**הכי גריס רבינו חננאל אכלה ערלה שביעית וכלאים הויא חזקה—*The text of ר"ח reads;***if he ate while it was either ערלה, שביעית or כלאים it is a חזקה

OVERVIEW The גמרא cites a מימרא from ר"י and a supporting ברייתא regarding one who made a חזקה by eating the produce of ערלה, שביעית or כלאים. In our גמרא it states that it is not a חזקה.¹ Our תוספות cites the גירסת ר"ח who maintains that it is a חזקה.

וכן נראה לרבינו יצחק עיקר² ואיירי כשאכלה זמורות³ וכן מוכח בהאשה שנפלו (כתובות דף עט,ב) – And this is also the view of the ר"י that the correct גירסא is הויא חזקה, and we are discussing a case where the מחזיק consumed the twigs, as this is evident in פרק האשה שנפלו – דתנן המוציא הוצאות על נכסי אשתו⁴ הוציא הרבה ואכל קימעא קימעא ואכל הרבה – Where the משנה taught, ‘one who laid out expenses for his wife’s estate, whether he expended a lot and con-sumed little, or he expended little and consumed a lot, the rule is – מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל⁵ – Whatever he expended he expended and whatever he consumed he consumed’ – ואמר בגמרא⁶ עבד רב יהודה עובדא בחבילי זמורות⁷ – And the גמרא there relates that ר"י made such a ruling in a case where the husband managed to consume only bundles of twigs – ורב יהודה לטעמיה⁸ דאמר רב יהודה אכלה ערלה שביעית וכלאים הויא חזקה – And the גמרא there concludes that ר"י follows his ruling elsewhere, where ר"י ruled that if the מחזיק consumed produce that was ערלה, שביעית or כלאים that it is a proper חזקה. ⁹ תוספות antic-ipates a possible refutation of his proof: ואין לומר דלעולם גרס הכא אינה חזקה והתם כשאכלה זמורות¹⁰ – And one cannot say that really the text here reads 'אינה חזקה', and there where it states הויא חזקה that is because there we are discussing a case where he ate the twigs, which is a valid אכילה (according to ר"י) – והכא כשאכלה פירות שהן אסורים ולכך לא הויא חזקה שלא אכל כדרך האוכלים¹¹ – However here it is a case where he ate the fruits which are forbidden, and therefore here it is not a חזקה, for he did not consume the produce in the normal manner of con-sumption – תוספות rejects this refutation: דאם כן הוה ליה לאיתויי ההיא דהתם נמי הכא דאיירי בדיני חזקה¹² – For if indeed this is so, (that ר"י made two statements one regarding אכלה זמורות [where it is a חזקה] and the other regarding אכלה פירות [where it is not a חזקה]), the גמרא should have brought also here (in our גמרא) that ruling of ר"י there (that by אכלה זמורות it is a חזקה) since we are discussing the laws of חזקה, so why not mention that there are times [when אכלה ערלה וכו' is not a חזקה (if he was אוכל פירות), and times] when it is a חזקה (if אכל זמורות)! That fact that it is not cited here shows that there is only one ruling of ר"י, namely that הויא חזקה when he was אכלה זמורות. תוספות asks: ואם תאמר דהכא¹³ משמע דזמורות ועצי כלאים שרו – And if you will say; that from the גמרא here it seems that it is permitted to derive benefit from the twigs and wood of כלאים – ומאי שנא מהא דאמרינן בפרק כל שעה (פסחים דף כו,ב) – And why is this different from what we learnt in פרק כל שעה in a ברייתא – תנור שהסיקוהו בקליפי