איכא בינייהו עניי כותיים—There is a difference between them; by Kutee’im paupers

OVERVIEW The ברייתא taught if one lent money to a pauper and will receive payment by withholding the מעשר עני for himself, and the עני died, the rule is he may still take the מעשר עני, either assuming that it is from other עניי ישראל (the view of ר' אליעזר ב"י) or בחזקת עניי עולם (according to ר' אחי). The גמרא explained that the difference between these two views is עניי כותיים. These is a dispute between רש"י and תוספות how to explain this גמרא.

אומר רבינו יצחק דלא תקינו אלא בחזקת עניי העיר¹ – The ר"י says that (according to ראב"י) the חכמים instituted that one can be מפריש only בחזקת עניי העיר, but not בחזקת עניי עולם. תוספות cites and rejects פרש"י: ולא כמו שפירש הקונטרס² דלתנא קמא גרי אריות הם ולא יפריש בשבילם – And not like רש"י explained that according to the ת"ק, the כותים are considered גרי אריות and he may not withhold מעשר עני on their behalf – אלא בשביל עניי ישראל מפריש בכל מקום שהם – But rather he may withhold the מעשר עני on behalf of עניי ישראל wherever they are. This concludes פרש"י, and תוספות comments –

For if this is the meaning, there is no difference between them at all; both maintain that he can be מפריש; it will be (ר' אחי) for עניי כותים or (ת"ק) for עניי ישראל בכל מקום שהם!

SUMMARY All agree that one can be מפריש only for the עניי העיר. The dispute is if one can be מפריש for the עניי כותים, where the ת"ק maintains no and ר' אחי maintains yes.

THINKING IT OVER תוספות writes that according to רש"י (who maintains that according to the ת"ק he can be מפריש for עניי ישראל בכל מקם שהם) there is no difference between the ת"ק and ר' אחי.⁴ However רש"י said that (only) according to the ת"ק he can be מפריש for עניי ישראל בכ"מ שהם, but not according to ר' אחי, so there will be a difference between the ת"ק and ר' אחי in a case where there are no עניים at all in this city; where according to the ת"ק he can be מפריש for עיר אחרת, but not according to ר' אחי. What is תוספות question?⁵

footnotes: ¹ All agree (the ת"ק and ר' אחי) that one can be מפריש only for the עניים of that city, for the עניים agree that he can keep the מעשר as payment for the debt of the deceased עני, for they think that next time he will lend the money to them. [See רש"י ד"ה בחזקת.] However, If there are no עניי ישראל in that city, only עניי כותים, the ת"ק (who says עניי ישראל) maintains that he cannot be מפריש for the עניי כותים. However ר' אחי disagrees and maintains that the עניי העיר do not mind, and are willing to give up their מעשר even for עניי עולם, meaning עניי כותים. ² בד"ה עניי. ³ See ‘Thinking it over’. ⁴ See footnote # 3. ⁵ See אוצר מפרשי התלמוד # 14-16.

*תניא רבי אומר יורשין שירשו—It was taught; Rebisaid, heirs who inherited*

OVERVIEW The משנה taught that if the כהן (the debtor) died, the creditor can no longer be paid by withholding תרומה, unless he asks permission from the heirs.¹ However if he lent the כהן the money by בי"ד he is not required to ask permission from the heirs.² רבי ruled (as it was interpreted by ר' יוחנן) that the rule of the משנה is where the heirs inherited (land but not money). תוספות clarifies which case of the משנה is רבי referencing.

מפריש עליהם אבל לא ירשו לא מפריש עליהן – He may continue separating and keeping the תרומה on account of these heirs, if they inherited land, but if they did not inherit land, he cannot continue to separate and keep the תרומה on their account – ואסיפא קאי ואם הלוה בפני בית דין אין צריך ליטול רשות מן היורשים – And רבי is referencing the סיפא of the משנה which states, ‘and if he lend him before בי"ד he is not required to receive permission from the heirs’, provided that they inherited land. רבי is qualifying the permissive rule of the סיפא – אבל ארישא דקתני מת צריך ליטול רשות מן היורשים לא מצי קאי³ – However רבי cannot be referencing the רישא, which states, ‘If the כהן dies he is required to receive permission from the heirs’ – דכל שכן אם לא ירשו שצריך ליטול רשות יותר⁴ שאין עליהן מוטל לפרוע חוב אביהן: For how much more so is there a greater requirement to receive permission when they did not inherit land**, since there is no obligation for** the heirs to repay their father’s debt.

