Tosefta Sotah (Lieberman) Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ר' יהודה אמ' משם בן פטירי הרי הוא אומ' חי אל הסיר משפטי וגו', ללמדך שאין אדם נודר בחיי מלך אלא אם כן אוהב את המלך. משם ר' נתן אומ' הרי הוא אומ' גם הוא לי לישועה. ר' אומ' נאמ' ירא אלים באברהם ונאמ' ירא אלים באיוב, מה ירא אלים אשר באברהם מאהבה עשה, אף ירא אלים האמור באיוב מאהבה עשה. ושאר כל התרעומת האמורה בפרשה לא נאמרה אלא מתוך המורע.
דרש ר' עקיבא, בשעה שעלו ישראל מן הים בקשו לומ' שירה, שרת עליהן רוח הקדש ואמרו שירה. כיצד אמרו שירה, כקטן שקורא את ההלל בבית הסופר, ועונין אחריו על כל עניין ועניין. משה אמ' אשירה לה', וישראל אמרו אשירה לה'.
Rabbi Akiva expounded, "At the time that the Jewish people ascended from the Sea, they sought to recite Song; the Holy Spirit descended upon them and they recited Song. How did they recite Song? Like a child reciting the Hallel in the house of the scribe (teacher) and answering each and every item after him: Moshe said, 'I will sing to the Lord'; and the Jewish people said, 'I will sing to the Lord.'
משה אמ' עזי וזמרת יה, וישראל אמרו עזי וזמרת יה. ר' לעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומ' כגדול שמקרא את ההלל בבית הכנסת, ועונין אחריו עניין ראשון. משה אמ' אשירה לה', וישראל אמרו אשירה לה', משה אמ' עזי וזמרת יה, וישראל אמרו אשירה לה', משה אמ' ה' איש מלחמה וגו', וישראל אמרו אשירה. ר' נחמיה או' כבני אדם שקורין שמע בבית הכנסת, שנ' ויאמרו לאמר, מלמד שהיה משה פותח בדבר תחילה, וישראל עונין אחריו וגומרין עמו. משה אמ' אז ישיר משה, וישראל אמרו אשירה לה' וגו'. משה אמ' עזי וזמרת יה, וישראל אמרו זה אלי ואנוהו, משה אמ' ה' איש מלחמה, וישראל אמרו ה' שמו.
Moshe said, 'The Lord is my strength and might'; and the Jewish people said, 'The Lord is my strength and might.'" Rabbi Lazar the son of Rabbi Yosei HaGelili says, "Like an adult reading out the Hallel in the synagogue, and they repeat the first item after him: Moshe said, 'I will sing to the Lord'; and the Jewish people said, 'I will sing to the Lord.' Moshe said 'The Lord is my strength and might'; and the Jewish people said, 'I will sing to the Lord.' Moshe said, 'The Lord is a Man of war'; and the Jewish people said, 'I will sing to the Lord.'" Rabbi Nechemiah says, "It was like people reciting the Shema in the synagogue, as it is stated, "and they said, saying." [This] teaches that Moshe would begin with an item first, and the Jewish people would answer after him and finish [it] with him: Moshe said, "Moshe then sang'; and the Jewish people said, 'I will sing to the Lord, etc.' Moshe said 'The Lord is my strength and might'; and the Jewish people said, 'this is my God and I will glorify Him.' Moshe said, 'The Lord is a Man of war'; and the Jewish people said, 'the Lord is His name.'"
ר' יוסי הגלילי אומ' כיון שעלו ישראל מן הים, וראו את אויביהם פגרים מתים ומוטלין על שפת הים, אמרו כולם שירה. עולל מוטל בין ברכי אמו, ותינוק יונק משדי אמו, כיון שראו את השכינה הגביה עולל צוארו, ותינוק שמט פיו משדי אמו, וענו כולם שירה, ואמרו זה אלי ואנוהו. ר' מאיר אומ' אפי' עוברין שבמעי אמותן אמרו שירה, שנאמ' במקהלות ברכו אלים ממקור ישראל, ותינוק שמט דד מפיו ואמ' שירה שנ' מפי עוללים ויונקים.
באותה השעה הציצו מלאכי השרת שקשרו קטיגור לפני הק'ב'ה' בשעה שברא הק'ב'ה' אדם הראשון ואמרו לפניו, רבונו של עולם, מה אנוש כי תפקדנו וגו' ותחסרהו מעט מאלהים וגו' תמשליהו במעשה ידיך צונה ואלפים וגומר צפור שמים וגומר. באותה שעה אמר להם הקב"ה למלאכי השרת, בואו וראו שירה שבני אומרין לפני, אף הן, כיון שראו, אמרו שירה. מה שירה אמרו, ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ מפי עוללים ויונקים וגו' ה' אדוננו. ר' שמעון בן מנסיא אומר לא נאמרה פרשה זו אלא על יצחק בן אברהם לעיניין עקד'.
