Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski

והצעת המטה — And making the bed

OVERVIEW רב הונא rules that a נדה may not make the bed for her husband (which normally a woman would do for her husband). תוספות explains what is meant by הצעת המטה. -------------------------–

נראה לרבינו יצחק דהצעת המטה דהכא היינו פריסת סדינין שהוא דבר של חיבה¹ – It is the view of the ר״י, that הצעת המטה here refers to spreading out the linen which is an ‘act of endearment’, therefore the נדה is prohibited from doing it for her husband –

אבל הצעת כרים וכסתות שאינן דברים של חיבה שרי לנדה² – However a נדה is permitted**** to**** spread out the pillows and quilts for her husband, since they are not acts of endearment they will not cause forbidden relations –

תוספות proves this distinction between הצעת סדינין and הצעת כרים וכסתות: והביא ראיה מדתנן בפרק אף על פי³ (לקמן נט,ב) הכניסה לו ג׳ שפחות אינה מצעת לו המטה – And**** the ר״י bought proof from the משנה in פרק אע״פ which states; if the wife brought into the marriage three maids, she is not required to make his bed –

ואינה עושה בצמר ארבע יושבת בקתדרא – And is not required to spin wool. If she brought in four maids, she may sit in a lounge chair; she is not even required to do the work of a woman who was הכניסה לו ג׳ –

ואמרינן בגמרא⁴ אף על פי שאמרו ד׳ יושבת בקתדרא אבל מוזגת לו כוס ומצעת לו המטה – And רב הונא ruled in the גמרא there, ‘even though the חכמים said in the משנה, if she brought in four maids, she sits in a קדתרא, nevertheless she is still required to pour him a cup of wine and make his bed –

ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו – And washes her husband’s face, hands, and feet’. This concludes the גמרא.

ופירש בקונטרס⁵ דהא דתנא ג׳ אינה מצעת לו המטה – And רש״י there explained, regarding that which the משנה stated that by three maids she is not מצעת לו המטה, so how can רב הונא rule that by ד׳ she is מצעת לו המטה? The explanation is that when the משנה states אין מצעת לו המטה by ג׳, it –

היינו הצעת כרים וכסתות דהוי דבר שיש טורח – Means spreading out the pillows and quilts which is something of a bother; that she is not required even with only three maids (and certainly not with four) –

אבל מצעת לו המטה היינו פריסת סדין ולבדין דמילי דחיבה נינהו שתחבב עליו ואין בו טורח – However when רב הונא ruled מצעת לו המטה (with even four maids) that is referring to the spreading out of sheets and linens which are acts of endearment, in order the she endear herself to her husband and there is no bother in doing it. This concludes פרש״י, now תוספות returns to our גמרא –

וההיא הצעה של חיבה נראה דדוקא אסור – And it is specifically that הצעה of endearment (spreading out the linen) that is forbidden for a נדה; however she is permitted to spread out the pillows and quilts for that is not considered דברים של חיבה.

וכן משמע⁶ דמזכירה בהדי מזיגת כוס והרחצת פניו ידיו ורגליו כי התם – And this is also indicated in our גמרא, where רב הונא mentions (the prohibition of) הצעת המטה together with (the prohibitions of) מזיגת הכוס and הרחצת פניו ידיו ורגליו just as he mentions there all these three items regarding what (even) a wealthy woman must do for her husband; indicating that here it is the same type of הצעת המטה as there.

תוספות offers an alternate view: מיהו לספרים דלא גרסי במשנה אלא ואינה מצעת המטה ולא גרסי לו ובגמרא גרסינן לו⁷ – However according to those text that do not read in the משנה **the way it was said previously ואינה מצעת

ו המטה,** but rather their text reads אינה מצעת המטה**** omitting the word לו, but in the גמרא their text reads ׳לו׳; according to this גירסא –

אין ראיה משם⁸ שיהו תרי גווני הצעה – There is no proof from there that there are two types of**** הצעת המטה (one of spreading the sheets which is חבה and the other of placing the pillows and quilts which is a טורח), but rather there is only one הצעת המטה, which includes both sheets and pillows, etc. and there is no contradiction between the משנה which states ואין מצעת המטה and the גמרא which states ומצעת

ו המטה –

דמתניתין איירי בהצעת שאר מטות ובגמרא איירי בהצעת מטה לבעלה לבדו: Because the משנה (which states ואין מצעת המטה) is referring to making the other beds in the house (but not the husband’s); from this she is exempt (with three maids), however the גמרא (which states ומצעת לו המטה) is referring only to making her husband’s bed (which she is required to do even with four maids). Therefore according to this גירסא (assuming that all types of הצעת המטה are considered the same), it will be forbidden for a נדה to do any type of הצעת המטה (whether סדינים or כרים וכסתות), for they are all considered a דבר של חבה.

