**הכי גרסינן בתוספתא מימינו למזרח הדרך—This is how the text reads in תוספתא; towards his right,**which is east of the road

OVERVIEW The תוספתא brought in our גמרא is describing the boundaries of א"י in reference to one who is traveling in a northerly direction from עכו to כזיב. There are two גירסאות; one which reads 'מימינו וכו'' and the other reads 'וימינו וכו'. Our תוספות will be discussing what the proper גירסא is.

ולא גרסינן וימינו ¹דכיון שהולך מעכו לכזיב לעולם הוי ימינו למזרח הדרך – And the text does not read; and his right side etc. This cannot be for since he is traveling from עכו to כזיב, which is in a northerly direction his right side always faces towards east of the road. When traveling from south to north you face north and your right side always faces east. תוספות attempts to justify the גירסא of 'וימינו'.

However, we can say that occasionally the road curves; the direction of the road is no longer due north, it may be eastward or westward and at that point, as the road curves, his right side is not facing eastward. It may be facing north if the road curves westward or it may be facing south if the road curves eastward.**** Therefore it may be appropriate to be גורס 'וימינו'; indicating that the ensuing law applies only when his right side is towards the east; i.e. when the road is going due north, and not curving (excessively).

SUMMARY תוספות prefers the גירסא of 'מימינו' as opposed to 'וימינו'; since when traveling north (from עכו to כזיב) the right side is automatically east. We can however countenance the גירסא of 'וימינו', for when the road veers to the east or west the right side is not (necessarily due) east.

THINKING IT OVER What should we assume would be לימינו, if the road curves eastward or westward; would it be א"י or חו"ל?²

footnotes: ¹ This reading would indicate a stipulation, as if to say when his right side is towards the east, then etc. Such a reading would indicate that it is possible that his right side does not necessarily face eastward. ² See נח"מ.

ויהיב תנא סימנא הכי—Does the תנא provide a description in this manner

OVERVIEW The גמרא quoted a ברייתא which states than when traveling from עכו to כזיב the right side of the road is חו"ל etc. This seemingly contradicts our משנה which states that עכו is the northernmost point in ארץ ישראל. אביי reconciled this discrepancy stating that there was but a narrow strip of land connecting עכו to כזיב. The גמרא remarks: ויהיב תנא סימנא הכי?! The גמרא responded that we find a similar situation where a road is used to define the location of שילה. Our תוספות discusses the question and answer of the גמרא. -------------------- פירוש בקונטרס¹ ומי חשיבא חדא רצועה לאתנוחי בה סימנא – רש"י explains the question of the גמרא as follows: Is one strip of land considered that important to provide a description of it? Why are we discussing an insignificant strip of land? This is תוספות understanding of the question according to רש"י.² תוספות disagrees with this explanation וקשה וכי אין לתנא לציין גבולות ארץ ישראל – And it is difficult to accept this interpretation; is it then not appropriate for the תנא to indicate the boundaries of א"י. It is very important that we know the precise boundaries of all of א"י. We cannot ask, is this small parcel important enough to be described properly. תוספות has an additional difficulty with sרש"י' explanation: ועוד מאי ראיה מייתי רב פפא דאמר למזרחה של מסילה – And furthermore it is difficult to understand, what support does the גמרא offer from רב פפא to vindicate אביי, by citing that which רב פפא said concerning שילה, that it is east of the pathway; and that is proof that we can describe even a road. However, תוספות argues, there is no comparison between the statement of רב פפא and sאביי' explanation of the ברייתא, because – התם יהיב קרא סימנא לשילה אנה היא על ידי מסילה – There the פסוק is giving the road as a reference as to where שילה is. שילה is a city and warrants proper identification as to its whereabouts. We are not discussing the מסילה per se. In our case however we are describing the road. If the גמרא felt that a road is too insignificant to describe, how is the comparison to שילה helpful?! תוספות offers his explanation: ומפרש רבינו שמואל דלאו אשינויא פריך אלא אברייתא – The ר"ש explains that the question ויהיב וכו' is not referring to the answer of אביי**** that רצועה נפקא as רש"י maintains, but rather the question is directed to the ברייתא itself – דקתני למזרח הדרך ולמערב הדרך – For the ברייתא states: ‘eastward from the road and westward from the road’ this expression is somewhat difficult, for – וכי דבר מועט כמו דרך שייך לומר בו מזרחו או מערבו – Is it appropriate to use something as minute as a road as a reference point, by saying to the east or west of the road. We would assume that a more prominent marker be used as a reference point³. דהוה לי למימר מימינו למזרח – The ברייתא should have states instead at his right side towards the east, etc. without mentioning the road, since the road is insignificant.⁴ ומייתי מדרב פפא דאמר למזרחה של מסילה דמזכיר מזרח אמסילה – And he brings proof from רב פפא to show that it is indeed appropriate to use a road as a reference, for רב פפא said that שילה is to be found east of the path; he mentions east of the מסילה. We may conclude that it is appropriate to use a road or path as a reference point; saying that something is east or west of a road.

SUMMARY רש"י and תוספות disagree as to the interpretation of the question: ויהיב תנא סימנא הכי. According to רש"י the question is on אביי who maintains that there was a small strip of land from עכו to כזיב. The גמרא asks that it is an insignificant strip so why bother defining it. תוספות rejects this interpretation, for every piece of ארץ ישראל needs to be defined. Furthermore how can we explain the answer; that רב פפא stated that the location of שילה is defined by a road. This does not justify that we should discuss a small parcel of land. תוספות therefore explains that the question 'ויהיב כו'' is referring to the ברייתא itself. Seemingly a road should not be used as a marker for defining (large) tracts of land. The גמרא answers that a road is indeed used as a reference point, as evidenced in the פסוק concerning שילה.

THINKING IT OVER Can we possibly interpret רש"י differently,⁵ so that תוספות questions will not apply?⁶

footnotes: ¹ בד"ה ויהיב. ² See ‘Thinking it over’. ³ One should perhaps bear in mind that in the times of the גמרא the roads were not at all comparable to what we have today. A road may have been there one day and gone the next (see רש"ש). ⁴ The intention of the תנא is to inform us that the entire area to the east of the traveler is חו"ל (and vice versa). By inserting הדרך we may be trivializing the magnitude of the large areas in question. ⁵ See footnote # 2. ⁶ See תפארת יעקב, סוכ"ד.

הא רבי יהודה הא רבנן—This is the ר"י, this is the רבנן

OVERVIEW The גמרא quoted contradictory ברייתות concerning whether בפ"נ is required when writing a גט on a boat in the rivers in א"י. The גמרא resolved this contradiction by comparing it to the dispute between ר"י ורבנן concerning חיוב מעשרות on boats in א"י. The רבנן who maintain it is חייב במעשר will maintain that בפ"נ is not required. ר"י who maintains that פטור ממעשר will require בפ"נ. Our תוספות discusses this comparison between גט and מעשרות.

