ואי עבדת אהני—And if you do, it will be effective

OVERVIEW We learnt in our משנה that בפ"נ is not required in א"י; the same applies to בבל. The question is what would be the status of המביא גט בא"י or בבל and the שליח said בפ"נ? Is it the same as חו"ל and therefore the בעל can no longer be מערער, or since there was no תקנה to say בפ"נ in א"י, the בעל can be מערער even if the שליח said בפ"נ. Our תוספות offers an opinion. ------------------ משמע דבפני נכתב מועיל בארץ ישראל – It seems¹ that saying בפ"נ in א"י accomplishes that we will pay no attention to any challenge by the husband. תוספות asks: והא דאמר בסוף פרק ב' (לקמן דף כג,ב) בארץ דלאו אדיבורה² סמכינן מהימנא – And that which the גמרא says at the conclusion of the second פרק³: ‘In the land of ישראל where we do not rely on her statement⁴, she is trusted’ to be a שליח הגט. The phrase ‘we do not rely on her statement’ seems to indicate that we do not accept what she is saying, in contrast to what the גמרא states here that 'ואי עבדת אהני'. תוספות explains: the phrase later in the גמרא; that 'לאו אדיבורה דידה סמכינן' – היינו משום דאיירי בלא אמר בפני נכתב כסתם מביאי גט בארץ ישראל – Is valid because we are discussing a case where the woman did not say בפ"נ, she merely brought the גט in the usual manner that גיטין are brought inside א"י; where the שליח says nothing, as is the rule. Therefore the גמרא there states דלאו אדיבורה דידה סמכינן; we are not dependent on her statement, since she made no statement.

However, if the שליח הגט did say בפ"נ (whether man or woman⁵) we will rely on their statement as the גמרא states here; ואי עבדת אהני.

SUMMARY A שליח who says בפ"נ in בבל or א"י is believed to the extent that we pay no attention to ערעור הבעל.

THINKING IT OVER Why does תוספות say⁶ 'משמע' (it seems)? Seemingly the גמרא states so clearly!⁷

footnotes: ¹ The statement ואי עבדת אהני allows us to conclude that בפ"נ helps even in (א"י or) בבל. See ‘Thinking it over’. ² The ב"ח inserts here the word 'דידה'. ³ The גמרא there is attempting to reconcile two contradictory statements whether certain woman are to be trusted as שלוחי הגט. What follows in תוספות is the initial answer of the גמרא. ⁴ Because בפ"נ is not required; we do not need her testimony. ⁵ Except for the five women mentioned in that משנה סוף פרק ב'; whom we do not trust and if they said בפ"נ it is as if they did not say anything, and קיום will be required if the בעל is מערער (see תוה"ר). ⁶ See footnote # 1. ⁷ See סוכת דוד אות יח.

ויתנו (את) הילד בזונה —And they gave away the child for a זונה Overview ר' אביתר taught that the people who come to study in א"י are practicing what the נביא decries as ויתנו הילד בזונה וגו'. Our תוספות explains what is meant by this comparison.

לפי¹ שהן משתהין בארץ ישראל בניהם ובנותיהם משתעבדים בשביל מזונות – Since the בני בבל, who would travel to א"י to learn תורה, would tarry in א"י, their sons and daughters would be ‘enslaved’ on account of food; they had to work in order to sustain themselves – והיינו בזונה בשביל מזונות – And that it the meaning of the verse that the child was given away for a 'זונה'; that means on account of food. The word זונה has the same root as the word מזונות. תוספות offers an alternate explanation:

And an additional³ explanation is as the תלמוד ירושלמי relates there was a story where one person sold his daughter⁴ (for a maid) in order to study תורה, and he left her and studied. Summary The בני בבל would cause their children to become enslaved for food since they left them. One even sold his daughter for a maid to enable him to study.

THINKING IT OVER What are the relative merits of the two explanations in תוספות?

footnotes: ¹ תוספות is negating פרש"י (see אמ"ה # 91). ² See מהר"ם who (either) inserts 'ר"ת' or 'ר"י'; or deletes 'כדאמר'. This statement is not found in our ירושלמי (See אמ"ה # 92). ³ See נח"מ that this interpretation explains the end of the פסוק, which states והילדה מכרו ביין. ⁴ According to this interpretation the verse would be more literal; for he actually sold his daughter (not merely caused her to find work). In addition selling a daughter for a maid has a more literal connotation of her becoming a זונה (as opposed to משתעבדים בשביל מזונות).

