Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski

אמר רבה זאת אומרת — Rabboh said; this teaches us

OVERVIEW The גמרא cites a ברייתא which states that if a woman was a נשואה, however there were witnesses that they did not consummate their marriage, and the husband died, the second husband who marries her cannot claim טענת בתולים, for she was a נשואה (regardless of what the עדים testified), and must pay her a מנה. רבה derived from this ברייתא that כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה she receives a מנה, for the second husband assumed that she was a בתולה and it turned out that she is a בעולה, and nevertheless he must pay her a מנה. Our תוספות discusses who brought this proof; was it רבה or רבא. -------------------------–

נראה דהכא גרסינן רבה דהא רבא קאמר לעיל¹ דמקח טעות² לגמרי משמע – It is the view of תוספות that here the text reads רבה, for רבא ruled previously that by נמצאת בעולה it is a complete מקח טעות and she receives nothing –

תוספות responds to an anticipated rejoinder:³

ואי גרסינן הכא רבא אם כן תיקשי מתניתין רישא לסיפא – And if we are גורס here רבא, there will therefore be a contradiction in the משנה from the רישא (which states (יא,א) that a בתולה מן הנשואין כתובתן מנה)⁴ to the סיפא (on יב,ב, which states והיה מקחי מקח טעת)⁵ –

דהא זאת אומרת איכא למידק נמי ממתניתין⁶ כדאמרינן בסמוך – For this ׳זאת אומרת׳ which proved from the ברייתא that נמצאת בעולה כתובתה מנה, can also be inferred from our משנה as גמרא shortly states (therefore the משנה would contradict itself according to רבא; the רישא maintaining that by נמצאת בעולה her כתובה is a מנה, and the סיפא maintaining ולא כלום), therefore –

אלא ודאי נראה דהכא גרס רבה דרבא דאמר לעיל מקח טעות לגמרי משמע יפרש כמו רב אשי: We would rather certainly maintain that here the גירסא is רבה, for⁷ רבא who maintains מקח טעות לגמרי משמע will explain (both the ברייתא and the משנה) like רב אשי who disproved the proof of the זאת אומרת (and differentiated between a real מקח טעות [where אין לה כלום] and a case of כנסה ראשון or נכנסה לחופה [where כתובתה מנה]).

SUMMARY The text reads רבה, for if it would read רבא, the משנה would contradict itself.

THINKING IT OVER תוספות writes that the inference (the זאת אומרת) from the ברייתא; we can also infer - ׳איכא למידק׳ - from the משנה.⁸ Why does תוספות ‘merely’ write ׳איכא למידק׳, when indeed the דיוק is explicitly made in the גמרא; it is not ‘merely’ an איכא למידק, it is an actual דיוק?!⁹

footnotes: ¹ יא,ב. ² מקח טעות means (literally) an erroneous sale. Finding out that your wife is a בעולה instead of a בתולה is a מקח טעות. ³ Seemingly one can say that we can be גורס here רבא and it is no contradiction, for this ברייתא maintains that נמצאת בעולה כתובה מנה and the משנה of מקח טעות maintains that נמצאת בעולה ולא כלום. תוספות rejects this explanation. ⁴ We can also derive from this רישא the same זאת אומרת that נמצאת בעולה כתובתה מנה as the ׳ואיכא דמתני׳ points out shortly. ⁵ רבא drives from the מקח טעות of the סיפא (of the continuing משנה) that כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה ולא כלום. ⁶ See ‘Thinking it over’. ⁷ תוספות is explaining how רבא will deal with the זאת אומרת which would seemingly pose a contradiction in the משנה. ⁸ See footnote # 6. ⁹ See מהרש״א.

Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski

כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה מנה — He took her in with the assumption that she was a בתולה and it turned out that she was a בעולה; she receives a Monoh

OVERVIEW רבה proved from the ברייתא of כנסה ראשון וכו׳,¹ that כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה מנה.² Our תוספות resolves a difficulty with this proof. -------------------–

תוספות anticipates a difficulty: והא דקתני שהרי כנסה ראשון – And that which the ברייתא states**;** ‘for the first husband took her in’ as his wife, (seemingly as a reason, why there is no טענת בתולים), which would indicate that the reason he has no טענת בתולים is that since כנסה ראשון, the second husband knew that she was not a בתולה, so we cannot prove from this ברייתא that כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה כתובתה מנה; for here it was not a case of כנסה בחזקת בתולה.³ This seemingly contradicts the proof of רבה!⁴

תוספות responds: פירש רבינו יצחק בן מאיר דהכי משמע ליה אין לשני טענת בתולין לחסרה מכתובתה כלום – The ריב״ם explained; this is how the ברייתא seems to רבה; the second husband has no טענת בתולין to diminish anything from her כתובה –

שהרי⁵ כנסה ראשון⁶ וגרם להיות כתובתה מנה – For the first person married her and caused through the marriage that her כתובה should be a מנה –

ואינו יכול לחסרה כלום מאותה מנה דלא מהניא טענת בתולין אלא ממנה דבתולין⁷: And the second husband cannot lessen anything from that מנה, since טענת בתולין is only effective to remove the extra מנה of בתולין (that she receives a מנה instead of מאתיים, but טענת בתולים cannot take away the entire כתובה).

SUMMARY The phrase שהרי כנסה ראשון (in the ברייתא) teaches us that she receives a מנה and so there is no purpose for him to claim, since in any event she will receive a מנה (for כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה מנה).

THINKING IT OVER תוספות wrote previously⁸ that according to the מ״ד כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה מנה, he is not believed in טענת בתולין. Why does תוספות write (here)⁹ that אין לשני טענת בתולין וכו׳ שהרי כנסה ראשון, when the reason simply is that he has no טענת בתולין if we maintain that כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה מנה, as תוספות wrote previously?!¹⁰

footnotes: ¹ יא,ב (on the very bottom). ² See ‘Overview’ for previous תוס׳ ד״ה אמר. ³ This, in fact, is the refutation of רב אשי. ⁴ According to רבה, the ברייתא should have said that אין לו טענת בתולים since כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה מנה. ⁵ See ‘Thinking it over’. ⁶ כנסה ראשון is merely telling us that as of now she receives a מנה regardless whether he makes a claim (and [even] regardless if she is still a בתולה]), but it is not the reason why he cannot make a claim. See footnote # 7. ⁷ רבה understands the ברייתא as follows (if we assume that כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה מנה). There is no point in his טענת בתולים, for even without his טענה, she receives a מנה, since ׳כנסה ראשון׳ (as the ברייתא states); and even according to his claim that כנסה בחזקת בתולה (since he depended on the עדים) nevertheless she still receives a מנה because כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה מנה. Therefore there is no point in his claim. However if we maintain that כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה ולא כלום, he does have a claim for since he depended on the עדים who certified her to be a בתולה, therefore he wants to pay nothing; why does the ברייתא state אין לו טענת בתולים! See רשב״א. ⁸ י,א בד״ה חזקה (at the very end) עיי״ש. ⁹ See footnote # 5. ¹⁰ See פרדס יצחק אות נא.

Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski

שאני הכא שהרי כנסה ראשון — Here it is different, for the first one took her in

OVERVIEW רב אשי refuted the proof of רבה (from the ברייתא) that כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה מנה, for it is possible that generally she receives nothing, but here he was not כנסה בחזקת בתולה since she was already married. תוספות clarifies this rebuttal. --------------------------–

ואדעתא דבעולה נישאת¹ – And we assume that he married her knowing that she is a בעולה and not a בתולה.

