והא דתניא יגנז האי תנא הוא—And this which was taught that it should be interred; it is this Tannah

OVERVIEW The גמרא cites the ברייתא, which was taught by רב המנונא, as the תנא who maintains that a ס"ת שכתבו נכרי יגנז (because כל שאינו בקשירה אינה בכתיבה). Our תוספות explains why the גמרא chose this source.

תוספות responds to an anticipated difficulty: הוה מצי למימר דרבן שמעון בן גמליאל הוא דבעי כתיבה לשמה כדאמר בסמוך¹ – The גמרא could have said that the ברייתא which maintains that a ס"ת שכתוב נכרי יגנז is according to רשב"ג who requires that the writing of כתבי קודש be לשמה, as the גמרא states shortly – תוספות responds:

The גמרא would rather cite a תנא, who is discussing explicitly the case of a ס"ת שכתבו נכרי that it is פסול (and therefore יגנז).

SUMMARY It is preferable to cite an anonymous source which is dealing directly with the subject matter, than a specific source which is discussing a tangential issue.

THINKING IT OVER Are the reasons why ס"ת שכתבו נכרי יגנז, the same according to the ברייתא cited by רב המנונא and רשב"ג, or is there a difference?

footnotes: ¹ There is a ברייתא there which states that רשב"ג requires that the hides must be made לשמה. The גמרא then assumes that if the עיבוד עורות must be לשמה, certainly the כתיבה must be לשמה, and since a נכרי does not write לשמה, this will explain why ס"ת שכתוב נכרי יגנז. Why cite a ברייתא (taught by רב המנונא) without a name as a source, when we can cite רשב"ג as a source. ² רשב"ג, on the other hand, is not discussing the case of a נכרי at all, rather a general statement that we require the עיבוד עורות to be לשמה.

כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה—Whoever is included in tying is included in writing

OVERVIEW The תורה writes;¹וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. ט וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ. We derive from these פסוקים that only one who is מחוייב בקשירה (excluding a נכרי) can be included in וכתבתם, to write (פרשיות of) the תורה. Our תוספות discusses the possibility of expanding this rule.

מכאן אומר רבינו תם² דאין אשה אוגדת לולב ועושה ציצית כיון דלא מיפקדה³ – The ר"ת derives from the גמרא here that a woman may not tie up the לולב or make the ציצית , since she is not commanded to observe the מצות of לולב or ציצית. תוספות disagrees: ואין נראה דהא מדפסלינן בריש התכלת (מנחות דף מב,ב) ציצית בעובד כוכבים – And the ר"ת does not appear to be correct, for since in the beginning of פרק התכלת, we invalidate a נכרי from making ציצית – דדריש⁴ בני ישראל ועשו ולא בעובדי כוכבים מכלל⁵ דאשה כשרה – Because we expound the פסוק that בני ישראל ועשו (the Jews make ציצית), but not the נכרים, we can infer from this דרשה that a woman is fit to make ציצית – ואמרינן נמי סוכת גנב"ך⁶ כשרה בפרק קמא דסוכה (דף ח,ב) – And the גמרא in the first פרק of מסכת סוכה also states the סוכת גנב"ך is כשרה – ודוקא בספר תורה ותפילין ומזוזות דכתיב וקשרתם וכתבתם דרשינן הכי: And it is specifically only by ס"ת and תפילין and מזוזות where it is written וקשרתם וכתבתם that we expound it in this manner דכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה, but not by other מצות.

SUMMARY Woman may tie the לולב and make ציצית (not like the ר"ת ruled); it is only by סת"ם that women are ineligible to write them.

THINKING IT OVER When the ר"ת prohibited women from making ציצית, did he mean that they can spin the wool to make ציצית, but they are not permitted to put the ready made ציצית into the garment, or are they also prohibited from spinning the wool for making ציצית?⁷

