בין לרבי יהודה בין לרבי שמעון לא שנא וכולי—Whether according to Rabi Yehudoh, whether according to Rabi Shimon, there is no difference, etc.

OVERVIEW רבא said that both ר' יהודה and ר' שמעון maintain יש ברירה whether he is תולה בדעת עצמו, or whether he is תולה בדעת אחרים.

תוספות anticipates a possible difficulty: ורב יוסף דמסיק בפרק בכל מערבין (עירובין דף לז,ב) דלרבי שמעון לית ליה ברירה – And ר"י who concludes in פרק כל מערבין that ר"ש לית ליה ברירה; this was said – גבי הריני מערב לשבתות של כל השנה כולה רציתי אלך רציתי לא אלך¹ – Regarding the ברייתא which states, if one proclaims, ‘I am making an עירוב for all the שבתים of the year, if I wish I will go (utilizing the עירוב), and if I wish I will not go² (the עירוב will not be effective for that שבת)’ – דמסיק רב יוסף איפוך³ ולרבי שמעון רצה מבעוד יום עירובו עירוב כולי – Where ר"י concluded that we should reverse the ruling of the ברייתא, and instead say that according to ר"ש it is a valid עירוב only if he wanted the עירוב to be effective, while it was still day (Friday) – תוספות responds:

ר"י will need to differentiate (in the view of ר"ש) between תולה בדעת עצמו (like the case of עירוב, where the rule is אין ברירה) and תולה בדעת אחרים (in the case of ע"מ שירצה אבא, where ר"ש maintains יש ברירה).

SUMMARY רב יוסף will distinguish between תולה בדעת עצמו and בדעת אחרים arguing with רבא.

THINKING IT OVER Why is there this need for תוספות to explain the view of רב יוסף (that he differentiates between תולה בד"ע and תולה בד"א), when from our גמרא it is quite evident⁴ that רב משרשיא (and רבינא)⁵ also maintains this?

footnotes: ¹ The ברייתא there continues that if he made up his mind (whether the עירוב should be effective for this שבת), before שבת, it is effective, and he may walk two thousand אמות in all directions from the place of the עירוב; however if he decided once Shabbos began, there is a dispute between ר"ש (who maintains that it is a valid עירוב, for we say יש ברירה) and the חכמים (who maintain that the עירוב is not effective, since we maintain אין ברירה). ² In that case he will be able to go two thousand אמות from his house in all directions. ³ רב יוסף reversed the views of ר"ש וחכמים as it appears in our ברייתא (see footnote # 1), so ר"ש maintains אין ברירה. The difficulty is that in our גמרא we just concluded (based on the case of הריני בועליך ע"מ שירצה אבא) that ר"ש אית ליה ברירה (even by תולה בדעת עצמו, like the case of הלוקח יין וכו'). ⁴ כה,א. ⁵ See מסורת הש"ס אות ב' on כה,ב.

התם כדקתני טעמא כולי—There it is as the reason was taught, etc.

OVERVIEW רבא explained that ר' יהודה ור"ש always maintain יש ברירה, and the reason why one may not separate תרו"מ from the wine utilizing ברירה is out of concern that שמא יבקע הנוד. Our תוספות reconciles this statement of רבא with a seemingly contradictory statement.

תוספות anticipates a difficulty: בפרק בכל מערבין (עירובין דף לז,ב) מפרש רבא טעמא משום דבעינן ראשית ששיריה ניכרין¹ – רבא in פרק בכל מערבין explains the reason why ר"י ור"ש disallow separating תרו"מ from the wine, is because we require a ראשית, whose remnants are noticeable.² תוספות responds:

And it seems to תוספות that there in עירובין the גירסא is רבה not רבא (like here), since אביי is cited after him (רבה), and furthermore the גמרא there also concludes the reason given here of שמא יבקע הנוד.

SUMMARY It is (presumably) רבה who (seemingly) maintains the requirement of שיריה ניכרים.

