פדיון שבוים מצוה רבה—Redeeming captives is a great מצוה

OVERVIEW אביי derived from תני רב שמואל בר יהודה that פדיון שבויים is a מצוה רבה; seemingly indicating that it takes preference over all other מצות. Our תוספות will reconcile this with a seemingly contradictory גמרא.

תוספות anticipates a difficulty: והא דאמר בפרק בני העיר (מגילה דף כז,א) אין מוכרין ספר תורה אלא ללמוד תורה ולישא אשה – And concerning that which ר' יוחנן in the name of ר"מ stated in פרק בני העיר, ‘one does not sell a ס"ת, unless it is for the purpose of either learning תורה or to marry a woman’ (this concludes the citation from פרק בני העיר); תוספות continues – ולא קתני פדיון שבוים¹ – But it did not mention that one is permitted to sell a ס"ת for פדיון שבוים! תוספות responds:

Perhaps this is an obvious ruling, so it was not necessary for ר"י אמר ר"מ to teach it that one may certainly sell a ס"ת for פדיון שבויים (since פדיון שבוים is a מצוה רבה).

SUMMARY It is obvious that one may sell a ס"ת for פדיון שבוים (since it is a מצוה רבה).

THINKING IT OVER It is apparent from the גמרא previously² that one may not sell a בית הכנסת for the sake of פדיון שבוים. It would follow that a ס"ת (which has a greater קדושה than a ביהכנ"ס), may certainly not be sold for פדיון שבוים. How can תוספות here rule that it is obvious that one may sell a ס"ת for פדיון שבוים?!³

footnotes: ¹ If פדיון שבוים is a מצוה רבה then why cannot we sell a ס"ת for פדיון שבוים; why is it less of a מצוה than ללמוד תורה or לישא אשה. It would seem from that גמרא that indeed פדיון שבוים is not such a מצוה רבה! ² ג,ב where it states דירתיה דאינשי לא מזבני. ³ See נח"מ.

ומתחלקת בג' מפני שהיא כדיני ממונות—And it is distributed by three because it is like monetary matters

OVERVIEW The ברייתא states that when collecting for the קופה של צדקה (every week) there must be two collectors,¹ and when they distribute the money from this קופה it must be administered by three people. The reason three people are required is because it is a monetary decision (how much to give to each recipient²), therefore like all monetary decisions it requires (a בי"ד of) three. תוספות explains the difference between collecting and distributing,

תוספות asks: ואם תאמר מהאי טעמא נמי תהא נגבית בג'³ – And if you will say; for the very same reason (that distributing is like דיני ממנות), it should also be collected by three (for collecting is also דיני ממונות) – תוספות answers: ופירש רבינו תם לפי שהיה ידוע סכום של כל אחד ואחד כמה יתן:⁴ And the ר"ת explained that there was no need of assessment regarding the collection, because it was already known the amount which each individual will donate.

SUMMARY The collectors only collected while the distributors assessed as well.

THINKING IT OVER It would seem that if the needs of the עניים changed (from week to week), then the amount collected (from the עשירים) should also change from week to week. Why is assumed that the donation amount was fixed?

footnotes: ¹ The reason is because אין עושין שררות על הצבור פחות משנים. ² See רש"י ד"ה מפני. ³ Just like by the distribution it is necessary to assess and evaluate the needs of the individual poor (and this is what makes it דיני ממונות), the same evaluation is necessary to assess the wealth of the rich; how much they should give, so three people should be required for this judgment. ⁴ The assessment of the donators was already made (by some governing body [and is not likely to change from week to week]). The job of the collectors was limited to collecting the money only. However the task of the distributors was to assess the needs of the poor and give them accordingly (and their situation tends to be more volatile). See ‘Thinking it over’.

ולשנותה לכל מה שירצו—And to change it to whatever they desire

OVERVIEW The ברייתא stated that the בני העיר can exchange the קופה and the תמחוי monies (with each other and also) to whatever the בני העיר choose.¹ תוספות broadens the scope of לכל מה שירצו.

