ריש לקיש זבין נפשיה ללודאי—Reish Lokish sold himself to bandits

OVERVIEW The גמרא relates a somewhat bizarre story how ר"ל sold himself to לודאי, and eventually killed them all. תוספות explains how ר"ל came to do this.

This story occurred before ר"ל returned for the better (he did תשובה), for presumably after he did תשובה, he would not have denigrated himself so much.

SUMMARY ר"ל sold himself to the לודאי before he was חוזר בתשובה.

THINKING IT OVER

1. Was the זלזול that he sold himself or that he killed them?
2. How could תוספות say that this happened before he was חוזר למוטב,² the גמרא relates immediately after this story regarding the death of ר"ל, so seemingly this was in his later years?!³

footnotes: ¹ See ‘Thinking it over’. ² See footnote # 1. ³ See חי' מהריעב"ץ.

כריסי כרי—My stomach is my pillow

OVERVIEW ר"ל told his daughter that he needs no pillow for his stomach is his pillow.

It was their custom to lie on their stomachs, as the גמרא relates in מסכת זבחים, ‘ר"ל was lying on his stomach, and asked’ a question.

SUMMARY The custom in those days was to sleep on their stomachs.

THINKING IT OVER The ערוך maintains³ that one is not permitted to sleep on his stomach (face down); how will he explain this story of ר"ל that כריסי כרי?

footnotes: ¹ Others (see תוס' הרא"ש) amend this to read דרכו (instead of דרכן). ² See ‘Thinking it over’. ³ See תוס' נדה יד,א ד"ה אפרקיד and שו"ע או"ח סי' ס"ג סעי' א.

לוקח ומביא בכורים—He buys and brings Bikkurim

OVERVIEW The משנה states, if someone sells his field to a נכרי, he must buy the ביכורים (first ripened fruits) from the נכרי and bring them to ירושלים as ביכורים. Our תוספות offers a different reading of the text.

זו¹ גירסת הקונטרס דקנסינן ליה לחזור וליקח ממנו – This is the text according to רש"י, that we penalize the seller to go back and buy the ביכורים from the נכרי, and bring it to ירושלים – אבל² כולי האי לא קנסינן ליקח ממנו להפריש תרומות ומעשרות – However, we do not penalize him that much that he should buy from the נכרי sufficient produce in order to separate תו"מ from the crops – תוספות disagrees with פרש"י: ומיהו קשה לרבינו תם דבגמרא³ מייתי ראיה מהא דיש קנין לעובד כוכבים – However the ר"ת has a difficulty with this פרש"י, for the גמרא brings proof from our משנה that a נכרי has an acquisition in ארץ ישראל to remove the חיוב תו"מ from the field which he bought in א"י; the proof is that we require the seller to buy ביכורים from the נכרי, (only) – דמפני תיקון העולם אין דאורייתא לא – Because of תיקון העולם, but מה"ת there is no חיוב to buy the ביכורים from the נכרי, since once the נכרי bought the field he removed the חיוב from it, for יש קנין לעכו"ם. This concludes the גמרא. תוספות asks – מנא ליה דילמא תיקון העולם קאי אהא דחייבוהו ליקח⁴ – How does the גמרא know from our משנה that יש קנין לעכו"ם, perhaps אין קנין לעכו"ם and there is a חיוב ביכורים מה"ת, and the תיקון העולם is referring to this fact that they obligated the seller to buy?! תוספות offers his interpretation and rendition of the text: ואומר רבינו תם דברוב ספרים לא גרסינן ומביא בוי"ו – And the ר"ת says that in most texts it does not read ומביא with a וי"ו, but rather it reads לוקח מביא ביכורים – והכי קאמר כל אדם הלוקח ממנו מביא בכורים לא שנא מוכר לא שנא אחר⁵ – And this is the meaning of the משנה, any person who buys from the נכרי, brings ביכורים, no difference whether it is the seller or someone else – ורבינו חננאל גרס הלוקח מביא כולי וכן בירושלמי:⁶ And the ר"ח is גורס that הלוקח מביא, etc. (without a וי"ו) and so too is the גירסא in תלמוד ירושלמי

SUMMARY According to רש"י the seller must buy the ביכורים, while תוספות maintains that whoever buys produce from the נכרי, he must bring ביכורים.