SUMMARY רבי is referencing and qualifying the more lenient סיפא.

THINKING IT OVER Why cannot we say that רבי is referencing the רישא and this is what he means; when the יורשים inherit (קרקע), then the lender can ask רשות and may continue להפריש עליהם, however if they did not inherit (קרקע), even if he asks permission, he cannot be מפריש עליהם since he never lent them money?!⁵

footnotes: ¹ See רש"י there ד"ה ליטול. ² See רש"י there ד"ה אינו. ³ Had רבי been referencing the (restrictive) רישא, he would seemingly be saying that this restriction (requiring him to ask permission) is only if they inherited land, but not if they did not inherit land. See ‘Thinking it over’. ⁴ How can רבי say that if they inherited land they need to ask permission, indicating that if they did not inherit, no permission is required, when the opposite is true. When heirs inherit land there is a שעבוד on the land to pay off the father’s debt, however when there is no land there is no requirement to pay the debt, so how can רבי say the opposite. Therefore we must conclude the רבי is referencing the סיפא. ⁵ See נחלת משה.

וכמעשה דקטינא דאביי—And like the story of the small land of Aba’yay

OVERVIEW ר' יוחנן ruled that even if the father left over a small tract of land (less than the value of the debt), nevertheless he can be continually be מפריש עליהם until the entire debt is paid and like the story of קטינא דאביי.¹

תוספות responds to an anticipated difficulty: ואף על גב דאמר התם במי שהיה נשוי (כתובות דף צא,ב) – And even though the גמרא states there in פרק מי שהיה נשוי – דאי אמרו ליה הני חמשין דמי קטינא סלוקי סלקוהו הכא תקנתא דרבנן היא: That if the יתומים told the מלוה, ‘these fifty זוז which we are giving you, is payment for this קטינא’, they removed him from this land and he cannot collect anymore, so why here can he continually collect?² תוספות responds that here it is an enactment of the רבנן so the כהנים can borrow money more easily.

SUMMARY He can continually be מפריש for the קטינא here because of a תקנתא דרבנן.

THINKING IT OVER What is תוספות question; indeed if the יתומים would claim that we are paying for the field, he can no longer by מפריש עליהם, however in our גמרא we are discussing where they did not claim it, so it is like קטינא דאביי?!³

footnotes: ¹ There was a person who owed a hundred זוז and he died. He left over a small tract of land worth fifty זוז. The מלוה collected the field, and the heirs gave him fifty זוז and took back the field. The מלוה again collected the field for full payment of his loan. אביי there said, when you paid him the fifty זוז you did a מצוה (for it is a מצוה על היתומים לפורע חוב אביהם) however the שעבוד still remained on the field so the מלוה had the right to collect it (again). ² Let the יתומים say to the מלוה; ‘the תרומה you took is payment for this small field of ours’ so it is no longer משעובד for the loan. See ‘Thinking it over’ ³ See תפארת יעקב.

הילך דמיו חוששין שמא עשאו כולי—‘Here is the money’; we are concerned perhaps he made it, etc.

OVERVIEW The גמרא cites a ברייתא which states (according to the rendition of אביי) that if a ישראל says to a לוי, ‘I have your כור מעשר in my house and here is money in exchange for the מעשר’, the rule is that the ישראל cannot eat this מעשר, for perhaps the לוי used this כור מעשר as תרומת מעשר for nine כורים of מעשר which he owns.¹ There is a dispute between רש"י and תוספות as to when and how the לוי made this כור מעשר into תרומת מעשר.

