**מלא מציאה וכו'**מאין ליש הכל ענין אחד:

במתכונתותכונת האברים וסדורם:

והמוצקהמורכבים הקשים שבדומם:

ויזהירהו ממנולהיות נזהר ממה שהזהירו:

**הלה' תגמלו זאת וגו'**הלוא הוא אביך קנך וגו':

מתבוססת נרפסת ברגלים מל' והוא יבוס צרינו (תהילים ס׳:י״ד):

והשלמת צורתו ומהותור"ל הנפש המדברת שבו נבדל משאר בעלי חיים:

ביכלתו יתברך אשר גדולים מעשי ה' בהוייתו בבטן אמו ויציאתו בלי נזק וכנזכר בשער הבחינה:

והכנת טרפוהכין לו מזונותיו והוא החלב שבשדי אמו המתהוה מן הדם הנעצר בימי העבור:

קודם לזההמזון אשר הולד ניזון במעי אמו:

ואחריוחלב האשה:

והתיכוןלפי המדה והשעור הצריכה לכל אחד מאבריו כמו ותוכן לבנים תתנו (שמות ה׳:י״ח):

כי אתה קנית כליותיתסיכני בבטן אמי, ור"ל שאתה לבדך קניתני וסוככתני בבטן אמי במקום שאין אור ואין שום דבר יכול להגיע שם:

כי אתה נוחי מבטןמוציאי ומושכי כמו יגיח ירדן אל פיהו (איוב מ׳:כ״ג) ובתחלה הביא ראיה על פליאות היצירה בבטן האדם ואח"כ על פליאות יציאתו לכך הקדים פסוק כי אתה קנית אע"פ שהוא מאוחר מן פסוק כי אתה גוחי:

מלפנו מבהמות וגו' מלמד אותנו השכל יותר ממין בעלי חיים:

אדם כמוהוכלו' שאין לו יתרון עליו רק בטובה זו בלבד:

רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינוכלו' כל הבריאה בשבילנו שאין קץ לטובותיו עלינו:

**ההיתה ראויה וכו'**כלו' האם היה חושב שכל יכולת וכח עבודתו לו מספיק בהשלמת ההודאה והשבח לאותו האדם:

והמפיקהמשלים אותנו:

**והמעט ממה וכו'**כלו' ולכל הפחות ממה שאנו חייבים:

**בהתאחרו מהבין וכו'**מה שהוא מתאחר מהבנת התורה:

והתערבותםכלו' ענין שכתב כאן קאי אענין שלמעלה וכל' שאמרו חז"ל עירוב פרשיות כתיב כאן:

ותקל בזולתור"ל די לך בהבנת הפשוט ונראה בעיניך שאין אתה חייב להבין יותר:

נחשא ופרזלאדי לא חזין ולא שמעין שבחת וגו':

וינוחו אבריוהאברים שדרכם להתנועע כמו הידים והרגלים אלו נפסקה תנועתם:

או ינועו הנחיםאלו התנועעו הכליות והכרס אשר דרכם להיות נחים:

מגיעים אליו החושיםכלו' אלו הוסר מעליו כח הה' חושים:

בעולם שלא עברכלו' איך ישא פניו להשתמש בעניני העולם להנאה עצמו נגד רצון הבורא הלא מאחר שעניני העולם שומרים תפקידם ואינם משנים טבעם שהטביע להם הבורא ואיך ישנה הוא פקודת הבורא שעליו ע"י עניני העולם:

בובעולם כלומר לא נמצא דבר בעולם שיעבור על טבעו:

ובעוזרים שחייבםבאבריו וכחו אשר נתן לו אלהים לעבוד אותו ולסבול כל עניניו:

ושיעבור על רצונךשהאברים אשר לך יעברו רצונך:

וזולתהפ' כי תבא כמו יככה ה' בטחורים, והיית משגע, שהטבע אשר לו יעזוב משמרתו ויגיעו לו חלאים רבים:

ולא הניחו לנפשוכלו' לנפש האדם שהיא חלושה בתחלת בריאתה ותולדתה בבקשת המזון יותר מכל בעלי חיים וכמאמר חז"ל מעולם לא ראינו שועל קיץ וארי סבל והם מתפרנסים שלא בצער:

העודפות בנפשויתר על שאר בעלי חיים או גם יתר על שאר בני אדם:

באסוריומל' ואסרה אסר על נפשה:

והרשהו מהעברת מחשבותיוניתן לו רשות ובחירה להטות מחשבתו אל יצר הטוב או אל יצה"ר:

ומה שיקציפנו עליומוסב על ויחשב במסורת התורה שידע הענין המקציף את הבורא:

פנות גופו צדדי גופו:

מסךמסוה וכסוי:

יבואוהויבואו אליו:

אבל ויראו ממךר"ל אעפ"י שאין לזה לכאורה חבור עם וראו כל עמי הארץ:

ולא תכונהשעור ומדה:

העצם והמקרהמפורש בשער היחוד:

ואין אחדגם זה שם:

וצפון סודותםמסתרי לבבם:

איך נרצה לו מנפשותינואיך נוכל לרצות אותו יתברך מהנפש אשר לנו:

במה שלא נרצה מהם לחברינור"ל אם האוהב שלנו מרגיש בנו שאין לבנו שלם עמו:

עם סכלותם במצפון לבותינוכלו' שאע"פ שהם מרגישים קצת עכ"ז אינם יודעים מצפונינו לגמרי ועניני הרמאות והתקוע בלבנו נגדם כ"ש הבורא היודע כל פרטי הלבבות ויותר נראה לגרוס עם התרמית באל"ף והוא נכון:

ביחודרווכמה שזכר בכאן בתחלת האופן השמיני בפן הא':

ובעשותוהוא פן הב':