נראה לרבינו תם דיכולים לשנותו אף לדבר הרשות² – It is the view of the ר"ת that the בני העיר can change this צדקה money even for non-compulsory matters. תוספות anticipates a difficulty: אף על גב דאמרינן בערכין בפרק קמא (דף ו,ב ושם) – Even though the גמרא states in the first פרק of מסכת ערכין – האי מאן דנדב שרגא לבי כנשתא אסור לשנותה לדבר הרשות³ – This man who donated a candle for the synagogue; it is forbidden to change it and use it for a secular purpose. It is evident from that גמרא that something which was dedicated for a דבר מצוה (a ביהכנ"ס) may not be used for a דבר הרשות – ואמר נמי התם⁴ האומר פרוטה זו לצדקה – And the גמרא there also states, ‘one who says, ‘this פרוטה is for צדקה’ – עד שלא באה ליד הגבאי מותר לשנותה⁵ – Before the פרוטה came into the possession of the גבאי צדקה it is permitted to change this פרוטה and use it for other purposes; however – משבאה ליד הגבאי אסור לשנותה (לדבר הרשות⁶) – Once it came into the possession of the גבאי it is forbidden to change it (for a דבר הרשות). How, therefore can (the גמרא here rule that we can be משנה the קופה ותמחוי [even after it came ליד הגבאי], and how can) the ר"ת rule that the monies of the קופה ותמחוי may be used even לדבר הרשות?! תוספות responds: הכא שבני העיר משנים אותה שאני – Here (by the ruling of the ר"ת) since the בני העיר are changing it (not merely the גבאי צדקה or the donor) it is different – לפיכך מותר לשנותה אפילו לדבר הרשות⁷ ואפילו באה ליד הגבאי – Therefore it is permitted to change it (through the decision of the בני העיר), even for a דבר הרשות and even if it came into the sגבאי' possession – וכן היה רבינו תם נוהג לתת מעות הקופה לשומרי העיר⁸ – And so indeed was the custom of the ר"ת to give the monies of the קופה (which is designated for the poor), to the guards of the city (which is considered a דבר הרשות), the reason it is permitted –

Because the people give צדקה**** to the קופה that it should be distributed according to the will of the בני העיר (alternately; it was given to the שומרי העיר with the consent of the בני העיר).

SUMMARY A גבאי (or the donor) cannot change the צדקה [to a דבר הרשות]; however the בני העיר can change צדקה monies to be used for צרכי ציבור even for a דבר הרשות.

THINKING IT OVER

1. Can the גבאי change from one צדקה to another without consulting the בני העיר?⁹
2. תוספות ruled that to be משנה from צדקה to דברי הרשות requires the consent of בני העיר.¹⁰ How is it that the ר"ת distributed money from the קופה to the שומרי העיר without (seemingly) consulting the בני העיר?!
3. Seemingly when a person gives to the קופת צדקה he intends to fulfill his obligation to give צדקה;¹¹ how can the בני העיר decide to take away his מצות צדקה?!¹²

footnotes: ¹ They need not use the קופה (or תמחוי) money exclusively for קופה (or תמחוי) purposes, but rather they can exchange קופה and תמחוי monies and furthermore they can use these monies for whatever they choose. ² The בני העיר can allocate the funds for non-צדקה or non-מצוה uses; to improve the city, for instance. ³ The text of the גמרא there actually reads as follows: ת"ר ישראל שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת אסור לשנותה סבר רבי חייא בר אבא למימר לא שנא לדבר הרשות ולא שנא לדבר מצוה, אמר ליה רב אמי הכי אמר רבי יוחנן לא שנו אלא לדבר הרשות, אבל לדבר מצוה מותר לשנותה ⁴ ו,א (בסופו). ⁵ This (seemingly) means that instead of giving this specific פרוטה (פרוטה זו) for צדקה, he may spend this פרוטה for other purposes (even for a דבר הרשות); however he must keep his promise to give (another) פרוטה to צדקה. ⁶ The הגהות הב"ח deletes the words לדבר הרשות. ⁷ See ‘Thinking it over’ # 3. ⁸ See ‘Thinking it over’ # 2. ⁹ See סוכ"ד אות יט. ¹⁰ See footnote # 8. ¹¹ See footnote # 7. ¹² See אילת השחר.

