Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski

זה גודל — This is the thumb

OVERVIEW The גמרא cites (a ברייתא) that each finger has a special purpose in the ביהמ״ק (and therefore the fingers need to be separated). There is a dispute between רש״י and תוספות at to the utility of the thumb. -------------------------–

פירש בקונטרס לענין בהן יד¹ דמצורע – רש״י explained that when the גמרא states זה גודל it is referring to the thumb of the sמצורע׳ hand; on which the blood and oil must be placed.

תוספות disagrees: ואין נראה דאם כן הוה ליה למימר זה בהן² – And it does not seem correct; for if גודל refers to the בהן יד, the גמרא should have said זה בהן, and not זה גודל –

תוספות has an additional question on פרש״י: ועוד דאפילו לא מחלק³ מצי משוי על בהן שהוא קצר מכולם – And furthermore if גודל refers to the sprinkling on the בהן**, then even if** the thumb would not be separate from the other fingers it would be possible to place the blood and the oil on the thumb, since it is shorter that all the other fingers.

תוספות offers his explanation: ונראה דלענין קמיצה קאמר⁴ כדתנן⁵ (מנחות דף יא,א) מוחק⁶ בגודל⁷ מלמעלה – And it is the view of תוספות that זה גודל was stated in regards to קמיצה, as the ברייתא taught, ‘he tamps down with the thumb from above’; therefore the thumb needs to be separate in order to do this aspect of קמיצה –

אבל⁸ בידו אחרת לא יוכל לעשות דבעינן עבודה בימין: However he could not do this מחק with his other hand, for the service in the ביהמ״ק is required to be done with the right hand.

SUMMARY According to רש״י the גודל refers to the בהן regarding applying the דם there, while תוספות maintains that it refers to the מחק of the קמיצה, with the גודל.

THINKING IT OVER

1. תוספות asks that according to רש״י the גודל could be attached.⁹ The same question can be asked concerning the אמה; it too need not be detached since it was (only) needed to measure the אמה (of the כלים), it could be done even if it was attached, since it is longer than all the other fingers!¹⁰
2. תוספות asks that according to רש״י the גודל could be attached. However if the גודל would be attached, the measurement of the זרת would be too small!¹¹

footnotes: ¹ רש״י also mentions the בהן יד of אהרן (regarding the מילואים). ² By all the other fingers the ברייתא uses the תורה name for the task for which it is used; the זרת to measure the חשן which the תורה states its size is a זרת, the same with the קמיצה, אמה, and אצבע; why is גודל different? ³ The ברייתא of זה זרת וכו׳ explains to us the reason the fingers are separated so that we can do all these different tasks with each finger. However in order to sprinkle on the thumb it need not be separated. See ‘Thinking it over’ #1 2. ⁴ We cannot call it קמיצה however, since that name refers to the finger near the זרת (and it is merely an ancillary act of קמיצה, not the actual קמיצה). ⁵ This is actually a ברייתא not a משנה; it should read כדתניא. ⁶ The קומץ was part of the מנחה that was removed with the three middle fingers to be offered on the מזבח. However some of the מנחות were baked and then broken into pieces before the קמיצה. Invariably while making the קמיצה some of the pieces stuck out beyond the three fingers (above and below). The thumb and the pinky were used to tamp down the קמיצה so that only three fingers full of מנחה were brought on the מזבח and no more. ⁷ The thumb (here by קמיצה) is referred to as גודל, therefore the ברייתא (also) stated גודל and not בהן. ⁸ תוספות explains why the גודל cannot be attached and we will do the מחק with the other (left) hand. ⁹ See footnote # 3. ¹⁰ See רש״ש. ¹¹ The זרת measurement is the distance from the thumb to the pinky when they are spread out. Therefore the גודל must be detached! See סוכ״ד אות כה ד״ה והנה קושית.

Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski

מהו לבעול בתחלה בשבת — What is the ruling, to have the initial ביאה on Shabbos

OVERVIEW The גמרא poses a query whether it is permitted to have the first ביאה on שבת, since there is a possibility of violating the שבת (as the גמרא continues to explain). תוספות discusses why we do not resolve this issue from various rulings we learnt [previously]. ------------------------–

תוספות anticipates a difficulty: אף על גב¹ דתקנו שתהא בתולה נשאת ברביעי² – Even though that the חכמים instituted that a בתולה should be married on Wednesday –

תוספות responds: מכל מקום אם אירע לו שלא בעל בליל חמישי – Nevertheless if it happened to him that he was not בעל Wednesday night, and presumably –

לא חייבוהו חכמים להמתין³ עד יום חמישי אחר או עד יום ב׳⁴ – The חכמים did not obligate him to wait (and perform the בעילת מצוה) until another Thursday or until Monday (for טענת בתולים); he can make the בעילה on Thursday night –

להכי בעי אם מותר לבעול בשבת אם לאו – Therefore there was the query if it is permitted to be בועל (the בעילת מצוה) on שבת or not (if he was not בועל until ליל שבת).

תוספות anticipates a difficulty: אף על גב דתניא לעיל⁵ ומפרישין חתן מן הכלה לילי שבת תחלה מפני שהוא עושה חבורה – Even though the ברייתא taught us previously, ‘and we separate the חתן from the כלה if the initial ביאה is ליל שבת, because he makes a wound’ with the בעילת מצוה –

ותניא נמי⁶ באידך ברייתא בין כך ובין כך לא יבעול לא בערב שבת ולא כולי – And we also learnt in the other ברייתא, ‘in any event he should not be בועל the בעילת מצוה, not on ערב שבת’, etc. Both ברייתות state clearly that the first ביאה may not be on שבת; why is there a query?

תוספות cites sרש״י׳ answers: פירש בקונטרס⁷ דלא הוה ידע לה – רש״י explained that the questioner did not know of these ברייתות –

אי נמי ידע לה ובעי היכי הלכתא דאיכא⁸ למימר דפליגי בה רבי יהודה ורבי שמעון⁹ – Or you may also say; that the questioner knew of the ברייתא, but he queried what the הלכה is; for we can say that this is a dispute between ר״י ור״ש whether it is permitted to be בועל בתחלה בשבת, as the גמרא continues to explain. The ברייתא may be expressing the view of one only of them but not necessarily that the הלכה is like this opinion.

