אלמא קסבר שנים שהביאו גט אין צריכין כולי—It is evident, he maintains, two who bring a גט are not required, etc.

OVERVIEW רשב"י אר"י qualified the ruling of the משנה (that if one said בפנ"כ and the other said בפנ"ח that it is פסול), that it does not apply to a case where these two people were both שלוחים (for then it is a גט כשר). The גמרא derived from this that רשב"י אר"י maintains that if two people bring a גט (as שלוחים); they are not required to state בפנו"נ. Our תוספות discusses (that this observation is according to both רבה and רבא, and) how the גמרא came to this conclusion that שנים וכו' א"צ וכו'.

פירש בקונטרס דטעמא משום דאין עדים מצויין לקיימו¹ – רש"י explained that (according to those who maintain שנים שהביאו גט א"צ לומר בפ"נ) the reason for saying בפ"נ is because we are concerned that there will be no witnesses to authenticate the גט, however here (since two brought the גט) there is no such concern. תוספות disagrees with רש"י:² ונראה דאפילו למאן דאמר לפי שאין בקיאין לשמה איירי הכא – And the view of תוספות is that here (when we say קסבר ב' שהביאו גט א"צ שיאמרו בפנו"נ) we are discussing even according to the one who maintains that we say בפנו"נ because אין בקיאין לשמה and nevertheless he can maintain that by שנים שהביא א"צ שיאמרו וכו' – דלאחר שלמדו³ בבי תרי דלא שכיח לא גזרינן שמא יחזור לקלקולו⁴ – Because לאחר שלמדו the חכמים were not גוזר by two who brought a גט,**** to say בפ"נ out of concern שמא יחזור דבר לקלקולו, since it is not common for two people to bring a גט – אבל מאן דסבר⁵ שנים שהביאו גט צריכין על כרחך סבר לפי שאין בקיאין לשמה כרבה – However, the one who maintains that two people who bring a גט are required to say בפנו"נ, perforce you must say that he maintains the reason for saying בפנו"נ is because אין בקיאין לשמה as רבה maintains – דלרבא אפילו לא אמר זה בפני נכתב וזה בפני נחתם כשר כיון שאומרים שהבעל שלחם – For according to רבא (that the reason for saying בפנו"נ is on account of קיום [that we are to certify that the husband sent this גט]), even if one (of them) did not say בפנ"כ and the other did not say בפנ"ח it is כשר, since they are saying the husband sent them to deliver this גט; it is a גט כשר, because – דמה אילו יאמרו בפנינו גירשה – For what would be if these two שלוחים would say, ‘he divorced her in our presence’ they would be believed (even if they had no גט), so certainly now when they present a גט and say the husband sent them to divorce her that they are believed. תוספות concluded that this אלמא ב' וכו' א"צ וכו' is even according to רבה (לאחר שלמדו), that when two שלוחים bring a גט they are not required to say בפנו"נ, merely that the husband sent them. תוספות asks: ואם תאמר ולרבא⁶ נמי דלמא בעלמא צריכין⁷ – And if you will say; and according to (רבא) [רבה] also, perhaps generally two שלוחים who bring a גט are required to say בפנו"נ – והכא דכשר משום דחד מינייהו מסהיד אכתיבה וחד אחתימה⁸ – **And here (**in our משנה) it is כשר because one of the שלוחים testifies on the writing (he said בפנ"כ) and one testified on the signatures (he said בפנ"ח), but if they merely said the husband sent us without saying בפנו"נ, it is not a גט כשר. – תוספות anticipates a possible resolution to his question: ואין לומר דכיון דלא מסהיד אכוליה מילתא לא דייק⁹ – And one cannot say that since he is not testifying for the entire גט, therefore he is not precise – תוספות reject this reasoning (that when the שליח says only one (either בפנ"כ or בפנ"ח he is not דייק): דהא תנן אחד אומר בפני נכתב ושנים אומרים בפנינו נחתם כשר – For our משנה taught; one says בפנ"כ and two say בפנ"ח it is a גט כשר – אלמא מהימן חד אף על גב דלא מסהיד אלא אכתיבה לחודא ולא אמרינן דלא דייק¹⁰ – It is evident that one alone is believed even though he is testifying only for the כתיבה alone and we do not say he is not דייק. The question remains why do we assume that two שלוחים are not required to say בפנו"נ at all (according to רבה)! תוספות answers: ויש לומר דאם איתא דצריכין בעלמא גם כאן לא היה מועיל – And one can say; that if the ruling would be that generally two שלוחים who bring a גט are required to say בפנו"נ, here too it would not be effective when one states בפנ"כ and the other states בפנ"ח – דכיון שאין כאן אלא אחד שמעיד על החתימה לבד אתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא – For since there is only one person who is testifying only on the signature (that it was בפנ"ח), therefore if we would be מכשיר this קיום, it would come לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא, for – אף על גב דאידך מעיד על הכתיבה מאחר דהאי דמסהיד אחתימה לא מסהיד אכתיבה¹¹ – For even though the other שליח is testifying on the כתיבה (so seemingly there should be no concern of איחלופי), nevertheless since that the one who is testifying on the חתימה is not testifying on the כתיבה, there is the concern of איחלופי – תוספות explains that this concern applies according to רבה as well: דרבה נמי אית ליה טעמא דאיחלופי¹² – For רבה also agrees to the concern of איחלופי – דכיון דכבר תקנו בפני נכתב משום לשמה תקנו נמי דצריך לומר משום איחלופי – For since the חכמים already instituted to say בפנ"כ because of לשמה, they also instituted that it is necessary to say בפנ"כ (even only) because of איחלופי – כדפרישית לעיל בפרק קמא (דף ה,א)¹³ – As I explained this previously in the first פרק.¹⁴ תוספות anticipates the following difficulty: אף על פי שכיון שהם שנים אין צריכין להעיד משום קיום אלא משום לשמה¹⁵ – Even though that since they are two שלוחים, there is no need to testify regarding קיום, rather only on account of לשמה – תוספות responds: מכל מקום כיון דצריך מיהא עדות משום לשמה יסברו העולם דעדות זה משום קיום הוא – Nevertheless since they need to testify (בפנ"ח) at least regarding לשמה, everyone will assume that this testimony of בפנ"ח is on account of קיום – ואתי לאיחלופי משום¹⁶ קיום שטרות דעלמא: And it may come that it will be confused with קיום שטרות דעלמא.

