1. **מפני שאין יכול לברך.**במשנתנו פ"א מ"ו: חמשה לא יתרומו וכו' האלם והשכור וכו'. ופירשו בירושלמי שם: יש מהן מפני ברכה, ויש מהן מפני שאין יכולים לתרום מן המובחר, האילם והערום ובעל קרי מפני ברכה וכו'. ועיין דמאי פ"א מ"ד ובירושלמי שם ובבבלי שבת כ"ג א' ובמקבילות. ובתוספ' מנחות (נ"ה א' ד"ה במחשבה) הוכיחו מכאן שמפרישין תרומה לכתחילה במחשבה גרידא ואין צריך דבור.¹ והברייתא שלנו הובאה גם באו"ז ה' תפילה סי' צ"ט ח"א, י"ט ע"ב, ובס' מגן אבות למאירי עניין ג' עמ' כ"ח. וברוקח סי' ש"פ: אלם לא ישחוט לכתחילה כדמשמע בתוספתא דריש תרומות. ובאו"ז ה' שחיטה (סי' שס"ז ח"א, נ"א ע"א): מיהו איני יודע אם ה"ה אלם, אם יוצא בברכת אחר כששניהם שוחטים, הואיל ואלם עצמו אינו ראוי לברך. ועיין בב"י טיו"ד סי' א' ובשו"ע שם ס"ק ז' ובט"ז שם. ומכאן הוכיחו הראשונים נגד שיטת אלדד הדני ששחיטה בלי ברכה פסולה, עיין אלדד הדני הוצ' אפשטין עמ' 117 (הוצ' שלזינגר עמ' 75) ובהערות אפשטין שם עמ' 126 וברא"ש חולין פ"א סי' ב'.

footnotes: ¹ ועיין תוספ' בכורות נ"ט א' ד"ה במחשבה. ובמה"ג פרש' תרומה: זה ש"ה שמע בני וקח אמרי (משלי ד', י') וכו', א"ר יהושע שמע. פרט לחרש. בני. פרט לגוי. וקח. ולא מן הגזל. אמרי. פרט לאלם. ומלשון זו משמע קצת שאלם אינו תורם מפני שאינו יכול להפריש בגבור. ועיין בתוספ' הנ"ל ובתוספ' ב"מ מ"ג ב' ד"ה החושב ובגליון שם. ברם אין למדין מן האגדות. ולא עוד אלא שבקטעים שפרסם מאן (.The Bible etc) עמ' ר"נ, מעתיק: וקח אמרי. ולא מן הגזל.

2-3. **מפני מה אמרו שכור וכו'.**בירושלמי פ"א ה"ו, מ' ע"ד (לעניין תפילה): איזהו שתוי כל ששתה רביעית, שיכור ששתה יותר. תמן אמרין (בבלי עירובין ס"ד א') כל שאינו יכול לדבר לפני המלך. ובכי"ר שם: שיכור אפילו פחות מרביעית. ובכי"ל שם: שיכור אפילו שתה רביעית, ובין השיטין תלוי בכת"י הסופר עצמו: פחות (כלומר, כגירסת כי"ר), והמגיה מחק את המלים פחות מרביעית, ותלה בין השיטין: יותר. וברור שגם הר"ש גרס בירושלמי (עיי"ש בפירושו למ"ו) כגירסת כי"ר וכי"ל.² ובמדרש שמואל ספ"ב: שתוי פחות מרביעית שכור רביעית. ועיין בתוס' עירובין ס"ד א' ד"ה שתה ובמאירי שם. ולכאורה נראית גירסת כי"ר וכי"ל, והפירוש הוא שאם שתה רביעית נקרא שתוי אפילו יכול לדבר לפני המלך, ודינו כמפוכח לכל דבר, מ"מ לא יתפלל לכתחילה, אבל אם דעתו רעה והוא משתכר בפחות מרביעית, דינו כשכור. ועיין מה שהאריך בזה הר"ל גינצבורג בגנזי שכטר ח"ב עמ' 535 ואילך. ועיין להלן כריתות פ"א ה"כ ומש"ש, ועיין שאילתות שמיני ריש סי' פ"א ובהעמק שאלה שם.

footnotes: ² אבל כמה מן הראשונים גרסו בירושלמי כגירסת ההוצאות שלנו, עיין אהצו"י שם עמ' 9, ועיין מגן אבות למאירי, ריש עמ' כ"ח.

3. **מפני שאין בו דעת.**כלומר, שאין בו דעת לשער כהוגן, ונמצא פוחת משיעור שקבעו חכמים, עיין היטב בריבמ"ץ פ"א סמ"ו. ובירושלמי פירשו מפני שאינו יכול לתרום מן המובחר. וכ"ה בפיה"מ להר"מ (פ"א מ"ו) ובחיבורו פ"ד מה' תרומות ה"ד, וכן פירש את התוספתא באו"ז ה' תפילה סי' צ"ט הנ"ל. וקצת קשה להעמיס פירוש זה בתוספתא, שהרי היא נתנה טעמים מיוחדים לסומא ולשכור, ולא כללה אותם יחד כמו שעשו בירושלמי. והלכה זו היא בשיכור שלא נתבלבלה דעתו, אבל אם נשתכר כשכרותו של לוט ונתערבבה דעתו אף בדיעבד אין תרומתו תרומה, ודינו כשוטה, עיין מ"ש להלן. ומכאן הוכיחו באו"ז ובמגן אבות למאירי הנ"ל ששיכור יכול לברך אפילו לכתחילה, ודוקא לעניין תפילה אמרו שתפילתו תועבה (או גידופים) אבל בברכה לית לן בה, שהרי לא הזכירו כאן את הטעם של ברכה. וכן הוכיחו כמה ראשונים מן הירושלמי.³ ברם מכאן אין כ"כ ראייה מוכרחת, שחרי מטעם חסרון ברכה יש תקנה כשאחר יברך (עיין מ"ש לעיל בריש פרקין), ואפילו שכור שאסור להתפלל יוצא בתפילת אחרים,⁴ אבל אין תקנה לחסרון דעת. אלא שרבותינו ז"ל סמכו בעיקר על גירסתם להלן בירושלמי שם.⁵

footnotes: ³ עיין אהצו"י, עמ' 10, ובמגן אבות הנ"ל ובמאירי ברכות כ"ו א' (86 ע"א), שם ל"א ב' (110 ע"א). ⁴ עיין בה"ג ד"ב סוף עמ' 41 ובתשובת פרקוי בן באבוי בגנזי שכטר ח"ב, עמ' 549. ⁵ עיין באהצו"י שם, עמ' 10 ועמ' 11 ובספרי המאירי הנ"ל, ובנוסח הרש"ס, י"ב ע"א. ואעפ"י שבאו"ז גרס כגירסתנו בירושלמי, אבל הוא הרי מסתפק לומר שאין אלם יוצא בברכת אחרים, עיין מ"ש לעיל בריש פרקין. ולפ"ז הוא הדין בשכור.

**אע"פ שכור מקחו מקח וכו'.**כלומר, אעפ"י שהוא שיכור מ"מ מקחו מקח וכו'. וזו היא נוסחא ישרה וסיגנון רגיל במשנה ובברייתא, עיין מ"ש הרי"ן אפשטין במבוא לנוסח המשנה סוף עמ' 1261 ואילך. ובד, בכי"ע ובאו"ז הנ"ל: אעפ"י שאמרו שיכור וכו'. ובבבלי עירובין ס"ה א': מיתיבי שיכור מקחו מקח וממכרו ממכר עבר עבירה שיש בה מיתה ממיתין אותו, מלקות מלקין אותו. וכ"ה בכל נוסחאות הבבלי וכן מעתיקים הקדמונים. ועיין ר"מ ספכ"ט מה' מכירה. אבל בס' המקח והממכר לרב האי ש"ג סי' ט"ז: כדגרסינן שכור מקחו מקח וכו', ומעתיק את כל הברייתא כנוסח התוספתא, עיין בהוצאת הר"ש אברמסון בתרביץ ש"כ עמ' 313 ובהערה a58 שם.

4. **ונדרו נדר.**רב האי הנ"ל מעתיק: נדריו קיימים. ועיין בתוס' קידושין ע"ה ב' ד"ה לא צריכה ור"מ פ"א מה' נזירות הי"ב.

**והקדשו הקדש.**עיין ר"מ פ"ד מה' אישות הי"ח. ואין לשער שגרס כאן "וקדושיו קדושין", שהרי הוא מביא דין שכור בכ"מ (כלומר, הלכות שלא נזכרו בתוספתא), עיין פ"ב מה' גרושין הי"ד, פ"ב מה' יבום ה"ד, פ"ב מה' שחיטה הי"ב ופ"ד ה"ה שם.

4-5. **חטאת מחייבין אותו [חטאת].**המוסגר במרובעים חסר בכי"ו ובד, אבל ישנו אצל רב האי הנ"ל. ובכי"ע: חטאת הרי הוא חייב חטאת. ויש כאן חידוש שאפילו אם השגגה באה מחמת שכרות (ואפשר שלוא היה מפוכח לא היה בא לידי שגגה) חייב חטאת.

6. **הרי הוא כפקח לכל דבר.**בשמו"ר פ"ל, י"א: שכור הייתי וכו' שלא ידעו כחו של דין וכו', כלומר, שלא ידע את ההלכה ששכור הוא כפקח לכל דבר. ובבבלי עירובין הנ"ל הוסיפו: אלא שפטור מן התפלה. וסיימו שם: אבל הגיע לשכרותו של לוט פטור מכולם. ובה"ג ברכות פ"ה (ד"ו ה' ע"ב; ד"ב עמ' 38): ודוקא דידע משקל ומטרא וידע מאי יהיב ומאי שקיל, אבל ודאי שכור שעברו יין וכו' פטור. ובס' המקח והממכר לרב האי ש"ג סי' ט"ו: מי שנשתכר וכו' ושואלים אותו בדבר ואינו יודע מה להשיב ולא מה שיעשה אין ממכרו מתקיים.⁶ ולפ"ז ברור שאף תרומתו אינה תרומה.

footnotes: ⁶ ובר"מ ספכ"ט מה' מכירה הנ"ל: השכור שעושה ואינו יודע מה עושה אין מעשיו כלום, והרי הוא כשוטה או כקטן פחות מבן ששה. ובמדרש במ"ר כ', כ"ג: שלא ידונו כשתויי יין אלא כמזידין. והכוונה שחשש שמא ישתכרו כשכרותו של לוט ויהיו פטורין.

**מפני מה אמרו בעל קרי וכו'.**כבר פירשו המפרשים למשנתנו (עיין ריבמ"ץ ור"ש פ"א מ"ו) שמשנתנו היא כר"מ שאוסר לבעל קרי לברך,⁷ אבל לדידן בטלה הלכה זו. והר"מ בפ"ד מה' תרומות ה"ד השמיטה, ומ"מ השכיל לשמור על המניין "חמשה" ע"י זה שהכניס את דין המשנה בפ"א מ"ב, עיי"ש.

footnotes: ⁷ עיין ברכות פ"ג מ"ד ותוספתא שם פ"ב הי"ג ומש"ש.

7. **מפני מה אמרו ערום לא יתרום וכו'.**וכ"ה בד, בכי"ע (ואצל צוק' משובש) ובכפו"פ פי"ח סוף עמ' תל"ד, והוא ציין שם לבבלי ב"מ קי"ד א': אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו וכו', מניין לערום שלא יתרום דכתיב ולא יראה בך ערות דבר. ועיין בירושלמי כאן פ"א סה"ו, מ' ע"ד, ובאהצו"י שם עמ' 10 ובספרי המאירי שצוינו לעיל (הערה 3), ובלקוטות הרמב"ן ברכות כ"ב ב' (ד' רע"ב).

**מפני שאינו יכול לברך.**והתוספתא לא כללה יחד את בעל קרי וערום, אעפ"י שטעמם אחד, מפני שרצו לשנות כאן שיש תקנה לערום.

8. **אבל מכסה את עצמו בתבן וכו'.**כפו"פ הנ"ל. ועיין מ"ש ע"ז לעיל ברכות פ"ב עמ' 21 ואילך.

8-9. **היה הולך להפריש תרומה וכו'.**עיין מ"ש בפירוש ברייתא זו לעיל ברכות פ"ו עמ' 115 ואילך.

10. **אם עתיד לקרות להם שם וכו'.**והברייתא שלנו כרבי להלן מע"ש פ"ד שו' 61, עיין מש"ש.