SUMMARY It is possible (according to רש״י) that there are two types of הצעת המטה; one of סדינין (which is a דבר של חבה and forbidden for a נדה [and obligatory even for a wealthy woman]) and another of כרים וכסתות (which is a טורח and permitted for a נדה [and not required from a wealthy woman]). However it is possible that there is no distinction.

THINKING IT OVER תוספות brings proof from the גמרא later⁹ in פרק אע״פ and another proof from the גמרא here,¹⁰ what is each proof proving?¹¹

footnotes: ¹ Therefore, since it is a דבר של חיבה, we are concerned that it may cause them to have marital relations, which are forbidden with a נדה. ² פריסת סדינים is easy and pleasant and (therefore) constitutes a דבר של חיבה; however הצעת כרים וכסתות is bothersome and is (therefore) not considered a דבר של חיבה. ³ The משנה there enumerates the types of work a woman is obligated to perform for her husband. The משנה continues that if the woman brings in maids into the marriage, her obligations to her husband progressively diminishes, depending on the amount of maids she brings with her into the marriage. See ‘Thinking it over’. ⁴ סא,א. ⁵ רש״י on סא,א ד״ה אבל reads: לפרוס סדין ולבדין דבר שאינו טורח ומשום דמילי דחיבה נינהו כדי שתתחבב עליו ולא דמי למצעת דמתני׳ דהוי דבר של טורח ובכפייה הני לא כפי לה אלא חכמים השיאוה עצה טובה להנהיג זאת בישראל. ⁶ See ‘Thinking it over’. ⁷ It reads אע״פ וכו׳ ומצעת לו המטה. ⁸ It is still possible that even this גירסא may maintain that there is a difference between סדינים and כרים וכסתות; however we cannot prove that there is this difference. ⁹ See footnote # 3. ¹⁰ See footnote # 6. ¹¹ See תוה״ר.

Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski

פוקסת — To apply rouge¹

OVERVIEW The ברייתא teaches us that if one’s father-in-law or mother-in-law passes he cannot force his wife (who is in mourning) to be כוחלת or פוקסת. Our תוספות discusses the meaning of פוקסת. --------------------------–

פירש הקונטרס² מעברת שרק על פניה – רש״י explained that פוקסת means she applies rouge on her face –

תוספות disagrees: ואין נראה דאמר בפרק ב׳ לקמן (דף יז,א) לא שרק ולא פירכוס משמע דתרי מילי נינהו – And תוספות does not agree, for the גמרא later in the second פרק states, that in Israel they praised the כלה, saying that she does not need neither שרק (rouge) nor פירכוס; indicating that שרק and פירכוס (which is פוקסת) are two separate items –

דפוקסת דהכא היינו פירכוס כדאמרינן בסמוך כי קתני אכיחול ואפירכוס³ – For פוקסת, which is mentioned here is the same as פירכוס, as the גמרא shortly states that when the ברייתא stated ׳וכן׳ it was referring to כיחול and פירכוס; proving that פוקסת and פירכוס are the same. We know that שרק and פירכוס are not the same (from the second פרק); therefore שרק and פוקסת (which is פירכוס) are also not the same, which contradicts פירש״י.

תוספות has another question on פירש״י that פוקסת means מעברת שרק על פניה: ובשילהי המצניע (שבת צה,א) קתני פוקסת ומעברת שרק על פניה⁴ – And in the end of פרק המצניע, the ברייתא teaches פוקסת and applying rouge on her face; indicating that פוקסת and מעברת שרק are not the same.

תוספות cites another translation of רש״י (regarding פירכוס): ולקמן בפרק ב׳ פירש הקונטרס⁵ פירכוס קליעת שער⁶ – And later in the second פרק, רש״י explained פירוכס to mean pleating of the hair –

תוספות asks: וקשה לרבינו יצחק דבשילהי המצניע (שם צד,ב ושם) קתני גודלת ופוקסת – And the ר״י has a difficulty with this translation of פירכוס, for in the end of פרק המצניע the ברייתא mentions גודלת (which is pleating) and פוקסת (which is פירכוס) as two different things; how can רש״י state that פירכוס is קליעת שער, since קליעת שיער is גודלת, which is different from פוקסת (or פירכוס).