חשבון האדם עם נפשוכלו' יחשוב השתדלות עבודתו לאלהים בחלקיהם שיהיה לכל הפחות כפי ההשתדלות שלו במעשה מלך בשר ודם אם יצוה עליו איזה ענין:

שיהיו בתנועות גופוכלו' אם מצוה עליו לעבדו בתנועות גופו:

ולא יניחכלו' ודאי שלא יעזוב מצות המלך אך ישתדל בכל יכלתו:

ואם יהיה ר"ל הצווי:

בחרוזגריי"ם בל"א:

במפורדהוא בזולת חרוז רק במליצה ולשון נופל על לשון:

ודרך העברהקרוב לגוזמא לדבר אליו בענין אינו אמת אך הוא להפלגת השבח, כמו משגבי מנוסי:

ומשללהמשילו לשמש וירח וכוכב בשמים:

שלא יזמנהו ויראהוכלו' לא יניח שום שבח שלא יזמנהו ויראהו למלכו:

להראותוהשבח והתהלה:

מחפצו שיגיענו טוב מצפונו לוכלו' בשביל שחפץ שיגיע טוב מחשבתו ושלמות כונתו אל המלך:

שום הכנסהכלו' לא יכנס בזה שייכות כונת הלב:

יגוני בעבורךהיגון שיש לי כדי ליחד עבודת הלב אליך,

בטל ממני כל היגונות זולתו, כי פניתי לבי מכל הטרדות והמחשבות:

ודאגתי ממךליחד לבי אליך וכו':

מעשי העולם הזה והעה"במטרדות העוה"ז ואפילו ממחשבות עוה"ב יפנה לבו:

ויפנה לבומל' ואנכי פניתי הבית (בראשית כ״ד:ל״א):

כי המלות תהיינה בלשוןכלו' חתוך הלשון את המלות:

כקליפה הוא אשר סביב גרעין הפרי:

והעיון במלותר"ל הבנת פירוש המלות:

והתפלהר"ל סדור הבקשות והשבחים:

והעיוןר"ל שידע אל מי מכוין בתפלתו ומה מבקש בה:

כל אודותיוכל הצטרכותו:

לבו ומצפונושהוא אדון הגוף ועיקר החי כמו האיש בערך בני ביתו:

כגוי אשר צדקה עשהומשפע אלהיו לא עזב ישאלוני משפט צדק קרבת אלהים יחפצון, כלו' שהם שואלים בפה ולבם בל עמם לקיים הענין במעשה וכמ"ש רש"י ורד"ק ז"ל:

ימוד אדםישער בנפשו:

אל יתפללהרי שמוטב שלא יתפלל כלל משיתפלל בלא כוונה:

הכוןל' הכנה:

אל תעש תפלתך קבעכלו' שתקבע לך זמן להתפלל תמיד כאילו היא עבודה ידועה בעתים מזומנים ומורגלת לו תמיד שא"כ יתפלל בלא כוונה שדומה לו כפורק עול מעליו בשגמר תפלתו:

אלא רחמים ותחנוניםכלו' אינה באה רק בבקשת הרחמים ותחנונים כאלו נזדמן לך צורך לבקש רחמים ואם אין אתה יכול לכוין בתחנונים מוטב שלא תתפלל:

לפני המקוםכלו' דע לפני מי אתה עומד הלא אלהים יחקור כוונתך והוא היודע תעלומות לב:

בהתעטף עלי נפשי מל' תפלה לעני כי יעטוף. כלו' מתוך צרה ולב נשבר:

**נשא לבבנו אל כפים וגו'**ודרשו חז"ל נשא לבבנו באמת אל הקב"ה כאדם הרוחץ בנקיון כפו ומשליך מידו כל טינוף, כי מודה ועוזב וכו':

כלות הנפש כלומר שיחשוב בכליון וחסרון נפשו לתשועת ה', וכלות מל' כלתה לתשועתך נפשי:

עם רוממותה לבוראה בצירוף השבת והתהלות שאנו מנשאים ומרוממים את בוראנו ומודים על רוב טובותיו עלינו בכדי שנכנע אליו מאד בהצטייר גדולתו ומה שאנו חייבים לו מן העבודה:

והשלכת כל יהביה עליומשאה וצרכה, מענין השלך על ה' יהבך (תהילים נ״ה:כ״ג). *לפיכך אנו מסדרים בתפלתנו צרכינו וצרותינו לפניו נגיד אע"פ שאין דבר נעלם מנגד עיניו והוא יודע צרכינו יותר ממנו ומטריף לכל חי מזונותיו עפ"י פעלו וכפי מה שגזרה חכמתו עכ"ז אנו שופכים שיחנו לפניו בכדי שנרגיש בגודל חסרוננו אליו ובטחונו בו, וכמו שכתב המחבר בסוף השמונה עשר:

ולפי שהיה קשה על הנפש לזכור כל זה כצ"ל (כל זה, כלומר עיקר הכוונה שבתפלה שאינה רק כלות הנפש והכנעתה):

ובלי חבור וסדורכלו' אינו שייך בזה חבור וסדור מאחר שהוא מסור ללב:

כתבו רבותינו ז"לוכו' כלומר לא מצאו לכתוב חבור בסדר התפלה רק הזכירו הענינים שרוב בני אדם חסרים מהם ויתכן ההנעה בעבורם כמו הענינים שבי"ח ברכות שאנו מתפללים בכל יום ערב ובוקר ומנחה:

ולא תבוש בהתנפלהלא יתבייש האדם בתפלה זו בזכרו חסרונותיו וחטאיו ברבים שגם זה בכלל חסרונותיו מאחר שתפלה זו נתקנה לכל אדם וכדרך שאמרו חז"ל על ושחט את החטאת במקום אשר ישחט את העולה כדי שלא יתבייש החוטא:

ויראה ממנהיהא נראה ממנה:

ולפי שהיתהר"ל שמא תאמר א"כ לא היה לרבותינו לסדר רק הענינים מבלי הצטרכו להוציא בשפתיו ודי שיתבונן בה במחשבתו עד שיכנע בעבורם וכלות נפשו אליו הלא ה' יודע מחשבות אדם ובוחן כליות ולב:

**ואין לה קימה וכו'**ר"ל אין לה קיום בעבור מהירות ההרהורים העוברים על הנפש:

מעצמהלחשוב בלבו מבלי שיוציא בשפתיו:

הולכת אחר המאמרר"ל הדבור וענין המאמר מעורר הכוונה:

והמלותר"ל המלות צריכין אל ענין המבוקש בתפלה:

בתפלה קצרהוהיינו מפני שעיקרה הכוונה בלב:

הקשה במה שאתהצ"ל הקשר כלו' תקשור חושיך בתפלתך בקשר שאתה קושר בעמדך לפני המלך:

עם סכלותו במצפונךאעפ"י שאין המלך יודע מצפון לבבך:

אמונת הבוראהבורא האמין אותך עליה ופקדה בידך:

הקובעים אותו הגוזלים אותו:

דור תהפוכותמלאים הפכים לבם וכונותיהם הפך היוצא מפיהם:

לא אמון בםעזבו האמונה אשר הפקדתי בידם:

ויגיע בהיגיע בכונתו אל תכלית גבול המצוה כלו' לעשות אותה כתקונה כפי האפשר:

ובסופו יראה מהאלועם גמר המעשה יכוין ליראה את האל ולחפוץ בקיום רצונו:

וישא נפשו ימסור כוונות נפשו כמו אליך ה' נפשי אשא (תהילים כ״ה:א׳):

על ההקשהעל ההקש והדמיון:

הריצותזריזות, כמו ויד חרוצים תעשיר (משלי י׳:ד׳):

ומה שעובר על לבומחשבות לבו:

בשוה תדירכי גם אם יסתר איש במסתרים ה' יראנו בנגלהו ובתעלומות לבו:

כרצונם ממנו כפי רצונם מאתנו:

עלת סיבת:

מעניני התורותמשתדלים לידע ולהבין התורה אשר שומר אותה המלך:

**כי עם הארץ וכו'**ומתיראים פן יחטאו מתורתו ויתחייבו ראשם למלך:

**לא יטרידנו וכו'**אין דבר אחד טורדו מלזכור דבר אחר:

שב אל רעיוןישים הענין אל מחשבתו תמיד:

ויחשוב המאמיןיחשוב בחשבון הזה בתדירות עם נפשו:

נמצא עמו במצפונוישים בלבו יראתו:

ולא יניחהו לעצמובכדי שלא יאונה לו כל און אינו עוזב עניני הנהגת זה האדם על עצמו וליכלתו ועוצם ידו אך הש"י ישים עין השגחתו על הדרכתו והנהגתו:

**ויראה מאין עין וכו'**כל זה ענין אלהי עמוק וקרוב למדרגת רוח הקודש:

מבלעדי הקשהמבלי שיצטרך להקיש ולדמות עפ"י ראיות ומופתים כאשר יעשו החוקרים אבל ידע הכל בכח שכלו, וכדרך שאמרו חז"ל חכם עדיף מנביא:

איננו קץ במאומה מענינוכל מה שיקראוהו בעניני עולמו לא תקוץ נפשו בהם לחוזק בטחונו באלהים דכל מה דעביד רחמנא לטב עביד:

ולא בוחר ענין יותר מעניןשישמש בדבר הנראה טוב אשר יקרה אותו:

ממה שבחר הבוראכלומר כל ענין המגיע אליו יודע שהוא בגזרת הבורא ית' היודע טובתו יותר ממנו:

מה שאהב לומה שהבורא אוהב כלו' מדבק עצמו במדותיו, וכמ"ש חז"ל מה הוא רחום אף אתה היה רחום וכו':

לשקוד על דלתותי יום יוםרמז לחשבון האדם עם נפשו תדיר:

בפנים מאופני הוצאותיוכלומר עניני הוצאה הנצרכים לעבודת המלך:

בסוף כל חדש וחדששאם יראה שכבר הוציא מן הממון יותר מן הראוי יכול לתקנו בשאר החדשים:

ומה שיש עליו מה שהוא חייב למלך:

אין פחות משתחשובכלו' לכל הפחות תחשוב במה שנשאר מימיך:

ואל תדלק אחר ההעלמה בהעלמהכלו' שתחשוב שתוכל להעלים חשבונך מן הבורא מאחר שאתה רואה שאין הקב"ה מעניש אותך תיכף על עין ראשון שח"ו ענינך נעלם מנגד עיניו ותרצה להתמיד מעשיך:

הנחה כאלו הקב"ה ותרן הוא וכבר ויתר לך על עונך ויותר עוד:

כי הימים מגלות נגללים כמו מגלת ספר וראוי שנכתוב מעשינו ומחשבותינו בכל יום הנגלל ועובר כמו שאנו כותבים על המגלה:

אין הביןלא יבינו לבקש חשבון על ימים העוברים ולכל הפחות על העתיד:

ותכלית תתבולותיו וכו' כלו' משתדל בו בתכלית התחבולות שיש לו לא יבצר מהם וכן בסוף היכולת שיכול ע"ז:

בזותו בעניני אחריתוואיך עניני אחריתו שהוא עוה"ב נבזה ונקלה בעיניו בערך ההשתדלות בעוה"ז:

הרמה שבמחשבותהיותר נשגבה ורחוקה ממנו מכל שאר המחשבות:

המישרהו אליו הנותן לו עצה ישרה איך ישיג הקנינים שבעה"ז:

לעתות אצור המסחרים עת קבוץ הסחורות:

וזלותםכצ"ל והוא מלשון זול ר"ל שחוקר על יוקר הסחורות ומתי הם בזול ועלותם וירידתם ענין א' וכפל הענין לחזק הדבר או ר"ל אם הוא עת צורך הסחורות בכלל ושנת משא ומתן:

ועלותם וירידתםחשיבותם ופחיתותם:

ואין תכלית לוכי אין אדם מת וחצי תאותו בידו:

יגיעתו לריקשלא ירויח מאומה:

ממנו מן הממון שקבץ ביגיעה גדולה:

הפגעים ההפסדים:

אם בחייו שירד מנכסיו ויגיע העושר לאשר הוכן לו:

מדוה הכאב:

התעיף עיניך בו ואיננו כרגע שתכפול עיניך להעצימם ולהסגירם והעושר איננו:

ואישר אותנו הורה לנו האושר:

והספקההסתפקות:

החסידהוא אגור בן יקה שהיה בימי שלמה (לפי פשט הכתוב כמ"ש באבן עזרא) אשר לו מיוחס קאפיטול ל' שבמשלי המתחיל דברי אגור בן יקה:

ראש עניות:

וכמוהו מצאנו יעקב אבינוומה שהביא הפסוק שבמשלי קודם לזה הוא מפני שבמשלי הענין מפורש יותר:

להעמיד גופך על ענינו כלו' לתת נפשך עליו לעשות בו נחת רוח לגופך:

אשר לא תתמיד לך חברתוחברת נפשך עם גופך:

כי אם זמן מועט שיעור חיי האדם בערך עולם הארוך:

לא יפרד ממנו צערהגוף לא יפרד ממנו צער לעולם:

מפגע פגעים רעים:

אם ישבע מאכילה גסה וממותרות רוב מעדנים יחלה:

ואם ירעב יעזוב מנהגו באכילתו יחלש מחמת תאותיו ושנוי הרגילות והנאות מעורבות בצער ולא ימצא דרך המציל אותו מיגונו בענין ממוצע:

ואיה יתרון נפשך מאחר שלהנאות גופך חרדת את כל החרדה הזאת אע"פ שאינך מגיע אליו רק מעט מזעיר ולתקון נפשך אשר בידך להשיג לא פנית כלל הרי הגוף חשוב אצלך מנפשך כמה וכמה:

ומעלת עולמהעולם הנפש שהיא ממעון הרוחניות, על עולם הגוף שהוא עפר מאדמה:

ועלותהעלות הנפש כמו שנא' והרוח תשוב אל האלהים, מירידת הגוף ושובו לעפר כמה שנאמר כי עפר אתה ואל עפר תשוב:

**ועמידתה וכו'**קיומה לעד, מחליפת הגוף שהוא נפסד ונחלף ונפרד לד' יסודות:

וקיומה מהפסדוהוא הענין שזכר אך כפל הענין במלות שונות לחזק המליצה:

ודקות עצמההנפש הוא עצם רוחני:

והבנתההנפש מוכן לכל ההשכלות והגוף הוא נוטה לעניני בהמה:

וקבולה המדות הטובותהנפש נוטה בטבעה לכל המדות הטובות, והגוף נוטה בטבעו לכל מדות מגונות:

מהזיקו והועילואין בידך להזיק לו או להועיל לו וכמאמר חז"ל ע"כ אתה חי וע"כ אתה מת, עיין בגוף הספר עוד פירוש על זה:

צוית נצטוית, כמו כי כן צויתי (ויקרא י'):

מחרוץשם זהב:

לא ישלול אותםלא יגזול אותם:

מה שימצא הכסילשמא תאמר מה יעשה הכסיל הבלתי יודע לקנות החכמות ויהיה תיקון נפשי כתקונו:

נתבע נענש:

על טענה שהיא עליך ולא לך כלו' אותה הטענה שאתה חושב לך לעזר שתאמר הלא הכסיל פטור מקניני הלמודים ואעשה כן גם אני, שזה אדרבה טענה עליך שמפני שאתה חכם יותר הדין נותן שיהיה עונשך יותר חזק והקב"ה מדקדק עמך יותר:

**על מעשהו וכו'**ר"ל כל א' יבקש חשבון מעשיו לפי ערך חכמתו והכרתו ויכלתו בעבודת הבורא שהוא צריך לשלם חובות הבורא לפי רוב הטובות שהגיעו אליו:

מה שעלה בו עד תכליתמה שזרע חשב התבואה היוצאת מן השדה ונגד זה תבעו על התבואה שהיתה ראויה שתצא אילו זרע כולה, אמור מעתה שכל עוד שהשדה יותר חשובה ומבורכת הוא נתבע ביותר הפסד הזרע, וכן האדם כל עוד שהכרתו ויכלתו יותר הוא נתבע ביותר הפסדו מעבודת הבורא:

מדוהוכאבו:

ועשה בזה מה שיצא אל גבול המעשהכלו' אם קיימת קצת המצות כפי שכלך הקב"ה חושב עמך על כלל המצות שתעשה כמו כן לפי שכלך, וכמשל העבד הזורע קצת:

עת המשך הטובותבעוד שטובות הבורא עליך, שאתה מחוייב ג"כ לעבדו בשביל הטובות נוסף על זולתך:

ולהשוות מעשיך לחכמתךשיהו מעשיך דומים ליכולת החכמה שבך:

והותר כל טרחךתראה להותיר לך זמן ופנאי בתשלום החוב לפי חכמתך:

חובות תורתךמה שאתה חייב להתורה:

אשר יתכן לעמוד זולתהר"ל הבלתי צריך לקיום הגוף ולחיי נפשו:

יפקדנויחסרו כמו ולא נפקד ממנו איש (במד' לא):

