הא אמר תנו נותנים (כו') ואפילו לזמן מרובה—But if he said, ‘give’, we give (etc.), even after an extended time

OVERVIEW The משנה states if a שליח הגט lost a גט and found it immediately it is כשר, otherwise it is פסול. The גמרא cited a משנה which seemingly challenges our משנה. This other משנה states if one found a גט, etc. he should not return it (to anyone), for we are concerned perhaps the husband changed his mind and does not wish to divorce his wife. The גמרא infers from this משנה, that if the husband said to give it to her, we will give it to her (presumably because there is no longer the concern of נמלך עליהם שלא ליתנן), and even after an extended period of time. This contradicts our משנה. Our תוספות discusses how these inferences (הא אמר תנו נותנין, and ואפילו לזמן מרובה) were deduced.

תוספות asks: תימה מנא ליה למידק הא אמר תנו¹ נותנין² דלמא אפילו אמר תנו³ אין נותנין – It is astounding; how did the גמרא know to infer, ‘but if he said “give”, we give’, perhaps that משנה meant, even if he said 'תנו', we do not give’ – משום דחיישינן דאין זה הגט שנכתב לו אלא נפל מאחר ששמו כשמו – Because we are concerned that this גט which was found is not the גט, which was written for this husband, but rather it fell from another person who has the same name – והכי פירושו נמלך עלייהו⁴ ועדיין לא נתנו – And this is the explanation of what the משנה there states 'ונמלך עליהן שלא ליתנן', that he changed his mind and did not give it as of yet – הא אי לא הוה חיישינן לנמלך היו מחזירים לה את הגט⁵ אפילו אינו שלה – However if we would not be concerned for נמלך (meaning we assume that he gave her the גט already), we would return the גט to her even I it is not her גט – כיון דאינה צריכה אלא לראיה – Since she only needs it as a proof that she is divorced. It makes no difference what document she holds. תוספות answers: ואומר רבינו יצחק דדייק מדקתני ונמלך ולא קתני שאני אומר כתובין היו ולא נתנן⁶ – And the ר"י says that the גמרא infers that אם אמר תנו נותנין, since the משנה stated, ‘and he reconsidered’; but it did not state, ‘that I assume they (the גט, etc.) were written but he did not give them’ – משמע דנמלך וחזר בו ואינו רוצה לגרשה עוד – Indicating that he reconsidered and changed his mind and does not want to divorce her anymore, that is why we do not return it to her – אבל אם היה רוצה היה מגרשה בגט זה ולא חיישינן שמא מאחר נפל – However if he would want, he could divorce her with this גט, for we are not concerned that it fell from someone else; we assume it is the correct גט – תוספות proves that we derive 'הא אמר תנו נותנין' from the word 'ונמלך': ובהדיא גרסינן בפרק קמא דבבא מציעא (דף יח,א) בכל הספרים טעמא דנמלך כולי – And in all the texts in the first פרק of מס' ב"מ, it explicitly states, ‘the reason we do not return it is because of נמלך, etc., but if he said תנו we give it to her. תוספות asks:** ואם תאמר ומנא ליה אפילו לזמן מרובה דלמא לאלתר דוקא כדפריך רבי זירא לקמן⁷ – And if you will say; but how does** the גמרא know that we return it even after an extended time, perhaps we return it (if אמר תנו) only if it was found immediately, as ר' זירא asked later – An additional question: ורבי זירא נמי אמאי פשוט לו מברייתא דיחזיר לאשה אפילו לזמן מרובה טפי ממתניתין – And additionally why did ר"ז infer more readily from the ברייתא of יחזיר לאשה, that it means even לזמן מרובה, more so than from the משנה of מצא גיטי נשים, which according to ר"ז may mean only לאלתר, but not לזמן מרובה?! תוספות answers: ואומר רבינו יצחק דדייק מדאיצטריך ונמלך⁸ לאשמועינן דאם אמר תנו נותנין – And the ר"י says that רבה (our גמרא) infers that it is returned even לזמן מרובה, since we require 'ונמלך' to teach us that if אמר תנו נותנין – ולא חיישינן לגט אחר היינו אפילו לזמן מרובה דאי לאלתר פשיטא⁹ דאין חוששין לגט אחר – And we are not concerned that it may be another גט, therefore it must mean even לזמן מרובה, for if it only means לאלתר, it is obvious that we are not concerned לגט אחר, and the משנה did not have to say ונמלך to teach us that אם אמר תנו נותנין – ורבי זירא סבר דהא דקתני ונמלך אורחא דמילתא נקט דלפי שנמלך לא נתנו – However ר"ז maintains that this which the משנה wrote 'ונמלך', it was just in a manner of speaking, meaning that since he was נמלך, he did not give it – ולא לדקדק הא אמר תנו נותנין¹⁰ – But the משנה did not write ונמלך so we should infer that אמר תנו נותנין and אפילו לזמן מרבוה; this is concerning the משנה – אבל מברייתא דייק שפיר דיחזיר אפילו לזמן מרובה דאי לאלתר פשיטא¹¹ – However ר"ז properly infers from the ברייתא that we return it even לזמן מרובה, for if we return it only לאלתר, it is obvious, the ברייתא need not tell this to us. תוספות offers an alternate solution how we derive אפילו לזמן מרובה: ועוד¹² אומר רבינו יצחק דדייק אפילו לזמן מרובה – And additionally says the ר"י that רבה inferred that we return it even לזמן מרובה – דמשמע ליה דומיא דשטרי חליצה¹³ ומיאונין (שם דף כ,א)¹⁴ דמיירי לזמן מרובה – For it seems to רבה that the משנה of מצא גיטי נשים is similar to the משנה regarding finding שטרי חליצה ומיאונין, ¹⁵ which we return it and even in a case of לזמן מרובה – תוספות proves that שטרי חליצה ומיאונין are returned even לזמן מרובה: דעל כרחך התם לא איצטריך לאשמועינן דיחזיר אלא כשאינו ידוע אם חלצה או מיאנה – For perforce it was not necessary there to inform us that the שטרי חליצה ומיאונין be returned unless it is not known whether she was חלצה or מיאנה – דבידוע שחלצה או מיאנה פשיטא דיחזיר אפילו אינו שלה כיון דאין צריכה אלא לראיה¹⁶ – For if it was known (through witnesses) that חלצה or מיאנה it is obvious that it should be returned even if this שטר חליצה ומיאון is not hers, since she only needs this שטר as proof that חלצה ומיאנה so she should be able to remarry – וכיון דבאינו ידוע מיירי על ידי מה שנמצא לאלתר לא ידעינן כלל שהוא שלה¹⁷ – So since we are discussing a case where it is not known whether חלצה ומיאנה, so the fact that it was found immediately, does not inform us at all that this is her שטר חליצה ומיאון – כיון דאינו ידוע שנכתב לה שטר חליצה מעולם¹⁸ – Since we do not know that a שטר חליצה or מיאון was ever written for her. Therefore since by שטרי חליצה ומיאון we return it even לזמן מרובה, we can assume that by גיטין it is also returned לזמן מרובה since both משניות follow one another. This is how רבה infers that it is אפילו לזמן מרובה. This is the view of רבה – ורבי זירא לא מוקי לה דומיא דסיפא – However ר"ז does not establish the רישא (our משנה of המביא גט) similar to the סיפא (of מצא גיטי נשים), therefore there is no inference that it is לזמן מרובה – ומברייתא דייק שפיר דאפילו לזמן מרובה – However ר"ז infers properly from the ברייתא that it is returned even לזמן מרובה – דבזמן שהבעל מודה דמשמע דמודה שממנה נפל וכבר גירשה בו¹⁹ – For the phrase in the ברייתא of בזמן שהבעל מודה, indicates that the husband admits that she lost the גט, for he already divorced her with this גט – ואי לאלתר דוקא אם כן ראינו גט בידה – And if we return it only if it was found לאלתר, so we must have seen the גט in her possession – דבלא ראינו גט בידה אין נפקותא במה שנמצא לאלתר כדפירשנו²⁰ – For if we did not see the גט in her possession, there is no difference whether it was found לאלתר or לאחר זמן as we just explained²¹ – וכיון שראינו בידה פשיטא דיחזיר אפילו אינו שלה ואפילו אין הבעל מודה²² – So since we saw the גט in her possession (which means she was already divorced), it is obvious that we should return it, even if it is not her גט and even if the husband does not admit, so why does the ברייתא need to teach us such an obvious ruling –