תוספות offers his explanation: אלא נראה דאחד מתיקוני נשים הוא: But rather it seems that פוקסת (and פירכוס) is another one of the women’s ‘make up’ applications.⁷

SUMMARY According to רש״י the meaning of פוקסת is מעביר שרק and the meaning of פירכוס is קליעת שער; according to תוספות both פירכוס and פוקסת (which are the same) are אחד מתיקוני נשים.

THINKING IT OVER The second question from פרק המצניע would seem to be stronger than the first question from the second פרק (which requires that we associate פירכוס and פוקסת). Why did תוספות ask first from there and not from פרק המצניע?⁸

footnotes: ¹ This is the translation according to רש״י. ² ד״ה פוקסת. ³ פירכוס was not mentioned in the ברייתא, only (כוחלת and) פוקסת, we must therefore conclude that the גמרא refers to פוקסת (in the ברייתא) as פירכוס. ⁴ The גמרא there reads; תניא ר״ש בן אלעזר אומר גודלת כוחלת ופוקסת לעצמה פטורה לחברתה חייבת וכן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי אליעזר אשה לא תעביר סרק על פניה מפני שצובעת. The fact that initially the גמרא discusses גודלת כוחלת ופוקסת and then it uses the term לא תעביר סרק וכו׳; indicates that העברת סרק is not the same as גודלת כו׳ פוקסת. ⁵ יז,א ד״ה פירכוס. ⁶ There also seems to be an inherent contradiction in פירש״י, for here רש״י explains that פוקסת (which is פירכוס) means מעביר שרק and in פרק ב׳, רש״י explains פירכוס (which is פוקסת) to mean קליעת שער. See מהרש״א קידושין מד,א ד״ה בפירש״י בד״ה כלל who writes ואין לחוש בכך כי כן דרכו לפרש במקום זה כך ובמקום אחר שינה פירושו. ⁷ See תוס׳ הרא״ש who writes; ונראה לי דפוקסת היינו כמין חוטין של בצק ומניחה אותו על פניה כדי להאדים פניה כו׳, עיי״ש. ⁸ See תוס׳ הרא״ש.

Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski

ומי שאני בין אבילות דידיה לאבילות דידה — And is there a difference between his mourning and her mourning

OVERVIEW רב יוסף [בריה דרבא] (in the name of רבא) qualified the rule of הוא ישן בין האנשים וכו׳ that it applies only if לא בעל, however if בעל then אשתו ישנה עמו. The גמרא asked, this cannot be for the rule of הוא ישן וכו׳ is where he was already בעיל the בעילת מצוה. The גמרא answered (that by אבילות the rule is הוא ישן וכו׳ even if בעל [since the איסור of ביאה by an אבל is not that strict]), the ruling of רב יוסף was if פירסה אשתו נדה (by the חופה), that if he was בעיל, they may מתייחד together (since the איסור נדה is very strict they will not transgress it). The גמרא challenges this assumption that נדות is stricter than אבילות, and concluded that by his אבילות he must sleep בין האנשים (even if בעל), however by her אבילות there is no concern (if he was בעל), for she will balk at his advances. The גמרא then asked is there a difference between אבילות דידיה (where we are strict) and אבילות דידה (where we are lenient) and cites a second ברייתא, which equates אבילות דידיה with אבילות דידה and in both instances they may be מתייחד together. תוספות discusses why could not the גמרא have presented the contradiction between the two ברייתות without mentioning the ruling of רב יוסף. -----------------------–

תוספות asks: תימה דבלאו מילתא דרב יוסף הוי מצי למיפרך ברייתות אהדדי¹ – It is astounding! The גמרא could have asked regarding the contradiction of the two ברייתות without the statement of רב יוסף. The first ברייתא (of הרי שהיה וכו׳) rules that by אבילות we separate the חתן וכלה (so that הוא ישן וכו׳ והיא ישנה וכו׳) and in the second ברייתא (of מי שמת וכו׳) we are not required to separate them (but rather ונוהג(ת) עמו/עמה אבילות).