SUMMARY רבה can also maintain ב' שהביאו גט א"צ לומר בפנו"נ. If (according to רבה) two people are required to say בפנו"נ (because of לשמה) then if one says בפ"נ and the other בפנ"ח, it will be a גט פסול since רבה also agrees that once the חכמים were מתקן בפנ"כ it (also) needs to be said in order to prevent איחלופי.

THINKING IT OVER

1. תוספות initially claimed¹⁷ that perhaps by ב' שלוחים שהביאו גט that it is כשר only if one said בפנ"כ and the other בפנ"ח, otherwise it is פסול. If the reason it is כשר is because of their testimony of בפנו"נ then in the case of ב' אומרים בפנ"כ and one (presumably the שליח)¹⁸ says בפנ"ח, why is it פסול; there is the same testimony as in א' אומר בפנ"כ וא' אומר בפנ"ח, for here too we have שנים on the כתיבה (which is no less that א' אומר בפנ"כ) and a שליח on the חתימה.¹⁹
2. תוספות states that the concern of איחלופי is also according to רבה.²⁰ However רבה maintains that ידענו is not effective by גט and therefore there is no חשש of איחלופי;²¹ how can תוספות claim that there is the חשש of איחלופי according to רבה?!²²

footnotes: ¹ However (according to this רש"י), if we maintain (like רבה) that the reason for saying בפ"נ is because of לשמה then even if two שלוחים bring a גט (and they do not say בפנו"נ) it will not be a גט כשר, since we still do not know whether it was prepared לשמה. ² See אמ"ה # 38, that the reason תוספות maintains that שנים שהביא א"צ וכו' is (even) according to רבה, for later (on this עמוד) the גמרא relates that ר"י ורבה asked רבב"ח regarding שנים שהביאו וכו'. However, according to רש"י what did רבה ask since he maintains צריכין שיאמרו וכו'. See (however) the marginal amendment from רבה to ורבנן. ³ לאחר שלמדו means after they learnt; referring to the time when the people of חו"ל learnt and accepted the laws of לשמה regarding a גט. Therefore the concern of לשמה does not exist. However the חכמים still required that בפנו"נ be said (on account of לשמה) out of a concern that perhaps the people of חו"ל will revert to their old practice of not caring about לשמה. ⁴ שמא יחזור דבר לקלקולו means perhaps the situation will revert to its degraded status (of not caring about לשמה). This concern applied only if one שליח brings the גט (since this is a usual occurrence), however when two people deliver a גט (which is unusual), the חכמים were not concerned about שמא יחזור דבר לקלקולו, since it is לאחר שלמדו. ⁵ This is referring to the לישנא אחרינא later on this עמוד. ⁶ The מהרש"א and מהר"ם שי"ף read this ולרבה (not ולרבא). However from the תוה"ר it seems that the גירסא is ולרבא. The difficulty with the גירסא of רבא is how can תוספות asks that perhaps שנים וכו' צריכין וכו' (according to רבא) when תוספות just concluded that according to רבא there can be no requirement of בפנו"נ by שנים שהביאו for ומה אילו יאמרו (and in addition the גמרא stated that the נפק"מ between רבה ורבא is by אתיוהו בי תרי [see (however) תפא"י]). The difficulty with the גירסא of רבה is the word נמי which indicates