11-12. **ר' יהודה או' מודיד אדן את טבלו וכו'.**בכ"י בטעות: מוריד אדן וכו'. ובד ובכי"ע ובכפו"פ פי"ח עמ' תל"ה מודד אדם וכו', והיא היא. ועיין מ"ש על הכתיב "אדן" לעיל ריש ברכות, ועיין בצופה הצרפתי חנ"ג עמ' 214. וסתם משנתנו (פ"א מ"ז) כר' יהודה.

12. **ובלבד שלא יתרום במדה שוקל וכו'.**וכ"ה בירושלמי פ"א סה"ז, מ' ע"ד, וכן היה לפני בעל כפו"פ הנ"ל. ובד ובכי"ע יש כאן חסרון. ובטעם הדבר שהוא אינו תורם במדה אמרו בירושלמי (כאן ה"ז, מ' ע"ד): ונחשב לכם תרומתכם. במחשבה את תורם ואין את תורם במידה ובמשקל ובמניין. ועיין בר"מ פ"ג מה' תרומות ה"ד. ואעפ"י שלפי דרשה זו מפורש כן בקרא, מ"מ אפשר לפרש את הכתוב שיש לו רשות לתרום באומד, ואין הוא מחוייב לתרום במדה, אבל התורם במדה עדיף, ולפיכך בארו הראשונים שאין לנו להוסיף על הכתוב ולומר שהתורם במדה עדיף, שמכיוון שמדין תורה הוא פוטר את הכרי באומד ובהפרשה כל שהיא, הרי יש לחשוש שמא יתרום באומד, ואח"כ ימדוד וימצא שתרם פחות (או יותר) ממה שכיוון ויוסיף (או יפחות) על המדה, ונמצא מקלקל את התרומה (או את הפירות). אבל אם תורם מאומד גרידא הרי דעתו לכתחילה למה שיפריש, הן פחות הן יותר.⁸ ובריבמ"ץ (פ"א מ"ז) פירש ע"פ הירושלמי (פ"א ה"ד, מ' ע"ד) שיש חשש שיתרום שלא מן המוקף אם יתרום במדה ובמשקל. אבל אם הוא תורם באומד גרידא, הרי יתרום מן המוקף כדי שיוכל לשער יפה את המורם ביחס לכרי.⁹

footnotes: ⁸ השגות הראב"ד פ"ג מה' תרומות ה"ד, ועיין במל"מ שם. אבל במעשרות אין לחשוש לכך שהרי אסור לו לתרום באומד, ואינו קובע שם אלא אחרי המדידה, וכבר יודע כמה עישר. אבל הראב"ד לא קיבל את טעם הריבמ"ץ עיי"ש בהשגות פ"ג ה"כ. ⁹ ועיי"ש בריבמ"ץ הנ"ל סד"ה אבל תורם, וכנראה שצ"ל שם: דבעינן שיהא כל הכרי במק' אח' (כלומר, במקום אחר) וכו', ונשתבש: כל הכרי ממורח.

14-15. **לא במדה ולא במדוד וכו'.**כלומר, מן הטבל המדוד. ולפי דעתו אסור למדוד את הכרי לפני שתרם, וזה מתאים לאגדה שבמדרשות¹⁰ שיצחק מדד מפני המעשרות¹¹ כלומר, אחרי שתרם.

footnotes: ¹⁰ עיין ב"ר פס"ד, ו', עמ' 706, ובמקבילות שצוינו שם. ¹¹ "המעשרות" כאן הם בדווקא ואינם כוללים תרומה, עיי"ש בפסיקתא ובתנחומא שצויינו בב"ר הנ"ל.

16. **ואמ' לנו היו מונין וכו'.**יפה פירש בח"ד שאנו רואים מעובדא זו שמצוה לתרום מן המנוי והמדוד, ואינה רשות גרידא, וכן יוצא ברור מן העובדא שלהלן. ובפסיקתא רבתי פכ"ה (הוצ' רמא"ש, קכ"ז ע"ב): יצחק הפריש תרומה גדולה.¹² ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בארץ ההיא מאה שערים¹³ וכו', שהיה מודד כדי להפריש תרומה. ואגדה זו היא בשיטת החכמים כאן ובשיטת ר"מ להלן, שמצוה לתרום מן המדוד.

footnotes: ¹² מסורת האגדה שבפסיקתא היא עתיקה ומתאימה לס' היובלות, ולפיה תקן אברהם מעשר ראשון (פי"ג, כ"ה-כ"ו) ויעקב תקן מע"ש (פל"ב, ט'-י"א). ועיין במקורות האגדה שציין הרמ"מ כשר בתורה שלמה בראשית י"ד, עמ' תרי"ט, הע' קל"ב. ¹³ כלומר, יצחק שיער אחד ממאה לשם תרומה, והוא שיעורה לשיטת הפסיקתא. וכן בירושלמי כאן (פ"ד סה"ג, מ"ב ע"ד): עד כמה אדם פוטר טיבלו דבר תורה. ר' יוחנן אמר אחד למאה כתרומת מעשר. וכן במדרשים שפרסם מאן (בספרו .The Bible etc), עמ' רס"ז: תרומה גדולה בקש מהם וכמה שיעורה וכו', ויש אומרים א' ממאה. וכן בתנחומא תרומה סי' ד': שאם אינו נותן לו (כלומר, לכהן) א' ממאה יהא יודע שאינו גוזל אותו השבט אלא לי. ועיין בהוצ' בובר שם סי' ג' הע' י"ח. וכן מצינו בבית נמר שהיו מניחין פאה אחד ממאה (ירוש' פאה פ"ד ה"ג, י"ח ע"ב), אעפ"י שלפי ההלכה המקובלת שיעורה אחד מששים. ומשום זה הזכירו אותם לגנאי. ובפיוטי יניי הוצ' זולאי, עמ' שפ"ז: גאולי משבעים כמיחולים תרומה וכו', כלומר, ישראל שנגאל משבעים עמים הוא כתרומה מחולין. וכנראה שהיה לפניו מקור שדרש שתרומה היא אחד משבעים. ואעפ"י שלהלן בסמוך הוא אומר: לכן תרומה אתרום אחד מארבעים, אבל כן היא דרכו לצרף מקורות שונים ולפייט על פיהם. ועיין מ"ש להלן פ"ה ה"ז, שו' 27, ד"ה תרומה שנטמאת. ועיין ב"ד פמ"ח, י"ד, עמ' 490, ובשנו"ס.

16-17. **מעשה בזקן אחד בערדסקיס וכו'.**ושם היתה מקום ישיבתו של ר"מ, ורשב"א שמש אותו במקום זה, עיין בציונים של הורוביץ א"י ושכנותיה ערך ארדסקוס.

17. **שהיה שוקל את כלכלתו מלאה וכו'.**כנראה שר"מ שבחו על שדייק במשקל הטבל, והרי משקל היא מדה המצמצמת ביותר כמשנת תרומות פ"ד מ"ו. ושמא יש כאן אף קצת הערמה, ששקל מקודם את הכלכלה יחד עם הטבל ונמצא שעדיין לא מדד למעשה את הטבל עצמו, ואח"כ שקל את הכלכלה וידע ע"פ חשבון את מדת הטבל, ויוכל להיות בטוח שלא יפחות כשיתרום אח"כ באומד. ובמעשה זה יצא הזקן ידי כל הדעות.

18-19. **הרי אלו תרומות.**כ"ה בכי"ע, ופירושו, הרי הורמה תרומה מהן.¹⁴ ובד ובכי"ו בטעות: תרומה, וצ"ל: תרומ', תרומות. ובסמ"ג עשין קל"ד, קצ"ז ע"ד, וכן בכפו"פ פי"ח עמ' תל"ח, מעתיקים מכאן: הרי אלו פטורין, וניסחו ע"פ הר"מ ספ"ד מה' תרומות ששינה את לשון התוספתא לסיגנון יותר ברור.

footnotes: ¹⁴ דוגמת: היין תרום (להלן פ"ד ה"ח שו' 29, כגי' הראשונים, עיין מש"ש); אין חזקתו תרום (בבלי חולין י"ד א') ועוד. ועיין אף במשנת שקלים ספ"ג.

19. **מפני שלבו לתרום על הכל.**וכ"ה בד ובכי"ע ובסמ"ג ובר"מ הנ"ל בכת"י תימן. אבל בר"מ בהוצאות שלנו ובכ"י על קלף ובכפו"פ הנ"ל: מפני שבלבו וכו'. והיא היא. והקשר בין הברייתות הוא שתרומה היא באומד, ולפיכך אנו תולים שתרם על הכל.

20. **להיות יושב ומשער.**כ"ה בכל הנוסחאות, ובד"ח נשתבש: ומעשר. ובח"ד כתב: צ"ל להיות יושב ומלקט (תקן כנראה ע"פ משנת תרומות פי"א מ"ו), א"נ צ"ל ומשער וכו'.

**בין בדקה בין בגסה וכו'.**כלומר שישער לתרום בגסים נגד הגסים ודקים נגד הדקים. ועיין להלן פ"ד שו' 3–4 ואילך ומש"ש.

21. **צריך שיכוין את לבו וכו'.**מעשרות פ"ה מ"ד, והברייתא שלנו הובאה ע"י כמה ראשונים שנציין להלן.

**על מה שבקוטין.**בכי"ע: שבקיטין. ובד: שבקשין, וכ"ה בכפו"פ פי"ח עמ' תל"ח. ובריבמ"ץ, בר"ש וברא"ש מעשרות פ"ה מ"ד העתיקו בשם התוספתא כאן: על מה שבקוטעין (ברא"ש: על הקוטעין), וכ"ה במשנה שם ובפ"א שם מ"ו, ועיין במלא"ש שם. וכ"ה בר"מ ספ"ד מה' תרומות בהוצ' שלנו, אבל בכתי"י הר"מ: שבקטיעין. והיא היא, ופירושו, שבלים קטועות שלא נידשו. ומכיון שנגמרה מלאכת הכרי מותר לו לתרום אף על מה שלא נגמרה מלאכתו (עיין במשנת מעשרות פ"א מ"ו), עיין מ"ש להלן שו' 42–43 ואילך.

21-22. **על מה שבתבן על מה שבצדדין.**וכ"ה בד ובכפו"פ הנ"ל. אבל בכי"ע: ועל מה שבצדדין ועל מה שבתבן. וכ"ה הסדר בריבמ"ץ, ר"ש, רא"ש ור"מ הנ"ל. ובסמ"ג עשין קל"ד, קצ"ז ע"ד: תניא בתוספתא התורם את הגורן צריך שיכוין את לבו שתהא זו תרומה על הכרי ועל מה שבצדדין ועל מה שבתוך התבן וכו', והעתיק את לשון הר"מ (אלא שנשמט שם: ועל מה שבקטיעין). ובשו"ת מהר"ח או"ז סי' קכ"ט, מ"ב סע"ג: שכתב רבינו אבא מרי ז"ל בתשובה אחת דתניא במס' (צ"ל: בתוס') דתרומות התורם את הגורן צריך שיכוין את לבו על מה שבצדדין ועל מה שבתוכו (צ"ל: שבתבן) וכו'. וכ"ה הסדר במשנת מעשרות פ"א ופ"ה הנ"ל.

22. **על מה שבגורן.**וכ"ה בד. ובכפו"פ הנ"ל נמצאת פיסקא זו לפני "ועל מה שבתבן". אבל בכי"ע ובכל הראשונים הנ"ל וכן במשנת מעשרות ליתא. וגירסת כי"ו וד נראית נכונה דווקא מפני הקושי שלה. ופירושה שמכוין לתרום על מה שנשתייר על קרקע הגורן.¹⁵ ועיין מ"ש להלן.

footnotes: ¹⁵ ועיין תרומות פי"א מ"ו, ושם מדברים במגורה שנתנו בה תרומה, ולפיכך אף מה שנשתייר היא תרומה אם ליקט.

**התורם את הבור וכו'.**וכ"ה בכי"ע, בר"ש מעשרות פ"ה מ"ד הנ"ל, בשו"ת מהר"ח או"ז הנ"ל ובפי' הרש"ס למעשרות ס"ט ע"ב. אבל בד: התורם את הגת וכו', וכ"ה בכפו"פ פי"ח עמ' תל"ח הנ"ל. וכן בדין, שהרי בגת דורכים את הענבים, ובתוכה הם החרצנים והזגים, עיין מ"ש להלן שו' 24. ועיין מ"ש להלן שם בגי' הר"מ והסמ"ג.