THINKING IT OVER תוספות ‘proves’ that the גירסא there is רבה, since מדאיירי אביי בתריה.⁵ However there אביי is challenging רבא (who stated שיריה ניכרים),⁶ so obviously אביי is cited after רבא. How else could it be! What is תוספות proof?!

footnotes: ¹ See תוס' ד"ה ולכי (כה,ב) TIE footnote # 13. The תורה writes regarding הפרשת תרומה (in דברים [שופטים] יח,ד) that ראשית דגנך וגו'; meaning it is the first of what follows, therefore it requires a ראשית ששיריה ניכרים (that at the time of the הפרשת תרו"מ we can differentiate between the תרו"מ and the remaining חולין). Therefore even if we maintain יש ברירה, the תרו"מ will not take effect (by הלוקח יין וכו') because it is not שיריה ניכרים; we do not see which is the תרו"מ and which remains as חולין. ² The question is that here רבא explains it because שמא יבקע הנוד and there he explains that we require ששיריה ניכרים. ³ Usually when we cite אביי ורבא we first cite אביי and then רבא. However regarding רבה (who was the teacher of אביי we cite אביי after רבה. See (however) ‘Thinking it over’. ⁴ Even if the גירסא there is רבא there is still no difficulty. There, רבא gave the true reason of ר"י ור"ש that we require שיריה ניכרין. However it is possible that ר"מ will not agree to this דרשה (like the question of אביי there, עיי"ש), therefore ר"י ור"ש argued that it is still אסור because שמע יבקע הנוד as the ברייתא states. In our גמרא where we are discussing the ברייתא so רבא utilizes the reason of the ברייתא, namely שמא יבקע הנוד. ⁵ See footnote # 3. ⁶ See footnote # 1.

רבי אלעזר מכשיר בכולן—Rabi Elozor validates them all

OVERVIEW The משנה states that one who writes the¹ טופס of various documents (including גיטין and שטרי מקח, etc.) should leave blank the names of the parties and all the other relevant information,² to be inserted later. ר' יהודה rules that this is not valid, while ר"א maintains it is valid by other documents, but not by גטי נשים. There is a dispute between רש"י and תוספות as to the view of ר"א.

פירש בקונטרס³ ובלבד שיניח מקומות הללו – רש"י explained the view of ר"א that he is מכשיר בשאר שטרות provided that he leaves blank these places to insert the names, etc. תוספות asks on פרש"י: וקשה לרבינו יצחק דבגמרא⁴ פסיק רב כרבי אלעזר⁵ וקאמר אפילו בשטרות – And the ר"י has a difficulty with פרש"י, for רב in the גמרא rules like ר"א (of our משנה), and the גמרא states, did רב mean that the הלכה is like ר"א even by שאר שטרות (where he permits it), but that cannot be – והאמר רב פפי כולי⁶ אלמא מחזי כשיקרא הכא נמי מחזי כשיקרא⁷ – For רב פפי stated, etc.; it is evident that we are concerned if something appears to be false, here too it appears to be false. This concludes the citation from the גמרא, and תוספות continues with his question on רש"י – ואי לא מכשיר רבי אלעזר אלא בטופס דשטרות מה מחזי כשיקרא איכא – But if (as רש"י maintains) that ר"א was מכשיר only to write the טופס of שאר שטרות, but not the תורף, how is this מחזי כשיקרא, nothing meaningful was written – מאחר שהניח מקום המלוה והלוה והמעות⁸ – Since he left space to insert the lender, and the borrower and the money?! תוספות has an additional question: ועוד⁹ משמע דלא פריך מדרב פפי אלא משום דפסיק כרבי אלעזר¹⁰ – And additionally, it seems that there is a question from the ruling of ר"פ only because רב ruled like ר"א, it therefore seems that – אבל אי הוה סבר כרבנן הוה ניחא ליה – If, however, רב would agree with the רבנן (that one may write the טופס by all שטרות even גיטי נשים), it would be understood – ואי שייך בטופס מחזי כשיקרא אפילו סבר כרבנן תקשי לרב פפי – But if מחזי כשיקרא applies even by just writing the טופס, so even if רב would agree to the רבנן, there would still be the difficulty with רב פפי! תוספות offers his interpretation of ר"א: ונראה לרבינו יצחק דרבי אלעזר מכשיר בשטרות אפילו תורף¹¹ – And it is the view of the ר"י that ר"א validates by שאר שטרות even if he writes the תורף also – והשתא מיחזי כשיקרא שכותב פלוני לוה מפלוני ועדיין לא לוה – So now (we can understand the קשיא from רב פפי, for) it is מיחזי כשיקרא when he writes that someone borrowed from someone, but in truth he did not borrow yet. תוספות continues explaining the view of ר"א namely, that by שאר שטרות one may even write the תורף – חוץ מגיטי נשים דפסיל אפילו טופס – Except for גיטי נשים where ר"א disqualifies the גט even if only the טופס was written. We know this – מדקתני¹² משום שנאמר וכתב לה משמע דפסיל בגיטי נשים טפי מתנא קמא – Since the משנה states, as a reason why גטי נשים is the exception, ‘because it is written 'וכתב לה'’; this indicates that ר"א is פוסל by גטי נשים more than the ת"ק.¹³ תוספות asks: ואם תאמר ומנא ליה לגמרא דרבי אלעזר מכשיר בשטרות אפילו תורף דפריך מדרב פפי¹⁴ – And if you will say, but how does the גמרא know that ר"א permits writing even the תורף by שטרות, so it can challenge this ruling from the ruling of רב פפי – דלמא בטופס דשטרות דווקא מכשיר – Perhaps ר"א is only מכשיר writing the טופס by שטרות but not the תורף. תוספות answers: ויש לומר דאם איתא דלא מכשיר אלא בטופס היה לו לקבוע דברי רבי אלעזר אחר תנא קמא – And one can say; if indeed this is so that ר"א only permits writing the טופס, the משנה should have set the words of ר"א immediately after the ת"ק – והיה לו לקצר ולשנות רבי אלעזר פוסל בגיטי נשים¹⁵ ור' יהודה פוסל בכולן¹⁶ – And the משנה should have taught us briefly (after stating the view of the ת"ק) that ר"א is פוסל (to write the טופס) by גטי נשים and ר"י is פוסל (to write the טופס) by all שטרות – תוספות offers another reason why the משנה should be in this order: וגם היה ראוי לשנות בסדר זה שכל אחד מחמיר משלפניו¹⁷ – And it is also proper to teach the משנה in this order where each view is stricter than the previous one; this would be so if ר"א only permits writing the טופס – אבל אי רבי אלעזר אתא לאכשורי בשטרות אפילו תורף ניחא – However if ר"א comes to permit by שטרות to write even the תורף (as תוספות maintains), the order of the משנה is properly understood – דתנא דברי רבי יהודה קודם משום דקאי אתנא קמא דאיירי בטופס – For the משנה cited the view of ר"י before ר"א, since ר"י is referencing the ת"ק who is discussing the טופס only (that the טופסים of all שטרות may be written and ר"י argues that no טופסים may be written), and then we have the view of ר"א introducing a novel concept that by שאר שטרות even the תורף may be written –