THINKING IT OVER

1. תוספות learns that whoever buys the produce, he needs to bring the ביכורים.⁷ According to תוספות, what is the תיקון העולם; how does this accomplish anything?!⁸
2. According to תוספות, why does the משנה states המוכר וכו' לעכו"ם לוקח מביא ביכורים, it should have simply stated הלוקח מן העכו"ם מביא ביכורים?!⁹
3. Does תוספות distinction¹⁰ between ביכורים and תרו"מ apply only to פרש"י, or also to פי' התוס'?

footnotes: ¹ לוקח ומביא ביכורים. ² תוספות may be alluding to a slight difficulty in פרש"י, why did they obligate him to purchase ביכורים but not תו"מ. See ‘Thinking it over’ # 3. ³ מז,ב. ⁴ Even if we maintain אין קנין לעכו"ם so there is a חיוב of ביכורים and תו"מ on the produce, but that חיוב will be on whichever ישראל will buy the produce, not on the seller. The תיקון העולם is that we force the seller to buy the ביכורים, but there is no תיקון העולם for bringing ביכורים; that is a חיוב מדאורייתא since אין קנין לעכו"ם. ⁵ The proof of the גמרא that יש קנין לנכרי, is now understood, for if אין קנין why is the byer obligated to bring ביכורים only מפני תיקון העולם, he should be obligated מה"ת if אין קנין. See ‘Thinking it over’ # 1 & 2. ⁶ In our פרק ה"ט. ⁷ See (text by) footnote # 5. ⁸ See מהר"ם. ⁹ See מהרש"א. ¹⁰ See footnote # 2.

אמר רבה אף על פי שאין קנין כולי—Rabboh said, even though there is no acquisition, etc.

OVERVIEW The גמרא cites a dispute between רבה who maintains אין קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מידי מעשר, and רבי אלעזר who maintains יש קנין לעכו"ם וכו'. Our תוספות reconciles the view of רבה with seemingly contradictory sources.