כי הא דרבא אכפיה—Like this incident where רבא coerced

OVERVIEW The גמרא relates an incident that רבא coerced רנב"א to give four hundred זוז for צדקה. Our תוספות reconciles this story with a previous גמרא.

There was another person with רבא when he forced רנב"א to give the צדקה, because we do not relegate authority over the congregation to less than two people.¹ The גמרא did not mention the other person’s [name], because of sרבא' honor.²

SUMMARY It was רבא and another who were אכפיה to רנב"א to give צדקה. No individual can assert his authority over the צבור.

THINKING IT OVER How was רבא and his partner able to coerce רנב"א to give צדקה; (a בי"ד of) three is required to coerce (as תוספות mentioned previously³)?!⁴

footnotes: ¹ We do not allow a single individual to have authority over members of the community (as the גמרא stated previously on this עמוד). ² רבא was of a much greater stature than the other individual; had both names been mentioned it would appear that רבא was on an equal basis with this other person. ³ בד"ה מתחלקת. ⁴ See עד"ז in קובץ שיעורים אות מו, סוכ"ד אות כא, מטה יוסף אות רא and בל"י אות קפב.

אכפיה לרב נתן—He coerced רב נתן

OVERVIEW The גמרא relates an incident that רבא coerced רנב"א to give four hundred זוז for צדקה. Our תוספות reconciles this story with another גמרא.

תוספות asks: ואם תאמר והא בפרק כל הבשר (חולין דף קי,ב ושם דיבור המתחיל כל) אמר¹ – And if you will say; but רמי בר תמרי in פרק כל הבשר cited a ברייתא which states – כל מצות עשה שמתן שכרה [כתובה] בצדה² אין בית דין של מטה מוזהרים עליה – Any מצות עשה, which its reward (for observing it) is [written] next to it, the בי"ד below (in this world) is not responsible for enforcing it – וגבי צדקה כתיב כי פתוח תפתח את ידך לו וכתיב כי בגלל הדבר הזה יברכך (דברים טו³) – And regarding צדקה, it is written, ‘but you should certainly open your hand to him (to the poor)’, and it is written, ‘for on account of this thing, Hashem will bless you’. תוספות answers: ואומר רבינו תם דהאי כפיה בדברים כמו כפייה⁴ ועל בפרק נערה שנתפתתה (כתובות דף נג,א) – And the ר"ת says that this coercion (of רבא to רנב"א) was with words, just like the forcing [of רב פפא to רב יהודה (to enter)] in פרק נערה שנתפתתה. Similarly here too רבא convinced רנב"א to give the four hundred זוז for צדקה. תוספות offers an additional solution: ועוד תירץ דהכא קבלו עליהם שיכופו אותן הגבאי – And in addition the ר"ת answered that here the people (including רנב"א) accepted upon themselves that the גבאי may coerce them. The view of the ר"ת is that בי"ד cannot coerce the people to give צדקה.⁵ תוספות presents a different viewpoint: ולרבינו יצחק נראה דבצדקה כופין משום דאית בה לאו – And it is the view of the ר"י that regarding צדקה the בי"ד does coerce because there is a prohibitive commandant regarding צדקה – דכתיב בה⁶ לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ וגומר⁷ – For it is written regarding צדקה, ‘do not harden your heart and close, etc.’ תוספות offers a third opinion:** ולרבינו יצחק בן אברהם נראה דהא דאין בית דין מוזהרין על מצות עשה שמתן⁸ שכרן בצדה –** And the view of the ריצב"א is that the ruling that בי"ד is not מוזהר on a מ"ע that מתן שכרה [כתובה] בצדה; that ruling – היינו דאין נענשין⁹ – Means that בי"ד is not punished if they do not coerce the person indefinitely until he complies, however בי"ד will attempt to coerce him to a certain degree. וכן משמע בירושלמי דהמוכר את הספינה¹⁰ – And this view is also indicated in the תלמוד ירשלמי on פרק המוכר את הספינה (that בי"ד is מוזהרין but they are not נענשין). תוספות anticipates a difficulty: וההיא דכל הבשר (שם) דלא הוה מוקיר אבוה וכפתוהו ואמר להו שבקוהו – And regarding that גמרא in פרק כל הבשר, concerning one who was not respectful to his father, and they tied him (to a post to give him lashes**** to coerce him to respect his father), and he said to them, ‘leave him alone’; seemingly indicating that בי"ד is not involved at all for a מ"ע שמתן שכרה כתובה בצדה – תוספות responds: הכי פירושו אינכם מוזהרין להכריחו עד שיעשה כשאר מצות עשה – This is the explanation of that incident; he was telling them, ‘you are not responsible to coerce him until he complies, as by other מ"ע – דאם אמרו ליה עשה סוכה ולולב ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו – Where if בי"ד told him; ‘make a סוכה or a לולב’ and he does not comply, we then smite him until his soul leaves him’ (בי"ד does not let up until he complies [or dies]) – כדאמר בהכותב (כתובות דף פו,ב ושם) – As the גמרא states in פרק הכותב; however regarding כיבוד אב since there is מתן שכרה בצדה, we do not hit him עד שתצא נפשו, but nevertheless we coerce him, but to a lesser degree.