that there is certainly a difficulty according to רבא (which would seem illogical); see רש"ש. The word נמי is explained to mean that since תוספות maintains that the אלמא ב' שהביאו וכו' א"צ is also according to רבה (ולרבה נמי), the question is how do we infer that שנים וכו' א"צ וכו', see נח"מ. ⁷ (According to רבה) they would be required to say בפנו"נ to ascertain that it was prepared לשמה (but not for קיום, even if רבה אית ליה דרבא, for since they are two שלוחים they can say בפנינו גירשה). See footnote # 15. ⁸ תוספות is asking how did the גמרא surmise from the statement of רשב"י אר"י (who said that if [in the case of our משנה] they were both שלוחים it would be a גט כשר) that two שלוחים are not required at all to say בפנו"נ?! Perhaps (at least) one must say בפנ"כ and one בפנ"ח as is the case in the משנה! See ‘Thinking it over’ # 1. ⁹ תוספות is proposing that when the entire קיום of the גט depends on the testimony of one individual, then he feels the responsibility and is very careful to truthfully testify בפנו"נ; however when he is sharing the responsibility with another, he is not that meticulous and even though he is saying בפנ"כ or בפנ"ח we are not sure that this is the case, Therefore it is as if no one is testifying בפנו"נ, so there is no difference whether they do not say בפנו"נ at all (only that הבעל שלחום) or whether between the two of them they say בפנו"נ (since their saying is not considered an acceptable testimony). If it is כשר in one it will be כשר in the other for they are equal. ¹⁰ Even though תוספות previously טו,א ד"ה או (הב') stated that according to רב חסדא the שליח is not מדייק if the entire testimony is not מתקיימת ע"י, nevertheless here it is different because he is saying בפנ"כ כולו (or בפנ"ח כולו) as opposed to there where he states (בפנ"כ כולו) ובפנ"ח חציו. See מהרש"א (and נח"מ). ¹¹ When the same שליח testifies on the כתיבה and on the חתימה (together), it is evident that this is not a regular קיום שטרות (since he is also required to say בפנ"כ), and there will be no איחלופי. However here where the person who is מקיים (by saying בפנ"ח) does not say בפנ"כ (but rather another person is saying it), people will assume that there are two different sets of testimonies, one for כתיבה and the other for קיום in which one person is sufficient and אתי לאיחלופי. ¹² See ‘Thinking it over # 2. ¹³ See תוספות ד"ה אי הכי יכול (and in TIE footnote # 19). ¹⁴ Therefore we must say the reason it is כשר by זה אומר בפנ"כ וזה אומר בפנ"ח is not because they are testifying בפנו"נ, but rather because ב' שהביאו גט א"צ לומר בפנו"נ. ¹⁵ See previous footnote # 7. How can there be a חשש of איחלופי since the בפנ"ח is only for לשמה (and not for קיום)?! ¹⁶ The יעב"ץ amends this to read בקיום שטרות (instead of משום קיום שטרות). ¹⁷ See footnote # 8. ¹⁸ If the שליח is not saying בפנ"ח, then how is ר"י מכשיר?! ¹⁹ See אמ"ה # 47. ²⁰ See footnote # 12. ²¹ See the גמרא previously on ג,א (and תוספות there ד"ה מאן). ²² See נח"מ.