23. **על מה שבחרצנין וכו'.**כבר נחלקו התנאים (נזיר פ"ו מ"ב) אם חרצן היא הקליפה החיצונה והזוג הוא הגרעין של הענבה, או להפך.

**התורם את הגת וכו'.**וכ"ה בכי"ע ובראשונים הנ"ל.¹⁶ אבל בד: התורם את הבור וכו'. וכן היה לפני בעל כפו"פ הנ"ל, אלא שנשתבש שם: והבד, וצ"ל: "ובבור וכו' ", והפיסקא נקטעה שם.

footnotes: ¹⁶ ברא"ש מעשרות פ"ה הנ"ל בט"ס: את זגיו, וצ"ל: את הגת. ובפי' הרש"ס הנ"ל דלג על בבא זו.

24. **על מה שבגפת.**גפת היא פסולת של זיתים (או של שומשמין), אבל לא של ענבים, ולפי זה בעל כרחינו בבור של שמן עסיקינן, ומתקיימת גירסת ד וכפו"פ: התורם את הבור וכו'. אבל לפי גירסת כי"ו וכי"ע קשה מה לו לשמן בגת.¹⁷ ואפילו אם נניח שלפעמים השתמשו בגת אף לשמן,¹⁸ מ"מ אין גת לשמן מצויה כלל במשנה ובברייתא. ובר"מ ספ"ד מה' תרומות: התורם את היקב צריך שיכוין את לבו לתרום על מה שבחרצנין ועל מה שבזגין. התורם את הבור של יין צריך שיכוין את לבו על מה שבגפת. והנה גירסא זו לא תתכן כלל, שהרי מה לה לגפת בבור של יין, ולא עוד אלא שלכאורה הוא יקב הוא בור של יין. ובשו"ע יו"ד סי' של"א ס"ק נ' פסק ע"פ הסיפא שבר"מ: התורם את הבור של שמן וכו'. אבל אין לגירסא זו יסוד בשום כת"י. ובשני כת"י על קלף שבבית המדרש כאן: התורם את היקב צריך שיכוין את לבו לתרום על מה שבגפת. וכ"ה בשנויי נוסחאות וגירסאות להר"מ מכת"י ישן נושן שפרסם טריבולציה (פרנקפורט תר"ן). אבל ברור שיש כאן השמטה ע"י הדומות, ובכל כתה"י של הר"מ שבדקתי נמצאת הבבא של בור של יין. וכ"ה בסמ"ג עשין קל"ד בכל ההוצאות ובנוסח כת"י על קלף. ברם בר"מ כת"י פרסי (אדלר 1693) גורס: לתרום על מה שבגת (במקום: שבגפת). ואפשר שאין זה שיבוש, ופירושה שהתורם את היקב¹⁹ ואת הבור שהיין יורד אליו מן הגת²⁰ צריך לכוין לפטור את החרצנים ואת הזגים שבגת ושבבור, והתורם את הבור של יין צריך לכוין לפטור את היין שנשאר בקרקעית הגת. והוא מתאים לנוסח כי"ו וד ברישא (שו' 22): על מה שבגורן, עיין מש"ש. ושמא צ"ל אף בתוספתא: ועל מה שבגת,²¹ והיינו התורם את הגת, מקום שם דורכים את הענבים, ורוב הפסולת נשארת שם, מכוין אף לחרצנים וזגים, והתורם מן הבור של יין מבוין לפטור גם את היין שנשתייר בקרקע הגת. והגירסא הנכונה היא בד ובכפו"פ: התורם את הגת וכו' התורם את הבור וכו', ושניהם ביין.

footnotes: ¹⁷ אמנם במדרש שמו"ר רפל"ו: הזית הזה וכו' ומשחובטין אותו מעלין אותו לגת וכו', אבל הוא שיבוש ברור, שהרי לגת אין מעלין אלא מורידין, והנכון בכ"י אוקספורד שם: מעלין אותו לגג וכו', עיין במשנת מנחות פ"ה מ"ד, בתנחומא תצוה סי' ו' ועוד. ¹⁸ בספריהם נזכרת עיר Τιθσημανή, על יד הר הזיתים (עיין בס' האונמאסטיקון של אבסביוס, תרגום רע"צ מלמד, עמ' 36 [364]), והכוונה כנראה למקום שנקרא גת שמנים (עיין מ"ש דלמן בספרו דקדוק לשון ארמית יהודית של א"י - גרמנית - הוצאה שניה, עמ' 191, הע' 3); ברם אין השם "גת שמנין" מוכיח על שמוש בגתות לשמן, כשם שאין השם גת רמון מוכיח על שימוש בגתות לרמונים. ועיין פאה פ"ז מ"א, ואף שם אפשר שהכוונה לגת של ענבים. ¹⁹ ויקב כולל אף את הגת, כלומר המקום שדורכים בו את הענבים, עיין ישעי' ט"ז, י' ואיוב כ"ד, י"א. ²⁰ עיין בפיה"מ להר"מ מעשרות פ"א מ"ז ד"ה גת העליונה. ורבינו ניסח ע"פ לשון הכתוב: התורם את הגורן וכו', התורם את היקב. ²¹ והסופרים שינו גת ל"ג[פ]ת" ע"פ משנת מעשרות פ"ה מ"ד.

**אם לא כיון תניי בית דין וכו'.**בר"מ הנ"ל: ואם לא נתכוין אלא תרם סתם נפטר הכל, שתנאי ב"ד הוא שהתרומה על הכל. ועיין מ"ש לעיל דמאי עמ' 287.

24-25. **שיתרום על הכל.**וכ"ה בד ובר"ש וברא"ש מעשרות פ"ה מ"ד הנ"ל. ובכי"ע: שיתרים על הכל. ובשו"ת מהר"ח או"ז הנ"ל שיהי' תרומה על הכל. וגירסת הספרים נכונה, ופירושה שתנאי ב"ד הוא שתורם על הכל.

25. **ר' יוסה או' כל בית גיתות וכו'.**בד: כל בית הגרנות וכו', וצ"ל: הגתות (התי"ו נפרדה לנו"ן וי"ו). ובכי"ע: ר' יהודה או' כל בית הגיתות וכו'. וכן מעתיק מכאן ר"ש סיריליאו בפירושו לתרומות, י"ח ע"ב: ר' יהודה אומר כל בין הגתות א' וכו', וכצ"ל לפנינו, כמו שמוכח להלן, וכן מגיה בח"ד.

**תפיסה אחת.**בבבלי (ע"ז נ' א') מוכח שתפיסה אחת (לעניין אחר) פירושו שאין דבר מפסיק באמצע (ועיין תוספ' חולין ק"ז ב' ד"ה כעין). אבל בירושלמי כאן (פ"ב ה"א, מ"א ע"ב) אמרו שדווקא אגודה היא תפיסה אחת, אבל ערימה אינה תפיסה אחת. ונראה שבכל מקום ומקום משמעו ע"פ עניינו, עיין מ"ש להלן.

26-27. **בזמן שכולם תפיסה אחת וכו'.**כלומר, עיקר ויחידה אחת. וכדי להבין את הברייתות כאן, ועניין "תפיסה אחת", ו"עיקר הגורן קיים" (להלן שו' 38) עלינו לברר את מהות המוקף בתרומה. וכן שנינו בספרי (קרח פי' קכ"ב עמ' 149): בהרימכם את חלבו ממנו וכו' שלא יהו תורמים אותו אלא מן המחובר (כגי' רוב הנוסחאות). ומדברי הראב"ד פ"ג מה' תרומות ה"כ מוכח שהוא פירש: ממנו מן המחובר, כלומר, מן המוקף (ועיין גם בכפו"פ פי"ח עמ' תכ"ח ובפי' הרש"ס כאן, ט"ז ע"א). והנה דרש זה "ממנו מן המחובר" מצוי בתו"כ (נדבה ריש פרק כ', ט"ו ע"א; חובה ריש פרק ד', י"ח ע"ג; צו פרש' ב' ה"ה, ל' ע"ד; שם ריש פרש' ז', ל"ה ע"א). ופירש הראב"ד (ריש פרש' ז' הנ"ל): והקריב ממנו מן המחובר שיהיו כולן בכלי אחד וכו' וכעין תרומת הגורן שצריך לתרום מן המוקף. ורבינו פירש שמחובר במנחה פירושו שיהיו כל החלות בכלי אחד, וכן פירש"י (מנחות ע"ז ב', עיי"ש בהוצ' ראם ברש"י שנדפס מכת"י, ובתוספ' שם ד"ה והקריב), וכן מוכח מתו"כ (ל' ע"ד הנ"ל ומן הבבלי מנחות כ"ד א'). והראב"ד דייק ואמר: "וכעין" תרומת הגורן, שהרי בתרומת הגורן בוודאי שאין צורך שיהא הכל בכלי אחד (עיין להלן שו' 40 ואילך). ועיין רש"י סוטה ל' סע"א. ונראה שעיקר הדרש הוא שצריך להרים ממנו, שיהא מחוור שהוא ממנו. ובמנחה שצריכה כלי הרי אין "ממנו" מחוור אלא כשהוא מרים מן העשרון עצמו, מכלי אחד, כשהכל מחובר ממש, ואין בו הפסק. ובחלבים צריך שיהו מחוברים מעיקר ברייתם, ואם ינתח את הבשר ויקיף את החלבים בחבור ממש לא קיים את המצוה (עיין מנחות ע"ז ב', ובתוספ' שם ד"ה מאי), שהרי עשה מעשה ועקר את החלבים ממקום גידולם, ואין "ממנו מחוור", מפני שנראה כאילו הביאם ממקום אחר. אבל בתרומה צריך שיהא חלבו ממנו "כתבואת גרן וכתבואת יקב", כלומר ממנו מן הגורן ומן היקב, ואין כאן לא כלי אחד (כמנחה) ולא חיבור טבעי ממקום גדולו (כחלבים). ולפיכך אם כולם תפיסה אחת, או אם עיקר הגורן קיים, הרי ממנו שבו מחוור. ובתרומת מעשר "ממנו" פירושו מן המעשר (מכל מעשרותיכם), כשם שבתרומה הוא מן הגורן וכו'. ולפיכך אינו צריך מוקף כלל בתרו"מ, ועיין בירושלמי כאן רפ"ב. ומתוך לשון הבבלי וכן מספרי זוטא (נשא ד', כ"ה, עמ' 237) מוכח שמחובר פירושו מחובר ממש, אבל חז"ל נוהגים להשתמש ב"מחובר" שפירושו כפשוטו, ואף מחוור (עיין מ"ש הרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ עמ' 1224 מירוש' חלה ותוספ' עוקצין), ואף כאן צריך שיהא "ממנו", מן המחוור, שיהא מחוור שהוא ממנו, והחיבור הוא בכל אחד ואחד לפי דרכו ועניינו. ועיין במשנת מע"ש פ"ג סמי"ב ורמי"ג ובירושלמי שם. ולשיטת ב"ש אם גף את הקנקנים ואח"כ קרא עליהם שם תרומה, כבר אין "ממנו" מחוור, אלא אם כן פתחם ויערם לגת.

27. **ניטמא אחד מהן תורם וכו'.**בכי"ע: לא יתרום וכו' (וכנראה שהמלה "לא" נמחקה שם). ובירושלמי (כאן פ"ב ה"א, מ"א ע"ב; חלה ספ"ב) שאלו: ניחא קורה (בנוסח הרש"ס: גת) אחת לשני בורות, אלא שני קורות (בנוסח הנ"ל: שתי גתות) לבור אחד, לא מתוך שנטמא מקצתן נטמאו כולן? ותירצו: שהיה בלבו לעשות תפושה אחת ונמלך לעשותו שתי תפושות. כלומר, שלעניין מוקף הולכים אחרי המחשבה הראשונה.

29. **לא יתרום מן הטהור וכו'.**כסתם משנתנו רפ"ב.

29-30. **כל בית הבד קורא אחת.**וכ"ה בד. ובכי"ע: תפיסה אחת היא. וברש"ס הנ"ל: כל קורות בית הבד אחת הן.

32. **ניטמא אחד מהן תורם וכו'.**ואף כאן צריך לפרש שהיה בלבו לעשותן תפיסה אחת ונמלך ועשאן שתי תפיסות, כפי' הירושלמי שהעתקנו לעיל.