SUMMARY ר"ת: no coercion at all for צדקה. ר"י: בי"ד coerces for צדקה, since there is a לאו (also). ריצב"א: בי"ד does not coerce עד שתצא נפשו since אין בי"ד נענשין ע"ז, however they may apply a limited coercion.

THINKING IT OVER

1. The ר"ת maintains that בי"ד does not coerce for צדקה (unless קבלו עליהם). ¹¹ How will the ר"ת interpret the ruling of ממשכנין על הצדקה?¹²
2. The ריצב"א maintains that אין בי"ד מוזהרין means that אין נענשין.¹³ Seemingly in order to reconcile the גמרות, all that is necessary is to distinguish between מכין אותו עד שתצא נפשו (which is done by all מ"ע), and a minimal כפיה (which is done by a מ"ע שמתן שכרה בצדה); why the need to say that אין מוזהרין means אין נענשין?!¹⁴
3. What is the ‘reason’ that regarding¹⁵ a מ"ע שמתן שכרה כתובה בצדה אין בי"ד מוזהרין עליה?¹⁶

footnotes: ¹ This was regarding a case (which תוספות mentions later) where a person was not respecting his father properly and they wanted to coerce him with lashes, so רמי בר תמרי told them it is not necessary since it is a מ"ע וכו'. ² כיבוד אב ואם is a מ"ע שמתן שכרה כתובה בצדה as is written (שמות [יתרו] כ,יב) that כבד את אביך וגו' למען יאריכון ימיך וגו'. ³ פסוק ח, ופסוק י. The reward for giving צדקה (which is יברכך) is written next to the commandment to give צדקה (כי פתוח גו'), therefore בי"ד is not מוזהרים עליה and they should not be involved to coerce people to give צדקה. ⁴ The הגהות הב"ח amends this to read, כפייה רב פפא לרב יהודה בפרק. The story there is that רב פפא wanted רב יהודה to go with him and visit his future מחותן concerning the כתובה. However רב יהודה was reluctant to go. In the end רב פפא כפייה ועל. It obviously does not mean that רב פפא physically forced רב יהודה, but rather that he convinced him to go. ⁵ See ‘Thinking it over’ # 1. ⁶ שם פסוק ז. ⁷ The rule of כל מ"ע שמתן שכרה כתובה בצדה אין בי"ד של מטה מוזהרין עליה, applies if it is only a מ"ע, however where there is a ל"ת as well (as it is by צדקה), then בי"ד מוזהרין עליה and therefore כופין. See ‘Thinking it over’ # 3. ⁸ The הגהות הב"ח amends this to read שמתן שכרה כתובה בצדה. ⁹ See ‘Thinking it over’ # 2. ¹⁰ The ירושלמי there (הלכה ה', in our ירושלמי on דף יח,א) interprets the פסוק (ויקרא [קדושים] יט,לו) which states מאזני צדק יהיה לכם וגו' that if one has מאזני צדק וגו', he will be rewarded with money- יהיה לכם. This exempts בי"ד from enforcing it since it is a מ"ע שמתן שכרה כתובה בצדה. The גמ' asks how can you say that אין בי"ד מוזהרין עליה when we derive from the פסוק in דברים (תצא) כה,טו which states אבן שלמה וצדק יהיה לך that בי"ד is obligated to appoint people to oversee the scales, etc. The ירושלמי replies that אין בי"ד מוזהרין עליה means that אין בי"ד נענשים עליה. ¹¹ See footnote # 5. ¹² See מהרש"א and מטה יוסף אות רג. ¹³ See footnote # 9. ¹⁴ See מהר"ם and בל"י אות קפט. ¹⁵ See footnote # 7. ¹⁶ See בל"י אות קפח.

