בקידום של מוצאי החג של תקופה¹—By the east wind at the conclusion ofSukkosby the T’kufoh

OVERVIEW The משנה stated that it is necessary to check the wine (that it did not turn into vinegar) on three occasions; one is when the eastern wind blows at the conclusion of סוכות. The גמרא qualifies this that it is only when מוצאי החג is already in תקופת תשרי.² תוספות explains how it can be otherwise.

של תקופת תשרי אבל משכה תקופת תמוז עד כאן לא – The term תקופה here means the תקופת תשרי, however if תקופת תמוז extended until מוצאי החג, it is not necessary to check the wine – תוספות asks: ואם תאמר והא אי אפשר שתמשוך עד כאן – And if you will say, but it is impossible that תקופת תמוז should extend until after סוכות – כדאמרינן בפרק קמא דסנהדרין³ (דף יג,א) דבעינן מקצת החג⁴ בתקופה חדשה – As the גמרא states in the first פרק of מסכת סנהדרין that we require that (at least) part of סוכות should be in the new תקופה (in תקופת תשרי), so how is it possible that מוצאי סוכות should be still in תקופת תמוז?! תוספות answers:

And one can say; that the גמרא states there that we are not מעבר the year based on the תקופה alone.

SUMMARY It is possible for סוכות to be in תקופות תמוז since we are not מעבר based on the תקופה alone.

THINKING IT OVER If all that is required is that מקצת החג be in תקופת תשרי,⁶ then perhaps we can say that when ר"י said בקידום של מוצאי החג, he meant במוצאי יום הראשון של החג and the rest of סוכות can indeed be in תקופת תשרי; so what is תוספות question?!⁷

footnotes: ¹ There are four תקופות (seasons) in the (solar) year; winter (December – March), summer (June - September), spring (March - June) and autumn (September - December), each season beginning respectively with either the shortest day (winter), the longest day (summer), and the two days when day and night are equal (spring and autumn). They are called (respectively) תקופת טבת (חורף), תקופת תמוז (קיץ), תקופת ניסן (אביב), תקופת תשרי (סתיו). ² This means that the summer is over, and it is now autumn (the nights are longer than the days). ³ When in חודש אדר the בי"ד sees that if they will not be מעבר the year (by adding אדר שני) then סוכות will still be in תקופת תמוז; therefore they add אדר שני to insure that סוכות will be in תקופת תשרי, so how is it possible to have סוכות in תקופת תמוז. ⁴ See ‘Thinking it over’. ⁵ The ברייתא there states; תנו רבנן על שלשה דברים מעברין את השנה על האביב ועל האילן ועל התקופה; על שנים מהן מעברין ועל אחד מהן אין מעברין. We require two conditions (of the three( to be מעבר the שנה, therefore it is possible that תקופת תמוז should extend until after סוכות, if that was the only condition met for עיבור שנה. ⁶ See (text by) footnote # 4. ⁷ See תפארת יעקב.

לפני הזרע ובשעת הזרע—Before the planting and during the planting

OVERVIEW The ברייתא stated that the time for selling grain is before the planting season and during the planting season. תוספות explains how they are considered separate times.

תוספות asks: תימה דכל זה הוא פרק א' דאין הפסק בין לפני הזרע לשעת הזרע¹ – It is astounding! for all this is only one season for there is no interruption between before the planting and during the planting. תוספות answers:² ויש לומר דבשעת הזרע הוא סוף הזרע שכבר זרעו כל מה שהיה להם – And one can say that when the גמרא states בשעת הזרע, this means towards the end of the planting season where they already planted all the seed which they had – ונתחסר להם שלא היה להם כל הצורך: And they are short of seed for they did not have all which they needed.

SUMMARY There is a need for grain בסוף הזרע for they have not purchased enough לפני הזרע.

