לא תוהו בראה לשבת יצרה—He did not create it for a waste; he formed it to be settled

OVERVIEW The משנה taught regarding an עבד כנעני who is half free and half slave, that he cannot marry neither a שפחה כנענית, nor a בת ישראל, and he cannot remain unmarried, since the world was created for פריה ורביה as it is written¹ לא תוהו בראה לשבת יצרה. Our תוספות discusses why the גמרא cites the פסוק of שבת and not the פסוק of פרו ורבו, which is written in the תורה.² תוספות responds to an anticipated difficulty: הא דלא נקט קרא דפרו ורבו – The reason the ב"ש did not cite the פסוק of פרו ורבו (instead of שבת)³, is – משום דאי הוה יכול לקיים שבת כל דהו משום מצות פרו ורבו לא הוה כפינן ליה⁴ – Because for if the עבד would have been able to fulfill somewhat the מצוה of שבת, the חכמים would not have forced the master to free the עבד on account that he should also fulfill the מצוה of פו"ר – והכא כפינן ליה כדפירשנו⁵ – But here we do force him to free the עבד, and that is because he cannot even fulfill the מצוה of שבת as we have explained – תוספות offers an alternate reason why he mentions שבת and not פו"ר: אי נמי נקט האי קרא משום דמוכחא דמצוה רבה היא⁶ – Or you may also say; he mentions this פסוק of שבת because it proves that שבת is a great מצוה – וכן בפרק בתרא דמגילה (דף כז,א) מייתי לה גבי מוכר ספר תורה ללמוד תורה ולישא אשה⁷ – And similarly the גמרא cites this פסוק of שבת in the last פרק of מסכת מגילה regarding the discussion whether one may sell a ס"ת in order to study תורה or to marry a wife – דקאמר שאני תלמוד תורה דאמר מר גדול תלמוד תורה כולי אשה נמי לא תוהו בראה – Where ר' יוחנן rules in the name of ר"מ that ת"ת is different since the master said that ת"ת is great, etc. for it brings to action, so we may sell a ס"ת to learn תורה and also to marry a woman, for it is written לא תהו בראה. We see that in order to express the greatness of the מצוה of having children, the גמרא chooses the פסוק of לא לתוהו בראה as opposed to פו"ר, for לא לתוהו shows that it is a great מצוה (a מצוה רבה). Al final explanation why the גמרא mentions שבת instead of פו"ר: והרב רבינו יצחק ברבי מרדכי מפרש דנקט לשבת יצרה משום דשייך אף בצד עבדות – And הרב ריב"ם explains that the גמרא here cites לשבת יצרה, because it is applicable even to the צד עבדות – אבל פרו ורבו לא שייך אלא בצד חירות – However the מצוה of פו"ר is applicable only to the צד חירות, but not to the צד עבדות, so therefore since the entire עבד is no מצווה on פו"ר we would not force the master; however since the entire עבד is מצווה on שבת (an he cannot do it in his present state), therefore we force the master – וכן משמע קצת בירושלמי דפרקין (הלכה ה') ודפרק קמא דמועד קטן (הלכה ד') – And this is also somewhat indicated in the תלמוד ירושלמי of our פרק and in the first פרק of מסכת מו"ק – דאמר תמן תנן⁸ אין נושאין נשים במועד – Where the ירושלמי states, ‘the משנה there taught, one may not marry women on חול המועד – שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן אומר מפני ביטול פריה ורביה – שב"א stated in the name of ר"י the reason for this rule is because it prevents פו"ר – פירוש שלא ימתין מלישא עד המועד שהוא זמן שמחה ופנוי מכלום – This means that one should not wait until חוה"מ to get married because it is a time of rejoicing and one is free from obligations; there is no work to be done, rather he should marry as soon as possible so he can commence with פו"ר – בעון קומי רבי אסי העבד מהו שישא במועד אמר להון נשמענה מן הדא⁹ – A query was posed before ר"א; ‘can an עבד marry on חוה"מ’, he answered them, ‘we know it from this ruling – יבטל והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה – Shall he cease from marrying, but the whole world was created only for פו"ר’ – ואמר שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן כל שהוא מצווה על פריה ורביה אסור לו לישא במועד – And שב"א said in the name of ר"י whoever is commanded on פו"ר is forbidden to marry on חוה"מ – פירוש¹⁰ כל שהוא מצווה על פריה ורביה משום לשבת יצרה כגון עבד – The meaning is, ‘whoever is commanded for פו"ר because of לשבת יצרה, for instance an עבד (is forbidden to marry on חוה"מ) – אבל אפרו ורבו ודאי לא מיחייב¹¹ ולפי זה בשפחה נמי שייך בה שבת¹² – However an עבד is certainly not liable for transgressing פו"ר, so according to this, the חיוב of שבת applies to a שפחה as well (even though פו"ר does not apply to her) – והא דלא כפינן בחציה שפחה וחציה בת חורין אלא היכא דנהגו בה מנהג הפקר – And so the reason why we do not force the master of a חציה שפחה וחציה בת חורין to free her, unless they are promiscuous with her – היינו משום כיון דלא מיפקדא אפרו ורבו¹³ שמא גם לאחר שתשתחרר לא תקיים: That is because, since she is not commanded for פו"ר we are concerned that even after she is freed she will not be מקיים (even) the מצוה of שבת.