אמר רבי יצחק שתים כותבין—Said ר' יצחק: two may be written

OVERVIEW שירטוט is the process where the parchment is scored or etched in straight parallel lines for the entire width of the column to be written. [This enables that the lines be written straight and neat.] The תלמוד ירושלמי states¹ that שירטוט is a requirement הלכה למשה מסיני when writing תורה scrolls. ר' יצחק adds that even when writing three words (four words according to the מתניתא) of a פסוק, there is a requirement of שירטוט. The גמרא in מגילה states²: תפילין do not require שירטוט, however a מזוזה does require ³שירטוט. Our תוספות will discuss various aspects of שירטוט.

בעל הלכות גדולות פסק כרבי יצחק – The בה"ג ruled like ר' יצחק; you may write (only) two words without שרטוט, but not three words – ואף על גב דפליג אמתניתא דיודע היה שאינה עיקר – And even though ר' יצחק is disputing a ברייתא, which permits three words without שירטוט, nevertheless the בה"ג follows the ruling of the אמורא ר' יצחק against the תנא of the ברייתא, for ר' יצחק knew that this ברייתא was not correctly transmitted⁴. ואומר רבינו תם וכן פירש רבינו יצחק בן אשר בשם רבינו אליהו – And the ר"ת says and the ריב"א also expounded the same in the name of ר' אליהו, that this ruling requiring שירטוט, is valid only – דדוקא שמתכוין לכתוב הפסוק לדרשה כי הכא – When he specifically intends to write the פסוק for the purpose of interpreting it, like here in this case when ר' אביתר quoted the פסוק to interpret it in a דרשה format; that it is referring to those תלמידים who come from בבל to א"י to study תורה – אבל כשאדם שולח איגרת לחבירו מותר לכתוב לשון המקרא כדי לכתוב לשון צח – However, when someone sends a personal letter to his friend it is permitted to (quote and) write a פסוק in order to write in an articulate syntax; this can be done even – בלי שרטוט – without scoring the paper/parchment.⁵ תוספות now presents a contradiction to this assumption. מיהו בירושלמי פרק בתרא דמגילה משמע קצת דאסור – However in the תלמוד ירושלמי in the last פרק of ⁶מסכת מגילה there is somewhat of an indication that it is forbidden to write (part of) a פסוק even in a personal letter without שרטוט – דקאמר התם מהו לכתוב תרתין תלת מילין מן פסוקא – For it says there in the תלמוד ירושלמי: ‘What is the ruling; is one permitted to write two or three words from a פסוק without שרטוט?’ ומייתי רב מונא שלח כתב לרבי אושעיא בר שימי – And the ירושלמי relates the following: רב מונא sent a letter to ר' אושעיא בר שימי, stating (presumably in the salutation): ראשיתך מצער היה מאד ישגא אחריתך – ‘Your beginning may have been paltry; however your end will wax enormously great**’⁷ – משמע שלא היה כותב אלא לשם איגרת שלומים ולא לדרשה – It seems that he was [not] writing** this phrase [for any other purpose] only as a letter of personal greeting and he had no intent of writing this for a דרשה – ואף על פי כן היה מקפיד שלא לכותבו כסדר – And nevertheless he was scrupulous not to write the פסוק in its proper sequence. He changed the order of the פסוק, so as not to write a proper פסוק (of three words or more) without שרטוט. This would seem to contradict what the ר"ת and the ריב"א maintain. תוספות responds: ומיהו הרבה מביא שם שנראה שהיו כותבין לדרשה – However the ירושלמי there relates about many others, who scrambled the פסוקים in their various letters where it appears they were writing it for the purpose of a דרשה⁸ – דקאמר מר עוקבא שלח כתב לריש גלותא דהוה קאי ודמיך בזמרא – For the ירשלמי relates that מר עוקבא sent a letter to the exilarch⁹ who would arise and go to bed with song – פירוש כשהיה שוכב וקם היו מזמרין לפניו – Meaning when he would lie down to sleep, and arise in the morning, they would sing for him. מר עוקבא disapproved of this conduct and sent him a letter reprimanding him, paraphrasing a ¹⁰פסוק: ישראל אל תשמח אל¹¹ גיל בעמים וכן הרבה מביא שם – ‘Do not rejoice O Israel do not be happy amongst the nations’. And the ירושלמי also relates there many other similar instances¹². תוספות poses a question ואם תאמר דאמר בהקומץ רבה (מנחות דף לב, ב) ובפרק ב' דמגילה (דף יח,ב) – And if you will say; that it states in פרק הקומץ רבה and in the second פרק of מסכת מגילה – דתפילין אין צריכין שירטוט – That the פרשיות of תפילין do not require