תוספות responds to an anticipated question: אף על גב דקרקעית המים הוי כארץ ישראל גרע הכא ממובלעות דלעיל – Even though the riverbed is considered as א"י [why then is בפ"נ required (according to ר"י)?¹]; nevertheless, the boat here has less association**** with**** א"י, than the engulfed cities which were mentioned previously². Concerning מבלעות all but ר' אליעזר maintain that בפ"נ is not required. However a boat traveling on a river, even though the riverbed is א"י, the ship on the river does not maintain the status of א"י and even not of מובלעות.³ Therefore בפ"נ is required. תוספות asks: ואם תאמר⁴ ומה ענין גט אצל מעשר – And if you will say; what connection does a גט have to the laws of מעשר? The גמרא is making a comparison between גט and מעשר that whenever you are obligated to give מעשר you are not required to say בפ"נ and vice versa. There seems to be no connection. תוספות will attempt to show the irrationality of it. אטו המביא גט בעלייה בארץ ישראל יחשב כמביא בחוצה לארץ – Should it be that one who brings a גט in an attic⁵ in א"י, it should be considered as if he brought a גט in חו"ל and be required to say בפ"נ, based on the same logic – משום דעפר הבא שם מחוצה לארץ פטור ממעשר⁶ – That since earth which comes to the attic from חו"ל is exempt from מעשר. That ‘proves’ that the attic is not א"י concerning מעשר. Following the previous logic it should therefore obligate the שליח to say בפ"נ⁷; in the same manner that a גט brought on a boat requires בפ"נ since the earth on the boat is exempt from מעשר. תוספות answers: ואומר רבינו יצחק דלא דמי דעלייה קרקע שתחתיה בר זריעה היא – And the ר"י says that these two cases are not comparable for in the case of the attic, the land below it, can be planted – וראוי להתחייב במעשר ושביעית מה שאין כן בספינה – And it is fit to be obligated in the laws of מעשר and שביעית. Therefore the attic is considered א"י concerning גיטין. However, this not the case by a boat. The river(bed⁸) is not plantable and will never be מחוייב in מעשר ושביעית therefore the ספינה above the river(bed) is also not considered א"י even concerning גיטין.

SUMMARY A boat on a river in א"י has a lesser connection to א"י than מובלעות. A גט written in an עלייה in א"י does not require בפ"נ even though that food grown in the עלייה are פטור ממעשרות. Nevertheless, the ground upon which the עלייה stands is חייב במעשרות; as opposed to a boat in the water.

THINKING IT OVER

1. Why does תוספות say that a ספינה is גרע ממובלעות?⁹ Perhaps ר"י (ורבנן) agree[s] with ר"א of our משנה that even מובלעות are required to say בפ"נ?¹⁰
2. Can we connect תוספות question¹¹ with the beginning of תוספות?¹²
3. What is the status of עפר חו"ל that was placed in an עלייה; is the produce grown from it מחוייב במעשר or not?¹³

footnotes: ¹ See ‘Thinking it over’ # 1. ² לעיל ד,א. ³ See תפארת יעקב who explains the difference between מובלעות and a boat. In the case of מובלעות the entire area appears as one unified ‘body’; we cannot physically distinguish between א"י and the מובלעות. However a river is a separate entity from the rest of the land and cannot be considered as being included in the land. ⁴ See ‘Thinking it over’ # 2. ⁵ The גט was written in the attic and subsequently sent to the woman. ⁶ Seemingly even earth from א"י would be פטור from מעשר in an attic. See נחלת משה and סוכ"ד אות יא. ⁷ We will need to repeat here what was mentioned in footnote # 3, namely that an attic is also a separate entity, as is the river. See תפא"י. ⁸ See תפא"י. ⁹ See footnote # 1. ¹⁰ See (עד"ז) in סוכ"ד אות יג. ¹¹ See footnote # 4. ¹² See תפא"י. ¹³ See מהר"ם שי"ף.

אמר רבי יהודה אימתי—ר"י said; when is this valid, etc.

OVERVIEW Our גמרא reconciles the contradiction of the two ברייתות concerning המביא גט בספינה, by stating that they follow the respective differing views of ר' יהודה and the רבנן. In other גמרות we find unanimity that when ר' יהודה states 'אימתי' (as he does here), he is merely interpreting the previous opinion; not offering a dissenting view. תוספות will reconcile this apparent contradiction.

