1. **אין מביאין בכורים קודם וכו'.**במשנתנו (פ"א מ"ג, חלה פ"ד מ"י): אנשי הר צבועים הביאו בכוריהם קודם לעצרת ולא קבלו מהם, מפני הכתוב שבתורה, וחג הקציר בכורי מעשיך וכו'. ובירושלמי (סוף חלה, ס' ע"ב) הקשו ממשנתנו (מנחות פ"י מ"ו, בבלי שם ס"ח ב'): קודם לשתי הלחם לא יביא, אם הביא כשר. ותירצו: שנייא היא שהדבר מסויים, שמא יקבע הדבר חובה. וכוונת הירושלמי היא שמן הדין כיוון שהביאו הבעלים את הבכורים לעזרה אפילו לפני העצרת כבר יצאו ידי חובתם בדיעבד, ונפטרו מאחריותם וטיפולם (עיין להלן שו' 13 ומש"ש), וממילא אין רשות לכהנים להחזירם לבעלים, אבל משום שהיה הדבר מפורסם, וחששו שמא יקבע הדבר חובה, ויתחילו להביא בכורים לפני העצרת, החזירום לבעלים,¹ מה שאין כן בשאר יחידים שאינם מפורסמים, כמפורש להלן בסמוך.² ועיין במה"ג שמות כ"ג, ט"ז (לפי הופמן מכילתא דרשב"י עמ' 158).

footnotes: ¹ אעפ"י שבירושלמי אינו מפורש בעובדא זו שהחזירום לבעלים, אבל מסתבר שנהגו כאן כמו בשאר העובדות שנזכרו במשנת חלה הנ"ל, עיין בתיו"ט שם ומ"ש בשושנים לדוד סוף חלה. ² ובמביא בכורים מפירות האילן אפילו לפני הפסח יצא בדיעבד, עיין מנחות ס"ח ב', ברש"ש שם, ובתיו"ט שם פ"י מ"ו.

1-2. **ימתין עד שתבוא עצרת וכו'.**בר"מ פ"ב מה' בכורים ה"ו: ואם הביא אין מקבלין ממנו, אלא יניחם שם עד שתבוא עצרת ויקרא עליהן. והנה דייק רבינו וניסח: ויניחם שם, כלומר, בעזרה, ואין רשות לכהנים להחזירם לבעלים, שהרי בדיעבד יצאו כבר ידי חובתם, וכבר נפטרו מאחריותם ומטיפולם (עיין מ"ש לעיל), ולפיכך נשארים הבכורים בעזרה, עד שיגיע הזמן ויקרא עליהם. ועיין רבינו בחיי ריש כי תבא, רכ"ח סע"ב, וכנראה שהעתיק את לשון הר"מ הנ"ל.

2. **שהקונה אילן אחד וכו'.**בבלי ב"ב פ"א א', ועיין ירושלמי פ"א ה"ח, ס"ד רע"א, ובפי' הרש"ס שם, ט"ז ע"א. ועיין במשנתנו פ"א מ"ו ובס' משנה ראשונה שם.

3. **מפני שלא קנה קרקע וכו'.**פירשו בבבלי ב"ב הנ"ל שר"מ מסתפק אם קנה קרקע, או לא, ולפיכך מספק מביא ואינו קורא.

4. **לא מביא ולא קורא.**וכן פסק הר"מ בפ"ב מה' בכורים הי"ג. ועיין בירושלמי הנ"ל. וביד רמה ב"ב פ"א סע"א: ומסתברא דכי מספקא להו לרבנן בשני אילנות, אבל באילן אחד פשיטא להו וכו', ולא קנה קרקע ואין מביאין ממנו בכורים. **ר' יהודה אומ' כל הגרים וכו'.**וכן מעתיק הר"י (לפי תוספ' ב"ב פ"א א' ד"ה למעוטי, פי' הרא"ש כאן פ"א מ"ד, פי שנים, ק"ג ע"ד), וכן היה לפני ר"ת (עיין בתוספ' ובפי' הרא"ש הנ"ל) וכן בס' הרוקח סי' של"א,³ וכן מעתיק רבינו יואל (ראבי"ה ח"ב סי' תקמ"ט עמ' 256) ובאו"ז (ה' תפילה סי' ק"ז, ח"א, כ' ע"א) רמב"ן ב"ב פ"א א' ד"ה והכתיב, וסמ"ג עשין ק"מ, ר"ב ע"ב [ר"ן ב"ב עמ' 296]. אבל בר"ש כאן פ"א מ"ד בסתם, ולא הזכיר את ר' יהודה ועיין מ"ש להלן. **כל הגרים כולן מביאין וכו'.**במשנתנו (פ"א מ"ד): אלו מביאין ולא קורין. הגר מביא ואינו קורא, שאינו יכול לומר אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו. ואם היתה אמו מישראל מביא וקורא וכו'. וכשהוא בבית הכנסת אומר אלקי אבותיכם ואם היתה אמו מישראל אומר אלקי אבותינו. והנה המשנה לכאורה קשה מאד, שהרי למה לנו למעט גר מפני שאינו יכול לומר אשר נשבע, תיפוק ליה ממה שלא לקח חלק בארץ.⁴ ובירושלמי למשנתנו (ה"ד, ס"ד רע"א): ר' יונה ור' יסא תרויהון בשם ר' שמואל בר רב יצחק בבני קיני חותן משה היא מתניתא. ובני קיני חותן משה מביאין וקורין, דכתיב לכה אתנו והטבנו לך. כלומר, משנתנו מדברת בגרים בני קיני חותן משה שלקחו חלק בארץ, שנתנו להם את דושנה של יריחו (עיין מ"ש להלן), ואינם קוראים, מפני שלקחו חלק בארץ בלא שבועה לאבותיהם, ולפיכך אם היתה אמם מישראל יש כאן שבועה לאבותיהם ויש להם חלק בארץ, והירושלמי הסתייע בסיפא של הברייתא שלנו. וממשיך שם הירושלמי: ר' חזקיה בשם ר' לעזר לא אמר כן אלא מה טעם אמרו (במשנתנו פ"א מ"ה) האפיטרופין והעבד וכו' מביאין ולא קורין (כלומר, מניין לנו שהן מביאין כל עיקר), שהגר הרי אמור בפרשה.⁵ אמר רב שמואל בר רב יצחק תיפתר בההן גר דהכא (כלומר, במקרא בפרשת בכורים, עיין בפירוש הגר"א וברידב"ז במקומו) בבני קיני חותן משה, ובני קיני חותן משה מביאין וקורין (כלומר, ואין ראיה מן המקרא). א"ר יוסי קיימה בנימן בר עשתור קומי ר' חייה בר בא בגוי שבא בעבירה על בת ישראל היא מתניתא.⁶ ולבסוף הסיקו שם: תני בשם ר' יהודה גר עצמו מביא וקורא, מה טעם כי אב המון גוים נתתיך, לשעבר היית אב לארם, ועכשיו מיכן והילך אתה אב לכל הגוים. ופסקו שם הלכה כר' יהודה. ופירש ר"ת הנ"ל שהתוספתא שלנו היא בדווקא, וכל הגרים אינם קוראים אפילו היתה אמם מישראל, ובני קיני אם היתה אמם מישראל מביאין וקורין, מפני שיש כאן שבועה ונחלה בארץ. והירושלמי הנ"ל מאשר את פירושו, ולפיו⁷ אין מחלוקת בין המשנה והתוספתא. והר"י הנ"ל פירש גם את הברייתא של ר' יהודה בירושלמי בבני קיני,⁸ והם קוראים אפילו לא היתה אמם מישראל, מפני שנטלו חלק בארץ, והשבועה היתה לאברהם שהיה אביהם של גרים,⁹ ואף משנתנו מדברת בבני קיני, ואינה חולקת על התוספתא, עיין בתוספ' ב"ב הנ"ל. אבל לפי פשוטה חולקת התוספתא על הברייתא שבירושלמי, כפי' רבינו יואל ועוד. ולפי הירושלמי בשיטת ר' יהודה כל הגרים מביאים וקוראים, מפני שאברהם היה אביהם של גרים. וכבר הסביר הרמב"ן בב"ב הנ"ל (וביתר באור בנ"י ב"ב פ"ה סי' תשפ"ד) שגרים עדיפי מנשים, שהם בני אברהם וראויים לירושה, ובני נחלה נינהו, ודינם כטפלים שיצאו ממצרים שהיו פחות מבני כ', ולא היו להם מורישים (עיין ב"ב קי"ז א' וברשב"ם שם) שנטלו חלק בארץ, ומ"מ בניהם מביאים וקורים. וכן כתב גם ברשב"א שם כת"י (לפי מהר"ם חאגיז ב"פי שנים" עם פירוש הרא"ש, ק"ה ע"א). וכ"ה גם בריטב"א ב"ב פ"א א' ד"ה ופרקינן ובחי' הר"ן כת"י שם. וכן פסק הר"מ בפ"ד מה' בכורים ה"ג ובתשובה סי' מ"ב (הוצ' הרא"ח פריימן ז"ל עמ' 42) שכל הגרים מביאים וקורים. ועיין כפו"פ פמ"ב עמ' תקס"ז שבאר את הר"מ בשיטת הראשונים הנ"ל, וכן כיוון מדעתו מהר"ם חאגיז הנ"ל. ועיין מאירי ברכות כ' ב' (67 ע"א) ומ"ש בברכי יוסף או"ח ריש סי' קצ"ט. ובאו"ז ה' תפילה הנ"ל: ונראה בעיני דברייתא דירושלמי איירי כגון שאותו גר מבני קיני חותן משה, מדלא קתני כל הגרים, כדקתני בתוספתא דבכורים, והיינו טעמא שהרי כמו שמצינו שלקחו אלעזר ומשה מבנות פוטיאל (עיין שמות ו', כ"ה) כן יש לומר שלקחו בני פוטיאל מבנות ישראל. וכן ר' יהודה דורש בספרי (לא מצאתיו לפ"ש) שבני פוטיאל לקחו מבנות ישראל,¹⁰ ומפני שנתערבו בני פוטיאל ובנות פוטיאל בישראל על כן כל הבא מזרעם מביא וקורא, לאפוקי שאר גרים שאפי' אמו מישראל אינו מביא וקורא, כדתנן במתניתא, מעתה ירושלמי ותוספתא הכל אחד.¹¹

