Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski

האומר פתח פתוח מצאתי כולי — One who said, I found an open passage, etc.

OVERVIEW We can ascertain that a woman is a בתולה if during the first ביאה the husband verified that her membrane was intact (פתחה סתום) and/or that as a result of the ביאה there was blood (דם בתולים). Our גמרא discusses a case where the husband claimed that at the initial ביאה her פתח was not סתום, but rather it was פתוח. The question arises what is with the דם בתולים, was there דם בתולים or not. תוספות discusses this issue. ---------------------–

פירש בקונטרס דטענת דמים לא קאמר¹ כגון שנאבדה המפה² – רש״י explained that the husband did not claim a טענת דמים, either**** because the cloth was lost, so we are unsure if there was דם בתולים or not –

או שהיא ממשפחת דורקטי³ שאין להם דמים⁴ – Or because she was from the דורקטי family, who do not have דם בתולים, so there can be no טענת דמים, only the טענה of פתח פתוח.

תוספות offers an alternate explanation why there was no טענת דמים: ורבינו חננאל מפרש דבוגרת⁵ ומוכת עץ⁶ אין להם דמים – And the ר״ח explains that a בוגרת and a מוכת עץ have no דם בתולים**** (therefore there can be no טענת דמים) –

אבל אין פתחן פתוח ויכול לטעון טענת פתח פתוח – However their פתח is not פתוח (if they are still בתולות), therefore he can only claim the טענה of פתח פתוח that she is not a בתולה, for if she were, her פתח would be closed (even though she is a מוכת עץ or a בוגרת).

תוספות asks: וקשה לפירוש רבינו חננאל דאמרינן באלו נערות (לקמן לו,א ושם עמוד ב) – And there is a difficulty with the פיר״ח (that a בוגרת [and a מוכת עץ] does not have דמים, but her פתח is closed), for the גמרא asks in פרק אלו נערות, regarding the ברייתא which states –

ובוגרת אין לה טענת בתולים⁷ והאמר רב בוגרת נותנים לה לילה ראשונה⁸ – ‘And a בוגרת has no טענת בתולים’; but רב said that we ‘give’ the first night for a בוגרת; this indicates that a בוגרת has דם בתולים, so why does he not have טענת בתולים if this בוגרת had no דם –

ומשני אי דקא טעין טענת דמים הכי נמי הכא במאי עסקינן דקטעין טענת פתח פתוח⁹ – And the גמרא answered, if he would claim טענת דמים (that there was no blood), indeed it would be a valid claim (since a בוגרת has דם as is evident from the ruling of רב), however the ברייתא is discussing a case where he claimed פתח פתוח and that is not a valid claim since a בוגרת has a פתח פתוח (even though she has דם בתולים). This concludes the citation of the גמרא; תוספות presents the question on פר״ח –

משמע דפתחה פתוח ויש לה דמים – It is evident from this גמרא that a בוגרת is פתחה פתוח (therefore he cannot claim טענת פתח פתוח) however she has דם בתולים and therefore he can claim a טענת דמים, which is the exact opposite of פר״ח!

תוספות answers: ויש לומר דרבינו חננאל גריס כגירסא ראשונה שהיתה בספרים – And one can say; that the ר״ח is גורס like the original גירסא which was in the texts, which is that the answer of דקא טעין וכו׳ is as follows **(**the exact opposite of our גירסא) –

אי דקא טעין טענת פתח פתוח הכי נמי הכא במאי עסקינן דקא טעין טענת דמים – If he would claim טענת פתח פתוח, indeed it is a valid claim (since by a בוגרת it is פתחה סתום), however the ברייתא which stated that a בוגרת אין לה טענת בתולים, is discussing a case where he claimed טענת דמים.

תוספות will now explain the גמרא (the question and the answer) according to this גירסא:¹⁰

והכי פירושו והאמר רב בוגרת נותנין לה לילה הראשונה – And this is the explanation of the גמרא there, ‘but רב said that by a בוגרת we ‘give’ her the first night’; the question was not that she should have טענת דמים, but rather –

ומדתלינן כל הלילה בדם בתולים משמע דאיכא בוגרת דאית לה דם בתולים טובא – That since we assume that it is דם בתולים that whole first night, this indicates that (occasionally) there is a בוגרת who has an abundance¹¹ of דם בתולים –

אם כן¹² אי אפשר לשום בוגרת שלא יהא פתחה סתום אפילו אין לה דמים – Since this is so (that there is a בוגרת that has דם בתולים טובא), it is impossible that any בוגרת should not be פתחה סתום, even if she has no דם בתולים –

ואם כן יש לה טענת בתולים בפתח פתוח – So therefore (since every בוגרת is פתחה סתום) there should be טענת בתולים of פתח פתוח by the בוגרת, why does the ברייתא**** state that a בוגרת has no טענת בתולים –

ומשני אי דקטעין פתח פתוח הכי נמי דיש לה טענת בתולים – And the גמרא answered, if he would claim פתח פתוח; indeed he would have a טענת בתולים, however –

הכא במאי עסקינן דלית לה טענת בתולים בטענת דמים משום דאיכא בוגרת דדמיה כלין – Here in the ברייתא where it states there is no טענת בתולים that is because we are discussing a case of טענת דמים, and that is no claim because there is a בוגרת whose דם בתולים are gone (even if she still is a בתולה and not a בעולה). She can claim that she is from those בוגרות who have no דם בתולים.