הא גט יוצא מתחת ידי שניהם מכשרי רבנן—However, when the גט is released from both their hands the רבנן certify it

OVERVIEW רשב"י אר"י limited the משנה to cases where there is only one שליח, however if there are two שלוחים the גט is כשר in any event. אביי cited the מחלוקת between the ת"ק and ר"י in the סיפא of the משנה regarding ב' אומרים בפנ"כ וא' אומר בפנ"ח, and asked (rhetorically), but if it would be גט יוצא מת"י שניהם all would agree that it is כשר. The גמרא responded indeed it would be; to which אביי asked so what is the מחלוקת between the ת"ק ור"י if אין הגט יוצא מתח"י שניהם. Our תוספות discusses the necessity of the introductory inference by אביי that if גט יוצא מתח"י שניהם it is כשר.¹

מדקדק כן לפי שרוצה לישאל וכי אין גט יוצא כולי במאי פליגי – אביי makes this inference (that הא גט יוצא מתח"י שניהם מכשרי רבנן) because he wanted to ask, ‘but if the גט is not יוצא, etc., what is their argument’ (why do the רבנן maintain that it is פסול [if שנים אומרי בפנ"כ וא' אומר בפנ"ח], and why does ר"י maintain it is כשר – דבגט יוצא מתחת ידי שניהם ניחא ליה דפליגי כמו שמפרש בלשון שני² – For if the גט is יוצא מתח"י שניהם, then their argument would be understood, for they argue as it is explained in the second version. ובלשון שני איפכא וניחא ליה טפי דפליגי באין גט יוצא כולי כמו שמפרש כאן בלשון ראשון – However in the second version the opposite is true; that it is preferable that the רבנן ור"י argue where אין גט יוצא as the גמרא explains here in the first version³ וכעין סוגיא זו⁴ איכא באלו טרפות (חולין דף נח,א) גבי ולד טרפה:⁵ And there is a discussion similar to this one in פרק אלו טרפות regarding the offspring of a טרפה.

SUMMARY The two לשונות in our גמרא have extreme opposite views which is the more preferable way to explain the מחלוקת between ר"י ורבנן, whether it is regarding איחלופי, or following the viewpoints of רבה ורבא.

THINKING IT OVER תוספות states that ובלשון שני it is the opposite (that we prefer the argument between ר"י ורבנן should rather be regarding איחלופי that arguing whether בפנו"נ was instituted because of לשמה or קיום).⁶ Why indeed cannot we say that according to the לשון שני that they argue even in a case where the גט is יוצא מתח"י שניהם, that their argument is whether חיישינן לאיחלופי or not, just like according to the first לשון?!⁷