footnotes: ³ בפיסקא מן התוספתא השמיט את שם ר' יהודה, אבל מתוך דבריו שם מוכח שגרס כלפנינו: ר' יהודה אומר וכו'. ⁴ עיין במשנתנו פ"א מ"ה; מע"ש פ"ה מי"ד; מכילתא משפטים פ"כ, עמ' 335, וספרי כי תבוא סוף פי' ש"א, עמ' 320, ועיי"ש פי' רצ"ט, עמ' 318. ⁵ כלומר, ומכאן שמביאים. וכ"ה בפירש"י לחומש במקומו שם, עיין מ"ש להלן. ⁶ כלומר, מה ששנינו במשנתנו: ואם היתה אמו מישראל אומר אלקי אבותינו הוא בגוי שבא על בת ישראל, אבל גר בן גר יכול לומר אלקי אבותינו אפילו לא היתה אמו מישראל. ואף כאן משמע שגוי שבא על בת ישראל אינו צריך גירות, ועיין בבאור הגר"א לירושלמי. וכן דעת רוב הראשונים. ועיין בהגהות רע"א יו"ד סוף סי' רס"ו ובאו"ש פט"ו מה' איסורי ביאה ה"ג. ולמעשה בוודאי יש למולו בשבת, כהכרעת הגר"י עטלינגער בשו"ת בנין ציון סי' כ"א, שהרי באותה מדינה היה הדבר מצוי, וכן נהגו בישראל. ועיין בפי' הרמב"ן ובס' הדר זקנים סוף פרש' אמור ובס' דעת זקנים שמות ב, י"ב. ועיין בפי' הראב"ד לתו"כ אמור ריש פרש' י"ד, ק"ד ע"ג. ⁷ כלומר, לפי הירושלמי. אבל ר"ת עצמו אינו מפרש כן, עיי"ש בתוספ' ב"ב ובפי' הרא"ש הנ"ל. ⁸ ולפירוש זה רמז ר' יואל בראבי"ה ס' תקמ"ט הנ"ל שכתב: ותרי תנאי אליבא דר' יהודה, אי לא קאי בירושלמי על בני קיני. ⁹ והוא הדין לשאר אבות, עיין רמב"ן ב"ב פ"א א' וריטב"א מכות י"ט א' סד"ה בכורים. ¹⁰ עיין ספרי בהעלותך פי' ע"ח, עמ' 73, ובשנו"ס שם שו' 16. ¹¹ ולפי פירושו צ"ל שהטעם שנתן ר' יהודה בירושלמי שאברהם הוא אביהם של גרים הוא מפני שהשבועה היתה לזכרים ולא לנקבות, עיין לעיל שם בירושלמי. ואמו מישראל אינה מועילה לעניין שבועה אלא בצירוף הטעם שאברהם הוא אביהם של גרים. וצ"ע.

5. **שנ' והיה כי תלך עמנו.**וכ"ה בכי"ע, בראבי"ה ובאו"ז הנ"ל, כלומר, במדבר י', ל"ב. וכן ברוקח, ברמב"ן, בפי' הרא"ש הנ"ל ובפי' ר' אליהו מלונדריש עמ' י"ח תפסו את סוף הפסוק: והיה הטוב וכו'. ובד מסורס: והיה הטוב כי תלך עמנו וגו'. אבל בר"ש הנ"ל: דכתיב לכה אתנו והטבנו לך, וכ"ה בירושלמי רה"ד הנ"ל (כלומר, במדבר י', כ"ט). וכנראה שמדרשות חלוקות בדבר, עיין ספרי בהעלתך פי' ע"ח סוף עמ' 75, שם פי' פ"א עמ' 77, ספרי ראה פי' ע"ח עמ' 73 ובמקבילות שציין ר"א פינקלשטין שם. ובמה"ג בהעלותך:¹² אותו אתן לכם (במדבר י', כ"ט). לכם הוא, אין לגרים חלק בו. שלא תהא סבור שאת בא ונוטל כאחד מן השבטים, ועכשיו אתה אומר לי הטעיתני. אלא על מנת כן אתה בא, על מנת שאין לגרים נחלה בארץ, אעפ"כ לכה אתנו והטבנו לך וכו', אלא המקום אמר לנו להיות מטיבים לגרים, ולך אנו מטיבים מכל הגרים, ומה היתה הטובה שהטיבו לו, כשבאו לארץ ישראל הפרישו דשנה של יריחו חלק בראש וכו', ונתנו אותה ליתרו והיה אוכל פירותיה ארבע מאות וארבעים שנה וכו'. וכן בספרי וזאת הברכה פי' שנ"ב עמ' 412: וכי עלת על לב שאמר משה ליתרו בוא וניתן לך חלק בארץ, והלא כבר נאמר לכה אתנו והטבנו לך, מה ת"ל כי ה' דבר טוב על ישראל, זו דושנה של יריחו שהיו אוכלים אותה בני בניו של יתרו קודם שנבנה בית הבחירה לשבטים וכו'. ומכ"ז נראה שלא חשבו את דושנה של יריחו לנחלת בני קיני, אלא כתפיסה לזמן, לאכילת פירות. ועיין מ"ש להלן בסמוך.

footnotes: ¹² לפי הורוביץ, ספרי זוטא, עמ' 264. ובמה"ג שם העתיק כמה דברים ממדרש ל"ב מדות הוצ' ענעלאו, עמ' 304 ואילך.

6. **מאיר היה או' וכו'.**זו היא גירסא נכונה, ור' יוסי קרא לר"מ "מאיר" בלי תואר רבי. ובד ובכי"ע: היה ר' מאיר וכו', וכ"ה בתוספ' ר' יהודה ברכות כ' ב' (ד"ה נשים י"א סע"ב) ובתוספ' הרא"ש שם (י"ג ע"ג). ובמרדכי שם (פ"ג סי' ס"ב): בתוספתא אמר ר' יוסי ר' מאיר היה אומר וכו', וכולם בשם ר' אלחנן. ובחי' הרמב"ן ב"ב פ"א א' (ד"ה והכתיב): דתניא בתוספתא הכהנים מביאין ולא קורין וכו', ורבינו קיצר בלשונו, כפי שמוכח מדבריו להלן שם: ולר"מ נמי איפשר דס"ל וכו'. ועיין בס' יש סדר למשנה (במשניות הוצ' ראם, סוף סדר זרעים) בכורים פ"א מ"ד שהביא את כל לשון הרמב"ן בשם הרשב"א. ועיין מ"ש בס' הנ"ל ברכות פ"ג מ"ג.