So it turns out that ר"א is more lenient than the ת"ק by שטרות (since he allows even the תורף and they only allow the טופס), but by גיטין he is more stringent (for they allow the טופס and ר"א allows nothing).

SUMMARY According to רש"י, ר"א only permits writing the טופס by שאר שטרות, however according to תוספות, ר"א permits even writing the תורף by שאר שטרות (therefore it may be מחזי כשיקרא), but by גטי נשים he may not write even the טופס.

THINKING IT OVER

1. How can we explain (according to תוספות) the מחלוקת between ר"א (who maintains that by שאר שטרות one may even write the תורף as well as the טופס),¹⁸ and the ת"ק (who maintains that one may only write the טופס, but not the תורף)?
2. According to תוספות one may even write the תורף before there is a loan (according to ר"א).¹⁹ The תורף also includes the date of the loan, so how can they write the date when the loan will take place later so it will be a predated שטר, which is פסול, since the מלוה will collect from the לקוחות שלא כדין?!²⁰

footnotes: ¹ The טופס is the text of the document which is the same regardless of who the parties are. ² This is called the תורף. ³ בד"ה ור' אלעזר. ⁴ כו,ב. ⁵ That by גיטי נשים it is פסול if they wrote the טופס without the תורף. ⁶ רב פפי ruled that when a בי"ד is notarizing the witnesses’ signatures on a שטר (this is called אשרתא דדייני or הנפק), they should not write this הנפק before the עדים testify that it is their signature, for it appears to be false (מיחזי כשיקרא); how can they write that these signatures are notarized if at this point they do not know whether these are proper signatures. ⁷ How can one write a note of debt, since no loan has taken place yet; it is מחזי כשיקרא?! ⁸ In the ruling of רב פפי where בי"ד writes that this שטר is notarized that is מחזי כשיקרא, for as of now we do not yet know that the signatures are authentic, but here nothing meaningful was written, since there are no names and no amount of money, etc. it is merely the verbiage of a common loan document. ⁹ The ועוד is adding that even if you can somehow explain that just writing the טופס is also מחזי כשיקרא (?!), nevertheless there is still a difficulty with פרש"י. ¹⁰ The sequence of the גמרא on the עמוד ב' is that first רב ruled that the הלכה is like ר"א. The גמרא then asked, this seems to mean that the הלכה is like ר"א even בשאר שטרות (which means [according to רש"י] that you may write the טופס before the תורף), but this is מחזי כשיקרא according to רב פפי. The question from רב פפי is predicated that רב ruled like ר"א; indicating that if רב ruled like the רבנן, there would be no question from רב פפי, but this is inherently not so, for the רבנן and ר"א do not argue בשאר שטרות, both maintain that one may write the טופס without the תורף, therefore the same question that there is according to ר"א is just as valid according to the רבנן! ¹¹ See ‘Thinking it over. ¹² תוספות needs to prove that ר"א is פוסל even writing the טופס בגיטי נשים, for since תוספות just concluded that according to ר"א by שאר שטרות it is permitted to write even the תורף, so when the משנה states ר"א מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים, we could interpret it to mean that by כולן one may write even the תורף but not by גטי נשים, where one may only write the טופס. Therefore תוספות proves that this is not so, for if ר"א maintains like the ת"ק by גטי נשים that one may write the טופס, why give a reason שנאמר וכתב לה there is no need to give this reason since we see the ת"ק also maintains that one may only write the טופס without giving any reason. Therefore we must conclude that ר"א is citing the פסוק of וכתב לה to teach us that everything must be written לשמה even the טופס. [Had we learnt not like תוספות but rather that ר"א is מכשיר by שאר שטרות only the טופס then obviously without any proof we know that by גטי נשים one cannot write even the טופס since the משנה states ר"א מכשיר בכולן (to write only the טופס) חוץ מגטי נשים, where one cannot (obviously) write even the טופס.] ¹³ The ת"ק equates גיטי נשים with שאר שטרות that in all cases one may write the טופס without the תורף. However, ר"א argues with the ת"ק both by שאר שטרות where he permits even writing the תורף before the loan took place, and he also disagrees by גטי נשים that one may not even write the טופס, unless the husband is prepared to give a גט. ¹⁴ We know that ר"א is מכשיר the תורף, only because the גמרא asked from רב פפי (that it is מיחזי כשיקרא), but how did the גמרא, who asked from רב פפי, know that this is the view of ר"א. ¹⁵ There is no need to say that ר"א is מכשיר by שאר שטרות, since that is the view of the ת"ק as well. ¹⁶ In actuality however, the משנה first cites the view of ר"י after the ת"ק and finally it elaborates (slightly) when citing the view of ר"א. ¹⁷ The ת"ק always permits writing the טופס and ר"א permits it by שטרות but not by גטי נשים, and ר"י prohibits it in all cases. ¹⁸ See footnote # 11. ¹⁹ See footnote # 11. ²⁰ See מהר"ם שי"ף and נחלת משה.

חוץ מגיטי נשים—Except for women’s divorce documents

OVERVIEW The משנה cites the view of ר' אלעזר that one may not write the טופס of גיטי נשים before the husband asks the סופר to write a גט.

ואין לומר¹ בשחרורי עבדים² נמי פסיל – And one cannot say that by the emancipation of slaves, ר"א also disqualifies writing the טופס by itself – דאם כן בפרק קמא (לעיל ט,א) גבי שלשה דברים³ ששוו גיטי נשים לשחרורי עבדים – For if indeed that would be so (that both by גטי נשים and שחרורי עבדים one cannot write the טופס), so in the first פרק in the ברייתא regarding the three things in which גטי נשים are the same as שחרורי עבדים – ליתני וכדברי רבי אלעזר בארבע⁴ כדקתני וכדברי רבי מאיר⁵ בארבע: Let it list, ‘and according to ר"א they are similar in four ways’, as the ברייתא stated, ‘and according to ר"מ they are similar in four ways’. Since the ברייתא did not say anything according to ר"א, this proves that שחרורי עבדים are not similar to גטי נשים regarding writing of the טופס.

SUMMARY One may write the טופס of שחרורי עבדים even according to ר"א.