footnotes: ¹ Seemingly this inference is self-evident and not necessary; why does אכיי mention it as a lead in to his question. ² This is the לישנא אחרינא which maintains that אפילו בגט יוצא מתח"י שניהם the רבנן invalidate the גט. According to this לשון the מחלוקת between ר"י ורבנן is whether the reason for בפנו"נ is because of לשמה or קיום. This explanation of the מחלוקת was preferable to אביי in the לישנא קמא (than the explanation of איחלופי, which is mentioned ללישנא קמא). Therefore אביי inferred הא גט יוצא מת"י שניהם מכשרי רבנן, so their מחלוקת is only by אין גט יוצא, in that case there is not that credible an explanation what they are arguing about. ³ Their argument is whether חיישינן לאיחלופי; this is preferable (according to אביי in the לשון שני) over the explanation that they are arguing in רבה ורבא. See ‘Thinking it over’. ⁴ In our גמרא the two לשונות disagree (regarding the view of אביי) whether the preferable way to explain the מחלוקת between ר"י ורבנן is that they argue whether חיישינן לאיחלופי in such a case, or whether it is preferable that they argue if בפנו"נ was instituted because of לשמה or because of קיום. [They obviously also disagree whether ב' שהביאו גט are required to say בפנו"נ.] In each version אביי prefers the explanation of the other version. ⁵ There is a מחלוקת there between ר"א ור"י whether one can bring a ולד טריפה as a קרבן or not. One לשון prefers that we are discussing a case of נטרפה ואח"כ עיברה and the מחלוקת is whether זה וזה גורם is אסור or not (the male is a גורם of היתר). The other לשון prefers that the מחלוקת is where עיברה ואח"כ נטרפה and they argue whether עובר ירך עמו or not (the ולד is not a טריפה when it is born). There too each לשון prefers the interpretation of the other לשון (regarding a ביצת טריפה ועיי"ש). ⁶ See footnote # 3. ⁷ See נח"מ.

אלמא קסבר צריכין כולי—It is evident he maintains it is necessary, etc.

OVERVIEW The לישנא אחרינא maintains that the משנה is even in a case where the גט is יוצא מתח"י שניהם. The גמרא infers that the לישנא אחרינא must maintain that two people who bring a גט ממדה"י are required to say בפנו"נ.

היינו כרבה כדפירשנו:¹ This means that the לישנא אחרינא follows the view of רבה, as we explained previously.²

SUMMARY We can maintain ב' שהביאו גט צריכין לומר בפנו"נ only according to רבה.

THINKING IT OVER Why is it necessary for תוספות to repeat himself that ב' שהביאו גט צ"ל בפנו"נ is (only) according to רבה, since תוספות just mentioned it in the previous תוס' ד"ה אלמא?!³

footnotes: ¹ See תוספות ד"ה אלמא (הא') on this עמוד. See TIE (there) footnote # 5. See ‘Thinking it over’. ² According to רבא who maintains the reason of בפנו"נ is because of קיום there is no need to say it if there are two שלוחים, for ומה אילו יאמרו בפנינו גירשה. However according to רבה that the reason for saying בפנו"נ is to assure that it was prepared לשמה, then even by אתיוהו בי תרי we require saying בפנו"נ (if it is קודם שלמדו, or even) אחר שלמדו. ³ See footnote # 1.

במאי פליגי—In what do they argue

OVERVIEW אביי asked if the מחלוקת between ר"י ורבנן (where ב' אומרים בפנ"כ וא' אומר בפנ"ח) is (even) when the גט is יוצא מתח"י שניהם, then what is the explanation of their מחלוקת. Our תוספות explains why the מחלוקת in the case of הגט יוצא מתח"י שניהם cannot be the same as אין הגט יוצא מתח"י שניהם.

תוספות asks: ואם תאמר ולימא דפליגי באיחלופי כמו ללשון ראשון¹ – And if you will say; and let the גמרא state that the רבנן and ר"י argue regarding the concern of איחלופי, just as in the first לשון.² תוספות answers: ואומר רבינו יצחק דבשלמא ללישנא קמא איכא למימר דטעמא דרבי יהודה – And the ר"י answers that regarding the first version (where אין הגט יוצא מתח"י שניהם), it is readily understood that we can say the reason ר"י is מכשיר is – משום דלא חייש לאיחלופי כיון דאין גט יוצא אלא מתחת יד עד החתימה³ – Because ר"י is not concerned for איחלופי, for since only the עד חתימה is delivering the גט (and the two who say בפנ"כ are not שלוחים) – מוכחא מילתא משום⁴ דעד חתימה נאמן ביחידי לפי שהוא שליח הגט – It is evident that because the עד חתימה is a שליח הגט, therefore he is believed even though he is an individual; this is evident – מדמצרכינן אכתיבה תרי משום דלא הוו שלוחים⁵ – Since we require two witnesses for the כתיבה, because they are not שלוחים. This is only regarding the case where אין הגט יוצא מתח"י שניהם – אבל להאי לישנא דמוקי לה בגט יוצא מתחת יד שניהם איכא למיחש לאיחלופי – However, according to the version that establishes the משנה and the מחלוקת between ר"י ורבנן in a case where the גט is יוצא מתח"י שניהם, there is the concern of איחלופי (even according to ר"י) –

