני רבי חייא הוה אמינא דרוב ומצוי הוא – It is nevertheless necessary for ר' חנינא to teach us (הלוך אחר הרוב), for if we only had the ברייתא of ר' חייא, I may have assumed the פרוזדור is a case of רוב ומצוי and only then do we follow the רוב (ומצוי), therefore –

ר"ח taught us that it need not be רוב ומצוי for even by רוב alone הלוך אחר הרוב. (This concludes the annotation)

SUMMARY We can be גורס 'דתני', saying that the גמרא is citing ר"ח to bolster the proof of אביי, or that indeed רבא is saying it that it proves רוב ומצוי, for otherwise what is the חידוש of ר' חנינא.

THINKING IT OVER The מהר"ם explains that רבא proves that it is רוב ומצוי, for otherwise what is the חידוש of ר"ח, since we learnt it in a ברייתא. Why can’t we say that ר' חנינא did not know of this ברייתא, so what is sרבא' proof?!¹⁶

footnotes: ¹ See footnote # 2. ² The גמרא cites ר"ח and the ensuing three ש"מ of רבא to pose a contradiction in the words of רבא. Initially רבא claimed that there is no proof rom דם הנמצא בפרוזדור that רובא עדיף (since it is רוב ומצוי) and then רבא comments on the ברייתא of ר"ח that we can derive from it that רובא עדיף, despite that רבא himself says that by דם הנמצא בפרוזדור it is a case of רוב ומצוי, so we cannot prove from there that רוב וקרוב הלוך אחר הרוב. ³ רוב means that there is more דם in the חדר, than there is in the עלייה. מצוי means that it is more frequent that the דם in the פרוזדור comes from the חדר than it comes from the עלייה. ⁴ The הגהות הב"ח amends this to read ויש לומר דהא דתני רבי חייא לא (instead of ונ"ל דאפילו גרסינן דתני לא) ⁵ Even if the גירסא is דתני it does not mean that רבא is citing ר"ח to prove his point (that it is רוב ומצוי), but rather the גמרא is citing this ברייתא to prove what אביי stated, as תוספות continues to explain. ⁶ Otherwise, without the ברייתא of ר"ח we can reject the proof from the משנה that הלוך אחר הרוב. ⁷ The משנה reads that דם הנמצא בפרוזודור ספיקו טמא, which could indicate that the טומאה is מספק. Therefore we cannot derive from this משנה that הלוך אחר הרוב, because here the טומאה is only a ספק, we are not sure whether to follow the רוב or the קרוב, so we go לחומרא and rule that she is טמאה מספק. The whole proof of אביי could be rejected. ⁸ If this woman entered the ביהמ"ק (before she was טובל from this דם הנמצא בפרוזדור) she would be חייב כרת if it was במזיד or a קרבן חטאת if she entered בשוגג. See following footnote # 9. ⁹ If this woman touched תרומה, we would be required to burn it as תרומה טמאה. Had this been a ספק טומאה only, we would not allow here to bring a קרבן חטאת (because maybe she is טהור, and she would be bringing חולין לעזרה), and we would not burn the תרומה, since it is only ספק טמא; we cannot burn it because it may be טהור and it is forbidden to burn תרומה טהורה. The ruling of ר"ח proves to us that it is a טומאה ודאית, thus proving אביי correct. ¹⁰ This may be any of the בעלי התוס' (whose name starts with a מ”ם) including but not limited to, רבי מאיר, רבי משה, רבי משולם, etc. ¹¹ However, if we assume that case of פרוזדור (and therefore the ruling of ר' חייא) is a situation of רוב ומצוי, then we can understand the novelty of רב חנינא that not only do we follow the רוב when it is joined with a מצוי (as in the case of פרוזדור), but even if it is רוב by itself, it is also stronger than קרוב. See ‘Thinking it over’. ¹² According the מהר"ם here, why did רבא need to cite the ברייתא דר"ח, he could have deduced the same from the משנה. The משנה states that she is טמא proving the הלוך אחר הרוב, why do we need ר' חנינא. The exact same proof that רבא brings from ר"ח, he could have brought from the משנה?! ¹³ See footnote # 7. ¹⁴ However, regarding the ברייתא of ר"ח there is no room for such a mistake, since he states וחייבין עליו על ביאת מקדש ושורפין עליו את התרומרה, which indicates that it is a טומאה ודאית. See footnote # 9. The משנה is to be understood that even though it is a ספק (it is possible that it came from the עלייה), nevertheless she is טמאה ודאית, because הלוך אחר הרוב. ¹⁵ The difficulty is, if the case of פרוזדור in only רוב and we follow the רוב against the קרוב, what is ר' חנינא teaching us? We know it already from the case of פרוזדור? ¹⁶ See תורת חיים.