SUMMARY The משנה cites שבת (instead of פו"ר) because, a) שבת is the deciding factor to force the master to free him, b) שבת is a מצוה רבה, and c) there is a חיוב of שבת on the עבד (ושפחה), but no חיוב of פו"ר.

THINKING IT OVER תוספות proves from the ירושלמי that an עבד is not מצווה on פו"ר, since we query what is the status of an עבד after we already determined that פו"ר precludes one from marrying בחוה"מ.¹⁴ However this itself may be the query whether an עבד is מחוייב בפו"ר or not; what is the proof.¹⁵

footnotes: ¹ ישעיה מה,יח. ² בראשית א,כח, (נח) ט,א. ³ See ‘Overview’. ⁴ The מצוה of פו"ר (as opposed to שבת) is (more) on the individual, so therefore since the חצי עבד is an אנוס,we cannot force his master to free him; however שבת seems to be more of a global מצוה (including the בי"ד) so they need to see that more children are born, therefore they force the master to free him. ⁵ See previous תוס' ד"ה לישא [TIE footnote # 3]. ⁶ The פסוק says that world was not created for תוהו, but rather for שבת, which makes it a great מצוה since it is the purpose of creation. Therefore it is understood why, on account of this מצוה, we (a) force his master to free him, and (b) make his master transgress the איסור of לעולם בהם תעבודו, since it is a מצוה רבה. However regarding פו"ר we have no way of knowing that it is a מצוה רבה. ⁷ The sale of the ס"ת will fund him so he will be able to either study תורה or marry. ⁸ מו"ק ח,ב. ⁹ The ירושלמי began by informing us that one should not wait for חוה"מ to get married because of ביטול פו"ר. Then it cites the query regarding an עבד; proving that an עבד is different from a ‘regular’ ישראל (who is commanded on פו"ר), but the עבד is not commanded, hence the query. This proves this which תוספות stated that פו"ר is only בצד חירות, but not בצד עבדות. See ‘Thinking it over’. ¹⁰ The 'פירוש' here is crucial, for the ירושלמי just stated (in the previous line) as a response to the query about the עבד that 'כל שהוא מצווה על פו"ר אסור לו לישא במועד, (seemingly) indicating that an עבד is מצווה on פו"ר, contradicting this which תוספות is trying to prove from the ירושלמי (see footnote # 8), therefore the פירוש clarifies it for us that by פו"ר here the ירושלמי means שבת. The proof for this פירוש is the fact that the משנה cited the פסוק of שבת and not of פו"ר. ¹¹ An עבד (and the צד עבדות of a חצי עבד) is not commanded on פו"ר, since עבדים כנענים are מחויבים only in those מצות which woman are obligated and since women are not מצווה on פו"ר, neither are ע"כ. ¹² Now that we saying that an ע"כ even though he is פטור from פו"ר, nevertheless he is חייב בשבת, the same will apply by a שפחה כנענית that even though she is פטורה from פו"ר, she is מחוייבת בשבת. ¹³ We are assuming here that woman are not מצווה on פו"ר. Therefore the עבד who is מחוייב בפו"ר it is assumed that he will observe it, however the שפחה since she is not מחוייבת in פו"ר, she may be lax in observing שבת. [See footnote # 4 that שבת is more a global מצוה than a מצוה on the individual, therefore she may not take it that seriously, וצ"ע.] ¹⁴ See footnote # 9.. ¹⁵ See נחלת משה