Rather it is certainly in a case where we did not see the גט in her possession, so therefore it needs to be returned even לזמן מרובה, for if it is not in her possession there is no difference between לאלתר and זמן מרובה, as תוספות pointed out twice.

SUMMARY We infer from 'ונמלך' that אם אמר תנו נותנין; we infer that it is לזמן מרובה either because לאלתר it is פשיטא, or because we compare it to שטרי חליצה ומיאונין (where there is no difference between לאלתר and לזמן מרובה and the same by גט).

THINKING IT OVER

1. תוספות writes that if we are not חושש for נמלך (meaning that presumably he already divorced her), we would certainly return the גט to her for a ראיה, even though it may not be her proper גט.²³ However how can we return to her another גט; perhaps the dates are different and it will adversely impact the לקוחות who bought פירות from her husband?!²⁴
2. תוספות writes that the word 'ונמלך', according to ר"ז was not written in order to infer that אם אמר תנו נותנין.²⁵ Does this mean that according to ר"ז we cannot infer at all from that משנה (of ונמלך) that אם אמר תנו נותנין? However in the גמרא (on the עמוד ב') it states ור' זירא וכו' מי קתני אם אמר תנו נותנין ואפילו לזמן מרובה, דלמא אם אמר תנו נותנין כדקי"ל לאלתר; indicating that we can infer אם אמר תנו נותנין; how do we infer this if not from the 'ונמלך'?!²⁶