תוספות answers: ויש לומר דאי לאו הוה מילתא דרב יוסף הוה מפלגינן בין שעת חופה לשלא בשעת חופה – And one can say; were it not for the statement of רב יוסף we could have distinguished between an אבילות which took place during the חופה, and an אבילות which takes place not during the חופה, but later in their marriage, and we would say –

דבשעת חופה יצרו תוקפו אף על גב דבעל – That during the חופה (which is the case of the first ברייתא) his passion controls him even though he was בעל once; therefore we need to separate them; however in the second ברייתא where they were married for a while already, it is not יצרו תקפו and they need not be separated; this is how we would reconcile the ברייתות if it were not for רב יוסף –

אבל לרב יוסף לא מצי לפלוגי בהכי דהא בבעל חשיב ליה כאשתו ישנה² – However according to רב יוסף we cannot differentiate in this manner (that there is a difference between שעת חופה and לא שעת חופה), because רב יוסף considers בעל as an ‘old’ wife, meaning –

דאפילו בשעת חופה אשתו ישנה עמו בנדה ובאבילות דידה – That even בשעת חופה, if he was בעל, his wife may sleep with him whether she is a נדה or whether it is her אבילות (this shows that he can control himself even בשעת חופה [as long as he was בעל]) –

ואפילו הכי באבילות דידיה קתני הוא ישן בין האנשים ולהכי פריך שפיר³ – And nevertheless if it is his אבילות, the ברייתא teaches that הוא ישן בין האנשים. So therefore the גמרא **correctly asks, ‘**is there a difference between אבילות דידיה and אבילות דידה’, and cites the second ברייתא, which equates אבילות דידיה with אבילות דידה.

תוספות offers another answer to his original question: ולרבינו שמשון בן אברהם נראה דאי לאו דרב יוסף לא הוה קשה מידי⁴ – And it is the view of the רשב״א that if not for רב יוסף there would be no difficulty in resolving the two ברייתות –

דעמו ועמה דקתני בברייתא לאו עמו במטה אלא עמה⁵ בבית⁶ – For the term עמו ועמה which the second ברייתא states does not mean ‘with him’ in the same bed, but rather, ‘with (her) [him]’, in the same house, but they need to sleep separately (he by the men and she by the woman) as the first ברייתא ruled –

אבל לרב יוסף דבאבילות דידה אשתו ישנה עמו⁷ – However since according to רב יוסף regarding her אבילות, his wife may sleep with him –

אם כן הא דקתני נוהג עמה אבילות היינו עמה במטה – It follows that this which the second ברייתא states, ‘he conducts אבילות with her’ it means with her in the same bed, so –

דומיא דהכא⁸ באבילות דידיה הוי עמו במטה – Similarly here by אבילות דידיה it also means עמו במטה.

תוספות clarifies the continuation of the גמרא:⁹

והא דמשני תני באבילות דידיה הוא ישן אינו מגיה הברייתא – And this which the גמרא answers, ‘read by אבילות דידיה that he sleeps with the men, etc.’, the גמרא did not intend to amend the ברייתא –

אלא מפרש דעמו דקתני בברייתא דהכי הוא¹⁰ – But rather to clarify, that when the ברייתא teaches ׳עמו׳, this is what עמו meant that הוא ישן בין האנשים –

ופריך והא עמו קתני מאי לאו עמו במטה פירוש דומיא דעמה¹¹ – And the גמרא challenged this answer, saying, ‘but the ברייתא reads עמו, does not that mean עמו במטה, and the reason the גמרא now assumes that עמו means עמו במטה, because it is similar to עמה, which all agree means עמה במטה –

ומשני לא עמו בבית כדאמר¹² ליה רב כולי: And the גמרא answered, ‘no; עמו means עמו בבית as רב said to, etc. that there is a difference whether one is in the presence of the אבל(ה) or not.

SUMMARY We can distinguish between the two ברייתות, either by saying that the first ברייתא, which requires separation is discussing בשעת חופה and the second ברייתא, which does not require separation is discussing לאחר חופה, or by saying that the עמו ועמה in the second ברייתא means in the house, but they need to be separated. However according to רב יוסף who differentiates between אבילות דידיה and אבילות דידה these distinctions are not applicable.

THINKING IT OVER

1. תוספות asks that without רב יוסף there is a contradiction between the two ברייתות.¹³ Seemingly however without רב יוסף (who distinguishes between אבילות דידיה and אבילות דידה) we would assume the same rule applies by both אבילות, and the second ברייתא which states עמו and עמה (without distinction), means that they are נוהג the אבילות in the same manner that הוא ישן וכו׳ והיא ישנה. What is תוספות question?!¹⁴
2. תוספות answers that if not for רב יוסף we can reconcile the ברייתות by differentiating between שעת חופה (the first ברייתא) where יצרו תקפו and therefore הוא ישן וכו׳, and שלא בשעת חופה (the second ברייתא) where they may be together. However רב יוסף teaches that even בשעת חופה if it is בעל (by אבילות דידה) it is like שלא בשעת חופה. However we can still use this distinction even according to רב יוסף that there are three levels, 1) if it is לא בעל they are always separated, 2) if he was בעל; by אבילת דידה or פירסה נדה they can be together even בשעת חופה (but not באבלות דידיה), and 3) if it is שלא בשעת חופה then even באבילות דידיה they can be together. There is no contradiction even according to רב יוסף.¹⁵

