ורבי יהודה הנשיא כולי כרבי אלעזר והיכא דמת אמרינן מצוה לקיים כולי—And ר"י הנשיא, etc. like ר"א, but when he died, we say it is a מצוה to fulfill, etc.

OVERVIEW The גמרא explains that the various תנאים in the ברייתא (of הלך ולא מצאו) are arguing in the מחלוקת between ר"א ורבנן whether דברי שכ"מ are ככתובין וכמסורין דמו.The גמרא explains that the יש אומרים (who rule that we give it ליורשי מי שנשתלחו לו) follow the view of the רבנן that דברי שכ"מ ככתובים וכו' דמו and ר"י הנשיא (who ruled that מצוה לקיים דברי המת) agrees with ר"א (that אמירת שכ"מ is not effective), but since מצוה לקיים דברי המת we give it to יורשי מי שנשתלחו לו. Our תוספות explains what is the difference whether we give it ליורשי המקבל because of דברי שכ"מ וכו' or because of מצוה לקיים דברי המת.¹

פירוש היכא דמת נותן קודם שמת המקבל² – The explanation is; we give it to (יורשי) המקבל because of מצוה לקיים וכו' only when the grantor died before the מקבל died – אבל דברי שכיב מרע כמסורין דמו אפילו מת מקבל ברישא כדפירשנו לעיל:³ However the rule of דברי שכ"מ כמסורין דמו applies even if the מקבל died first (before the נותן) as we explained previously.

SUMMARY מצוה לקיים דברי המת applies only if the grantor died before the recipient; however דברי שכ"מ כמסורין דמו applies even if the recipient died before the grantor.

THINKING IT OVER

1. Why could not תוספות answer that the difference between מצוה לקיים and מתנת שכ"מ is whether הושלש מתחלה לכך⁴ is required?⁵
2. Why is מצוה לקיים only if the נותן died first and דברי שכ"מ applies even if the מקבל died first?

footnotes: ¹ Alternately; how can we say that ר"י הנשיא agrees with ר"א except that מצוה לקיים וכו', but ר"א is also discussing when the שכ"מ dies, and ר"א does not maintain that the מקבל receives it because of מצוה לקיים וכו'. See מהר"ם שי"ף. ² However if the מקבל died before the נותן we do not give it to the יורשי המקבל. See ‘Thinking it over’ # 2. ³ דף יד,ב תוד"ה הא. ⁴ See תוס' יג,א ד"ה והא that we say מצוה לקיים only if הושלש לכך מתחלה (but by a שכ"מ there is no such requirement). ⁵ See דו"מ אות צ' in מהרש"א הארוך.

או דקאמר משמיה דנשיא—Or that he said it in the name of the נשיא

OVERVIEW The ברייתא stated the view of ר"ש הנשיא. The גמרא queried whether ר"ש was a נשיא or whether he repeated the ruling of the נשיא. The גמרא initially attempted to resolve this from רב יוסף who stated הלכה כר"ש הנשיא (indicating that ר"ש was a נשיא). The גמרא rejected this resolution and repeated the same query in the words of רב יוסף. There are seemingly two difficulties here in the גמרא. The ברייתא stated ר"ש הנשיא; why should there be any question if he was a נשיא. In addition why did the גמרא initially assume that this can be resolved from sרב יוסף' statement, and then reject this resolution. תוספות deals with these two issues.