פירש בקונטרס² לאחר שקיבל המעות עשאו תרומת מעשר – רש"י explained that after the לוי received the money he made this כור מעשר for תרומת מעשר – תוספות disagrees with פירש"י: וקשה לרבינו יצחק דלאחר שמכרו איך יכול לעשותו הא לא מיחסר משיכה³ – And the ר"י has a difficulty with פרש"י, for after the לוי sold the מעשר how can he make it תרומת מעשר, since it is not lacking משיכה – שהרי ברשות ישראל קאי – For the מעשר is stationed in the possession of the ישראל, it does not belong to the לוי – תוספות offers his interpretation: אלא יש לומר דשמא עשאו קודם קבלת הדמים קאמר – Rather one can say the גמרא means that we are concerned that perhaps the לוי made it תרומת מעשר before he received the money – תוספות explains the follow up question in the גמרא: ופריך אטו ברשיעי עסקינן דשקלי דמי ומשוו ליה תרומת מעשר⁴ – And [when]**** the גמרא asks, ‘are we discussing wicked people who take money and make it תרומת מעשר’; we must say – פירוש ומשוו ליה כבר תרומת מעשר מעיקרא: The explanation of this question is that the concern is that the לוי already made it תרומת מעשר initially, but not that he is making it תרו"מ after he received the money, because then it is not ברשותו.

SUMMARY According to רש"י the לוי may make it תרו"מ after he receives the money, and according to תוספות before he receives the money.

THINKING IT OVER

1. What would be considered a greater 'רשע'; if he made it תרומת מעשר after he received the money (פרש"י) or before he received the money (תוס')?
2. Previously⁵ we learnt that the כהן (or לוי) can retract from the deal, so what is תוספות question on רש"י, the לוי can retract and therefore he can make it תרומת מעשר?!⁶

footnotes: ¹ The לוי after he receives מעשר must separate a tenth (תרומת מעשר) and give it to the כהן. It has the קדושה of תרומה. ² בד"ה אין. See there for a detailed explanation. ³ Generally מטלטלין are not acquired by the transfer of money; it is necessary that the buyer perform משיכה (draw it into his רשות) in order to be קונה. However here there is no need for the ישראל to make משיכה, since it is in his possession already (as תוספות continues to say). See ‘Thinking it over’ # 2. ⁴ The syntax of the question indicates that first the לוי took the money and afterwards made it for תרומת מעשר, which seemingly supports פרש"י and contradicts פירוש תוספות. ⁵ ל,א. ⁶ See מהרש"א

מעשר לאביך בידי הילך דמיו—I have your father’s Maaser, here is its money

OVERVIEW רב משרשיא בריה דרב אידי explained the previous ברייתא in the following manner; if a ישראל told a לוי, ‘I am holding your father’s מעשר, and here is its money’, etc. (as the ברייתא rules). Our תוספות clarifies this explanation.

תוספות asks: תימה אמאי נקט השתא הילך דמיו¹ – It is astounding! Why mention now (in this case), ‘here is its money’?! תוספות has an additional difficulty: ועוד אמאי חוששין כלל שעשאו אביו תרומת מעשר – And additionally why are we at all concerned that the father made it תר"מ – והא אדרבה חזקה על חבר² שאינו מוציא דבר שאינו מתוקן מתחת ידו – For on the contrary there is a presumption regarding a חבר that he does not allow anything to leave his hand unless it is in proper order (regarding תרומות ומעשרות) – כדאמרינן (פסחים דף ט,א) בחבר שמת והניח מגורה מליאה פירות – As the גמרא states regarding a חבר who died and left over a drawer full of produce, that we assume that תרו"מ were properly separated. Why should we therefore assume that the father used it for תרומת מעשר and did not inform anyone, since this could cause that a זר should eat it?!³ תוספות answers: ויש לומר בדוחק דקסבר דמסתמא אביו אמר לו אם הוא מתוקן⁴ או אינו מתוקן – And one can say - reluctantly – that the גמרא assumes that presumably the father told him whether the מעשר was prepared or not prepared (to be eaten) – ואם לא נטל דמיו רמי אנפשיה לצורך עצמו ומדכר שאמר לו אביו⁵ – So if the בן לוי did not take its money (but rather took back the מעשר), he exerts himself for his own sake and remembers what that father told him – ואם לא מדכר חשבינן ליה בחזקת מתוקן⁶ – And if he does not remember, we consider this מעשר in the presumptive status of מתוקן אבל כשנוטל דמיו לצורך אחרים לא רמי אנפשיה ומדכר: However when the בן לוי takes the money and leaves the מעשר over for the ישראל, so for the needs of others the בן לוי does not exert himself to remember, therefore we are concerned that perhaps the father told him that they are not מתוקן.