ערלה¹⁴ או בקשין של כלאי הכרם חדש¹⁵ יותץ¹⁶ מכלל דאסירי¹⁷ – ‘An oven which was heated with the shells/peels of ערלה fruit, or with the straw of כלאי הכרם; if the oven is new, it should be destroyed’; indicating that the straw [and similarly the twigs or wood] of כלאי הכרם are prohibited from deriving benefit from them – תוספות offers an additional proof that by כלאי הכרם even the non-edibles are אסור: ואמרינן נמי התם (דף כה,א) כלאי הכרם עיקרן נאסר – And the גמרא also states there that regarding כלאי הכרם their planted seeds are אסור; indicating (again) that the prohibition by כלאי הכרם is not limited only on the fruit, like by ערלה, but rather it applies to the entire plant both the edible and non-edible parts alike – תוספות rejects this last proof: ומיהו הא לא קשה דאיכא למימר דעיקרן נאסר משום דכתיב (דברים כב¹⁸) הזרע – However this (last ruling of עיקרן נאסר) presents no diffi-culty, for one can say that the seeds are אסור because the תורה writes הזרע; indicating the זרע will be תקדש; however the twigs which are not זרע may not be prohibited. However the question still remains from קשין של כלאי הכרם which are אסורין בהנאה, so why should the זמורות be מותר בהנאה! תוספות answers: ויש לומר דהתם איירי בזרוע מעיקרן – And one can say; that there (by קשין של כלאי הכרם), we are discussing a case where they were initially planted as כלאים, meaning – שנזרעו הזרעים עם נטיעות הכרם שגדלו הזמורות באיסור – That the seeds (of grain) were sown together with the saplings of the vineyard, so the twigs grew באיסור; they were created in a כלאים environment – אבל הכא איירי בזמורות שהיו כבר גדולים קודם שנזרעו כלאים – However here (where ר"י rules דאכלה זמורות) we are dis-cussing a case of vine twigs which were already full grown, before כלאים (with grain) was planted near the vines – שאותן אינן נאסרים אלא כשהוסיפו מאתים – For those vines do not become prohibited only if they added in growth, a two hundredth [half a percent] (after they became כלאים) כדאמר בפרק כל שעה (שם דף כה,א) ובפרק כל הבשר (חולין דף קטז,א) – As the גמרא states in פרק כל שעה and in פרק כל הבשר that – זרוע ובא הוסיף מאתים אין לא הוסיף מאתים לא¹⁹ – If it was already planted before it became כלאים and then כלאים was sown, the rule is that if a two hundredth was added it is כלאים, but if a two hundredth was not added it is not כלאים. תוספות now explains the case of אכלה זמורות by כלאים:²⁰ ומיירי הכא שזמורות לא הוסיפו מאתים והפירות הוסיפו ולכך לא הויא חזקה אלא בזמורות – And we are discussing here (the ruling of ר"י that אכלה זמורות הויא חזקה) that the זמורות were not מוסיף מאתיים after כלאים were planted, but the פירות were מוסיף מאתיים, and therefore it can only be a חזקה with consuming the זמורות which are still מותר but not with the פירות which have become אסור. תוספות realizes the anticipated difficulty with this situation that the פירות were מוסיף מאתיים and the זמורות were not: ואין זה דוחק דהכי הוי אורחא דמילתא שקודם מוסיפין הפירות מאתים מן הזמורות – And this is not uncommon, for this is the usual manner that that the פירות are מוסיף מאתיים before the זמורות are מוסיף מאתיים –