footnotes: ¹ In דברים (ואתחנן) ו,ח-ט. ² The ר"ת understands the לימוד of כל שאינו בקשירה אינה בכתיבה to mean that if you are not obligated to do the מצוה, you cannot make the preparations for the מצוה (writing the ס"ת, tying the לולב, preparing the ציצית). ³ Women are exempt from מצות עשה שהזמן גמרא; both לולב (which is only on סוכות) and ציצית (which is only by day) are מ"ע שהזמ"ג. ⁴ In במדבר (שלח) טו, לח the תורה writes דבר אל בני ישראל וגו' ועשו להם ציצית; we expound this to mean that only בנ"י can make ציצית, but not נכרים. ⁵ Since the גמרא excluded only נכרים, we can infer that a woman is כשרה. Additionally according to the ר"ת we do not need a פסוק to exclude נכרים from making ציצית, just as according to the ר"ת we do not need a פסוק to exclude נשים! ⁶ גנב"ך is a ראשי תיבות (acrostic) גוים, נשים, בהמה, כותים. It states clearly that סוכת נשים is כשרה. However according to the ר"ת it should be פסולה since women are פטורים from סוכה for it is a מצות עשה שהזמן גרמא ⁷ See אוצר מפרשי התלמוד # 163 onwards.

עיבוד¹ לשמן בעי כתיבה לשמן לא בעי—Processing Lishmon is required; writing Lishmon is not required?!

OVERVIEW The גמרא cited a contradiction between two rulings of רשב"ג. In one ברייתא he rules that one may buy a ס"ת which a נכרי wrote (indicating that we do not need כתיבה לשמה [for presumably the נכרי is not writing לשמה]), while in another ברייתא we find that רשב"ג requires that the עיבוד העורות must be לשמה. The גמרא asks if רשב"ג requires the עיבוד לשמה, he should certainly require that the כתיבה be לשמה. Our תוספות has a difficulty with this question. תוספות asks: קשה דלמא כתיבה לשמן ודאי לא בעי דמסתמא לשמן קאי² – There is a difficulty; perhaps we do not require that the כתיבה be explicitly לשמה, for presumably a ס"ת is written לשמה – אבל סתם עיבוד עורות לאו לתפילין קיימי – However curing hides generally are not intended to be used for תפילין, therefore רשב"ג requires that the עיבוד be specifically לשמה – תוספות anticipates and rejects a possible solution to his question:

And it is not logical to assume that the גמרא is asking a contradiction from one rule regarding עיבוד (that לשמה is not required) to the other ruling regarding עיבוד (where לשמה is required); we cannot assume that, since the גמרא states ‘do we not require כתיבה לשמה’; this indicates that he is asking from the ruling regarding כתיבה on the ruling of עיבוד (but not from עיבוד לעיבוד), so the question remains that by כתיבה we perhaps do not require an explicit לשמה!****

SUMMARY There is seemingly no contradiction for כתיבה is סתמא לשמה, however by עיבוד עורות it is סתמא לא לשמה, therefore we require עיבוד לשמה.

THINKING IT OVER Why indeed did the גמרא not ask מעיבוד לעיבוד as תוספות suggested?!⁴

footnotes: ¹ A marginal note indicates that this תוספות should be inserted earlier (before ד"ה עד). ² When the נכרי is writing the ס"ת (even without a specific כוונה לשמה), he is writing it for a ס"ת, that כוונה is sufficient to render it לשמה. ³ Perhaps the contradiction was as follows; from the ruling of רשב"ג that we can by a ס"ת from a נכרי, we can infer that we do not require עיבוד לשמה (for it is hardly likely that this parchment found by the נכרי was נעבד לשמה [and as תוספות just said סתם עורות לאו לתפילין קיימי]), and in the other ברייתא we find that רשב"ג requires עיבוד לשמה. Our תוספות rejects this interpretation of the sגמרא' question. See ‘Thinking it over’. ⁴ See (footnote # 3 and) פני יהושע.

עד שיעבדם לשמן—Until he processes them for its purpose

OVERVIEW The ברייתא cited the view of רשב"ג than even the hides of בהמות טהורות must be processed לשמן in order to be able to write סת"ם on them.