34. **היה מלקט גפי ירק וכו'.**וכ"ה בכי"ע וברמב"ם פ"ג מה' תרומות הי"ט. ובד: כפי ירק וכו'. והיא היא ופירושו אגדי ירק, עיין עה"ש ערך כף ד' (רפ"ה ע"א ואילך).

35. **הביא מין אחד ביניהן וכו'.**צ"ל: מין אחר, וכ"ה בר"מ הנ"ל בדפוסים ישנים ובכתי"י.

**הביא מינין הרבה וכו'.**כפו"פ פי"ז עמ' ת"ל, ר"מ הנ"ל.

36-37. **לא יתרום מן העליה וכו'.**בד, כי"ע ר"מ וכפו"פ הנ"ל: מן העליון.

37. **אלא אם כן הקיף.**וכ"ה בד, בכי"ע ובכפו"פ הנ"ל. וכבר העיר ר' יונה בר"ג שלפני הר"מ כנראה חסרו המלים "אלא אם כן" והוא משך את המלה "הקיף" למטה, כלומר הקיף חמשה צבורין בגורן וכו'. ועל פיו חילק בחשק שלמה את הברייתות כאן. ובאמת בד"ר, בכי"ע ובכי"ו אין שום הפסק בין "הקיף" ובין "חמשה". ובח"ד הגיה בר"מ: ואם הקיף [תורם מזה על זה]. חמשה צבורים וכו'.²² ובירושלמי חסרות המלים "אלא אם כן הקיף", אבל פירשו שם: חדא דתימר בשאין שם חלל, אבל אם יש שם חלל תורמין ומעשרין זה על זה, כלומר דווקא שהמינים האחרים ממלאים את כל החלל ומפסיקין לגמרי בין העליון לתחתון, אבל אם יש חלל בין העליון לתחתון שאין בו מין אחר תורם. וזהו כתוספתא שלנו, שאם הקיף במקום אחד (שאין בו הפסק של מין אחר) תורם מזה על זה.

footnotes: ²² במה"פ פ"ב ה"א ד"ה הרי כתב: ובתוספתא גריס עוד הקיף המשה צבורין בגורן וכו', והביאה הרמב"ם שם. ואין אני מאמין שהיה כן לפניו בתוספתא כת"י שלו, שהרי בוודאי לא היה נמנע להעיר בפירוש על שינוי חשוב שכ"ה לפניו בכת"י, אלא קרוב יותר שהעתיק ע"פ הר"מ. ועיין מ"ש במבוא על כת"י פ"מ ושימושו בו.

**חמשה ציבורין בגורן וכו'.**ר"מ (עיין מ"ש לעיל) וכפו"פ הנ"ל. ובירושלמי נוסח הר"ש סיריליאו (י"ז ע"ב): כל בית הגרנות אחד הוא. כיצד היו חמשה צבורים בגורן תורם מאחד על הכל (מ"כיצד" ואילך ליתא בהוצאות שלנו).

38. **אמ' ר' יהודה.**וכ"ה בד, ובכי"ע ליתא. ובכפו"פ הנ"ל: אמר רבי, ועיין להלן.

**בזמן שעיקר הגורן קיים.**וכ"ה בר"מ ובכפו"פ הנ"ל. ובירושלמי הנ"ל: א"ר יהודה והוא שתהא תפיסת הגורן באמצע. וברש"ס שם: תפיסת הגרן באמצע, שעיקר הגרן קיים, דהיינו למקום שדשין החטים באמצע. וסובר ר' יהודה שדווקא אם עיקר הגורן קיים מותר לתרום מאחד על הכל, מפני שעכשיו מחוור הוא שתורם ממנו, כלומר מן הגורן עצמו, עיין מ"ש לעיל שו' 26–27. ובירושלמי הנ"ל שאלו אם חטים דווקא הן תפיסת הגורן או אפילו קש ותבן, ולא נפשטה השאלה.

39. **המכנס פירותיו וכו'.**וכ"ה בכפו"פ הנ"ל. וכן בכי"ע: הכניס פירותיו וכו', וכ"ה בד, וכן פסק הר"מ בפ"ג מה' תרומות הי"ח. וצוק' השמיט בטעות כל בבא זו.

39-40. **אע"פ שמפוזרין תורם וכו'.**מפני שהכניס את פירותיו לביתו, ובא הבית במקום הגורן, והבית מצרפן. ו"ממנו" שבו מחוור (עיין מ"ש לעיל שו' 26–27). ועיין ירוש' חלה פ"ב רה"ח, נ"ח ע"ד (ובפ"מ שם רה"ז), פסחים פ"ג ה"ג, ל' ע"א, ובאהצו"י חלה עמ' 129.

40. **תורם מכל אחת ואחת.**וכ"ה בד, בכי"ע ובכפו"פ פי"ז עמ' ת"ל הנ"ל. אבל בר"מ הנ"ל: שתי מגורות שבבית אחד תורם מאחד על הכל. ובסמ"ג (עשין קל"ד, קצ"ז ע"ב) העתיק את לשון הר"מ בשם התוספתא, כרגיל אצלו, ועיין במפרשי הר"מ ששערו שהיתה לרבינו גי' אחרת בתוספתא. ולולא דבריהם היה נראה שרבינו פירש שאף בבא זו היא מדברי ר' יהודה (שו' 38), והיא מתקשרת יפה מאד עם דבריו, ור' יהודה לשיטתיה להלן (פ"ו שו' 50) ששתי מגורות בעלייה אחת אינן מצטרפות להעלאה, וחכמים חולקים עליו. והשוה היטב את לשון רבינו כאן עם דבריו בפי"ד מה' תרומות ה"ה.

40-41. **סקי תבואה וכו'.**כ"ה בכי"ע ובכפו"פ פי"ז הנ"ל (בד"ר צ"ז רע"ב. ובהוצ' לונץ עמ' ת"ל: שקי). ובכי"ו: שסקי, וכנראה שמי שהוא הוסיף כאן שי"ן כדי לתקן "סקי" ל"שקי". ובירושלמי פ"ב ה"א, מ"א ע"ב: דתני חמשה שקין (בכי"ר: סקין) בגורן וכו'. ועל הכתיב סקין במקום שקין, עיין מבוא לנוסח המשנה להרי"ן אפשטיין עמ' 1233 ואילך.

41. **וחביות של גרוגרות.**וכ"ה בכי"ע, בר"מ, בסמ"ג ובכפו"פ הנ"ל. ובד בט"ס: ודוגיות של גרוגרות. וכתב בח"ד שהשקים והחביות היו פתוחות, שאם לא כן אינו תורם מאחת על השניה כדין חביות של יין שהביא הר"מ ע"פ משנת מע"ש ספ"ג. ונעלם ממנו לפ"ש דברי הירושלמי במע"ש שם שדווקא בחביות של יין אינו תורם מאחת על השניה.²³

footnotes: ²³ אבל בחביות של שמן ושאר דברים אין חילוק בין סתומות ובין פתוחות, ותורמין מזה על זה. ועיין בפיסקי חלה להרשב"א ש"ב, י"א ע"ב. ועיין להלן מע"ש פ"ג הי"ח ומש"ש על החילוק בין יין לשאר דברים.

41-42. **תורמין ומעשרין מזה על זה.**וכ"ה בד, בכי"ע ובכפו"פ הנ"ל. ובירושלמי הנ"ל (בהוצאות שלנו): אין תורמין ומעשרין וכו'. וזו היא ט"ס, ובנוסח הרש"ס לנכון: תורמין ומעשרין וכו', ועיין אהצו"י עמ' 17. וכן יוצא ברור מירושלמי מע"ש ספ"ג. ועיין במהרי"ק על הר"מ פ"ג הי"ט הנ"ל. ובר"מ שם: תורם מאחת על הכל, והשמיט את המלה "מעשרין", שהרי במעשר אינו צריך מוקף (ובתוספתא הוא באשגרה מן הרגיל). ועיקר החידוש הוא שאין השקין והחביות מפסיקים ונקרא הכל מוקף, עיין מ"ש לעיל שו' 26–27 (ועיין במשנתנו פ"ב מ"א). ועיין מ"ש להלן שו' 77.

42. **משתעקר האלה.**וכ"ה בד, בריבמ"ץ מעשרות פ"ה מ"ד ובירושלמי מעשרות פ"א ה"ו, מ"ט ע"א; שבת פ"ו ה"ד, ח' ע"ב. ובכי"ע בטעות: משיתעשר (והשי"ן מנוקדת בצירה, ועליה סימן תיקון, וצ"ל: משיתעקר=משתעקר). ובירושלמי שבת פירשו על פיה את המשנה שם: לא יצא האיש וכו' באלה.²⁴ ופשטו מכאן שאלה היא כמין דיקרן, כלומר מקל שמתפצל בסופו (עיין עה"ש בערך דקרן א' וב') ועשוי כמין מזלג.²⁵ הרי לך שהיה ברור לו לירושלמי שאלה כאן פירושו עתר (קלשון), שבו מהפכין את התבואה.²⁶ וכנראה שהיה דרכם להעמיד את הדיקרן בתוך הכרי (עיין ירושלמי ב"מ פ"ט ה"ד, י"ב ע"א, בבלי שם ק"ה א') לפני שהפך אותו, וכשגמר להפך את הכרי היה עוקר ממנו את הדיקרן ומעבירו משם. וכן מוכח בירושלמי מעשרות שם שהלכה זו היא בשאין דעתו למרח, אבל אם דעתו למרח תורם משימרח, עיי"ש. ובריבמ"ץ מעשרות פ"ה הנ"ל פירש: משתיעקר האלה דהיינו משיבסוס ראשי השבולין הדומין לאלה, ולא מצאתי לו חבר בפירוש זה. ובערוך ערך אלה ב': בתוספת תרומות פ' קמא²⁷ מאימתי תורמין את הגורן משיתהפך הגורן. אלה כמו עללה משתעקר האלה. ר"מ (צ"ל י"מ, כמו שהגיה בעה"ש). ובכמה כת"י חסרה פיסקא זו (עיין בתוספות הערוך לקרויס ערך אלה), ויפה שער קהוט שיש כאן פיסקא מסורסת. ובמהרי"ק פ"ה מה' תרומות ה"ה: ובערוך מצאתי בערך אלה וז"ל בתוספתא דבכורות (צ"ל: דתרומות) וכו' אלה כמו עללה ופי' משיתהפך הגורן ע"כ. וברור לפ"ז שצ"ל בערוך: משתעקר האלה, משיתהפך הגורן, אלה כמו עללה, והוא כפירוש הירושלמי שהבאנו לעיל, אלא שיש מפרשים אלה כמו עללה, כלומר, תבואה, גורן. ברם בר"מ פ"ה מה' תרומות ה"ה פסק: מאימתי תורמין את הגורן משיברור (וכ"ה הגירסא בכל נוסחאות הדפוס שבדקתי). ובמהרי"ק שם מביא בשם רמב"ם מוגה: משיכבור, וכן מביא בכ"מ בשם נוסחא אחרת. וכן במעשה רוקח בשם נ"א כ"י. וכ"ה בכתה"י של הר"מ שבדקתי.²⁸ ובכ"מ ובמהרי"ק מגיהים בר"מ: משיצבור,²⁹ והוא באור הר"מ לעקירת האלה, כלומר משיצבור את הגורן אחרי שפזר אותו בשעת ההפיכה באלה. אבל עיין מ"ש להלן.

footnotes: ²⁴ ועיין אוה"ג שבת, עמ' 62, ובס' חפץ הוצ' הלפר, עמ' 208, ובהערה 17 שם. ²⁵ δίκρανον. והעיר בעה"ש שכן תרגם סומכוס את המלה כילפות (תהלים פע"ד, ו') δίκρανα, בסורית: דיקרנא. ²⁶ עיין בבלי סוכה י"ד א' ומ"ש בתס"ד ח"ד, עמ' 174, וערוך ערך עתר ב'. ²⁷ לפני הערוך היתה חלוקה אחרת בפרקים של התוספתא, ופ"א נסתיים לפניו באמצע פ"ג (כנראה, בסוף הי"ד המקבילה למשנתנו ספ"א), ופ"ב נסתיים בסוף פ"ג, עיי"ש בערך קלפס, ועיין להלן הערה 63 ופ"ד הע' 8. ²⁸ וכן בסמ"ג עשין קל"ד, קצ"ח ע"א (וכ"ה אף בסמ"ג כת"י על קלף): ותניא בתוספ' מאימתי תורמין את הגורן משיכבור. וברור שהעתיק מן הר"מ, וכגי' כתה"י הנ"ל. ובר"מ כת"י רבינוביץ (על קלף): משיבכור, וברור שצ"ל: משיכבור, ועיין להלן הע' 33. ובנוסח אחד מכת"י תימן: משיבור, אבל אח"כ אף שם: כבר מקצת תורמין מן הכבור על שאינו כבור. ²⁹ וזו היא באמת הגהה קלה מאד משום שההבדל בין כ"ף ובין צר"י בכי"י הוא בקוץ קטן על גבי הכ"ף.