THINKING IT OVER Why indeed is there this difference between גטי נשים and שחרורי עבדים regarding the טופס, since the requirement of לשמה is the same by both?!⁶

footnotes: ¹ Presumably the reason ר"א does not permit writing of the טופס by גיטי נשים, because we require that the (entire) גט be written לשמה. This requirement of לשמה applies to שטר שחרור of עבדים כנענים as well, so seemingly ר"א will also disqualify writing the טופס of שחרורי עבדים. Our תוספות negates this. See ‘Thinking it over’. ² In order for an עבד כנעני to be freed (and be permitted to marry a בת ישראל), it is necessary to write for him a שטר שחרור, stating that he is free and no longer an עבד. ³ The three things are, 1) that they both require saying בפני נכתב ובפני נחתם if they are brought in חו"ל, 2) that an עד כותי is כשר, 3) there is a פסול of ערכאות, עיי"ש. ⁴ It should say that according to ר"א there is a fourth way in which they are similar, namely that one cannot write the טופס. ⁵ According to ר"מ both a גט אשה and a שטר שחרור are a חוב for the recipient therefore one cannot be זוכה it for them. ⁶ See פני יהושע.

וצריך שיניח מקום הרי את מותרת לכל אדם—And it is necessary to leave sufficient space to write; ‘you are permitted to all men’

OVERVIEW רב יהודה אמר שמואל ruled that among the things that must be left blank (not to write it in the טופס) is sufficient space to write הרי את מותרת לכל אדם. Our תוספות discusses whether this exact text is mandatory.

בכל דוכתי משמע שכותבין לשון זה בגט – In seems from everywhere that this phrase (הרי את מותרת לכל אדם) is written in a גט – ובפרק בתרא (לקמן פה,א) נמי תניא¹ גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם – And the משנה in the last פרק also states, 'הרי את מותרת לכל אדם', is the ‘body’ (essence) of the גט – והנהיג רבינו תם לכתוב לשון זה בגט אבל בטופסי² גיטין לא היה כתוב – And the ר"ת instituted to write this phrase in the גט, however in the texts of previous גיטין the phrase הרי את מותרת לכל אדם was not written – ומכל מקום אין להוציא לעז על גיטין הראשונים – But nevertheless one should not circulate allegations regarding the earlier גיטין – שהרי מאריכין לכתוב כמה לשונות בגט³ דחשיב כמו הרי את מותרת לכל אדם: for they would write, at length, in the גט, various expressions which are similar to 'הרי את מותרת לכל אדם'.

SUMMARY Nowadays we write הרי את מותרת לכל אדם in a גט, even though in the past they did not write it, but rather wrote something similar.

THINKING IT OVER How can we explain why in the past they did not write הרי את מותרת לכל אדם (even though the משנה calls it גופו של גט), and later ר"ת instituted that it be written in the גט?

footnotes: ¹ The רש"ש amends this to read תנן (not תניא). ² The term טופס here means a fully written גט (not like the term טופס elsewhere where it refers only to the standard text of the גט). ³ See the משנה there on פה,ב regarding 'גופו של גט', which states, רבי יהודה אומר ודן דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין למהך להתנסבא לכל גבר דיתצביין. The previous גיטין had this or something similar written in them. See ‘Thinking it over’.

אבל סיפא דקתני שאין קיום הגט אלא בחותמיו אימא רבי מאיר היא—However the סיפא, which states, ‘that the ratification of a Get is only through its signatories’, I could say it is according to ר"מ

OVERVIEW Our גמרא explained why it was necessary for שמואל to clearly establish all three¹ משניות in cases of a טופס without a תורף and according to ר' אלעזר. Regarding the second משנה (of הכל כותבין) since the משנה concludes שאין קיום הגט אלא בחותמיו (which is the view of ר"מ), we might have assumed that the beginning of that משנה (הכל כותבין) is also according to ר"מ, therefore שמואל teaches that it is according to ר"א and הכל כותבין means only the טופס but not the תורף. Our תוספות reconciles our גמרא with a seemingly contradictory גמרא.