לפי¹ שלא מצינו שהיה נשיא קבעי שמא חיסר התנא מדבריו – The גמרא poses this query, since we do not find that ר"ש was a נשיא, perhaps the תנא of the ברייתא omitted some words – והיה לו לשנות אמר רבי שמעון הנשיא אומר – And the תנא of the ברייתא should have taught, ‘ר"ש stated; ‘the נשיא says” – ופשיט מרב יוסף² – And the גמרא initially resolved this query from the ruling of רב יוסף – ודחי עדיין תבעי הנשיא אומר³ או דקאמר משמיה דנשיא – And the גמרא rejected this resolution, for the query still stands, did רב יוסף say, the הלכה is like ר"ש הנשיא, or perhaps רב יוסף meant to say the הלכה is like ר"ש who repeated it in the name of the נשיא – דשמא לישנא דברייתא נקט רב יוסף – For perhaps רב יוסף mentioned the language of the ברייתא.⁴ תוספות finds support for his contention that a תנא of a ברייתא can omit some words: ומצינו שהתנא שונה כענין זה בבבא קמא (דף לט,ב) רבי יעקב משלם חצי נזק – And we find that the תנא of a ברייתא teaches in such a shortened manner in מסכת ב"ק where the ברייתא states שור חרש שוטה וקטן**** שנגח רבי יעקב משלם ח"נ, if the ox of a חש"ו gored, ר"י pays half-נזק – ופריך רבי יעקב מאי עבידתיה: And the גמרא asks, ‘what did ר"י do’ that he is required to pay ח"נ. The גמרא answered that the ברייתא should be understood as if it said, ‘ר"י maintains that he is required to pay ח"נ’.⁵

SUMMARY The תנא of the ברייתא may omit a word, therefore where there is room for doubt we may consider that there was an omission. An אמורא may also omit if he is quoting a ברייתא.

THINKING IT OVER תוספות states that the גמרא posed this query because we did not find that ר"ש was a נשיא. However the ברייתא in שבת⁶ states that הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאתן בפני הבית מאה שנה. There were נשיאים who were called שמעון. Why does תוספות state that לא מצינו שהיה נשיא?⁷

בעזרת הבורא גדולות ונפלאות סיימנו לפרש דברי התוספות על פרק ראשון דמסכת גיטין נודה ונהלל בגמירת השיטין שלאחרי חתימת המביא קמא שנזכה להפיץ מעינותינו החוצה

footnotes: ¹ See ‘Overview’ (the first issue). ² The גמרא assumed that while it may be possible for the תנא to omit some words, when it comes to an אמורא, he would certainly be more specific and if ר"ש was not a נשיא, then רב יוסף would certainly make mention of it. ³ The word אומר seems to be an error; it should state הנשיא הוא (see אמ"ה # 34). ⁴ Ordinarily we expect the אמורא to be more specific; however here where רב יוסף is referencing the ברייתא, he may prefer to quote the ברייתא verbatim. This explains the second issue (in the ‘Overview’). ⁵ We see that the ברייתא omitted the word אומר; perhaps here too the ברייתא omitted the word אומר. ⁶ טו,א. ⁷ See חי' מהר"ץ חיות and חי' מהריעב"ץ (in the back of the מסכת).

המביא. בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו—One who brings. It was entirely written in my presence and half signed in my presence

OVERVIEW Our משנה teaches us two laws, that if the שליח said בפני נכתב חציו ובפני נחתם כולו or בפני נחתם חציו ובפני נכתב כולו, in both cases the גט is פסול. Our תוספות verifies the order of these two laws and explains why it is necessary to mention both cases.

בגמרא משמע¹ דגרסינן ברישא בפני נחתם כולו בפני נכתב חציו² – It is indicated in the גמרא that the משנה reads first בפני נחתם כולו בפני נחתם חציו and then בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו – תוספות asks: ותימה למאן דאמר³ לפי שאין עדים מצויין לקיימו – And it is astounding! According to the one who maintains that reason the שליח says בפ"נ ובפ"נ is because עדים are not readily found in order to authenticate the גט – כיון דתנא בפני נכתב חציו ונחתם כולו פסול כל שכן בפני נחתם חציו⁴ – Once the משנה teaches us that בפ"נ חציו and בפני נחתם כולו the גט is פסול (even though there was קיום of both עדים by the שליח), certainly בפני נחתם חציו is פסול, since the שליח was not מקיים the second עד. Why is there a need for the משנה to add the case of בפני נחתם חציו פסול after it already taught us that בפני נחתם כולו is פסול (if בפני נכתב חציו)?!⁵ תוספות answers: ואומר רבינו יצחק דאיצטריך דסלקא דעתין אמינא ליתכשר דחשיב טפי מכתב סופר ועד⁶ – And the ר"י answers that it is necessary for the משנה to mention the case of בפ"נ חציו, for it might enter our minds that it should be כשר (even though בפני נחתם כולו ובפני נכתב חציו is פסול) for this גט is preferable than a גט which contains merely the handwriting of the scribe and one witness; the reason this גט is preferable – דאיכא שני עדים חתומין⁷ אלא דליכא קיום אלא אכתיבה וחתימת עד אחד – For in this גט two עדים signed (not merely כתב סופר וע"א), however (even though) there is no קיום (for the whole גט, but) only for the writing of the גט and the signature of one עד – ועדיף מבפני נחתם כולו ונכתב חציו דבעינן שיעיד על עיקר כתיבה⁸ – Nevertheless it is preferable than בפני נחתם כולו ונכתב חציו, for since there is a requirement to testify on the essential writing of the גט – כדאמרינן בריש מכילתא⁹ (דף ג,א) דלמא אתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא:¹⁰ As the גמרא stated in the beginning of the מסכת that the שליח must say בפני נכתב ([even] according to רבא), for if not, perhaps we will confuse קיום הגט with קיום שטרות generally and approve קיום שטרות with an ע"א.