SUMMARY A person exerts more effort to be certain that he is acting properly than if it concerns the action of others.

THINKING IT OVER תוספות asks why should we assume that the father made it תר"מ, since there is a חזקה that a חבר is not מוציא מתח"י דבר שאינו מתוקן.⁷ Why did not תוספות ask the same question on the אוקימתא of אביי that we are discussing the לוי himself; how can we assume that he made it תר"מ על מקום אחר and not inform anyone?!

footnotes: ¹ The issue here is whether the בן לוי can eat his father’s מעשר, or he cannot eat it, for perhaps the father made it תרומת מעשר, so why is it necessary to say that the ישראל is paying the בן לוי for the מעשר? It makes no difference whether the מעשר is taken by the בן לוי (with no payment) or the מעשר remains by the ישראל (for the payment), in either case there is a need to verify whether it was made תר"מ on other מעשר. [However in the previous אוקימתא it was necessary to say 'והילך דמיו', for otherwise it is ברשות הלוי and he knows whether he made it תר"מ על מקום אחר.] ² A חבר (friend) is one who took upon himself to be extra scrupulous regarding the laws of טומאה וטהרה and תרו"מ. ³ See ‘Thinking it over’. ⁴ מתוקן means they are completely prepared to be eaten, meaning that the תרומת מעשר was separated from it, and/or it was not used as תר"מ for other מעשר. ⁵ He wants to be sure that he is eating מעשר מתוקן, not מעשר טבל or תר"מ. ⁶ Presumably if his father would have told him that they are not מתוקן, he would have remembered, and since he does not remember this indicates that his father did not tell him anything (for it is easier to remember something which is told to you than remembering that nothing was told to you) and since חזקה לחבר שאינו מוציא מתח"י דבר שאינו מתוקן, it is certainly מתוקן. ⁷ See footnote # 3.

*וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף¹—And are Chaveirmsuspect to separate when it is not close by* Overview² The גמרא asks why should there be a concern that the father was תורם של מן המוקף. Our תוספות reconciles our גמרא with other seemingly contradictory גמרות.