תוספות anticipates a difficulty: והא דתניא לעיל¹ (דף מג,ב) אף על פי שעשה² ישראל נימוסו פטורה מן המעשר אלמא יש קנין – And this which the ברייתא taught previously, ‘even though the נכרי made his field as collateral for the ישראל, nevertheless it is exempt from מעשר’; it is evident that יש קנין, which contradicts the view of רבה – תוספות responds: איכא לאוקמא בסוריא כדמשני לקמיה³ – We can establish that ברייתא that the field was in סוריא as the גמרא answers shortly – תוספות anticipates another difficulty: וההיא דהשואל (בבא מציעא דף קא,א) דהמקבל⁴ שדה אבותיו⁵ מן העובד כוכבים דמעשר⁶ ונותן לו – And regarding that משנה which is cited in פרק השואל, ‘one who contracts to service the field of his fathers from a נכרי, the rule is that he must first give מעשר from the entire produce and then give to the נכרי his share’ – ודחי לה התם דלעולם יש קנין⁷ – And the גמרא there rejects the proof, that really יש קנין, and the reason he is required to give the entire מעשר is a קנס. תוספות responds: אף על פי שהדיחוי אמת⁸ כדדייק מדנקט מציק⁹ מכל מקום ראיה גמורה ליכא – Even though the rejection is valid, as the גמרא infers from another ברייתא which mentions that the נכרי was a מציק, nevertheless it is not a perfect proof – ולעולם מצי למימר רבה דסבר אין קנין¹⁰ – So really רבה can still maintain that אין קנין. תוספות anticipate a different contradiction, regarding the view of רבי מאיר: ומיהו אשכחן רבי מאיר דסבר יש קנין בסוף פרק קמא דעבודה זרה (דף כא,א) – However we do find that ר"מ maintains in the end of the first פרק of מסכת ע"ז that יש קנין – דאמר אין משכירין להן שדות¹¹ משום דמפקע להו ממעשרות – Where ר"מ states there in the משנה, we do not rent out fields to נכרים, and as the גמרא there explains, because he exempts the field from מעשרות – דכל זמן שהיא של ישראל כל מי שזורעה חייב במעשר – For as long as it is owned by a ישראל, whoever plants it is חייב במעשר – וכי זבנה לעובד כוכבים הזורעה¹² פטור דיש קנין – But when he sells it to a נכרי, whoever plants it is פטור from מעשרות since יש קנין – דאי אין קנין¹³ אין זו הפקעה מה שאין עובד כוכבים מעשר קרקע החייבת – For if we maintain אין קנין, the fact that the נכרי is not מעשר land which is מחוייב במעשר, would not be considered הפקעה from מעשרות; תוספות proves this – דהתם פריך¹⁴ בית נמי מפקיע ממזוזה ומשני מזוזה חובת הדר היא ואין זה הפקעה – For the גמרא asks there, by a house he is also exempting it from מזוזה, and the גמרא answers that the obligation of putting up a מזוזה is on the dweller, and it is not considered הפקעה. ¹⁵ We have thus established that ר"מ maintains יש קנין – תוספות therefore asks: והא דאמר רבי מאיר בפרק רבי ישמעאל (מנחות דף סו,ב) – And this which ר"מ stated in פרק ר"י – תורמין משל עובד כוכבים על של ישראל – One may separate תרומה from the produce of a נכרי on the produce of a ישראל; this would indicate that אין קנין, for if יש קנין the produce of the נכרי is פטור from תו"מ (and we cannot be תורם מן הפטור על החיוב); this contradicts what we said previously that ר"מ maintains יש קנין – תוספות responds: התם איירי כשגדלו ביד ישראל ולהכי מוקי פלוגתייהו¹⁶ במירוח¹⁷ העובד כוכבים ולא ביש קנין – There we are discussing that it grew by a ישראל,¹⁸ and therefore the גמרא there establishes that their dispute¹⁹ is regarding מירוח העכו"ם,²⁰ but not whether יש קנין – תוספות concludes that since ר"מ maintains יש קנין –

So therefore when the גמרא here challenged ר"א (who maintains יש קנין) from sources which maintain אין קנין, he could have answered, ‘I agree with ר"מ’ who maintains יש קנין, but anyway the גמרא answers properly that there is no question from this source.****

SUMMARY רבה maintains אין קנין except in סוריא. ר"מ maintains יש קנין.

THINKING IT OVER תוספות asks on רבה from the גמרא in השואל.²³ Why does not תוספות answer that the גמרא in השואל is discussing סוריא where רבה agrees that יש קנין (as תוספות answered before)?!