כהנים מביאין ולא קורין וכו'.[ר"ן ב"ב עמ' 296.] רוב המפרשים הגיהו כאן ע"פ משנת מע"ש (פ"ה מי"ד): כהנים ולויים מביאין ולא קורין וכו', כשם שנטלו ישראל כך נטלו כהנים ולויים וכו'. וכן כנראה הגיה גם הרש"ש בהגהותיו לתוספ' ברכות כ' ב' ד"ה נשים. ברם ברור שאין להגיה נגד כל הנוסחאות, ולא עוד אלא שהראשונים הנ"ל הביאו את התוספתא בנוסח שלנו ולא הגיהו כלל את התוספתא. ובתוספ' ר' יהודה לברכות הנ"ל העיר על המשנה הנ"ל, וכתב: "וצ"ע הא דתנן בסוף מע"ש וכו' ר' מאיר אומר אף לא כהנים ולויים שלא נטלו חלק בארץ. ר' יוסי אומר יש להם ערי מגרש". ומ"מ לא שלח יד בנוסח התוספתא. ועיין מה שהאריך בזה בס' יש סדר למשנה הנ"ל. ובתוספ' ר' יהודה הנ"ל כתב על דברי ר' מאיר שבתוספתא: אבל קשה לה"ר אלחנן למה אומר שלא נטלו הכהנים חלק בארץ והכתיב בספר יהושע (פכ"א, ד', י"ג ואילך) שהיו להם ערים לבני אהרן, ואמר בשלשים ושתים מדות של ר"א בנו של ר"י הגלילי¹³ שיותר משבעים¹⁴ אלף כהנים חלוצי כתף¹⁵ יצאו לפני מטתו של אהרן.¹⁶ והנה הקושי ממשנת מע"ש הוא חמור מאד, שהרי שם מפורש שלר"מ לויים אינם מתוודים, וכאן מוכח שהוא מודה שלויים מביאים וקורים, ולא נחלק אלא בכהן. ולא עוד אלא שלעניין וידוי מע"ש לא נחלק שום תנא על משנתנו שם (הנ"ל) שגר אינו מתוודה, ולעניין בכורים אמרנו שגר מבני קיני מביא בכורים וקורא (עיין מ"ש לעיל ברישא). וגם הר"מ פסק בסוף ה' מע"ש שגר אינו מתוודה ולעניין בכורים פסק (פ"ד מה' בכורים ה"ג) שגר מביא וקורא, וכבר עמדו ע"ז באחרונים.¹⁷ ועיין בפיסקי ר' אליהו מלונדריש לסדר זרעים, הוצ' הרמ"ל זק"ש עמ' י"ח. ברם בפי' רש"י (כי תבא כ"ו, י"א): אתה והלוי. אף הלוי חייב בבכורים אם נטעו בתוך עריהם.¹⁸ והגר אשר בקרבך. מביא ואינו קורא¹⁹ וכו'. ובמדרש תנאים (הוצ' הופמן עמ' 174): והגר אשר בשעריך. להביא גרים שיהו מתודין.²⁰ והדברים מתבארים מתוך הירושלמי שהעתקנו לעיל, ואמרו שם "שהגר הרי אמור בפרשה", ודחו שהכוונה בפרשה היא לגרים בני קיני שנטלו חלק בארץ, והם מביאים וקורים (עיין מ"ש לעיל שו' 4 ד"ה וממשיך). והנה במקרא (דברים כ"ו, י"א) נאמר בפירוש: ושמחת בכל הטוב וכו' אתה והלוי והגר אשר בשעריך. ומכיוון שבכורים ניתנים לכהן, ולא ללוי ולגר,²¹ הרי הסיקו חז"ל ש"ושמחת" פירושו שמצות בכורים היא על כולם,²² ואף לויים, וגרים שנטלו חלק בארץ (כגון בני קיני), מביאים וקורים.²³ נמצאנו למדים לשיטת הירושלמי שבני קיני מביאים וקורים, כאילו נטלו חלק בארץ. והואיל ובני קיני לא נחלו ממש בארץ, אלא ישראל הם שנתנו להם מתנה מחלקם, ש"מ שלעניין בכורים לא איכפת לנו, אם יש להם חלק בארץ משלהם, או שקבלו משל ישראל. וה"ה שערי מקלט של לויים נחשבות לנחלה, אעפ"י שקבלו אותן משל ישראל, וריבה הכתוב במפורש לוי וגר לעניין בכורים. אבל כהנים לא ניתן להם מקום בערי הלויים אלא לישיבה בעלמא. וכן בספרי שופטים פי' קס"ח עמ' 216: וכי יבוא הלוי. יכול בבן לוי ודיי (כלומר, ולא בכהן גרידא) הכתוב מדבר? תלמוד לומר מאחד שעריך. מי שלא נטלו שעריהם במקום אחד²⁴ יצאו לויים שנטלו שעריהם במקום אחד וכו'. ופירשו רבינו הלל והראב"ד: מי שלא נטלו שעריהם וכו', דהיינו כהנים שלא נתנו להם ערים. ומכאן שרבותינו הנ"ל הבינו שלכהנים לא ניתנו ערים כלל, אלא זכות ישיבה בערי הלויים. תדע לך שהוא כן, שאם הוליד הכהן בן חלל פקעה זכות ישיבתו, אע"פ שאף ממזר יורש את נכסי אביו, מה שאין כן לוי שנשאר בלויותו אפילו הוא ממזר, עיין מ"ש בזה הגר"י ראזין בצפנת פענח, השמטות לה' תרומות, ס"ב ע"א. ומטעם זה אין כהנים קוראים לשיטת ר"מ. אבל בוידוי מע"ש לא נזכר שם לוי וגר אלא לעניין קבלת המעשרות, אבל לא לעניין חיוב הפרשה משלהם, ולפיכך מצריך ר' מאיר נחלה בארץ ממש משלהם, ולא ממה שנתנו להם ישראל, וממעט אף לויים.²⁵