דין אמת לאמתו—A correct truthful judgment

OVERVIEW The גמרא teaches us that the פסוק of והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע refers to a דיין who is דן a דין אמת לאמתו. Our תוספות explains the (dual) meaning of (דין) אמת לאמתו.

אמת לאפוקי דין מרומה – The word אמת (in דין אמת לאמתו) excludes a deceptive ruling; meaning that – אף על גב שהעדים מעידין אותו [אין מחתכים אותו] כיון שיודעים¹ שמשקרים – Even though the witnesses testify on his behalf, we do not rule according to their testimony, since (if) the בי"ד knows that these עדים are lying – כדדרשינן (בסנהדרין דף ז,א) [צריך להיות בשבועות ל,ב] – As we interpret in a ברייתא that מדבר שקר תרחק² teaches us that בי"ד should not rule a דין מרומה (if they realize the עדים are lying [even though they cannot prove it]). לאמתו שלא יטו את הדין [ועיין עוד תוספות מגילה טו,ב דיבור המתחיל זה:] The word לאמתו (in דין אמת לאמתו) means that בי"ד should not corrupt the law; they should follow the legal guidelines of the law.

SUMMARY דין אמת לאמתו enjoins the בי"ד from accepting testimony from patently false witnesses (אמת), and from veering away from the code of law (לאמתו). The facts and the ruling must comply with the truth.

THINKING IT OVER

1. Could תוספות have interpreted אמת לאמתו in the reverse (that אמת excludes שלא יטו את הדין, and לאמתו excludes a דין מרומה)?
2. תוספות states that לאמתו means שלא יטו את הדין. Seemingly this is obvious for it is written³ לא תטה משפט?⁴

footnotes: ¹ בי"ד does not have absolute proof that they are lying, nevertheless it is apparent from their testimony that they are testifying falsely. ² שמות (משפטים) כג,ז. ³ שמות (משפטים) כג,ו. ⁴ See נח"מ.

ומצדיקי¹ הרבים וגומר אלו מלמדי תינוקות—And those who benefit the many, etc.; these are the teachers of young children

OVERVIEW The גמרא teaches that והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע refers to גבאי צדקה and ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד refers to מלמדי תינוקות. Our תוספות discusses whether גבאי צדקה are greater than מלמדי תינוקות, and similarly whether the רקיע (sky) is brighter than the כוכבים (the stars).