תוספות finds an additional difficulty with פר״ח: ומיהו בירושלמי¹³ משמע לא כפירוש רבינו חננאל – However in תלמוד ירושלמי it seems not like פר״ח –

דקאמר התם רבי יונה בשם רבי קריספא בוגרת כחבית פתוחה של יין¹⁴ – For ר׳ יונה said there in the name ר׳ קריספא, ‘a בוגרת is like an open barrel of wine’ –

תוספות responds: ויש ליישב דלענין דמים קאמר משום דסתם חבית סתומה לעולם יש בה יין – And we can resolve this difficulty; that the comparison to a חבית פתוחה is (not regarding the פתח, but rather) regarding the דמים of a בוגרת; for generally a closed barrel of wine always contains wine –

שאין דרך לסתום חבית ריקנית אבל חבית פתוחה פעמים יש בה יין פעמים אין בה יין – Since it is not customary to seal an empty barrel; however an open barrel, sometimes it contains wine and other times there is no wine –

כך בוגרת פעמים אין לה דמים פעמים יש לה – Similarly with a בוגרת (who is compared to a חבית פתוחה), sometimes she has no דם בתולים and sometimes she has דם בתולים –

ומשום הכי אין לה טענת דמים כדפירש רבינו חננאל – And therefore there is no טענת דמים by a בוגרת as the ר״ח explained because there are בוגרות who are מסולקות דמים –

תוספות brings a support to the view of ר״ח: וכדאמר בפרק הבא על יבמתו (יבמות נט,א ושם) פרט לבוגרת שכלו בתוליה: And as the ברייתא states in פרק הבא על יבמתו that the פסוק of והוא אשה

בתוליה יקח (regarding a כהן גדול),¹⁵ excludes a בוגרת, whose דם בתולים are gone (a כה״ג should not marry a בוגרת); indicating that generally a בוגרת has no דם בתולים.

SUMMARY According to our גירסא, a בוגרת has דם בתולים but פתחה פתוח, however according to the גירסת ר״ח, a בוגרת generally has no דם בתולים, but פתחה סתום.

THINKING IT OVER

1. According to the ר״ח (that generally בוגרות are מסולקות דמים)¹⁶ how are we תולה the entire first night as דם בתולים, perhaps it is דם נדה‎?¹⁷
2. How will רש״י explain the גמרא in הבא על יבמתו which seemingly indicates¹⁸ that a בוגרת has no דם?¹⁹

footnotes: ¹ It would seem that if there was דמים then she is considered to be a בתולה even if he claims פתח פתוח מצאתי. ² After the initial ביאה they would wipe themselves with a cloth to verify (by the blood on it) that she was indeed a בתולה. ³ See י,ב. ⁴ However, all other women (including a בוגרת) have דם בתולים. See later in this תוספות (footnote # 7). ⁵ A woman becomes a בוגרת six months after she becomes a נערה (which is when she brings the סימני נערות [after her twelfth birthday]). ⁶ מוכת עץ means hit with wood; it refers to a woman who received a wound באותו מקום. ⁷ תוספות assumes that טענת בתולים here means טענת דמים (not טענת פתח פתוח), as will become clear in the continuation of the תוספות. ⁸ The דם בתולים are not מטמא (as the דם נדה is). רב ruled that if he marries a בוגרת all the דם that is present the first night (even after many ביאות) is considered דם בתולים and is not מטמא. (If she is a נערה we give it even more time.) However any דם that is present on any subsequent night may be considered דם נדה and is מטמא (and may cause an issue if it is determined that she is רואה דם מחמת תשמיש). ⁹ According to this גמרא it will be necessary to state that the case of האומר פתח פתוח מצאתי is discussing a נערה (whose פתח is סתום), but not a בוגרת since פתחה פתוח; there is no indication at all that she was נבעלה. ¹⁰ The difficulty (even with this גירסא) is how can the גמרא cite רב that בוגרת נותנין לה לילה הראשונה, which seems to indicate that she should have טענת דמים and the גמרא responded that she cannot have טענת דמים. ¹¹ This is obviously an exception, for according to the ר״ח a ‘regular’ בוגרת has no דם בתולים. ¹² The דם בתולים (generally) comes from the breaking of the סתימה. . However it is possible that even if the סתימה is broken there will be no דם because she is מסולקת דמים as it is by a regular בוגרת. If some of the בוגרות are פתחן פתוח then (it follows) there will be minimal or no דם; how is it that there is such a discrepancy in women that by some it is פתחן פתוח and no דם at all, and by others we allow the entire first night and ascribe it to דם בתולים; how can she have so much דם if the nature of a בוגרת is that פתחה פתוח. If it is possible that a בוגרת is פתחה פתוח then how can we be תולה the דם as דם בתולים; perhaps it is דם נדות (since possibly פתחה פתוח, where there is certainly no דם בתולים). Therefore we must conclude that every בוגרת is פתחה סתום and therefore we can be תולה this דם as דם בתולים (which comes from the breaking of the סתימה, which is found by every בוגרת). See ‘Thinking it over # 1. ¹³ In כתובות פ״א ה״א (on ב,א in our text). ¹⁴ This would seemingly mean that her פתח is open, like an open barrel of wine. This contradicts the view of the ר״ח that by a בוגרת it is פתחה סתום. ¹⁵ ויקרא (אמור) כא,יג. See ‘Thinking it over’ # 2. ¹⁶ See footnote # 12. ¹⁷ See מהרש״א [הארוך]. ¹⁸ See footnote # 15. ¹⁹ See מהר״ם שי״ף.

Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski

לא צריכא באשת כהן — It was necessary only for the wife of a Kohain

OVERVIEW The גמרא asked why does ר׳ אלעזר rule that if a husband claimed פתח פתוח מצאתי she is forbidden to him, since it is (merely) a ספק ספיקא, it may have not been תחתיו and it may have been באונס. The גמרא answered that ר״א was discussing an אשת כהן who is אסורה לבעלה even if it was באונס, so therefore, since there is only one ספק, we are מחמיר. Our תוספות explains why we are מחמיר. ------------------------–

תוספות asks: ואם תאמר ונוקמה אחזקתה שהיא כשרה לכהונה¹ ונימא דלאו תחתיו זינתה² – And if you will say; but let us place her on her presumptive status that she is fit for כהונה and therefore let us say that she was not מזנה while she was married to him, but rather she was מזנה before the אירוסין, so she is permitted to her husband the כהן.

תוספות answers: ויש לומר דאדרבה אית לן למימר דהשתא נבעלה דאוקמה אחזקת הגוף³ שהיתה בתולה: And one can say; on the contrary we should assume that she was נבעלה now (as recently as possible before the נישואין) since we should place her on the חזקה of her body that she was a בתולה.

SUMMARY The חזקת הגוף is stronger than the חזקת כשרות.

THINKING IT OVER

1. תוספות asks that she should be מותרת לבעלה כהן since she has a חזקת כשרות לכהונה.⁴ Why was it necessary for תוספות to mention the חזקת כשרות

כהונה, he could have simply said she has a חזקת כשרות?!⁵ 2. תוספות answers that she has a חזקת הגוף that she was a בתולה.⁶ However there is also a contradictory חזקת הגוף that she is now a בעולה, we should therefore assume on account of this חזקה דהשתא that she was a בעולה all the time in the past (even before the קידושין) until we know for sure that she was a בתולה. This חזקה דהשתא (which indicates that she was נבעלה before the קדושין) should combine⁷ together with the חזקת כשרות לכהונה to override the חזקת הגוף (דמעיקרא) that she was a בתולה (עד השתא), and permit her to her husband!⁸

footnotes: ¹ This woman had a חזקת כשרות לכהונה before this claim of פתח פתוח (in fact she was מקודשת לכהן), therefore since there is a ספק whether she was מזנה תחתיו or not, her חזקת כשרות should resolve the ספק (that she was not מזנה תחתיו, and) that she should continue to be מותרת לכהונה as her status was before the ספק arose. See ‘Thinking it over’ # 1. ² A woman becomes a זונה and is אסורה לכהונה only if she is נבעלה לפסול לה (if she is אסורה to the בועל because she is an אשת איש as in our case or because he is a ממזר or her relative, etc.) but not by a פנוי הבא על הפנויה. ³ She was born a בתולה, and since we do not know when this status changed, we assume that until we know for certain that her status changed, she retains her initial status as a בתולה, therefore since we first became aware of her change in status now (when the husband made this claim), we assume that she retained her בתולה status up to the last moment when we need to assume that her status changed (some time immediately prior to this claim of פתח פתוח while she was תחתיו). See ‘Thinking it over’ # 2. ⁴ See footnote # 1. ⁵ See סוכ״ד אות נה and פרדס יצחק אות מה. (See following תוס׳ ד״ה ואי footnote # 4.) ⁶ See footnote # 3. ⁷ Even if we usually maintain that a חזקה דמעיקרא (like the חזקת בתולה) is stronger than a חזקה דהשתא (that בעולה לפנינו), nevertheless combined with the חזקת כשרות לכהונה the חזקה דהשתא should overpower the חזקה דמעיקרא. ⁸ See פנ״י and אילת אהבים.

Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski

ואי בעית אימא באשת ישראל דקביל בה אביה קידושין פחותה מבת ג׳ שנים — And if you wish I can say; by the wife of a ישראל, whose father accepted קדושין on her behalf when she was less than three years old

OVERVIEW The גמרא explained that the ruling of ר׳ אלעזר regarding טענת פתח פתוח, which prohibits his wife to him, is in a case where it is not a ספק ספיקא; either by an אשת כהן where there is no ספק באונס, or in a case where she was נתקדשה less than three years old, so there must have been a ביאה after she was three years old (to render her a בעולה). There is therefore no ספק of אינו תחתיו since she was already מקודשת when she was three. There is only one ספק whether it was באונס (where she is מותרת) or ברצון (where she is אסורה). Our תוספות discusses various arguments why she should still be מותרת. ------------------------–

תוספות asks (1): ואם תאמר אכתי איכא ספק ספיקא ספק באונס ספק ברצון – And if you will say; there still is a ספק ספיקא (and she should be מותרת לבעלה), first there is the ספק of ספק באונס (where she is מותרת)**** or ספק ברצון (where she is אסורה) –

ואם תמצא לומר ברצון ספק כשהיא קטנה¹ ופתוי קטנה אונס הוא² – But even if you will assume it was ברצון (where she is אסורה), nevertheless there is an additional ספק that perhaps she was נבעלה while she was still a קטנה, and seducing a קטנה is the equivalent of אונס (which makes her מותרת לבעלה ישראל) –

כדאמרינן בהבא על יבמתו (שם סא,ב) – As the גמרא states in פרק הבא על יבמתו that פתוי קטנה אונס הוא. Therefore she should still be מותרת לבעלה on account of this ספק ספיקא.

תוספות answers: ויש לומר דשם אונס חד הוא³ – And one can say that the term אונס is one, there is only one ספק; perhaps it was באונס (which includes נבעלה כשהיא גדולה באונס and פתוי קטנה) and perhaps it was ברצון that she was מזנה when she was a גדולה ברצון. Therefore there is no ספק ספיקא.

תוספות asks (2): ואם תאמר ונוקמה בחזקת היתר לבעלה⁴ – And if you will say; but let us place her בחזקת היתר to her husband?