footnotes: ¹³ ליתא לפנינו. ועיין באבות דר"ן נו"ב ספכ"ד, כ"ה ע"ד, מס' כלה, הוצ' היגער, עמ' 218, הוצ' קורוניל, ו' ע"ב, ובפי' היצהרי לאבות כ"י ששון, אהל דוד ח"א, 534 ע"א. ושם מוכח שלא היו כולם כהנים, עיי"ש. ¹⁴ כ"ה בכ"י ירושלים, לפי הרי"ן אפשטין בתרביץ ש"ד, תרצ"ג, עמ' 351, הע' 4. והוגה שם: מתשעה, וכ"ה בהוצאות שלפנינו. ¹⁵ עיין במקורות שהבאנו לעיל הע' 13 ובבלי ב"ק י"ז א'. ¹⁶ כנראה שכיוון לומר שהרבה כהנים נכנסו לא"י, והיו צריכים לי"ג ערים. ¹⁷ ועיין בשו"ת שי למורא לר' שבתי יונה סי' נ"ד ובמשנה למלך במקומו. ¹⁸ ומכאן הוא מקור הסמ"ג עשין ק"מ, ר"ב ע"ב, שכתב: וכן כהנים ולוים מביאין וקורין וכו', ונאמר אתה והלוי. ¹⁹ ועיין בפי' בעלי התוספות על התורה (דעת זקנים) ריש כי תבוא שכתבו בשם ר' יוסף קרא: תימא וכו' מה ענין גר אצל בכורים, והלא בכורים אינן ניתנין אלא לכהנים? ועוד אשר תביא מארצך כתיב, למעוטי גרים שאין להם חלק בארץ וכו'. ועיי"ש שהביאו שר' יום טוב הראה לו את הירושלמי שלשיטת ר' יהודה גר מביא וקורא. ועיין בפי' הדר זקנים שם ובס' דבק טוב על פירש"י הנ"ל. ²⁰ אפשר מאד שהוא ניסוח בעל מה"ג עצמו ע"פ שיטת הר"מ. ועיין מ"ש לעיל הע' 19. ²¹ עיין מ"ש לעיל בשם ר' יוסף קרא. ²² פשיטא שראייה גמורה אין כאן, מפני שאפשר לפרש שהכוונה היא לשלמים שמביא עם הבכורים (עיין ר"מ פ"ג מה' בכורים סהי"ב, במשנתנו פ"ב מ"ד, בירושלמי שם וברש"י סוכה מ"ז ב'. ועיין מ"ש להלן פ"ב שו' 53), והוא נותן מהם ללוי וגר, כפירוש הרלב"ג במקומו. ועיין בת"י כ"ו, י"א. ²³ עיין בספרי כי תבוא סוף פי' ש"א, והדרשה אינה אלא אסמכתא בעלמא, והפיסקא שם היא ממשנת מע"ש, ולא ממשנת בכורים. ²⁴ בכ"י אוקספורד וס' הזכרון: אחר, עיין בשנו"ס בהוצ' הר"א פינקלשטין. וכן היא הגירסא להלן שם. ²⁵ ועיין מה שהאריך מהר"ם חאגיז (בס' פי שנים להרא"ש, ק"ד ע"ג) בעניין קריאת גר ולוי, אבל לא הביא את התוספתא שלנו. ועיין בס' יש סדר למשנה שהזכרנו בפנים (שו' 6 סד"ה מאיר), ומ"ש הראשונים שהזכרנו לעיל לעניין כהנים בברכת המזון לר"מ. ועיין בברכי יוסף או"ח סי' קפ"ו ס"ק ג'.

7. **כשם שנטלו לוים וכו'.**ר' יוסי לשיטתו במשנת מע"ש הנ"ל שערי מגרש נחשבות כנחלה ממש (אעפ"י שישראל הם שנתנו ללויים משלהם), ואף כהנים ולוים מתודים, ואפילו בלא ריבוי הכתוב היינו יודעים שלוי מביא וקורא, והוא הדין לכהן. ובמרדכי ברכות פ"ג הנ"ל בד"ח מסיים: כך נטלו כהנים בשדה מגרש. אבל במרדכי ד"ק וד"ו רפ"א חסרות המלים "בשדה מגרש"

**בין מדבר מרובה וכו'.**לפי רהיטות הלשון משמע שהלוים נטלו משל ישראל, כלומר, מדבר מרובה, והכהנים לקחו משל לוים, שהוא מדבר ממועט. ואפשר שרומז שהכהנים מביאים וקוראים, דוגמת בני קיני שלא לקחו אלא דבר מועט, עיין ספרי בהעלתך פי' פ' עמ' 76, כגי' כה"י.

8. **מביא ואינו קורא.**שהרי אינו יכול לומר פרי האדמה אשר נתת לי. ופי' בירושלמי (פ"א ה"ו, ס"ד ע"א) בשהיה דעתו למכור בשעת הפרשת בכורים, אבל אם אח"כ נמלך למכור כבר נראו לקריאה ואינם ניתורים אלא בקרייה, וירקבו.

**והשני מהוא להביא וכו'.**במשנתנו (פ"א מ"ז): והשני מאותו המין וכו'. ומשמע מן הלשון שהסיפא דבוקה לרישא, כלומר, שהראשון מכר לפני שהביא. אבל בפיה"מ להר"מ שם: ואינו מביא מאותו המין שהביא הראשון וקרא.²⁶ ומשמע שפירש שהסיפא מדברת בהפריש המוכר וקרא, ואח"כ מכר את שדהו. וכן משמע לכאורה בירושלמי שאמרו שם (רה"ט) על משנתנו הנ"ל: מה טעמון דרבנין? הגדתי היום. פעם אחת הוא מגיד ואינו מגיד פעם שנייה. הרי לך שאין השני קורא אלא מחמת שקרא הראשון, ועיין בס' משנה ראשונה למשנתנו הנ"ל. אבל בחיבורו (פ"ד ה"ה) חזר בו רבינו ולא הזכיר כלל שהראשון כבר קרא, וכנראה שפירש בירושלמי "מגיד" כלומר, מביא, כמו שפירש במהרי"ק במקומו. ועיין ברדב"ז שם.

footnotes: ²⁶ כ"ה בד' נפולי, בד"ו רפ"ב ובנוסח כת"י. ובד"ח: וקורא. ובתיו"ט מחק מלה זו, ובחי' מהרי"ח נדחק ליישבה, ואינה אלא טעות הדפוס.

9. **מאותו המין אינו מביא וכו'.**וכ"ה במשנתנו הנ"ל. ולכאורה משמע שאינו מביא כלל, אבל בר"מ הנ"ל, פסק: והלוקח אינו חייב להפריש בכורים מאותו המין שכבר הפריש ממנו המוכר, ואם הפריש (כלומר, הלוקח) מביא ואינו קורא. ועיין בתוספ' אנשי שם שתמהו על הר"מ מניין לו כן, ושמא למד רבינו כן מסוף מ"ט, ודין אדם אחר באותו מין הוא כאותו אדם במין אחר. ועיין ברדב"ז.

10-11. **וחזר וקנה שדה אחרת וכו'.**במשנתנו (פ"א סמ"ט): הרי שהביא ממין אחד וקרא, וחזר והביא ממין אחר אינו קורא. ומבארת התוספתא שאפילו משדה אחרת אינו חוזר וקורא.

11. **אע"פ שנתן לתוכו מאותו המין וכו'.**וכ"ה בד (אלא ששם: לתוכן). ובכי"ע: ואף על פי שנתבכרו לו מאותו המין. והכוונה אחת, כלומר, אעפ"י שעכשיו יש בידו משדה אחרת כל שבעת המינין שנתבכרו אחרי שקרא על מין אחד ויש כאן מצוה מן המובחר להביא כולן בבת אחת (עיין מ"ש להלן פ"ב שו' 46), מ"מ כיון שקרא על מין אחד משדה אחת שוב אינו קורא אפילו על כל המינים יחד משדה אחרת.²⁷

footnotes: ²⁷ ועיין בירושלמי פ"א רהי"א, ס"ד ע"ב. ולפי התוספתא משמע שיש כאן חידוש אפילו לרבנן. ועיין בס' משנה ראשונה פ"א סמ"ז, ונעלמה ממנו לפ"ש ברייתא זו.

12. **שאין אדם קורא פעמים בשנה.**עיין בפיה"מ להר"מ פ"א סמ"ט ובפ"ד מה' בכורים הי"א, ובספרי כי תבא פי' רצ"ט עמ' 318, ובמדרש תנאים ריש עמ' 172. וברור מכאן וממדרש תנאים (ואפשר שבעל מה"ג הסמיך מעצמו את דברי הר"מ לדרש הספרי) שטעם זה שייך למשנתנו פ"א סמ"ט. אבל בירושלמי פ"א רה"ט אמרו כן לפ"א מ"ז, עיין מ"ש לעיל שו' 8 ד"ה והשני ושו' 10–11.