כופין את רבו ועושה אותו בן חורין—We force his master and he makes him a free man

OVERVIEW The משנה teaches that we force the master of a חצי עבד וחצי בן חורין to free his part of the עבד, so the עבד can be מקיים פו"ר (שבת). When freeing an עבד כנעני one transgresses the עשה of לעולם בהם תעבודו,¹ and nevertheless we force him to transgress this עשה in order to benefit the עבד. Our תוספות discusses when we take such steps and when not.

תוספות asks: ואם תאמר וכי אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך² – And if you will say; but do we then say to a person; ‘sin in order that your friend shall merit’?! דהכי אמר בפרק קמא דשבת (דף ד,א) גבי הדביק פת בתנור³ – For this is what רב ששת stated in the first פרק of מסכת שבת regarding the case where one stuck a dough in the oven – תוספות answers: ויש לומר דדוקא התם אמרינן הכי משום דפשע שהדביק סמוך לחשיכה⁴ – And one can say that it is only there (by שבת) that we say this (וכי אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך) because he was negligent for he stuck it on close to nightfall – אבל הכא דלא פשע לא – However here where the עבד was not פשע, we do not say וכי אומרים לאדם וכו', but on the contrary we encourage (coerce) one to do a (smaller) sin to enable another to do a מצוה. וכן בפרק בתרא דערובין (דף קג,א) אמר כהן שעלתה לו יבלת חברו חותכה לו בשיניו – And similarly in the last פרק of מסכת ערובין the ברייתא states if a wart appeared on a כהן, his friend would cut it off with his teeth – דקעביד שבות⁵ כדי שיזכה חברו בעבודה – So the friend (who is biting off the יבלת) is transgressing a שבות in order that his friend (the one with the יבלת) should merit doing the עבודה – וכן בריש תמיד נשחט (פסחים דף נט,א) אמר מחוסר כפרה⁶ בערבי פסחים And similarly in the beginning of פרק תמיד נשחט, the ברייתא states; ‘a מחוסר כפרה on ערב פסח – שמביא כפרתו אחר תמיד של בין הערבים דעשה דפסח שיש בו כרת דחי עשה דהשלמה⁷ – That this מחוסר כפרה can bring his כפרה even after the תמיד של בין הערביים was brought, for we say that the מצות עשה of bringing the קרבן פסח for which there is כרת if one does not bring it, that מ"ע pushes aside the מצות עשה of השלמה’ – אלמא קא עברי כהני בעשה דהשלמה כדי שיזכה זה בפסח⁸ – It is evident that the כהנים who bring his קרבן transgress the עשה of השלמה, in order that he should be זוכה to bring the קרבן פסח. In summation; when the person we wish to assist was a פושע (like by הדביק פת בתנור) we do not say חטא בשביל שיזכה חברך, however if he was not פושע (like the חצי עבד or the כהן וזב) we say חטא בשביל שיזכה חברך. תוספות anticipates a difficulty: וחציה שפחה וחציה בת חורין דכפו את רבה⁹ (לעיל לח,ב) משום דנהגו בה מנהג הפקר – And regarding the חציה שפחה וחציה בת חורין where the בי"ד forced her master to free her, because the people conducted themselves with her in a promiscuous manner – אף על גב דהם פושעים¹⁰ – Even though that the people were negligent, so why do we force the master to do a sin for the benefit of others who are also sinning; the answer is – כיון שהיתה מחזרת אחריהם ומשדלתן לזנות חשיבי כאונסים – That since the שפחה was seeking them out and encouraging them for זנות, they are considered as אונסים ועוד דמצוה דרבים¹¹ שאני : And furthermore a מצוה for the benefit of the public is different.