משמע דאימתי דרבי יהודה בא לחלוק – It seems from this גמרא that the term 'אימתי' (when do we say etc.) used by ר"י, indicates that ר"י intends to dispute the previous opinion; and not merely to just interpret it.¹ תוספות asks: ואם תאמר בפרק חלון (עירובין דף פא,ב) ובזה בורר (סנהדרין דף כד,ב) אמר רבי יהושע בן לוי – You may ask; in פרק חלון and in פרק זה בורר, we find that ריב"ל said: כל מקום שאמר רבי יהודה אימתי ובמה אינו אלא לפרש – Everywhere that ר"י said the terms of either 'אימתי' or 'במה' (as in the phrase: 'במה דברים אמורים' – ‘when does the previous apply’) it only means than he intends to interpret the other opinion but not to dispute it – ורבי יוחנן אמר אימתי לפרש ובמה לחלוק – And ר' יוחנן makes a distinction; when ר' יהודה uses the term 'אימתי' he intends to interpret the other opinion and not to dispute it. However when ר' יהודה uses the term 'במה' then he intends to dispute the other opinion; not merely to interpret it. אלמא לכולי עלמא אימתי לפרש – It is evident from those גמרות that all agree that the term 'אימתי' is used when ר"י intends to merely interpret the other opinion and not to dispute it. This would contradict our גמרא where it assumes that ר"י ורבנן are arguing, even though ר"י uses the term 'אימתי'. תוספות answers: ויש לומר דרבי ירמיה דהכא – And one can say; that ר' ירמיה here who gave this answer that the two contradictory ברייתות follow the respective differing opinions of ר"י ורבנן – סבר כרמי בר חמא דאית ליה בפרק זה בורר (שם כה,א) דאפילו אימתי לחלק – He agrees with רמי בר חמא who maintains in פרק זה בורר that even when ר"י uses the term 'אימתי', his intention is to dispute the other opinion. Therefore the two ברייתות here can follow the differing views of ר"י ורבנן. תוספות continues to discuss the ramification of what was just said: ולפי זה לא גרסינן בשמעתין אמר רבי יוחנן עציץ נקוב המונח על גבי יתידות – And according to this (that ר' יוחנן and ריב"ל both agree that ר"י ורבנן are not in disagreement) we cannot have our text read that ‘*ר' יוחנןsaid ***concerning a perforated flowerpot that is standing upon pegs, whether it is מחוייב במעשר or not – באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן כמו שכתוב במקצת ספרים – This is contingent on the dispute between ר"י ורבנן’, as is written is some manuscripts. This cannot be. ר' יוחנן cannot say that it is contingent on their dispute – דרבי יוחנן אית ליה אימתי לפרש – since ר' יוחנן maintains that 'אימתי' is only לפרש, therefore there is no מחלוקת between ר' יהודה ורבנן – אלא אמר רב הונא ואית דגרסי רבי זירא כדאיתא ברוב ספרים – Rather we are גורס 'אמר רב הונא' instead of ר' יוחנן; while some are גורס 'ר' זירא' as is found in most manuscripts. תוספות concluded that: a) ר' ירמי' cannot agree with ריב"ל ור' יוחנן, but rather follows the opinion of רמי בר חמא concerning 'אימתי'; and b) The גירסא later is not ר' יוחנן but either ר' הונא or ר' זירא. תוספות will now offer a different approach. ועוד יש לומר דנראה כספרים דגרסי בסוף פרק חלון (עירובין דף פא, ב) – And additionally, we may say that it is probably correct to assume as the manuscripts whose text in the end of פרק חלון read: כל מקום שאמר רבי יהודה במשנתנו אימתי ובמה כולי – ‘Anywhere that ר' יהודה states in our משניותthe terms of 'אימתי' or 'במה' etc. – דדוקא במשנה אימתי לפרש אבל בברייתא לא – That only in a משנה is the term 'אימתי' to be understood as interpreting the previous opinion and not disputing it, however in a ברייתא it is not so.² ותרי תנאי אליבא דרבי יהודה – And there are two תנאים who disagree concerning the status of ר' יהודה in relation to the רבנן.³ תוספות will now differentiate between the ברייתא and the משנה והכא ברייתא היא דהא במשנה במסכת חלה (פ"ב מ"ב) – And here in our גמרא we are quoting the ברייתא, for the משנה in מסכת חלה which discusses the same issue of a boat with עפר חו"ל in it – לא מסיים בה אבל אין הספינה גוששת פטורה כדמסיים הכא – That משנה does not conclude with the last phrase ‘However if the boat is not resting on the riverbed it is exempt from מעשר’, as the ברייתא concludes here in our גמרא. This is proof that the גמרא here is quoting a ברייתא and not the משנה because in the משנה there is no such phrase 'אבל אין הספינה גוששת פטורה'. Therefore we can say – ונהי דבמתניתין דחלה בא לפרש בברייתא בא לחלוק – That granted that in the משנה of מסכת חלה, there ר' יהודה is intent on merely interpreting the תנא קמא (according to the opinion of the תנא of that משנה); in the ברייתא however, ר' יהודה is arguing with the ת"ק. The opinion of the תנא of the ברייתא is that the ת"ק of ר"י maintains that the עפר הספינה is חייב במעשר whether it is גוששת or not. Now we can say that ר' ירמיה need not disagree with ריב"ל ור' יוחנן and that we can be גורס ר' יוחנן later in the גמרא concerning an עציץ נקוב. תוספות questions this presumption that (even) when there is a משנה and a ברייתא that are discussing the same case and ר' יהודה says אימתי in the משנה (and ברייתא); we can still say that the תנא of the משנה maintains that there is no argument and the תנא of the ברייתא maintains that there is an argument: אבל קשה דבפרק חלון ובפרק זה בורר פריך מכח ברייתא – However there is a difficulty; for in פרק חלון and in פרק זה בורר the גמרא questions the statement(s) of ריב"ל (ור' יוחנן) that whenever ר"י says 'אימתי' he is merely interpreting the חכמים; the גמרא challenges this based on a ברייתא that follows up on a משנה in which ר' יהודה used the term אימתי; and in this ברייתא – דקתני וחכמים אומרים – It states that the חכמים say in direct opposition to what ר' יהודה said in the משנה following his 'אימתי'⁴. ומוכח מברייתא דבמתינתין נמי אתא לחלוק – And the גמרא there proves from the ברייתא, wherein the חכמים argue with ר"י; that in the משנה discussing the very same topic of the ברייתא we must conclude that ר"י is also intent on arguing against the חכמים.⁵ תוספות answers: ויש לומר דהוה מצי לשנויי ההוא תנא אחרינא הוא דבמתניתין לעולם בא לפרש – And one can say that really the גמרא there could have answered the question on ריב"ל by saying, that ברייתא is the opinion of a different תנא who disagrees with the תנא of the משנה, for in a משנה, when ר"י says אימתי he is always intent on interpreting the ת"ק. This would be in accordance with תוספות view here. The reason the גמרא did not answer it in this way is – משום דמשכח תנא בהדיא קא משני ההיא ר' יהודה משום ר' טרפון היא דתניא – Because the גמרא found a specific תנא who argues with ר' יהודה of the משנה therefore the גמרא answers; that ברייתא of וחכ"א who argue with ר"י follows the view of ר' יהודה in the name of ר' טרפון⁶ as we learnt in a ברייתא etc. It is a stronger rebuttal if we can identify a specific תנא of the ברייתא who disagrees with ר' יהודה as opposed to making a general statement that the תנא of the ברייתא argues with the תנא of the משנה without being specific as to who this תנא is⁷. תוספות has concluded that 'אימתי לפרש' is limited to the משנה, but not to the ברייתא as evidenced by our גמרא basing the conflicting opinions of the two ברייתות on the מחלוקת between ר"י ורבנן. תוספות will bolster this assumption. וכן צריך לומר דדוקא במשנה אימתי לפרש דפרק כיסוי הדם (חולין דף פח,א) תניא – And we necessarily must say so that אימתי לפרש is limited to the משנה only⁸ for we have learnt in a ברייתא in פרק כיסוי הדם; the תורה states:⁹ וכסהו מלמד שכל דמו חייב לכסות מכאן אמרו דם הניתז כולי – ‘And you shall cover it’; this (the connotation ‘it’, referring to the previous word דמו - its blood) teaches us that it is required to cover the entire blood (of a bird or [undomesticated] animal that is ritually slaughtered); from this** פסוק the חכמים derived that blood which bounced away (from the main pool of blood) etc., must also be covered – אמר רבי יהודה אימתי בזמן שאין שם דם אלא הוא – ר"י said when is this so, that דם הניתז וכו' must be covered; only in a situation where this דם הניתז is the only blood remaining. If however there was other blood which was covered, it is not necessary to cover the דם הניתז as well. וטעמא דרבי יהודה מפרש התם דקסבר דמו מקצת דמו – And the גמרא there explains the reason of ר"י is for he is of the opinion that when the תורה stated דמו it means even part of its blood; not necessarily all the blood needs to be covered – ועל כרחך דפליג אתנא קמא¹⁰ דבהדיא תני תנא קמא כל דמו¹¹ – And we forced to say that he argues on the ת"ק for the ת"ק clearly states ‘all the blood’ needs to be covered. We can conclude that in a ברייתא when ר"י states 'אימתי' it is לחלוק and not לפרש.** Even though that in the משנה there ¹² concerning the same issue, ר"י says אימתי and it is לפרש and not לחלוק. ופוסק התם רבינו תם כרבי יהדה דבמתניתין דהתם בא לפרש – And the ר"ת follows the ruling of ר"י; that we require only מקצת דמו, for in the משנה there ר"י is coming to interpret the חכמים; which means that the חכמים agree with him therefore the הלכה can be like ר"י for he is not a יחיד, but rather a רבים. ומיהו שמא רבנן דברייתא עיקר והוי רבי יהדה דמתניתין יחיד במקום רבים דברייתא However, perhaps the רבנן of the ברייתא who maintain כל דמו they are the main authorities and the רבנן of the משנה are a minority and ר"י of the משנה would be like an individual arguing with the majority who are the רבנן of the ברייתא.