13. **עד באר הגולה חייב באחריותן.**במשנתנו (פ"א מ"ט): ומניין שהוא חייב באחריותן עד שיביא להר הבית, שנאמר ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך, מלמד שחייב באחריותם עד שיביא להר הבית. ופי' בתיו"ט שהר הבית הוא לאו דווקא, אלא הכוונה לבית המקדש (כמו בריש משנת חגיגה), כפי שמוכח מן המקרא שהביאו. וכן לעיל שם במשנה (מ"ח): נטמאו בעזרה נופץ וכו', ומשמע שכל זמן שלא הגיעו לעזרה הבכורים עדיין באחריות בעלים. וכן מפורש במה"ג (מכילתא דרשב"י עמ' 159): מלמד שהוא חייב בטיפול הבאתן עד שיביאם לבית הבחירה.²⁸ וכן בריבמ"ץ פ"א מ"ח: נטמאו בעזרה נופץ ואינו קורא. פי' מפזרם בעזרה, ושוב אינו חייב באחריותן, אבל כשנטמאו מקודם מפריש שניים תחתיהן משום שחייב באחריותן עד שיביאם להר הבית וכו', ומוכח גם מדבריו שפירש שהר הבית כאן כוונתו לעזרה, ולפ"ז אין ר' יהודה חולק על משנתנו אלא מפרש אותה.²⁹ והנה ידוע לנו ממשנת מדות (בסופה) שלשכת הגולה, שבתוכה היה באר הגולה, היתה אחת משלש הלשכות שהיו בצפון העזרה (לפי נו"א בדרום). ולשכת הגזית הסמוכה לה היתה חציה בקודש וחציה בחול, והיתה פתוחה לקודש ולחול.³⁰ ושמא גם לשכת הגולה היתה כן, והיה אפשר להכנס לה מהר הבית וממנה לעזרה. ובאר הגולה היה על הגבול שממנו ולמעלה הוא קודש,³¹ ולפיכך נתן ר' יהודה סימן מדוייק שהוא חייב באחריותן עד באר הגולה, כלומר, עד גבול העזרה. ולעיל פאה פ"ד ה"ז: קדשי מקדש חייבין באחריותן ליטפל בהן להביאן לבית הבחירה, עיין מ"ש לעיל סוף עמ' 182. ובספרי ראה פי' ע"ז עמ' 142: תשא ובאת. שחייב בטפול הבאתם (כלומר, של הקדשים) עד שיביאם לבית הבחירה. ר' יהודה אומר עד באר הגולה חייב באחריותם, מבאר הגולה ואילך אינו חייב באחריותם. ופירש רבינו הלל שם (ל"ב ע"ב): ואי אמר הרי עלי עולה, הרי עלי שלמים, עד שיביאם בבור הגולה חייב באחריותן. וסובר רבינו שגם בנדר יצא ידי נדרו אם הביאו לעזרה, וכשיטת רש"י בחולין קל"ט א' ד"ה דמיחסר. וכבר ציין רע"א בגליון הש"ס שם לתוספ' חולין כ"ב ב' ד"ה והביא ורש"י מעילה י"ט רע"א.³² אבל מפשט לשון המשנה ריש זבחים משמע שבנדרים לא יצא ידי חובתו עד שיעלו לו לשם חובה, עיין ברש"י שם. ועיין מ"ש במשנה למלך פ"ז מה' חובל ומזיק ה"ד. ויש להוסיף על דבריו, שהר"א ממיץ, הרשב"א, המאירי (נדרים ט' ב', עיי"ש בתוספ' מ"ש בשם ר' אליעזר) כולם סוברים שבנדר לא יצא ידי חובתו עד שיקרב הקרבן לשמו. ודברי הספרי מתפרשים בנדבה, אלא שכל זמן שלא הביאה לעזרה הוא לכל הפחות שומר חנם על נדבתו וחייב בפשיעה,³³ אבל כשהביא את נדבתו לעזרה אינו חייב יותר בטיפולה, ופקע חיוב שמירתו, ויכול לעזבה שם בלי שום שמירה. ובאר ר' יהודה שאינו חייב באחריותה אלא עד גבול העזרה, ומכאן ואילך אינו חייב יותר בטיפולה, ואין אחריותה עליו.

footnotes: ²⁸ וכן ברלב"ג ריש כי תבוא, רל"ח ע"א, מעתיק: שהוא מיטפל בהבאתם עד באם למקום הבחירה. ועיין במשנת מע"ש פ"ה מי"ב. אבל בר"מ ספ"ב מה' בכורים ופ"ד ה"ט מעתיק כלשון משנתנו כאן. ²⁹ בריבמ"ץ הנ"ל מסיים: ר' יהודה אית ליה האי סברא, ולפי גירסתנו בריבמ"ץ מוכח שפירש שמשנתנו הנ"ל היא כר' יהודה כאן, וכמו שכתבנו. אבל מסתבר יותר שדברי הריבמ"ץ עונים על סוף מ"ט: הרי שהביא ממין אחד וקרא וכו', עיין בירושלמי ובר"ש שם. ³⁰ עיין בבלי יומא כ"ה א'. ועיין במשנת מע"ש פ"ג מ"ח ובמפרשים שם. והלשכה השניה, הסמוכה לה, היתה לשכת כהן גדול, עיין בתוספ' יומא ח' ב' ד"ה דאי. ³¹ ועיין במשנת עירובין פ"י מי"ד, בפיה"מ להר"מ ובמלא"ש שם. ³² אלא שדברי רש"י במעילה קשים מאד, ואין ליישבם אלא בדוחק רב. ³³ כשיטת רש"י, עיין בתוספ' ב"מ נ"ז ב' ד"ה ש"ח ובש"ך חו"מ סי' ס"ו אות קכ"ו ובאורים ותומים שם.

14. **שנים אין חייב עליהן וכו'.**כלומר, אם אבדו הבכורים כל זמן שהוא חייב באחריותן, והפריש שניים תחתיהם אין חייב הזר על אכילתן חומש. וכ"ה בסתם משנתנו פ"א מ"ח. אבל בירושלמי שם (רה"י): א"ר יוחנן משום יחידי אני שונה אותה. ותני כן ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון שנים וכו'. כלומר, התוספתא שלפנינו. אבל הר"מ בפ"ד מה' בכורים ה"ט פסק כר"ש וכסתם משנתנו, וכן משמע מתוך פיה"מ שלו. ועיין בפיה"מ להר"מ סוף שקלים ומ"ש הר"ש טרויב במשניות הוצ' ראם סוף סדר מועד.

16. **ואין קורין וכו'.**כלומר, אלא על הכותבות שביריחו, שהן תמרים משובחים, עיין בב"ר סוף פרש' פ"ה עמ' 1050. ובפי' הרש"ס, ט' ע"א: כותבת היינו כותבת הגסה, עיין משנת יומא פ"ח מ"ב.

**ר' ליעזר אומ'.**בד, בכי"ע ובירושלמי פ"א ה"ג, ס"ג ע"ד: ר' שמעון בן אלעזר וכו'.

**רמוני עמקים וכו'.**במשנתנו (פ"א מ"ג): אין מביאין בכורים וכו' מפירות שבעמקים. ור' אלעזר בר שמעון סובר שרמוני עמקים הם מן המובחר. ועיין מ"ש ר"ע לעף בפלורה ח"ג עמ' 86.

17. **שאין במעשר שני.**בד ובכי"ע: שאין במעשר שני ובכורים. וכ"ה בר"ש רפ"ב ובשו"ת הר"י דטראני כת"י קנטבריא סי' ס"ה, עיין להלן.

**ובמעשר שני שאין בתרומה.**וכ"ה בד. ובכי"ע: ובמעשר שיני וביכורים שאין בתרומה. ובר"ש ושו"ת הר"י דטראני הנ"ל חסרה פי' זו. ועד כאן היא הקדמה כללית, ומכאן ואילך מפרש בראשונה את חומר התרומה מה שאין במע"ש. ולפי פירושי הראשונים מפרש כאן מה שאין בבכורים. עיין להלן.

18. **אין ניטלת אלא מן המוקף וכו'.**וכ"ה בר"ש הנ"ל. ובשו"ת הר"י דטראני הנ"ל: "ומאי דקשיא ליה למר, דתניא בתוספת ביכורים חומר בתרומה מה שאין כן במעשר שני ובבכורים, שהתרומה ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף כו' טעותא היא, ואני עיינתי בתוספת, וכך מצאתי כתוב, שאינה ניטלת אלא מן המוקף, ואינה ניטלת מן הטהור על הטמא, וזאת היא גירסא דיקא, דהא חומר בתרומה קתני, ולפי גירסתך יבא קולא בתרומה". ואעפ"י שברור שנוסחא משובשת נזדמנה לו לשואל, אבל כנראה שהגירסא הנכונה בכ"י שלו היא: "שהתרומה [אינה] ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף, ומן הגמור", כלומר, פיסקא ממשנת חלה ספ"א,³⁴ עיי"ש במפרשים. ומכאן שדבר הגמור פירושו, כמו במשנת תרומות ספ"א. ובספרי קרח פי' קכ"א, עמ' 148: כדגן מן הגורן. מן הגמור. מיכן אמרו התבואה משתמרח וכו'. ובבכורים הרי מפריש במחובר לקרקע, כמשנתנו רפ"ג, ועיין בר"ש הנ"ל. ובמשנתנו פ"ב מ"ה: נטלת (כלומר, תרומת מעשר) מן הטהור על הטמא, ושלא מן המוקף כבכורים. וכל הדברים הללו אינם נוהגים גם במע"ש, ואין צריך בו מוקף כדין מעשר ראשון, וממילא יכול לתרום מן הטהור על הטמא, ויכול לעשר אף שלא מן הגמור אם עבר והפריש תרומה ומעשר ראשון שלא מן הגמור שהרי לעצמו הוא מפריש. ועיין מ"ש להלן.

footnotes: ³⁴ לפנינו במשנת חלה: אלא מן המוקף. אבל בקטעים מן הגניזה (קובץ "הקדם" של מארקאן ש"א, עמ' 48, ועיין בטבלא IV שם): ואינן נטלים מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף ומדבר גמור וכו'. ופירושו שאינן ניטלים לא מן הטהור על הטמא ולא שלא מן המוקף.