תוספות answers: ויש לומר דאונסא קלא אית לה⁵ כדאמרינן בירושלמי⁶ [אונסא יש לו קול] – And one can say; that there is publicity when a woman is נאנס, as it states in תלמוד ירושלמי [an אונס has a קול] –

והשתא דליכא קלא הוי ליה רצון רובא ומיעוט אונס ורובא וחזקה⁷ רובא עדיף⁸ – So now that there is no קול (that she was נאנסה), the possibility that it was ברצון is a majority, and the possibility that it was באונס is a minority (since there is no קול, presumably the probability of באונס is diminished), and the rule is that when רוב clashes against חזקה, the רוב perseveres.

תוספות asks (3): ואם תאמר אם כן בספק ספיקא נמי תיאסר דספק אונס כמאן דליתיה דמי⁹ – And if you will say; if indeed (that the רוב tells us that it was ברצון, since אונסא יש לו קול), so even by a ספק ספיקא (an אשת ישראל גדולה) she should also be אסורה לבעלה, since the ספק of אונס, is like it does not exist –

ולא נשאר אלא חד ספק ספק תחתיו ובהא לא שייך לאוקמה בחזקת היתר¹⁰ כדפירישית¹¹ – so there only remains one ספק, the ספק of תחתיו or אינו תחתיו**, and by this** ספק we cannot place her on her חזקת היתר as I explained previously –

תוספות answers: ואומר רבינו יצחק דהאי רובא דברצון אינו רוב גמור אלא הוי מדרבנן¹² – And the ר״י answers, that this רוב which assumes that it was ברצון is not a valid רוב, but rather it is a רוב מדרבנן; it is not a definitive רוב**** (and מדאורייתא there still remains the ספק of אונס or רצון) –

והלכך במקום ספק ספיקא שרי ובמקום חד ספיקא חשבי רבנן רצון לגבי אונס רובא¹³ – So therefore when there is a ספק ספיקא (there is another ספק besides ספק באונס ספק ברצון, like ספק תחתיו ספק אינו תחתיו), she is permitted לבעלה (because we include the ספק באונס to make it a ספק ספיקא), however where there is only one ספק (by the קטנה where the ספק is ספק באונס ספק ברצון), the רבנן considered רצון to be a רוב compared to אונס (because אונסא קלא יש לו) and it overpowers the חזקה היתר לבעלה.

תוספות proves that there is such a concept as רוב מדרבנן: ואשכחן כי האי גוונא גבי תינוק שנמצא בצד העיסה (קדושין דף פ,א) דלא הוי רובא אלא מדרבנן – And we find something similar regarding a child who was found next to the dough¹⁴ where it is a רוב only מדרבנן –

ולהכי קאמר רבי יוחנן התם דאין שורפין עליו את התרומה¹⁵ – So (since it is only a רוב מדרבנן) therefore ר׳ יוחנן ruled there that we do not burn the תרומה on his account –

תוספות asks (4): ואם תאמר אכתי באשת כהן ובקיבל אביה קדושין פחותה מבת שלש לישראל – And if you will say; nonetheless in the cases of אשת כהן and where her father was מקבל קדושין from a ישראל when she was less than three years old –

איכא ספק ספיקא דספק מוכת עץ ספק דרוסת איש – There still is a ספק ספיקא, for there is the ספק that perhaps she merely is a מוכת עץ (so she is מותרת) ¹⁶ or perhaps she is a דרוסת איש (where she is אסורה) – [באשת¹⁷ כהן אית לן למימר אם תמצא לומר דאינה מוכת עץ – [And if we are discussing an אשת כהן we can say even if she is not a מוכת עץ, but rather a דרוסת איש –

מכל מקום ספק תחתיו ספק אין תחתיו – Nevertheless there is the ספק of תחתיו (where she is אסורה) or ספק אין תחתיו (where she is מותרת); and if we are discussing –

אשת ישראל אם תמצא לומר דאינה מוכת עץ ספק באונס ספק ברצון] – An אשת ישראל (a קטנה), even if you will say she is not a מוכת עץ (but rather a דרוסת איש), nevertheless there is ספק באונס (where she is מותרת) and ספק ברצון (where she is אסורה)]; in any event there is a ספק ספיקא, so why is she אסורה –

תוספות rejects an anticipated resolution to his question: ואין לומר דמוכת עץ לא שכיח¹⁸ דהא אמרינן באלו נערות (לקמן לו,ב) – And we cannot say that a מוכת עץ is not common, for ר׳ זירא states in פרק אלו נערות –

גבי סומא שאין לה טענת בתולין מפני שנחבטה על גבי קרקע¹⁹ – Regarding (the ruling of סומכות אמר ר״מ that if one marries) a blind woman, the husband does not have טענת בתולים, the reason is because she knocks herself on the ground –

ופריך כולהו נמי חבוטי מיחבטן²⁰ אם כן שכיח²¹ – And the גמרא challenged this explanation; all women are also prone falling; this concludes the citation from the גמרא there, תוספות concludes his rebuttal, it is evident that מוכת עץ is common since the גמרא asks that by all women it is possible that they are מוכת עץ.

תוספות offers a partial solution: ולפירוש רבינו חננאל²² דמוכת עץ פתחה סתום אתי שפיר – However according to the interpretation of the ר״ח that by a מוכת עץ her פתח is סתום, it is properly understood, for here the claim is פתח פתוח מצאתי, so it cannot be that she is merely a מוכת עץ, since by a מוכת עץ it is פתחה סתום. However according to the other interpretation that by a מוכת עץ her פתחה is פתוח the question remains.