And there is a similar situation in the first פרק of מסכת סוכה.

SUMMARY תוספות offers two alternatives how to resolve the apparent contradiction whether אימתי is לפרש or לחלוק. The first approach is that our גמרא disagrees with ריב"ל ור' יוחנן and maintains the opinion of רמי בר חמא that אימתי is also לחלוק. This precludes mentioning ר' יוחנן in our סוגיא. The alternate approach is that there is a difference between a משנה and a ברייתא. In the משנה we say אימתי לפרש and in the ברייתא it is אימתי לחלוק. This is true even when the משנה and ברייתא are discussing the very same issue as in our case of עפר חו"ל הבא בספינה. Our סוגיא may follow the views of ריב"ל ור' יוחנן. תוספות offers a concrete example of this apparent duality in the case of כיסוי הדם. In the משנה where ר' יהודה states אימתי it is לפרש, however in the ברייתא the ת"ק clearly rejects the view of ר' יהודה even though he states אימתי in the ברייתא as well. The ר"ת accepts this to the extent that he maintains the הלכה of כיסוי דם is like ר' יהודה since the ת"ק of the משנה follows this opinion despite that the ת"ק of the ברייתא rejects it.

THINKING IT OVER

1. When תוספות says ותרי תנאי אליבא דר"י;¹⁴ what is the disagreement between these two תנאים?¹⁵
2. תוספות answers that ההיא ר"י משום ר"ט היא.¹⁶ However תוספות question seems to be that there never should have been a question in the first place. We cannot infer the situation in a משנה concerning 'אימתי' from a ברייתא. תוספות does not seem to be addressing this issue.
3. When תוספות states וכן צ"ל דדוקא במשנה אימתי לפרש,¹⁷ does he mean that in a משנה it is always לפרש but in a ברייתא it could be לפרש or לחלוק; or does תוספות mean that in a ברייתא it is always לחלוק?¹⁸

footnotes: ¹ Our גמרא states that the contradiction between the two ברייתות can be resolved by asserting that one ברייתא follows the opinion of ר"י and the other the opinion of the רבנן (concerning a ספינה). If however ר"י when saying 'אימתי וכו' (as he does here) he is merely interpreting the רבנן, then there is no dispute. All agree with ר"י and his interpretation that when the ספינה is not גוששת it is פטור. How then, can we resolve the contradiction between the ברייתות? We are therefore forced to say that the term 'אימתי' indeed conveys that ר"י is disputing the other opinion. [The difficulty is why תוספות says משמע when it is evident; see אמ"ה # 119.] ² The term 'אימתי' in a ברייתא may well indicate that ר"י is disputing the other opinion. This case of עפר חו"ל הבא בספינה, is taught in a משנה (Our text reads דתנן for there is such a משנה in חלה פ"ב מ"ב.). תוספות will soon show that the גמרא here however is quoting a similar ברייתא (according to תוספות the text should be amended to read דתניא as noted in the gloss), but not the משנה. In the משנה there is no מחלוקת between ר"י ורבנן. In our ברייתא however there is a מחלוקת between ר"י ורבנן. That is how we can reconcile the two ברייתות concerning המביא גט בספינה; that they follow the differing opinions of ר"י ורבנן in the ברייתא. Obviously the תנא of the ברייתא, who claims that ר"י ורבנן disagree, argues with the תנא of the משנה who claims that ר"י ורבנן agree. This is what תוספות continues to say - ³ The תנא of the משנה maintains that ר"י agrees with the רבנן, while the תנא of the ברייתא maintains that ר"י disagrees with the רבנן. However תוספות cannot mean that the תרי תנאי argue as to the opinion of ר"י, because ר"י of the משנה and ר"י of the ברייתא both maintain that there is a distinction between גוששת and אינה גוששת. See (אמ"ה # 126 and) ‘Thinking it over’ # 1. ⁴ The משנה there is discussing פסולי עדות and states: אלו הפסולים המשחק בקוביא וכו' אמר ר' יהודה אימתי בזמן שאין לו אומנות אלא היא אבל וכו'. The ברייתא quoted there states: אבל חכמים אומרים בין שאין לו אומנות אלא היא וכו' פסול. This is in direct contradiction to ר' יהודה. ⁵ That גמרא is in direct contrast to what תוספות said previously. According to תוספות even if there is the same situation in a משנה and a ברייתא; wherein ר' יהודה uses the term אימתי, it does not require us to assume that if they are arguing in the ברייתא they are necessarily also arguing in the משנה. The גמרא there makes it clear if they are arguing in the ברייתא we must assume they are also arguing in the משנה. Otherwise if we were to assume what תוספות maintains, then how can we ask a question on ריב"ל based on what we find in a ברייתא? According to תוספות one does not depend on the other. They could be arguing in the ברייתא but not in the משנה. ⁶ It is definitely not the personal view of ר'יהודה himself who openly disagrees with ר' טרפון. ⁷ See ‘Thinking it over’ # 2. ⁸ תוספות seems to be saying that not only is it possible that 'אימתי' in a ברייתא denotes a מחלוקת, but rather that it is mandatory that we interpret 'אימתי' in a ברייתא as a מחלוקת. See ‘Thinking it over’ # 3. ⁹ In אחרי יז, יג the פסוק reads: חיה ועוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר. ¹⁰ The advantage of this proof is that the ברייתא states אימתי and we nevertheless see clearly that the ת"ק argues with ר"י; as opposed to the previous proofs which were based either on ר' ירמיה or a ברייתא (concerning פסולי עדות) that did not explicitly state 'אימתי'. ¹¹ It our גמרות the text in חולין reads as follows: ת"ר וכסהו מלמד דדם הניתז וכו' חייב לכסות אמר ר"י אימתי בזמן וכו' אבל יש שם דם וכו' פטור מלכסות. תניא אידך וכסהו מלמד שכל דמו חייב לכסות מכאן אמרו דם הניתז וכו' חייב לכסות אמר רשב"ג בד"א שלא כסה דם הנפש אבל וכו' פטור מלכסות. It is evident that the ת"ק of ר"י does not state כל דמו; only the ת"ק of ר"ג. Either תוספות had a different גירסא or perhaps תוספות is of the opinion that the two ת"ק are the same. וצ"ע. ¹² חולין פז,ב. There is a similar דין in the משנה there with the exception that the ת"ק does not states שכל דמו חייב לכסות (as in the תניא אידך quoted in the previous footnote # 8), but rather דם הניתז וכו' חייב לכסות וכו'. ¹³ The gloss places it on דף יט,ב. The גמרא there is discussing whether an אוהל משופע is considered an אוהל. The conclusion is that it is not considered an אוהל; despite that the חכמים in the משנה claim that it is an אוהל, nevertheless we follow the חכמים of the ברייתא who claim it is not an אוהל since the משנה is יחידאי. It follows the opinion of one. ¹⁴ See footnote # 3. ¹⁵ See נח"מ. ¹⁶ See footnote # 7. ¹⁷ See footnote # 8. ¹⁸ See אמ"ה # 129.