19. **ומדמעת וחייבין עליה חומש וכו'.**פירש הר"ש הנ"ל שתרומה מדמעת, וחייבין עליה חומש מיד כשהפרישן, אבל בכורים אינם מדמעין ואין חייבין עליהם חומש³⁵ אלא כשהביאם לעזרה.³⁶ ופירוש זה דחוק מאד, והעיקר חסר מן הספר. ומסתבר כפירוש בעל ח"ד ומנח"ב שבחומר בתרומה ממע"ש עסיקינן, ומע"ש כשאין לו פדיון בטל ברוב, ואינו מדמע (עיין להלן בסוף פירקין ומש"ש), וכן אין חייבין חומש על אכילת מע"ש. ועד כאן הם חומרי תרומה שאינם נוהגים במע"ש. ומכאן ואילך חומרי תרומה שאין בבכורים.

footnotes: ³⁵ לכאורה נראה שצ"ל בתוספתא: ומדמעת והייבים עליה [מיתה] וחומש. אבל גם בירושלמי כאן רפ"ג אמרו (לעניין בכורים): על דעתיה דר"ש לא קרא שם בתלוש לא קידשו. אינן מדמעין אין חייבין עליהן חומש (כסיגנון התוספתא כאן). ולשיטת הר"ש (עיין להלן) צריך לפרש שאפילו הכניסן לעזרה לא קידשו לר"ש אם לא קרא עליהם שם בתלוש. ובספרות א"י לא מצאתי שום זכר להלכה שהבכורים הם חולין כל זמן שלא נכנסו לירושלים, אעפ"י שבבבלי (מכות י"ט א') הובאו הדברים בשם ברייתא. ³⁶ במכות הנ"ל: בכורים מאימתי חייבין עליהן (פירש"י: מיתה. זר האוכלן) משיראו פני הבית. ופירש הר"ש הנ"ל פני הבית ממש, כשהביאם לעזרה. וכן, כנראה, פירש גם רש"י, עיין בערוך לנר שם י"ח סע"ב. אבל הר"מ רפ"ג מה' בכורים פירש פני הבית, כשנכנסו לירושלים. ועיין גם בסה"מ שלו ל"ת סוף קמ"ט וסוף קמ"א. וכ"ה בסמ"ג עשין קל"ט, ר"ב ע"א.

19-20. **ונוהגת בכל הפירות מה שאין כן בבכורין.**וכ"ה בד ובר"ש הנ"ל, ופירושו שאין ביכורים אלא בשבעת המינים.³⁷ ובכי"ע: מה שאין כן במעשר שיני.

footnotes: ³⁷ חטה, שעורה, גפן, תאינה, רמון, זית ודבש, כלומר, תמרים. עיין בספרי כי תבוא פי' רצ"ז, עמ' 316, ומשנתנו פ"א מ"י.

20. **ונוהגת בשאר שנים וכו'.**וכ"ה בד ובר"ש הנ"ל. ובכי"ע: וביכורים (ועל הוי"ו נקודות לסימן מחיקה) נוהגת וכו'. וצ"ל: נוהג', כלומר, נוהגים. ובבבלי יבמות ע"ג סע"ב: דתנא (כלומר, משנתנו פ"ב מ"א) ושייר, מדלא קתני ונוהגין (פירש"י: תרומה ובכורים) בשאר שני שבוע וכו', כלומר, כמו ששנו בתוספתא כאן. ובמאירי שם ע"ג א' (הוצ' הר"ח אלבק עמ' 273): ונוהגין בכל שנה ושנה חוץ משנת השמטה שאין אדם זורע בה. והדברים תמוהים, ולמה לו לרבינו להוסיף "משום שאין אדם זורע בה", והרי אף גפן וזית חייבים בבכורים, וטעם הפטור הוא מפני שהם הפקר. ברם אנו רואים שהוא הבין מעצם לשון הגמרא "בשאר שני שבוע" שבשמיטה פטור מן התרומה והבכורים.³⁸ ושמא נקטו לשון זו משום תרומה גרידא, אבל בכורים נוהגים אף בשמיטה, כשיטת רש"י בפירושו לשמות כ"ג, י"ט, ותשב"ץ ח"ב סי' רמ"ז. ועיין גם בפי' ר"א מזרחי שם ובגור אריה למהר"ל שם.³⁹

footnotes: ³⁸ במדרש תנאים (הוצ' הרד"צ הופמן, עמ' 174): אתה והלוי והגר (דברים כ"ו י"א) להוציא פירות שביעית והיובל שהן פטורין מן המעשרות. ובעל כרחינו הכוונה שהם פטורים אף מן הבכורים, כפי שמוכח מן העניין שם. ³⁹ ועיין מה שהאריך בעניין תרומה ובכורים בשביעית בס' גור אריה יהודה להגר"מ יהודה ארי' בנו של הגר"מ זעמבא זצוק"ל, דיני תרו"מ סי' ט"ו. ועיי"ש גם בסי' ה' סוף ס"ק ד'. ועיין בהגהות תפארת יעקב (במשניות הוצ' ראם סוף סדר זרעים) בכורים ספ"ב שדן בזה והעיר גם על הגמרא ביבמות הנ"ל.

21. **חומר במעשר שני וכו'.**ס' המפתח לר"ן ברכות ב' ב' (ט' ע"א) בשם התוספתא. והברייתא שלנו הובאה גם בירושלמי כאן פ"ב ה"ב, ס"ה ע"א,⁴⁰ בשם ר' שמעון. ועיין לעיל שביעית פ"ז שו' 12 ומש"ש ומע"ש פ"ב שו' 42 ואילך ומש"ש.

footnotes: ⁴⁰ אבל לפי נוסח הרש"ס שם, ל"ב רע"ב, הכוונה היא לתוספתא שביעית פ"ז ה"ז.

**שני קונה את הקנקן.**כלומר, אם קרא שם לקנקן סתום של יין, כמפורש במשנתנו מע"ש פ"ג מי"ב, עיין מ"ש לעיל מע"ש פ"ב שו' 106.

21-22. **ואוסר דמיו ועירובו וספק עירובו כל שהוא.**בכי"ע: ואוסר דמיו עירוביו וכו'. וכ"ה לעיל שביעית פ"ז שו' 12–13 אף בכי"ו. וכן בירושלמי הנ"ל: ואוסר דמיו ועירוביו וכו'. והכוונה איפוא שמע"ש מתחלל ואוסר את דמיו, וכן אוסר את עירוביו ואת ספק עירוביו,⁴¹ מפני שהוא דבר שיש לו מתירין, עיין מ"ש לעיל שביעית הנ"ל. אבל בס' המפתח הנ"ל גורס בתוספתא כאן: ואוסר דמי עירוביו וכו', והכוונה לדמי מע"ש שנתערבו בדמים של חולין וכו'. ולפי גירסא זו נראה שהלכה זו שייכת לתוספתא שביעית⁴² הנ"ל, עיין מש"ש שו' 13.⁴³ ועיין בשו"ת הרשב"א ח"א סי' רפ"ט, ומ"ש בהגהות בית שאול להגרי"ש נתנזון (במשניות הוצ' ראם סוף זרעים) בכורים פ"ב.

footnotes: ⁴¹ כלומר, אפילו ספק מע"ש שנתערב, או חלק מן התערובת של מע"ש ודאי שנתערב בחולין אחרים. ⁴² כרגיל בתוספתא, עיין מ"ש לעיל, עמ' 398. ⁴³ אלא שלפי זה יש לשאול למה באמת לא מנו כאן: ואוסר דמיו. ושמא נתחלפו הבבות, ובשביעית צ"ל: ואוסר דמי עירוביו, וכאן צ"ל: ואוסר דמיו כלפנינו, עיין לעיל הע' 42. ומלשון בעל ס' המפתח מוכח שהעתיק מכאן ולא מתוספתא שביעית ומע"ש, שהרי סיים: מה שאין כן בתרומה, וגם הביאה על משנת בכורים.