שירטוט; but how can that be?! והלא אפילו שלש או ארבע תיבות צריכין שרטוט – For do not even three or four words¹³ require שרטוט?! How can those גמרות state that תפילין do not require שרטוט. There seems to be a contradiction between those גמרות and ר' אביתר. תוספות answers: ואומר רבינו תם דתפילין לא בעי שרטוט על כל שיטה ושיטה – And the ר"ת says; that when those גמרות said that תפילין do not require שרטוט it meant that תפילין do not require שרטוט on every single line of the פרשיות (as opposed to מזוזה) – אבל עושה שרטוט אחת למעלה וכותב תחתיו כמה שיטין – However, he is required to make one line of שרטוט on the top of the page and he may write underneath this line of שרטוט many lines of the ¹⁴פרשיות של תפילין. ואומר רבינו תם דאין לשרטט תפילין על כל שיטה ושיטה – And furthermore says the ר"ת that one should not be משרטט תפילין on each line; not only is it not required, but it should not be done! כדאמר עלה בירושלמי בפרק במה מדליקין כל הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט – As the ירושלמי states¹⁵ in פרק במה מדליקין concerning this type of issue; ‘whoever is exempt from an obligation and nevertheless performs it, he is called a simpleton.’ This will apply by תפילין as well. Since the גמרא says that תפילין do not require שירטוט (on every line), therefore one who is משרטט on every line is a simpleton and not conducting himself in a praiseworthy manner.¹⁶ תוספות will offer proof for his contention that there should be no שירטוט for תפילין. וכן משמע בהקומץ רבה (שם דף לב,ב) דקאמר התם תפילין אין צריכין שרטוט – And it is also indicated likewise in the previously quoted גמרא in מסכת מנחות פרק הקומץ רבה, that שירטוט should not be done for תפילין וס"ת for the גמרא there states, that there is no requirement of שרטוט for תפילין – ופריך מהא דתניא ספר תורה שבלה ותפילין שבלו אין עושין מהן מזוזות – And the גמרא challenges this statement from that which we learnt in a ברייתא; ‘a תורה scroll that decayed or תפילין that decayed, we are not permitted to utilize their remains for מזוזות¹⁷ – לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה – Because we may not degrade an object which had a stricter level of holiness to an object which possesses a more lenient level of holiness’. The level of holiness possessed by a ספר תורה and תפילין is greater that that possessed by ¹⁸מזוזות. This concludes the ברייתא quoted in the גמרא in מנחות. The גמרא there continues to present its question: הא מורידין עושין והא מזוזה בעי שירטוט – ‘If however, it would be permitted to degrade מקדושה חמורה לקדושה קלה it would be permitted to utilize the decayed ס"ת ותפילין for מזוזות; but מזוזה requires שירטוט; implying that we cannot use the ס"ת ותפילין for מזוזות since they do not have שירטוט and מזוזה requires שירטוט – ומשני תנאי היא – And the גמרא answers this question saying: that this law whether**** שירטוט is required by מזוזה or not is an argument between תנאים’. This concludes the entire quote from the גמרא. תוספות will now conclude his proof that one is not משרטט ס"ת ותפילין. ומדלא משני הכא במאי עסקינן במשורטטין משמע דאין רגילות לשרטט כלל – And since the גמרא chose not to answer, that this case is discussing a special situation that the ס"ת ותפילין happened to be משורטטין, they were scored. That is why the reason they cannot be used for מזוזות is, not because of שרטוט but rather, because אין מורידין וכו'. The fact that the גמרא chose not to give this answer indicates that it is not customary at all to be משרטט – לא ספר תורה ולא תפילין והיינו משום דנקרא הדיוט – neither a ¹⁹ס"ת nor תפילין and that is because he who would do it is called a הדיוט.²⁰ תוספות makes a proviso to his previous statement that שירטוט is not done for תפילין ומיהו אם אין הסופר יכול לכתוב יפה בלא שרטוט – However, if the scribe cannot write nicely without שרטוט; e.g. the lines will not be straight, etc. צריך לשרטט על כל שיטה ושיטה משום זה אלי ואנוהו – It is required that there be שרטוט for every line²¹ in order to fulfill the dictum based on the פסוק; ‘this is my G-d and I will adorn him’. We derive from this פסוק that it is an obligation to beautify the מצות.