תוספות comments (on the א״נ of רש״י, that they knew of the ברייתות): ומיהו על כרחך נראה דלא ידע הברייתא דחיישינן¹⁰ a bird on שבת for מוצ״ש. The גמרא there concluded that this concern of שמא ישחוט בן עוף also explains why לא יבעול בליל שבת. See ‘Thinking it over’ # 2. שמא ישחוט בן עוף – However, perforce it seems that the questioner did not know of the (second aforementioned) ברייתא, that we are concerned perhaps he will slaughter a young bird –

דאי הוה ידע לה מאי קמיבעיא ליה הא בהא לא פליגי רבי יהודה ורבי שמעון – For if he would know of this ברייתא that לא יבעול לא בער״ש ולא במוצ״ש, what is his query, for in this (concern of שמא ישחוט בן עוף) there is no dispute between ר״י ור״ש, therefore all agree with its ruling. We must conclude that the questioner did not know of that ברייתא.

תוספות responds to an anticipated question: והא דלא פשיט מינה לבסוף¹¹ משום דמשכח תנאי דפליגי עלה: And the reason the גמרא did not resolve the query from these ברייתות is because the גמרא found¹² תנאים who argue with these ברייתות.

SUMMARY The query of מהו לבעול בתחלה בשבת is בדיעבד, however לכתחלה the ביאה should be בליל ה׳. The questioner did not know of the ברייתא (that חיישינן שמא ישחוט בן עוף).

THINKING IT OVER

1. תוספות explains that even though the ברייתות state that it is אסור לבעול בשבת, nevertheless that may be the opinion of ר״י (that דבר שאינו מתכוין אסור), however perhaps we rule like ר״ש.¹³ Later the גמרא states that it is possible that even according to ר״י it may be מותר if we assume it is a מקלקל בחבורה (see the גמרא there). However how can the גמרא entertain that it is מותר לבעול בשבת even according to ר״י, for then whose view do the ברייתות follow?!¹⁴
2. תוספות states that the questioner did not know the ברייתא of בין כך וכו׳.¹⁵ There is some difficulty in understanding this; firstly, perhaps he knew of the ברייתא but learnt that the reason for ער״ש is because of חבורה as the גמרא initially understood (it is only regarding מוצ״ש that we were compelled to say the reason of שמא ישחוט בן עוף)!¹⁶ Secondly, even if he agrees to the reason of בן עוף in that ברייתא, he still had the query for perhaps he followed the other ברייתא which stated¹⁷ clearly משום חבורה (and is not concerned for בן עוף)!¹⁸

footnotes: ¹ תוספות in this question assumed that the query was whether the חתן can postpone the ביאה until שבת. Therefore תוספות asks, we know that one should be בועל on Wednesday night (in case he has טענת בתולים וכו׳). ² See (also) the ברייתא on the previous עמוד where בר קפרא taught בתולה נשאת ברביעי ונבעלת בחמישי וכו׳; indicating that the first ביאה should be on Thursday (Wednesday night); what is the query? ³ Regarding the נישואין the חכמים insisted on waiting until יום רביע; since they are not married yet, it will not cause undue anguish; however once they are already married to postpone the ביאה would cause severe agony. ⁴ This means Sunday night, so he will be able to go to בי״ד on Monday if he has טענת בתולים. ⁵ ג,ב. ⁶ ד,א. ⁷ בד״ה מהו. ⁸ This is תוספות explanation of פירש״י. ⁹ ר״י ור״ש argue (see later on this עמוד) whether דבר שאינו מתכוין is forbidden (ר״י), or permitted (ר״ש). It is possible that the ברייתות which prohibit בעילה ראשונה בשבת follow ר״י, however the הלכה may be like ר״ש. See ‘Thinking it over’ # 1. ¹⁰ See ה,א where ר׳ זירא explained that the reason the ברייתא (of בין כך וכו׳ on ד,א) states לא יבעול וכו׳ במוצ״ש is because we concerned that he will shecht ¹¹ The גמרא concludes on ז,א that והלכתא מותר לבעול בתחלה בשבת. Seemingly the ברייתות indicate otherwise, and even if the questioner did not know of the ברייתות, however the גמרא certainly knew of the ברייתות (and of the concern that שמא ישחוט בן עוף, in which there is no מחלוקת). ¹² See ו,ב where there is a ברייתא which states הכונס את הבתולה לא יבעול בתחלה בשבת וחכמים מתירים. ¹³ See footnote # 9. ¹⁴ See מהרש״א (הארוך). ¹⁵ See footnote # 10. ¹⁶ See הפלאה (בד״ה שם בא״ד דאיכא). ¹⁷ See footnote # 5. ¹⁸ See סוכ״ד אות כח.

Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski

דם מיפקד פקיד או חבורי מיחבר — Is the blood gathered or attached

OVERVIEW The גמרא explains that the query if מותר לבעול בתחלה בשבת is valid whether we maintain that the דם בתולים is מיפקד פקיד (that it is merely encased in the body) or חבורי מיחבר (it is attached and part of the body). The גמרא continues that if we maintain דם חבורי מיחבר, there is reason that it should be אסור since he is making a wound (חבורה) when the דם is released through his ביאה. There is a dispute between רש״י (in מסכת שבת) and תוספות (here) as to what is the איסור of making a חבורה (it is not listed as one of the ל״ט אבות מלאכות). -------------------–

טעמא דחבורה לא כפירש רש״י דפירש בפרק שמונה שרצים¹ (שבת קז,ב) – The reason that making a חבורה is prohibited is not like רש״י explained it elsewhere, for רש״י explained in פרק שמונה שרצים –

דחייב משום צובע גבי ח׳ שרצים² – That for causing a wound one is liable because of the אב מלאכה of dyeing, רש״י stated this regarding the eight שרצים –

דתנא התם³ נצרר הדם אף על פי שלא יצא⁴ – For the ברייתא stated there, he is liable for making a wound if the blood clotted, even if it did not exit the body. This concludes פרש״י.