footnotes: ¹ This can either mean, give her this גט and she should be divorced with it, or that it is her גט which she already received from me and she lost it. ² There are two concerns regarding this found גט (assuming that it was never given to the woman). Either that this is the correct גט, but it was never given to her, or this is not the גט at all but rather someone else’s גט. Therefore there are two ways to understand שמא נמלך עליהן שלא ליתנן; either that the husband perhaps never gave her the גט, so we cannot give it to her for the husband does not want to divorce her (but not that we are concerned that this is not the correct גט). However if he says תנו (see footnote # 1), there is no longer this concern and we give her the גט. This seems to be the understanding of the גמרא. However (תוספות is suggesting perhaps) the concern of שמא נמלך may mean that the husband decided not to give her the גט, and this גט, which was found, is someone else’s גט; in that case even if אמר תנו the rule should be אין נותנין. ³ This can also mean that the husband is saying, ‘give it the wife since I already divorced her with this גט’. ⁴ Therefore we cannot give her the גט, even if he says תנו, for perhaps it is not the correct גט. See תוספות there in ב"מ יח,א ד"ה הא that the concern of נמלך is based on the fact the גט was lost, meaning that the reason it was lost is because נמלך so therefore he was not careful with it. We therefore assume that when it says תנו it means that she should now be divorced with this גט; however this cannot be done since it may not be the correct גט. ⁵ Presumably this is only if he said I divorced her, otherwise how can we return it perhaps it is not the correct גט. We would have believed the husband if not for the concern of 'נמלך'. See ‘Thinking it over’ # 1. ⁶ If the reason for not returning the גט (even if he says תנו) was because we are concerned this is not the proper גט, the משנה should have written that it is not returned because they were never given, since however the משנה gives the reason of ונמלך, we can assume that if there is no נמלך (he says תנו) it may be given to the woman. ⁷ See on the עמוד ב'. We find that ר' זירא contradicted our משנה which permits us to return the גט only if it was found לאלתר, with a ברייתא which allows us to return the גט even לזמן מרובה (according to ר' זירא). The גמרא explained the reason ר' זירא did not contradict our משנה with the משנה of גיטי נשים (which רבה resolved) is because perhaps that משנה permits us to return the גט (if אמר תנו) only לאלתר. Why does רבה disagree with ר"ז in this? ⁸ See previously in this תוספות (footnote # 6) that the inference of אמר תנו נותנין, is based on the משנה writing 'ונמלך'. ⁹ This concept that לאלתר it is פשיטא that we return it, is agreed to by both רבה and ר"ז. ¹⁰ According to רבה the 'ונמלך' is qualifying the rule, we do not return it because he was נמלך, indicating that if אמר תנו (he was not נמלך), we return it. While ר"ז maintains that 'ונמלך', is merely stating a fact, the גט was found, so perhaps he never gave it to her because he was נמלך. See footnote # 4, quoting from תוס' in ב"מ. See ‘Thinking it over’ # 2. ¹¹ The difference between the משנה and the ברייתא is that in the ברייתא it clearly states יחזיר, so it must mean לזמן מרובה since לאלתר it is פשיטא and there is no need to inform us of this ruling (see footnote # 9). However the משנה merely states we do not return it, the question is whether the term 'ונמלך' can be utilized as an inference that אם אמר תנו נותנין, so while רבה maintains there is an inference, ר"ז maintains there is no inference (see footnote # 10),. ¹² This answer does not (need to) assume that לאלתר it is פשיטא that מחזירין (as the previous answer assumed). ¹³ שטר חליצה is a document that בי"ד gives to a יבמה which states she went through the חליצה process and is no longer זקוקה ליבום, and is permitted to marry whom she pleases. ¹⁴ This is the following משנה after מצא גיטי נשים. The משנה there states if one found שטרי חליצה ומיאונין, we return it to the woman. ¹⁵ שטר מיאון is written by בי"ד to a קטנה who was married מדרבנן, which testifies that this קטנה annulled the marriage (by stating she no longer wishes to be with her husband), and is no longer a married woman. מיאון means refuses. ¹⁶ שטרי חליצה ומיאון are basically different from a גט, for the שטרי חליצה ומיאון do not permit the woman to marry (that is accomplished by the חליצה ומיאון), it merely proves the she may marry, however a גט permits the woman to marry, as well as proving that she may marry. ¹⁷ Let us assume that when one found the שטר חליצה which was dated on that day; that does not prove at all that it was written for this woman. This case is different from our משנה of המביא גט ואבד, and then he found it immediately after he lost it, for in that case we can assume that he found the גט that he lost. ¹⁸ Therefore the דין of יחזיר is even לזמן מרובה, since there is no difference between לאלתר and לזמן מרובה in this case. ¹⁹ תוספות is negating that בזמן שהבעל מודה means that he says, ‘give it to her because I want to divorce her now’; rather it means he admits that he divorced her already. If it would mean that he wants to divorce her now, it should have said אם אמר תנו נותנין (or something similar), the phrase בזמן שהבעל מודה indicates that he admits to her claim that he already divorced her. See footnote # 21 (why it was necessary to make this negation). ²⁰ See footnote # 17. רבה ור"ז both agree with this concept. Even if we found it on the same date that is written on the גט, why should we assume that this is her גט, perhaps it belongs to another couple; however if we know the גט was in her possession that day and it was found on the very same day, it leads us to believe that this is her גט. ²¹ However if בזמן שהבעל מודה means that he wants to divorce her with this גט now (see footnote # 19) then there would be a difference between לאלתר and לזמן מרובה. If it was found on the date of the גט (meaning the husband lost it that day, then we can assume that this is his גט, however if it was found לזמן מרובה, it can be someone else’s גט. ²² All she needs the גט is for proof that she is divorced; it makes no difference which גט we give her. ²³ See (text by) footnote # 5. ²⁴ See נחלת משה. ²⁵ See footnote # 10. ²⁶ See מהרש"א ומהר"ם, and נחלת משה.