כרבן שמעון בן גמליאל קיימא לן דבעי עיבוד לשמה כדמוכח בהנזקין (לקמן דף נד,ב) – We establish the ruling like רשב"ג that the hides must be processed לשמה, as is evident in פרק הנזקין, where it states – דההוא דאתא לקמיה דרבי אבהו אמר ליה ספר תורה שכתבתי גוילין שלו לא עבדתים לשמן – That there was that person who came before ר"א and said to him; ‘I did not process לשמה the parchment on which I have written a ס"ת’ – ומסיק¹ דנאמן אתה להפסיד שכרך ואין אתה נאמן להפסיד ספר תורה – And the גמרא concludes there that ר"א told him, ‘you are believed to lose your payment, but you are not believed to ruin the ס"ת – תוספות anticipates a difficulty: והא דאיפליגו אביי ורבא בפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מח,ב) בהזמנה אי מילתא היא² – And regarding the dispute between אביי ורבא in פרק נגמר הדין, whether ‘preparation’ is significant, or not – ומוקי התם פלוגתייהו בפלוגתא דרבן שמעון בן גמליאל ורבנן – And the גמרא there established that the dispute between אביי ורבא is dependent on the dispute between רשב"ג ורבנן regarding עיבוד לשמה; the explanation there – לא כמו שפירש שם בקונטרס דאביי דאמר מילתא היא כרבן שמעון בן גמליאל – Is not like רש"י explained it there that אביי who maintains הזמנה מילתא היא is according to רשב"ג – דבעי עיבוד לשמן³ – Who requires עיבוד לשמן – דאם כן קשיא הלכתא אהלכתא דקיימא לן כרבא לגבי אביי⁴ בר מיע"ל קג"ם – For if indeed it would be as רש"י interprets it there would be a contradiction from one ruling on another ruling, for we always follow רבא against אביי except for their disputes in יע"ל קג"ם,⁵ and we also rule like רשב"ג – תוספות offers his explanation of אביי ורבא בפלוגתא דרשב"ג ורבנן: אלא מפרש רבינו תם דאביי כרבנן דלא בעי עיבוד לשמן דסגי בשאר הזמנות – Rather, explains the ר"ת that אביי follows the רבנן, who do not require עיבוד לשמן, for the other preparation are sufficient to make it לשמן – שמתקנין הקלפים ומשרטטין אותם לשמן כיון דהזמנה מילתא היא⁶ – For we prepare the parchment and score it לשמן, that is sufficient since הזמנה מילתא היא – ורבא כרבן שמעון בן גמליאל דבעי עיבוד לשמן ולא הזמנה מועטת⁷ – However רבא follows רשב"ג who requires a total עיבוד לשמן, but not a minimal preparing since הזמנה לאו מילתא היא. תוספות anticipates an additional difficulty: ואף על גב דאמרינן בהתכלת (מנחות דף מב,ב) דרב כרבנן ושמואל כרבן שמעון בן גמליאל – And even though the גמרא in פרק התכלת states that רב is according to the רבנן (who do not require עיבוד לשמן) and שמואל is according to רשב"ג (who requires עיבוד לשמן) – והלכתא כרב באיסורי⁸ – And we know that the ruling is like רב in איסור laws against שמואל. Seemingly we have here a situation of קשיא הלכתא (כרב) אהלכתא (כרשב"ג)! תוספות responds: הכא הלכתא כשמואל – Here, regarding the laws of עיבוד לשמן, the ruling is like שמואל, not like רב – תוספות anticipates a difficulty: ואף על גב דאמר ליה התם אביי לרב שמואל בר יהודה האי תכלתא היכי צבעיתו לה – And even though that אביי there said to רשב"י, ‘how do you dye the תכלת’ – אמר ליה מייתי לן דם חלזון וסמנים ורמינן לה ביורה ושקלינן פורתא בביעתא – רשב"י answered him, ‘we bring the blood of the חלזון and herbs (for dying) and we place it in a pot, and boil it, and we take some of the dye in an egg shell – וטעמינן לה באודרא ושדינן לההיא ביעתא וקלינן להאי אודרא בנורא⁹ – And we test it by dyeing a piece of wool and we throw away that egg with the dye that is inside it and we burn the wool in fire – משמע דבעינן צביעה לשמן¹⁰ – It is apparent that we require that the dyeing of תכלת be לשמן – תוספות responds:

It will be necessary to say that אביי did not accept what רשב"י told him about making תכלת, for according to אביי there is no requirement of לשמה neither by עיבוד of the hides, nor by spinning of ציצית, and not by dyeing of תכלת.

SUMMARY תוספות rules that the הלכה is like רשב"ג that we require עיבוד לשמה (and it is in accordance with רבא who maintains הזמנה לאו מילתא היא).