footnotes: ¹ See ‘Thinking it over’ # 1. ² השי״ן והנו״ן קמוצים. ³ See ‘Thinking it over’ # 2. ⁴ The רשב״א uses the term ׳לא הוה קשה מידי׳ (there is no question at all), as opposed to the first answer of תוספות which states ׳הוה מפלגינן׳ (we can distinguish). According to the first answer the term עמו ועמה in the second ברייתא means עמה במטה, which contradicts the first ברייתא of הוא ישן בין האנשים וכו׳; however we can reconcile the contradiction by distinguishing between שעת חופה and שלא שעת חופה. According to the רשב״א, however the term עמו ועמה in the second ברייתא means only בבית and not במטה for it agrees with the first ברייתא that הוא ישן וכו׳, therefore it is לא קשה מידי. ⁵ In תוה״ר the גירסא is אלא עמו בבית. See רש״ש. ⁶ ונוהג עמו אבילות would mean that she must conduct herself according to the laws of אבילות whenever she is in the house with him, but not that they may sleep together.. ⁷ This means they may be alone together (but are not permitted to have relations). ⁸ Others amend this to read דהכי (instead of דהכא). The question is not (like רש״י says בד״ה ונוהגת) since the ברייתא does not say הוא ישן וכו׳ that means they may be together, but rather that the word עמו implies עמו במטה. ⁹ According to the רשב״א who explains that without רב יוסף we would interpret עמו to mean עמו בבית; therefore when the גמרא gave the answer תני באבילות דידיה הוא ישן וכו׳, it seems that the גמרא wanted to change the גירסא. However this is not necessary, for the גמרא could have answered that עמו means עמו בבית (and not עמו במטה), not like עמה, which means עמה במטה. [Additionally, since the מקשה assumes עמו to mean עמו במטה, adding הוא ישן would make the ברייתא self-contradictory.] ¹⁰ Even though that עמה means עמה במטה, nevertheless this תרצן maintains that עמו means עמו בבית. ¹¹ Regarding אבילות דידה we agree that it can be עמה במטה, therefore it follows that by אבילות דידיה it also mean עמו במטה since the תנא uses the same term (of עמו ועמה). ¹² The intention of the words עמו ועמה is not to discuss whether מותר להתייחד or not, but rather ‘merely’ to teach us that the אבילות of the non-mourning spouse is only in the presence (עמו עמה) of the mourning spouse. ¹³ See footnote # 1. ¹⁴ See מהרש״א. ¹⁵ See תוה״ר ופנ״י.

Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski

עד שיסתם הגולל¹ — is closed up גוללUntil the

OVERVIEW The גמרא states that according to ר׳ יהושע the אבילות becomes effective when the גולל is closed up. תוספות discusses at length the meaning of גולל. -----------------------–

בכמה מקומות פירש רש״י דגולל הוי כיסוי ארון ודופק היינו קרשים שבצידי הארון –

רש״י, in many places, explains that ׳גולל׳ is the cover of the coffin, and ׳דופק׳ are the side boards of the coffin –

ונקרא דופק על שם שהגולל דופק עליו וכעין זה פירש בערוך² – And the sideboards are called דופק because the גולל ‘knocks’ on the דופק (דופק means knocking), and the ערוך offered a similar translation.

תוספות asks: וקשה לרבינו תם דאמר בפרק מי שמתו (ברכות יט,ב ושם) מדלגין היינו על גבי ארונות – And the ר״ת has a difficulty with this translation, for ר׳ אלעזר בר צדוק (who was a כהן) said in a ברייתא in פרק מי שמתו, we would skip on top of the coffins to greet מלכי ישראל, etc. –

ואיך היו מדלגין והלא הגולל והדופק מטמא באהל³ כדאמרינן בהעור והרוטב (חולין קכו,ב ושם) – But how were they allowed to skip over the coffins, since the גולל ודופק (of a coffin) is מטמא as a ‘tent’ as the גמרא states in פרק העור והרוטב –

תוספות asks an additional question: ועוד דבפרק בהמה המקשה (שם עב,ב⁴) דריש על פני השדה⁵ לרבות גולל ודופק – And furthermore ר״ע in פרק בהמה המקשה derives from the פסוק of על פני השדה, that**** it includes**** the גולל ודופק that they are מטמא (if one touches them) –

ולפירוש הקונטרס הלא ארון אינו על פני השדה⁶ – However, according to sרש״י׳ interpretation, the coffin is not ‘on the face of the field’, so how can we derive טומאת גולל ודופק, which is a part of the coffin, from the words ע״פ השדה, which indicate something which is open to the air.