SUMMARY בפני נחתם חציו is more preferable (even according to רבא) than (כתב סופר ועד and even than) בפני נכתב כולו since אתי לאיחלופי.

THINKING IT OVER

1. Why was it necessary for תוספות to mention that בפני נחתם חציו is preferable to כתב סופר ועד,¹¹ it would have been sufficient if תוספות merely said that בפני נחתם חציו is עדיף than בפני נכתב חציו?
2. תוספות states that נחתם חציו is עדיף than כתב סופר ועד (which is כשר [at least בדיעבד]).¹² Why then indeed do we rule that בפני נחתם חציו is פסול [even בדיעבד]?!¹³
3. Is there a distinction between the obligations of בפני נכתב or בפני נחתם?

footnotes: ¹ The גמרא (on this עמוד) in explaining the משנה first cites בפני נכתב חציו ובפני נחתם כולו and later (on this עמוד) cites בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו; indicating that נחתם כולו is first in the משנה. ² The text of our משנה however has בפני נחתם חציו before בפני נכתב חציו. ³ This is רבא on ב,ב (and also רבה according to the מסקנא). ⁴ See מהרש"א that according to the way רבא and רב אשי explain the משנה (on the עמוד ב') there is no question, for there is a greater חידוש in בפני נחתם חציו (either because הוא ואחר מעידין על חתימת עד שני or because the שליח is the עד שני). ⁵ However if we maintain (like רבה) that בפ"נ ובפ"נ is said to assure that it was (written) לשמה, then it is understood why the משנה teaches us that even בפני נכתב כולו (the גט was written לשמה), nevertheless if he said בפני נחתם חציו, it is פסול. ⁶ The גמרא later (פו,ב) rules that כתב סופר ועד is כשר (בדיעבד). See ‘Thinking it over’ # 1 & 2. ⁷ Therefore it is עדיף than כתב סופר ועד (which is כשר), where there is only one עד. ⁸ Therefore the משנה teaches that even בפני נחתם חציו ובפני נכתב כולו is also פסול, since there is no קיום for the other עד. ⁹ The שליח did not fulfill this requirement at all, for he merely said בפני נכתב חציו האחרון, which is invalid; therefore in that case it is surely פסול because of איחלופי. [However by נכתב כולו ונחתם חציו there is a קיום on two עדים; on the כתב סופר (who is considered an עד, and on the ע"א. Therefore we may have thought that it is כשר. See סוכ"ד and נח"מ.] ¹⁰ If the שליח would just say בפני נחתם (which is what is required according to רבא that בפ"נ is said to accomplish קיום), then we may mistakenly assume by ‘regular’ קיום שטרות that one עד is sufficient, just like by קיום הגט, one שליח can be מקיים the גט. Therefore the חכמים required the שליח to also say בפני נכתב, distinguishing this קיום הגט (which requires a בפני נכתב) from other קיום שטרות (which do not require בפני נכתב). ¹¹ See footnote # 6. ¹² See footnote # 6. ¹³ See אמ"ה # 25-30.