עציץ נקוב—A perforated flower pot

OVERVIEW ר' זירא compares an עציץ נקוב המונח על גבי יתדות to a ספינה which is not גוששת. The question arises why by an עציץ do we require that it be a נקוב in order for it to be יונק מן הקרקע, however by the ספינה it is יונק מן הקרקע (according to the רבנן) without any perforation. רש"י and תוספות will be offering opposite resolutions to this issue.

פירש בקונטרס דספינה דלעיל של חרס ואינה צריכה לינקב אם היתה מונחת בקרקע- רש"י explained¹ that the ship which was mentioned previously, was made from earthenware and therefore it requires no perforation if it is lying on the ground² to enable it to nourish from the riverbed – כדאמרינן במנחות³ אבל עציץ של עץ בעי נקיבה – As the גמרא says in מסכת מנחות; however a flowerpot which is (usually) constructed of wood requires perforation to enable it to nourish from the ground. תוספות explains from where רש"י derives this distinction and will subsequently refute it: ונראה דראייתו מסוף⁴ פרק כל הקרבנות (מנחות דף פד,ב) דאמר תנא חדא – And it seems that sרש"י' proof (of his distinction between חרס and עץ) is from the (end) [beginning] of פרק כל הקרבנות where the גמרא says; we learnt in one ברייתא that produce that grew – שבגג ושבחורבה שבספינה ושבעציץ מביא וקורא – On a roof, a ruinous lot, a ship, or a flowerpot, one brings it to ירושלים for בכורים and reads the required פרשת בכורים – ותניא אידך מביא ואינו קורא – And we learnt in another ברייתא; he brings this aforementioned produce for בכורים to ירושלים, however he does not read the פרשת בכורים, because it is not considered 'מארצך', ‘from your land’. ומשני עציץ אעציץ לא קשיא כאן בנקוב כאן בשאינו נקוב – And the גמרא resolves this apparent contradiction**** as follows; it is not difficult to reconcile the contradictory statements concerning עציץ whether you are קורא or not; because here where it says קורא we are discussing an עציץ נקוב⁵, here we are discussing an עציץ שאינו נקוב, and therefore he is not קורא. ספינה אספינה נמי לא קשיא כאן בשל עץ כאן בשל חרס – It is also not difficult to reconcile the contradictory statements concerning a ספינה; here we are discussing a wooden ספינה (where he is not קורא), and there we are discussing a ספינה made from חרס (where he is קורא)⁶. This concludes the quote from the גמרא. תוספות will now proceed with sרש"י' proof. ומדלא משני בספינה כאן בנקובה כולי – And since the גמרא did not resolve the contradiction of ספינה by saying; here we are discussing a perforated ⁷ספינה etc., and the other ברייתא is discussing a ספינה שאינה נקובה⁸ – מכלל דשל חרס אפילו אינה נקובה הויא כנקובה – This infers that a ספינה of חרס even if it is not נקובה is considered as if it is נקובה in relation to בכורים etc⁹. תוספות anticipates the following question. Why do we not answer that the two בכורים ברייתות are discussing a ספינה של עץ, however כאן בנקוב כאן בשאינו נקוב. The answer is – ואתא לאשמועינן חדוש אחר בספינה שאינו בעציץ – That he comes to teach us a different novelty that applies to a ספינה, but not to an עציץ.¹⁰ This concludes sרש"י' proof that by חרס, whether it is נקובה or שאינה נקובה, they are both יונק; which תוספות will now reject. וקשה לפירושו דאמר לקמן בפרק ב' (דף כא,ב) כתבו על חרס של עציץ נקוב כשר – And there is a difficulty with his interpretation that a כלי חרס does not require נקיבה, for the גמרא says later in the second פרק, ‘if he wrote the גט on a חרס of an עציץ נקוב it is a גט כשר¹¹’ – משמע דחרס בעי נקיבה דאי לאו הכי מאי רבותא הוא בנקוב טפי מבשאינו נקוב – This indicates that חרס does require נקיבה for it to be considered מחובר לקרקע for if it is not so, (but rather as רש"י insists that every חרס even not a נקוב is considered מחובר לקרקע), what is the novelty of a חרס נקוב more than a חרס שאינו נקוב. In either case it is considered מחובר לקרקע according to רש"י.¹² תוספות will now refute another assumption of רש"י; namely that a סתם עציץ is made of wood (as opposed to a סתם ספינה which is made of חרס): ומשמע נמי דעציץ של חרס הוא – And it also seems from that גמרא that usually an עציץ is made of חרס. The גמרא clearly states 'חרס של עציץ נקוב';**** not as רש"י would have it that a ספינה is from חרס and an עציץ is from עץ. תוספות will offer an additional proof that an עציץ is from חרס: ורבינו שמואל בן מאיר הביא מתוספתא דשביעית דתניא הטומן את הלוף בשביעית – And the רשב"ם brought proof from a תוספתא in שביעית¹³, we learnt in that תוספתא; ‘one who buries a לוף¹⁴ in the ground during the שמיטה year with the intent that it should keep and not spoil – רבי מאיר אומר דרך ארץ טומנו בעציץ שלא יצמח – ר"מ says that it is customary that he buries it in an עציץ in order that it not sprout; were it to sprout it would be like planting on שביעית which is prohibited. By placing the לוף inside the עציץ and burying the עציך in the ground, this offers protection for the לוף from spoiling, and also prevents it from sprouting – ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר ונתתם בכלי חרש וגומר – And even though we cannot prove it that the עציץ will protect it from spoiling, there is a mention of this point; as**** the נביא says in ¹⁵ירמיה, ‘and you shall place the deed in an earthenware utensil etc.’, that it should last for many years’.