תוספות asks: תימה דתנן במסכת ביכורים (פרק ב' משנה ה') תרומת מעשר שוה לביכורים בשני דרכים – It is astounding! for the משנה in מסכת ביכורים teaches; ‘תרומת מעשר is similar to ביכורים in two ways, – ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף – It can be separated from טהור produce on produce which is טמא, and it can be separated שלא מן המוקף,’ which seemingly contradicts our גמרא which requires מן המוקף by תרומת מעשר! An additional contradiction:** ואמר נמי בירושלמי בפרק ב'³ דתרומות דכל התורה כולה למידה ומלמדה – And it is also stated in the ירושלמי in the second פרק of** מסכת תרומות that regarding the entire תורה, that from the פסוקים on a particular topic we learn about the topic discussed, and it also teaches about other topics – חוץ מתרומת מעשר שמלמדה ואינה למידה – With the exception of תר"מ which teaches regarding other דינים, but we cannot learn from it regarding itself; meaning – דבתרומת מעשר כתיב (במדבר י"ח⁴) ממנו מן המוקף – For regarding תר"מ it is written, ‘from it’ (ממנו), meaning מן המוקף – ומוקמינן ליה בתרומה גדולה⁵ ולא בתרומת מעשר – However, we establish this דרשה for תרומה גדולה, but not for תר"מ. We see again that תר"מ need not be taken מן המוקף contradicting our גמרא – A third contradiction: ובפרק הזהב (בבא מציעא דף מט,א) אמרינן ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי – And ר' יוחנן states in פרק הזהב, a ישראל who said to a בן לוי, ‘I have a כור מעשר of yours in my possession’; the rule is that – רשאי בן לוי לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר – The בן לוי is permitted to make this כור מעשר into תר"מ for מעשר which he has elsewhere. In all these three citations we see that תר"מ can be separated שלא מן המוקף – והכא פריך אתרומת מעשר וכי נחשדו כולי – And yet here the גמרא asks regarding תר"מ, ‘and are they suspect, etc. of being מפריש תר"מ שלא מן המוקף, indicating that תר"מ must be separated מן המוקף, however we see in these three places that it can be done שלא מן המוקף! תוספות answers: ויש לומר מדרבנן אף תרומת מעשר בעי מוקף – And one can say that מדרבנן even תר"מ requires being separated מן המוקף, and those other⁶ גמרות are discussing the rule מדאורייתא – תוספות responds to an anticipated difficulty: והא דקאמר רשאי בן לוי⁷ היינו בשבתות וימים טובים דשרי⁸ – And regarding this which ר"י said in פרק הזהב that the בן לוי is permitted to use this כור מעשר as תר"מ on other מעשר, that permission is only for ערב שבת ויו"ט – כדאמרינן בהאשה רבה⁹ (יבמות דף צג,א) – As the גמרא relates in פרק האשה רבה. תוספות asks: וקשה דבפרק המפקיד (בבא מציעא דף לח,א) תנן המפקיד פירות אצל חבירו – And there is a difficulty, for the משנה in פרק המפקיד teaches, ‘one who deposited produce by his friend – אפילו הן אבודין¹⁰ לא יגע בהן¹¹ – Even if they are being destroyed, the watchman should not touch them’ – ומפרש רב נחמן בר יצחק בגמרא דחיישינן שמא עשאו תרומת מעשר על מקום אחר – And רנב"י explained in the גמרא because ‘we are concerned that perhaps the depositor made them into תר"מ for somewhere else’. ¹² תוספות asks – ואמאי וכי נחשדו לתרום שלא מן המוקף – But why should we be concerned that שמא עשאו תר"מ וכו', are then people suspect of being תורם שלא מן המוקף (as the גמרא asks here)?! תוספות answers ואומר רבינו תם דגבי פקדון חיישינן טפי¹³ – And the ר"ת says that by a deposit there is a greater concern – ובחששא מועטת תולין הדבר להחמיר שלא ליגע בו – And even by a slight concern we lean to being stringent and not touch the deposit – וחיישינן שמא בשבתות ויום טוב עשאו דשרי שלא מן המוקף¹⁴ – For we are concerned that perhaps he made it תר"מ on ערבי שבתות ויו"ט when it is permitted to be תורם של מן המוקף כדאמר בהאשה רבה¹⁵ (יבמות דף צג,א) – As the גמרא relates in פרק האשה רבה – אבל בשאר מקומות¹⁶ לא חיישינן – However by other places (meaning where it is not a פקדון) we are not concerned – דלא שכיחא שיהא לו פירות בביתו ולא יהא לו די לשבת אם לא יעשרו ממקום אחר – For it is not common that he should have produce in his house and not have enough for שבת unless he takes מעשר from elsewhere, so since it is not שכיח, there is no concern – תוספות offers an alternate explanation to resolve the contradictions: ויש מפרשים דדוקא חברים לא נחשדו לתרום שלא מן המוקף – And others explain that it is only regarding חברים who are not suspected לתרום שלא מן המוקף – דהכא איירי בבן לוי שניתן לו מעשר ואין נותנין אלא לחבר – For here we are discussing a בן לוי to whom מעשר was given, and we only give מעשר to a חבר – כדאיתא בהזרוע (חולין דף קל,ב) אין נותנין מתנות לכהן עם הארץ – As the גמרא mentions in פרק הזרוע; ‘we do not give מתנות כהונה to a כהן עם הארץ’ – אבל המפקיד כל אדם מפקיד אף שאינן בקיאין בהלכות מוקף – However regarding depositing, any person can deposit¹⁷ even if he is not familiar with the requirement of מוקף, therefore we are חושש that he was תורם שלא מן המוקף**.** תוספות asks: ואם תאמר ההיא דביכורים דנטילתה שלא מן המוקף היכי מצי למימר דמדאורייתא איירי – And if you will say; that משנה regarding ביכורים where it states that ביכורים (and תר"מ) can be taken שלא מן המוקף, how can we say that it is discussing the דאורייתא rule**,¹⁸** however מדרבנן it needs to be taken מן המוקף – הא קתני וצריכה שיעור כתרומה – But the משנה there teaches that בכורים requires an amount like תרומה does – ומדאורייתא לתרומה גדולה אין לה שיעור דחטה אחת פוטרת את הכרי¹⁹ – However מה"ת there is no שיעור for תרומה גדולה, for one kernel of wheat (which is separated for תרומה) exempts the entire pile of wheat from separating additional תרומה? How can there be a שיעור for בכורים like תרומה, when there is no שיעור for תרומה מה"ת?! תוספות answers: ויש לומר דאין לה שיעור למטה אבל יש לה שיעור למעלה – And one can say; that תרומה (and ביכורים) has no minimum שיעור, but it has a maximum שיעור; meaning – דאין יכול לעשות כל גורנו תרומה דבעינן ראשית²⁰ ששיריה ניכרים – that one cannot make his entire silo into תרומה, for we require that the תרומה be ראשית (the first), meaning that the remainder (which is not תרומה) be recognizable – וכי האי גוונא איכא בריש מסכת פאה²¹ (פרק א' משנה א') גבי אלו דברים שאין להם שיעור: And a similar explanation is found in the beginning of מסכת פאה regarding the משנה of אלו דברים שאין להם שיעור.