22. **אסור לאונן.**אבל תרומה מותרת לאונן, כמפורש במשנתנו פ"ב מ"ב, וכמו שדרשו בירושלמי יבמות רפ"ח ובבבלי שם ע' ב'.

**וטעון ודוי.**אבל כשיש לאדם תרומה בלבד אינו מתוודה, כמפורש בירושלמי פ"ב סה"ב, ס"ה ע"א. ועיין תוספ' יבמות ע"ג א' ד"ה, וטעונין.

23. **ואין מדליקי' בו את הנר וכו'.**עיין מ"ש בזה לעיל שביעית פ"ז שו' 14. ועיין בבלי יבמות ע"ג סע"א ור"מ פ"ב מה' בכורים סהי"ט ובכ"מ שם. ועיין להלן שו' 25 ואילך.

24-25. **נוהגין בעמון ומואב.**כלומר, מדרבנן, כמפורש במשנת ידים פ"ד מ"ג.

25. **מה שאין כן בבכורים.**כלומר, שבכורים אין נוהגים שם לכולי עלמא.⁴⁴ ועיין להלן פ"ב שו' 67, ובר"מ פ"ב מה' בכורים סה"א.⁴⁵ ועיין מ"ש על עמון ומואב לעיל שביעית פ"ד שו' 13–14.

footnotes: ⁴⁴ כלומר, אפילו למ"ד שמביאים בכורים מעבר הירדן, עיין במשנתנו פ"א מ"י. ⁴⁵ וכהגהה שבד"ח כ"ה אף בד"ו רפ"ד (אבל לא בדפוסים שלפניו) ובכל כתה"י שבדקתי. וכן היה אף לפני בעל מדרש הגדול (עיין במדרש תנאים, הוצ' רד"צ הופמן, עמ' 172) ולפני הסמ"ג עשין קל"ט, ר"א רע"ד.

26. **ואסורין לאונן.**כלומר, שאף בכורים אסורים לאונן. ופירשו בירושלמי (פ"ב רה"ב, ס"ד ע"ד) שלמדו כן מן הכתוב (דברים כ"ו, י"ג) בערתי הקדש מן הבית, והוא מתייחס אף לפרשה העליונה, כלומר, לפרשת בכורים, ואח"כ כתוב: לא אכלתי באוני ממנו. וכן במדרש תנאים (הוצ' הרד"צ הופמן) עמ' 175: ד"א בערתי הקדש אלו הבכורים. ובבבלי יבמות (ע"ג ב') למדו כן מן הכתוב ותרומת ידך (דברים י"ב, י"ז) אלו הבכורים,⁴⁶ ואתקוש בכורים למעשר וכו'. והר"מ (בפיה"מ כאן פ"ב מ"ב ובחיבורו פ"ג מה' בכורים ה"ו) כתב: שהרי נאמר בהן ושמחת בכל הטוב, מכלל שהוא חייב לאוכלן בשמחה, לא באנינות. וכ"ה במאירי יבמות ע"ג ב', הוצ' הר"ח אלבק עמ' 274. וכבר תמהו על הר"מ (עיין בתוספ' רע"א למשנתנו) למה נקט בדרשה זו שנדחתה בבבלי פסחים ל"ו ב'. ועיין במהרי"ק במקומו ומ"ש בערוך לנר יבמות ע"ג רע"ב.

footnotes: ⁴⁶ עיין בספרי ראה פי' ס"ג, עמ' 130, ובמקורות שציין הר"א פינקלשטין שם.

27. **וחייבין בביעור.**אבל תרומה ביד כהן אינה חייבת בביעור, ועיין מ"ש לעיל מע"ש פ"ה, שו' 66. ולשיטת הר"מ בבעור מע"ש, הרי הוא מתבער מן העולם אחרי זמן הביעור, וה"ה בבכורים ביד כהן, כפירוש הר"ש והרא"ש במשנתנו (פ"ב מ"ב), ותוספ' קידושין כ"ז א'. ועיין בתוספ' יבמות ע"ג סע"א ובמאירי שם. ועיין מ"ש לעיל במע"ש הנ"ל.

**בכורים פטורין מן הביעור.**וכ"ה במשנתנו פ"ב מ"ב. ור' שמעון אינו סובר ש"הקדש" הקדש עליון משמע,⁴⁷ ואינו מודה בהיקש של בכורים למעשר, וממילא מתיר לאונן ופוטר מן הביעור אף את הכהן המקבל את הבכורים.⁴⁸ אבל בוידוי לא נחלק ר' שמעון, כפי שמוכח להלן. ופירשו בירושלמי (פ"ב ה"ב, ס"ד ע"ד): וידוי זו קרייה (כלומר, קריאת הפרשה). לית ר' שמעון פליג, דכתיב (כלומר, בבכורים עצמם) וענית ואמרת (דברים כ"ו, ה').

footnotes: ⁴⁷ ועיין גם בספרי נשא פיס' ו', עמ' 9. ⁴⁸ אבל הישראל הרי זמנו מוגבל עד חנוכה.

28. **ר' יוסה אומ' מעשר שני וכו'.**כל הברייתא בפי' הרש"ס, ל"א ע"א.

**טעון וידוי ובכורים טעונין וידוי וכו'.**כלומר, מכיוון שוידוי נוהג במע"ש וכן בבכורים אף לדבריך, הרי מסתבר שיש לדמות בכורים לעניין זה למע"ש, ולא לתרומה, כמו לעניין הבאת מקום, עיין ספרי ראה פי' ע"ב עמ' 137, ובבלי מכות י"ז א', ומ"ש בתוספ' יבמות ע"ג ב' ד"ה ור"ש.

30. **בבכורים שאין דמיהן טעונין ביעור.**ופירש הרש"ס הנ"ל "שאין הבכורים תופסין את דמיהם שאין להם פדיון".

31. **בכורין לא אסרו גדוליהן לאכל בירושלם.**וכ"ה בד (אלא ששם בטעות: לא אמרו וכו'). ובכי"ע: להיאכל לירושלם. ובפי' הרש"ס (ל"א ע"א) הנ"ל מעתיק בשם התוספתא: אין הבכורים אוסרין עירוביהם וגידוליהם מלאכול בירושלים.⁴⁹ ובמשנתנו (פ"ב מ"ב): ואסורין (נו"א: ואוסרין) כל שהן מלאכול (נו"א: מליאכל, ליאכל) בירושלם (כלומר, כל התערובת), וגדוליהן אסורים מלאכול (נ"א: מליאכל) בירושלם וכו'. ר' שמעון מתיר. הרי אלו במעשר ובבכורים מה שאין כן בתרומה. ועיין בירושלמי שם ומ"ש הרי"ן אפשטין במבוא לנוסח המשנה עמ' 451 ואילך. ופירשו רוב המפרשים (עיין במלא"ש) שלחכמים לא בטלו התערובות והגידולין, מפני שיש להן מתירין, ויכול לאכול אותן בירושלים, ולפיכך אסורין מלאכול אלא בירושלים דווקא, ור"ש סובר שכבר בטלו. ועיין מ"ש להלן.

footnotes: ⁴⁹ והוא תיקון הרב בעצמו ע"פ הירושלמי שם שהביא ברייתא זו בנוסח שהעתיק. ועיין בפ"מ שם. אבל הדין דין אמת.