תוספות justifies פירש״י: ואומר הרב רבינו דוד מנצינבורק כי לפרש״י [דריש] לרבות גולל ודופק שפירש – And ה״ר דוד מנצינבורק said that according to רש״י we derive from ע״פ השדה to include a גולל ודופק, which became separated from the coffin and is lying ‘on the field’ that it is מטמא –

דלא מרבינן מעל פני השדה דמטמא אלא כשפירש – For we only include from ע״פ השדה that the גולל ודופק is מטמא, when it is separated from the coffin and it is in the open –

אבל בעוד שהוא טמון בטל אגב קרקע ולא מטמא באוהל – However, when the גולל ודופק is still hidden and buried in the ground it is nullified (from being מטמא) as part of the ground and is not מטמא באוהל. This explains the דרשה of ר״ע of ע״פ השדה –

והשתא אתי נמי שפיר ההיא דמדלגים היינו על גבי ארונות⁷ – And now according to this explanation, that **גמרא of ‘**we were skipping over the ארונות’ will be properly understood, because those ארונות were buried, therefore they are not מטמא.

תוספות offers an alternate solution to explain ׳היינו מדלגים ע״ג ארונות׳: ועוד יש מתרצים אף על גב דגולל מטמא באהל – And additionally there are those who answer (the first question of מדלגין) that even though a גולל is מטמא באהל –

מכל מקום יכולין לדלג ולטמאות עצמם בגולל – Nevertheless the כהנים were permitted to jump over and be מטמא themselves from the גולל –

דתניא במסכת שמחות (פרק ד׳) כל טומאה שאין נזיר מגלח עליה⁸ אין כהן מוזהר עליה – For we learnt in a ברייתא in מסכת שמחות, ‘any טומאה for which a נזיר is not required to shave off his hair for it**,** a כהן is not prohibited from defiling himself to it.

תוספות rejects this answer: ואמר רבינו תם דמשובשת היא דהא רביעית דם אין נזיר מגלח עליה – And the ר״ת replied that this ברייתא is erroneous, for we know that a נזיר is not מגלח if he comes into contact with only a רביעית of blood –

כדתנן בנזיר (דף נד,א ושם) וכהן מוזהר עליה⁹ – As we learnt in a משנה in מסכת נזיר, and nevertheless a כהן is prohibited from touching a רביעית דם. Therefore that was an erroneous ברייתא.

תוספות has an additional question on פרש״י that גולל ודופק are part of the ארון: ועוד הקשה דתניא בעירובין (דף טו,ב) כל דבר שיש בו רוח חיים – And the ר״ת asked additionally, that we learnt in a ברייתא in מסכת עירובין, ר״מ said anything which has within it the breath of life (it is alive) –

אין עושין ממנו לא גולל לקבר כולי¹⁰ – We do not make it as a גולל for a grave, etc. –

ולפירוש הקונטרס וכי דרך לעשות כסוי ארון מבעלי חיים – However according to רש״י, is it usual to make the cover of a coffin from animals; why is this rule even taught, since it is so unlikely to happen –

תוספות answers: ויש לומר אף על גב דאין דרך לעשות כסוי ארון מבעלי חיים – And one can say; even though it is unusual to make coffin covers from animals –

מכל מקום כמה דברים אשכחן דלא שכיח ומיירי בהן הש״ס לדרוש ולקבל שכר – Nevertheless we find many unusual cases which the גמרא discusses in order to study and receive a reward, for studying even the most unusual circumstances –

כדאמרינן בפרק המקשה (חולין ע,א) בלעתו חולדה והוציאתו והכניסתו והקיאתו ויצא מאליו מהו – As the גמרא queries**** in פרק המקשה; ‘a weasel swallowed the fetus in the womb, and took the swallowed fetus out of the womb (while it was inside the weasel) and then placed the swallowed fetus back inside the womb and coughed it out into the womb and then the fetus left the womb on its own; what is the ruling regarding whether this fetus it is a פטר רחם (since initially it exited the womb encased by the weasel and did not touch the כותלי הרחם). The גמרא there asks another (strange) query -

הדביק שני רחמים ויצא מזה לזה מהו אף על פי שלא יבא לעולם – He attached the openings of two wombs to each other and the fetus emerged from one womb into the other womb; what is the ruling whether the second animal is considered to have had a פטר רחם (since it emerged into the world from רחם of the second animal); the גמרא asks these unusual queries even though these two cases will never happen, nevertheless the גמרא there discusses it, similarly the גמרא can discuss regarding using a בעל חי as a גולל.