הא אמר תנו נותנין—But if he said, ‘Give’; we give Overview¹ The גמרא inferred from the משנה of מצא גיטי נשים וכו' that if the husband said 'תנו', we give the גט to the woman. תוספות explains why the concerns, which are expressed elsewhere, regarding returning the גט to the woman, do not apply here.

תוספות asks: ואם תאמר ואמאי לא פריך אהך מתניתין ליחוש שמא כתב ליתן בניסן כולי² – And if you will say, why does not the גמרא ask on this משנה of מצא גיטי נשים, how can we return it to the woman, let us be concerned perhaps he wrote the גט to give it to her in ניסן, etc. and he actually gave it to her the following תשרי – כדפריך אברייתא דלקמן בפרק קמא דבבא מציעא (דף יט,א) – As the גמרא in the first פרק of מסכת ב"מ asks of the following ברייתא of מצא גט וכו'. Why did the גמרא in ב"מ ask only on the ברייתא, but not on the משנה? תוספות answers: ואומר רבינו יצחק דהא אמר תנו³ נותנין משמע שבא עכשיו לגרשה בגט זה – And the ר"י explains that this inference, ‘if he said תנו we give’ her the גט, means that he is coming to divorce her now with this גט – לפיכך ליכא למיחש מידי כדפירשתי לעיל⁴ – Therefore (since he is divorcing her now with a predated גט), there is nothing to be concerned about, as I explained previously – דבכל גיטין שאין נותנין ביום הכתיבה קלא אית להו⁵ – For every גט which is not given to the woman in the day of its writing there is publicity that a predated גט was given – ומסקי לקוחות אדעתייהו שפיר לומר לאשה אייתי ראייה אימת מטא גיטא לידך – And the customers (who bought the פירי נכסי מלוג) have the proper presence of mind to tell the woman, ‘bring us proof when the גט came into your possession’. This explains why the גמרא does not ask regarding the משנה – אבל בברייתא דקתני בזמן שהבעל מודה⁶ פירוש שממנה נפל סבורים לקוחות – However in the ברייתא where it states, ‘in the case where the husband admits’, meaning that he admits that his wife lost the גט (she was already divorced), the לקוחות assume that since we return it to her – דבית דין מאמינים לו שמשנכתב בא לידה⁷ וטעו טפי ולא יאמרו אייתי ראיה – That the בי"ד believes the husband, that it came into her possession when he wrote it, so there is more chance that they will err, and will not say to the woman, bring proof when you actually received the גט. Therefore the גמרא rightfully asks, how can we return it to the wife דלמא כתב בניסן ולא נתן עד תשרי וכו' – תוספות asks: ואם תאמר והיכי רמי רבי זירא מברייתא אפילו לזמן מרובה לפירוש קמא⁸ – And if you will say how did ר"ז ask from the ברייתא on our משנה, assuming that the ברייתא means יחזיר, even לזמן מרובה, according to the first explanation (for לאלתר is פשיטא) – הא לאלתר נמי איצטריך לאשמועינן דיחזיר למאן דאמר דיש לבעל פירות עד שעת נתינה – But it is also necessary for the ברייתא to teach us יחזיר לאלתר according to the one who maintains that the husband has a right to the פירות נכסי מלוג, until the time of giving the גט, and the novelty is – דלא חיישינן לשמא כתב בניסן כולי⁹ – That we are not concerned for שמא כתב בניסן, etc. so how do we know that the ברייתא means יחזיר even לזמן מרובה?! תוספות answers: ויש לומר דבנמצא לאלתר לא שייך לאקשויי הכי דדלמא ביום שנכתב איירי – And one can say; when it was found לאלתר we cannot ask thisשמא כתב בניסן) וכו'), because לאלתר can perhaps mean that it was found on the day it was written, so there is no concern of a predated גט – אבל אי איירי לזמן מרובה אף על גב דכשתעבור שיירא ותשרה קרוי זמן מרובה – However if it is לזמן מרובה, so even though a זמן מרובה can be the time it takes for a caravan to pass through and stop, which may also be ביום שנכתב – מכל מקום זמן מרובה משמע בכל ענין לא שנא באותו יום לא שנא אחר כמה ימים – Nevertheless זמן מרובה means in any event, whether it is that day (כשתעבור שיירא וכו'), or whether after many days, therefore there is the question of שמא כתב בניסן וכו', which does not apply to לאלתר) – תוספות responds to an anticipated difficulty: וכי פריך לקמן¹⁰ ארבי ירמיה מאי למימרא – And when the גמרא later asks on ר"י, ‘what is this teaching us’ – הוה מצי לשנויי דלא חיישינן לשמא כתב בניסן כולי – The גמרא could have answered, that the חידוש is that we are not concerned for שמא כתב בניסן וכו' – אלא דעדיפא משני¹¹ אפילו למאן דאמר אין לבעל פירות¹² משעת חתימה: However the גמרא gave a better answer, which explains the חידוש even according to the one who maintains that the husband has no פירות from the time the גט was signed.

SUMMARY There is no concern of שמא כתב בניסן in the inference of the משנה that אם אמר תנו נותנין, since it means that she is being divorced now, so there is a קול (since the date precedes the divorce), and the לקוחות will claim אייתי ראיה אימת מטא גיטך לידך.