Since the זמורות were full grown already before the planting of כלאים; so for them to add a two hundredth of their present size takes a while; however for the פירות to grow מאתיים it takes much quick-er.

SUMMARY There can be a חזקה by ערלה and שביעית if he consumed the זמורות. It can also be a חזקה by כלאים, if the זמורות were already grown before כלאים was planted and the זמורות were not מוסיף מאתיים while the פירות were.

THINKING IT OVER

1. Would אכילת זמורות be a proper חזקה in a regular field (which is not ערלה, etc.)?²²
2. Why is אכילת פירות (by כלאים for instance) not a חזקה;²³ the מרא קמא should have been מערער, since he could have eaten the פירות properly by uprooting the כלאים; why is the אכילת איסור of the מוחזק insufficient to make it a חזקה?²⁴
3. When we say that הוסיף מאתיים it is אסור,²⁵ does that mean that only the הוספה is אסור, or the whole branch (fruit) is אסור, even the part that was originally מותר?²⁶
4. Is there any connection between תוספות question (regarding the per-missibility of זמורות)²⁷ and the beginning of תוספות (regarding the גירסא)?

footnotes: ¹ One is prohibited from eating ערלה or כלאים and the פירות שביעית are הפקר, so therefore the מערער can claim that he did not make a מחאה, since that מחזיק did not consume the produce of the מערער, for they were either אסור or הפקר. ² רש"י in כתובות there ד"ה הרי (הב') also agrees that this is the proper גירסא [here as well]. ³ One is permitted to benefit from the זמורות of ערלה כלאים ושביעית (see later in this תוספות), therefore it is a חזקה. However if he ate the actual פירות, which are אסורים, it is not a חזקה ([even] according to the ר"ח ור"י). See ‘Thinking it over’ # 2. ⁴ The משנה there is discussing the נכסי מלוג of the wife where the husband has the right to eat the פירות (and the קרן belongs to her). The case here is where the expenses (invested in the property by the husband) and the profits (from the פירות) did not match; there was either more expense than profit or more profit than expense. ⁵ Neither the wife nor the husband can claim [after the di-vorce] that they are owed money either because the husband invested more money than he reaped, or the woman lost more money than the husband in-vested. However, if the husband did not consume anything (of value), he may claim his expenses from his divorced wife, since he improved her property. ⁶ פ.א. ⁷ ר"י ruled that מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל and even though he consumed very little (only חבילי זמורות), and he (may have) spent much more in improving the property, nevertheless he has no claim against his divorced wife. ⁸ It is necessary to prove that אכילת זמורות is considered an אכילה; otherwise he would be able to claim his expenses (see previous footnote # 5). The fact that אכילת זמורות creates a חזקה proves that it is a proper אכילה. ⁹ The גירסא there is הויא חזקה as the ר"ח and the ר"י maintain. ¹⁰ There is no pro-hibition in eating the זמורות of ערלה, כלאים or שביעית. ¹¹ תוספות is saying there is the possibility that ר"י made two statements that if it was אכלה זמורות it is a חזקה and if it was אכלה פירות it is not a חזקה (for they are אסורים), and here ר"י and the ברייתא are discussing a case of אכלה פירות. ¹² There is no מחלוקת in דין between the ר"ח and the רשב"ם; all agree that if אכלה פירות it is not a חזקה (and if אכלה זמורות it is a חזקה [accord-ing to ר"י]); the dispute here is what the גירסא should be (is it הויא חזקה [ac-cording to the ר"ח], or לא הויא חזקה [according to the רשב"ם]), and whether ר"י made two statements (regarding פירות and זמורות [the רשב"ם]); or only one statement (regarding זמורות [the ר"ח]). ¹³ The word 'דהכא' here does not mean to exclude the גמרא in כתובות (for on the contrary, there the גמרא states clearly דאכלה זמורות), but ra-ther דהכא means from the ruling of ר"י. See ‘Thinking it over’ # 4. ¹⁴ Regarding ערלה only the פירות are אסור (as it is written [ויקרא (קדושים) יט,כג) that וערלתם ערלתו את פריו; however the קליפי ערלה have a דין like the פרי, see רש"י there ד"ה בקליפי. ¹⁵ A new oven means an oven which was never used or heated. ¹⁶ The first heating of an oven strengthens it and completes its functionality, therefore since it was completed by איסורי הנאה (such as קליפי ערלה and קשין של כלאי הכרם); it too becomes אסור בהנאה and cannot be used. ¹⁷ How can ר"י rule that if he ate זמורות of כלאי הכרם that it is a חזקה, since they are אסורים בהנאה, and everyone agrees that by consuming איסורי הנאה, there can be no חזקה. See footnote # 3. ¹⁸ פסוק ט' reads: לא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם. ¹⁹ See ‘Thinking it over’ # 3. ²⁰ תוספות is responding to the following question; if the זמורות were מוסיף מאתיים, then they are אסורים, and it cannot be a חזקה, and if they were not מוסיף מאתיים there is no כלאים at all (how can we call it אכלה כלאים) and he can make the חזקה even with the פירות. ²¹ In a fruit tree, the fruits grow many times their initial size (from when they first begin bud-ding), while the branches hardly grow larger in one sea-son. ²² See בל"י אות רס"ה. ²³ See footnote # 3. ²⁴ בל"י שם. ²⁵ See footnote # 19. ²⁶ See סוכ"ד אות ח. ²⁷ See footnote # 13.