תוספות answers: ויש לומר דאם איתא דמוכת עץ היא הויא טוענת²³ דאין גנאי בכך כמו בביאת אונס²⁴ – And one can say; that if indeed she is a מוכת עץ, she would have claimed it (after he said פתח פתוח מצאתי), since there is no shame in being a מוכת עץ as there is by a ביאת אונס –

ומדלא טענה אין להסתפק בכך: And since she does not claim that she is a מוכת עץ, there can be no doubt about it that she is a דרוסת איש and not a מוכת עץ, so there is only one ספק and therefore אסורה.

SUMMARY There is no ספק כשהיא קטנה (by a פחותה מבת ג׳) since שם אונס אחד הוא. There is no חזקת היתר לבעלה since אונסא יש לו קול so the רוב is ברצון. However this רוב ברצון is effective only by a ספק and not by a ספק ספיקא. There is no ספק מוכת עץ (either because a מוכת עץ is פתחה סתום, or) because she is not claiming מוכת עץ אני.

THINKING IT OVER

1. תוספות states that שם אונס חד הוא.²⁵ Why cannot we then say that the ruling of ר׳ אלעזר is regarding a woman who was נתקדש when she was a קטנה, even after she was three, and there is no ספק ספיקא. What will we say; ספק באונס ספק ברצון and even if it was ברצון maybe it was אינו תחתיו; however if it was אינו תחתיו she was a קטנה and פתוי קטנה אונס הוא, so there is only one ספק (whether it was באונס or ברצון) since שם אונס חד הוא?!²⁶
2. תוספות asks (#3) why does the גמרא consider it a ספק ספיקא since אונס is a מיעוט compared to רצון so it is a non-existent ספק and only the ספק of תחתיו or אינו תחתיו remains.²⁷ Seemingly the idea of a ספק ספיקא is that when there is only one ספק there is an even chance (whether it is מותר or אסור); however, if we can show that even if we assume the איסור option (in the first ספק), nevertheless it still can be מותר (because of the second ספק), then it is מותר (since there is a greater chance of היתר than איסור). It should make no difference how unlikely the second ספק is, for in any case it diminishes the odds of the איסור to be less than the היתר. What is תוספות question?!²⁸
3. תוספות asks (#4) that there is always a ספק ספיקא since there is the ספק of מוכת עץ in addition to the ספק of באונס (by a קטנה) or אינו תחתיו (by an אשת כהן).²⁹ There is a view³⁰ that a ספק ספיקא is effective only if it is reversible (מתהפך); you can begin with either ספק.³¹ Seemingly this ספק ספיקא of מוכת עץ is not מתהפך; it works if we start with ספק מוכת עץ and את״ל ספק דרוסת איש, then (either) ספק באונס (by a קטנה) or ספק אינו תחתיו (by an אשת כהן). However if we begin by ספק באונס then (seemingly) we cannot continue with ואת״ל ברצון (meaning that נבעלה ברצון) then ספק מוכת עץ,³² if she was נבעלה ברצון there is no ספק to be מתיר her!³³ Does this prove that תוספות does not require a ספק ספיקא המתהפך?³⁴