הג"ה¹ ושמע מינה רובא דאורייתא—And we derive from this, that ‘majority’ is Torahruling

OVERVIEW רבא inferred from the ruling of ר' חייא (that the דם הנמצא בפרוזדור is מטמא מן התורה), that it is a תורה ruling to follow the majority. תוספות explains the need for such an inference.

חשיב ליה רובא דליתיה קמן² – רבא considers the דם הנמצא בפרוזדור as a רוב which is not before us³ – דברובא דאיתיה קמן לא צריך למידק שמע מינה דקרא כתיב⁴ אחרי רבים להטות – For regarding a רובא דאיתא קמן we do not need the inference of this ש"מ from ר"ח, since the פסוק clearly states, ‘go after the majority’ – כדפריך פרק קמא דחולין (דף יא,א ושם) גבי הא דבעי מנא לן הא דאמרינן זיל בתר רובא – As the גמרא asks in the first פרק of מסכת חלין regarding this which the גמרא queried; from where do we know this which we say, ‘follow the majority’ – ופריך מנא לן דכתיב⁵ אחרי רבים להטות: And the גמרא there asked, ‘you question from where we know it; it’s obvious, for the תורה writes אחרי רבים להטות’.

SUMMARY The case of דם בפרוזדור is a רובא דליתא קמן (for which there is no explicit פסוק).

THINKING IT OVER

1. תוספות asked previously⁶ what is the novelty of ר' חנינא that רוב וקרוב הלוך אחר הרוב when we already know this from the ברייתא of ט' חניות. However according to what תוספות is explaining now that there is a difference between רובא דאיתא קמן and רובא דליתא קמן, we can simply answer that ט' חניות is a case of a רובא דאיתא קמן (for which there is a פסוק), however ר"ח maintains that we follow the רוב even by a רובא דליתא קמן! What is תוספות question?!⁷
2. Do we assume that the case of דם בפרוזדור is a רובא דליתא קמן, because otherwise there will be the difficulty on רבא that there is a פסוק, so there is no need for deriving it from ר' חייא, or that (even without this difficulty) we assume intrinsically that the case of דם בפרוזדור is a רובא דליתא קמן (without outside proofs)?
3. תוספות states that דם בפרוזדור is a רובא דליתא קמן, for if it were a רובא דאיתא קמן, why the need to infer from ר"ח. However, one can argue that really it is a רובא דאיתא קמן, and when רבא said that ש"מ דרובא דאורייתא he was following his previous ש"מ that רוב וקרוב הלוך אחר הרוב and then he adds that this הלוך אחר הרוב against a קרוב is מדאורייתא. It is necessary from רבא to derive it from ר"ח, for the פסוק only teaches to follow the רוב against the מיעוט, but not against the מיעוט which is קרוב; this we derive from רב חייא that we follow the רוב even against a מיעוט which is קרוב!