תוספות disagrees with פרש״י: וקשה לרבינו יצחק דבאלו טריפות (חולין מו,ב) בשמעתא דריאה – And the ר״י has a difficulty with פרש״י, for in פרק אלו טריפות in the סוגיא of ‘lungs’ –

תניא ושאר⁵ שקצים ורמשים עד שיצא מהם דם – The ברייתא teaches, ‘and regarding other שקצים ורמשים he is not liable for making a חבורה unless the blood exits from their bodies (outside their flesh)’. This concludes the citation. תוספות continues with his question. According to רש״י the איסור of חבורה is because of צובע –

והשתא התם מאי צובע איכא הא לית להו עור – But now by the שאר שקצים ורמשים what צובע can there be, since they have no skin⁶ (that can be dyed) –

והכא נמי מאי צביעה איכא בהך חבורה⁷ – And here too (by ביאה בשבת) what צביעה is there by this type of חבורה?!

וכן גבי חבורה דמילה לא שייך צביעה⁸ – And similarly by the חבורה of מילה the concept of צביעה is not applicable!

תוספות asks additionally on פרש״י: ועוד דעל כרחך לשמואל איכא טעמא אחרינא – And furthermore, perforce according to שמואל there is another reason why חבורה is אסור and not because of צובע –

דבפרק כלל גדול (שבת עה,א ושם) קאמר דשוחט לא מחייב משום צובע אלא משום נטילת נשמה – For in פרק כלל גדול, שמואל said that for slaughtering an animal, one is not liable because of צובע, but rather because he removes the soul of the animal –

אלמא⁹ טעמא דחבורה הוי משום נטילת נשמה כדקאמר שמואל התם – It is evident that the reason חבורה is forbidden is because of נטילת נשמה as שמואל said there –

תוספות clarifies: ורב דאמר התם משום צובע אף משום צובע קאמר¹⁰ – And (even) רב who said there that שוחט is חייב because of צובע, he meant that he is also חייב because of צובע but he is certainly חייב because of נטילת נשמה.

תוספות clarifies what is meant by (חבורה is חייב because of) נטילת נשמה:¹¹

ונטילת נשמה אין לפרש דטעמא משום הכחשה שמחלישו ונוטל קצת נשמתו – And we cannot explain the reason that making a חבורה is נטילת נשמה is because of weakening, that the one making the חבורה is weakening the victim and taking away part of his נשמה –

דהכא אין צריך לחלישות האשה¹² – For here by ביאה, the husband does not require a weakening of the woman, so why would he be חייב for נטילת נשמה!

תוספות however rejects this proof that נטילת נשמה cannot be on account of החלשה: ומיהו איסורא דקאמר הכא איכא למימר דהויא דרבנן – But however here when it mentions the prohibition to be בועל בתחלה בשבת, we can say it is a rabbinic prohibition and therefore one would be prohibited even if the איסור of חבורה is on account of החלשה and it is a משאצל״ג, but nevertheless it is אסור מדרבנן.

תוספות offers an alternate proof that נטילת נשמה is not connected with החלשה: אבל גבי מילה משמע דאיכא איסורא דאורייתא בהוצאת דם – However regarding מילה it seems that there is a תורה prohibition for bloodletting –

דאמרינן בפרק רבי אליעזר (שם קלג,ב) האי אומנא דלא מייץ סכנתא הוא ומעברינן ליה – For רב פפא ruled in פרק ר״א, ‘this מוהל who does not perform מציצה, it is a danger for the child and we remove this מוהל from his post’. The גמרא asked –

פשיטא מדקא מחללין שבת עליה¹³ – It is obvious that it is a סכנה, since we desecrate the שבת to perform מציצה, what is ר״פ teaching us?! The גמרא answered –

מהו דתימא דם מיפקד פקיד¹⁴ קא משמע לן דחבורי מיחבר – We would have thought that the blood is merely encased (so there is no איסור of חבורה), therefore ר״פ teaches us that the blood is attached and you are making a חבורה and it is permitted on שבת only because of פקוח נפש.¹⁵ This concludes the citation from the גמרא. תוספות continues with his proof –

ואי הוה משום החלשה ליכא חילול שבת דהויא מלאכה שאין צריכה לגופה – And if the prohibition of נטילת נשמה is because of weakening, there still would be no חילול שבת (even if דם חיבורי מיחבר) since it is a¹⁶ מלאכה שאין צריכה לגופה –

דאין צורך להחליש התינוק¹⁷ – For there is no need to weaken the child.

תוספות will now explain why חבורה or bloodletting is forbidden: ונראה לרבינו תם לפרש דהוצאת דם חשיבה נטילת נשמה¹⁸ – And it is the view of the ר״ת that bloodletting is considered נטילת נשמה –

כי הדם הוא הנפש¹⁹ וכשנוטל מקצתו נוטל מקצת נשמה²⁰ – Because the blood is the soul, and when he removes part of the blood he removes part of the נשמה.

תוספות asks: וקשה לרבינו יצחק דאמרינן בפרק כלל גדול (שם עה,א ושם) גבי הצד חלזון והפוצעו – And the ר״י has a difficulty with the פי׳ ר״ת of הוצאת דם, for the גמרא asks in פרק כלל גדול regarding the ברייתא which states one who captures the חלזון and squeezes it (to remove the blood/dye) he is only חייב one חטאת for צידה (capturing). The גמרא there asks –

וליחייב נמי משום נטילת נשמה – And he should be liable also for נטילת נשמה (he is killing the חלזון) –

ומשני מתעסק²¹ הוא אצל נטילת נשמה דכל כמה דאית ביה נשמה טפי ניחא ליה²² כולי – And the גמרא answers, regarding נטילת נשמה he is a מתעסק, for the longer the חלזון is alive, the happier the person is, etc. This concludes the citation of the גמרא there. תוספות continues –

ולפי זה אפילו הוא חי גמור הרי יש כאן נטילת נשמה²³ – But according to this which the ר״ת said that הוצאת מקצת דם is like הוצאת מקצת נשמה, so even if the חלזון is completely alive there is still נטילת נשמה here! Why is he פטור?!