תוספות anticipates a difficulty: ואף על גב דעדים מעידים שלא נבעלה – And even though that the witnesses testify that she is not a בעולה, why should we assume that אדעתא דבעולה נישאת –

תוספות replies: אינו סומך על זה² מאחר שהיו נישואין³ וסבר דלשבחה⁴ אומרים כן: He does not rely on the עדים that she is a בתולה, since there was נישואין, and he assumes that when the עדים say that she is not a בעולה that is only in order to praise her, but not that it is the truth.

SUMMARY Once a woman is a נשואה, we assume that she is a בעולה even if עדים testify otherwise.

THINKING IT OVER Why should we assume that he does not rely on the עדים,⁵ when we always rely on עדים and believe whatever they testify?!⁶

footnotes: ¹ Therefore there is no מקח טעות and the כתובה of a נשואה or a בעולה is a מנה. ² He either assumes they were not מדייק, or they were not telling the truth. See ‘Thinking it over’. ³ Marriage implicitly indicates that there was ביאה. ⁴ The עדים wanted that she should get married so they said that she is a בתולה, for people prefer בתולות. ⁵ See footnote # 2. ⁶ See רשב״א and שיטה ישנה (in שטמ״ק). See also סוכ״ד אות א.

Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski

וניחוש שמא תחתיו זינתה — And let us be concerned that perhaps she was מזנה while she was betrothed to him

OVERVIEW After the גמרא cites the dispute between רבא ורב אשי, the גמרא asks, וניחוש שמא תחתיו זינתה. There is a dispute between רש״י and תוספות, as to what the גמרא is asking. ------------------------------–

תוספות negates a purported explanation of the question וניחוש:¹

אין לומר דפריך² אמאי אינו יכול לטעון טענת בתולים לאוסרה עליו – We cannot say that the גמרא is asking, why should he not be allowed to claim טענת בתולים in order to (possibly) prohibit her to him –

ניחוש באשת כהן³ שמא תחתיו זינתה דליכא אלא חדא ספיקא ספק תחתיו ספק אין תחתיו – Let us be concerned in the case of a sכהן׳ wife (where he is a כהן), that perhaps she was מזנה תחתיו, in which case there is only one doubt, namely whether she was מזנה תחתיו (and she is אסורה לו), or whether it was not תחתיו (and she is permitted to him).

תוספות explains why this cannot be the sגמרא׳ question: דהא מצי לשנויי דהא דאינו יכול לטעון היינו להפסידה מכתובתה⁴ – For the גמרא could have answered that the meaning of אינו יכול לטעון טענת בתולים is regarding making her lose her כתובה; this he cannot do –

דאיכא ספק ספיקא דאפילו תחתיו אימור באונס הוה⁵ – For there is a ספק ספיקא; firstly it may have been אין תחתיו (where she retains her כתובה) and even if it were תחתיו perhaps it was באונס (and even an אשת כהן does not lose her כתובה if it was באונס (even though she is אסורה לבעלה) –

תוספות stands by his refutation of אין לומר despite an anticipated difficulty: ואין זה דוחק⁶ דלעיל⁷ נמי מפרש אינו יכול לטעון טענת בתולים הכי – And this is not an awkward answer, for previously the גמרא also explained the phrase אינו יכול לטעון טענת בתולים in this manner (that it is discussing only a monetary issue not an איסור והיתר issue) –

דקאמר⁸ למאי אי לאוסרה עליו⁹ ביהודה אמאי לא כולי – Where the גמרא asks, regarding what does the משנה say that there is no טענת בתולים in יהודה, if the טענת בתולים is to forbid her to him, why is there no טענת בתולים in יהודה, etc. The גמרא there concludes that we must say that אין לו טענת בתולים is (only) in reference להפסידה כתובתה. It is evident from that גמרא that the phrase אין לה טענת בתולים can refer only to monetary issues and not to איסורים; therefore we can also say here the same. There can be no question of why is he not נאמן לאוסרה עליו, for he definitely is (at least by אשת כהן) –

אלא אכתובה פריך אמאי אינו מפסיד לה – But rather we must say that the גמרא is asking (only) regarding the כתובה, why he cannot make her lose her כתובה, since she may have been מזנה תחתיו; however the difficulty with interpreting the question in this matter, is that he cannot make her lose the כתובה, since it is a ספק ספיקא, perhaps it was not תחתיו (so she retains her כתובה), and even if it was תחתיו perhaps it was באונס, where she also retains her כתובה (even by an אשת כהן [even though she is אסורה עליו]).