THINKING IT OVER תוספות asks on ר"ז according to the פי' קמא (that לאלתר is פשיטא), that perhaps there is a חידוש even by לאלתר that we are not concerned for שמא כתב בניסן.¹³ Why is not the same question on רבה?!¹⁴

footnotes: ¹ See ‘Overview’ to the previous תוס' ד"ה הא וכו' ואפילו. ² He wrote the גט in ניסן (with the intention of giving it to her then). The גט was then lost and found (לזמן מרובה). The husband says give it to her (whether it means I want to divorce her now, or she was already divorced with this גט [see footnote # 3]), but how can we do this perhaps the גט was given to her the תשרי after the ניסן date (or will be given to her now after the ניסן date), so really the woman became divorced in תשרי and until then the husband owned the פירות נכסי מלוג which he may have sold to customers. If we will return to her this ניסן dated גט, she will claim from the לקוחות all the פירות from ניסן to תשרי; saying that they purchased it illegally since she was already divorced in ניסן (as stated in the גט). In fact it was a legal sale, since she was not divorced in ניסן, but in the following תשרי. [The term ליחוש here, does not mean perhaps the גט is predated, for it is obviously predated (it was found לזמן מרובה); rather it means we should be concerned (ליחוש) that perhaps the בעל sold פירות in the interim and she will swindle the לקוחות from their rightful purchase.] ³ By saying תנו the implication is that he is giving her the גט now; if the משנה meant that we return the גט to her (for the husband admits that divorced her already) the term יחזיר should have been used instead of תנו נותנין. ⁴ יח,א תוד"ה הנהו. ⁵ A גט is given in the presence of עדים who read the גט; when they see that it is predated they publicize it, so everyone should be aware. ⁶ He is admitting to the woman who claims she lost the גט after she was divorced in the past. ⁷ See מהר"ם that actually we do not necessarily believe the husband that he divorced her already (see תוס' ד"ה בזמן on the עמוד ב'), rather we have him divorce her now, but the לקוחות may assume that we do believe him. ⁸ See previous תוס' ד"ה הא וכו' ואפילו [TIE footnote # 9]. ר' זירא (and רבה) maintain that it is פשיטא that we return a גט which was found לאלתר, therefore when the ברייתא states, בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה, it must mean לזמן מרובה. See ‘Thinking it over’. ⁹ We are not concerned, for the לקוחות will always say אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך (not as we assumed in the הו"א). ¹⁰ ר' ירמיה on כז,ב answered the contradiction between the משניות that were it says יחזיר is in a case where the עדים said we only signed on one שטר with these names, therefore there can be no concern. The גמרא asked, in that case it is obvious! ¹¹ The answer given was that we are not concerned that there might have been two גיטין written to two different families (with the same names) and signed by two different sets of עדים (with the same names). ¹² According to this מ"ד there is never a חשש of כתב בניסן וכו', since as soon as the גט is signed the בעל has no longer rights to the פירות נכסי מלוג. So we could not say the חידוש is we are not חושש for שמא כתב בניסן וכו'. ¹³ See footnote # 8. ¹⁴ See נחלת משה.

כאן במקום שאין השיירות מצויות—Here it is in a place where caravans do not frequent

OVERVIEW רבה reconciled the two משניות, saying that if it is אין שיירות מצויות, one may return a found גט even לזמן מרובה, however if it is שיירות מצויות one may not return a גט לזמן מרובה provided¹ that it is הוחזקו שני יוסף בן שמעון.² Our תוספות analyzes sרבה' answer.

תוספות asks: ואם תאמר ואמאי לא משני איפכא³ אידי ואידי במקום שהשיירות מצויות – And if you will say; but why does not רבה answer in the reverse; this משנה and that משנה are in a place where שיירות מצויות; the difference is – כאן שהוחזקו וכאן שלא הוחזקו – Here (where the ruling is לא יחזיר) it was הוחזקו שני יב"ש, **and here (**where יחזיר) it was not הוחזקו שני יב"ש; the advantage of answering it in this manner is – והוה ניחא דהוה מוקמינן ההיא דמצא גיטי נשים⁴ בשיירות מצויות – For this would be more preferable, since we would establish that משנה of מצא גיטי נשים (he found women’s גיטין) by שיירות מצויות – דומיא דמעשה בית דין⁵ דאיירי בשהשיירות מצויות ולא הוחזקו כדמוכח בסמוך⁶ – Similar to the משנה of מעשה בי"ד which is in a case of שיירות מצויות ולא הוחזקו as is evident shortly in our גמרא. תוספות answers: ויש לומר דההיא עובדא דבסמוך⁷ הוה ברישא – And one can say that the story with רבה, which is mentioned shortly, happened first, before רבה reconciled the two משניות – ואשמועינן בלא הוחזקו יחזיר אפילו שיירות מצויות – So רבה informed us in the case of the lost גט by רב הונא, that by לא הוחזקו even if it is שיירות מצויות, we may return it. Therefore this ruling was already known – והכא אשמעינן דאם הוחזקו נמי יחזיר אם אין השיירות מצויות⁸ – So here רבה informed us that even if הוחזקו שני יב"ש we return the גט if אין שיירות מצויות. תוספות asks: ואם תאמר היכא דהוחזקו אף על גב דאין השיירות מצויות היכי מהדרינן – And if you will say; in a case where הוחזקו ב' יב"ש, how can we return it, even though it is אין שיירות מצויות, for – מנא ידעינן דשל זה הוא – How do we know that it belongs to this couple, since there is another יב"ש?! תוספות answers: ויש לומר כגון דידעינן דמזה יוסף בן שמעון נפל⁹ – And one can say; it is in a case where for instance we know that this יב"ש lost a גט – ולא חיישינן שמא זהו של יוסף בן שמעון אחר – So we are not concerned that perhaps this גט belongs to another יב"ש – דאין לחוש שגם אחר אבד כאן כיון דאין השיירות מצויות – For there is no concern that perhaps another גט from another יב"ש was lost here, since אין השיירות מצויות – תוספות concludes: ושמעתין אתיא כרבי אלעזר דלרבי מאיר כיון דהוחזקו אין יכול לגרש בו אפילו הוא שלו – And our גמרא is according to ר"א (who maintains עדי מסירה כרתי), for according to ר"מ (who maintains עדי חתימה כרתי), since two יב"ש were הוחזקו, the husband cannot be מגרש with this גט, even if it is certainly his – כיון דאין מוכיח מתוכו כדפירשתי לעיל (דף כד,ב דיבור המתחיל בעדי): since it is not evident from within the writing of this גט, which יב"ש is divorcing, as I explained previously. ¹⁰