אומר רבינו יצחק דצריך לומר דרקיע מזהיר טפי מכוכבים – The ר"י states that it may be necessary to assume that the רקיע shines more than the כוכבים – דהא בסוף פרק אלו עוברין (פסחים מט,ב ושם דיבור המתחיל לא) משמע – For in the end of פרק אלו עוברין it seems – דגבאי צדקה עדיפי ממלמדי תינוקות דאמר לא מצא בת תלמיד חכם ישא בת גבאי צדקה – That גבאי צדקה are better than מלמדי תינוקות, for the ברייתא there states, ‘if one did not find a daughter of a ת"ח to marry, he should marry the daughter of גבאי צדקה – לא מצא בת גבאי צדקה ישא בת מלמדי תינוקות³ – If he did not find a daughter of גבאי צדקה he should marry a daughter of מלמדי תינוקות’; clearly indicating that גבאי צדקה are preferable to מלמדי תינוקות.**** תוספות offers an alternate explanation: ואומר רבינו יצחק בן אשר כי מצא בפרקי דרבי אליעזר⁴ – And the ריב"א states that he found in פרקי דרבי אליעזר – דרקיע דהאי קרא דהמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע היינו רקיע שעל ראשי החיות⁵ – That (the word) רקיע in this פסוק of והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע is referring to the רקיע which is above the heads of the חיות הקודש of the מרכבה (but not the sky that we see). That רקיע – שמזהירין מכוכבים שאורו כאור החמה – Has a greater shine than the stars, for the light of that רקיע is like the sun’s light תוספות anticipates a difficulty: והאי דקאמר ורבנן מאי אמר רבינא ואוהביו כצאת השמש⁶ – And this which the גמרא continues and asks; and what are the Torah scholars compared to; to which רבינא replied, for the רבנן we apply the פסוק of ואוהביו כצאת השמש (and those that love Him (Hashem) are like the appearance of the sun). תוספות replies that the phrase כצאת השמש בגבורותו in this פסוק – היינו שמש של עתיד לבא דהוא שבעתים כאור שבעת הימים⁷ – Refers to the future sun which will be seven times greater than the light of the seven days of creation – ואור שבעת ימי בראשית היה שבעתים מאור חמה של עכשיו⁸ – And the light of שבעת ימי בראשית was seven times brighter than the current light of the sun – כדמפרש תרגום של רני ושמחי (זכריה ב⁹): As is explained in the תרגום of רני ושמחי (the הפטורה of שבת חנוכה and פ' בהעלותך).

SUMMARY The ר"י maintains that (our) רקיע shines brighter than the stars. While the ריב"א maintains that the רקיע here refers to the רקיע שעל החיות which is as bright as the sun, and the sun of לעת"ל (which the רבנן are compared to) is שבעתים כאור שבעת הימים which is שבעתים brighter that the sun is now. גבאי צדקה are greater than מלמדי תינוקות and the רבנן are greater than גבאי צדקה.

THINKING IT OVER Can we find any hint in the פסוק of והמשכילים יזהירו וגו' that the רקיע there is referring to the רקיע שעל ראשי החיות?

footnotes: ¹ דניאל יב,ג. ³ The פסוק compares the shine of the גבאי צדקה (which are superior to מלמדי תינוקות) to the shine of רקיע, while the shine of מלמדי תינוקת (who are inferior to גבאי צדקה) are likened to the stars; indicating that the רקיע has a greater shine than the stars. תוספות seems uncomfortable with this. The stars are seemingly brighter than the sky per se. ⁴ We cite the פרקי דר"א פרק ד'. אי זה רקיע ברא ביום שני ?ר' אליעזר אומר, רקיע שעל ראשי החיות שנאמר (יחזקאל א, כב): "וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא". ומה הוא כעין הקרח הנורא? כאבנים טובות ומרגליות, והוא מאיר על כל השמים כנר שהוא בבית וכשמש שהוא מאיר בגבורתו בצהרים, שנאמר (דניאל ב, כב): "וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא". וכמותן הצדיקים עתידין להאיר לעתיד לבוא, שנאמר (דניאל יב, ג): "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזוהַר הָרָקִיעַ". ⁵ These חיות refer to the (four) חיות of the מרכבה (in יחזקאל). ⁶ The ריב"א just said that the גבאי צדקה are like the רקיע, which according to the פרדר"א means like the sun, how, therefore, can רבינא say that the רבנן are (merely) כצאת השמש, for the רבנן are certainly greater than גבאי צדקה. ⁷ The פסוק in ישעיה (ל,כו) regarding לעת"ל states ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים. ⁸ There is therefore no difficulty for the רבנן will merit the אור החמה of לעתיד which is (forty-nine) [see תרגום יונתן of שופטים that it will be three hundred forty three (seven times seven times seven)] times brighter than the sun is today [see חי' הריטב"א (הוצאת הרב בלוי) here הערה 31]. ⁹ פסוק יד. It is not clear which תרגום is תוספות referring to.