²² תוספות presents a problem with the conclusion that ס"ת does not require שירטוט: והא דאמר בפרק קמא דמגילה (דף טז,ב) דברי שלום ואמת – And that which the גמרא says in the first פרק of מסכת מגילה concerning**** the פסוק in the מגילה ²³ ‘words of peace and truth’, that this פסוק – מלמד שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה – Teaches us that מגילת אסתר requires שרטוט like the ‘truthfulness’ of the תורה. The מגילה refers to itself as דברי וגו' אמת that it is comparable to the אמת of תורה. Just as the תורה requires שרטוט so too does the מגילה require שרטוט. This is in contradiction to what the ר"ת said previously that ס"ת (ותפילין) does not require שרטוט. תוספות answers: אומר רבינו תם דלאו היינו ספר תורה דהא לא בעי שרטוט אלא היינו מזוזה – The ר"ת says that אמיתה של תורה does not refer to a ס"ת for a ס"ת does not require שרטוט as mentioned previously in this תוספות, rather אמיתה של תורה refers to a מזוזה, which does require שרטוט – וקרי ליה אמיתה של תורה על שם שיש בו שם יחוד מלכות שמים – And the גמרא refers to a מזוזה as אמיתה של תורה on account that in a מזוזה there is the unity of the heavenly kingdom. The מזוזה contains פרשת שמע which states: ה' אלהינו ה' אחד, this יחוד מלכות שמים is considered אמיתה של תורה²⁴. וכן פירש רבינו חננאל – And the ר"ח also explains the phrase אמיתה של תורה in the same manner, תוספות will bring a support to this contention that אמיתה של תורה refers to מזוזה, not ס"ת. וכן נראה דאי בספר תורה כדפירש שם בקונטרס – And this is the apparent interpretation, that it refers to מזוזה, not ס"ת, for if אמיתה של תורה would be referring to a ס"ת as רש"י explains it there in מס' מגילה פ"ק, there would be a difficulty – הא דפסלינן התם בפרק ב' דמגילה (דף יט,א) אדיפתרא ושלא בדיו דאתיא כתיבה כתיבה – That which we invalidate in the second פרק of מסכת מגילה, if the מגילה was written on ²⁵דיפתרא or it was written not with proper ink²⁶. In these two instances the מגילה is פסול. The גמרא derives this פסול through a גזירה שוה 'כתיבה כתיבה' – מדכתיב (ירמיה לו) ואני כותב על הספר בדיו – Since it is written in נביא ירמיה: ‘and I am writing on the ספר²⁷ with ink; and in the מגילה it states ותכתוב אסתר, so we derive just as the כתיבה in ירמיה was על הספר בדיו, so too must the מגילה be written על הספר בדיו. This excludes דיפתרא and שלא בדיו.**** This concludes the quote from the גמרא in מגילה. תוספות continues with his challenge to רש"י. If אמיתה של תורה refers to the ס"ת why is it necessary to derive the דין that דיפתרא ושלא בדיו is פסול by מגילה using a גז"ש from ירמיה ואמאי לא ילפי מאמיתה של תורה – Why do we not derive it from אמיתה של תורה of a ס"ת where we know that דיפתרא ושלא בדיו is פסול?! ואי במזוזה מיירי ניחא דאם כן הייתי מצריך דוכסוסטוס כמו במזוזה – If however the term אמיתה של תורה refers to a מזוזה then it is understood why the גמרא chose to derive the פסול of דיפתרא ושלא בדיו using a גז"ש from ירמיה, as opposed to מזוזה; even though by מזוזה if it is written בדיפתרא ושלא בדיו, it is also פסול; for if this were so that we derive מגילה from מזוזה concerning the parchment on which it is to be written (thereby being פוסל דיפתרא) then I would also require that the מגילה be written on דוכסוסטוס²⁸ just as a מזוזה requires דוכסוסטוס. We do not permit דוכסוסטוס for a מגילה; therefore we must derive the פסול of דיפתרא using the גז"ש from ירמיה.²⁹ According to רש"י, however, that אמיתה של תורה is a ס"ת, we could derive the פסול of דיפתרא from ס"ת since ס"ת does not require דוכסוסטוס but rather קלף, just like a מגילה. Therefore the גז"ש is superfluous. תוספות presents an additional question: והא דאמר במסכת סופרים (פרק א, הלכה א') אינו רשאי לכתוב אלא אם כן סרגל – And that which is said in מסכת סופרים concerning a ס"ת it is not permitted to write a ס"ת unless he scored the parchment – ויריעה שאינה מסורגלת פסולה – And a ‘curtain’ (segment)**** of parchment which is not scored is unfit for writing a ס"ת. This is in direct contradiction to what the ר"ת taught that a ס"ת does not require שרטוט, and in fact שרטוט should not be done. תוספות responds; that in מסכת סופרים where he requires שרטוט – היינו ד' שרטוטים מלמעלה ומלמטה ומצדדין – That means only four שרטוטים; on top and on bottom and on both sides of the parchment; that is where שרטוט is required; not for every line. תוספות concludes:

And this answer is difficult to accept**.** The simple reading of the text in מסכת סופרים would indicate that שרטוט is required on every line of the ס"ת. This contradicts the opinion of the ר"ת.

SUMMARY The הלכה is that three words or more of תנ"ך require שירטוט on top (on bottom, and both sides?³⁰). שירטוט is not required for a personal letter unless it is written for a דרשה. Scrambled פסוקים that do not contain three words in the proper order are permitted without שרטוט even when written לדרשה. תפילין וס"ת do not require שירטוט on each line; only on top, on bottom and both sides of the column being written. It is forbidden (!) to have שירטוט on each line for תפילין וס"ת (one who does so is called a הדיוט); unless the סופר requires it for neatness. מזוזה requires שירטוט on each line (הלמ"מ?). ס"ת, תפילין ומגילה are written on גויל or קלף not דוכסוסטוס. מזוזה is written only on דוכסוסטוס. שירטוט is required for a מגילה since it says in מגילת אסתר, דברי שלום ואמת; it is required that it be כאמתה של תורה . According to רש"י this refers to a ס"ת; according to תוספות it refers to מזוזה. דיפתרא is פסול for a מגילה. We derive this with a גז"ש כתיבה כתיבה from ירמיה. [This גז"ש also teaches us that דוכסוסטוס is פסול for a מגילה despite the fact that מגילה is compared to מזוזה by דברי שלום ואמת.] From מס' סופרים it seems that ס"ת require שירטוט for each line.

THINKING IT OVER

1. Why should there be difference concerning שירטוט whether it is written for a דרשה or for צחות הלשון?³¹
2. How do we explain that we do not make שירטוט by ס"ת ותפילן on every line, but we are to make a שירטוט on top etc.?³²
3. How can we reconcile this statement of כל הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט³³ with the expression והמחמיר תבוא עליו ברכה?³⁴
4. How did תוספות derive from the ברייתא concerning ס"ת ותפילין שבלו that we are not משרטט ס"ת ותפילין? ³⁵ Perhaps we are not משרטט only תפילין, however ס"ת we are משרטט. The גמרא was perhaps discussing only the תפילין aspect!
5. Concerning the question of using ס"ת ותפילין שבלו for מזוזה,³⁶ why did not the גמרא say that the סופר was משרטט in order to write neatly?³⁷