SUMMARY We say חטא בשביל שיזכה חברך if the חבר was not negligent or it is preventing a רבים from sinning.

THINKING IT OVER תוספות justifies freeing the slave even though the master is עובר on a מ"ע and proves it from the case of the יבלת.¹² However there the כהן biting off the יבלת is merely transgressing a שבות מדרבנן, while by the עבד the master is עובר on a מ"ע מה"ת?!¹³

footnotes: ¹ ויקרא (בהר) כה,מו states; regarding עבדים כנענים that וְהִתְנַחֲלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ, ² See ‘Overview’; in our case the master is sinning by freeing the slave for he is transgressing the עשה of לעולם בהם תעבודו, in order that the עבד should merit to be מקיים the מצוה of פו"ר! ³ The case there is where one inadvertently stuck a piece of dough into the oven on שבת, may someone else remove it from the oven before it bakes, so the ‘paster’ will not transgress the איסור שבת. The paster is not עובר on חילול שבת until the dough bakes; the remover is transgressing a minor איסור דרבנן (called רדיית הפת). רב ששת is saying we cannot encourage the remover to do (even) a slight חטא, in order that his friend the ‘paster’ should be saved from a severe חטא. Similarly here how can we force the master to commit a sin for the sake of someone else (the עבד)?! ⁴ He actually stuck it on after nightfall (during שבת) but we can say that he thought it was still not שבת, nevertheless he is considered a פושע, for he should have been careful to bake his bread earlier. ⁵ Cutting off a יבלת with one’s teeth (an unusual procedure) is forbidden מדרבנן; it is called a שבות. See ‘Thinking it over’. ⁶ A מחוסר כפרה (one lacking atonement) refers to a זב וכו' who is required to bring two birds one for an עולה and the other for a חטאת before he may eat קדשים. He was supposed to bring this קרבן (of the birds) on ערב פסח, which would enable him to eat from the קרבן פסח that night. However he tarried and they were already מקריב the תמיד של בין הערביים (after which there is a מצוה עשה דהשלמה that no other קרבנות can be brought [except for the קרבן פסח]). ⁷ The פסוק in ויקרא (צו) ו,ה states; וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים; we interpret השלמים to mean עליה השלם כל הקרבנות, meaning that all the קרבנות must be completed after the תמיד של שחר, before the תמיד של בין הערביים. This is referred to as the מצות עשה of השלמה completing the קרבנות before the תמיד של בין הערביים. ⁸ תוספות is assuming that forgetting to bring the קרבן זב is not considered a פשיעה, as opposed to baking on שבת (see footnote # 4). ⁹ They made the master transgress the עשה of לעולם בהם תעבודו. ¹⁰ תוספות just concluded saying that we do not sin to protect others who are negligent in their sin, so why here do we protect these sinners who are grossly negligent. ¹¹ She is causing many people to sin; in that case we say חטא בשביל שיזכו הרבים even if they are פושע. ¹² See footnote # 5. ¹³ See אוצר מפרשי התלמוד # 97.

דכולי עלמא גזירה שוה עדיפא—For everyone agrees that a G’zayroh Shovoh is preferable

OVERVIEW The ברייתא cites a dispute whether one can free half an עבד with a שטר. Initially the גמרא wanted to say that רבי, who maintains that he can be freed, relies on the היקש (of שטר to ממון), and the חכמים, who maintain he cannot be freed halfway, rely on the גזירה שוה of לה לה (from עבד to אשה). Their argument is which is more effective a גז"ש or a היקש. However רבא argues that all agree that a גז"ש is preferable than a היקש (and their argument hinges on something else). תוספות qualifies this statement of רבא. תוספות anticipates a difficulty: בריש איזהו מקומן (זבחים דף מח,א) ובפרק דם שחיטה (כריתות דף כב,ב) פליגי רבי עקיבא ורבנן – In the beginning of פרק איזהו מקומן and in פרק דם שחיטה there is a dispute between ר"ע and the רבנן – בספק מעילות¹ ומשמע דלכולי עלמא הקישא עדיפא² – Regarding questionable מעילות, and it seems that all agree that a היקש is preferred over a גז"ש, so how can רבא state here that כ"ע גז"ש עדיפא?! תוספות responds:

Here (by עבד) it is different because the entire concept that שטר is effective by an עבד is derived through a גז"ש from אשה, therefore in this case only, the גז"ש is dominant

SUMMARY Generally הקישא עדיפא, however here, since the entire concept of שטר by עבד is derived from this גז"ש, therefore רבא can say גז"ש עדיפא.