footnotes: ¹ The נכרי borrowed money from the ישראל and set up his field as a משכון (see תוס' there ד"ה הא [TIE footnote # 10] that the ישראל eats the פירות), the ישראל is exempt from תרו"מ; proving that יש קנין. ² In the ברייתא there it reads אע"פ שעשה לו (לישראל) נימוסו, so here too it should seemingly read שעשה לישראל נימוסו. ³ See the bottom of this עמוד. We can maintain that כיבוש יחיד לא שמיה כיבוש so the חיוב מעשרות in סוריא is only מדרבנן, and therefore by a חיוב מדרבנן a נכרי has קנין להפקיע (see רש"י there ד"ה בסוריא). See רש"ש, who asks, why did not the גמרא ask this question and give this answer as it did regarding the ברייתא of ישראל שלקח . ⁴ המקבל means that he is contracting to be a sharecropper (the מקבל does all the work) and he and the owner either divide the produce or he gives the owner a certain amount (or percentage) from the produce. ⁵ In the גמרא there שדה אבותיו can mean a Jewish field (in א"י), or it can mean the sharecropper’s parents field, which the נכרי took away by force, עיי"ש. ⁶ Let us assume that the field yielded a hundred bushels, which would give the מקבל fifty and the נכרי fifty. However we require the מקבל ישראל to set aside ten bushels for מעשר (to give to the לוי). The נכרי receives fifty bushels (he is not concerned for מעשר) and the ישראל receives only forty. We make the ישראל pay five extra bushels for the share of the נכרי. This would seemingly prove that אין קנין, therefore there is a חיוב מעשרות. ⁷ The conclusion therefore is יש קנין, which contradicts the view of רבה. See’ Thinking it over’. ⁸ Generally when we try to prove something from a source, we may reject this proof by saying, ‘we can interpret this source in a different way, so there is no proof’. At that point there is no proof either way pro or con, since we can interpret the source either way. However there in השואל, the rejection of the initial assumption (that אין קנין) was not merely a rejection that we can interpret it differently, but rather the initial assumption was refuted. The גמרא there brought proof that we must maintain יש קנין since a similar ברייתא mentioned מציק and the only way we can understand why he mentions מציק, is if we assume יש קנין. See the גמרא there for the details. ⁹ A מציק is a powerful person who forcibly takes what he wants illegally. ¹⁰ Perhaps רבה can find another way how to interpret מציק even if we maintain אין קנין, or perhaps רבה can interpret the סוגיא there as רש"י interprets it there in השואל so we can still maintain אין קנין (see נחלת משה). ¹¹ We do not rent them the fields because of a גזירה that if we rent to them, we may sell it to them and by selling we are מפקיע the field from מעשרות, as תוספות continues to explain. ¹² The זורעה is פטור even if he is a ישראל. ¹³ תוספות is explaining, how are we sure that ר"מ maintains יש קנין since the reason is הפקעה ממעשרות, perhaps אין קנין (and if a ישראל plants it he will be חייב במעשרות), but nevertheless it is still considered הפקעה ממעשרות because the נכרי is not giving מעשר from a field which is מחוייב במעשרות. ¹⁴ In the משנה there, ר"מ stated that one cannot rent out houses and certainly not fields to נכרים. The גמרא explained that by houses, there is only the איסור of חנייה בארץ, but by a field there is an additional איסור of הפקעה ממעשרות. The גמרא asked that by houses there is also the additional issue of הפקעה ממזוזה. The גמרא answered מזוזה חובת הדר ¹⁵ The obligation of putting up a מזוזה does not depend on the owner of the house, but rather on the one who lives there. Therefore if we sell a house to a נכרי and he lives in the house, there is no הפקעה from מזוזה, since a נכרי is not מחויב in a מזוזה. The same will apply to מעשר, even if we maintain אין קנין (so the field is מחוייב במעשר), but since the נכרי, who is harvesting the produce is not מחוייב במעשרות, it is not considered הפקעה ממעשרות. However if we maintain יש קנין then it is considered הפקעה ממעשרות, because previously when the ישראל owned it, whoever planted that field is מחוייב במעשרות, but now that the נכרי owns it (and we maintain יש קנין), even if a ישראל plants it he will be פטור ממעשרות, therefore the sale to a נכרי is considered הפקעה ממעשרות. ¹⁶ ר' יוסי ור"ש argue with ר"מ (ור' יהודה) and maintain that one may not be תורם from a נכרי to a ישראל. ¹⁷ מירוח mean smoothing out the pile of grain. It is at this point when there is a חיוב to separate תרומה. ¹⁸ The ישראל grew the grain (so there is no issue of יש קנין, etc.), however it was sold to a נכרי and he did the מירוח. ¹⁹ The גמרא introduces the abovementioned dispute (footnote # 16) saying מירוח עכו"ם תנאי היא. ²⁰ ר"מ maintains מירוח עכו"ם is not פוטר while ר"י ור"ש maintain מירוח עכו"ם is פוטר. ²¹ See רש"ש who comments that we do not find any question on ר"א. Rather תוספות may mean that when the רבה brings his proof (by saying מנא אמינא לה), this presents a difficulty for ר"א. Regarding this (implicit) question, ר"א could have said that he follows the view of ר"מ. ²² See footnote # 21. The גמרא refutes the proof of רבה, by saying לא לעולם דישראל וכו' אדעתיה דעכו"ם מי מפקרי. ²³ See footnote # 7.