For now there is no proof that the עד on the חתימה is special for he is a שליח, since the עד who testifies on the כתיבה is also a שליח הגט and nevertheless we require two עדים (in this case) to be מכשיר the גט; showing that שליח is not a special situation. This will lead people to believe that we require only one עד for קיום שטרות, just as here one עד is sufficient to say בפנ"ח for קיום הגט.

SUMMARY There is no חשש of איחלופי (according to ר"י) if the one who says בפנ"ח is a שליח and the two who say בפנ"כ are not שלוחים; however if the one saying בפנ"כ is also a שליח then there is the חשש of איחלופי even according to ר"י.

THINKING IT OVER It appears from תוספות answer that it is the בפנ"כ which prevents the חשש of איחלופי (according to ר"י).⁶ However in a regular case where the שליח states בפנו"נ it is not the בפנ"כ which prevents the חשש of איחלופי, for בפנ"כ is necessary for לשמה⁷, rather it is the fact that ידענו לא מהני. Why does תוספות maintain (here) that it is the בפנ"כ which decides whether there is a חשש of איחלופי or not?¹

footnotes: ¹ See previous תוס' ד"ה הא, that אביי maintained in this second לשון that the proper explanation of the מחלוקת should preferable be regarding איחלופי (and not regarding רבה ורבא); why indeed cannot we say that this is the סברת המחלוקת. See TIE there, footnote # 3 and ‘Thinking it over’. ² Just as in the first לשון where the גט is not יוצא מתח"י שניהם the רבנן are חייש לאיחלופי and ר"י is not; similarly if the גט is יוצא מתח"י שניהם the רבנן are חייש לאיחלופי and ר"י is not. There seems to be no difference between them. [ר"י ורבנן will both agree (in the לישנא אחרינא) that בפנו"נ was instituted because of לשמה like רבה.] ³ The עד who says בפנ"ח must be a שליח הגט in order to be believed (according to everyone). ⁴ The רש"ש deletes the word 'משום', and reads 'מילתא דעד'. ⁵ There are two people (who are not שלוחים) that testify בפנ"כ and one שליח who testifies בפנ"ח. No one will mistakenly assume that since here one עד is sufficient for קיום, therefore by שטרות also one עד will be sufficient for קיום; everyone will see that this one עד is special for he is a שליח, for when there is no שליח, two עדים are required (to say בפנ"כ [or בפנ"ח]). See ‘Thinking it over’. ⁶ See footnote # 5. ⁷ See [bracketed end of] footnote # 2. ¹ See אמ"ה # 64-66.

ומר סבר לפי שאין עדים מצויין לקיימו—And this master maintains because witnesses are not available to authenticate it

OVERVIEW The גמרא explained the מחלוקת between ר"י ורבנן (where ב' אומרים בפנ"כ וא' אומר בפנ"ח in a case where הגט יוצא מתח"י שניהם) is that ר"י maintains that בפנו"נ was instituted on account of קיום. Therefore since there are two שלוחים there is no need for בפנו"נ. The גמרא later ask that ר"י should also argue in the רישא (where א' אומר בפנ"כ וא' אומר בפנ"כ). תוספות mentions that this question can be posed now.

השתא¹ הוה מצי לאקשויי ולפלוג רבי יהודה ברישא:² The גמרא could have asked now, and let ר"י argue in the רישא as well.³****

SUMMARY The question that ר"י should argue in the רישא could be posed as soon as we assume that ר"י maintains the reason of קיום.