תוספות asks: תימה דבסוף פרק שני לעיל (דף כג,א) מוקי לה רבי זריקא אמר רבי יוחנן כרבי מאיר – It is astounding; for previously in the end of the second פרק, we find that ר"ז אמר ר"י establishes that² משנה (of הכל כשרים) according to ר"מ – ופריך עלה מההיא דמחובר³ דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן רבי אלעזר היא⁴ – And the גמרא challenged this ruling of ר"ז אמר ר"י from the משנה regarding מחובר, where רבב"ח אמר ר"י stated that the משנה there is according to ר"א – ודחק לשנויי אמוראי נינהו אליבא דר' יוחנן – And the גמרא was forced to answer that the two אמוראים (namely ר"ז and רבב"ח) argue as to the opinion of ר"י (whether he establishes the משניות according to ר"א or according to ר"מ); תוספות concludes his question – ומאי קושיא הא משמע הכא דאף על גב דמוקמינן ההיא דמחובר כרבי אלעזר – But what is the difficulty; the גמרא here indicates that even though we have established that משנה of אין כותבין על המחובר like ר"א – מכל מקום מוקמינן שפיר ההיא דהכל כשרים כרבי מאיר – Nevertheless we can rightfully establish that משנה of הכל כשרים like ר"מ! In summation; from our גמרא here we see that even though שמואל established the first משנה (of מחובר) like ר"א, nevertheless he still could establish the second משנה (of הכל כותבין) like ר"מ (therefore he needs to be very specific and inform us that nevertheless he is establishing the second משנה like ר"א). Why then does the גמרא previously find it difficult to understand that ר"י in the first משנה rules like ר"א, and in the second משנה he rules like ר"מ (since this is exactly what the גמרא says here regarding שמואל that he could have done the very same thing); why is there a contradiction in the rulings of ר' יוחנן?! תוספות answers: ואומר רבינו יצחק דאף על פי שעושה צריכותא⁵ בזה מכל מקום מיסתבר דאתיא כחד תנא⁶ – And the ר"י answers that even though the גמרא here makes a צריכותא regarding the second משנה, but nevertheless logically both משניות should follow one תנא – תוספות continues:⁷ אבל הך דפירקין ודאי רבי יוחנן מוקי לה כרבי מאיר משום טעמא דמסיק⁸ – However regarding this משנה (of הכותב וכו') in our פרק, certainly ר"י establishes it according to ר"מ because of the concluding reasoning, namely – מדסיפא רבי אלעזר רישא לאו רבי אלעזר⁹ – Since the סיפא of our משנה mentions ר"א therefore the רישא is not according to ר"א – תוספות goes on to show that ר"י follows this reasoning (of מדסיפא וכו' רישא לאו וכו'): דמטעם זה קאמר רבי יוחנן בפרק ד' אחין (יבמות דף כז,ב) אחיות איני יודע מי שנאן¹⁰ – For it is on account of this reasoning (מדסיפא וכו' רישא לאו וכו'), ר"י asserts in פרק ד' אחין; ‘I do not know who taught the משנה of אחיות’. ועוד¹¹ דבתרתי קמייתא דמתניין בחדא פירקא איכא קפידא טפי¹² לאוקמינהו כחד תנא: And additionally; regarding the first two משניות (which are מחובר, הכל כשרים) which are in the same פרק, there is a greater urgency to establish them according to one תנא; however our משנה which is in a different פרק, there is no such urgency that it should follow the same תנא as the משניות in the previous פרק.

SUMMARY The logic of a צריכותא need not be that compelling.