footnotes: ¹ See the הגהות הב"ח at the end of the previous תוד"ה ושמע (TIE there footnote # 13. Accordingly, this is an independent תוס' and not a הג"ה. ² There are two types of רוב, one is a רובא דאיתא קמן (a majority which appears before us), and a רובא דליתא קמן. A רובא דאיתא קמן is for instance the case of ט' חניות where we see the majority, or when a majority of a בית דין rules the same. A רובא דליתא קמן is for instance when we say most women become pregnant; this is a statistical majority, we do not actually count the women who become pregnant and those that do not. Similarly, here too, when we maintain that the blood of the מקור is a רוב compared to the דם of the עלייה it is a רובא דליתא קמן, we did not actually measure the blood in her body and decide which is the רוב; rather statistically there is more דם in the חדר than in the עלייה. ³ רבא therefore derives that in all other cases of רובא דליתא קמן we follow the רוב מה"ת. ⁴ שמות (משפטים) כג,ב. ⁵ The גמרא there explained its question; of course regarding a רובא דאיתא קמן there is no doubt for we derive it from this פסוק; our question was by a רובא דליתא קמן. Similarly, here we must say that רבא derived from ר"ח that we follow the רוב מה"ת, even by a רובא דליתא קמן, for which there is no clear פסוק. ⁶ כג,ב בד"ה רוב. ⁷ See מהרש"א.

ושמע מינה איתא לדרבי זירא—And we know from this there is support for Rabi Zayroh

OVERVIEW רבא stated that from the ברייתא of ר' חייא (which stated that by דם הנמצא בפרוזדור the woman is ודאי טמא because we assume that the דם came from the חדר [not the עלייה] for we follow the רוב), we can bring support to the ruling of ר"ז that in the case of ט' חניות we follow the רוב and are מכשיר the meat even with one רוב,¹ meaning that it is כשר even if the doors of the city are locked and we cannot count on another רוב.

נראה לרבינו יצחק בן אברהם דאף על גב דטעמא דבעינן תרי רובי² – It appears to the ריצב"א that even though the reason that we require two רוב – הוי משום דגזרינן רוב סיעה אטו רוב העיר³ – Is because we make a decree and are not satisfied with רוב סיעה, out of concern that we will be מכשיר even with רוב העיר alone⁴ – מכל מקום איצטריך ליה למימר גבי חנות דלא בעינן תרי רובי⁵ – Nevertheless, it was necessary for ר"ז to teach regarding the ט' חניות that we do not require תרי רובי – דאף על גב דליכא למימר הכי⁶ – For even though we cannot say that we have the same concern by ט' חניות as there is by the case of נאנסה – מכל מקום איכא למיגזר שמא יקח מן הקבוע⁷ אי לאו דאיכא רובא⁸ דעלמא – Nevertheless we could have been גוזר that it is even forbidden if the meat is פריש, for perhaps he will take from the קבוע,⁹ so the meat should not be מותר unless there is a רוב at large¹⁰ – תוספות explains how רבא derived this support to ר"ז from the ברייתא of ר"ח: וגבי אשה נמי אי גזרינן בעלמא הוה לן להחמיר שלא לשרוף מן הלול¹¹ ולפנים¹² – And the same is also regarding a woman, if generally we make a decree and require תרי רובי, we should be strict here by the woman not to burn תרומה that she touched, if the דם was found in back of the לול – אטו מן הלול ולחוץ¹³ ונראה לו דהלכה כרבי חנינא: On account of the דם being found from the לול and outwards.¹⁴ And the ריצב"א maintains that the הלכה is like ר"ח that רוב וקרוב הלוך אחר הרוב.

SUMMARY The fact that we are not גוזר by דם where it was found מן הלול ולפנים on account of מן הלול ולחוץ assures us that we are not גוזר by ט' חניות that שמא יקח מן הקבוע, therefore one רוב is sufficient, since there is no גזירה.

THINKING IT OVER Why is it that by רוב סיעה we are גוזר רוב סיעה אטו רוב אנשי העיר, and by ט' חניות (as well as by אשה) we are not גוזר שמא יקח מן הקבוע (or we are not גוזר מן הלול ולפנים אטו מן הלול ולחוץ)?!¹⁵