THINKING IT OVER Why was it necessary for רבא to say that כ"ע גז"ש עדיפא, he could have said that כ"ע הקישא עדיפא (as it says in the other גמרות) however here the חכמים maintain that since עיקר שטר מגז"ש נפקא לן, therefore here we cannot follow the היקש; why the need to say כ"ע גז"ש עדיפא, when generally this is not the case?!⁴

footnotes: ¹ One who is in doubt whether he transgressed בשוגג a sin, which requires a חטאת offering, is required to bring an אשם תלוי. The issue is what is the ruling if he is in doubt whether he was מועל בהקדש (used הקדש property for his own needs). One who is מועל in הקדש brings an אשם offering (not a חטאת); the argument there is whether there is an אשם תלוי for מעילה (which is not a חטאת obligation but an אשם obligation). ² The פסוקים of אשם תלוי follow immediately after the פסוקים of אשם מעילות (this is the היקש which would indicate that there is an אשם תלוי for ספק מעילות). However there is a גז"ש of מצות מצות (which are written by אשם תלוי and חטאת) which indicate that only by a ספק חטאת is there an אשם תלוי. However the גמרא there concludes that all agree that הקישא עדיפא, the opposite of what רבא states here that כ"ע גז"ש עדיפא. ³ We know that a שטר is effective by an עבד כנעני (both to acquire him and to free him), only from this גז"ש of לה לה. ⁴ See מהר"ם, מהרש"א and אוצר מפרשי התלמוד # 175.

מה לאשה כולי—Why is it by a woman, etc. Overview¹ רבא explained that even though all agree that גז"ש עדיפא, nevertheless רבי felt that here הקישא עדיפא because we can refute the גז"ש לה להfrom אשה, by distinguishing between אשה and עבד. Our תוספות explains the view of רבי.

תוספות anticipates a difficulty: אף על גב דגזירה שוה מופנה² היא דילפינן מינה³ מילי טובא⁴ – Even though that the גז"ש of לה לה is מופנה, since we know that we derive many things from this גז"ש, so how can there be a refutation – תוספות responds:

Nevertheless, since we can ask that there is a difference between עבד ואשה, we abandon the גז"ש because of the היקש.

SUMMARY Where there is a היקש to the contrary of the גז"ש, the rule of למידין ואין משיבין by a גז"ש מופנה does not apply (according to רבי).

THINKING IT OVER Are the words ‘לה’ extra (מופנה) both by אשה and עבד,⁶ or only by one of them?⁷

footnotes: ¹ See ‘Overview’ to the previous תוס' ד"ה דכ"ע. ² מופנה here means that the words (לה לה) of the גז"ש are superfluous, and therefore the rule by a גז"ש מופנה is that למדים ואין משיבין (it cannot be refuted), as opposed to a גז"ש which is not מופנה (the words are necessary for the content), where we may refute the גז"ש, by citing differences between the two cases. See ‘Thinking it over’. ³ This proves that it is a גז"ש מופנה; otherwise how could we derive these laws since the גז"ש can be refuted. ⁴ How can רבי refute this גז"ש by saying מה לאשה וכו', since it is a גז"ש מופנה it cannot be refuted for למדים ואין משיבין (see footnote # 2). ⁵ Normally by a גז"ש מופנה we are למידין ואין משיבין, however here where there is another option to derive from a היקש, therefore we prefer to use the היקש and reject the גז"ש. ⁶ See footnote # 2. ⁷ See תוספות לעיל כא,ב ד"ה בכתיבה and נחלת משה (here).