תוספות offers his translation of גולל ודופק: ורבינו תם מפרש דגולל היינו מצבה שהיא אבן גדולה – And the ר״ת explained that גולל is a tombstone, which is a large stone –

ולשון גולל שייך על האבן כדכתיב וגללו את האבן¹¹ (בראשית כט¹²) – And the word גולל applies to a stone as it is written, ‘and they would roll the stone’; using the term גולל for a [large] stone –

ודופק הן שתי אבנים אחת לראשה ואחת לרגלה של מצבה – And דופק are two smaller stones one at the head and the other at the foot of the מצבה (to support the מצבה) –

תוספות explains the גמרא of אין עושין גולל מדבר שיש בו רוח חיים according to his interpretation: ופעמים כשאין המצבה מזומנת מעמידין שם בהמה או דבר אחר לסימן – For occasionally when the מצבה is not ready, people place there an animal or something else for a marker, to show there is grave here –

תוספות explains the case of מדלגין היינו ע״ג ארונות: ובההיא דמדלגין לא היה שם מצבה ומחמת המת לא היו מיטמאין – And regarding that story of ׳מדלגין׳, there was no מצבה (or גולל) by those ארונות, and they also did not become טמא because they hovered over the dead body in the coffin –

דרוב ארונות יש בהן פותח טפח¹³ – Since most ארונות have an opening of a טפח, which does not allow the טומאה to leave the ארון. Therefore they did not become טמא.¹⁴

תוספות anticipates a difficulty on פר״ת: ולא תקשה לר׳ יהושע מאימת חל אבילות כשאין שם מצבה¹⁵ – And you should not ask; according to ר׳ יהושע when does the אבילות begin when there is no מצבה?!

תוספות replies, that is not difficult –

דיש לומר דכי מהדרי אפייהו דקוברין – For we can say that when the gravediggers**** turn their faces away from the grave (they finished the burial process), that is when the אבילות begins if there is no מצבה –

כדאמרינן במועד קטן (דף כב,א) דהנהו דלא אזלי בתר שכבא מכי מהדרי אפייהו – As רבא said in מו״ק; ‘that those who do not follow after the deceased to the cemetery, as soon as they turn their face away (and begin returning home) the אבילות begins for them’.

תוספות asks: וקשה לרבינו יצחק על פירוש רבינו תם דתניא בתוספתא דאהלות בפרק¹⁶ ד׳ – And the ר״י has a question on the explanation of the ר״ת; for we learnt in a תוספתא of אהלות in the fourth פרק –

אמר רבי יהודה שתי אבנים גדולות של**** ארבעה ארבעה טפחים שעשאן גולל לקבר –

ר״י said; ‘two large stones each the size of four טפחים that he made both of them into a גולל for one grave –

המאהיל על גבי שתיהם טמא¹⁷ ניטלה אחת מהן המאהיל על גבי השניה טהור – One who hovers over either of them is טמא; if one of them was removed, whoever is מאהיל on the second stone is טהור –

מפני שיש לטומאה דרך שיצא – Since the טומאה has a way to exit the קבר’; in the air space that was provided by removing one of the גולל stones. This concludes the תוספתא. תוספות asks –

מה שייך דרך שיצא לפירוש רבינו תם¹⁸ – What meaning is there, **that there is ‘**a way to exit’ according to the פר״ת. The ר״י has another question on פר״ת: ובתוספתא דאהלות סוף פרק ג׳ תניא מעשה באחד שמת בערב הפסח ולא רצו לקוברו¹⁹ – And in the end of the third פרק of תוספותא דאהלות we learnt in a ברייתא; there was a story with someone who died on ערב פסח and the people did not want to bury him –

ונכנסו הנשים²⁰ וקשרו החבל בגולל משכו האנשים מבחוץ וקברוהו הנשים – So the women entered the room where the מת was, and tied the rope to the גולל, and brought the rope outside. The men who were outside dragged the מת with the rope to the burial place and the women buried him –

והלכו האנשים ועשו פסחיהן לערב – And the men went and brought their קרבן פסח that evening. This concludes the תוספתא.