SUMMARY רבה, in his two statement (either that אין שיירות מצויות or לא הוחזקו) is informing us when we may return a lost גט.

THINKING IT OVER תוספות writes that the reason we return the גט even though it is הוחזקו is because we know that this couple lost a גט.¹¹ What would be the ruling if we do not know certainly that he lost a גט, but rather the husband claims that he lost a גט, do we return it as well or not?¹²

footnotes: ¹ This is an addition of the גמרא, based on an incident where רבה ruled that we may return by שיירות מצויות even לזמן מרובה, when it is not הוחזקו. ² In order that a גט may not be returned לזמן מרובה (only לאלתר), two conditions must be met; that it is שיירות מצויות and הוחזקו שני יוסף בן שמעון. If one of these two conditions is lacking we may return it even לזמן מרובה. ³ רבה is answering that both משניות are discussing a case of הוחזקו שני יוסף בן שמעון the difference is whether שיירות מצויות (where לא יחזיר), or אין שיירות מצויות (where יחזיר). ⁴ The משנה of מצא גיטי נשים is from where we infer that יחזיר even לזמן מרובה. According to the answer of רבה we return it because אין שיירות מצויות (even though it was הוחזקו). However according to תוספות suggested answer it would be in a place of שיירות מצויות but לא הוחזקו where we also return it לזמן מרובה. See footnote # 2. ⁵ This is the משנה which the גמרא cites here from ב"מ כ,א which follows the משנה of מצא גיטי נשים. Presumably both משניות are discussing the same situation (regarding שיירות מצויות). ⁶ רבה ruled, based on this משנה of כל מעשה בי"ד הרי"ז יחזיר, regarding a גט which was found in in the בי"ד of רב הונא that it may be returned, since it is לא הוחזקו, even though the בי"ד of ר"ה is a מקום שהשיירות מצויות. It is evident that רבה considers the משנה of מעשה בי"ד to be in a case of שיירות מצויות ולא הוחזקו, so our משנה, which immediately precedes that משנה should also be in a case of שיירות מצויות ולא הוחזקו. ⁷ See footnote # 6. ⁸ תוספות is (seemingly) saying that רבה is not (only) interested in reconciling the משניות, but (rather) to (also) teach us the laws of returning a גט; namely that the conditions required not to return a גט, are; that it is שיירות מצויות and הוחזקו ב' יב"ש. In the story of רב הונא he taught us that if not הוחזקו we return it (even if שיירות מצויות), and in the contradictory משניות he taught us that by אין שיירות מצויות you return it (even if הוחזקו). ⁹ We are only aware (somehow) that this יב"ש lost a גט; we are not aware that any other יב"ש lost a גט. See ‘Thinking it over’. ¹⁰ See TIE there footnote # 2. ¹¹ See footnote # 9. ¹² See מהרש"א.

בבי דינא דרב הונא—In the courthouse of Rav Hunoh

OVERVIEW רבה ruled regarding the גט, which was found בבי דינא דר"ה that we return it based on the משנה which states כל מעשה בי"ד should be returned, for since it was not הוחזקו, there is no concern for two couples with the same names, even though it is שיירות מצויות. The question that תוספות addresses is perhaps the husband changed his mind (שמא נמלך) and no longer wishes to divorce his wife.