footnotes: ¹ מגילה פ"א ה"ט דף יב,א ² יח,ב ³ רש"י there ד"ה והלכתא וכו' states that it is a הלכה למשה מסיני. See תוס' there; ד"ה תפילין. ⁴ See מהר"ץ חיות who states that we can realize that this ברייתא is not עיקר since when אביי responded in defense of ר' אביתר he said, ‘just because ר' אביתר did not know of sר' יצחק' statement is he not a גברא רבה?!’ However אביי did not mention anything concerning sר' אביתר' lack of knowledge of this ברייתא. This proves that אביי was also aware that this ברייתא is not עיקר. In addition the מהר"ץ חיות adds that whenever the לשון of במתניתא תנא, וכיו"ב is used, it indicates a ברייתא that was not taught in the major academies; עיי"ש. ⁵ See ‘Thinking it over’ # 1 ⁶ פרק ג' ה"ב, in our printed ירושלמי, on דף כד,ב. ⁷ The actual פסוק reads: והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד (איוב ח,ז) ⁸ Since the many other instances quoted in the ירושלמי were for the purposes of a דרשה, then perhaps we should revise the original assumption; that the case of ר' מונא where he wrote ראשיתך וכו' may be not merely an אגרת שלומים but also a דרשה. However when it is purely an אגרת שלומים and no דרשה, then all will agree that it is permitted without שרטוט (see מהר"ף שי"ף). See מהרש"א הארוך for other interpretations. ⁹ The ריש גלותא was the head of the Jewish community in בבל. The exilarchs, descended from דוד המלך, functioned virtually as Jewish kings under the Persian rulers in בבל בזמן התלמוד and under the Islamic rulers in the period of the גאונים. ¹⁰ The actual פסוק reads: אל תשמח ישראל אל גיל כעמים (הושע ט,א) ¹¹ The גליון הש"ס notes in his gloss that in the ירושלמי the text reads: בעמים אל גיל; thereby avoiding the problem of מר עוקבא writing three words from the פסוק in order. However, the פסוק states כעמים with a 'כ"ף', while מר עוקבא wrote בעמים with a 'בי"ת'. ¹² That even for a דרשה one may write פסוקים without שירטוט, provided that the פסוקים are scrambled. ¹³ Depending whether we follow ר' אביתר or the ברייתא. ¹⁴ See the conclusion of this תוספות. This is to be understood that four lines of שירטוט are required; on the top, on the bottom, and on both sides of the עמוד. (See however אמ"ה # 193.) See ‘Thinking it over’ # 2. ¹⁵ דף ז,א [פ"א ה"ב]. ¹⁶ See ‘Thinking it over’ # 3. ¹⁷ There remained enough from the original תורה or תפילין scroll to use it for a proper מזוזה. ¹⁸ This is presumably because there are more אזכרות (Hasem’s names mentioned) in ס"ת ותפילין than in מזוזה. ¹⁹ It would seem that the ר"ת does not accept the ruling of the ירושלמי (see ‘Overview’), or he interprets it differently. See ‘Thinking it over’ # 4 ²⁰ Therefore the גמרא did not want to answer הכא במאי עסקינן במשורטטין for it is a מילתא דלא שכיח כלל. ²¹ See ‘Thinking it over’ # 5. ²² It would seem from this that the original חיוב for שירטוט stems from something other than זה אלי ואנוהו. ²³ אסתר ט, ל. ²⁴ This phrase speaks volumes! ²⁵ דיפתרא is the hide of an animal that was prepared with salt and flour only, but was lacking the final process of utilizing gall nuts (called עפצא). ²⁶ Ink that is not colored black is פסול. ²⁷ ספר refers to hide that was properly prepared (as opposed to דיפתרא) and is either קלף or גויל, not דוכסוסטוס. ²⁸ The entire hide of an animal is called גויל. It can be divided into two layers. The layer that is closest to the flesh of the animal is called דוכסוסטוס (as opposed to the layer closest to the hair which is called קלף). [In the text of our גמרות מנחות לב,א it reads the exact opposite, but in the רמב"ם, טושו"ע it is defined as noted above.] ²⁹ The גז"ש כתיבה כתיבה teaches us that it must be a ספר, from which we derive two lessons; it must be קלף or גויל, not דוכסוסטוס and it cannot be דיפתרא. ³⁰ See מהר"ם שי"ף ד"ה בסה"ד. ³¹ See footnote # 5 and אמ"ה # 97. ³² See footnote # 14 and אמ"ה # 123. ³³ See footnote # 16. ³⁴ See סוכ"ד אות כח. ³⁵ See footnote # 19. ³⁶ See footnote # 21. ³⁷ See נח"מ.

**זבוב מצא לה נימא מצא לה—He found a fly by her; he found a hair by her

Overview** There is a dispute (between ר' אביתר and ר' יונתן), what was the transgression of the פלגש which caused the ensuing furor. תוספות explains the source of the dispute and why they did not agree to the literal meaning of ותזנה עליו פלגשו.

מותזנה עליו דריש לשון זנות¹ ולשון מזון² – They interpreted ותזנה as an expression of זנות and as an expression of food. תוספות asks: ואם תאמר ומנלן דלא הוי זנות ממש – And if you will say; and how do know that it was not actual זנות (instead of merely a נימא באותה מקום [and certainly not a זבוב בקערה]) – תוספות answers: ואמר רבינו חננאל מדרצה להחזירה כדמוכח קראי³ – And the ר"ח explained, since he wanted to take back this פלגש as is evident in the פסוקים, this proves that she was not מזנה – דאפילו פילגשים לא היה דרכם להחזיר אחר זנותם – For it was not customary to make back even פילגשים after they were מזנה – כדכתיב⁴ בא אל פילגשי אביך וכתיב⁵ ותהיינה צרורות עד יום מותן אלמנות חיות: As it is written; ‘come to the פלגשים of your father, and it is written that these פלגשים were tied up as live widows until the day they died.