footnotes: ¹ There is a case in כתובות יד,ב where we require two רוב. The story there was that a woman was נאנס, and we were מכשיר the woman (to marry into כהונה) because the majority of that city was כשרים and additionally there was a traveling caravan (סיעה) in the city at that time and the רוב סיעה was also כשרים. There is רוב סיעה ורוב העיר. ² See footnote # 1. ³ In truth the רוב סיעה should be sufficient to be מכשיר, however we are concerned that if we will be מכשיר with רוב סיעה alone, it will come that in another case, the people will be מכשיר with רוב העיר alone, and that is not acceptable because the רוב העיר are considered קבועים (if the woman went to their home) and כל קבוע כמחצה על מחצה דמי and she would be פסול לכהונה. ⁴ However by ט' חניות where the meat was found in the street it was פריש and not קבוע, there is seemingly no need for תרי רובי, for why should we be גוזר?! ⁵ ר"ז rules that the רוב of the ט' חניות (the רוב in the city) is sufficient, and we do not require that it is כשר only if דלתות המדינה פתוחים so we have רוב from outside the city (תרי רובי), for only one רוב is also sufficient. ⁶ Seemingly תוס' means to say that by the woman we do not want to rely on the רוב סיעה, because usually there is no רוב סיעה and the people will rely on the רוב העיר, which can be קבוע. However, by the ט' חניות the רוב is the ט' חניות where it was נמצא and not קבוע; what גזירה can we make here?! We are allowing the רוב of ט' חניות since it is not קבוע! ⁷ This means that if we allow the פריש meat to be eaten, people may mistakenly assume that if he went to the store and does not remember into which store he went to buy the meat it should also be מותר, which it is not, since in that case the stores are קבוע and כל קבוע כמחצה על מחצה דמי and the meat would be אסור. ⁸ This means that דלתי מדינה פתוחים and the רוב butchers in the entire area have בשר שחוטה so we can have תרי רובי. ⁹ תרי רובי would alleviate this concern. When the people realize that even by נמצא we require two רובי, the רוב חניות and the רוב טבחים in the area, they will understand that if one bought the meat in the store it cannot be מותר, since in the store there is no תרי רובי; how can the רוב טבחים in the area act as a רוב for meat that is bought in a store; that store is either כשר or not. However by פירש the תרי רובי functions, for we say if the meat came from the stores, רוב are כשר, and if the meat came from elsewhere the רוב טבחים are כשר in the entire area. ¹⁰ Therefore ר"ז teaches us that we do not have this concern of שמא יקח מן הקבוע and one רוב is sufficient. ¹¹ The לול is the opening from which blood can flow from the עלייה into the פרוזדור and continue to leave the body. ¹² דם which is found interior to the לול (towards the back) is certainly more likely to come from the מקור and not the עלייה, since the דם from the עלייה tends to flow out of the body after it enters the פרוזדור. ¹³ The הגהות הב"ח amends this to read ולחוץ הגה"ה ונ"ל דהלכה כר"ח ע"כ הגה"ה. According to this גירסא the following תוספות is 'וש"מ רובא דאורייתא' and it is not a הגה"ה as it appears in our text. ¹⁴ If generally we are גוזר and do not permit one רוב, we should be גוזר here as well and not burn the תרומה when the דם was found מן הלול ולפנים for it may come that we will burn the תרומה even when the דם is found מן הלול ולחוץ (in which case we do not follow the רוב). The fact that we are not גוזר here and permit burning the תרומה with one רוב indicates that elsewhere one רוב is sufficient and we do not make this type of גזירה. ¹⁵ See footnote # 6.

אימור מהאי¹ דקרא אתאי—I can say it came from that D’kiroh

OVERVIEW The גמרא related an episode that a barrel of wine was found floating in a river opposite a city. שמואל ruled that even if the majority of this city were ישראלים, the barrel is אסור, since most of the wine comes from that city דקירא where most of the people are נכרים.² Our תוספות broadens sשמואל' ruling.

ולאו דוקא נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל אסר שמואל³ – שמואל prohibited the wine not only specifically because it was found opposite a city where (merely) the majority were ישראל – אלא אפילו עיר שכולה ישראל איכא למיחש⁴ להכי: But even if it was a city which was entirely ישראל, we should still be concerned that perhaps the barrel of wine came from דקירא, and it is אסור.****

SUMMARY שמואל maintains that it is אסור even by an עיר שכולה ישראל.