THINKING IT OVER Is תוספות merely explaining why it is considered שני פרקים or is תוספות (also) explaining why it is the time to sell?³

footnotes: ¹ Let us assume that the planting season begins ר"ח מרחשון. Before the planting (seemingly) means immediately before the planting or right before ר"ח חשון, and then the planting begins right afterwards; there is no interruption between them; how can they be considered separate פרקים?! ² The reason that לפני הזרע and בשעת הזרע are the times for selling grain is because the farmers need the grain then for planting. They need to purchase grain לפני הזרע so they will have grain to plant, and בסוף הזרע when they run out of seed. Therefore they are considered שני פרקים, one before the planting even starts and one much later when the planting is almost finished. ³ See תפארת יעקב.

לשותפין—For partners

OVERVIEW ר' יהודה taught in a ברייתא that there are three seasons in which to sell grain. The גמרא explained that this is relevant for partners. רש"י and תוספות have differing opinions as to what this means.¹

פירש רבינו חננאל ורבינו תם כי הא דאמר בריש המקבל (בבא מציעא דף קה,א) – The ר"ח and the ר"ת explain this שותפין to mean as the גמרא states in the beginning of פרק המקבל – הני בי תרי דעבוד עיסקא בהדי הדדי² [ורווח] ואמר ליה חד לחבריה תא ונפלוג – There were these two who made a business deal with each other and they profited, so one said to is friend let us divide the profits – ואמר ליה אידך נרויח טפי דינא הוא דמעכב – And his friend responded we can make more profit; the rule is that the friend can prevent him from dividing the profit, and they continue to buy and sell –

So now we say in a case where they were dealing with grain that until this time (one of the פרקים mentioned) either one can prevent other from dividing and stopping to deal, but then when one of these פרקים arrives, they must sell the grain and divide the profits (even if only one of them want it), and similarly for all goods there is a time when it needs to be sold.

SUMMARY The business deal must continue until the proper time comes (the פרקים).

THINKING IT OVER What are the relative advantages of פרש"י and פר"ח ור"ת?

footnotes: ¹ See רש"י ד"ה לשותפין that in these three times either partner can sell without consulting his partner, and will not be responsible for any loss even if the price rises later. ² The case there is where two people (workers) received goods from someone (the investor) with the understanding that they would sell it and buy other goods and sell it, and eventually they would divide the profits between the investor and the workers. See רש"י and תוספות there ד"ה הני בי תרי.

אי הכי היינו דכתיב¹ ותך השמש—If this is so, is this what is written, ‘and the sun beat down’

OVERVIEW רב יהודה stated that regarding the east wind (רוח קדים) which the נביא writes that וימן אלקים רוח קדים חרישית, this (strong) east wind makes waves in the sea, similar to the furrows caused by plowing (חרישית – חרישה). רבה responded how can you say that the פסוק intends to inform us the strength of the wind when the פסוק concludes 'ותך השמש על יונה ויתעלף'; indicating (merely) that the רוח קדים caused warmth.² תוספות clarifies the view of רבה.

אהאי קרא קאמר שלא בא לספר בכח גבורת סערתה שהיתה עושה תלמים בים – רבה was responding regarding this פסוק only, by saying that this פסוק is not coming to tell us the strength of its storm that it makes furrows in the sea – אלא להעיד שהשתיקה³ שאר כל הרוחות ונתחמם העולם – But rather the פסוק is testifying that the רוח קדים quieted the other winds so the world warmed up; this is the intent of this פסוק – ומכל מקום אמת הוא שהוא רוח חזק מאד כדכתיב (שמות יד⁴) ברוח קדים עזה כל הלילה – But nevertheless the truth is that the רוח קדים is a very strong wind as is written, ‘with a fierce east wind the whole night’ – וברוח קדים תשבר אניות תרשיש (תהלים מח⁵) דלפעמים שולחה הקב"ה לעולם עזה וקשה: And it also states, ‘with an east wind you break the ships of תרשיש, that sometimes הקב"ה sends the רוח קדים to the world in a fierce and harsh manner.