תוספות answers: ונראה לרבינו יצחק דלרב אשי פריך¹⁰ – And it is the view of the ר״י that the גמרא asks on רב אשי that we should be concerned שמא תחתיו זנתה (and she may be אסורה to him [if he is a כהן]) and allow him to dispute her entire כתובה –

כיון דבעלמא אית ליה דאין לה כלום והכא יש לה לפי שכנסה ראשון – For since generally רב אשי maintains that כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה she receives nothing, and here in the case of the ברייתא she receives a מנה because כנסה ראשון (so she is presumed to be a בעולה) –

אם כן יבא לידי איסור שזה האיש סבור כיון שזו יש לה אף על גב דבעלמא לית לה – Therefore there is the concern that the second husband will come to transgress an איסור, for this second husband assumes that since this woman (whom I married בחזקת בתולה) receives a partial כתובה, even though generally a woman who was married בחזקת בתולה ונמצאת בעולה receives nothing (according to רב אשי) –

אם כן מחזקינן אותה ודאי בעולה מבעל ראשון ואדעת כן רוצים לומר שנשאתי¹¹ – Therefore (thinks the second husband) it is obvious that the חכמים presume her to be a ודאי בעולה from the first husband, and the חכמים want to say that I married her with this in mind that she is a בעולה, so thinks the second husband –

ובחנם אטרח לבית דין שודאי לא יאסרוה עלי – And so it is in vain that I should trouble myself to go to בי״ד and inform them that she is a בעולה (to ascertain whether she is אסור for me), for the בי״ד will certainly not prohibit her from me, since the בי״ד assumes with certainty that she is a בעולה from her first husband,¹² and there was no זנות at all. However in truth it is possible that she was not a בעולה from the first husband (as the עדים testify), and she was מזנה תחתיו and should be אסורה לו (if he is a כהן) –

ולכך היה לנו להפסיד כתובתה שיבא לבית דין ולא יטעה¹³ לומר שמותרת לו – And therefore (in order to remedy this mistaken assumption by the husband) we should make her lose the כתובה entirely, if he has a טענת בתולים, so he will come to בי״ד (for the monetary claim) and will not mistakenly assume that she is מותרת לו (for he sees that בי״ד does not assume that she was a בעולה by the first husband, and therefore בי״ד is granting him טענת בתולים to deny her the כתובה entirely, since כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה ולא כלום) –

תוספות takes his argument a step further: ואפילו באשת ישראל יש לנו להפסידה¹⁴ – And we should make her lose her כתובה entirely even if she is an אשת ישראל (where there is no concern of איסור since it is a ספק ספיקא, nevertheless) she should lose her כתובה –

גזירה שיראה כהן שזו לא תאבד כתובתה ויסבור אף בשלו כן ולא יבא לבית דין – On account of a גזירה that if a כהן will see that this woman (the אשת ישראל) does not lose her כתובה (that proves they consider her a בעולה from the first husband) and he will assume that the same applies also in his case, so he will not come to בי״ד, but really it is possible that she was מזנה תחתיו (even באונס) and she is אסורה לו –

אבל לרבה לא פריך מידי כיון דבעלמא נמי יש לה ליכא למיטעי: However according to רבה there is no question at all, ¹⁵for since generally a נמצאת בתולה also receives a מנה, there can be no mistake that the בי״ד is certain that she was a בעולה by the first husband (and therefore she was not מזנה תחתיו), because the reason she receives now a מנה is (regardless whether she was a בעולה by the first husband, but rather) because by every כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה she (still) receives a מנה.¹⁶

SUMMARY The question of וניחוש שמא תחתיו זינתה is that since רב אשי maintains נמצאת בעולה ולא כלום, we should allow the second husband a טענת בתולים (to pay nothing) in order not to dissuade him from coming to בי״ד to verify whether אשתו אסורה עליו.