**** We see that placing something inside an עציץ will protect it from decaying. This concludes the quote from the תוספתא – אלמא סתם עציץ של חרס הוא – It is evident from the fact that ר"מ compares an עציץ (in the תוספותא) to a כלי חרש (in ירמיה) that an עציץ generally is made from חרס (חרש). תוספות has refuted both of sרש"י' assumptions: a) that חרס לא בעי נקיבה and b) that סתם עציץ של עץ. Now תוספות will present his interpretation: ונראה לרבינו תם להפך דשל חרס בעי נקיבה ושל עץ לא בעי נקיבה – And the ר"ת assumes the exact opposite of רש"י that an object made from חרס requires נקיבה, in order**** that it should be considered יונק מן הקרקע. However articles made from wood do not require נקיבה for them to have the status of יונק מן הקרקע – שהוא מתלחלח יותר מן החרס – For wood absorbs moisture more than חרס does.**** According to תוספות we conclude that; a) סתם עציץ של חרס and b) חרס בעי נקיבה and עץ לא בעי נקיבה. Therefore if the עציץ is של חרס, the ספינה is של עץ. תוספות continues: ואתי שפיר שסתם ספינה היא של עץ – And this is appropriate, for a ספינה generally is made of wood. Therefore it does not require נקיבה as an עציץ של חרס does. תוספות brings an additional proof that עץ does not require נקיבה as opposed to חרס. ובמנחות (דף פד,ב) נמי מוכח דקאמר כאן בשל עץ כאן בשל חרס – And from the previously quoted גמרא in מנחות it is also evident that עץ does not require נקיבה; only חרס does; for the גמרא says; Here we are discussing עץ and there we are discussing חרס; mentioning first עץ and then חרס – שמזכיר תחילה אותו שמביא וקורא כמו שמזכיר כי משני התם אגג וחורבה ועציץ – For the גמרא mentions first the case where he is מביא וקורא; which in this case is עץ which he mentions first, just as he mentions first the one who is מביא וקורא when he reconciles the others, namely concerning the discrepancies of the roof, the ruinous lot and the עציץ. In all those reconciliations he always mentions first the case of ¹⁶מביא וקורא. Here too since he mentions עץ first that proves עץ is קורא and חרס is not קורא. תוספות anticipates a potential question, expounds on it and refutes it:¹⁷ והכא לא מצי לשנויי כאן בשל חרס כאן בשל עץ – And here the גמרא could not have resolved the contradiction of the two ברייתות whether המביא גט בספינה is required to say בפ"נ or not; by answering here we are discussing a ספינה של חרס and therefore בפ"נ is required, and there we are discussing a ספינה של עץ and therefore בפ"נ is not required¹⁸ – אי נמי כאן בנקובה כאן בשאינה נקובה כדמשני התם – Or we could have answered here (where בפ"נ is not required) it is a ספינה נקובה and there (where בפ"נ is required) it is a ספינה שאינה נקובה, as the גמרא answers there in מנחות to resolve the contradiction concerning בכורים. Here we also could have said if it is a ספינה של חרס שאינה נקובה, then בפ"נ is required since it is פטור ממעשר; however if it is a ספינה של עץ or a ספינה של חרס נקובה then בפ"נ is not required since it is חייב במעשר. The reason we do not offer these resolutions תוספות explains is because there is a difference between the פטור ממעשרות by a ספינה שאינה גוששת לר"י to the פטור ממעשרות by a ספינה של חרס (שאינה נקובה). דנהי דהיכא דאינה גוששת לרבי יהודה מדהויא חוץ לארץ לענין מעשר – For granted that when the boat is not scraping the bottom of the riverbed, then according to ר"י, he maintains that since the עפר שבספינה is considered חו"ל concerning מעשר; that מעשר is not required by a ספינה שאינה גוששת, therefore – חשיבה נמי חוץ לארץ לענין גט – It is considered חו"ל as well in regards to גיטין even though (technically) the boat is within the borders of א"י – היינו משום כיון דשם חוץ לארץ על המקום צריך לומר בפני נכתב – The reason it is considered חו"ל for גיטין is because that since the place¹⁹ is considered to be חו"ל** for מעשר** therefore there is a requirement to say בפ"נ – ואף על גב דשכיחי וגמירי שלא תחלוק במדינת הים – And even though in this area (which is within the borders of א"י) there are עדים available to be מקיים the גט and the people are versed in the requirement of לשמה, nevertheless בפ"נ is required in order not to differentiate in מדינת הים; but rather to require all places in מדה"י (except בבל)**** to say בפ"נ regardless whether this particular place is שכיחי וגמירי or not. This place suspended above the קרקע א"י is considered חו"ל – אבל בגוששת לרבי יהודה ולרבנן אפילו בשאינה גוששת – However when the boat is גוששת according to ר"י²⁰, and according to the רבנן even when the boat is not גוששת – כיון דשם ארץ ישראל על המקום²¹ אף על פי שמחמת הכלי אינו חייב במעשר – Since the place where the boat is located is considered א"י, therefore even though that on account of the vessel, i.e. the ספינה של חרס שאינה נקובה, it is not obligatory to give מעשר because this type of vessel cannot be יונק מהקרקע, nevertheless – בשביל כך לא יחשב כחוצה לארץ לענין גט: On account of this פטור from מעשר מחמת הכלי, it cannot be considered חו"ל concerning a גט; that בפ"נ should be required. It is only the type of vessel that prevents it from being מחוייב במעשר. The place itself is מחוייב במעשר (had it been a different type of vessel). Therefore no בפ"נ is required, whether it was של עץ or של חרס ואפילו אינה נקובה.