SUMMARY The requirement to be מפריש מן המוקף is only מדרבנן [and perhaps only for חברים].

THINKING IT OVER תוספות writes that by a פקדון we are more concerned that he was מפריש שלא מן המוקף on ערב שבת ויו"ט where it is permitted.²² What is the סברא to differentiate between a פקדון (where we are חושש), but not in other instances?²³

footnotes: ¹ It is preferable (especially for a חבר) that when תרו"מ are being separated from the produce that both the תרו"מ and the produce are in contact with each other (this is the meaning of מן המוקף). The sגמרא' question here is how can we suspect that the father (a חבר) would use this מעשר and separate it as תר"מ for other מעשר elsewhere; it is שלא מן המוקף! ² See ‘Overview’ to previous תוס' ד"ה מעשר. ³ הלכה א. ⁴ פסוק כט reads, מִכֹּל מַתְּנֹתֵיכֶם תָּרִימוּ אֵת כָּל תְּרוּמַת יְהוָה מִכָּל חֶלְבּוֹ אֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּו.ּThat פרשה is regarding תר"מ. We understand the words מקדשו ממנו to mean, that the produce which is being separated as תר"מ (which is מקדשו) should be taken 'ממנו' from the produce itself; indicating that the מעשר and תר"מ are both there. However this is not the case as תוס' continues. ⁵ תרומה גדולה is the ‘regular’ תרומה which a ישראל gives to the כהן from his produce, as opposed to תר"מ which the לוי gives to the כהן from his מעשר. ⁶ Namely the משנה in ביכורים and the ירושלמי in תרומות cited previously. ⁷ The words רשאי בן לוי (stated by ר"י) indicates that he may do it even לכתחלה and even מדרבנן. ⁸ On ערבי שבתות ויו"ט where he has no time to bring it all together, one is permitted להפריש תר"מ שלא מן המוקף. ⁹ See תוס' there צג,ב ד"ה אלא. ¹⁰ They are rotting away or mice are eating them ¹¹ He should not sell them and hold the money for the depositor. ¹² Therefore he cannot sell it, because it may casue a ישראל (the buyer) to eat תר"מ, which is forbidden to a זר. ¹³ See ‘Thinking it over’. ¹⁴ See footnote # 8. ¹⁵ See footnote # 9. ¹⁶ This can refer to our case where he said כור מעשר יש לאביך בידי. Therefore the גמרא asks here, וכי נחשדו וכו'. ¹⁷ The one who deposited it (who is not a חבר) may have bought the מעשר from a לוי and he is suspect לתרום שלא מן המוקף. [Is one permitted to sell מעשר שלא ניטלה תרומתו to an עם הארץ?] ¹⁸ See footnote #6. ¹⁹ Therefore the משנה must be discussing מדרבנן (where there is a שיעור for תרומה [one from fifty for an average person]), and nevertheless it states that it is ניטלת שלא מן המוקף. ²⁰ The פסוק states (in דברים [שופטים] יח,ד) regarding תרומה that ראשית דגנך תירשך וגו' תתן לו. You need to give him (only) the first (partially) but not everything. After the תרומה is separated, there must remain some חולין. ²¹ The ירושלמי there explains the reason תרומה is not mentioned among the דברים שאין להם שיעור is because יש לה שיעור למעלה. ²² See footnote # 13. ²³ See רמב"ן.