THINKING IT OVER תוספות writes that by an אשת כהן there is only one ספק (whether תחתיו or אינו תחתיו).¹⁷ Seemingly by אשת כהן there is also a ספק ספיקא; firstly there is the possibility that she was never מזנה (and she is a בעולה from her first husband), and even if she was מזנה perhaps it was not תחתיו (it was between the two marriages)!¹⁸

footnotes: ¹ See רש״י ד״ה וליחוש (and רשב״א וכו׳). However רש״י does not limit the question to an אשת כהן (see footnote # 3). ² The sגמרא׳ question (according to this אין לומר) is that the ברייתא by saying that he has no טענת בתולים, will dissuade him from going to בי״ד if נמצאת בעולה. This in turn may cause him to live with his wife באיסור if זינתה תחתיו. The ברייתא should have indicated that he can claim טענת בתולים to verify whether he may continue being with his wife. ³ By an אשת ישראל there is no such concern, for even if she is a בעולה she is still permitted to him, since there is a ספק ספיקא; perhaps it was not תחתיו (and she is מותרת לו) and even if it was תחתיו, perhaps it was באונס (and she is still מותרת to him since an אשת ישראל שנאנסה is מותרת לבעלה). However by an אשת כהן who is אסורה לבעלה even if נאנסה, there is only one ספק of תחתיו or אינו תחתיו and she should be אסורה מספק. See ‘Thinking it over’. ⁴ He cannot be מפסיד her כתובה even if he claims that זינתה תחתיו. If this claim were substantiated she would lose her כתובה (if זינתה ברצון). However since he cannot prove it she retains her כתובה. ⁵ The answer to the purported question (according to the אין לומר/פרש״י) is that even if there is a concern of זינתה תחתיו, the ברייתא still states that he has no monetary טענת בתולים (as תוספות just explained), however he certainly can come to בי״ד regarding the איסור והיתר status of his wife. The ברייתא was only discussing the monetary issue. ⁶ Seemingly one may argue that it is a דוחק to say that אין לו טענת בתולים refers only to monetary issues and not to איסור והיתר issues, since the expression אין לו טענת בתולים would indicate that there is no טענת בתולים at all even for issues of איסור והיתר. תוספות proves that it is not a דוחק to say so. ⁷ ט,ב. ⁸ The גמרא there cited the משנה here on יב,א which states האוכל אצל חמיו ביהודה שלא בעדים אינו יכול לטעון טענת בתולים וכו׳. ⁹ The husband claims that he was not בועל her while she was an ארוסה and he suspects her of being מזנה תחתיו (ברצון), which would forbid her to him. ¹⁰ According to פרש״י (ד״ה וליחוש) the question is directed to the ברייתא (whether according to רבה or רב אשי). ¹¹ Otherwise (if they do not assume that I too realize that she is a בעולה) why are they giving her a מנה for her כתובה since נמצאת בעולה ולא כלום?! That proves that the חכמים presume that I too assume her to be a בעולה since כנסה ראשון. ¹² In fact not only did בי״ד assume it but they presumed that I too realized that she is a בעולה from the first husband and that it why they deny me the monetary טענת בתולים and award her a מנה. ¹³ His mistake is that he does not realize that there is a difference between ממון and איסור. As far a ממון is concerned she receives a מנה because there is a ספק ספיקא (even by a כהן; see תוס׳ by footnote # 5); however concerning איסור there is no ספק ספיקא regarding an אשת כהן since she is אסורה even if it was באונס (see footnote # 3). ¹⁴ This is an additional advantage of פי׳ תוס׳ on the אין לומר. For according to the אין לומר the question of וניחוש is only regarding an אשת כהן (see footnote # 3), however according to תוספות the question of וניחוש is even by אשת ישראל. ¹⁵ When the ברייתא stated אין לו טענת בתולים that was referring to monetary issues, but obviously he can go to בי״ד regarding his permission to remain with his wife (if he is a כהן). There is no reason why he will be hesitant to go regarding איסור, for no negative assumption about her בתולה status prior to his marrying her was made. She receives a מנה, because in all cases where she is a בעולה (whether כנסה בחזקת בתולה or not) she receives a מנה. ¹⁶ Therefore he will come to בי״ד and claim שמא תחתיו זינתה and if it is verifiable she will lose her entire כתובה and be אסורה לו. ¹⁷ See footnote # 3. ¹⁸ See מהר״ם שי״ף (בתוד״ה כגון).

Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski

כגון שקידש ובעל לאלתר — For instance, he was בעל immediately after the Kidushin

OVERVIEW רב שרביא explained the reason there is no concern שמא תחתיו זינתה (where she would be אסורה עליו [and lose her כתובה])¹, is that the בעילה took place immediately after the קידושין, so it is not possible that she was זינתה תחתיו. ---------------------–

וכן צריך נמי להעמיד שהראשון אחר שקידש כנסה לאלתר ומת מיד – And similarly it is also necessary to establish that the first husband took her in (נישואין) immediately after the קידושין and died immediately after כנסה –

ועדים² מעידים שלא זינתה תחתיו – And [or] עדים testify that she was not מזנה תחתיו of the first husband -

דאם נבעלה תחת הראשון הרי נבעלה לפסול לה³ ואסורה לכהונה : For if she was נבעלה to a stranger while she was with the first husband, so she was נבעלה לפסול לה and she is אסורה לכהונה (so if the second husband is a כהן she is אסורה to him, and the question of וניחוש still remains regarding that she was מזנה by the first husband and is אסורה to the second husband if he is a כהן).

SUMMARY Both husbands were מקדש ובעל לאלתר so there is no possibility of זינתה תחתיו.

THINKING IT OVER

1. תוספות writes that we must also know that there was no זנות by the first husband. Seemingly the ברייתא already stated this by saying that ויש לה עדים שלא נסתרה וכו׳. What is תוספות adding to the ברייתא?!
2. Why should we suspect that there was זנות by the first husband, since we do not know that she is a בעולה (as we do by the second husband)? We should rely on her חזקת היתר and חזקת הגוף and assume that if anything she was נבעלה as late as possible!⁴

footnotes: ¹ See previous תוס׳ ד״ה וניחוש. ² The רש״ש amends this to read או עדים (instead of ועדים). ³ She was an אשת איש then, and any בעילה with a stranger is forbidden to her and makes her a זונה (even if she is an אשת ישראל שנאנסה), whom a כהן is forbidden to marry as the פסוק states (ויקרא [אמור] כא,ז) that אשה זונה וחללה לא יקחו. ⁴ See מהר״ם שי״ף (בד״ה אבל בזה) and פרדס יצחק אות סב.

Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski

*בית¹ דין של כהנים היו גובין כולי ולא מיחו בידם חכמים — The Bais Din

• of the Kohanim would collect, etc. and the Chachomim did not protest it**

OVERVIEW The משנה teaches us that the בי״ד של כהנים would collect four hundred זוז for the כתובה of a בתולת כהן and the חכמים did not protest this enactment. תוספות (presumably) assumed that they wrote ד׳ מאות זוז in the כתובה; therefore there is seemingly no problem in collecting it, why would one think that the חכמים should be מוחה; after all the husband agreed to it. תוספות clarifies this issue. -------------------------–

תוספות explains² that the חכמים were not מוחה to collecting ד׳ מאות –

אף על פי שלא כתב בלשון תוספת³ אלא ארבע מאות דחזו ליכי – Even though the husband did not write regarding the extra two hundred זוז that it is an addition to the initial כתובה of מאתיים, but rather he wrote, ‘four hundred זוז to which you are entitled’ –