42-43. **כבר מקצת תורם וכו'.**וכן מעתיק בפ"מ³⁰ בשם תוספתא על קלף ישן: כבר מקצת הגורן³¹ תורם מן הכבור על שאינו כבור. וכן בירושלמי מעשרות פ"א ה"ו, מ"ט ע"א: תני אבל כובר הוא מקצת ותורם מן הכבור על שאינו כבור. א"ר אילא שכן דרך בעלי בתים להיות מכניסין לתוך בתיהן, מאי טעמא והאלפים והעיירים (כ"ה בכי"ל) עובדי האדמה בליל חמיץ יאכלו.³² הרי לך שהגירסא כבר, כבור, מתקיימת מנוסח הירושלמי ומפירושו. וכן בר"מ הנ"ל בכל הנוסחאות שציינתי לעיל: כבר מקצת תורם מן הכבור וכו'.³³ ובכי"ע: בבור מקצת תורם מן הבבור על שאינו בבור, וצ"ל כלפנינו.³⁴ ובד: צבר מקצת הגורן תורם מן הצבור על שאינו צבור, וע"פ נוסח זה מגיהים במהרי"ק ובכ"מ גם בר"מ.³⁵ אבל כאן קשה להגיה כפי שיוצא ברור מן הירושלמי שהבאנו לעיל. ולא עוד אלא שאף הנוסח שלנו קשה, שהרי קביעת הכבירה נשנית (משנה מעשרות פ"א מ"ו תוספתא שם פ"א סה"ו) לעניין קטניות גרידא,³⁶ וכאן משמע מן העניין שבתבואה עסיקינן. ועיין באו"ש פ"ה מה' תרומות ה"ד סד"ה אולם, וצ"ע. ועיין מ"ש להלן מעשרות פ"א שו' 19.

footnotes: ³⁰ מעשרות פ"א ה"ו במה"פ ד"ה תני ובפ"ג שם סה"א במה"פ ד"ה מן הבית. ³¹ אם בעל פ"מ דייק והעתיק מן הכתב, הרי מוכח אף מכאן שלא היה לפניו כי"ו ממש, שהרי לפנינו חסרה המלה "גורן". ויתכן שהגיה את הדפוס ע"פ הכ"י שלו. ועיין מ"ש לעיל הע' 22. ³² ישעי' ל', כ"ד. ועיי"ש ברש"י בשם מדרש אגדה. ועיין תנחומא משפטים סי' י"ז ובהוצ' בובר שם סי' י'. ³³ חוץ מכ"י רבינוביץ שגורס: בכר מקצת תורם מן הבכור על שאינו בכור, והשיבוש ברור, עיין לעיל הע' 28. ³⁴ הסופר כנראה פירש שאם היה מקצת יין בבור תורם ממה שבבור על מה שאינו בבור, עיין להלן פ"ה סה"א ומש"ש. ³⁵ ועיין תוספתא מנחות פ"ט ה"ג ומ"ש רש"י בפסחים ל"ו א' סד"ה ציבור שאני. ³⁶ עיין בירוש' שהבאנו לעיל ובעה"ש ערך חמץ ד'. ועיין בירושלים של לונץ חי"א-י"ב (תרע"ז), עמ' 380, אבל מתוך הירושלמי ברור שהכוונה שהאנשים הם שאוכלים בליל חמיץ, אע"פ שאפשר שאף הם פירשו בליל חמיץ-בליל קטניות.

43. **מאימתי תורמין את הגת וכו'.**בתוספתא טהרות פי"א ה"ד: ענבים עד מתי מטמאות טומאות אוכלין משיהלכו בהן שתי וערב, [הילך בהן שתי וערב]³⁷ ונשתיירו מהן גרוגרות שלימין מטמאין טומאת אוכלין. הרי לך שהענבים מיד כשהלכו בהן שתי וערב ונתרסקו, בטל מהן דין אוכלים וחל עליהן דין משקין,³⁸ וממילא יכול כבר לתרום מן היין על הכל, ואפילו אם נשתיירו גרגירים שלמים תורם עליהן כדין קטיעין וכו', שנשנו לעיל בה"ו. וכן משמע מהמשך העניין כאן, וכן נראה מסדור הר"מ בפ"ה מה' תרומות ה"ו, ועיי"ש בה"ד וה"ה, וכ"ה בסמ"ג עשין קל"ד, קצ"ח ע"א הנ"ל. ולפ"ז התרומה חלה מיד, וחולק על הר"ש פ"ג מ"ד, ועיין בס' משנה ראשונה שם. ועיין בירושלמי חלה פ"ג ה"א.

footnotes: ³⁷ נשמט בכי"ו וישנו בד, בר"ש ובר"מ, עיין מ"ש בתס"ר ח"ד, עמ' 100. ³⁸ וכן מפורש בר"מ פ"א מה' טומאת אוכלין הכ"ד.

44. **מאימתי מטמין אותה וכו'.**בירושלמי פ"ג ה"ד, מ"ב ע"א: א"ר יוחנן הדרוכות מכיון שהילכו בהן שתי וערב מטמאין את הבור מיד. וכנראה שהפירוש הוא שהנוהג הוא לטמא את הבור בכוונה, והטעם הוא מפני שהיד ממשמשת ביין וטומאתו מצויה, הרי מוטב שתהיה טומאתו ברורה משתהיה ספק קרוב לודאי, ואם יטמאו אותו יזהרו בו יותר שלא יגע בטהרות. ועיין במשנתנו פ"ג מ"ד ובפיה"מ להר"מ שם ובפ"ד מה' תרומות הי"ג. ועיין במה"פ בירושלמי שם ד"ה הפועלים וד"ה הדרוכות.³⁹

footnotes: ³⁹ עיין מ"ש להלן הע' 47.

**בית שמיי או' משיינטל מעשר ראשון וכו'.**כ"ה המסורת בדברי ב"ש וב"ה בכל נוסחאות התוספתא, אבל בירושלמי הנ"ל המסורת הפוכה, וכ"ה שם בכל הנוסחאות, וכן יוצא ברור מהמשך הברייתא שלהלן שם: א"ר שמעון נראין דברי בית שמאי בשעת מקדש וכו'. ועיין מ"ש להלן ד"ה אמ' ר' יהודה. ואנו למדים מכאן, שאעפ"י שאמרנו לעיל שתורמים את הגת משהילך בה שתי וערב, ולפי ר' יוחנן הנ"ל מטמאין אותה אח"כ מיד, מ"מ מיד לאו דוקא אלא משיינטל ממנה אף מעשר ראשון (שיש בו תרומת מעשר) לדברי ב"ש, ולדברי ב"ה גם מע"ש.⁴⁰

footnotes: ⁴⁰ ובמעשרות יכול לעשר מן היין על הענבים שהרי אין כאן גזירת מי חטאת, מפני שבין כך ובין כך יכול לעשר מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף, עיין מ"ש להלן הי"ד שו' 53.

45. **אמ' ר' יהודה הלכה וכו'.**וכ"ה בד ובכי"ע. אבל בירושלמי הנ"ל (וכ"ה גם בכי"ר ובנוסח הרש"ס): אמר ר' יוסי הלכה וכו'. ואולי יש כאן חילוף בין ר' יהודה ור' יוסה במסורת דברי ב"ש ודברי ב"ה לעיל. ועיין במשנת עדיות פ"ה מ"א ומ"ב, ושניהם לא מנו הלכה זו בין קולי ב"ש וחומרי ב"ה.

46. **מוציאין תרומה ומעשרות וכו'.**וכ"ה בכל הנוסחאות כאן. אבל בירושלמי הנ"ל: מוציא תרומה ותרומת מעשר וכו'. וברור שאף כאן צ"ל: מוציאין תרומת מעשר, וסתמא כר' יוסי לעיל פ"א שו' 31, שבעה"ב יכול להפריש תרו"מ, עיין מש"ש.

47-48. **משיטענו ור' שמעון או' משייטחנו.**ובר"מ פ"ה מה' תרומות ה"ו פסק כת"ק.⁴¹ ולהלן טהרות פי"א ה"ד: זתים עד מתי מטמאין טומאת אוכלין עד שיטענו⁴² ור' שמעון אומ' עד שיטחנו.⁴³ טחנן ונשתיירו מהן גרוגרין שלימין, מטמאין טומאת אוכלין. ולפ"ז דין הזיתים כדין הענבים לעיל, ומשבטל שם אוכלין מהם וחל עליהם שם משקין, מפרישין מן היין על הענבים ומן השמן על הזיתים (עיין מ"ש לעיל שו' 43), ורבנין כדעתם ור"ש כדעתו.⁴⁴ ובירושלמי הנ"ל: מאימתי תורמין את הזיתים. אית תנאי תני משיטחנו⁴⁵ ואית תניי תני משיטענו.⁴⁶ ניחא למ"ד משיטענו,⁴⁷ למ"ד משיטחנו, לא כן א"ר יוחנן הדרוכות מכיון שהילכו בהן שתי וערב מטמין את הבור מיד? והירושלמי סבר שר"י אמר כן בין ביין ובין בשמן, ולפיכך שאל על ר' יוחנן, משיטת ר"ש שאינו תורם את הזיתים אלא משיטחנו, והרי כבר טמאו את הבור לפני כן. ותירץ הירושלמי: אלא כאן ביין כאן בשמן, כלומר, ר' יוחנן לא אמר כן אלא ביין, אבל בשמן שאין טומאתו מצויה אין מטמאין כלל את הבור,⁴⁸ והמחלוקת של החכמים ור"ש אינה אלא לעניין תרומה גרידא שתורמין משמן על הזיתים, וכשיטתם בטהרות וכמו שכתבנו לעיל. וכן באמת לא נזכרה כאן אצל הזיתים טומאה כלל.

footnotes: ⁴¹ עיין להלן הערה 42 והערה 46. ⁴² כ"ה בר"ש שם פ"י מ"ה. וכן בר"מ פ"א מה' טומאת אוכלין הכ"ד (בד"ח): הזתים משיטענו מתטמאין טומאת משקין. ועיין מ"ש להלן הע' 46 בגירסת הר"מ. ⁴³ כ"ה בר"ש הנ"ל. ובכי"ו: משיטחנו. ועיין במשנת מנחות פ"ח מ"ד. ⁴⁴ ובירוש' מעשרות פ"א ה"ו, מ"ט ע"א, אמדו שתורם מן הכבור על שאינו כבור שכן דרך בעלי בתים להיות מכניסין לתוך בתיהן בליל חמיץ (עיין מ"ש לעיל שו' 42–43), ואף שאינו כבור נידון כאילו נגמרה מלאכתו. וכן אמרו בירושלמי דמאי (פ"ו ה"ו, כ"ה סע"ג) שע"י עילה אפשר לתלות בבני אדם שאוכלים זיתיהם עטונין, ולפי זה דין השמן והזיתים כאן כדין מקצתו כבור ומקצתו אינו כבור שתורמין מזה על זה. ⁴⁵ בכי"ר: משישחיטנו וכו' ולמאן דאמר משישח' וכו'. וכן בתוספתא טהרות הנ"ל בד: ור' שמעון אומר משיסחט, והיא שחיטה (שבכי"ר) היא סחיטה, ובשניהם ט"ס. ⁴⁶ בכי"ר: משיעטנו. וכ"ה בר"מ פ"ה מה' תרומות ה"ו בכל נוסחאות כ"י, חוץ מכ"י פרסי (אדלר 1693) שגורס: משיטענו. ובכ"י תימני אחד: משיבעטנו, וצ"ל: משיעטנו. ובסמ"ג עשין קל"ד, קצ"ח ע"א: משיטענו. אבל בנוסח כ"י על קלף: משיעט שיטענו, ונמחקה המלה "משיעט" ע"י קוים מעל לאותיות, ובין השורות תלויה מי"ם, כלומר, קרי משיטענו. אבל ברור שמתחילה רצה הסופר לכתוב: משיעטנו. וכן בפ"א מה' טומאת אוכלין הכ"ד (בד' רומי, שונצינו וקושטא רס"ט): הזתים משיעטרו, וברור שצ"ל: משיעטנו, וכ"ה בשני כתי"י תימן. ולפ"ז "משיעטנו" אינה ט"ס, עיין במשנת טהרות פ"ט מ"א. ⁴⁷ בכי"ר: משיעטנו, עיין לעיל הערה 46. ולפי שיטה זו דין השמן כדין היין. ועיין ירושלמי דמאי פ"ו ה"ז, כ"ה ע"ג-ע"ד, ובבלי מעילה כ"א א' ובמה"פ בירושלמי פ"ג ה"ד. ⁴⁸ אלא דווקא אם היה הבור קטן וכדומה, עיין מ"ש לעיל פ"א שו' 29–30.