פירש בקונטרס¹ שהובא שם לקיימו בבית דין² – רש"י explained that it was brought there (by the wife) to authenticate the signatures of the עדים in בי"ד – והשתא³ פשיט שפיר מכל מעשה בית דין דלא חיישינן שמא של אחר הוא – So now רבה properly proved from the משנה of כל מעשה בי"ד יחזיר that we are not concerned that perhaps the גט belongs to another couple – אף על גב דשיירות מצויות כיון דלא הוחזקו – Even though that שיירות מצויות, but since it is לא הוחזקו, we are not concerned – תוספות offers another case where there is no חשש of שמא נמלך: אי נמי כשאינו מקויים ושנפל מיד השליח – Or you may also say that the גט was not מקוים, but the שליח lost it, in which case – דלא חיישינן לנמלך דאין הבעל יכול לבטל שלא בפני השליח כדאמר בהשולח⁴ (לקמן לג,א) – We are not concerned for נמלך since the husband cannot be מבטל the גט, if he is not in the presence of the שליח, as the גמרא states in פרק השולח – תוספות distinguishes between the previous two answers ואי⁵ במקויים איירי⁶ אפילו לא ידעינן ממי נפל יחזיר לאשה – For if we are discussing a גט which was מקויים already, so even if we do not know who lost it, nevertheless it should be returned to the woman – כדאמרינן דלוה לא מקיים שטריה – As the גמרא states that a לוה does not authenticate the שטר, ⁷ only the מלוה, similarly the husband is not מקיים the גט, only the woman. תוספות comments: אבל בפרק קמא דבבא מציעא (דף כ,א דיבוד המתחיל דאשתכח) פירש בקונטרס⁸ שמיד השליח נפל – In the first פרק of מסכת ב"מ, however, רש"י explained that the שליח lost it – ופירש שם נמי גבי הא דפשיט ממעשה בית דין דמקויים היה – And רש"י also explained there, regarding this which רבה resolved the issue from the משנה of מעשה בי"ד, since that the גט was מקויים – תוספות asks: וקשה דאם יש לחוש לנמלך כשנפל מיד השליח⁹ – And there is a difficulty; for if there is concern for נמלך even when the שליח lost it – מה מועיל מה שהיה מקויים דלא ניחוש לנמלך – What will help that it was מקויים so that we should not be concerned for נמלך – הא ממה נפשך לא הגיע ליד האשה¹⁰ – For in any case the גט never came to the woman’s possession – An additional question on פרש"י there: ועוד דאין רגילות שהבעל יקיים את הגט כדפירש כאן בקונטרס¹¹ – And furthermore it is not usual that the husband should be מקיים the גט as רש"י explained here – וכדאמר בסוף פרק קמא דבבא מציעא (דף כ,ב) דלוה לא מקיים¹² שטריה: And as the גמרא states in the end of the first פרק of מסכת ב"מ that the לוה is not מקיים the שטר, and similarly the husband is not מקיים the גט.

SUMMARY We can be sure that the בעל was not נמלך, either if it was מקויים (and we return it to her), since the בעל is not מקיים, or if the שליח lost it (and we return it to the שליח), since the בעל cannot be מבטל, unless it is בפני השליח.

THINKING IT OVER It seems from תוספות that רש"י here interprets the case that the woman lost the גט after she was מקיים it in בי"ד.¹³ However see רש"י here בד"ה בי דינא where he writes; 'שהובא שם וכו' ונפל מזה והוא תובעו'; indicating that the שליח lost it. Otherwise, רש"י would have written ונפל מזו והיא תובעתו. The question of תוספות therefore, is on רש"י here as well!¹⁴

footnotes: ¹ בד"ה בי. ² This indicates that the גט reached the woman, for it is the wife who seeks קיום, not the husband, therefore there is no חשש for שמא נמלך. ³ Now that there is no חשש of נמלך, only the חשש that perhaps it is someone else’s גט; this we can prove from מעשה בי"ד that we are not חושש for ב' יב"ש if it is לא הוחזקו. ⁴ There is a dispute there whether, in a case where בטלו שלא בפני השליח, if it is מבוטל or not. However we are not חושש that he was מבטל since it is אסור לבטל, even according to the מ"ד that בטלו מבוטל. ⁵ Seemingly a preferable גירסא would be דאי (instead of ואי). ⁶ This is how רש"י interprets it here. ⁷ Therefore if the גט is מקויים we assume she is already divorced and we return it to her, however according to the א"נ where it was not מקויים and the שליח lost it, we return it to the שליח and he can then divorce her with this גט. ⁸ We cite the רש"י; דאשתכח בי דינא. מקויים בהנפק והשליח המביאו אומר ממנו נפל. It seems that רש"י there, combined both explanations which תוספות mentioned here (it was מקויים and the שליח lost it). ⁹ Normally the husband cannot be מבטל the גט שלא בפני השליח, but somehow even if we will assume that he was מבטל the גט שלא בפני השליח (according to the מ"ד that בטלו מבוטל [see footnote # 4]), and nevertheless רש"י maintains that we will return it to the woman since it was מקויים. ¹⁰ The woman was never divorced yet, so how can we be sure, by the fact that it was מקויים (by the husband or the שליח) that the husband was not נמלך. Therefore its best to say either of the answers that תוספות mentioned previously, namely that it was מקויים or that the שליח lost it, but not both. ¹¹ ד"ה כל (regarding the מלוה [not the בעל]). ¹² It is the one who needs the שטר for their benefit, who is מקיים the שטר (the מלוה and the אשה), not the לוה והבעל. ¹³ See footnote # 2. ¹⁴ See זיו הים.

חיישינן לשני שוירי—We are concerned for two Shveeree

OVERVIEW A גט which was written in שוירי was found in the בי"ד of רב הונא. Initially ר"ה ruled that we cannot return the גט because of the concern perhaps there is another city called שוירי, and in that city there may be another couple with the same names. תוספות explains why the need to be concerned about another שוירי.