footnotes: ¹ She was an ארוסה from less than three years old. There is ample time for her to be נבעלה before she became a נערה. [Even though תוספות previously (ד״ה לא) stated that the חזקת הגוף שהיא בתולה indicates that she was נבעלה at the latest possible time (when she is a גדולה), which would cause her to be אסורה, nevertheless there still remains the opposing חזקת היתר that would lead us to assume that she was נבעלה כשהיא קטנה (which is an אונס) and מותרת לבעלה.] ² A קטנה has no דעת, so even though she consented (because of his seduction) it is still considered an אונס. ³ We cannot say perhaps it was באונס and even if it was ברצון, maybe she was a קטנה which is an אונס. This אונס was the היתר of the original ספק. If we assume that it was ברצון then it cannot happen when she was a קטנה. [See ‘Thinking it over’ # 1.] ⁴ Before the claim of פתח פתוח she was מותרת לבעלה (she was מקודשת to him), now that there is a ספק whether she was נבעלה באונס or ברצון, the חזקת היתר לבעלה should resolve this ספק that it was באונס and she is מותרת לבעלה (see previous תוס׳ ד״ה לא ‘Thinking it over’ # 1 and footnote # 5). ⁵ When a woman is מזנה ברצון she hides it (out of shame), however when she is נבעלה באונס she is not (that) ashamed to publicize it (see footnote # 24). ⁶ Here פ״א ה״א (דף א עמוד ב). ⁷ The רוב tells us that it was ברצון (since there is no קול of אונס) and she is אסורה לבעלה, so even if the חזקת היתר לבעלה tells us that she is מותרת, nevertheless we follow the רוב and she is אסורה לבעלה. ⁸ See קדושין פ,א. ⁹ See ‘Thinking it over’ # 2. ¹⁰ תוספות is referring to her חזקת היתר לבעלה (mentioned in question # 2 and footnote # 4). ¹¹ תוספות is referring to that which he explained in the previous תוס׳ ד״ה לא, that opposing this חזקת היתר is the חזקת הגוף that she was a בתולה so we assume that השתא נבעלה while she was תחתיו.We may have thought that the חזקת היתר can resolve the ספק of אונס or רצון since there is no opposing חזקת הגוף; however regarding ספק תחתיו or אינו תחתיו, there is the חזקת הגוף which indicates לאיסור. ¹² We follow a רוב דאורייתא whether it is לחומרא or לקולא; however a רוב דרבנן is effective only לחומרא but not לקולא. [See footnote # 15.] ¹³ Even though רובא וחזקה רובא עדיף, nevertheless since this is not a רוב גמור, therefore (if there is only one ספק), even if we combine the מיעוט of אונס to the חזקת היתר לבעלה to oppose the רוב, it still remains אסור מספק. However as soon as there is an additional ספק it becomes a valid ספק ספיקא (See אותיות דרעק״א). ¹⁴ The case there (as תוס׳ ד״ה שדרכו there explains it) is that there was a תינוק טמא next to a (large) dough – עיסה — of תרומה, and he had a (small) piece of dough – בצק — in his hand; the issue is whether the תינוק took the בצק from the עיסה (so the עיסה became תרומה טמאה) or did someone give the תינוק the בצק and the עיסה remains טהורה. The חכמים maintain that the עיסה is טמאה, since it is the nature of a child to touch things, so he probably took the בצק from the עיסה. This is considered to be (sort of) a רוב. However it is only a רוב מדרבנן, not a definitive רוב מדאורייתא. ¹⁵ We are forbidden to eat this תרומה because the רוב דרבנן is effective לחומרא (see footnote # 12), but we cannot burn this עיסה of תרומה (which is considered טמאה מדרבנן), for מדאורייתא there is no רוב; the עיסה is not טמאה מדאורייתא and we can only burn תרומה which is טמאה מדאורייתא. ¹⁶ [See תוס׳ ד״ה האומר (on this עמוד) footnote # 6.] This ספק (of מוכת עץ) is the additional ספק that תוספות adds to the ספק of the גמרא (either by אשת כהן or פחותה מבת ג׳). See ‘Thinking it over’ # 3. ¹⁷ In the bracketed area תוספות reiterates the ספיקות (either by אשת כהן or פחותה מבת ג׳) mentioned in the גמרא. The gloss attributes this bracketed addition to the גרסת מהרש״ל. See ‘Thinking it over’ # 3, footnote # 33. ¹⁸ Therefore it cannot be considered as a ספק, so there is no ספק ספיקא, just one ספק and therefore אסורה. This (that רוב נשים lose their בתולים [before נשואין] through זנות and not through מוכת עץ) must be considered a רוב (גמור) מדאורייתא, for if it would merely be a רוב דרבנן, it would seemingly still function as a ספק ספיקא, as תוספות previously stated. ¹⁹ The husband knows that she is blind and prone to falling and hurting herself, which may cause her to lose her בתולים (a מוכת עץ), therefore it is assumed that when he married her he forfeited his rights of טענת בתולים. ²⁰ Nevertheless we do not say that there is no טענת בתולים on account that she may be a מוכת עץ; why is a סומא different. The גמרא there answered that when a girl falls she tells her mother and they determine whether she is a מוכת עץ, however a blind girl does not tell her mother. The גמרא however accepts the premise that falling and losing the בתולים is a common occurrence. ²¹ And even according to the רבנן who argue with סומכות and maintain that a סומא יש לה טענת בתולים, because מוכת עץ לא שכיח, nevertheless the ספק of מוכת עץ should suffice to make it a ספק ספיקא for it is not less than אונס which is also לא שכיח and nevertheless it allows for a ספק ספיקא (see תוה״ר). ²² See previous תוספות ד״ה האומר. ²³ The rule that האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו is (only) in a case where she claims I am a בתולה or that you (the husband) were בועל me during אירוסין. In that case it is a ברי וברי the husband is stating that she is not a בתולה and he was not בועל her before, therefore he is believed. However if she claims נאנסתי or she was נבעלה before קדושין (since she is a ברי and he is a שמא [he does not know when or how she was נבעלה]), she is believed and is מותרת לבעלה. See תוס ד״ה לא on the עמוד ב׳ (and מהרש״א here). Therefore since she is claiming בתולה אני (or you were בועל me) we do not assume that she is a מוכת עץ, for why did she not say so. However when she does not claim it was באונס (but rather I am a בתולה. etc.) we cannot deduce that it was not באונס (for she should have said נאנסתי), since there is more shame in saying נאנסתי (and therefore she does not say it) than saying (בתולה אני, etc. or) מוכת עץ אני. ²⁴ However there is (even) more shame by נבעלה ברצון than by נאנסתי, therefore אונסא יש לו קול. See footnote # 5. ²⁵ See footnote # 3. ²⁶ See רשב״א and חי׳ רעק״א. ²⁷ See footnote # 9. ²⁸ See פנ״י, etc. ²⁹ See footnote # 16. ³⁰ See תו״י on the עמוד ב׳ (אות ב). ³¹ For instance we can say (by an אשת ישראל); ספק אינו תחתיו ואת״ל תחתיו ספק באונס, or we can say ספק באונס ואת״ל ברצון ספק אינו תחתיו. It works either way. ³² The same difficulty applies if we begin ספק אינו תחתיו ואת״ל תחתיו (meaning that נבעלה תחתיו), then ספק מוכת עץ?!! ³³ Perhaps that is why the מהרש״ל added the ספיקות of באונס and אינו תחתיו after the ספק of מוכת עץ to inform us that the ספיק ספיקא must begin with ספק מוכת עץ. See footnote # 17. ³⁴ See פרדס יצחק אות נט.

Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski

ומי אמר רבי אלעזר הכי והאמר רבי אלעזר כולי — And did ר״א say this; but ר״א said, etc.