48. **מביא זתים בקופה וכו'.**בירושלמי הנ"ל: אם רצה מביא זתים ונותנן וכו'. כלומר, אם רוצה לתרום בטהרה מיד, וכמנהגו בענבים. ומ"ש כאן "בקופה" (וכ"ה בירושלמי בנוסח הרש"ס), עיין טהרות פ"ט מ"א.

**ונותן לתוך הממל וכו'.**בבבלי ב"ב (ס"ז ב'): ממל וכו' מפרכתא. ופירש רב האי (תשה"ג הרכבי סי' רכ"ב עמ' 105): מפרכתא הוא כלי חרש או אבן וכו' והוא נעשה להניח בתוכו הדבר הכתוש וכו'.⁴⁹ ומלשון התוספתא כאן "לתוך הממל" משמע קצת כפירושו. אבל בירושלמי הנ"ל גורס: ונותנן תחת הממל, ומגירסא זו משמע יותר כפי' רב צמח גאון (תשה"ג הנ"ל סי' קפ"ט עמ' 86) או כפירוש הר"ח (עיין רשב"ם במקומו) שהכוונה לאבן שמפרכים בה את הזיתים.⁵⁰ ושמא שימש ממל שם כללי לכמה חלקים של הרחים. ועיין מ"ש להלן מעשרות פ"א שו' 29.

footnotes: ⁴⁹ עיין בציורים שבקדמניות התלמוד של קרויס (גרמנית) ח"ב, עמ' 218. ⁵⁰ השוה תאור רב צמח הנ"ל (ועיין גם בערוך ערך ממל) עם התאור הניתן בירושלים של לונץ ח"ג (החלק הגרמני) 1889, עמ' 72. ועיין מ"ח חנ"א 1907, עמ' 18, הע' 1. וכנראה שגי' הירושלמי עיקרית.

49-50. **ריכות ונותקות את יינן וכו'.**בד ובכי"ע: רכות וכו', ובירושלמי הנ"ל: דיהות, והיא היא (עיין תס"ר ח"ד עמ' 124), ופירושו שאם דרך על הענבים שתי וערב כבר נתרסקו ובטלו מתורת אוכלין (עיין מ"ש לעיל שו' 43) ואפשר לתרום מן היין עליהן, אבל זיתים אינם מתרסקים ונותקים את שמנם בדריכה מועטת, ודין הזיתים כאוכלים, ולפיכך אי אפשר להפריש עליהם משמנם.

51. **תרומה ויחזור ויתרום.**ופירשו בירושלמי שקנסו אותו לתרום שניה משום גדר מי חטאת שלא יבטלו, שאם אתה אומר שמפריש מן השמן על הזיתים לא יטרח לעטן את זיתיו בטהרה, אלא החבר יפריש לו מיד שמן טהור על הזיתים שלא הוכשרו לקבל טומאה, ואח"כ יעשה את הכל בטומאה. אבל כשאסרו לו לעשר שמן על הזיתים, הרי יצטרך לעשות את זיתיו בטהרה, שאם יטמאו הזיתים לא יוכל להפריש עליהם מן השמן הטהור, שאין מפרישין מן הטהור על הטמא, ולפיכך יצטרך להטהר ולעשות את בדו בטהרה, וכשיעטנו (או יטחנו) הזיתים יפריש מן השמן עליהם, כלומר מן הטהור על הטהור.

52-53. **וצריך להוצי' עליהן תרומות ומעשרות.**וכן בד: עליהן תרומה ומעשרות. ובכי"ע: וצריך להוציא מהם מעשר. ובירושלמי פ"א ה"ה, מ"א ע"א: תני שנייה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות.⁵¹ ועיין במלא"ש משם ר' יהוסף שהשיג על הרע"ב, וכתב: פי' זה אינו נראה, דלמה יצטרך להפריש תרומה, כיון שהראשונה תרומה. ובאמת דברי הרע"ב מפורשים בתוספתא ובירושלמי, אלא שצדק ר' יהוסף שצריך למחוק את המלה "תרומה", והנכון איפוא כגי' כי"ע כאן: וצריך להוציא מהם (כלומר, מן השמן והיין) מעשר.

footnotes: ⁵¹ וכן מעתיקים בריבמ"ץ ובר"ש פ"א מ"ח. והמשך הירושלמי אינו שייך לכאן, כפי הרש"ס ובעל פ"מ.

53. **ר' יוסה אומ' בית שמיי או' תורמין וכו'.**וכ"ה בד, וכן היתה הגירסא בתוספתא כאן לפני הראב"ד (עיין פירושו לעדיות פ"ה מ"ב), וכן הוא במשנת עדיות פ"ה מ"ב, לפי הגהת ר' מנא בירושלמי שנביא להלן, וכן כנראה היתה הגי' גם בתוספתא כ"י פ"מ שמעתיק אותה כגירסתנו (בפירושו לפ"א ה"ח) ואינו מעיר על גירסא אחרת בכת"י. ובכי"ע: ר' יוסי אומ' בית שמאי אומ' אין תורמין ובית הילל אומ' תורמין. ואין לעדות זו משקל נגד כל הראיות שהבאנו. ואשר לירושלמי (פ"א ה"ח, מ' סע"ד) הרי ברור שהיתה לו מסורת אחרת בברייתא שלפנינו, וכן גרס כאן: וצריך להוציא עליה מעשר (עיין מ"ש לעיל) [אין תורמין זיתים על השמן ולא ענבים על היין ואם תרם תרומתו תרומה ואין צריך לתרום דברי ר' מאיר]⁵² ר' יוסי אומר בית שמאי אומרים תרומת עצמן בהן, ובית הלל אומרים אין תרומתן תרומה.⁵³ הכל מודין שאם תרם שאינו (צ"ל: שהוא) צריך לתרום שניה. ומכאן הוכיח הירושלמי שר' מאיר מחמיר בגדר מי חטאת, מפני שמרהיטת הלשון משמע שגם הרישא שלפנינו (שמן על זיתים) היא מדברי ר"מ, ורואים שהחמיר ואמר יחזור ויתרום. ואח"כ הגיה ר' מנא את משנת עדיות ואמר: לית כאן זיתים על שמן אלא שמן על זיתים, דהיא דר' יוסי דר' יוסי אומר תרומה ויחזור ויתרום, כלומר הרישא של הברייתא שלנו (שמן על זיתים) היא מדברי הכל וגם ר' יוסי מודה בה (לשיטת ב"ה), ועל פיה אפשר לפרש את המשנה בעדיות, אבל בזיתים על שמן מודים ב"ש וב"ה שאין תורמין. ובטעם הדבר נראה שב"ש סוברים שתורמין מן הטהור על הטמא (כשיטת ר"א השמותי במשנתנו רפ"ב), וממילא אין כאן גדר מי חטאת, שאפילו אם נגזור שאין תורמין שמן על הזיתים, מ"מ לא יטרח לעשות את זיתיו בטהרה וכשיגמרם בטומאה יקנה שמן טבל טהור מן החבר ויפריש לו החבר מן הטהור על הטמא ונמצא נותן לכהן תרומה טהורה כדין. אבל בזיתים על השמן יש כאן גזל השבט, וגם הדין שצריך לתרום מן היקב (עיין להלן) ובזה מודים ב"ש שאין תורמין.

footnotes: ⁵² המוסגר ישנו בירושלמי, וסימנתי בסוגריים מה שחסר בתוספתא לפי גירסת הירושלמי. ⁵³ כן העתיק במלא"ש פ"א מ"ד בשם ירושלמי נוסח הר"א אזכרי. וכן מפורש בירושלמי לעיל ה"ד. ובירושלמי שלפנינו (בה"ח) תוקן ע"פ ההוצאות של משנת עדיות פ"ה מ"ב.

54. **מודים שאם תרם שצריך לתרום שנייה.**וכ"ה בכל הנוסחאות כאן, וכן היה אף לפני הראב"ד (עיין בפירושו לעדיות פ"ה מ"ב), ואין להגיה. ובבא זו אינה מדברי ר' יוסי אלא הולכת על משנתנו פ"א מ"ד:⁵⁴ אין תורמין זיתים על השמן וכו' ואם תרמו בש"א תרומת עצמן בהם, ובה"א אין תרומתן תרומה. תדע לך שהוא כן, שהרי מחלוקת זו לא נזכרה כאן בתוספתא כלל, והוא מפני ששנתה כאן את דין המשנה, ולפיכך דלגה עליה⁵⁵ והסמיכה לה את הבבא שלנו. וכבר אמרנו לעיל שהירושלמי שנה כאן בפירוש מחלוקת ב"ש וב"ה שבמ"ד.

footnotes: ⁵⁴ ובמשנה שלפני התוספתא היתה מ"ד סמוכה למ"ח, והוא סדר הגיוני מאד. ⁵⁵ ואפשר שהסופר השמיטה, כרגיל בפיסקאות מן המשנה שבתוספתא.

54-55. **התורם זתים על זתים העתידין ליכתש וכו'.**ברייתא זו הובאה בירושלמי פ"א ה"ט, מ"א ע"א, בשם תני ר' הושעיה. וסייעו לה שם ממשנתנו (פ"א מ"ט) ששנתה בתורם ענבים על ענבים לאכילה ונמלך לדורכן אינו צריך לתרום שנייה, ש"מ שדווקא אם נמלך אח"כ לדורכן, אבל אם חשב בתחילה לדורכן תרומה ויחזור ויתרום.⁵⁶

footnotes: ⁵⁶ ולעיל שם בירושלמי (ה"ח, מ' ע"ד) הובאה הברייתא שלנו סתם, והוכיחו ממנה שתרומה ויחזור ויתרום הוא קנס יותר גדול מ"אינה תרומה", שהרי כאן יש גם גזל השבט (שתורם זיתים על זיתים העתידים לשמן, ומטיל את טרחת הכתישה על הכהן) וגם גדר ביטול מי חטאת (שיוכל לעשות את השמן של שאר הזיתים בטומאה), והדין נותן שכאן יחמירו עליו יותר.

57. **וצריך לקרות להם שם.**בבא זו אין כאן מקומה, וצריך לגרוס אותה להלן (סוף שו' 58), וכן הגיהו המפרשים ע"פ הירושלמי פ"א סה"ח, מ"א ע"א. ובאו"ש (פ"ה מעשרות הי"ט) פירש שצריך לקרות שם לזיתים העתידין ליכתש, כלומר שאסור לאכול מהם עראי, מפני שהתרומה הראשונה קובעת, עיי"ש, אבל פירוש זה קשה בין מצד הלשון בין מצד העניין, עיי"ש באו"ש.

58. **ואין צריך לתרום שנייה.**כאן צ"ל: [וצריך לקרות להם⁵⁷ שם] ואין צריך וכו', עיין מ"ש לעיל שו' 57.

footnotes: ⁵⁷ כלומר, לשמן ויין של תרומה ראשונה.