THINKING IT OVER תוספות asks, why does the גמרא assume that the two אמוראים in the name of ר"י argue whether the משניות are according to ר"א or ר"מ perhaps they agree with the צריכותא of שמואל that מחובר is like ר"א and הכל כותבים is like ר"מ (because the משנה concludes שאין קיום הגט אלא בחותמיו). However one may argue that there is no comparison, for שמואל establishes מחובר like ר"א (even though that the פשטות המשנה of כתבו במחובר תלשו ונתנו לה כשר indicates like ר"מ), because שמואל rules like ר"מ, however once ר"י ruled like ר"מ by הכל כותבים (indicating that the הלכה is like ר"מ), why would he establish מחובר like ר"א when the פשטות המשנה follows ר"מ?!¹³ Appendix¹⁴ The משנה states¹⁵ if there were four brothers (ראובן, שמעון, לוי, יהודה) two of them married two sisters (ראובן to לאה and שמעון to רחל); then ראובן died first (childless) making his wife לאה זקוקה ליבום to לוי ויהודה,¹⁶ (and neither לוי or יהודה were חולץ or מייבם her), then שמעון died (childless) making his wife רחל also זקוקה to לוי ויהודה. The משנה rules that the two sisters need to receive חליצה but they are not permitted for יבום since each one of them is אחות זקוקתו, which is אסור מדרבנן.¹⁷ If לוי ויהודה were מייבם לאה ורחל (respectively) they must divorce them. The משנה then continues (in the סיפא)¹⁸ that ר' אליעזר maintains that this is actually a מחלוקת between ב"ש and ב"ה whether they are required to divorce them. ר' יוחנן rules in a similar case¹⁹ with only three brother (we’ll remove יהודה) that לוי can perform חליצה on רחל (whose husband שמעון died second) and then he can be מייבם לאה, whose husband (ראובן) died first, but not the other way around.²⁰ The reason is that when ראובן died לוי was permitted to be מייבם לאה since שמעון was still alive and there was no אחות זקוקתו, so even though when שמעון died, לאה did become אחות זקוקתו, nevertheless once לוי was חולץ רחל so לאה is no linger אחות זקוקתו therefore she is מותרת ללוי.²¹ In short ר"י maintains that a יבמה שהותרה (the status of לאה after ראובן died), and was then נאסרה (her status after שמעון died as an אחות זקוקתו), and was finally חזרה והותרה (when לוי was חולץ רחל), the rule is חזרה להיתרה הראשון so לוי can be מייבם לאה. The גמרא there asked on ר"י why does our משנה rule that חולצות ולא מתייבמות. Let one brother (לוי) be חולץ the second יבמה (רחל), so לאה will be מותרת ליבום?! To which ר"י responded, 'אחיות איני יודע מי שנאן'; he does not accept this as a valid משנה, since ר"י maintains יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה חוזרת להיתירה הראשון. The גמרא then asked,²² let us say that the תנא of our משנה (which prohibits יבום) is ר' אליעזר who maintains, כיון שעמדה עליו שעה אחת באיסור נאסרה עליו עולמית, and argues with ר"י who maintains יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה חוזרת להיתירה הראשון. To which ר"י responded that the תנא of (the רישא of) the משנה cannot be ר"א, since מדסיפא ר"א רישא לאו ר"א!²³ Therefore ר"י disregarded the משנה completely!

footnotes: ¹ 1) אין כותבין על המחובר (כא,ב), 2) הכל כשרים (כב,ב), 3) הכותב טופסי גיטין (כו,א). ² That is משנה # 2 (see footnote # 1). ³ This is משנה # 1 (see footnote # 1) ⁴ The גמרא in this question seemingly assumes that both משניות follow the same תנא, and since ר"ז אמר ר' יוחנן rules in משנה # 2 like ר"מ, how is it that in משנה # 1 רבב"ח אמר ר' יוחנן rules like ר"א. It is a contradiction in the two rulings of ר"י (even though they are different משניות). See ‘Thinking it over’. ⁵ צריכותא or necessity refers to the reason why it was necessary for שמואל to repeat his ruling in all the משניות. ⁶ There is a difference between the logic of a צריכותא and the logic in the ‘real’ world. A צריכותא is used to forewarn a mistaken opinion, like in our case here; meaning