OVERVIEW The גמרא asks; how can ר״א rule that if he claims פתח פתוח מצאתי he is believed, and she becomes אסורה to him (if there is only one ספק), when ר״א ruled elsewhere that a woman cannot become אסורה לבעלה, only in restricted circumstances (of קנוי וסתירה), etc. תוספות discusses the viewpoint of this questioner (the מקשן). ----------------------–

תוספות asks: תימה השתא דבעי למימר דלא מהימן אפילו לשוייה עליה חתיכה דאיסורא¹ – It is astounding! Now that this מקשן wants to assert that the husband is not believed, even to ‘make her a forbidden object to him’, therefore –

תיקשי ליה מתניתין דהאומר לאשה קידשתיך אסור בקרובותיה² – This משנה, which states that one who says to a woman, ‘I betrothed you’, is forbidden to her relatives; this משנה contradicts him.³

תוספות answers: ויש לומר דסבירא ליה למקשן דאין דבר שבערוה⁴ פחות משנים⁵ – And one can say; that the מקשן assumed that no דבר שבערוה is effective with less than two witnesses –

ואפילו ראה אדם שזינתה אשתו רק שלא היה שם עדים לא היתה נאסרת עליו⁶ So therefore (this מקשן assumed) even if a person saw that his wife was מזנה, however if there were no witnesses there to observe this זנות, she would not be prohibited to him (since אין דבר שבערוה פחות מב׳)⁷ –

והלכך ממתניתין לא קשיא ליה מידי דקדשתיך בעדים קאמר⁸ – So therefore there is no difficulty at all from the משנה (which states that he is אסור בקרובותיה) since when he said, ‘I was מקדש you’ he meant with witnesses –

תוספות proves that he meant with witnesses –

דמקדש אפילו בעד אחד אין חוששין לקדושיו⁹ – For if one is מקדש even with one עד; his קדושין are inconsequential (and certainly if there were no עדים), so obviously when he said קדשתיך he meant with עדים –

אבל אהא דאמר רבי אלעזר דנאמן בלא עדים לומר דמצא פתח פתוח פריך שפיר: However regarding that which ר״א said that he is believed to claim that he found a פתח פתוח, even without עדים; the מקשן asks correctly (that a woman is not נאסרה על בעלה, unless there is קנוי וסתירה בעדים), given his assumption that אין דבר שבערוה פחות משנים applies even to שווייה אנפשיה חתיכא דאיסורא.

SUMMARY The מקשן assumed that אין דבר שבערוה פחות משנים applies even to cases where שוויה אנפשיה חתיכא דאיסורא.

THINKING IT OVER תוספות answered that the מקשן assumed that since אין דבר שבערוה פחות מב׳, therefore there can be no שוויה אנפשיה חתיכא דאיסורא (without עדים).¹⁰ The גמרא answered that ר״א maintains (not like the מקשן) that there can be שוויה אנפשיה חתיכא דאיסורא without עדים. Why then does the גמרא ask מאי קמ״ל on ר״א, when he is teaching us and rejecting the סברת המקשן?!¹¹

footnotes: ¹ The believability that ר״א grants to his claim of פתח פתוח is limited to the prohibition which he is placing on himself (but not that we actually believe him to deny her כתובה payments, for instance). It is generally accepted that if a person claims that (on account of circumstances known to him) a certain item is prohibited to him, he is prohibited from it. This is called שוויה אנפשיה חתיכא דאיסורא. A classic example is the משנה (mentioned in our גמרא) which תוספות cites immediately. He is forbidden to her relatives not because we know that he was מקדש this woman, but merely since he said he was מקדש her, so automatically he was שוויה אנפשיה חתיכא דאיסורא to all her relatives. ² A man is forbidden from his wife’s relatives; i.e. her mother, sister, or daughter, etc. ³ The question is that just as (according to the מקשן) his wife should not be אסורה to him since there were no עדים that she was מזנה (as there is by קנוי וסתירה), similarly (in the משנה) there were no עדים that he was מקדש this woman; why is he אסור בקרובותיה. It cannot be on account of his admission that he was מקדש her, for here too we are not accepting his admission that פתח פתוח מצאתי. ⁴ A דבר שבערוה (literally of an immoral nature) refers to illicit relationships, marriages and divorces. ⁵ One cannot marry or divorce unless there are two witnesses present. Similarly one cannot be punished for illicit relationships unless two witnesses testify to that effect. [We derive this from the פסוקים of כי מצא בה ערות דבר (in דברים [תצא] כד,א) and (in דברים [שופטים] יט,טו) that על פי שני עדים וגו׳ יקום דבר; this גזירה שוה of ׳דבר דבר׳, teaches us that אין דבר שבערוה פחות מב׳.] ⁶ There was no meaningful act (of זנות), with halachic consequences (according to the מקשן), since עדים did not observe it; just as there can be no meaningful act of קדושין וגירושין unless witnesses observe it. See ‘Thinking it over’. ⁷ The מקשן agrees to the concept of שוויה אנפשיה חתיכא דאיסורא generally, however when it comes to a דבר שבערוה, the גזירת הכתוב of אין דבר שבערוה פחות משנים denies this מעשה זנות (without עדים), the status of being a חתיכה דאיסורא. ⁸ There were עדים by this קדושין (however they are not present now); therefore his admission of קדושין has its inevitable consequence that he is אסור בקרובותיה. ⁹ He would not be אסור בקרובותיה. ¹⁰ See footnote # 6. ¹¹ See מהרש״א [הארוך].

Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski

קינוי וסתירה אין עדים לא — Warning and secluding yes; but not witnesses?!