תוספות responds to an anticipated difficulty: הא דלא נקט חיישינן לשני יוסף בן שמעון בעיר אחת¹ – The reason ר"ה did not mention that we are concerned for two יב"ש in one city – תוספות responds:

Perhaps it was known to them that in this שוירי there was only one יב"ש, therefore the concern was perhaps in another שוירי there is another יב"ש.

SUMMARY It was known that in this שוירי there was only one יב"ש.

THINKING IT OVER Where is there a greater probability; that there are two יב"ש in this שוירי, or that there is another שוירי with another יב"ש living there?²

footnotes: ¹ The concern for שני שוירי is only if there is another יב"ש (in the other שוירי), which we are not sure of (whether there is another שוירי and whether there is another יב"ש there). The question is why be concerned for another שוירי, the concern should be that there may be another יב"ש in this שוירי. ² See ר"ן.

כל מעשה בית דין הרי זה יחזיר—All enactments of the court should be returned

OVERVIEW רבה inferred from this משנה of כל מעשה בי"ד הרי"ז יחזיר that if it is לא הוחזקו we return the found documents even if it is שיירות מצויות (as it is in a בי"ד). Our תוספות reconciles this משנה with seemingly contradictory views.

תוספות asks: ואם תאמר מהך משנה תקשי לרבי זירא דאמר בסמוך¹ לחד לישנא – And if you will say; there will be a difficulty from this משנה (from which רבה inferred that by לא הוחזקו we are not concerned for ב' יב"ש, even if שיירות מצויות) to ר"ז who shortly states, according to one version – דהיכא דשיירות מצויות חיישינן אף על גב דלא הוחזקו – That where it is שיירות מצויות, we are חושש even if it was not הוחזקו ב' יב"ש – וכן לרב הונא דהכא ולאביי דחייש לתרי יצחק בפרק האשה שהלכה² (יבמות דף קטו,ב) – And similarly there will be a difficulty to רב הונא here, who was חושש (for ב' שוירי and ב' יב"ש) even if it was not הוחזקו, and there will also be a difficulty to אביי who was concerned for ב' יצחק in פרק האשה שהלכה – תוספות answers: ואומר רבינו יצחק דמוקמינן לה דאישתכח חוץ לבית דין שאין השיירות מצויות שם – And the ר"י says they will establish the משנה of כל מעשה בי"ד וכו', where it was found outside the בי"ד, so there are no שיירות מצויות there, that is why we are not חושש, but if there are שיירות מצויות we are חושש even if לא הוחזקו ב' יב"ש – והכי איתא בהדיא בפרק קמא דבבא מציעא (דף יח,ב) – And this is explicitly stated in the first פרק of מסכת ב"מ – ורבי זירא³ מי קתני כל מעשה בית דין שנמצאו בבית דין – And ר"ז will answer, ‘does it say כל מעשה בי"ד which were found in בי"ד are to be returned’

It merely states כל מעשה בי"ד are to be returned, but really it means that they were found outside of בי"ד, where there are no שיירות מצויות therefore יחזיר, however where there are שיירות מצויות the ruling will be לא יחזיר, for we are concerned for ב' יב"ש.

SUMMARY Those who maintains that by שיירות מצויות we are are חושש for ב' יב"ש, even if לא הוחזקו, will establish the משנה of כל מעשה בי"ד יחזיר that it was found outside of בי"ד.

THINKING IT OVER תוספות answers that it states clearly in ב"מ that כל מעשה בי"ד can be in a case where it was found חוץ לבי"ד. What was therefore תוספות question, if the גמרא answered it already?!⁴

footnotes: ¹ According to the ואיכא דאמרי on the עמוד ב'. ² The story there was that there was a report that a יצחק from קורטבא died in אספמיא. The issue is whether his wife may remarry, or are we concerned for another יצחק. According to אביי we are concerned. See תוס' there, ד"ה יצחק that it was a case of שיירות מצויות ולא הוחזקו. ³ ר"ז maintains that חיישינן by שיירות מצויות even if לא הוחזקו, how will he explain that משנה of כל מעשה בי"ד הרי"ז יחזיר, seemingly מעשה בי"ד were found in a בי"ד where it is שיירות מצויות. The גמרא answers. ⁴ See גרש ירחים.

אין הבעל מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה—The husband does not admit; it should not be returned neither to this one nor to that one.

OVERVIEW The ברייתא taught that if a גט was found and the husband did not agree that he gave it already to his wife, we do not return the גט to either of them (even though the woman claims she was already divorced with this גט). תוספות explains how this ruling does not contradict another ruling.

And in this case the wife is not believed to claim, ‘you divorced me’; for since there is a גט which is supporting her, she is certainly מעיזה.

SUMMARY A woman is believed to claim גרשתני only if there is nothing else which supports her claim, giving her the courage to be מעיזה.

THINKING IT OVER Is תוספות question that since a woman is believed to say גרשתני; that proves that this is her גט, so we should return it to her, or is the question somewhat different?⁴

footnotes: ¹ See later סד,ב that when a woman claims to her husband גרשתני, she is believed since אין האשה מעיזה פניה בפני בעלה; she will not have the nerve to be so brazen in front of her husband. So why is she not believed here?! ² The fact that a גט was found gives credence to her claim that she was divorced, therefore it is not that much of a העזה or her part to claim גרשתני. The greater the העזה the greater is her credibility, for people are generally not מעיז to say a lie. ³ The גמרא there makes a similar assertion. ⁴ See נחלת משה.