SUMMARY The east wind can be strong, however in this פסוק it tells us merely that it silenced the other winds and warmed the world.

THINKING IT OVER Did the רוח קדים by יונה silence the other winds through its strength, or another way?

footnotes: ¹ The פסוק (in יונה ד,ח) reads; וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁ יוֹנָה וַיִּתְעַלָּף וגו'. ² See רש"י ד"ה בשעה, היינו, ותך. ³ The word חרישית in the פסוק means silenced (not plowing); it silenced the other winds. See רש"י ד"ה משתקת. ⁴ פסוק כא (regarding קריעת ים סוף). ⁵ פסוק ח.

אנא לא צריכנא להו—I do not need them

OVERVIEW The גמרא related that רבא went to greet ר' (נחמן) [אחא] בר יעקב, but רב נחמן בר יצחק did not go, saying that רבא may need the services of the ריש גלותא but I do not. There is a dispute between רש"י and תוספות why רנב"י did not require the services of the ריש גלותא (and who was רב נחמן בר יצחק).

פירש בקונטרס דרב נחמן בר יצחק חתניה דבי נשיאה הוה כדאמר בהעור והרוטב¹ (חולין קכד,א) – רש"י explained that רנב"י was the son-in-law of the ריש גלותא (נשיאה) as the גמרא states in פרק העור והרוטב – ולפירושו רב נחמן סתם שבגמרא הוא רב נחמן בר יצחק – So according to sרש"י' explanation when the גמרא mentions ר"נ only (without his father) it is רנב"י – דבהעור והרוטב (חולין קכד,א) משמע דסתם רב נחמן הוא חתניה דבי ריש גלותא – For in פרק העור והרוטב it is indicated that ר"נ סתם is the son-in-law of the ריש גלותא – תוספות disagrees with פרש"י: ואין נראה דבפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מג,ב) אמרינן – And it does not appear to be correct, for in פרק מי שהוציאוה the גמרא states – יתיב רב נחמן בר יצחק אחוריה דרבא ויתיב רבא קמיה דרב נחמן – רנב"י sat behind רבא and רבא sat before ר"נ; it is evident that רנב"י and ר"נ are different people – וכן בפרק עושין פסין (שם דף יח,ב) גבי מנוח עם הארץ היה – And similarly in פרק עושין פסין regarding the statement that מנוח was an עם הארץ – משמע דרב נחמן סתם לאו היינו רב נחמן בר יצחק² – It seems that ר"נ סתם is not the same as רנב"י – וכן בפרק השולח (לקמן לט,ב) גבי אשכחיה רב נחמן בר יצחק לרבה בר שילת – And similarly in פרק השולח regarding the story where רנב"י found רב"ש – דהוה קאי אפיתחא דבי תפלה³ וכן בכמה דוכתי – That he was standing in the doorway of a synagogue, and similarly in many places it is evident that רנב"י and ר"נ were not the same person.**** תוספות offers his view: אלא רב נחמן סתם הוא רב נחמן בר יעקב דהא רב נחמן סתם הוא חברו של רב ששת⁴ – Rather we must say that ר"נ סתם is ר"נ בר יעקב, since ר"נ סתם is the colleague of ר"ש – ובירושלמי מוכח בדוכתי טובא⁵ דרב נחמן בר יעקב הוא חברו של רב ששת – And in many places in תלמוד ירושלמי it is evident that ר"נ בר יעקב is the colleague of ר"ש – וגם בש"ס שלנו אינו מזכיר בשום מקום רב נחמן בר יעקב אלא כשמזכיר אצלו רב נחמן אחר – And also in our ש"ס (תלמוד בבלי), it never mentions רנב"י unless he is mentioning alongside רנב"י another ר"נ; either – רב נחמן בר יצחק או רב נחמן בר רב חסדא – ר"נ בר יצחק or ר"נ בר ר"ח to differentiate between the two ר"נ, however when there is no other ר"נ we refer to ר"נ בר יעקב as ר"נ סתם. תוספות responds to the anticipated difficulty:⁶

And this which רנב"י said here, ‘I don’t need them’, that is because he was wealthy, and so he did not need them.