OVERVIEW The גמרא responded to the מקשן, who asked that since ר״א rules that a woman can only be נאסר on her husband with קינוי וסתירה, so how is she אסורה עליו by the claim of פתח פתוח מצאתי. The גמרא answered, can ר״א mean only קינוי וסתירה and not if there were עדים who saw the זנות?! Obviously not! תוספות explains how this answers the question of why he is believed by פתח פתוח מצאתי.¹ ------------------------–

תוספות explains: הכי נמי דלא אתא למעוטי על פי עצמו דכעדים דמי² כיון דקים³ ליה: We must also assume that when ר״א said that קינוי וסתירה are required, just as he obviously did not exclude עדים,⁴ so too he did not exclude if the testimony (of זנות) is given by him (the husband), for this testimony (by him) is like testimony of witnesses, since he is sure that it was פתח פתוח.

SUMMARY ר״א did not exclude (עדים and) the husband’s testimony since it is קים ליה.

THINKING IT OVER

1. Seemingly תוספות answer⁵ that על פי עצמו is כעדים דמי is actually stated in the גמרא, that ופתח פתוח כשני עדים דמי; what is תוספות adding?⁶
2. Is the husband believed to claim פתח פתוח because of קים ליה,⁷ or because in the מסקנא we maintain that שוויה אנפשיה חתיכא דאיסורא applies even by a דבר שבערוה?

footnotes: ¹ It is obvious that עדים are believed, but why should he be believed. ² See ‘Thinking it over’ # 1. ³ See ‘Thinking it over’ # 2. ⁴ This proves that the statement אין האשה נאסרת אלא ע״י קינוי וסתירה, is not unequivocal, but there are exceptions to this rule such as עדים, and similarly if he claims פתח פתוח מצאתי. Therefore we do not have a contradiction in the rulings of ר״א. ⁵ See footnote # 2. ⁶ See מהרש״א. ⁷ See footnote # 3.

Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski

מפני מה לא אסרוה — Why did they not forbid her

OVERVIEW The גמרא asks why did they not forbid בת שבע to דוד. Our תוספות cites פירש״י, rejects it and offers his interpretation. --------------------------–

פירש הקונטרס¹ והלא אותו מעשה בעדים הוה² – רש״י explained the reason the חכמים should have forbidden her to דוד is since there were witnesses to that episode.

תוספות rejects פירש״י: ואין נראה דנהי דידוע לרבים הוה שהביאה לביתו – And this is not the view of תוספות, for granted that it was publicly known that דוד brought בת שבע to his house –

מכל מקום לא ראו כמכחול בשפופרת³ שבפני בני אדם לא שמש⁴ – Nevertheless no one saw כמכחול בשפופרת,⁵ since he was not משמש in the presence of people, so why should she be אסורה עליו.

תוספות offers his interpretation of the question מפנ״מ לא אסרוה: ונראה לרבינו יצחק לפרש ואם תאמר דפתח פתוח כשני עדים דמי⁶ אמאי לא אסרוה לדוד⁷ – And the ר״י prefers to explain it thus; so if you maintain that the claim of פתח פתוח (by the husband) is comparable to the testimony of two witnesses (regarding זנות) as the גמרא just stated, so why did they not prohibit her to דוד –

דדוד היה יודע בודאי שנבעלה ואף על פי שעשה תשובה מכל מקום עיכבה⁸ – For דוד certainly knew that she was נבעלה (by דוד), and we see that even though דוד did תשובה, nevertheless he retained her by him –

ואם היתה אסורה לו לא היה אותו צדיק לוקחה לו לאשה: And if she was forbidden to him, that צדיק would not have taken her as his wife.

SUMMARY According to רש״י the בי״ד should have prohibited דוד to be with בת שבע, since there were עדים that they were together. According to תוספות, the בי״ד should have told דוד, since you know that she is אסורה to you, there is a need for you to separate.

THINKING IT OVER The rule is if one is בועל an אשת איש ברצון she is אסורה both to her husband (the בעל) and to the בועל. The rule is כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל. If however she was נבעלה באונס she is מותרת לבעל and therefore also מותרת לבועל. Here בת שבע may not have been אסורה לבעל (her husband אוריה) since he does not know that she was נבעלה ברצון and even if דוד (or בת שבע) would have told them he need not accept their testimony, especially since אין אדם משים עצמו רשע. In our case therefore if she is not אסורה לבעל she is not אסורה לבועל (to דוד), so what is the sגמרא׳ question according to תוספות?!⁹

footnotes: ¹ בד״ה מפני. ² People knew that דוד brought בת שבע to his house (and was secluded with her). ³ מכחול is a dye applicator. It is first inserted into a tube (שפופרת) which contains dye, and then applied to the eyes. This is the common euphemism for the act of ביאה. ⁴ It is forbidden to have תשמיש in the presence of anyone else. See נדה יז,א. ⁵ It seems that תוספות maintains that the עדי זנות are required to see כמכחול בשפופרת in order that their testimony be accepted. Others maintain (see מכות ז,א) that it is not necessary that the עדים actually see כמכחול בשפופרת, but it is sufficient if they see them כדרך המנאפים (in a compromising situation). In any event the עדים saw neither since he was not משמש בפני בנ״א. ⁶ If however we would maintain like the סברת המקשן that since אין דבר שבערוה פחות מב׳, then even if he sees his wife מזנה she is not אסורה to him (see previous תוס׳ ד״ה ומי footnote # 6), there would be no question on דוד, since there were no עדים. ⁷ The סנהדרין should have told דוד that if/since you are aware that you were בועל her while she was an אשת איש, so you know that she is forbidden to you, and you need to separate yourself from her. The word אסרוה is not that literal according to פר״י as it is according to פרש״י. ⁸ תוספות is explaining that we cannot say that just as initially דוד did an איסור (with בת שבע), so later too he continued living with her באיסור. Therefore תוספות says that דוד did תשובה, so how come he continued to live with her if she is אסורה to him ⁹ See רש״ש and סוכ״ד אות עו.