THINKING IT OVER Why did not the גמרא ask (nor does תוספות mention) according to the לישנא קמא (which maintains ב' שהביאו גט א"צ שיאמרו בפנו"נ), that ולפלוג ר"י ברישא?⁴

footnotes: ¹ Now that we say that ר"י maintains the reason of קיום and therefore by שנים שהביאו גט there is no need for בפנו"נ. See (however) ‘Thinking it over’. ² The גמרא asked this question later when we assume that ר"י agrees with רבה but is not concerned לאחר שלמדו that שמא יחזיר דבר לקלקולו (by שנים שהביאו). The גמרא therefore asks that ר"י should also maintain in the רישא where א' ואמר בפנ"כ וא' אומר בפנ"ח that it should be כשר since they are both שלוחים and he is not concerned for שמא יחזור וכו'. ³ Just as later (when the גמרא assumes that ר"י agrees with לשמה, but is not גוזר לאחר שלמדו) the גמרא asks that ר"י should argue in the רישא as well; similarly (or certainly) here when the גמרא assumes that ר"י agrees with רבא (that the reason for בפנו"נ is קיום) the גמרא should (certainly) ask ולפלוג נמי ר"י ברישא! See אמ"ה # 77-8 for possible explanations why the גמרא does not ask now ולפלוג ר"י ברישא. ⁴ See מהרש"א (הארוך).

ורבה אמר לך דכולי עלמא כולי—And רבה will tell you that everyone, etc.

OVERVIEW The גמרא (in the לישנא אחרינא which maintains that ב' שהביאו גט צריכין לומר בפנו"נ [according to רבה]) maintains that it is not necessary to assume that רבה ורבא are כתנאי (like ר"י ורבנן) for רבא can interpret the משנה like the לישנא קמא (which maintains ב' שהביאו גט א"צ לומר בפנו"נ), and רבה can explain that ר"י ורבנן argue whether we are גוזר שמא יחזור דבר לקלקולו. Our תוספות offers another option how רבה is not כתנאי.

הוא הדין דמצי לשנויי דרבה כלישנא קמא¹ – The גמרא could have just as well answered that רבה will interpret the מחלוקת between ר"י ורבנן like the first לשון in the גמרא previously² – דלדידיה נמי בי תרי דמייתי גיטא אין צריכין משום דלא שכיחא³ – For also according to רבה when two שלוחים bring a גט they are not required to say בפנו"נ (לאחר שלמדו), since it is not common for there to be two שלוחים for one גט –

as was mentioned previously in the first פרק.

SUMMARY The גמרא could have given the same explanation for רבה as it did for רבא; namely that he follows the view of the לישנא קמא.

THINKING IT OVER תוספות is suggesting that the גמרא could have said that רבה (also) follows the view of the לישנא קמא. However, if both רבה and רבא follow the view of the ל"ק, then the לישנא אחרינא will disagree with both רבה and רבא! How can we explain the ל"א?!

footnotes: ¹ Just as the גמרא stated that רבא can interpret the מחלוקת like the ל"ק, similarly רבה can also interpret the מחלוקת like the ל"ק (and ר"י ורבנן argue whether אתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא). See previous תוס' ד"ה אלמא on this עמוד. ² רבה can follow both the ל"ק and the ל"א; however רבא can follow only the ל"ק. ³ לאחר שלמדו there is no ‘real’ concern for לשמה it is only a גזירה perhaps יחזור דבר לקלקולו, therefore by a מילתא דלא שכיחא like ב' שהביאו גט, the חכמים were not גוזר.

ומר סבר לא גזרינן—And this master maintains we do not make a decree

OVERVIEW The לישנא אחרינא maintains that ב' שהביאו גט are required to say בפנו"נ (according to רבה), and the מחלוקת between the רבנן ור"י (in all the cases of the משנה where two brought the גט) is that the רבנן are concerned שמא יחזור דבר לקלקולו and therefore if one שליח did not say בפנו"נ it is פסול, while ר"י maintains that we are not concerned שמא יחזור דבר לקלקולו. There is a dispute between רש"י and תוספות as to when ר"י is not concerned for שמא יחזור דבר לקלקולו.