SUMMARY According to רש"י it seems that ר"נ בר יצחק is ר"נ סתם, however according to תוספות it is ר"נ בר יעקב who is ר"נ סתם.

THINKING IT OVER תוספות offers various proofs that ר"נ בר יצחק is not ר"נ סתם. Which are the most convincing to you?

footnotes: ¹ The גמרא there states, 'ומשום דרב נחמן חתניה דבי נשיא הוא וכו'; it is apparent that רש"י maintains that רב נחמן בר יצחק of our גמרא is the same ר"נ in the גמרא in חולין. ² The גמרא there reads; אמר רב נחמן מנוח עם הארץ היה שנאמר ויקם וילך מנוח אחרי אשתו מתקיף לה רב נחמן בר יצחק אלא מעתה. It was ר"נ who made the statement and רנב"י who challenged it, proving that they are not the same person. ³ The גמרא there reads; אשכחיה רב נחמן בר יצחק לרבא בר שאילתא דהוה קאי אפיתחא דבי תפלה א"ל הלכה או אין הלכה א"ל אני אומר אין הלכה ורבנן דאתו ממחוזא אמרי אמר רבי זירא משמיה דרב נחמן הלכה. We see that רנב"י asked רב"ש whether the הלכה is so or not, and רב"ש responded that I maintain אין הלכה however the רבנן who came from מחוזא said that ר"ז said in the name of ר"נ that הלכה. It is evident that רנב"י who is speaking with רב"ש is not the same as ר"נ סתם. ⁴ See (for instance) later on לב,ב where there are two מחלוקת between ר"נ ור"ש. However we are not certain which ר"נ this is, therefore תוספות cites immediately the ירושלמי that it is ר"נ בר יעקב. ⁵ See ירושלמי כתובות פי"ג ה"ט (from אוצר מפרשי התלמוד # 112). ⁶ We have now proven that ר"נ בר יצחק was not the חתניה דבי נשיאה, so why did he say, ‘I don’t need them’?!

שדיא נשיב—The demon is blowing

OVERVIEW The גמרא relates that ר"נ בר יעקב uncovered his arm because of the heat, and he said, שדיא נשיב. Our תוספות explains what he meant.

ארוח מזרחית קאמר כדמוכח סוגיא¹ ולא ששמה שדיא אלא לפי שהיתה קשה קראה כך – רנב"י was referring to the east wind as is evident in the סוגיא, but not that the name of the east wind is שדיא, but rather since it was harsh he called it שדיא – ורוח דרומית שמה שדיא כדאמר בערוך בערך אסתנא – And it is actually the south wind which is called שדיא as the ערוך writes in the entry of the word אסתנא – וזהו לשונו לד' רוחות יש להן שמות – And to quote the ערוך**; the four winds have names – רוח מזרחית שותא רוח מערבית אוריא רוח צפונית אסתנא רוח דרומית שדיא: The east wind** is called שותא, the west wind אוריא, the north wind אסתנא, the south wind שדיא.

SUMMARY The east wind is not called שדיא; rather it blew harshly like a שדיא.

THINKING IT OVER See תוס' הרא"ש that there is a mistake in the ערוך and it should read רוח מזרחית שדיא, רוח דרומית שותא. Can we explain the מחלוקת between our תוס' and תוה"ר? הדרן עלך כל הגט We shall return to you פרק כל הגט סיימנו לפרש התוס' בפרק שלישי בעזרת בורא עולם היחידי כל הגט שנכתב לשמה יזכנו להרביץ תורה להבא

footnotes: ¹ The גמרא cited the פסוק of יבוא קדים רוח ה' וגו' to prove the severity of the east wind.