תוספות answers: ואומר רבינו תם כי דם חלזון שצובעין בו הוא מיפקד פקיד – And the ר״ת answers that the חלזון blood which is used for dyeing is encased in a sac –

ועל אותו אינו חייב משום נטילת נשמה²⁴ ועל שאר הדם שמחובר חשיב ליה מתעסק: And on that blood/dye he is not liable for נטילת נשמה, and regarding the rest of the blood which is attached (which is the נפש of the חלזון) and is also being removed, he is considered a מתעסק, because he has no interest at all in that blood (in fact he does not want to remove it).

SUMMARY The חיוב for making a חבורה on שבת is because he is taking away a part of the נשמה.

THINKING IT OVER תוספות proves from מציצה by מילה that the איסור חבורה is not because of החלשה (for otherwise it would be a משאצל״ג).²⁵ Why did not תוספות prove that the איסור חבורה is not because of החלשה, since we need a פסוק to permit a מילה בשבת, and if making a חבורה is אסור on account of החלשה, it will not apply by מילה for it is a משאצל״ג which is not אסור מדאורייתא?!²⁶

footnotes: ¹ See רש״י there ד״ה והחובל: כיון דיש להן עור נצבע העור בדם הנצרר בו דחייב משום צובע. ² שרצים (as well as שקצים ורמשים) are crawling vermin. ³ קז,ב. ⁴ He is dyeing the skin (from underneath) where the blood clotted. ⁵ This refers to the other שרצים except for the שמונה שרצים which the תורה enumerates, where there is a חיוב for חבורה even if the דם did not leave the body. See footnote # 1 3. ⁶ The skins of שאר שקצים ורמשים (except for the ח׳ שרצים) are very thin and cannot be utilized and are not considered skin that can be dyed. In addition since they have no skin the blood falls away and does not dye anything. The redness of the body because of the blood is merely a superficial stain but it cannot be considered dyeing. ⁷ No one dyes the skin of a person. See תוה״ר who adds, even if will assume that there is an act of dyeing (the sheets) in order to show that she was a בתולה, there should be no difference whether דם מיפקד פקיד או חבורי מיחבר, he should always be liable for dyeing! ⁸ The גמרא states in שבת קלג,ב (mentioned later in this תוספות) that we are [required to be] מחלל שבת by מילה (for דם חבורי מיחבר), and we derive it from a פסוק. However if חבורה is מטעם צביעה, it should be מותר מה״ת since there is no concept at all of dyeing the child. ⁹ [The רש״ש amends this to read אלא.] Since by שוחט there is no צובע according to שמואל, it follows that by חבורה there is also no צובע. The reason he is חייב by חבורה is because of נטילת נשמה as it is by שוחט. ¹⁰ The גמרא there asks on רב; משום צובע אין משום נטילת נשמה לא (can it be that he is only חייב משום צובע and not because of נטילת נשמה), and answers; אימא אף משום צובע. However it is only by שוחט that he is חייב משום צובע (according to רב) as the גמרא explains there that he wants the area of the שחיטה to be dyed red with blood so people will see that it is fresh and they will buy it. However by חבורה such a reason does not exist and therefore the חיוב of חבורה can be only for נטילת נשמה, but not for צובע. ¹¹ Seemingly we cannot compare חבורה (and call it נטילת נשמה) to שחיטה (which is an actual נטילת נשמה). ¹² See later in this תוספות (footnote # 17) that if he does not require the חלישות [האשה] it would be considered a מלאכה שאינה צריכה לגופה (if החלשה is the criterion for נטילת נשמה) and one is not חייב for a משאצל״ג. ¹³ The משנה there on קלז,א states that we make מציצה on שבת even though (as the גמרא assumes now) we are violating the שבת by removing blood, so obviously the only reason we do it is because otherwise it is a סכנה; why is it necessary for ר״פ to teach us that if the מוהל did not make מציצה we remove him, he is placing children in danger! ¹⁴ Therefore we can do מציצה on שבת, since there is no איסור of חבורה, but not because of סכנת נפשות. [This הו״א that דם מיפקד פקיד was only concerning the דם מציצה, but not the דם מילה. Otherwise (if the הו״א was concerning דם מילה as well), why is it necessary for the תורה to teach us that מילה is דוחה שבת, since דם מיפקד פקיד there is no איסור!] ¹⁵ Otherwise it would be אסור מדאורייתא. We cannot say that it would be אסור only מדרבנן (and the איסור דרבנן is removed on account of פקוח נפש), because the expression מחללין שבת עליה indicates an איסור דאורייתא (see כסא שלמה). Alternately if it were only an איסור מדרבנן, how do we know it is permitted on account of פקוח נפש, perhaps מציצה is permitted because it lessens the pain of the child, and that is sufficient to push aside the איסור דרבנן (see עולת שמואל). ¹⁶ See ‘Thinking it over’. ¹⁷ A מלאכה שאין צריכה לגופה means one is doing the act of the מלאכה, but does not intend at all to do the purpose of the מלאכה. For instance it is forbidden to dig for it is a תולדה of plowing. However if one digs because he needs some earth, this is considered a מלאכה (he is digging/plowing) however he has no need for ploughing the ground. Similarly here if the מלאכה of חבורה would be החלשה, he would be doing the מלאכה (drawing blood) but is not at all interested in weakening the child (on the contrary he does not want the child to be weakened). It is a משאצל״ג. ¹⁸ The intent of the מלאכה is the act of removing life (not weakening the person). Presumably if דם (בתולים) is מיפקד פקיד, there is no נטילת נשמה; only if חבורי מיחבר is it part of the life force, וצ״ע. ¹⁹ See דברים (ראה) יב,כג. ²⁰ Therefore it is not a משאצל״ג by מציצה (because he wants to remove the דם) and by בעילה (if [as the גמרא states] לדם הוא צריך, he wants that there should be הוצאת הדם). ²¹ מתעסק means he is preoccupied with something else and is not interested in doing the מלאכה at all. See תוס׳ there ד״ה מתעסק who writes: ומתעסק דהכא היינו דבר שאין מתכוין כיון דאין מתכוין כלל למלאכה מותר. ²² The דם taken from the live חלזון is of a better quality (for extracting the תכלת dye) than of a dead חלזון. See רש״י there ד״ה טפי who writes: שדם החי טוב מדם המת וכיון דכל עצמו מתכוין וטורח לשומרו שלא ימות בידו אפי׳ מת אין כאן אלא מתעסק. ²³ He certainly wants to remove the דם חלזון to make the תכלת. ²⁴ That blood/dye is not the blood which sustains the חלזון [it is a dye which he uses to protect himself by squirting it on his pursuers to blind them (like the ink of an octopus)]. ²⁵ See footnote # 16. ²⁶ See שיטמ״ק and פנ״י.

Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski

לדם הוא צריך ושרי — He needs the blood, and it is permitted

OVERVIEW The גמרא (when analyzing the query whether it is מותר לבעול בתחלה בשבת, if we assume דם מפקד פקיד), explained one side of the query as follows, if he (merely) wants (to extract) the דם בתולים, it is permitted to be בועל בתחלה בשבת, for there is no חבורה (since דם מפקד פקיד) and there is no איסור of בונה (since he is not interested in making a פתח; he only wants the דם). תוספות explains why there is no problem of בונה, and what is the meaning of לדם הוא צריך. ----------------------–

תוספות asks: ואם תאמר והא פסיק רישיה¹ הוא לענין הפתח² – And if you will say; but regarding making an opening, it is a פסיק רישיה!³

תוספות answers: וצריך לומר שיכול להוציא הדם בלא עשיית הפתח⁴ – And it is necessary to assume that he is capable of extracting the blood without making an opening; so even if he makes a פתח, it is not a פסיק רישיה.

תוספות discusses the meaning of לדם הוא צריך

פירש רבינו תם שצריך להוציא הדם שלא יתלכלך פעם אחרת כשיבעול – The ר״ת explained that he needs to extract the blood now so that he will not dirty himself when he will be בועל her another time –

תוספות anticipates a difficulty: ולפירושו לקמן דקאמר דם חבורי מיחבר אי לדם הוא צריך ואסור – And according to the explanation of the ר״ת we have to understand when the גמרא states later that if we assume that דם חבורי מיחבר, then if לדם הוא צריך, it is forbidden to be בועל בתחלה בשבת, (for he is making a חבורה) –

אף על גב דהויא מלאכה שאינה צריכה לגופה⁵ דשריא במקום צערא גבי⁶ מורסא⁷ – Even though according to the ר״ת this חבורה is a מלאכה שאינה צריכה לגופה, which (although it is אסור מדרבנן, nevertheless) it is permitted to do a משאצל״ג where there is pain, as we know concerning bursting an**** abscess, so here too it should also be permitted to do this משאצל״ג since he is performing a בעילת מצוה; why is it אסור –

תוספות replies that even though a משאצל״ג is מותר במקום צער, nevertheless –

הכא גבי מצוה אסור⁸ – Here regarding a מצוה it is forbidden מדרבנן to do a משאצל״ג, since there is no צער.

ולקמן נפרש הא דפריך ממפיס מורסא⁹ לפירושו – And later (ו,ב תוס׳ ד״ה ואם) we will explain the question of רב אמי from מפיס מורסא, according to the explanation of the ר״ת.

תוספות offers an alternate explanation of לדם הוא צריך: ורבינו יצחק מפרש לדם הוא צריך שצריך לראות אם היא¹⁰ בתולה: And the ר״י explains that לדם הוא צריך means that he needs to see the דם in order to verify whether she is a בתולה.

SUMMARY לדם הוא צריך either means he wants to remove it so it will not dirty him another time (ר״ת) and it is a משאצל״ג, or he wants to verify that she is a בתולה (ר״י). There is no פסיק רישיה of בונה since it is possible to be מוציא דם without making a פתח.

THINKING IT OVER If we consider removing unwanted דם a משאצל״ג,¹¹ why is מציצה an איסור דאורייתא; since he does not want the דם?!¹²

footnotes: ¹ פסיק רישיה literally means ‘chop off its head’. The rule is that a דבר שאין מתכוין is permitted. One may drag a chair across an earthen floor even though it is possible that that it will make a furrow in the ground (which is a תולדה of חורש), since he is not intending (אין מתכוין) to make this furrow. However if it is inevitable that he will make the furrow (it is a very heavy chair and the ground is relatively soft), it is forbidden, This is called פסיק רישיה; it is as if someone says I want to play with the head of a chicken, so I will remove it (from a live chicken), but I have no intention or interest in killing the chicken. We say to him rhetorically פסיק רישיה ולא ימות; can you chop off its head and it will not die! Obviously it will die. The פטור of אין מתכוין does not apply to a פסיק רישיה situation. ² Granted that he has no interest in making a פתח (which is the מלאכה of בונה); however since it is inevitable that he will make a פתח when extracting the דם, it is a פסיק רישיה and he should be חייב for בונה! ³ See רש״י ד״ה או כר״ש who asks this same question and answers that since there are those who are בקיאין בהטייה (see later ו,ב that רוב בקיאין בהטייה) and can be בועל without extracting דם and without making a פתח, therefore it is not a פס״ר. However תוספות is not satisfied with this answer, for now we are assuming that לדם הוא צריך, (he wants to extract דם) so he will not do (this) הטייה, and therefore it is a פס״ר. ⁴ There is a minority who know how to be בועל בהטייה and be מוציא דם without making a פתח. ⁵ He does not want the דם that he is extracting (he would rather that there be no דם at all). See ‘Thinking it over’. ⁶ Others amend this to read גבי מפיס מורסא. By bursting an abscess to remove the pus, he creates a פתח. ⁷ See שבת קז,א (and here ו,ב), if he does not want the opening (just to burst the abscess) it is considered a משאצל״ג. ⁸ According to the ר״ת this איסור to be בועל בתחלה בשבת is מדרבנן (if we rule like ר״ש that משאצל״ג is אסור only מדרבנן). ⁹ The גמרא there asks according to the one who maintains that it is אסור לבעול בתחלה בשבת, why is it different from מפיס מורסא where it is מותר. However, according to the ר״ת there is no difficulty, for a משצאל״ג is only מותר במקום צער (as by מפיס מורסא), but not במקום מצוה (as by בעילה בשבת תחלה). ¹⁰ According to the ר״י it is a מלאכה שצריכה לגופה, because he wants to remove the דם in order to see it; he wants the דם. ¹¹ See footnote # 5. ¹² See סוכ״ד אות מג (בתוס׳ ד״ה דם).

Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski

אם תימצי לומר הלכה כרבי יהודה מקלקל הוא אצל הפתח ושרי — If you choose to say the ruling is like ר״י; is itconsideredruining, regarding the opening and it is permitted

OVERVIEW The גמרא is discussing the query whether one is מותר לבעול בתחלה בשבת, if we assume that דם מיפקד פקיד and the concern here is regarding the making of an opening (which can be a תולדה of בונה), which he may cause to be made unintentionally (אין מתכוין). Even if we follow the view of ר׳ יהודה that a דבר שאין מתכוין is forbidden (מדרבנן), it still may be permitted to be בועל בתחלה בשבת since his (unintentional) act of making a פתח may be ruinous (מקלקל) and not constructive, in which case ר״י would agree that it is permitted. תוספות explains what is meant that if he is a מקלקל it is permitted. ------------------------–

פירוש¹ דרבי יהודה אית ליה דמקלקל בחבורה² פטור – The explanation (of that if he is מקלקל it is מותר according to ר״י) is that it is מותר, since ר״י maintains that if one is מקלקל while making a wound he is פטור.

תוספות anticipates a difficulty

אף על גב דפטור אבל אסור – Even though that מקלקל בחבורה is פטור מדאורייתא but אסור מדרבנן according to ר״י, so how can the גמרא here say that if it is מקלקל it is מותר?

תוספות replies;

מיהו הכא מותר לכתחלה משום דאיכא תרתי³ מקלקל⁴ בחבורה ודבר שאינו מתכוין⁵ – Nevertheless here (by בעילה בשבת) it is permitted initially to be בועל בשבת, since there are two reasons for being lenient; he is מקלקל בחבורה, and in addition it is a דבר שאין מתכוין, therefore it is permitted לכתחלה.

תוספות asks: וקשה דבגרירה⁶ אסר רבי יהודה אף על גב דאיכא תרתי דאין מתכוין ומקלקל נמי הוי – And there is a difficulty; for **regarding ‘**dragging’ ר״י prohibits it, even though that by גרירה there is also the same two reasons to be lenient, for he has no intention (אין מתכוין) of making a furrow, and in addition he is also a מקלקל (he is ruining the ground) –

תוספות proves that making a hole in the ground is considered a מקלקל (even if the קלקול is unintentional): כדאמרינן בשילהי פרק קמא דחגיגה (דף י,א) דמוקי הך דחופר גומא ואין צריך אלא לעפרה⁷ – As the גמרא states in the end of the first פרק of מסכת חגיגה, where the גמרא establishes that this ruling, where one digs a pit and he only needs the dirt (he has no need for the pit), where the ruling is –

דפטור אפילו כרבי יהודה דמחייב מלאכה שאינה צריכה לגופה⁸ – That he is פטור, the גמרא there states that he is פטור even according to ר״י who maintains that one is חייב מדאורייתא for doing a משאצל״ג; however here by החופר גומא ואין צריך אלא לעפרה, which is a משאצל״ג, even ר״י will agree that he is פטור מדאורייתא –

וטעמא דפטור משום דמקלקל הוי – And the reason he is פטור is because he is considered to be a מקלקל, since he does not need the pit; he is merely making a hole and (unintentionally) ruining the ground. Similarly by גרירה, it should also be considered a מקלקל, since he does not need this furrow; he is merely making a hole and (unintentionally) ruining the ground.

תוספות cites another example where there is תרתי; being אינו מתכוין and מקלקל and nevertheless it is אסור לר״י: ובפרק יום טוב (ביצה כג,א ושם) אסר רבי יהודה קירוד⁹ אף על גב דאין מתכוין¹⁰ ומקלקל¹¹ – And in פרק יו״ט we find that ר״י prohibits קירוד, even though it is אין מתכוין and מקלקל. We have two places (גרירה and קירוד) where ר״י is אוסר even though it is אין מתכוין and מקלקל; why does he permit here to be בועל just because it is אין מתכוין and מקלקל. What is the difference between the cases?

תוספות answers: ויש לומר דהכא שרי טפי משום דאיכא נמי מצוה – And one can say; that here (by בעילת מצוה) there is more reason to permit it, because there is also a מצוה in this בעילה, besides the תרתי להיתרא of אינו מתכוין and מקלקל; however in the other two cases there is no מצוה, therefore it is אסור.

תוספות offers an alternate solution: אי נמי שלא במקום מצוה נמי היכא דאיכא תרתי שרי – Or you may also say; that wherever there is the תרתי להיתרא it is permitted even if it is not במקום מצוה (therefore by בעילה it is permitted because of the תרתי להיתרא regardless if it is a מצוה or not) –

וגבי חריץ יש להעמיד כגון שאינו מקלקל לגמרי אלא מתקן קצת דמשוי גומות מצד אחד¹² – And regarding the furrow (by גרירה) we can establish it in a case where for instance he is not totally ruining the ground, but rather he is also improving it somewhat, for he smooths out the indentations on one side –

וגבי קירוד נמי במה שמוציא דם מיקל לבהמה קצת כמו דם הקזה : And regarding קירוד he is also not a מקלקל, for by drawing some blood he is somewhat relieving the animal as we see by the therapy of bloodletting.