מר סבר דיגונך¹ ולא דיגון עובד כוכבים—One master maintains, ‘your piling’, but not the gentile’s piling

OVERVIEW The גמרא cites a מחלוקת whether יש קנין לעכו"ם וכו' להפקיע ממעשרות (the view of ר"א) or אין קנין (the view of רבה. The גמרא explains that they argue how to understand the word דגנך (as in מעשר דגנך). ר"א understand it literally (grain); only your grain (which grows in the sישראל' field) is liable for מעשר, but not דגן עכו"ם, while רבה understands דגן to mean דיגון (piling up of the grain) therefore דגנך comes only to exclude דיגון עכו"ם, but not דגן עכו"ם. There is a dispute between רש"י and תוספות as how to understand the מחלוקת between ר"א ורבה.

מתוך פירוש הקונטרס² משמע דהא בהא תליא – From the content of sרש"י' explanation it seems the one (יש קנין or אין קנין) is dependent on the other (מירוח נכרי פוטר or לא פוטר) – דלרבה דאמר אין קנין ודריש דיגונך ולא דיגון עובד כוכבים – That according to רבה who maintains אין קנין, for he expound דיגונך (not דגנך) to exclude דיגון נכרי only, but not דגן נכרי – אית ליה מירוח העובד כוכבים פוטר – He will maintain that מירוח נכרי exempts from מעשר – ולרבי אלעזר דאמר יש קנין ודריש דגנך ולא דגן עובד כוכבים – And according to ר"א, who maintains יש קנין because he expounds 'דגנך' to exclude דגן נכרי – אית ליה דמירוח העובד כוכבים אינו פוטר³ – He will therefore maintain that מירוח נכרי does not exempt from מעשרות. תוספות asks on פרש"י: וקשה דכמה תנאים נחלקו במירוח העובד כוכבים – And this is difficult to accept for many תנאים argue whether מירוח נכרי is פוטר or not – ואם כן כל אותם תנאים נמי נחלקו ביש קנין ואין קנין – So therefore it will turn out (according to פרש"י) that all those תנאים will also argue whether יש קנין or אין קנין וזהו דוחק דרבה ורבי אלעזר נחלקו בפלוגתא דכל הנהו תנאי⁴ – And this is a difficulty to say that רבה ור"א are arguing in the dispute of all these תנאים – An additional question on פרש"י: ועוד דמשמע במנחות בפרק רבי ישמעאל (דף סז,א) – And furthermore it seems in מסכת מנחות in פרק ר"י – דכולהו תנאי דרשי דיגונך ולא דיגון עובד כוכבים ואפילו מאן דמחייב מירוח העובד כוכבים – That all the תנאים (both those that maintain מירוח נכרי פוטר and those that maintain אינו פוטר) expound דגנך to mean דיגונך ולא דיגון עכו"ם and even the one who obligates מירוח נכרי in מעשר – אלא דדריש מיעוט אחר מיעוט דתרי דגנך כתיבי⁵ – However that תנא, who maintains דיגון נכרי חייב, expounds ‘an exclusion after an exclusion’,⁶ for דגנך is written twice⁷ – תוספות offers his interpretation: לכך נראה דרבה ורבי אלעזר אתו ככולי עלמא – Therefore it appears to תוס' that רבה ור"א can work out according to everyone, whether we maintain מירוח נכרי פוטר or not – ודריש נמי רבי אלעזר דיגונך ולא דיגון עובד כוכבים מדכתיב דגנך ולא כתיב תבואתך⁸ – And ר"א also expounds דיגונך ולא דיגון עכו"ם (to exclude מירוח נכרי) even though he expounds דגנך ולא דגן עכו"ם, since it written דגנך and it is not written תבואתך; the תורה could have written תבואתך – דאי הוה כתיב תבואתך הוה דרשינן שפיר נמי תבואתך ולא תבואת עובד כוכבים – For if תבואתך were written we would have also correctly expounded it to mean תבואתך (of a ישראל), but not⁹ תבואת עכו"ם – תוספות responds to an anticipated difficulty:¹⁰ ומכל מקום דריש נמי דגנך ולא דגן עובד כוכבים מדלא כתיב דיגונך בהדיא¹¹ – But nevertheless we also expound דגנך to mean דגנך ולא דגן עכו"ם, since it is not written דיגונך explicitly – תוספות asks: ואם תאמר כי היכי דדרשינן גבי דיגונך למאן דמחייב מירוח העובד כוכבים – And if you will say, according to the one who obligates מירוח נכרי, so just as we expound דיגונך which is written twice to be מחייב מירוח נכרי, since – אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות הכי נמי נדרוש גבי דגנך – אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, we should similarly expound regarding דגנך (which excludes תבואת נכרי) and say אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות and תבואת נכרי should be חייב – תוספות answers:

And one can say that it is not logical to assume that we should establish the rule of מיעוט אחר מיעוט for all aspects of this דרשה (both for דגן and for דיגון) it is sufficient that we apply it to only one דרשה (of דיגון).¹³****

SUMMARY According to (תוספות understanding of) רש"י, the two לימודים of דגנך and דיגונך are mutually exclusive, however according to תוספות both לימודים are applied since the תורה did not write תבואתך or דיגונך. The concept of אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, is applied only to דיגונך but not to דגנך.

THINKING IT OVER Once תוספות explains that דגנך is written twice,¹⁴ we can answer that ר"א derives both לימודים (of יש קנין and מירוח נכרי פוטר) from the two times that דגנך is written, why is it necessary to get involved that it does not say תבואתך or דיגונך?!¹⁵

footnotes: ¹ This refers to the act of piling up the grain into a smooth pile. ² רש"י בד"ה דיגונך writes,שאם מירחן עובד כוכבים והן שלו בשעת מירוח שהוא גמר מלאכתן למעשר מירוח העובד כוכבים פוטרן ואפי' לקחן מישראל בשבולין אבל אם הגדילו בקרקע העובד כוכבים ולקחן ישראל בשבולין ומירחן חייבין במעשר דקרקע א"י ביד עובד כוכבים לא הופקעה קדושתה. See מהר"ם שי"ף that רש"י should have just concluded אבל דגנך לא דריש. עיי"ש. ³ There is only one מיעוט to exclude a נכרי, the word דגנך; which may be read simply as דגן (grain) or it may be read as דיגון (see later in this תוספות, meaning מירוח). If we read it as דגן it excludes the grain of a נכרי, hence יש קנין, but it cannot exclude מירוח נכרי (if the land belongs to a ישראל; if, however, we read it דיגון (meaning מירוח) it exempts מירוח נכרי (even if the land belongs to a ישראל), but it does not exclude the land of a נכרי (if the מירוח is done by a ישראל). ⁴ If we assume like רש"י that the question of יש קנין or אין קנין is inextricably tied to the issue whether or not מירח נכרי פוטר, it would then turn out that those תנאים who argue whether מירוח נכרי פוטר also argue whether יש קנין or אין קנין, so why do רבה ור"א make (what seems) a new מחלוקת whether יש קנין or אין קנין, they each could have respectively said that the agree with those תנאים that maintain their respective opinions?! ⁵ See רש"י there ד"ה התם that the word דגנך regarding מעשר is written (at least) twice, once in דברים (ראה) יב,יז [לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך], and שם יד,כג (ואכלת לפני וגו' מעשר דגנך). See ‘Thinking it over’. ⁶ The word דגנך is an exclusion; your דגן, but not the דגן of a נכרי. However when an exclusion is written twice we say אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, that it comes to include, so in this case it comes to include דיגון (מירוח) נכרי instead of excluding it. ⁷ It is apparent that the two concepts of יש קנין and מירוח are not interdependent; one can maintain either יש קנין or אין קנין and nevertheless maintain מירוח נכרי is פוטר or not. This is not like רש"י who makes them dependent on each other. ⁸ If the תורה would have merely wanted to exclude תבואת נכרי but not מירוח נכרי, the תורה could have written