31-32. **מעשר באיזה מעשר אמרו וכו'.**המלה "מעשר" היא פיסקא ממשנתנו הנ"ל, ומבאר ר' שמעון באיזה מעשר אמרו החכמים הקדמונים, שאני הולך בשיטתם ומתיר, דווקא במעשר שזרעו כלה (וכבר אינו בעין, עיין מ"ש להלן) שנכנס לירושלים ויצא, שאין לגידוליו פדיון,⁵⁰ ומכיוון שהם עכשיו מחוץ לירושלים, לא הטריחו עליו להביאם לירושלים,⁵¹ והוי ליה דבר שאין לו מתירין, ולפיכך מותר. ועיין בירושלמי נוסח הרש"ס, ל"ב ע"א, וקרוב לוודאי שזהו ניסוח הרב ע"פ הבבלי בב"מ נ"ג א', ועיין מ"ש להלן.

footnotes: ⁵⁰ עיין בריבמ"ץ וביש מפרשים שהביא הר"ש פ"ב מ"ב סד"ה אף לזרים. ועיין ר"מ פ"ו מה' מע"ש הט"ו. אבל בירושלמי (פ"ב ה"ב, ס"ה ע"א) אמרו שלר"ש גידולי מע"ש אפילו זרעם כלה הם קודש. ⁵¹ וכמו שבאר הר"מ בפיה"מ אף לחכמים. וזו היא שיטת הר"ח, עיין רשב"א ב"מ נ"ג ב'. ועיין ברע"ב למשנתנו ובר"מ פ"ד מה' בכורים הט"ו. ועיין מ"ש באו"ש פט"ו מה' מאכלות אסורות ה"י. ועיין מה שהאריך ר"א אפטוביצר בסה"י לכבוד רב"מ לוין, עמ' מ"ד ואילך.

32-33. **בשאין בו שוה פרוטה.**כלומר, או במעשר שאין בו שוה פרוטה אפילו לא נכנס לירושלים,⁵² שאי אפשר לפדות אותו שאינו תופס פדיונו.⁵³

footnotes: ⁵² עיין שיטת ר' שמעון בירושלמי הנ"ל. ⁵³ עיין מ"ש לעיל מע"ש פ"ג שו' 9. ועיין בירושלמי מע"ש פ"ד ה"ג ובפ"מ שם, ובבבלי ב"מ נ"ג א'.

33. **ובשאין לו פדיון.**שמא צ"ל: שאין לו פדיון, והוא מחובר לשאין בו שוה פרוטה.⁵⁴ ולפ"ז מודה ר"ש בגידולי מע"ש שיש להם פדיון, שהוא דבר שיש לו מתירין,⁵⁵ שהן אסורין. וכן אמרו בירושלמי (פ"ב ה"ב, ס"ה ע"א): מה פליגין ר' שמעון ורבנין בגידולין, אבל בעירובין אוף ר' שמעון מודי (כלומר, שאוסרין בכל שהוא). מה בין עירובין מה בין גידולין? עירובין בעיינן הן (כלומר, שהרי בתוך התערובת נמצא האיסור עצמו). גידולין כבר בטלו. (כ)מה דר' שמעון מודי לרבנין בעירובי מעשר, אבל בעירובי בכורין כגידולין הן. וכן היה ר' שמעון אומר וכו'. מה בין מעשר מה בין ביכורין? מעשר אין לו עלייה (כלומר, אינו בטל, עיין ברידב"ז שם בשם הגר"א) וכו'. נמצאנו למדים שבתערובות מעשר אף ר"ש מודה שהן אוסרות בכל שהן, וטעמו מפני שהן בעינן, והוא הדין בגידולי מעשר שאין זרעו כלה שהם כתערובת,⁵⁶ וחמורים ממנה.⁵⁷ ודווקא בגידולי מעשר שזרעו כלה וגם אין לו פדיון בזה התיר ר' שמעון, ודינו כגידולי בכורים לשיטתו. ועיין בהמשך הירושלמי הנ"ל וברידב"ז שם ד"ה מה פליגין בשם הגר"א, וזהו ממש כתוספתא שלנו. ברם בבבלי ב"מ נ"ג א' הנ"ל הובאה ברייתא זו כהוספה למשנתנו פ"ב סמ"א, והיא מבארת שמע"ש קל מתרומה שאינה עולה אלא באחד ומאה, ופירשו בה אחרת, עיי"ש.

footnotes: ⁵⁴ ושמא פירושו שאין לו לבעלים דמי מע"ש (והוא נקרא פדיון או פרקון, עיין מ"ש לעיל מע"ש פ"ה שו' 2) וזהו, כמו שאמרו בב"מ הנ"ל: דלא פריק, ופירש"י: לא פדה מע"ש עד הנה, שיהו מעות מעשר בידו. אבל אם יש לו לבעלים פדיון, יכול לחלל על הפדיון מפני שחזקה שנשארו בו חולין כל שהן (עיין בירושלמי ובבבלי הנ"ל), ונמצא שעדיין יש לו מתירין. ועיין לעיל מע"ש פ"ג שו' 9 ומש"ש. ⁵⁵ שהרי אין להם שום הפסד והגבלה לבעלים. ⁵⁶ ובבכורים שאינם אלא משבעת המינין הרי כולם זרעם כלה, ומותרים. וכן תערובת שלהם מותרת, שהרי אין לה פדיון, ולא הטריחו עליו להביאם לירושלים. ⁵⁷ עיין ירושלמי שביעית פ"ו ה"ג, ל"ו ע"ד.

34. **בכורים אין חייבין עליהן במחובר לקרקע.**בפי' הרש"ס (ל"ד ע"א) הביא את הברייתא, והוא מפרש שגם ר"ש בן יהודה הוא בשיטת התנא של משנתנו (רפ"ג) אליבא דר"ש,⁵⁸ וסובר שכל זמן שלא קרא להם שם בתלוש אין חייבין עליהן, דתרומה קרינהו רחמנא (בבלי יבמות ע"ג ב'), וקריאת שם תרומה היא בתלוש,⁵⁹ ולפיכך אין חייבין על בכורים אפילו בתלוש, אם קרא עליהם שם במחובר גרידא. [ועיין ירושלמי כתובות פ״ח ה״ה, ל״ב רע״ב, ובאו״ש פכ״ב מה׳ אישות הכ״ד.] ולפי פשוטה פירושה שלר"ש בן יהודה אליבא דר"ש אין שם בכורים חל על המחובר, ומותר לו לכתחילה לתלוש ולאכול מהם, מה שאין כן לחכמים שסוברים שחל עליהם שם בכורים ונתקדשו במחובר לקרקע, אם גדלו בירושלם,⁶⁰ וכמשנתנו (פ"ב מ"ד): שהבכורים נקנין במחובר לקרקע. ופירושה שחל עליהם שם בכורים מיד, ונעשין קודש אם גדלו בירושלים,⁶¹ ואינו יכול לחזור בו אפילו לפני שנתלשו. וכן בספרי קרח פי' קי"ז עמ' 136: בא הכתוב ולימד על הביכורים שתהא קדושה חלה עליהם במחובר לקרקע.⁶² ועיין בירושלמי תרומות ספ"ו, מ"ד ע"ב, ואף משם משמע שקדושה חלה על הבכורים לפני תלישתם.

footnotes: ⁵⁸ עיין להלן פ"ב שו' 45. ⁵⁹ ובירושלמי רפ"ג נתנו טעם לר"ש מה בשעת הבאה פרי, אף בשעת הפרשה פרי. ⁶⁰ כשיטת הר"מ והסמ"ג, עיין מ"ש לעיל הע' 36. ועיין תוספתא ערכין פ"ה הי"ד, ומ"ש לעיל מע"ש פ"ב הע' 37. ⁶¹ ולשיטת הר"ש (עיין לעיל הע' 36) שאין הבכורים מתקדשים אלא בעזרה צריך לפרש את משנתנו שלחכמים אם קרא עליהם שם במחובר, ונכנסו לעזרה נתקדשו, אעפ"י שלא קרא להם שם בתלוש. ולפ"ז לא תתכן קדושת בכורים במחובר. ⁶² אבל גם לחכמים אין חייבים עליהם מיתה וחומש במחובר, עיין מנחות ע' א'.