SUMMARY רש"י and תוספות dispute the different status accorded to חרס and עץ as to whether they derive nourishment from the ground. According to רש"י a כלי חרס derives יניקה from the ground even if it is not נקוב, while a כלי עץ will not be יונק מהקרקע unless it is נקוב. תוספות maintains the exact opposite; חרס requires נקיבה, while עץ which is more porous does not require נקיבה. They also differ as to the makeup of a סתם עציץ. According to רש"י a סתם עציץ is של עץ and according to תוספות it is משל חרס. תוספות quotes the גמרא that כתבו על חרס של עציץ נקוב כשר to refute sרש"י' position, both concerning the makeup of an עציץ and the requirement of נקיבה by עץ and not by חרס. תוספות offers an additional proof the סתם עציץ של חרס from a תוספותא in שביעית concerning הטמנת הלוף בעציץ של חרס. תוספות also proves that של עץ לא בעי נקיבה and של חרס בעי נקיבה from the order of the answers in מס' מנחות. תוספות explains that this connection between פטור במעשרות and the חיוב to say בפ"נ applies only when the פטור ממעשרות is because it is a place that is פטור ממעשרות. However, if it is place that is מחויב במעשרות, but it is in a כלי that exempts it ממעשרות (i.e. a ספינה של חרס וכו'), then בפ"נ is not required.

THINKING IT OVER

1. רש"י states that a ספינה של חרס does not require נקיבה if it is 'מונחת בקרקע'.²² Seemingly according to the רבנן this is true even if it is not מונחת בקרקע. Why did רש"י state מונחת בקרקע?
2. Can we also infer from the תוספתא of לוף²³ that an עציץ של חרס שאינו מנוקב cannot be יונק מן הקרקע?²⁴
3. Can we differentiate between the issue whether a specific place is in א"י or not, and the issue whether a specific place is יונק מקרקע א"י or not?

footnotes: ¹ ד"ה עפר regarding a ספינה and בד"ה עציץ (regarding an עציץ). ² Even ר"י will agree that if a ספינה (של חרס לפי רש"י) is scraping the riverbed (גוששת) it nourishes from the ground without any perforation, as opposed to an עציץ (של עץ לפי רש"י) which always requires perforation in order to regard it as nourishing from the ground. According to the רבנן the ספינה will nourish from the riverbed even if it is not גוששת. See ‘Thinking it over’ # 1. ³ תוספות will shortly point out how רש"י derives this. רש"י maintains that an object made of חרס nourishes from the ground even without a נקב. An object made of wood nourishes from the ground only if it is מנוקב. ⁴ The gloss changes it to מריש. ⁵ Since it is נקוב it is יונק מקרקע א"י. ⁶ Seemingly רש"י could have his proof directly from this answer כאן בעץ כאן בחרס. This answer indicates that נקוב is not required by one of them. It would be unlikely to assume that both are נקוב for then there should be no difference between עץ and חרס. See מהר"ם שי"ף. See following footnotes # 8 & 9. ⁷ תוספות explains in מנחות that a ספינה נקובה can still float because the קרקע attaches itself to the נקב, thus sealing it. ⁸ Perhaps רש"י assumes that סתם ספינה של חרס (!?), therefore it would have been more appropriate for the גמרא to say ספינה (של חרס) אספינה (של חרס) לא קשיא כאן בנקובה כאן בשאינה נקובה. The fact that the גמרא finds it necessary to say כאן בשל עץ, which is not רגיל for a ספינה (!), proves that a ספינה של חרס does not require נקיבה. This would resolve the issues raised by footnotes # 6 & 9. ⁹ This does not necessarily prove that by חרס both נקובה and אינה נקובה are alike (were we to disregard the conjecture of the previous footnote # 8), as the commentaries point out. It is possible that by עץ both נקובה and אינה נקובה are alike, and not by חרס. It only proves that by one of them, חרס or עץ there is no difference between נקובה and אינה נקובה. It is sרש"י' assumption that since חרס is made of earth which is similar to the קרקע itself, therefore it stands to reason that it will be יונק from the קרקע more readily than עץ which is a different substance than the קרקע. Alternately the מהרש"א explains that רש"י maintains that an עציץ is only משל עץ. Therefore since the גמרא answers by עציץ that כאן בנקוב כאן בשאינו נקוב that proves that בשל עץ requires נקיבה. Therefore we assume that it is the חרס that אין בעי נקיבה. ¹⁰ Were we to give this proposed answer we would be merely repeating the previous answer from עציץ. The גמרא prefers to offer a novel answer by ספינה. We cannot argue that the גמרא should have reversed the two answers; that by עציץ the answer should be כאן בעץ כאן בחרס and by ספינה that כאן בנקובה כאן בשאינו נקובה (בעץ) for רש"י assumes that סתם עציץ של עץ (more than סתם ספינה של חרס). ¹¹ The משנה there states one may not write a גט on something which is מחובר לקרקע, for he will need to uproot it from the ground before he can give it to the woman; and the תורה requires וכתב ונתן without any קציצה in between. Nevertheless if he writes a גט on a חרס של עציץ נקוב even though the עציץ is considered מחובר לקרקע it is a כשר גט, since there is no קציצה, he just gives her the entire חרס of this עציץ. ¹² Why does the גמרא choose to offer a case of חרס של עציץ נקוב? The same lesson would be learnt from a חרס of an עציץ שאינו נקוב. This proves that only a חרס של עציץ נקוב is considered מחובר not a חרס of שאינו נקוב. ¹³ פ"ד, א. ¹⁴ A לוף is an onion type plant. See ‘Thinking it over’ # 2. ¹⁵ לב,יד. ¹⁶ As we have read previously in this תוספות concerning עציץ, that כאן בנקוב, where he is קורא and כאן בשאינו נקוב where he is not קורא. ¹⁷ The גמרא resolved the contradiction between the two ברייתות whether בפ"נ is required in the case of המביא גט בספינה, by referencing each ברייתא to ר"י ורבנן respectively. The ספינה in both ברייתות was not גוששת. Therefore according to the רבנן who maintain that such a ספינה is חייב במעשרות, giving it a status of א"י, it follows that המביא גט in such a ספינה is not required to say בפ"נ. According to ר"י however who maintains that a ספינה שאינה גוששת is not מחוייב במעשרות because of its חו"ל status, will require that המביא גט in such a ספינה say בפ"נ. In summation: the חיוב of בפ"נ depends on חיוב במעשרות. If that is the case, תוספות will ask, we could have reconciled these two ברייתות in another, but similar matter. There are other criteria that determine whether a ספינה is חייב במעשר or not, besides גוששת, such as עץ or חרס, נקובה or אינה נקובה. Why did the גמרא limit itself only to גוששת or אינה גוששת and did not offer the other possibilities. תוספות proceeds: ¹⁸ This follows the sר"ת' interpretation; according to רש"י it would be the opposite. ¹⁹ A ספינה that is not גוששת is not חייב במעשר according to ר"י because it cannot be יונק from קרקע א"י regardless of its construction. Being suspended above קרקע א"י renders it חו"ל in regard to מעשר, and therefore in regards to גיטין as well. ²⁰ Had we given the answers תוספות proposed, for instance כאן בשל עץ כאן בשל חרס, according to ר"י that answer would be valid only if the ספינה is גוששת; for only then would we say that בשל עץ (בשל חרס according to רש"י) it is חייב במעשר. If it were not גוששת it is never חייב במעשר according to ר"י whether של עץ or של חרס. According to the רבנן however תוספות proposed answers would be valid regardless if the ספינה was גוששת or not. ²¹ if the ספינה would be from עץ it would be מחוייב במעשרות which indicates that the boat is within א"י ²² See footnote # 2. ²³ See footnote # 14. ²⁴ See נח"מ (בד"ה אלמא).