that if שמואל would have only stated in the first משנה that it is according to ר"א, one may have mistakenly assumed that the second משנה could be according to ר"מ, therefore in order to prevent this mistaken assumption, שמואל felt it necessary to repeat himself. However in actuality there is no logic in assuming that two משניות which follow each other in the same פרק (and may be part of one משנה) should be according to two different תנאים. Therefore the גמרא rightfully asked how can ר"י rule differently in these two משניות that one is according to ר"א and the next one is according to ר"מ. ⁷ We have just concluded that regarding the first two משניות (which are מחובר and הכל כשרים) there is a dispute between אמוראים whether ר"י established both of them according to ר"א or according to ר"מ. ⁸ The גמרא on this עמוד concludes the צריכותא of שמואל that it was necessary for him to state that our משנה is according to ר"א, because one may have thought since in the סיפא the name of ר"א is mentioned specifically (ר"א מכשיר בכולן וכו') it would stand to reason that the רישא (where no name is mentioned) is not ר"א, therefore שמואל insists that also the רישא is according to ר"א. ⁹ This logic is mentioned in regards to a צריכותא, which תוספות just told us does not bind us in the real world, therefore one might assume that the מחלוקת between the two אמוראים in the opinion of ר"י (whether the first two משניות are according to ר"א or ר"מ), would carry over to this משנה as well; therefore תוספות negates this notion and states that regarding our משנה there is no dispute; all agree that ר"י will establish the משנה according to ר"מ, because ר"י agrees strongly with the סברא of the צריכותא that מדסיפא ר"א רישא לאו ר"א as תוספות points out. ¹⁰ See ‘Appendix’. ר' יוחנן maintains that the רישא of the משנה of ד' אחיות (in יבמות כו,א) is incomprehensible unless it follows the view of ר' אליעזר; however it cannot be that the רישא is ר"א, since the סיפא is ר"א, therefore we must ignore this משנה. It is evident that since according to ר"י, this concept of מדסיפא ר"א רישא לאו ר"א (which the גמרא cites here [merely] as a צריכותא) is so powerful that it negates a stated משנה, it is surely therefore strong enough to teach us that our משנה here cannot be ר"א, but rather according to ר"מ. ¹¹ תוספות is offering an additional explanation why he assumes that in our משנה there is no מחלוקת between the two אמוראים regarding the view of ר"י (all will agree that this משנה is כר"מ), even though previously (see footnote # 6) תוספות insisted that all these משניות should follow the same תנא. See (however) the רש"ש who deletes the word ועוד. ¹² Regarding the first two משניות (מחובר and הכל כותבין) which are both in the same פרק, therefore each of the אמוראים will maintain that both משניות are according to the same תנא (either ר"א or ר"מ); however our משנה which is in a different פרק there is not that strong of a reason to assume that it must follow the same תנא as in the previous פרק. ¹³ See פני יהושע and זיו הים. ¹⁴ See footnote # 10. ¹⁵ יבמות כו,א. ¹⁶ לאה is not זקוקה to שמעון since sשמעון' wife רחל is sלאה' sister so there is no זיקת יבום. ¹⁷ The רבנן consider a יבמה who is זקוקה ליבום as if she were sort of (quasi) married already to her יבם. Therefore לוי (for instance) cannot be מייבם לאה, since רחל is also זקוקה to לוי, so he is marrying אחות זקוקתו (his ‘virtual wife’s’ sister). ¹⁸ See footnote # 23 ¹⁹ כז,ב. ²⁰ He cannot be חולץ לאה and then be מייבם רחל. ²¹ However if he was first חולץ לאה (after שמעון died) he cannot be מייבם רחל, since as soon as רחל was זקוקה ליבום, she was אסורה because of אחות זקוקתו (of לאה) and if a יבמה was initially אסורה ליבום she can never become מותרת ליבום. ²² כח,א. ²³ See footnote # 18.