59. **התורם זתים על זתים לאכילה וכו'.**בד ובכי"ע: התורם זיתים שמן על וכו'. ובח"ד הגיה: התורם שמן על זיתים לאכילה, וכן לכאורה מוכח מן הירושלמי. אבל קשה להגיה את הנוסחאות, ולא עוד אלא שמהמשך הירושלמי שם, יש סמוכין לגירסא שלנו, כפי שנראה להלן, ולפיכך נראה שהנכון בד ובכי"ע: התורם זיתי(ם) שמן על זתים לאכילה וכו'. וכבר נתבאר בירושלמי (בכורים פ"א ה"ג, ס"ג ע"ד): זית שמן זה אגורי וכו'⁵⁸ הגשמים יורדין עליו והוא אוגר שמנו לתוכו. וכן מתאר פליניאוס⁵⁹ את טבע הזיתים שהם מאבדים את שמנם אם גשמים מרובים יורדים עליהם, מפני שהשמן נהפך ללחם הפרי, והאוכל מתרבה והשמן מתמעט. אבל כנראה שהמין הזה (אגורי) אינו סובל מן הגשמים. וכן באר רש"י (ברכות ל"ט א'): אגור בתוכו. מזומן לצאת ממנו, שאינו נבלע בפרי כמשקה תפוחים ותותים, אלא אגור כמשקה הענבים. וכן במשנתנו פ"ב רמ"ו: ותורמין זיתי שמן וכו'. ופי' בכפו"פ פ"כ עמ' תמ"ו: "זיתי שמן הם ששמנן מרובה", ולפיכך אנו דנים כאן את זית השמן כשמן עצמו. ועיין להלן פ"ד שו' 8 ומש"ש.

footnotes: ⁵⁸ ועיין במשנת בכורים פ"א מ"ג ומ"י ובספרי כי תבא פי' רצ"ז, עמ' 316. ⁵⁹ תולדות הטבע סט"ו פ"ג סי' י'.

59-60. **על השמן הראויין לעשות דברי ר'.**בירושלמי פ"א ה"ט, מ"א ע"א: א"ר יוחנן אייתיתה מדחילפיי ר' אומר לפי אוכלן וכו'. והנכון הוא בנוסח הרש"ס: ר' אומר לפי שמנן וכו'. וכן היתה הגירסא בירושלמי לפני הריבמ"ץ, הר"ש והרא"ש (פ"א מ"ט), וכן מוכח מהמשך הירושלמי, כפי שהעיר בח"ד כאן, ועיין להלן. והנה מן הירושלמי משמע שהמחלוקת היא בתורם שמן על זיתים לאכילה, והברייתא נסמכה למשנתנו (פ"א מ"ט) שם. וכן פירש הר"מ בפיה"מ,⁶⁰ וביתר ביאור בריבמ"ץ שם. ונראה שהדין שוה בתורם שמן על זיתים לאכילה כבתורם זיתי שמן על זיתים רגילים. ולא עוד אלא שלהלן בירושלמי שם שנינו: ואף לעניין שבת כן? אשכח תני ר' אומר ברביעית, רשב"ג אומר כגרוגרת. וקשה מאד להניח שהמחלוקת היא במוציא שמן, ור' סובר כר"ש במשנת שבת (פ"ח מ"א) שאף שמן לסיכה שיעורו ברביעית (ועיין מ"ש להלן רפ"ז). וכנראה שהרגיש בקושי זה הגר"י ראזין בספרו צפנת פענח על הר"מ רפי"ח מה' שבת שפירש את הירושלמי בהוציא ענבים לעשותן יין, עיי"ש. אבל לפי דברינו הנ"ל אפשר לפרש שהמחלוקת היא בזית שמן, ששמנו אגור לתוכו, ואין מוציאים זית לסיכה, וממילא דינו כשאר משקין, עיין בבלי שבת ע"ח א' ובתוספ' שם ד"ה דם. ורשב"ג סובר שדינו כמוציא אוכלין ושיעורו בכגרוגרות.

footnotes: ⁶⁰ הלשון בהוצאות שלנו מגומגמת קצת, אבל מן המקור הערבי ברור שהר"מ פירש שהוא תורם על הזיתים לפי השמן שהם ראויים לעשות, וכ"ה ברע"ב שם.

60. **חוץ מגלעניהן.**שהרי הגרעין אינו אוכל. אבל רבי הסובר שתורמין לפי השמן שראויין לעשות מחשבין אף את השמן הנבלע בגרעינים, עיין להלן רפ"י ומש"ש, ועיין במשנת מעשרות פ"ה מ"ד. ובד: חוץ מגרעניהן, ובכי"ע: מגרעיניהן. והנוסח שלנו גלעינין במקום גרעינין, הוא נוסח א"י, עיין מה שהאריך בזה הרי"ן אפשטין בספרו מבוא לנוסח המשנה עמ' 406 ואילך.

60-61. **מודים בקולפסין וכו'.**בד: בקלפין וכו'. ובכי"ע: בקלופסין. ובירושלמי הנ"ל: בכלובסים. ובפ"מ שם: ובתוספתא פ"ג גריס קלופס[י]ן וכו' קלופסין הן וכו'.⁶¹ ובערוך ערך קלפס:⁶² בתוספת תרומות פרק שני⁶³ מודין בקולפסין⁶⁴ שתורם על האוכלין חוץ מגרעיניהן, והם זתים גדולים ראויים לאכילה ואינן עושין שמן וכו'. ובפי' הרש"ס י"ד ע"ב: ובתוספתא גרסינן בקלופסין בקו"ף ופ"א, ופי' בערוך וכו', ואפשר שהעתיק ע"פ הערוך. וקרוב לוודאי שצדק ר"ע לעף בהשערתו שקלופס, כלובס הוא κολυμβάς, כלומר הזית הצף בשמנו או בציר, והוא זית קשה⁶⁵ שהיו אוכלים אותו כדי לעורר את תאות המזון. ומכיון שעיקרו עומד לאכילה ולא לשמן, תורמין על האוכל שלו גרידא, וממילא אינו תורם על גלעינו, עיין מ"ש לעיל. וכאן מדברים שיש כהן, ולפיכך לכ"ע תורם מזיתי שמן על הקלופסין שהוא מן היפה על המתקיים (עיין להלן פ"ד ה"ג), ואפילו בדליכא כהן סובר רשב"ג (עיין להלן פ"ד סה"ד) שתורם מאיזה שירצה, עיין להלן פ"ד שו' 12–13 ומש"ש.

footnotes: ⁶¹ כנראה שהעתיק מכת"י שלו, שהרי בד גורס בקלפין. ⁶² ברוב כתה"י של הערוך שבדקתי חסר לגמרי ערך זה. ⁶³ וכ"ה בערוך כת"י ספרדי על קלף (כת"י אדלר 1405). ועיין מ"ש לעיל הערה 27 ולהלן פ"ד הע' 8. ⁶⁴ בכ"י הנ"ל: בקלופסין. ⁶⁵ עיין מ"ש אתינאוס בספרו חכמי המשתה ס"ד 133ª.

61. **התורם ענבים לשוק וכו'.**וכ"ה בכי"ע. אבל בד, בר"ש וברא"ש ספ"א ובר"ש מעשרות פ"א מ"ו ובפי' הרש"ס שם (י"ד ע"א) חסרה המלה "לשוק", והכוונה כאן שתורם ענבים לאכילה (לשוק ולא לגת) על ענבים שעתיד לעשותן צימוקים, דהיינו מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו. ועיין מ"ש ע"ז להלן.

62-63. **ועתיד לעשותן פרד.**בד: פרי, ובכי"ע פראגר. והנכון כלפנינו, וכ"ה בראשונים הנ"ל.⁶⁶ וכן בריבמ"ץ מעשרות פ"א מ"ו: "כדתניא בתוספתא תרומות מסרדין⁶⁷ רמונין לעשותו פרד, ואין אנו מכירין אותו שאין עושין אותו במקומותינו". ובמשנת מעשרות שם: הפרד והצימוקים והחרובין משיעמיד ערימה. וברור שפרד הוא שם הקיבוץ הכללי לפרידות של רימון.⁶⁸ ובירושלמי נזכרה תכופות פרידה של רמון⁶⁹ והוא גרגיר של רמון, כפירוש הגאון,⁷⁰ או פרטתא של רמון.⁷¹ והיו מפרדין (כלומר מוציאין את הפרידות) את הרמונים, ועושים את הפרד (הגרגירין) ערימה.

footnotes: ⁶⁶ בפי' הרא"ש בטעות: פרר. ⁶⁷ צ"ל: מפררין, והוא באשגרה מלהלן שביעית ספ"ו, עיין מש"ש. ⁶⁸ דוגמת ענב, פשת (=פשתן, בכתובת גזר) וכדומה. ⁶⁹ ברכות פ"ו ה"א, י' ע"א; מעשרות פ"א ה"ב, מ"ה ע"ד; נזיר פ"ו ה"א, נ"ד ע"ד. ⁷⁰ עיין פיה"ג לעוקצין פ"ב מ"ו, עמ' 142, ובהערות שם. ⁷¹ פסיקתא דר"כ פ"א, ג' ע"ב, ועיין מ"ש ר"ע לעף בפלורה ח"ג, עמ' 37.

63. **תרומה ואין צריך לתרום שניה.**ומכאן שלכתחילה אינו תורם ענבים על ענבים שעתיד לעשותן צימוקים, כמשנתנו ספ"א שאין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו. אבל במ"ט שם מפורש שתורמין יין על ענבים לעשותן צימוקים, וכבר הקשו עליה בירושלמי שם, ותירצו: "אין לך אסור מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו אלא גורן ויקב בלבד",⁷² כלומר דוקא מחוסר גורן⁷³ ומחוסר יקב,⁷⁴ אבל מגורן ויקב ואילך, כגון ענבים שעתיד לעשותן צימוקים, שאינן מחוסרות מלאכה גמורה, תורם עליהן מן היין ומן הענבים לאכילה אפילו לכתחילה. ולפי פשוטה חולקת הברייתא שלנו על מ"ט, ולפיה יהיה אסור לתרום יין על ענבים שעתיד לעשותן צמוקים.

footnotes: ⁷² עיין ספרי קרח פי' קכ"א, ריש עמ' 148, בפיה"מ להר"מ כאן פ"א מ"ד ובסמ"ג עשין קל"ד, קצ"ח ע"א. ⁷³ דוגמת שבלים שהן מחוסרות מלאכה גמורה, כלומר, דישה. ⁷⁴ ענבים שהן מחוסרות דריכה.

63-64. **בית שמיי או' אין צריך לתרום שנייה וכו'.**וכ"ה בד. אבל בכי"ע: צריך לתרום שנייה. ובית הלל אומ' אין צריך לתרום שנייה. וכ"ה בר"ש וברא"ש כאן ספ"א, ועיין מהרי"ק פ"ה מה' תרומ' ה"ד. וזו היא כנראה הגירסא הנכונה. ויפה פירש באו"ש (פ"ה מה' תרומות ה"ד) שבבא זו הולכת על פ"א מ"ט: מי שתרם וכו' וענבים על ענבים לאכילה ונמלך לדורכן אינו צריך לתרום. וע"ז חולקים ב"ש וסוברים שאם דרך אח"כ את המשוייר צריך לתרום שנייה.

64-65. **אמרו בית הלל לבית שמיי הרי הוא או' וכו'.**וכ"ה בד, אבל בכי"ע ובראשונים הנ"ל: אמרו בית שמאי לבית הילל וכו', וכצ"ל לפנינו.

65-66. **אמרו להם בית שמיי וכו'.**בכי"ע ובראשונים הנ"ל: אמרו להם בית הילל וכו', וכצ"ל לפנינו.

67. **תורמין מן הערימה על הכרי וכו',**וכ"ה בכפו"פ פי"ז עמ' ת"ל (ד"ר צ"ז ע"ב), וכן הגיה ר' יונה בר"ג את גי' ד (עיין להלן), ופירש ששניהם נתמרחו, אלא שבערימה התבואה יותר יבשה, והוי ליה תורם מן היפה על הרע, אבל להפך הוא תורם מן הרע על היפה, ועיין ר"מ פ"ה מה' תרומות הי"ה, ולא הזכיר שם את ההלכה שלנו. ובכי"ע: תורמין מן המוץ על הכרי וכו'. ובד: תורמין הערמה מן המוץ על הכרי וכו'. ויש כאן הרכבה של שתי הנוסחאות.

68. **המכניס שבלים לתוך ביתו וכו'.**ר"מ פ"ה מה' תרומות ה"ה, כפו"פ פי"ה עמ' תל"ה. ופי ברא"ה (ביצה י"ג א'): דכיון ד[ל]מלילות קיימי ליכא גמר מלאכה אחרת, דמלילה (כלומר, הפרשת הדגן ע"י חיכוך קל בין האצבעות) היינו הכשר אכילה כטחינה בחטים, הלכך משעת שבלים הוא חייב, משיעשה מהן ערמה. והברייתא שלנו כרבי להלן מעשרות פ"ג ה"ה, עיין מש"ש. ועיין בירושלמי מעשרות רפ"ד.