אמר רבי שמעון בן יוחאי ארבעה דברים היה רבי עקיבא דורש ודברי נראין מדבריו. דרש רבי עקיבא ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק, אין צחוק האמור כאן אלא עבודה זרה, שנ' וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק, מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל שהיה בונה במסין, וצד חגבים, ומעלה ומקטיר לעבדה זרה. רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אין שחוק האמור כאן אלא גלוי עריות, שנאמר בא אלי העבד העברי וגומר, מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל מכבש את הגנות, ומענה את הנשים. רבי ישמעאל אומר אין לשון צחוק אלא שפיכות דמים, שנ' ויאמר אבנר אל יואב יקומו נא הנערים ויצחקו לפנינו ויקומו ויעברו במספר ויחזיקו איש בראש רעהו וחרבו בצד רעהו ויפלו יחדיו, מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל נוטל קשת וחצים ומזרק כלפי יצחק, שנ' כמתלהלה היורה זיקים וגומר כן איש רמה וגומר. ואני אומר חס ושלום שיהי' בביתו של אותו צדיק ההוא כך, אפשר למי שנאמ' עליו כי ידעתיו למען אשר יצוה וגומר יהא בביתו עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, אלא אין צחוק האמור כאן אלא לענין ירושה, שכשנולד אבינו יצחק לאברהם אבינו היו הכל שמחין, ואומרין נולד בן לאברהם, נולד בן לאברה', נוחל את העולם ונוטל שני חלקים, והיה ישמעאל מצחק בדעתו ואומר, אל תהו שוטים, אל תהו שוטים, אני בכור ואני נוטל שני חלקין, שמתשובת הדבר אתה למד, כי לא יירש בן האמה וגומ'. ורואה אני את דברי מדברי רבי עקיבא.
דרש רבי עקיבא הצאן ובקר ישחט להם ומצ' להם, וכי מספיק להם, אם את כל דגי הי' וגו', וכי הו' מספיק להם, כגון שנאמר ואם לא תמצא ידה די שה, וכי איזו קשה זו, או שמעו נא המורים, הוי אומר זו קשה יתר משמעו נא המורי', אלא שמחלל שם שמים בסת' מחסכין עליו, בגלוי נפרעין ממנו. זה שבסתר חיסך עליו המקום. ר' שמעון בן אלעזר או' אף זו שבסתר לא חיסך עליו המקו', שנ' עתה תראה היקרך דברי אם לא. ואני אומר חס ושלום שתעלה על דעתו של צדיק זה שיאמר אין המקו' מספק לנו ולבהמתנו, איפש' למי שנ' בו לא כן עבדי משה וגו', תעלה על דעתו שיאמ' אין המקום מספיק לנו ולבהמתנו, והלא כשהיו ישר' במצרי' נילוס נהר מספיק להם דגי' ולמצריים, בהמת מצריים מספקת להם ולמצריים, אלא לעניין שנ' לא יום אחד תאכלון וגו' עד חדש ימים. אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, כך הגון להם שתתן להם ותמיתם, אומרי' לאדם טול ככר ורד לשאול, אומרי' לחמור טול כור שעורין ונחתוך את ראשו, יהיו אומרי' עלי ולך אין כשר' מוצאת. אמ' לו וכי הגון להם שיאמרו אי' המקו' מספי' לנו ולבהמתנו, אלא יאבדו הן ואלף כיוצא בהן, ואל תהא ידי קצרה לפני אפילו שעה אחת, שנאמר ויאמר ה' אל משה היד ה' תקצר וגומר.
רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר אי אפש' לעמוד על תיפלתם, אם תתן להם בשר בהמה גסה, יאמרו בשר בהמה דקה בקשנו אנו, תתן בשר בהמ' דקה, יאמרו בשר חייה ועוף אנו מבקשי', תתן בשר חיה ועופות, יאמרו בשר דגים וחגבים אנו מבקשין, שנ' הצאן ובקר ישחט להם. השיבתו רוח הקדש עתה תראה היקרך דברי אם לא. ורואה אני את דברי מדברי רבי עקיבא.