THINKING IT OVER תוספות had two contradictions of הילכתא אהילכתא; one concerning רבא,¹¹ and the other concerning רב.¹² Regarding the רבא contradiction, תוספות remained adamant that the הלכה is like רבא (and not like אביי), however regarding the רב contradiction תוספות simply said that here the הלכה is not like רב, contrary to the rule of הלכתא כרב באיסורי. Why the difference in these two cases?

footnotes: ¹ In our גמרות the text reads כשם שאתה נאמן להפסיד שכרך אתה נאמן להפסיד ס"ת. In any event it is evident from that גמרא that if the parchment was not processed לשמה, the ס"ת would be פסול, like רשב"ג. ² The dispute (on מז,ב) is in a case where one wove shrouds for a deceased person (but it was not placed on him yet), according to אביי it is אסור בהנאה (as if the מת wore it already) since הזמנה (setting it aside, preparing it) is significant; however רבא maintains it is מותר בהנאה since הזמנה לאו מילתא היא. ³ רש"י explains that אביי who maintains הזמנה מילתא היא, meaning that the preparation is significant, will agree with רשב"ג that preparing the hide, which is like a הזמנה, must be taken as seriously as the act of the writing itself, so just like the writing must be לשמה the same with the עיבוד (the הזמנה) that it too needs to be done לשמה. However רבא who maintains that הזמנה לאו מילתא היא for it is insignificant, therefore the עיבוד, which is merely a הזמנה, does not require that it be done לשמה. ⁴ According to רש"י if רבא follows the רבנן and argues with רשב"ג, we have a contradiction, on one hand the הלכה is like רבא (who agrees with the רבנן and argues with רשב"ג) that הזמנה לאו מילתא היא, and on the other hand we follow רשב"ג (that [seemingly] הזמנה מילתא היא)! ⁵ יע"ל קג"ם is the סימן for the (only) six הלכות, where the ruling is like אביי against רבא. See ‘Thinking it over’. ⁶ Since we maintain הזמנה מילתא היא, so any type of preparation לשמה such as תיקון הקלפים (cutting them to size) ושרטוט is significant enough to consider that the קלף was made לשמה. ⁷ רבא maintains הזמנה לא מילתא היא, it is insignificant, therefore merely preparing the קלף does not make it לשמה, rather there is a requirement that the entire processing of the קלף, needs to be לשמה, for עיבוד is more significant than merely תיקון הקלף ושרטוט. ⁸ עיבוד לשמן is not a monetary issue but rather an איסור issue. See ‘Thinking it over’. ⁹ The little dye in the egg and the wool were used for testing whether the dye takes well, therefore we cannot use them for תכלת, since the wool was not dyed לשם תכלת, but only for testing purposes. This proves that צביעה לתכלת must be לשמה. ¹⁰ The גמרא there states explicitly regarding this story that ש"מ בעינן צביעה לשמן. However תוספות concluded previously that אביי agrees with the רבנן that we do not require עיבוד (or צביעה) to be לשמן! ¹¹ See footnote # 5. ¹² See footnote # 8.

מעלין בדמיהן עד כדי טרפעיק—We increase their value up to a Tarp’ik

OVERVIEW The ברייתא stated that even though we are not supposed to redeem things (from נכרים) for more than their value, nevertheless we can pay up to a טרפעיק more in order to redeem them. There is a dispute between רש"י and תוספות as to what we are redeeming for an extra טרפעיק.

מתוך פירוש הקונטרס¹ משמע דקאי גם אספרים – From the content of sרש"י' explanation it seems that this ruling applies also to ספרי תורה – וקצת תימה דאיך משוה הש"ס ספרים שדמיהן יקרים – And it is slightly puzzling how the גמרא can compare ס"ת, which are expensive – להעלות כדי טרפעיק כמו בתפילין ומזוזות² – To raise the payment only up to a טרפעיק, just like תו"מ, which cost much less –

Therefore it seems to תוספות that this addition of only a טרפעיק is regarding תו"מ, however for a ס"ת it would be a greater amount.

SUMMARY According to רש"י even for a ס"ת one may pay up to a טרפעיק more, however according to תוס' the addition of (just) a טרפעיק is regarding תו"מ only.

THINKING IT OVER Seemingly תפילין are more expensive than מזוזות, so why is תוספות agreeing that we are מעלה the same טרפעיק for both תפילין and מזוזות?!

footnotes: ¹ See רש"י ד"ה ת"ר who writes, אע"פ ששנינו אין לוקחין אותן ביותר מדמיהן טעמא שלא יתנו לב ויטריחו לשלול ספרים. ² It does not seem logical that we can add, above the market price, the same amount (a טרפעיק) for a ס"ת, which is very expensive as we will add for תו"מ, which are relatively much cheaper than a ס"ת!