THINKING IT OVER How can we explain why indeed שמואל did not say that it is אסור even in a city שכולה ישראל?!

footnotes: ¹ The הגהות הב"ח amends this (and in the גמרא as well) to read אימא מאיהי דקירא אתאי (instead of אימא מהאי דקרא). ² רב argues and maintains that if the majority of this city are ישראלים the wine is מותר. ³ שמואל stated that it is אסור even if it was found opposite a city which רובא ישראל, from which one can infer that only if רובא ישראל it is אסור, however if כולה ישראל it would be מותר, otherwise שמואל should have said אפילו עיר שכולה ישראל. Nevertheless, תוספות maintains that the ruling of שמואל is even by an עיר שכולה ישראל. See ‘Thinking it over’. ⁴ The reason שמואל gave אימא מאיהי דקירא אתא applies equally to an עיר שכולה ישראל as it does to an עיר שרובה ישראל.

לימא משום דסבר לה כרבי חנינא—Shall we say, because he agrees withRabi Chaneenoh

OVERVIEW The גמרא relates that a barrel of wine was found in a vineyard of ערלה grapevines. רבינא permitted the wine to be drunk. The גמרא asked, shall we say the reason רבינא permitted the wine because he agrees with ר"ח that רוב וקרוב הלוך אחר הרוב, and since most vineyards are not ערלה, it is מותר, even though this barrel was found close/within (קרוב) to an ערלה vineyard.

תוספות responds to an anticipated difficulty: וליכא למימר דשריא משום דספק ערלה בחוצה לארץ מותרת¹ – And one cannot say that perhaps רבינא disagrees with ר"ח (and follows the קרוב [and not the רוב]) and the reason that he permitted the wine is because the rule is that questionable ערלה is permitted outside ארץ ישראל; תוספות rejects this approach –

For if רבינא disagrees with ר"ח, but rather maintains that by רוב וקרוב we follow the קרוב, so indeed it is positively ערלה and ודאי ערלה would be אסור even in חו"ל.

SUMMARY If רבינא would follow the קרוב it would be ודאי ערלה.

THINKING IT OVER Why cannot we say that רבינא maintained that רוב וקרוב are equal or we are not sure which is ‘stronger’³ (and he does not agree with ר"ח), and therefore it is ספק ערלה?⁴

footnotes: ¹ רבינא obviously lived in חו"ל. ² תוספות is teaching us that when we follow the רוב (or the קרוב) it means that we assume with certainty that it is according to the רוב (or קרוב), therefore if רבינא would have maintained הלוך אחר הקרוב it would be ודאי אסור. In the question תוספות may have presumed that we just follow the קרוב (or the רוב) להלכה, but not that it is a ודאי. ³ See רש"ש. ⁴ See נחלת משה.

ואצנועי¹ בגויה—And hiding it in there Overview² The גמרא answered that רבינא may not agree with ר"ח (that הלוך אחר הרוב against a קרוב), however here we assume that it did not come from the קרוב (the ערלה vineyard), for the thief who placed the wine here would not have placed it there if the wine was taken from this vineyard, therefore we need to assume that it was taken from other vineyards which are not ערלה. Our תוספות explains why we are not concerned that it may be יין נסך.

תוספות asks: ואם תאמר מכל מקום יהא אסור דרובא דעלמא נכרים נינהו והוי יין נסך – And if you will say; but nevertheless (even if there is no concern for ערלה) this wine should be prohibited, since a majority of the world is נכרים, so it is יין נסך – תוספות answers:** ויש לומר דרוב גנבי ישראל³ כדאמר בפרק בתרא דעבודה זרה (דף ע,ב):** And one can say that the majority of thieves are ישראל, as the גמרא (רבא) states in the last פרק of מסכת ע"ז.

SUMMARY There is no concern for יין נסך, since the majority of thieves are ישראל.

THINKING IT OVER The גמרא initially assumed that רבינא agrees with ר"ח (that רוב וקרוב הלוך אחר הרוב), otherwise why is it מותר since it was a vineyard of ערלה. However according to תוספות that the גנבי are careful from איסורי אכילה,⁴ perhaps רבינא disagrees with ר"ח, and generally we follow the קרוב, however here since it was ערלה, so obviously the thieves would not have taken ערלה wine?!⁵

footnotes: ¹ The text in the גמרא reads אצנועי (not ואצנועי). ² See ‘Overview’ to the previous תוס' ד"ה לימא. ³ Therefore, we assume that this barrel was stolen by a ישראל and (even though they steal, nevertheless) the ישראל will not steal wine from a נכרי because it is אסור and regarding this they are careful not to eat a דבר האסור (רש"ש). ⁴ See footnote # 3. ⁵ See רש"ש.