מפני התקנה מאי מפני¹ התקנה—Because of the enactment; what is the meaning of, ‘because of the enactment’

OVERVIEW The גמרא explained first what the משנה meant by מפני התקנה, and later the גמרא explains why the משנה requires that one leaves blank the מקום הזמן, even though 'מקום הזמן' is written in the משנה before מפני התקנה. Our תוספות resolves this issue.

מקום הזמן דתנא ברישא דקבע בגמרא אחר כך² – Regarding leaving blank the place for the date, which was written in our משנה before מפני התקנה, which is discussed in the גמרא later, the reason – היינו משום דאתא לפרושי מפני התקנה אליבא דמאן דמוקי לה כרבי³ אלעזר⁴ – Is because the גמרא is coming to explain מפני התקנה according to the one who establishes this ruling, according to ר"א – דאין פירושו כמו למאן דמוקי לה כרבי⁵ מאיר: Which is not the same explanation as it is like the one who establishes it according to ר"מ.

SUMMARY The גמרא first wanted to conclude explaining the משנה according to ר"א.

THINKING IT OVER Why did not תוספות (also) explain, why 'שנאמר וכתב לה' is discussed before מקום הזמן even though it is written at the very end of the משנה?!

footnotes: ¹ In our גמרות the text reads מאי תקנה (instead of מאי מפני התקנה). ² See ‘Overview’. ³ The גמרא just concluded that שמואל establishes the משנה according to ר"א, therefore the גמרא continued to explain the משנה according to ר"א [for there is some difficulty with it (see footnote # 4) and then according to ר"מ. Afterwards the גמרא explained מקום הזמן. ⁴ According to ר"א the תקנה is that we may write the טופס (which is not the simple reading of the משנה that one may not write the תורף) ⁵ According to ר"מ the חכמים prohibited writing the תורף because of the קטטה concern; if a woman will notice that there is a written גט by the סופר with their names on it, she will assume the husband told the סופר to write a גט; this will cause strife between them. This is more in accordance with the simple reading of the משנה (see footnote # 4).