SUMMARY ותזנה has the connotation of both (relating to) זנות and food. There was no real זנות because people would not take back פילגשים who were מזנה.

THINKING IT OVER Is תוספות question only on ר' יונתן or on ר' אביתר as well?

footnotes: ¹ ר' יונתן understood the word ותזנה in a literal sense of זנות, and therefore he interpreted it to mean that he found a נימא באותה מקום which has some correlation to זנות. ² ר' אביתר interpreted ותזנה to be connected to food, therefore in his opinion she was guilty of allowing a fly in his plate. See previous תוס' ד"ה ויתנו. ³ See שופטים יט,ג after ותזנה the פסוק reads: ויקם אישה וילך אחריה לדבר על לבה להשיבו [להשיבה]. ⁴ שמואל ב טז,כא. This was the advice of אחיתופל to אבשלום that he should be מזנה with פילגשים of דוד (his father). ⁵ שמואל ב כ,ג. After their affair with אבשלום his son, דוד had no more relations with them (even though they were נאנסו, see אמ"ה # 210).

נימא מצא לה—He found a hair by her

OVERVIEW ר' יונתן maintains that he found a נימא by the פלגש באותו מקום. Our תוספות explains how this does not contradict a גמרא in סנהדרין.

תוספות asks: ואם תאמר והא אמר בסנהדרין בפרק כהן גדול (דף כא,א) – And if you will say; but the גמרא states in מסכת סנהדרין in פרק כ"ג, that – שאין להם לבנות ישראל שער לא בית השחי ולא בית הערוה¹ – Jewish daughters have no hair neither under their arms nor by their ערוה; so how is it that he found a נימא באותה מקום?! תוספות answers: ויש לומר דבת יפת תואר² היתה כדמשני התם גבי תמר:³ And one can say that this פילגש was the daughter of a יפת תואר, as the גמרא there answers regarding תמר.

SUMMARY A בת יפת תואר can have hair as opposed to a regular בת ישראל.

THINKING IT OVER תוספות obviously knew (in the question) that there is hair by a בת יפת תואר; why did תוספות not assume immediately that the פלגש was a בת יפת תואר?!⁴

footnotes: ¹ See רש"י there in סנהדרין ד"ה שלא, that this means –וגבהו בנות ציון קודם שחטאו. ² A יפת תואר alludes to a gentile woman taken in captivity, where the תורה permits the soldier to marry her (see beginning of פרשת כי תצא). Her daughter who is a regular Jewess can have hair בבית הערוה. ³ This תמר is referring to the daughter of דוד; her mother was a יפת תואר. She (תמר) had hair באותו מקום which caused אמנון to become a כרות שפכה. ⁴ See אמ"ה # 226.

שלש עבירות—Three transgressions

OVERVIEW רב יהודה אמר רב stated (seemingly in connection with פילגש בגבעה¹) that one who causes excess fear in his house comes to transgress three עבירות. Our תוספות attempts to find these עבירות by פילגש בגבעה.

בסדר עולם אמר דאותו יום דפילגש בגבעה שבת היה² – In סדר עולם it is written that the day of פלגש בגעה was on a שבת. תוספות offers a different גירסא and explanation: ורבינו חננאל כתב ג' עבירות גילוי עריות ושפיכות דמים וחילול השם – And the ר"ח writes that the three עבירות were גילוי עריות, שפיכות דמים and חילול השם (not חילול שבת) –

And these there occurred by the פילגש בגבעה, and that is why רב יהודה אמר רב did not mention אבר מן החי (since it did not happen by פילגש בגבעה).

SUMMARY The story of פילגש בגבעה occurred on שבת or we need to substitute חילול השם for חילול שבת.

THINKING IT OVER

1. Why does תוספות assume⁴ that the ג' עבירות have a connection to פילגש בגבעה?!
2. Why does not our גירסא include חילול השם as the גירסת הר"ח?⁵

footnotes: ¹ From רש"י it appears that this statement is independent of פילגש בגבעה. See ‘Thinking it over’ # 1. ² See מהרש"א (הארוך) בח"א who discusses what constituted the חילול שבת. ³ See the גמרא on ז,א where it states that if one is מטיל אימה יתירה he may come to eat אבר מן החי. However ר"י אמר רב did not mention it, because he mentions only those עבירות which occurred by the פילגש בגבעה. ⁴ See footnote # 1. ⁵ See תפא"י.