דילמא לא היא עד כאן לא קאמר רבי יהודה—Perhaps it is not so; only in this case did ר"י not state, etc.

OVERVIEW Our גמרא initially attempted to state that the status of an עציץ נקוב המונח ע"ג יתדות is dependent on the מחלוקת between ר"י ורבנן. The גמרא then rejected this hypothesis in both extremes. ר"י can maintain that an עציץ וכו' is considered מחובר and the רבנן can maintain that an עציץ וכו' is not considered מחובר. The question arises what is the status of this עציץ נקוב המונח ע"ג יתדות?

כן הוא האמת דעציץ כמחובר דבפרק השולח (לקמן דף לז,א) אמרינן – This is the truth that an עציץ is considered attached to the ground even when it is placed on pegs (as opposed to a ספינה לר"י which is עשויה לברוח), for the גמרא in פרק השולח quotes a ברייתא – אין כותבין פרוזבול אלא על עציץ נקוב ומוקי לה דמנחי אסיכי – ‘We do not write a פרוזבול¹ only if the לוה possesses at least an עציץ נקוב²’, and the גמרא establishes this aforementioned ברייתא that the עציץ was placed on pegs over ground that did not belong to the לוה³. This proves conclusively that an עציץ נקוב המונח ע"ג יתדות is considered מחובר לקרקע since we may write a פרוזובל on account of it. תוספות anticipates a difficulty: והא דקאמר הכא עד כאן לא קאמרי רבנן אלא בספינה – And concerning that which the גמרא says here, ‘only in this case of a ship did the רבנן not say’ that it is not מחובר; since there is water which connects the ship to the river bed. However, where there is no water in between, and air separates it from the ground, as in an עציץ נקוב המונח ע"ג יתדות, it is not מחובר – משמע דבעציץ לכולי עלמא לא הוי כמחובר – This indicates that concerning an עציץ all⁴ will agree that it is not considered attached to the ground⁵. This would contradict תוספות assumption that the truth is that an עציץ נקוב המונח ע"ג יתדות is considered מחובר.**** תוספות responds that there is no contradiction, for the statement of עד כאן לא קאמרי רבנן וכו' דיחויא בעלמא הוא – It is merely a disclaimer; that we cannot conclude that the רבנן definitely maintain that an עציץ נקוב המונח ע"ג יתדות is מחובר on the basis of what the רבנן maintain by a ספינה. However we can conclude that the truth is that an עציץ נקוב המונח ע"ג יתדות is considered מחובר לקרקע based on the גמרא in השולח. תוספות questions this ‘truth’: והא דאמר בשבת בפרק המוציא יין (דף פא,ב) האי פרפיסא דמנחא אארעא ואנחא אסיכי And concerning that which the גמרא says in מסכת שבת in פרק המוציא יין, ‘this perforated flowerpot which was lying on the ground and was subsequently placed on pegs on שבת חייב משום תולש – He is liable for transgressing the מלאכה of uprooting.’ The גמרא there is seemingly saying that when the פרפיסא was on the ground it was considered מחובר לקרקע; however once it was placed אסיכי it is considered תלוש. This is in direct contradiction to what תוספות is assuming that an עציץ נקוב המונח ע"ג יתדות is (still) considered מחובר. תוספות responds: היינו מדרבנן כדפירש שם⁶ בקונטרס: that what the גמרא says there that he is חייב, is only מדרבנן⁷ as רש"י explains there; however מן התורה he is פטור, since even if it is מונח אסיכי it is still considered מחובר מדאורייתא as mentioned previously. The חכמים prohibited removing this עציץ נקוב from the ground and placing it אסיכי for it appears as if we are uprooting something from its attachment to the ground.

SUMMARY An עציץ נקוב המונח ע"ג יתדות is considered מחובר לקרקע as is evident from the גמרא in השולח that permits a פרוזבול to be written if the לוה possesses only this עציץ. The contradictory statement in our גמרא is merely a disclaimer, not to be taken as a ruling. The גמרא in מסכת שבת when it states that if someone places an עציץ נקוב ע"ג יתדות בשבת he is חייב, that חיוב is only מדרבנן.

THINKING IT OVER

1. Why is it necessary to assume that if we accept the second ע"כ לא קאמרי רבנן וכו', then לכו"ע לא הוי כמחובר;⁸ perhaps ר"י will maintain that only a ספינה is not כמחובר because it is עשויה לברוח as opposed to an עציץ?
2. תוספות maintains that we do not accept the second distinction between ספינה and עציץ that ספינה is לא מפסיק אוירא [but rather only the first distinction that ספינה is עשויה לברוח and therefore it is not considered מחובר]. If this is indeed so then why does תוספות maintain that by אנחי אסיכי he is חייב only מדרבנן,⁹ he should be חייב מדאורייתא, for while he is transporting the עציץ from the ground it is not considered מחובר, so he is performing the מלאכה of תולש?!¹⁰

footnotes: ¹ A פוזבול is a document that enables a מלוה to collect his debts from the לוה even if שמיטה transpired during the loan period. It is a תקנה of הלל הזקן. A פרוזבול is accorded to the מלוה provided that the לוה possesses קרקע (see רש"י and תוספות there). The discussion concerning an עציץ is whether this is considered sufficient קרקע to enable a פרוזבול to be written. ² An עציץ נקוב since it is considered מחובר לקרקע it is כקרקע דמי, as opposed to an עציץ שאינו נקוב. ³ Otherwise if it was resting on the ground, then the לוה would be considered as the owner of the קרקע upon which the עציץ is resting and it would not matter if the עציץ is נקוב or שאינו נקוב. ⁴ See ‘Thinking it over’ # 1. ⁵ If we were to accept this עד כאן וכו', then we may assume that since even the רבנן who maintain by a ספינה that it is considered מחובר, nevertheless by an עציץ since the air separates it from the ground, it is not considered מחובר, then certainly ר"י who maintains that even by a ספינה it is not considered מחובר so most certainly an עציץ will not be considered מחובר. ⁶ שם ד"ה חייב. ⁷ The term חייב means that he is חייב מכת מרדות מדרבנן. See ‘Thinking it over # 2. ⁸ See footnotes # 4&5. ⁹ See footnote # 7. ¹⁰ See סוכ"ד אות לג and בל"י אות קנז.