תבואתך (instead of דגנך), the fact that דגנך was written, indicates that we can make two דרשות one for דגנך ולא דגן נכרי and the other for דיגונך ולא דיגון נכרי. ⁹ The תורה did not write תבואתך, but rather דגנך to teach us that we can also exclude דיגון נכרי (מירוח). ¹⁰ The תורה wrote דגנך (and not תבואתך), so perhaps we should only exclude דיגון נכרי (מירוח), but not to exclude תבואת נכרי (since the תורה did not write תבואתך)?! ¹¹ If the intent of the תורה was to exclude only מירח נכרי (but not תבואת נכרי) the פסוק should have stated דיגונך (not דגנך); the fact that it was written דגנך (and not דיגונך and not תבואתך) allows us to exclude both תבואת נכרי and מירוח נכרי. [However even though we exclude מירוח נכרי, nevertheless we can also maintain that מירוח נכרי is חייב if we subscribe to the notion that אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות.] ¹² The concept of אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות is a חידוש therefore we prefer to limit it to one case only ¹³ See תוספות הרא"ש who writes; דלא מיסתבר לאוקמי מיעוט אחר מיעוט לכל מיעלי אלא אהא דנפיק ליה משינוי משמעות הלשון דהיינו דיגון, ועוד דמסתבר ליה לאוקמי חיובא בתבואה שגדלה ברשות ישראל. The reason we are ממעט דיגון is because of a שינוי לשון (that it does not state clearly תבואתך, but the word דגן itself does not mean דיגון), therefore we can say that it is not a real מיעוט, אלא לרבות. Secondly it is more logical to be מחייב תבואה that grew by a ישראל (regardless who made the מירוח) that to be מחייב מירוח ישראל if it was grown by a נכרי. ¹⁴ See footnote # 5. ¹⁵ See מהרש"א ומהר"ם שי"ף.

אדעתא דעובד כוכבים מי מפקרי—Did he make it ownerless intending a Gentile

OVERVIEW The גמרא assumes that when a ישראל is מפקיר, he intends it to be הפקר only for other Jews but not for נכרים. Our תוספות reconciles our גמרא with a seemingly contradictory גמרא.

תוספות anticipates a difficulty: והא דפליגי רבי יוחנן וריש לקיש בירושלמי דפרק ו' דמסכת פאה – And regarding the dispute between ר"י ור"ל in the sixth פרק of מסכת פאה in the תלמוד ירושלמי – בהפקיר לישראל ולא לעובדי כוכבים דרבי יוחנן אמר הפקר¹ – In a case where one was מפקיר for ישראל only, but not for עכו"ם, where ר"י maintains that it is a valid הפקר – תוספות responds:

When did ר"י maintain that it is a valid הפקר, when a ישראל took it, however if a נכרי took it, it is considered as a mistaken הפקר, and it is not הפקר!

SUMMARY הפקיר לישראל ולא נכרי is הפקר only if the ישראל was זוכה the הפקר.

THINKING IT OVER How can תוספות compare the case there where there was an actual הפקר (and therefore it may include even נכרים; regardless of what he said) to our case here where he left it as לקט שכחה ופאה (not הפקר) for עניי ישראל exclusively, therefore a נכרי cannot acquire it!²

footnotes: ¹ In the question תוספות is assuming that it is הפקר for everyone, meaning that if the נכרי got to it first it belongs to him. However here we concluded that a ישראל is מפקיר only for other ישראלים, but not for נכרים?! See ‘Thinking it over’. ² See אוצר מפרשי התלמוד # 123.