SUMMARY ר׳ יהודה is מתיר by אין מתכוין if it is also a מקלקל (and only במקום מצוה).

THINKING IT OVER תוספות begins by saying that ר״י maintains מקלקל בחבורה is פטור.¹³ Seemingly we are now discussing the option that דם מיפקד פקיד and there is no איסור of חבורה (and by בונה all agree that מקלקל is פטור).¹⁴ Why does תוספות mention חבורה, he should have said that [ר״י maintains] מקלקל is פטור?!¹⁵

footnotes: ¹ The term פירוש here (as in most places) is coming to negate what we may have thought that if it is considered a קלקול it is מותר even according to ר״י, since ר״י maintains that מקלקל (בחבורה) is מותר. תוספות negates this idea. ר״י maintains generally that מקלקל (בחבורה) is פטור אבל אסור, however in this particular case it is מותר as תוספות explains. ² See the משנה in שבת קה,ב and the גמרא on קו,א that the משנה (of כל המקלקלין פטורין is according to ר״י). See ‘Thinking it over’. ³ מקלקל (בחבורה) is פטור אבל אסור according to ר״י if he is מתכוין to make the חבורה, however by this קלקול he is אין מתכוין. ⁴ We are assuming now that he is מקלקל אצל פתח. ⁵ He has no intention of making a פתח, since we are now assuming that לדם הוא צריך, for if it is לפתח הוא צריך there is no query; for all agree that it is אסור. ⁶ See TIE previous תוס׳ ד״ה לדם Footnote # 1. This is the case of dragging a chair over the ground where it may make a furrow (which can be a תולדה of plowing [חורש]). However he has no intent of plowing; it is a דבר שאין מתכוין which is אסור מדרבנן according to ר״י and מותר לר״ש. ⁷ If he digs the pit because he needs the pit, he is חייב for בונה; however now that he does not need the pit, only the earth, it is considered a מלאכה שאינה צריכה לגופה; he does not need the מלאכה – the pit. See footnote # 8. ⁸ The case of משאצל״ג in which ר״ש ור״י argue is (in שבת צג,ב the משנה) where someone takes a dead person out of the house (a רה״י) into the רה״ר. It is considered a משאצל״ג as תוס׳ צד,א ד״ה רבי writes: דמלאכה שאינה צריכה לגופה קרי כשעושה מלאכה ואין צריך לאותו צורך כעין שהיו צריכין לה במשכן אלא לענין אחר. Regarding הוצאת המת see there תוס׳ who writes: הוצאת המת אין צריך למת ובמשכן היו צריכין לחפצים שהוציאו. However, by הוצאת המת he is not מקלקל anything therefore he is חייב according to ר״י. ⁹ קירוד is a certain scraping process for animals, which can make a חבורה. See רש״י there ד״ה מקדרין who writes: במגררת של ברזל ששיניה דקות ואע״ג דעביד חבורה. It is done to clean the animals. ¹⁰ There is no intention to wound them or draw blood. ¹¹ The wound caused by this קירוד is detrimental to the animal. ¹² The earth that is being dislodged through his dragging may be filling and smoothing an adjacent furrow nearby. However by החופר גומא where he is digging a deep pit, he is not being מתקן a גומא מצד אחד therefore there it is מקלקל. ¹³ See footnote # 2. ¹⁴ See רש״י ד״ה ואת״ל. ¹⁵ See מהרש״א (הארוך).

Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski

אם תמצא לומר הלכה כרבי יהודה מקלקל בחבורה הוא כולי — If you choose to say, the ruling is like ר״י, is it considered ruining regarding the wound, etc.

OVERVIEW The גמרא is discussing the query whether מותר לבעול בתחלה בשבת if we assume both that דם חבורי מיחבר (so there is מלאכה of חבורה) and he is אינו מתכוין (for להנאת עצמו הוא צריך; he has no interest in extracting blood or making a חבורה). If we assume that the הלכה is like ר״ש that a דבר שאין מתכוין is מותר, it is certainly permitted (since he is אינו מתכוין); however even if we assume that the הלכה is like ר״י that a דבר שאין מתכוין is אסור, nevertheless here it may be מותר if he is considered to be a מקלקל בחבורה. Our תוספות discusses the inference of our גמרא regarding the view of ר״ש. There are three types of inadvertent acts on שבת with different rules.¹

שוגג is one who knows that he is doing a מלאכה (for instance he is harvesting fruit on שבת); however he either assumes that it is permitted or he is not aware that today is שבת. A שוגג is חייב a קרבן חטאת.

מתעסק is one who intends to do a permissible מלאכה on שבת (removing grapes from a cut vine)² but inadvertently does a forbidden מלאכה (he removes the grapes from an uncut vine). He is פטור (only) by שבת (except for חובל (ומבעיר) according to ר״ש).

אין מתכוין is where he had no intent of doing any מלאכה at all (dragging a chair) and as a result a מלאכה (made a furrow) was done. This is מותר לכתחלה according to ר״ש. ----------------------–

משמע³ דאי הלכה כרבי שמעון שרי אפילו הוא מתקן כיון דאין מתכוין – It seems (from the flow of the גמרא) that if the הלכה is like ר״ש by אינו מתכוין, it would be permitted לבעול בתחלה בשבת even if he is considered to be a מתקן בחבורה, since he is אין מתכוין.

תוספות asks: וקשה דבשילהי פרק ספק אכל (כריתות יט,ב ושם) אמר⁴ לרבי שמעון⁵ – And there is a difficulty; for in the end of פרק ספק אכל, ר״נ said, according to ר״ש –

הואיל ומקלקל בחבורה חייב מתעסק נמי חייב – Since מקלקל בחבורה is חייב, so מתעסק is also חייב. This concludes the citation from the גמרא. תוספות continues with the question –

ומאי שנא דאין מתכוין פוטר רבי שמעון בחבורה טפי ממתעסק⁶ – And why is there this difference, that ר״ש exempts אין מתכוין בחבורה (that it is מותר) more than מתעסק בחבורה (where he is חייב)?!