69. **בן לוי שנתמנו לו שובלין ועתיד לעשותן וכו'.**וכן בד: ועתיד לעשותן וכו'. ובכי"ע בכל מקום בברייתא זו: עתיד (בלי וי"ו), וכן הגיה בח"ד מדעתו, ופי' עתיד, מעותד, כלומר, חייב. וכמובן שזהו דוחק מדוחק, ולא עוד שבכי"ע גם בהט"ז עתיד במקום ועתיד. והנה כל המפרשים פירשו ברייתא זו ע"פ הבבלי (ביצה י"ג א') שקנסו את הלוי, וחייבו אותו לעשות את השבלים גורן ואת הענבים יין (ואינו יכול לומר לכהן: כי היכי דיהבו לי, יהיבנא לך), משום שלקח את המעשר לפני שהפרישו תרומה לכהן. וכן בסמ"ג עשין קל"ד, קצ"ז ע"ב: תניא בתוספתא ומביאה בפ"ק דביצה, בן לוי שלקח מעשר שבולין לא יתן תרומתו לכהנים שבולים, אלא קונסים אותו לדוש ולזרות וכו'. וברור שאין זו לשון הברייתא אלא לשון הר"מ (פ"ג מה' תרומות הי"ד), ובברייתא עצמה מפורש הטעם שמחמת לא נגמרה מלאכתו אתינן עלה, ולא משום קנס, עיי"ש במאירי במקומו. וכבר נדחקו בזה ברדב"ז ובמשל"מ על הר"מ שם ובמהר"ם שיף ביצה י"ג א' סד"ה ברש"י. ולפיכך נראה לפרש את הברייתא כפשוטה ובלי שום הגהה, והיינו בן לוי שנתן לו בעה"ב מעשר שבלים כדין, כלומר שבעה"ב הכניסן לאכול מלילות, וכבר הפריש עליהן תרומה, וכמפורש ברישא כאן. ויגיד עליו ריעו: ענבים וזיתים שהכניסן בעה"ב לאכילה והפריש עליהם תרומה כדין. ואם בדעת הלוי לאכול את השבלים מלילות, ואת הענבים והזיתים כמו שהם, מפריש ממה שנתמנה לו, שהרי כבר נגמרה מלאכתן, אבל אם עתיד הלוי לעשות את השבלים גורן, ואת הענבים והזיתים יין ושמן, דינו כמפורש בתוספתא להלן.

70. **שכשם שתרומת ראשית וכו'.**כלומר, הדין הוא: כשם שתרומת ראשית מן הגרן וכו'. והתוספתא, כנראה, העתיקה כאן ממדרש הלכה,⁷⁵ ולפיכך אמרה "שכשם" במקום "כשם". וסיגנון כזה מצוי מאד במשנה, עיין מ"ש הרי"ן אפשטין במבוא לנוסח המשנה עמ' 653.

footnotes: ⁷⁵ בא הכתוב ללמדך שכשם שתרומת וכו'.

71. **ר' ליעזר או' תורמין מן הטהור וכו'.**וכ"ה בד ובמשנתנו רפ"ב. ועיין חלה פ"ב מ"ח. ובכי"ע חסר השם "אליעזר" בטעות. וכבר העיר הר"ש פ"ב סמ"א שמן הירושלמי משמע שתורמין מן הטהור דוקא, ולא רשות.⁷⁶

footnotes: ⁷⁶ במנחות כ"ה ב' הביאו ברייתא שמפורש בה שר"א סובר שבדיעבר אף בתורם מן הטמא על הטהור תרומתו תרומה אפילו תרם במזיד. ועיין ריבמ"ץ פ"ב סמ"א. ועיין להלן שו' 78.

72. **ונפלה דליקה בגרני כפר סגנא וכו'.**בד: שנפלה דלקה בגרנו כפר סגנא. ובכי"ע: בגורנו בפרסגנא. ובמלא"ש פ"ב סמ"א: בגרנות של כפר סגנא. וכבר העיר לנכון ראזענטהאל (בסה"י לכבוד הופמן עמ' 37) שדליקה זו נזכרה גם במשנת כלים פ"ה מ"ד, ועיין מ"ש בתס"ר ח"ג עמ' 14. ובמשנת מנחות פ"ח מ"ו: וכפר סגנה בבקעה. ולא נתברר לי מקומו של כפר זה בדיוק.

72-73. **ותרמו מן הטהור על הטמא.**נראה שבשעת הדליקה הצילו טמאים ונטמאו רוב הגרנות הממורחים, והפרישו מן הטהור עליהם, שחששו שמא יאכלו מהם המצילים מן הדליקה שזכו בהם; ותרמו שלא מן המוקף (עיין להלן מעשרות פ"ב שו' 26 ומש"ש) ומן הטהור על הטמא.

73. **משם ראיה אלא וכו'.**במלא"ש הנ"ל: משם ראיה לא אלא וכו'.

73-74. **ר' אלעאיי אומ' משם ר' אליעזר וכו'.**בד' בטעות: ר' אליעז' אמר משם וכו'. והנכון כלפנינו, וכ"ה בכי"ע, במלא"ש הנ"ל ובירושלמי כאן פ"ב ה"א, מ"א ע"ב, ובחלה ספ"ב, נ"ח ע"ד. ועיין להלן זבחים ספ"ב ומש"ש.

74. **אף בלח.**כ"ה בכל נוסחאות התוספתא. ומלשון זו משמע לכאורה שכ"ש יבש ביבש תורם מן הטהור על הטמא, אפילו אם לא הקיף וחבר אותם ממש, אלא צרף אותם ע"י משפך. וחכמים השיבו לו אח"כ שבכגון דא אינו נקרא לח ממש. והדברים דחוקים קצת. ברם בכל נוסחאות הירושלמי חסרה המלה "אף", ופירש הר"ש סיריליאו שדווקא בלח יכול להקיף ע"י משפך מפני שהנוזל מחברן, והוי ליה מוקף ממש, אבל ביבש אין חיבור המשפך חיבור. וגם לפירוש זה נוכל לקיים את הגירסא "אף", ופירושו שביבש יכול להקיף ע"י סמיכה ממש, ובפחות מכביצה בנתים (כשם שנוהג בחלה, עיין חלה פ"ב מ"ח), אבל בזיתים לחים שאינו יכול לעשות כן, שהרי אם יוציא את הזיתים מן החבית ויסמיכם ימשך השמן הטמא תחת הטהורים ויטמאם, "אף" בזה יש תקנה להקיפם ע"י משפך. ואף שמשפך פיו צר ואינו נראית הקפה ממש, מ"מ בנוזל מהני, שהרי השמן של הזיתים הטהורים בפי המשפך מתחבר ממש עם השמן הטמא שבחבית. ועיין מ"ש להלן.

75. **משפיך שאין בפיו כביצה.**כלומר שבנקב התחתון אין שיעור כביצה, ונמצא שלא יטמא אלא הזית התחתון ופחות מכביצה אינו מטמא אחרים לכ"ע.⁷⁷ והוא קורא שם לזיתים הטהורים שנוגעים בזית התחתון. ועיין בס' ניר חלה ספ"ב מ"ש בשיטות הירושלמי והבבלי והראשונים בעניין צירוף חלה ע"י פחות מכביצה.

footnotes: ⁷⁷ ועיין בפי' הרש"ס שם ובגליון הש"ס בירושלמי.

77. **ומן המוקף.**מכיוון שהשמן הנוטף מן הזית התחתון מתחבר עם שמן הזיתים הטמאים, הוי ליה מוקף. ובס' הישר לר"ת, עניינים שונים, פ"ג ע"ב (הוצ' מק"נ עמ' 172) כתב: ואפ"ה לא הוי מוקף אלא א"כ נוגעין, כדאמרינן גבי חבית שפופרת שיגע יין ביין בתוספתא. ונראה שכיון לתוספתא שלנו, ויין ביין לאו דוקא, אלא שמן בשמן, וכמו שכתבנו לעיל. אבל הדברים תמוהים שהרי דווקא בטמא וטהור דוקא צריך נגיעה ממש, מפני שהוא מקפיד על תערובתו, אבל בטהור אפילו אם יש הפסק בנתים נקרא מוקף, עיין במשנת מע"ש ספ"ג ובמפרשים שם ובפיסקי חלה להרשב"א ש"ב י"א ע"ב. ועיין מ"ש לעיל שו' 41, ולהלן פ"ה ה"א.

**אין קרוי לח אלא יין ושמן בלבד.**כלומר, אבל זיתים לחים הם יבש ביבש, ואין נגיעת פי המשפך מספיקה להקיף יבש טהור וטמא. וביין ובשמן טמא וטהור אין לך תקנה אלא כמו ששנינו לעיל בה"ז. וכן מפורש בירושלמי: אלא יין ושמן בלבד. היך עבידא קורה אחת לשני בורות וכו', כלומר, "ניטמא אחד מהן תורם מן הטהור שבו על הטמא שבו", כמפורש בה"ז לעיל. (הרש"ס).

77-78. **ר' יוסה או' התורם וכו'.**כלומר, וחולק על משנתנו פ"ב מ"ב. ועיין במלא"ש פ"ב מ"ב ומ"ש על הר"מ פ"ה מה' תרומות ה"ח.

79. **מה נשתנה זה מן התורם מן הרעה וכו'.**כלומר שכ"ע מודי שתרומתו תרומה אפילו במזיד, כמפורש במשנתנו פ"ב מ"ו. ובתוספ' מנחות כ"ה ב' ד"ה במזיד כתבו: התם חזי קצת, הכא לא חזי כלל. ועיין בר"ש פ"ב מ"ב.

79-80. **מפרישין תרומת המעשר וכו'.**כ"ה בכי"ע. וכן בירושלמי פ"ב ה"א, מ"א ע"ב: תרומת מעשר ניטלת מן הטהור על הטהור ומן הטמא על הטמא וכו'. ובבבלי ב"ק קט"ו ב': והתניא תורמין מן הטמא על הטמא וכו', והכוונה לתרו"מ, כפי שיוצא ברור מן העניין. ובד כאן בטעות: תרומה ומעשרות.⁷⁸

footnotes: ⁷⁸ ועיין מאירי ב"ק קט"ו, עמ' 329, ומשמע קצת מדבריו שפירש את הברייתא בבבלי לעניין תרומה גדולה, והוא תמוה מאד.

80-81. **ומן הטמא על הטהור. אבל לא מן הטהור על הטמא.**וכ"ה בד ובכי"ע. וזו היא ט"ס ברורה, וצ"ל: ומן הטהור על הטמא, אבל לא מן הטמא על הטהור. וכ"ה בבבלי הנ"ל. וכן בירושלמי הנ"ל: ומן הטהור על הטמא. ואינה ניטלת מן הטמא על הטהור. ועיין גם בכורים פ"ב מ"ה, ומפורש שם שתרו"מ ניטל שלא מן המוקף, וממילא אין חשש טומאה אם יטול מן הטהור על הטמא. ועיין ירוש' חלה פ"ד ה"ו, ס' ע"א.

81-82. **מן הטמא על הטמא אלא בדמיי בלבד.**וכ"ה (בשינויים) גם בבבלי הנ"ל. ודווקא בדמאי הקילו, מפני שרוב ע"ה מעשרין הן. אבל בוודאי צריך לתת מן המקודש (כעין דרשת כהנא בירושלמי רפ"ב), ואפילו אם אינו "ממנו". ובירושלמי הנ"ל: כשם שאינה ניטלת מן הטמא על הטהור, כך אינה ניטלת מן הטמא על הטמא,⁷⁹ ומודי ר' נחמיה בדמיי.

footnotes: ⁷⁹ בר"ש פ"ב מ"א מעתיק בשם הירושלמי: מן הטהור על הטמא, וזו היא ט"ס בר"ש, כפי שמוכח מהמשך הירושלמי, ופי' הרידב"ז שם הוא דחוק מאד.

82. **אמרו לו הרי הוא אומר ונתתם ממנו וכו'.**כלומר, ממנו, ואפילו הוא טמא מפריש ממנו. ועיין בירושלמי רפ"ב, אבל כבר העיר הגר"א בשנו"א (פ"ב מ"א) שלר' ינאי אין כאן אלא היתר לתרום מן הטהור על הטמא "אבל מטמא על הטמא בודאי שפיר דמי דהא כתיב ממנו, משמע אפילו הוא טמא מ"מ מפריש ממנו". (חזון יחזקאל).