וקא סלקא דעתין דלא תגבה⁴ דלא חזו ובלשון תוספת לא כתב – So one would think that she cannot collect four hundred, since she is not entitled to four hundred זוז, but merely to two hundred, and (additionally) he did not write that he is adding an additional two hundred (besides the basic two hundred) –

קא משמע לן דמנהג טוב מאד הוא וראוי להיות בכהונה ובמשפחות המיוחסות – The משנה therefore teaches us that this is a very proper custom and it is fitting for the כהונה and for distinguished families that they should receive ד׳ מאות זוז –

ושייך בהו למימר דחזו ליכי – And it is applicable in these cases to write in the כתובה, ‘to which you are entitled’.

תוספות adds that this תקנה of the בי״ד של כהנים goes even a step further: ואפילו לא כתב לה כתובה⁵ גובה ארבע מאות⁶ בתנאי בית דין⁷ – And even if he did not write a כתובה for her, she still collects the four hundred זוז as a תנאי בי״ד –

כמו בבנות ישראל מאתים⁸ דתקנה גמורה היא: Just as the rule is regarding the two hundred זוז that is given to בנות ישראל (when a כתובה was not written) for this was a binding enactment that בתולות כהנים receive ד׳ מאות as עיקר כתובה.

SUMMARY The בתולות כהנים receive ד׳ מאות for their כתובה even if it was not written as a תוספות and even if no כתובה was written at all.

THINKING IT OVER How does תוספות derive⁹ that even if he did not write a כתובה, she still collects ד׳ מאות?¹⁰

footnotes: ¹ A marginal note indicates that this תוספות is referencing the משנה on the previous עמוד. ² See ‘Overview’. ³ A בתולה is entitled to a כתובה of two hundred זוז (which is based on the פסוק of כסף יתן כמוהר הבתולות (שמות [משפטים] כב,טז). [In our כתובות it reads דחזי ליכי מדאורייתא.] However a husband may add to this עיקר כתובה any amount he chooses, as long as he indicates that this is a תוספות – an addition to the עיקר כתובה of מאתיים. ⁴ She should only collect two hundred to which she is [really] entitled to. See תוה״ר and סוכ״ד אות כה. ⁵ This may refer to places where the custom was not to write a כתובה at all (and rely on the תנאי בי״ד). ⁶ See ‘Thinking it over’. ⁷ תנאי בי״ד (literally, a stipulation of בי״ד) refers to obligations that בי״ד places (as opposed to a self-imposed obligations [such as a loan, etc.]). A prime example of תנאי בי״ד is the כתובה. There is an obligation for every married man to discharge all the obligations of a כתובה, whether he agreed to it and wrote the כתובה or not. ⁸ Every person must pay the כתובה (of מאתיים for a בתולה) whether he wrote a כתובה or not. See footnote # 7. ⁹ See footnote # 6. ¹⁰ See פרדס יצחק אות מז.

Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski

שתי תקנות הוו — There were two enactments

OVERVIEW The גמרא resolves the contradiction between the ברייתא (which states that the כתובה of אלמנת כהנים is מאתיים) and our משנה (which gives her a כתובה of a מנה) by saying there were two תקנות for an אלמנת כהן (which were instituted after the original ruling that an אלמנת כהן receives a מנה); one that she should receive מאתיים (the view of the ברייתא) and the second to revert back to a מנה (like our משנה).¹ תוספות explains why we could not have resolved this contradiction differently. ---------------------------–

תוספות mentions and negates an alternate resolution to the contradiction: וליכא למימר דחדא תקנה הואי² – And the גמרא could not have answered that there was one תקנה only –

ומתניתין קודם תקנה וברייתא לאחר תקנה שתיקנו לאלמנה מאתים – And our משנה is discussing the situation before the תקנה (where the כתובה of all אלמנות is a מנה) and the ברייתא is discussing after the תקנה where they instituted a כתובה of מאתיים for אלמנת כהנים (and there was no second תקנה to revert back to a מנה)³ - The reason this explanation is unacceptable is –