בי קופאי—Between the grapevines¹

OVERVIEW רבא permitted to drink the jugs of wine which were found בי קופאי. The גמרא initially assumed that רבא disagrees with ר"ח and maintains that רוב וקרוב הלוך אחר הקרוב. Therefore, even though the majority of the populace is נכרים, nevertheless since it was found בי קופאי (which belonged to a ישראל), we follow the קרוב.² Our תוספות offers an alternate explanation.

פירש בערוך מקום כדאמרינן (סוטה דף מו,ב) רב מרדכי אלויה לרב שימי בר אשי לבי קופאי – The ערוך explained that בי קופאי is a place, as the גמרא states, ‘רב מרדכי accompanied רב שימי בר אשי to בי קופאי’ – תוספות responds to an anticipated difficulty:³

And it was found in such a manner that it was a קורבא דמוכח.

SUMMARY בי קופאי could be a place, and it was found in manner that it is a קורבא דמוכח.

THINKING IT OVER Why was it necessary for תוס' to cite the פי' הערוך (which has somewhat of a difficulty),⁵ why not accept פרש"י?!

footnotes: ¹ See רש"י ד"ה בי. ² [The גמרא rejects this assumption.] According to פרש"י this is a קורבא דמוכח since it was found in the vineyard of a ישראל. However, if it would not be a קורבא דמוכח, we could not say that רבא would follow the קרוב, since by a קורבא דלא מוכח all agree that we follow the רוב. See תוס' כג,ב ד"ה רוב (TIE footnote # 18). ³ According to the פי' הערוך how is finding the wine in בי קופאי considered a קורבא דמוכח, so that we can even entertain the thought that רבא follows קרוב against רוב. See footnote # 2. See ‘Thinking it over’. ⁴ Perhaps it was (also) found in a sישראל' vineyard in בי קופאי (or something similar which indicated that it belongs to a ישראל). ⁵ See footnote # 3.

לימא רבא לית ליה דרבי חנינא—Shall we say that Rovo disagrees with Rabi Chaninoh Overview¹ The גמרא said that since רבא permitted the wine from בי קופאי, this would seemingly indicate that he disagrees with ר"ח and maintains that he follows the קרוב. Our תוספות transforms this from merely a query into a challenge.

The explanation of לימא רבא וכו' ר"ח is that this will pose a difficulty if we assume that רבא disagrees with ר"ח, since previously in our גמרא we noted that רבא agrees with ר"ח!

SUMMARY The גמרא is posing a contradiction in the view of רבא.

THINKING IT OVER Why was it necessary for תוספות to learn the גמרא in this manner; why should we not assume that this 'לימא', is like the other times 'לימא' in our גמרא?!⁴

footnotes: ¹ See ‘Overview’ to the previous תוס' ד"ה בי. ² The word 'פירוש' in תוספות (usually) indicates that the true interpretation as not as we may have assumed. The גמרא asked previously a number of times לימא וכו' (דלא) כר"ח; the question was an ‘innocent’ one; meaning can we prove definitely that this אמורא agrees or disagrees with ר"ח. If it turns out indeed that he either agrees or disagrees with ר"ח, there will be no difficulty, for ר"ח was an אמורא and his fellow אמוראים may disagree with him. However here תוספות explains that it is not merely an innocent question, but rather this story poses a difficulty if it indicates that רבא disagrees with ר"ח, since previously on this עמוד we learnt that רבא agrees with ר"ח. See (however) ריטב"א. ³ רבא stated ש"מ מר' חייא תלת and one of them was רוב וקרוב הלוך אחר הרוב, so how can he rule here not like ר' חנינא. ⁴ See מהרש"א (and חתם סופר).