פירש בקונטרס דלא גזר רבי יהודה שמא יחזור דבר לקלקולו – רש"י explained that ר"י did not make a decree (and invalidate the גט in a case where one שליח did not say בפנו"נ) out of concern that perhaps the matter will revert to its initial ruinous status; the reason he is not concerned is because – דבי תרי דמייתי גיטא מילתא דלא שכיחא ולא גזרו ביה רבנן – It is not common for two to deliver a גט and so the רבנן made no גזירה. תוספות disagrees with פירש"י: ובחנם פירש כן דאפילו בחד נמי לא גזור – And it is unnecessary for רש"י to explain it in this manner (that ר"י is not גוזר since it is a מילתא דלא שכיחא) for ר"י is not גוזר even if one brought the גט (which is a מילתא דשכיחא and nevertheless he is not גוזר). תוספות proves that according to ר"י, there is no requirement to say בפנו"נ (on account of לשמה), because of the concern of שמא יחזור וכו' – דהא מסיק למעוטי בפני נחתם אבל לא בפני נכתב ומפרש טעמא משום איחלופי – For the גמרא shortly concludes (that the ברייתא which stated that ר"י was מכשיר בזו ולא בזו) excludes the case where the שליח said בפנ"ח but not בפנ"כ, and the גמרא explains the reason it is פסול is because of איחלופי בקיום שטרות בע"א – ולא קאמר טעמא שמא יחזור דבר לקלקולו¹ – But the גמרא did not say the reason בפנ"ח אבל לא בפנ"כ is פסול because שמא יחזור דבר לקלקולו; indicating that even by one שליח there is no concern (לאחר שלמדו) of שמא יחזור according to ר"י, only the concern of איחלופי. תוספות explains why indeed the גמרא assumes that according to ר"י there is no concern of שמא יחזור even for one שליח (which is a מילתא דשכיחא) – והיינו טעמא דנראה לו לגמרא כיון דרבנן לא מפלגי וגזרו בין בחד בין בתרי² – And this is the reason, for the גמרא assumed since the רבנן do not differentiate and the make the גזירה of שמא יחזור וכו' whether it is one שליח or whether it is two שלוחים, similarly –

According to ר"י it does not seem logical to differentiate, for since he is not גוזר by two שלוחים, the same will apply to one שליח, that there is no concern of שמא יחזור דבר לקלקולו.

SUMMARY ר"י is not concerned for שמא יחזור דבר לקלקולו even by a single שליח.

THINKING IT OVER תוספות concludes that according to the רבנן the concern of שמא יחזור דבר לקלקולו applies to both one and two שלוחים, while according to ר"י there is never such a concern even by one שליח. Can we reconcile this with the גמרא previously (ה,א), that there is a concern of שמא יחזור by one שליח, but not by two שלוחים?³

footnotes: ¹ If ר"י would maintain that by one שליח there is a concern of שמא יחזור then the גמרא should have said that in the case where the שליח said בפנ"כ but not בפנ"ח it is פסול because of שמא יחזור (which is the reasoning of רבה why בפנו"נ has to be said לאחר שלמדו). Instead the גמרא used the reason of אתי לאיחלופי (which is primarily the reasoning of רבא why בפנ"כ needs to be said). The fact that we are using the primary reason of רבא and not the reason of רבה (which is שמא יחזור) indicates that ר"י maintains there is no concern for שמא יחזור. ² Seemingly there should be no גזירה by two שלוחים (since it is a מילתא דלא שכיחא), and nevertheless the רבנן are גוזר, indicating that regarding this גזירה it is irrelevant whether it is a מילתא דשכיחא or a מילתא דלא שכיחא (in all cases the רבנן are גוזר), similarly according to ר"י there is no difference whether it is a מילתא דשכיחא or not, in all cases he is not גוזר. [Alternately, since there is an accepted rule that מילתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן, we are forced to say that ב' שהביאו גט (according to the רבנן) is a מילתא דשכיחא (otherwise the רבנן would not be גוזר by two), therefore according to ר"י who is not גוזר there is also no difference between one and two (it would not seem likely that they argue whether ב' שהביאו is a מילתא דשכיחא or not). See אמ"ה # 93.] ³ See תוה"ר and מהרש"א.