משמע שלא היו יכולין הנשים לקוברו עד שמשכו האנשים מבחוץ את הגולל – It seems that the women could not bury him until the men outside would pull the גולל; now comes the question on the ר״ת — ואם גולל הויא מצבה למה לא קברוהו בלא מצבה עד אחר הפסח – And if גולל is a מצבה, why did not the women bury him without a מצבה until after פסח (the women were able to bury him as the story indicates, why did they need the גולל) –

אלא ודאי הוא כסוי ארון כפירוש הקונטרס ולפי שהיה של אבן היה כבד כל כך: Rather it is like רש״י that the גולל is the covering of the coffin and since it was made of stone it was so heavy that the women could not take it to the cemetery (but once it was there they were able to bury him).

SUMMARY According to רש״י the גולל is the lid of the coffin and the דופק are its sideboards, while according to the ר״ת the גולל is the מצבה and the דופק are the headstone and the footstone of the מצבה.

THINKING IT OVER According to the ר״ת,²¹ what is the meaning of עד שיסתם הגולל; if the גולל is the מצבה it is never covered up?!

footnotes: ¹ תוספות will discuss the meaning of the word גולל. ² The ערוך writes that the גולל is the stone covering the grave and דופק are two stones on the side of the grave. It seems that according to the ערוך the מת was not buried in a coffin but they put stones overhead and by his sides. ³ One becomes טמא by טומאת אוהל whether the דבר טמא hovers over him or whether he hovers over the דבר טמא. According to רש״י that the גולל is the cover of the ארון, when they skipped over the ארון, they were skipping over the גולל, and so they became טמא through טומאת אוהל, which is forbidden to a כהן. ⁴ It is on עב,א. ⁵ The פסוק in במדבר [חקת] יט,טז reads; וכל אשר־יגע על־פני השדה בחלל־חרב או במת או בעצם אדם או בקבר יטמא וגו׳. ⁶ A coffin is generally buried in the ground and is not ע״פ השדה. ⁷ It would seem that they were מדלג over the graves in which there were ארונות. However רש״י there in ברכות ד״ה מדלגין, writes מארון לארון; which indicates that the ארונות were not buried. ⁸ There are certain טומאות (including טומאת גולל ודופק) that even if a נזיר became טמא with these טומאות he does not stop his נזירות and does not cut off his hair (but continues with his נזירות). See נזיר נד,א. ⁹ See תוס׳ ברכות יט,ב ד״ה מדלגין and the מהרש״א there. ¹⁰ This means that if an animal is used as a גולל it is not מטמא as a גולל. ¹¹ Presumably the large מצבה was called גולל because it needed to be rolled on account of its heaviness. ¹² [ויצא] פסוק ג׳. ¹³ The rule is if there is a covering over the מת, it depends; if there is no space of a טפח between the מת and the covering, the טומאה of the מת ‘bursts’ through the covering (אהל) and is מטמא anything above the מת. However if there is a טפח of space between the covering and the מת, the טומאה is confined in that space and anything above the covering does not become טמא. ¹⁴ However according to רש״י that the גולל is the covering of the coffin and גולל is מטמא, they would have become טמא by hovering over the גולל of the coffin. ¹⁵ ר״י ruled that אבילות begins משיסתם הגולל. According to רש״י that גולל means the coffin, the אבילות begins as soon as the coffin is covered; however according to the ר״ת that גולל is a מצבה, what happens when they do not put up a מצבה immediately at the time of burial, when does the אבילות begin? See ‘Thinking it over’. ¹⁶ The רש״ש amends this to read בפרק ר׳ יהודה׳ (it is in פרק ג׳). ¹⁷ He is מאהיל על הגולל. ¹⁸ According to רש״י that the גולל is the cover of the coffin, the תוספתא is understood since one half of the cover is removed, we say that the טומאה leaves through that half opening and if one was מאהיל on the covered part he is טהור. However according to the ר״ת that גולל is a מצבה, what difference does it make if part of the מצבה is missing; how is there a way for the טומאה to exit, since the מת is still covered by the ארון?! ¹⁹ They wanted to bring the קרבן פסח that day and did not want to become טמא. ²⁰ It would seem that נשים are פטורות from bringing a קרבן פסח. ²¹ See footnote # 15.