תוספות answers: ויש לומר דמתעסק שמתכוין למלאכה לא מיפטר בשבת אלא משום דאין זה מלאכת מחשבת⁷ – And one can say that regarding מתעסק where he has intent to do a מלאכה, the only reason מתעסק is פטור on שבת (by all מלאכות except for חובל ומבעיר) is because מתעסק is not considered a מלאכת מחשבת –

ומשום הכי חייב לרבי שמעון מתעסק בחבורה – And therefore מתעסק בחבורה (even though it is not a מלאכת מחשבת) is חייב according to ר״ש –

כמו מקלקל בחבורה דמחייב רבי שמעון אף על גב דאין זה מלאכת מחשבת⁸ – Just like מקלקל בחבורה is חייב according to ר״ש even though that מקלקל בחבורה is not a מלאכת מחשבת –

ולהכי תלינן ליה במקלקל – And therefore we ascribe the חיוב of מתעסק בחבורה to מקלקל בחבורה –

משום דטעם שניהם דפטורין בשאר מלאכות שבת הוי משום דבעינן מלאכת מחשבת – Because the reason they (מתעסק ומקלקל) are פטור by all the other מלאכות of שבת is because we require a מלאכת מחשבת (which is a special requirement only for שבת) –

אבל שאינו מתכוין כלל למלאכה לא משום דבעינן מלאכת מחשבת מיפטר – However where he is no intent at all of doing a מלאכה (the case of אין מתכוין) he is not פטור because we require מלאכת מחשבת –

דהא בשאר מקומות נמי מיפטר אין מתכוין – For in other instances (not שבת) אין מתכוין is also פטור –

כגון גבי כלאים דמוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוין כולי (כלאים פרק ט׳ משנה ה׳) – For instance regarding wearing כלאים (שעטנז), where the משנה teaches us that the sellers of garments sell in usual manner (where they place it on their shoulders, so that they are wearing שעטנז), provided that they have no intent, etc. of deriving benefit (keeping warm or dry) from the garments they are wearing. Their only intent is to show off their wares. We see that אין מתכוין is a universal פטור, which is not limited to שבת as מלאכת מחשבת is –

תוספות offers another example of אין מתכוין פטור by other איסורים (not by שבת): ותנן נמי נזיר חופף ומפספס כולי (נזיר דף מב,א) הילכך⁹ בחבורה נמי שרי: And we also learnt in a משנה that נזיר may shampoo and brush his hair, etc. even though that by brushing his hair some hair may fall out (since has no intent of cutting his hair; he is אינו מתכוין regarding cutting the hair), therefore since the פטור of אין מתכוין is universal and not limited to שבת like מתעסק, it is permitted even by חבורה (even according to ר״ש who maintains מקלקל ומתעסק בחבורה is חייב).

SUMMARY אין מתכוין is a היתר by all איסורים, while מקלקל ומתעסק is a פטור only by מלאכת שבת.

THINKING IT OVER

1. What changed (regarding מתעסק) in the answer of תוספות compared to what תוספות assumed in his question?¹⁰
2. Is the case of the two children to be מל,¹¹ considered נתכוין לחתוך התלוש וחתך המחובר or נתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר?¹²

footnotes: ¹ See סוכ״ד אות נו-נז. ² See סוכ״ד אות נד that the פטור of מתעסק in this תוספות is (even) in a case where נתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר. ³ The גמרא made the distinction between מקלקל בחבורה (when it is מותר) and מתקן בחבורה (when it is אסור) only according to ר״י who maintains אין מתכוין is אסור (therefore in order for it to be מותר it is necessary to assume that he is מקלקל בחבורה); however no such distinction was made when discussing ר״ש (for since he maintains אין מתכוין is מותר, it is irrelevant whether he is מתקן or מקלקל בחבורה since he is אין מתכוין). ⁴ ר״נ ruled there that מתעסק בשבת is פטור (as opposed to מתעסק בחלבים ועריות). רבא asked we find in the case where there were two children to be מל, one on שבת and one on Sunday, and he was מל the Sunday baby on שבת, there is a dispute between ר״א (who says חייב) and ר׳ יהושע (who is פוטר). רבא continues that the only reason ר״י is פוטר is because he made a mistake doing a מצוה; otherwise he would be חייב, even though he is a מתעסק. ר״נ answered that regarding חובל since מקלקל is חייב (as ר״ש maintains) therefore מתעסק is also חייב [by חובל (ומבעיר) only]. See ‘Thinking it over’ # 2. ⁵ ר״ש maintains כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ומבעיר (since by חובל ומבעיר the nature of the מלאכה is קלקול). See שבת קו,א. ⁶ [See ‘Overview’.] Just as the גמרא in כריתות says הואיל ומקלקל בחבורה חייב מתעסק נמי חייב, we should also say הואיל ומקלקל בחבורה חייב אין מתכוין נמי חייב (for מתעסק is similar to אין מתכוין). Why is there a difference?! ⁷ מלאכת מחשבת means a thoughtful (thought out) action. There is intent to do this מלאכה. We derive the מלאכות of שבת from the מלאכות in the משכן which are called מלאכת מחשבת. See footnote # 8. ⁸ Ruining something (for the sake of ruining) cannot be considered a thoughtful or thought out action (in the manner of the מלאכות in the משכן which were a מלאכת מחשבת). See footnote # 7. See (also) רש״י ביצה יג,ב ד״ה אלא who writes: לשבת מלאכת מחשבת שהיא מלאכת אומנות אסרה תורה שנסמכה פרשת שבת למלאכת המשכן בויקהל והתם מלאכת מחשבת כתיב. ⁹ We can say הואיל ומקלקל חייב מתעסק נמי חייב since their פטור is only on account of מלאכת מחשבת (which is limited to מלאכות שבת), however the היתר of אין מתכוין is by all איסורים, therefore it applies even to חובל ומבעיר and we cannot compare אין מתכוין to מקלקל (and מתעסק). ¹⁰ See סוכ״ד אות נג. ¹¹ See footnote # 4 (and # 2). ¹² See קובץ שיעורים אות יח and סוכ״ד אות נה.