או כולו בקיום הגט כולי—Either, entirely through authenticating the גט, etc.

OVERVIEW רב חסדא ruled that if the שליח said בפני נחתם חציו and there are two witnesses who authenticate the other עד, nevertheless it is פסול, because או כולו בקיום הגט orאו כולו בתקנת חכמים.

תוספות replies to an anticipated difficulty: לפי מה דבעי למימר בפרק קמא (לעיל דף ו,א) גבי רב חסדא מצריך מאקטיספון לארדשיר – According to what the גמרא initially wanted to say in the first פרק regarding רב חסדא who required the saying of בפ"נ ובפ"נ when bringing a גט from אקטיספון to ארדשיר, but not from ארדשיר to אקטיפסון, that the reason for this ruling is – דקסבר לפי שאין בקיאין לשמה¹ – Because רב חסדא maintains that the requirement of saying בפנו"נ is because of אין בקיאין לשמה², תוספות responds – איכא למימר דהכא איירי בשנים מעידים על חתימת השני דנעשה לשמה: We can say that here (where רב חסדא says אפי' שנים מעידין על חתימת עד שני) we are discussing a case where the two עדים are testifying that the second עד signed לשמה, therefore the only reason why it is פסול (according to רב חסדא) is because או כולו בקיום הגט וכו'.

SUMMARY שנים מעידים can mean they testify that the עדים signed the גט לשמה.

THINKING IT OVER According to תוספות explanation in רב חסדא (that they are testifying that it was signed לשמה), how are we to understand what רב חסדא said 'או כולו בקיום הגט'; what is the meaning of קיום הגט?³

footnotes: ¹ The people of ארדשין were בקיאין לשמה, while the people of אקטיספון were not בקיאין לשמה, therefore בפ"נ was required when bringing a גט from אקטיספון (since they are not בקיאין לשמה), but not from ארדשין (since they were בקיאין לשמה). The גמרא there eventually gives a different explanation. ² The question therefore is of what use is the קיום of the two עדים on the second witness (that they recognize his signature), for the עדים are not testifying whether it was signed לשמה, which רב חסדא requires. ³ See סוכ"ד אות כא.

או כולו בתקנת חכמים—Or entirely by an enactment of the sages

OVERVIEW רב חסדא ruled that if the שליח said בפנ"כ חציו and there were two עדים authenticating the signature of the other עד, nevertheless it is פסול, while רבא refuted this ruling of רב חסדא. Our תוספות explains what their dispute is based on.

קסבר¹ דלא דייק השליח כל כך כשאין כל העדות מתקיימת על ידו² – רב חסדא maintains that the שליח is not so particular (to carry out his duty) when the entire testimony is not sustained solely by his statement –

However, רבא maintains that nonetheless the שליח is very particular to be present by the כתיבה וחתימה even in such a situation, and therefore the גט is כשר**.**

SUMMARY The dispute between ר"ח ורבא is whether or not the שליח is דייק, when he is not solely responsible for the entire testimony.

THINKING IT OVER

1. From תוספות it appears that the dispute between ר"ח ורבא is whether the שליח is דייק (the view of רבא) or not (ר"ח); however from the גמרא it seems that ר"ח maintains או כולו בקיום הגט וכו' while רבא maintains מי איכא מידי וכו'. How can we reconcile these seemingly different arguments?!³
2. ר"ח maintains that since the עדות is not מתקיימת כולו על ידו, therefore he is not דייק. Seemingly by every two עדים it is not מתקיימת כולו על ידו (through each עד), and nevertheless they are נאמן!⁴

footnotes: ¹ רבא challenged רב חסדא asking, ‘can there be such a thing that one is believed but not two’. תוספות offers an explanation for the seemingly puzzling view of ר"ח. ² The שליח is aware that he does not bear the sole responsibility of assuring that this גט is כשר (we need the additional testimony of others), therefore he may not be particularly zealous in actually being present by the כתיבה of the גט, or the חתימה (of the one עד). This renders the גט to be פסול. ³ See סוכ"ד אות כב. ⁴ See נח"מ.