ערבתם—Did you make an עירוב

OVERVIEW There are two types of עירוב that one may need to make before שבת; one is עירובי חצירות¹ and the other is עירובי תחומין². There is a dispute between רש"י and תוספות, as to what is meant by ערבתם; is it עירובי חצירות (רש"י) or עירובי תחומין (תוס').

פירוש בקונטרס עירובי חצירות – רש"י explained that the request of 'ערבתם' is referring to עירובי חצירות. תוספות disagrees with רש"י: ואין נראה אלא כמו שפירש בקונטרס בבמה מדליקין (שבת דף לד,א) – And תוספות does not agree with this פירש"י, but rather he prefers פירש"י in פרק במה מדליקין – דפריך התם הא גופא קשיא אמרת³ עם חשיכה ערבתם הא ספק חשיכה לא – Where the גמרא there asks; ‘but this is an inherent contradiction! You say that one should say ערבתם as darkness is approaching**, but once it is possibly night** one should not say ערבתם, because at ספק חשיכה one is not permitted to make an עירוב – והדר תני ספק חשיכה מערבין – But then the משנה teaches that one may make an עירוב by ספק חשיכה! ומשני כאן בעירובי תחומין – And the גמרא answers that here we are discussing עירובי תחומין and there we are discussing עירובי חצירות. This concludes the citation of the גמרא there. However the גמרא was not clear as to which עירוב is permitted ספק חשיכה and which not, so – פירש בקונטרס דרישא בעירובי תחומין דבספק חשיכה אין מערבין – רש"י there explained that the רישא which states that ספק חשיכה no עירוב is made that is referring to עירובי תחומין (there it is permitted only עם חשיכה).⁴ וכן פירש רבינו חננאל והיינו משום דבעירובי תחומין מחמירין טפי שיש לה סמך מן הפסוק- And the ר"ח also interprets it as רש"י does there, and the reason for the difference between עירובי תחומין and עירובי חצירות regarding ספק חשיכה is because we are more strict by עירובי תחומין for it has support from a פסוק⁵ (as opposed to עירובי חצירות which is entirely מדרבנן without a סמך from a פסוק). תוספות proves that עירובי תחומין is more stringent that עירובי חצירות: וכן משמע בפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מו,ב) גבי הלכה כדברי המיקל בעירוב⁶ – And this is also indicated in פרק מי שהוציאוהו regarding that we follow the lenient view concerning עירוב – רב פפא אמר אצטריך סלקא דעתך אמינא הני מילי בעירובי חצירות – רב פפא explained we would have thought that when is this so (that הלכה כדברי המיקל בעירוב) only in regards to עירובי חצירות (where we can be lenient) – אבל בעירובי תחומין אימא לא:⁷ However regarding עירובי תחומין, I would have said that we cannot be lenient. This proves that we are more strict by עירובי תחומין that by עירובי חצירות.

SUMMARY It is by עירובי תחומין when one must be careful to say ערבתם only עם חשיכה and not later (however עירובי חצירות may be done even by ספק חשיכה).

THINKING IT OVER When should one (remind and) ask his household whether they made עירובי חצירות?⁸

footnotes: ¹ עירובי חצירות permits the various homeowners within a common חצר to carry from their private houses to the communal חצר and vice versa. ² עירובי תחומין allows one to extend the distance he may travel from his residence (on שבת) up to two thousand אמות. ³ This is the רישא of a משנה which the גמרא cites here. ⁴ According to רש"י there, ערבתם עם חשיכה is referring to עירובי תחומין (and not to עירובי חצירות which is permitted even by ספק חשיכה). ⁵ The פסוק of אל יצא איש ממקומו (שמות [בשלח] טז,כט) is interpreted by others to refer to איסור תחומין. ⁶ ר' יהושע בן לוי ruled like ר' יוחנן בן נורי (who was lenient regarding עירובי תחומין). The גמרא there asked why it was necessary for ריב"ל to rule like ריב"נ (who was מיקל) when ריב"ל issued a general ruling that הלכה כדברי המיקל בעירוב. רב פפא answers this question. ⁷ Therefore it was necessary for ריב"ל to rule like ריב"נ regarding עירובי תחומין. ⁸ See נח"מ.