לתרום שלא מן המוקף¹—To separate when it is not close by

OVERVIEW The גמרא here assumes that it is forbidden to be תורם תרומת מעשר שלא מן המוקף. There is a dispute between רש"י and תוספות why it is forbidden.

פירש בקונטרס² דשמא באותה שעה אינה בעין³ – רש"י explained the reason one may noy be תורם שלא מן המוקף is because that perhaps at that time when he is separating the תר"מ, the designated תר"מ are not existent – תוספות disagrees: ואין נראה דתרומה גדולה מדאורייתא בעי מוקף⁴ ואם כן אפילו שתיהן לפניו⁵ – And it does not seem that this is correct, for תרומה גדולה requires מוקף מה"ת, so therefore even if both the produce which he will designate as תרומה and the other produce are both before him but they are separated (שלא מן המוקף) it is not תרומה – ובתרומת מעשר נמי דלא בעינן מוקף אלא מדרבנן – And even regarding תר"מ where we require מן המוקף only מדרבנן (it is not because שמא אינה בעין as רש"י maintains, but rather( the reason it requires מוקף – נראה דהיינו משום גזירה אטו תרומה גדולה⁶ – It is seemingly because of an injunction on account of תרומה גדולה – ובעינן מוקף אפילו שתיהן לפניו כמו בתרומה גדולה – So תר"מ also requires מוקף even if they’re both in front of him, just like by תרומה גדולה – וגבי חלה נמי תנן⁷ מוקף אפילו שתיהן לפניו: And by חלה where the משנה taught that it needs to be separated מן המוקף, it means even if they’re both in front him, nevertheless it must still be מן המוקף.

SUMMARY רש"י maintains that מוקף is required because of the חשש that it no longer exists, while תוספות maintains that by תרומה it is required מה"ת and by תר"מ it is משום תר"ג.

THINKING IT OVER רש"י, when he writes the concern of אינה בעין, is discussing תר"מ, which all agree requires מן המוקף only מדרבנן. Therefore we can say that if not for the חשש of אינה בעין we would not require מן המוקף at all, however since there is the serious concern of אינה בעין, therefore we are גוזר that it must be מן המוקף (touching) like תרומה גדולה, as the expression מן המוקף indicates.⁸

footnotes: ¹ See TIE previous תוס' ד"ה וכי footnote # 1. ² בד"ה מוקף. ³ The one who is תורם will mistakenly assume that the other produce (which he wants to become תרו"מ for the produce in front of him) exists, when in reality it does not, therefore he will be eating טבלים. According to רש"י therefore it is (merely) a גזירה מדרבנן, and as רש"י concludes ואם עשה עשוי that בדיעבד it is a proper הפרשה (if it is בעין). ⁴ See previous תוס' ד"ה וכי [TIE (text by) footnote # 4 and 5]. ⁵ In this case where it is שתיהן לפניו (so there is no concern of שמא אינו בעין), nevertheless we require מה"ת that it be מן המוקף meaning that the potential תרומה and חולין are actually touching each other. ⁶ If we would permit תר"מ to be שלא מן המוקף people will be מפריש תרו"ג also שלא מן המוקף. ⁷ חלה פ"א מ"ט. The משנה there reads, ואינן ניטלין מן הטהור על הטמא, אלא מן המוקף , meaning that since it needs to be taken מן המוקף (it needs to be touching) therefore we cannot separate חלה מן הטהור על הטמא for then the חלה dough (which is טהור) will be touching the dough which is טמא, this will make the חלה טמא, therefore we cannot be מפריש מן הטמא על הטהור. ⁸ See אוצר מפרשי התלמוד # 211.

כיון דלא קייץ¹ כולי—Since it is not defined, etc.