דרש רבי עקיבא, הרי הוא אומר בן אדם יושבי החרבות האלה וגומר, והלא דברים קל וחומר, ומה אברהם שלא עבד אלא אלוה אחד ירש את הארץ אנו שעובדין אלוהות הרבה אינו דין שנירש את הארץ. רבי נחמיה אומר ומה אברהם שלא היה לו אלא בן אחד והקריבו ירש את הארץ, אנו שבנינו ובנותינו מקריבין לעבדה זרה אינו דין שנירש את הארץ. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומ' ומה אברהם שלא היה לו במי לתלות ירש את הארץ, אנו שיש לנו במי לתלו' אינו דין שנירש את הארץ. ואני אומר ומה אברהם שלא נצטווה אלא מצות יחידות ירש את הארץ, אנו שנצטוינו על כל מצוות אינו דין שנירש את הארץ. תדע שכן תשמע מתשובה שהנבי' משיבן אתה למד, שנ' כה אמ' ה' על הדם תאכלו וגו' עמדתם על חרבכם וגומר. על הדם תאכלו (ואת הארץ), זה אבר מן החי, ועיניכם תשאו אל גלוליכם, זו עבודה זרה, ודם תשפוכו, זו שפיכות דמים, עמדתם על חרבכם, זו עינוי דין וגזל, עשיתן תועבה, זו משכב זכור, ואיש את אשת רעהו טמאתם, גילוי ערווה. והרי דברים קל וחומר ומה שבע מצוות שנצטוו עליהן בני נח לא עשיתן לפני, ואתם אומרין נירש את הארץ. ורואה אני את דברי מדברי רבי עקיבא.
דרש רבי, הרי הוא אומר כה אמר ה' צום הרביעי וצום השביעי וצום העשירי וגומר. צום הרביעי, זה שבעה עשר בתמוז, שבו הבקעה העיר, ולמה נקרא שמו רביעי, שהוא רביעי לחדשים. צום החמישי, זו תשעה באב, יום שנשרף בו בית המקדש, ולמה נקרא שמו חמישי, שהוא חדש חמישי. צום השביעי, זה שלשה בתשרי, יום שנהרג בו גדליה בן אחיקם, שהרגו ישמעאל בן נתנ', ללמדך שקשה מיתתן של צדיקי' לפני המקו' כחורבן בית המקדש, ולמה נקר' שמו שביעי, שהוא חדש שביעי. צום העשירי, זה עשרה בטבת, יום שבו סמך מלך בבל את ידו על ירושלם, שנאמר ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי וגומר בן אדם כתב לך וגומר.
Rabbi expounded: Behold [Rabbi Akiva] says (Zachariah 8:19), "So says the Lord [...], 'The fast of the fourth, [the fast of the fifth], the fast of the seventh, and the fast of the tenth, etc.'" The fast of the fourth is the Seventeenth of Tammuz, on which the city was breached. So why is its name called the Fourth? As it was the fourth month. The fast of the fifth is the Ninth of Av, the day upon which the Temple was burnt down. So why is its name called the Fifth? As it was the fifth month. The fast of the seventh is the third of Tishrei, the day upon which they killed Gedaliah ben Aḥikam; for Yishamel ben Netaniah killed him. That is to teach you that the day of a righteous person's death is as difficult before the Omnipresent as the destruction of the Temple. So why is its name called the Seventh? As it was the seventh month. The fast of the tenth is the Tenth of Tevet, the day when the King of Babylonia closed in on Jerusalem, as it is stated (Ezekiel 24:1-2), "And the word of the Lord came to me in the ninth year, in the tenth month, etc. 'Son of man, write, etc.'"
ואני אומר צום העשירי, זה חמשה בטבת, שבו באתה שמועה לבני גולה, שנאמר ויהי בשתי' עשרה שנה בעשירי בחמשה לחדש לגלותינו בא אלי הפליט וגו', ושמעו ועשו יום שמועה כיום שריפה. והלא זה ראוי ליכתב ראשונ', למה נכתב באחרונה, להסדיר חדשים כסדרן. ורואה אני את דברי מדברי רבי עקיבא, שרבי עקיבא אומר על ראשון אחרון ועל אחרון ראשון, ואני אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. סליק פירקא
But I say the fast of the tenth is the Fifth of Tevet, on which the news came to the people of the Exile, as it is stated (Ezekiel 33:21), "In the twelfth year of our exile, on the fifth day of the tenth month, a fugitive came to me, etc." So they heard and they made the day of the news like the day of the burning down. And [according to Rabbi Akiva,] is not [the fast of the tenth] fitting to be written first; why was it written last? To order the months according to their order. But I see my words to be more [correct] than the words of Rabbi Akiva. For Rabbi Akiva says that the first is last and that the last is first, whereas I say that the first is first and that the last is last. The chapter is finished.