דהא חזינן השתא דלית להו מאתים – Because we see nowadays that אלמנת כהנים do not have a כתובה of מאתיים –

תוספות offers (and negates) an additional resolution to the contradiction: וליכא למימר נמי דמעיקרא כי תקינו לבתולה ארבע מאות תקינו גם כן לאלמנה⁴ מאתים⁵ – And we cannot also answer that initially when they enacted for a בתולה בת כהן a כתובה of ד׳ מאות, they also instituted for an אלמנה בת כהן a כתובה of מאתיים –

תוספות negates this suggestion: דאין סברא לתקן לאלמנה מאתים אם לא אחר שראו צורך דמזלזלי בהו⁶ – For it is not logical to enact that an אלמנה receive מאתיים (for no apparent reason), unless the חכמים saw a need (to give her מאתיים) since they were scorned – [הילכך מעיקרא לא רצו לשנותה משאר אלמנה – [Therefore we must conclude that initially they did not want that אלמנת כהן should be different from the other אלמנות ישראל and all received a מנה –

וכיון דחזו דקא מזלזלי בהו ראו שהיה צורך תקון להם מאתן – But once the חכמים saw that the אלמנות כהנים were scorned, they realized there is a need to protect them and they instituted for them a כתובה of מאתן –

וכיון דחזו דפרשי מינייהו אהדרינהו למילתייהו] – But one they saw that people are avoiding them, they returned it to their original status of מנה] –

ולכך הוצרך לומר שתי תקנות הוו: So therefore it was necessary for רב אשי to state that there were two תקנות.

SUMMARY We cannot say there was only one תקנה of מאתיים, for today it is a מנה. We also cannot say that initially they gave her מאתיים without the reason of חזו דמזלזלי בהו.

THINKING IT OVER תוספות suggested that initially (when they were גובה ד׳ מאות for a בתולה) they gave an אלמנה מאתיים (which would explain the משנה).⁷ However the משנה states אלמנת כהנים כתובתה מנה and then concludes היו גובין לבתולה ד׳ מאות; indicating that when גובין ד׳ מאות for a בתולה an אלמנה received only a מנה!⁸

footnotes: ¹ This (according to the רדב״ז) is שיטת רש״י (that the original כתובת אלמנה מנה is not a תקנה but rather מעיקר הדין). An alternate explanation is that the first תקנה was מנה and the second was מאתיים (and אהדרינהו למילתייהו is not considered a ‘new’ תקנה but rather reverting to the original תקנה). ² The תקנה of מאתיים לאלמנת כהנים since (as the גמרא states) דחזו דמזלזלי בהו וכו׳ ³ The advantage of this proposed answer is twofold; firstly that there is only one תקנה, and secondly since presumably the ברייתא is usually post-משנה therefore it is better to assume that the ברייתא is discussing a later period than the משנה; however according to the sגמרא׳ answer the משנה is discussing the later period. ⁴ This proposed solution is suggesting that instead of three phases [1) initially תקנו לבתולה ד׳ מאות ולאלמנה מנה, 2) כיון דחזו דמזלזלי בהו תקינו לה מאתן, and finally 3) כיון דחזו דקא פרשין וכו׳ אהדרינהו למילתייהו]; there will only be two phases [1) תקנו לבתולה ד׳ מאות ולאלמנה מאתיים, and 2) אהדרינהו למילתייהו]. It will therefore be (considered as) one תקנה only. This proposed answer is better understood if we assume the alternate view in footnote # 1. See ‘Thinking it over’. ⁵ According to this proposed solution, the reason they gave אלמנת כהנים מאתיים was not because of חזו דמזלזלי בהו (as is evident from later in this תוסופות, see footnote # 6), but rather מעלה עשו בכהונה (as they did by בתולת כהן). ⁶ See footnote # 5. ⁷ See footnote # 4. ⁸ See תוספות הרא״ש.