OVERVIEW רב אשי explained the ברייתא of ישראל שאמר ללוי וכו' to be in a case where a ישראל told a לוי, ‘my father told me that he is holding your (unspecified amount of) מעשר’, in which case the לוי (when he takes possession of this מעשר), needs to be concerned that תרומת מעשר was not yet separated from this מעשר (however if he told him כור מעשר the לוי can be assured that the father [who is a חבר] separated תר"מ from it).

תוספות asks: ואם תאמר והא מוקי לה כאבא אלעזר בן גמלא² דאמר ניטלת מאומד – And if you will say, but the גמרא established this ברייתא like אבא אלעזר בן גמלא who maintains that תר"מ may be taken by estimation – ואם כן כי לא קייץ נמי ליחוש דלמא תקוניה תקניה בעל הבית מאומד³ – So therefore even if it was not קייץ (we do not know the exact amount of מעשר), nevertheless let us be concerned that perhaps the בעה"ב made it fit by estimation?! תוספות answers:

And one can say that one is not תורם by estimation something which is not his for he does not want to cause a loss neither to the לוי, nor to the כהן.

SUMMARY One is not מפריש מאומד if the produce is not his, because he may cause a loss to someone.

THINKING IT OVER תוספות asks⁵ that even if לא קייץ we should assume that the בעה"ב was מפריש, so therefore presumably the לוי need not be מפריש. However why do we care if the לוי will be מפריש תר"מ, what is the downside?!

footnotes: ¹ In the גמרא text it is written קיץ (not קייץ). ² The גמרא explained the reason the לוי can be assured that the father separated תר"מ [even though the מעשר is not the father’s, but the sלוי'] is because we follow the view of א"א בן גמלא that the בעה"ב can separate תר"מ just as he can separate תרומה גדולה. Therefore it must follow the other ruling of אאב"ג that תר"מ is ניטלת מאומד. ³ The לוי should not be concerned, for presumably the בעה"ב (father) was already מפריש תר"מ. See ‘Thinking it over’. ⁴ We permit a לוי to be תורם תר"מ by estimation because we assume that since he is not sure how much he should be מפריש, he will be מפריש (even) more than is required. However here if the בעה"ב is מפריש more, he is hurting the לוי, and if he is מפריש less, he is hurting the כהן, therefore the בעה"ב will not be מפריש מאומד. ⁵ See footnote # 3.

אין אבא אלעזר בן גמלא היא—Yes; it is according to Elozor ben Gamloh

OVERVIEW The גמרא explains that according to אבא אלעזר בן גמלא the בעה"ב is permitted to be מפריש תר"מ, therefore the לוי need not be concerned for תר"מ, since presumably the בעה"ב was already מפריש the תר"מ. Our תוספות clarifies this ruling.

תוספות asks: ואם תאמר נהי שיש לו רשות לתרום – And if you will say; granted that the בעה"ב is permitted to be תורם, but – שמא לא חשש לתרום מעשר שעתיד ליתן ללוי והיאך נתיר מספק¹ – Perhaps the בעה"ב was not concerned to be תורם the מעשר which he will eventually give to the לוי, so how can we permit it, based merely on a doubt?! תוספות answers: ויש לומר דכיון שהרשות בידו ושהה זמן גדול בביתו ומצוה עליה רמיא² – And one can say that since he has permission to be מפריש, and it remained in his house for a long time, and the מצוה of הפרשה applies to him – סתמא דמילתא דתקוניה תקניה: The presumption in this case is that he made the מעשר fit by being מפריש תר"מ.

SUMMARY A חבר will not allow something which may cause an איסור to be in his possession for an extended period of time.

THINKING IT OVER

1. Is it necessary that it was both in house for a long time and מצוה עליה רמיא in order to assume that the בעה"ב was מפריש, or does one condition alone (שהה זמן גדול or מצוה עליה רמיא) suffice?
2. What changed from תוספות question to תוספות answer?

footnotes: ¹ Why are we permitting the לוי to eat this מעשר without being מפריש תר"מ based on the possibility that the בעה"ב was מפריש since he is allowed to be מפריש, but we do not know that he was מפריש; it should be אסור מספק! ² A חבר does not allow a דבר שאינו מתוקן (like מעשר from which תרומה was not separated and is טבל) to be by him.