בלו ואולילו היינו לשעבר לומר אילו היה לי כך וכך מן הממון, ואולי ר"ל להבא אולי יהיה לי כך וכך ממון:

ככל חוטא שיטעוןכלו' אם יחטא אדם איזה חטא ודאי שלא יצילנו שום טענה ואמתלא מן העונש כמו בגנב שהביא למשל שאעפ"י שהשעה לחצו על זה עכ"ז חייב בכפל ואם אין לו ונמכר בגנבתו:

שדחקו נראההדוחק שלו נראה ומבואר:

כ"ש שאר החטאיםשלאו של גניבה ניתן להשבון משא"כ בשאר חטאים:

שים לך האריכות הזאת לשללזה מוסב על מה שזכר למעלה שלא יתלה עצמו בלו ואולי זה האריכות שהוא מצפה להגיע למעלה כך וכך יקח לו לתקון נפשו והיתה לו נפשו לשלל ולמציאה גדולה:

בעוד שתוכללפרוע חובותיו דבר יום ביומו לא תאחר לשלמו:

ותהיה מנושיומבעלי החובות להבורא:

ותצר עליך האמתלאתהיה דחוקה וצרה:

**אל כל מי ששוער ממנו וכו'**כל מי שהוא משער בנפשו שהוא אוהבו איך הוא אוהב אותו ונפשו כלה אליו:

כמים הפנים לפניםכמו שהמים כשמראה בו האדם פנים שוחקות כן לב האדם אם הוא שלם לחבירו אז גם לב חבירו שלם אליו:

ולא יניח מיכלתו לנפשו מאומהלא יותיר לעצמו מאומה מכל היכולת שיש לו:

בגמולולגמול אותו טובות:

עם הקרבתובצירוף התקרבותו אותנו:

**כאשר לא תבטח נפשנו עליו וכו'**כמה טבענו עבה:

ותנועלשון תנועה:

והנהגתו הטובה לנו נבוש כצ"ל:

וגול מעל לבךהסר מעליך כמו ויגל את האבן (בראשית כ״ט:י׳):

נסך עליךכסה אותך:

וטרח והשתדל תאור באוראתה כאשר תתאמץ ותטרח בזה ביגיעה אז תאור באור החכמה:

כי כבר אמר החכם במתעלמיםמוסב על מה שאמר והפריח נפשך עד שתבין הצלתך כי מפני רגילתך בעניניך כמדומה אתה שזך לקחך:

אנשי רע לא יבינו משפטהאנשים המורגלים באון ועמל נעשה להם כטבע עד שלא יבינו האמת וכדמיון שזכר המחבר מהעכביש האורג על מאור הבית בהתמדה שסותם האור לגמרי:

במה שהוא עובר במקום שהוא הולךר"ל איזה סחורה היא חריפא זבינא במקום ההוא:

ואיננו יודע במה שגזר לו הבוראאעפ"י שאינו יודע אם יצליח במשאו ומתנו או אם יתמיד בחיים עד הגיעו שמה:

למועדלעת השמור לכל חי:

ובמה שנפגע בובמה שנפייס את בוראנו כמו ואל תפגע בי (ירמיהו ז׳:ט״ז):

היום בא בוער כתנורוהיו כל זדים וכל עושה רשעה קש ולהט אותם היום הבא:

והנסיעה מתמדתאנו רואים מדי יום ביומו אנשים נוסעים אל המקום ההוא:

והמרגוע רחוקהמנוחה של עולם הבא רחוק ממנו לא במהרה מגיעים אליה ובס"א והמרגוע קצר, ר"ל המנוחה שיש לה פנאי בעוה"ז קצר כי טרדת הזמן רבה עלינו:

לבית מועדנומל' הכתוב ובית מועד לכל חי (איוב ל׳:כ״ג):

ההלשון קריאה בצער כמו הלילו הה ליום:

כמה היא כוללתכוללת תחתיה כל בני אדם:

שיהיה בטוח מהיותו בור"ל אין שום זמן בימי חייו שיהיה בטוח בו מן המות:

איננו מתעכב מבוא וכו' ר"ל אין שום חודש או יום או שעה שיתעכב המות ולא יבא:

ואיננו בא בימי הזקנהכלומר אינו בטוח בו שיבא דוקא בימי הזקנה:

מבלעדי הישישותימי הישישות הם קודם הזקנה:

קהל מחבריואנשים דומים בשני חייהם אליו או אפי' בשנים פחותים ממנו הלכו לעולמם:

תקותם חזקהלא שמו המות לנגד עיניהם כמו הוא אך היה תקותם לבנות ולנטוע בעניני העולם:

ולא ראה לנפשו יתרון שיחייב לו כלו' אינו רואה בעצמו שום יתרון על האנשים האלה אשר מתו אשר אותו היתרון יחייב שיתאחר הוא ויתקיים בעוה"ז יותר מהם:

ויוחיל ויקוה:

יום החשבוןיום המיתה:

מי שקדם המות לפניו תקן את עצמוכלו' מי שמקדם לפניו ענין המות ושם אותו לנגד עיניו תמיד מתקן עצמו:

כאשר הוא סוף כל האדםהתכלית של האדם הוא המיתה ועולם הבא:

אדם להבל דמה בעוד שהוא אדם הוא הבל כי עיקרו ותכליתו יום המיתה בהפרד הנפש מעליו והיא לא נטמאה בטומאות עולם הזה להיות צרורה בצרור החיים:

במעלות הבדידותשישב בדד מבלי יתחבר עם מרעים:

וברוע חברת כסיליהםשיתבונן ברעות המגיעות בהתחברות עם הכסילים:

מבלי דוחקכל זמן שאין לו הכרח על שיתחבר עמהם:

**ומרעת חברתם וכו'**פורט הרעות המגיעות מן חבורות כאלה:

מותרי הדבריםאחד מן הרעות הוא שמרגיל עצמו בדברים בטלים:

ואמר ונאמרכך אמר פלוני ולפעמים נוגע הדבר לאחד מהם ועובר על לא תלך רכיל וכן ונאמר כך אמרו על פלוני ואם הוא איזה גנאי לפלוני הוא עובר על לשון הרע:

ובלבול ארוךספורים ארוכים אין צורך להם לא לתקון הגוף ולא לתקון הנפש:

ברוב דברים לא יחדל פשער"ל רכילות ולשון הרע:

אצור מותר דבריךהטמן מותר הדברים מל' אוצר:

תשב באחיך תדברמתוך שהוא רגיל בדברים בטלים לא יכול להתאפק שידבר אף באחיו:

**והכזב וכו'**אף זה מן הרעות המגיעות:

הקשבתי ואשמע לא כן ידברוהנביא אומר כשאני הולך בקרבם אני מקשיב ומאזין שאין אחד מהם שידבר האמת והנכון:

אמרו הן או לאודי שתאמרו הן או לאו:

ובזות קצת היושביםשיגיע להתלוצץ ולבזות קצת היושבים:

והעדר יראת וכו' כלו' ועוד המגיע מהתחברותם מן הרע הוא מה שבעת שמדבר עמם אינו פנוי לשקוד על יראת אלהים:

עם מעוט ההצלהכלו' שאין ההתחברות מועיל כלל לתיקון גופו בעניני משאו ומתנו:

ומהםמן הרעות המגיעות:

**חיוב הצווי וכו'**שאם יתחבר עמהם ויראה מעשיהם המגונים הוא מחויב להוכיח אותם מה שא"א לו לצאת בזה ידי חובתו כמו שמבאר והולך:

והשלישי בלבחייב שישנא אותם ואיך ישנא אותם מאחר שיושב ומדבר עמהם:

ואם יוכל למחותכלו' אינו יוצא בשנאתו אותם בלבד:

העבודהלשון שבועה:

בחברתם וריעותם בהתחברו לכסילים:

ורועה כסיליםמל' אחוה וריעות:

ירועירוצץ וישבר:

כי עמוד בר הלבבהעמוד שעליו נשען זכות וברות הלב: וייפה יעשה יפה בעיניך:

**ואח"כ השמד פן יטעה אותך וכו'**אל יטעה אותך מחשבות לבך שאף אם תתחבר לחכמים והיודעים את אלהים תבטל מעליך מעלת הבדידות:

אך היא הבדידות הגמורהאדרבה זו היא עיקר המעלה הזאת שמהם תלמד שלא להתחבר לרשעים ויתרבו עליך שאר המעלות:

לא יאהב לץ הוכח לואל חכמים לא ילך פן יוכיחנו:

**אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וגו'**כשישמעו יראי ה' הדברים היוצאים מהכופרים בהשגחת האל באדם נדברו איש אל רעהו ומרבים דברים ונושאים ונותנים בהם עד שימצאו בשכלם כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול והקב"ה מקשיב ושומע לכתוב דבריהם להיות דבריהם מקוימים כן פי' ירש"י והרד"ק ז"ל:

בעת גבהותה והתגדלהבזמן שהשעה משחקת לו וה' השלים משאלות לבו:

ורוחק משאליהכלו' כמה הם רחוקים משאלות לבו ממנו בטבע שיגיע להם ואעפ"כ לא מנע אותם הקב"ה מהם:

והמוצאיםמיני מתכות ואבנים טובות הנמצאות באדמה:

והעמידוהעמיד אותו להבין:

מסודות עליון העולם הזה ותחתונוכלו' שהבינו מסודות שהם עליונים בעולם הזה ומה שהוא מתחת בעולם הזה:

בשבתו ובהודותו לבוראונתן לו לב לדעת חסד אל עליו כל היום לשבח אותו ולקרוא אליו ביום צרתו:

בעת המצוקותבעת שיגיע לו צר ומצוק:

ובחרו בובחר בו מכל העמים:

ושלחו אל ברואיובחר אותנו להקים נביא מקרבנו לישר הברואים לעבודתו:

ויאות לך כמוהומחוייב לך כמו אלו הטובות:

חסר ממנו עליואיך שום גמול שקדם לו העבד אך מחסדו כי גבר עליו בלבד:

מבזות נפשושיהיה בזוי בנפשו:

ואל יבקש ממנו משאליו דרך רגילותכדרך שהאדם מורגל לשאול מאדם זולתו שאינו יודע מה צריך לו ואיך אופני תקנתו ואינו יודע פחיתותו נגדו:

אך יעזוב עניני אליוישליך עליו יהבו והוא יתברך יודע יותר אופני תקנתו ומה צריך לו וכמו שנזכר בתפלת אחד מן הצדיקים שהביא:

לא נשאנימל' הנחש השיאני:

וקדש שמךלקדש שמך:

להעיר אותך עליהםלהודיע אותך מה צריך לי:

שארגיש בגודל חסרוני אליךאני מוציא משפתי מה שאני צריך אליך כדי שארגיש ביותר מגודל החסרון שבי:

ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממנילבקש גדולות הנפלאים ממני אם הוא לטובתי או לא:

כגמול עלי אמוהשלכתי עליך בטחוני כמו התינוק היונק שכל מחסורו ובטחונו עלי אמו שהיא יודעת מה צריך לו וכך שמתי נפשי לנגדך:

בטול ההרגשותהפסד א' מן החושים:

שהוא ראוי להםלעונשים הללו:

והנחת התשובהשהניח מלשוב בתשובה:

מאורך זמן מריושמאריך לו הזמן על עונותיו וממתין לתשובתו:

עם התמדת טובותיו עליולא די שאינו עונשו אלא שמטיב עמו בתמידות:

והמלטו מהמהם מן המית ענינםכמו לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם (יחזקאל ז׳:י״א) והוא לשון המייה:

הסתירם הבוראהסתיר ענשם:

ולדחות אותםהפגעים הרעים הראוים לבא על חטאיו:

אחד מחסידינור' חנינא בן דוסא כנזכר באגדה דברכות (דף ל"ג) וערוד בא מן הנחש והצב כפירש"י ז"ל שם:

בפנים שקנהו מהם ובאופני הוצאתו יחשוב באיזה פנים הגיע לידו אם בהיתר או לא ועל איזה דרך חייב להוציא אותם:

ופרוע חובות בני אדםכמו הצדקה והמעשר:

ואל יחשבנו מעמד עליו בלבדלא יחשוב שהממון הזה לא העמיד לו הבורא רק לו לבדו להנאת עצמו:

מפגעי הזמן עליואם יפגענו הזמן בהפסד ממונו:

ולהחזיר האמנותהפקדון שהאמין אותו הבורא עליו:

ולא יחמוד אדם בממונוכלומר לא יקנא שום אדם מחמת ממונו:

מלוה ה' חונן דל מביא ראיה שמה שיוציא האדם לצורך מצוה אינו משלו או שהקב"ה משלם לו או שמקדים לו תחלה לפקדון:

ויחרץיזרז א"ע כמו אז תחרץ (שמואל ב' ה'):

למנהגלרגילות:

ומצפון נאמן סודות אמתיות.

שרשי המלאכה וכלליהיסוד התחבולה וההמצאה של המלאכה:

ומילד מהם תולדות ממציא ענינים חדשים במלאכתו:

חכמת השיעורחכמת המדידה הנקראת הנדסה:

לא יוכל ללמד תלמידו השיעור המחשבי שיוכל לידע בעיונו ובשכלו כל חכמת השיעור אף מה שלא למד:

אקלידוסשם החכם שחיבר יסודי הנדסה:

ויחפוץ לעמוד על תולדותיושידע דרכי העיון ודרכי המופתים בחכמה זו ואיך השכל ממציא אותם:

ויתכן כלל מדעויתוקן כלל ידיעתו להבין ולהורות בחכמה זו בכל מיני הצורות אף מה שלא למד אותם וידע כל מיני הצורות כל עוד שהידיעה אינה נמנעת כי אמנם כן דרך חכמי המדידה להגיד בכל הצורות הן שטחיות הן גופניות על איזה תואר שיהיו מידיעת קצת חלקיו שאר חלקיו דהיינו באופן שאינם ידיעות נמנעות כמו שתאמר אם נדע בכדור גופני כמות אלכסונו כמו שתאמר שהוא יו"ד אמות ונרצה שנדע כמות שטחו מסביב יברר בעל חכמה זו במופת כמותו וזה מפני שלא יצוייר שני כדורים שאלכסונם שוה ושטחם משתנה וכיוצא בזה:

כמעט שתדמה לנבואהכמה שאמרו על חכם אחד קדמון כאשר המציא ידיעת אלכסון הארוך במופת הידוע היום התברך לאמר שכעין נבואה היתה לו:

אכן רוח היא באנושונשמת שדי תבינם:

ונכש שרשיהם תולש עשבים רעים מן הטובים נקרא מנכש בל' חז"ל:

ודמן אותםוזבל אותם מל' לדומן על פני האדמה (ירמיהו ח׳:ב׳):

כי לאדם שטוב לפניונתן חכמה ודעת ושמחה:

בדרך עקוב דרך שיש בו הרים ותלים מל' והיה העקוב למישור (ישעיהו מ׳:ד׳):

במחנים רבים במקומות הרבה אשר יחנו שמה ובכל מלון צריך לפרוק ולטעון:

פעמים שני פעמים בערב לפרוק ובבוקר לטעון:

מפני שרצו להתיחדכל אחד פונה לדרכו להטריח עצמו רק בחלקו בלבד:

וביותר מחוקוכל אחד רוצה לעצמו יותר מהחוק המגיע לו:

ומפני שרצו ממנומן העולם:

ומנעם הוא די הספוקהעולם מנע מהם אפי' די צרכם אין להם:

ס"א ועטר כל אחד מהםר"ל כל אחד סובב את חבירו לבלעו מל' ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד (שמואל א כ״ג:כ״ו) רשע מכתיר את הצדיק (חבקוק א׳:ד׳):

בהיות לבך שלם עמהםכי כמים הפנים לפנים וגו':

מי שהוא ראוי לזהר"ל ירא שמים שהיודע בחבירו שעבר עבירה מותר לשנאתו:

שמן וקטרת ישמח לב ומתק רעהו מעצת נפשכמו שמן וקטורת המשמח לב אעפ"י שהוא רחוק מהאדם והאדם נהנה מן ריחם הטוב כן ימתק האדם מן רעהו בעצתו הטובה והביא ראיה שאין ראוי לגלות סוד רק לאדם שעצתו אמונה והוא צריך אליו ומוכרח לגלותו לו בעבור עצתו:

והכוכבים העומדים וההולכיםהכוכבים הקיימים שהם בגלגל השמיני נראים שאין להם שום תנועה בפני עצמם מלבד שהם סובבים את הארץ במעת לעת ע"י גלגל היומי המכריח כל צבא השמים והגלגלים שתחתיו, וההולכים הם חמשה כוכבי נבוכה שהם שבתי צדיק מאדים כוכב נגה שיש להם מהלך מיוחד כנודע בתכונה מלבד השמש והירח שאף להם תנועה מיוחדת ומבוארת לכל והם העיקר שבצבא השמים לפי מה שנראה לנו:

ואל ישיאךיסיתך:

על עזיבת התימהשתעזוב לתמוה מהם,

ותהיה קדימת ידיעתך מה שאתה יודע מקודם שכן יהיה תנועתם ומהלכם מחייב שיהיה הפלא הזה קל בעיניך:

ואם ימצא על דרך הזה ענין הנערים וכו' ומעידיםצ"ל מעודם ל' מעודי עד היום הזה (בראשית מ"ח) כלו' אף שבנערים שאין להם שכל עדיין להתבונן בשום דבר ומה שראה בילדותו תדיר אינו מתפלא ממנו כל ימי נערותו מהעדר ההכרה עדיין לבחון בדברים ואף בדבר חדש בערך נערותו אינו יודע לשאול עליו:

כן ימצא רוב עמי הארץהם דומים לנער שאינו יודע לשאול בעבור רגילותם:

והרבה מחשובי בני אדםלא בלבד עמי הארץ שאין להם שכל לבחון אף גם הלומדים מטעה אותם הרגילות שמאחר שלא תמהו עליו בנערותם נעשה להם כטבע כלו' שאע"פ שנמצא כן בנערים אינו מן הדין שבגדלותם ימשך שכלם אחר רגילות נערותם:

כקדרות השמש והירחלקוי השמש והירח:

והרעמים שקורין דאננער בל"'א:

והזועותרעידת הארץ:

ס"א והזיקותהם הכוכבים הנראים כמין שבט נקרא בלשון חז"ל כוכבא דשביט:

והסערהרוחות הגדולות:

מהלוך הנהרותוהפלא על ההמון מים רבים ועצומים מאין הם באים וחכמי הטבע נחלקו בזה ואין כאן מקומו:

והגרת המיםנביעת המים מן המעינות תמיד בלי הפסק ולפעמים יצאו על הרים הגבוהים אשר נביעתם שם הוא דבר פלאי:

ואל תשיאך סכלותך מהשתכל בענינים בנערותךאל יפתה אותך מה שאתה סכל בענינים אלו להבין בתחלת הנערות שלך שלא תבחון בהם בעת שיתחזק עליך הכרתך:

ובר לבךבעת שלבך זך:

סתום עיניםעיניך היו סתומים:

כי עיניהם היו פקוחותאך נאמר על ענין ההבנה בדעת טוב ורע:

שתפקוד אותהאת נפשך לפקוח עין בחינתה על הנפלאות שאתה מורגל בהם:

ותחפש על סכלותהכלו' על ענינים שאינך מבין בהם ואתה הכל בידיעתם:

רואות מה שאינם רואים הפתאיםהפתאים אינם רואים בעיניהם מה שהחכמים משכילים בלבותם:

הלוא תדעו הלוא תשמעותשמעו לדעת מה שאתם רואים בעיך להבין בלב:

צורות הענינים הדקיםציור הבנת ענינים העמוקים:

**אינם כצורתם וכו'**אינו יכול להבין אותם באופן שמבין אותם המשכיל יותר שהוא מעמיק בהבנתו יותר:

**על מה שנצטייר וכו'**מחמת הרגילות שאתה מורגל בציור הזה מנעורך כמדומה שכבר יצאת בו ידי חובות עיונך ואינך רוצה לחשוד שכלך שלא הבין הדבר וכמאמר חז"ל שבשתא כיון דעל על, ועכ"פ לו יהיה כדבריו עכ"פ מאחר שעתה שכלך יותר שלם תחזור לעיין בדבר כי בודאי תבין יותר:

**ומה שסובלות וכו'**נתכוון לאיזה פירוש בלשונו:

ומה שהסברא נמצאת בומה שיש בו סברא נכונה:

ס"א שההקשהמה שיש בו להקיש אליו וללמוד ממנו:

מהשתכלמן ההשתכלות:

ומגמת עניניהםרצון הענינים מל' מגמת פניהם (חבקוק א'):

וכבר קדםבשער הזה בפ' התשיעי:

בתחלת למודךבימים שהיתה הבנתך חסרה עדיין:

ומה שיתברר אצלך תזכרנו ותתישב בואפי' הדבר הנראה לך שהוא כן בלי ספק תזכרנו להתישב בו עוד אולי תעמוד יותר על האמת:

שלא בדרך החקירה הראשונהשלא היית יודע עדיין להתעורר על מקום הספק וענינו:

**שהכרתך לא הוסיפה וכו'**תחשוב שהכרתך בעת ההיא היתה כל כך גדולה עד שאין צריך להוסיף עליה:

ולהיות נכרי אצל דעתךשתמאוס דעתך הראשונה הנטוע בלבך מעודך:

חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעםהעצל בחקירה הוא חכם בעיניו מרבים החוקרים ומכלכלים דבריהם במשפט ובטעם ושבעה רומז לשבע החכמות:

ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנומי שהוא עצל בעיונו ונדמה לו שהוא חכם לפי מראית עיניו יש יותר תקוה לכסיל ממנו שהכסיל יתכן שילמד ויחכם וזה אין לו תקנה:

החכם עיניו בראשוהעינים הם בראשו שיכול להביט לפניו וגם להחזיר פניו להביט מאחוריו:

בתחלת עניניומהענינים שמעודו ועד היום הזה:

לא יביט אל מה שעברכל מגמתו רק לעבור הדרך ואינו חושש להביט מאחוריו:

ואם יחזיר פניושאפילו אם ירצה להחזיר פניו לא יתבאר לו מאומה מאחר שבמחשך הלוכו:

והכסיל בחשך הולךאינו פועל כלום רק מה שהוא הולך ואינו חושש על מה שעבר:

**שיש יתרון וגו'**החכם שכלו מאיר לו והכסיל נעדר השכל כל עניניו בחשך:

בשני המעוניםבשתי הדירות שהם עוה"ז ועוה"ב:

כאשר תרצה האחת מהםכלו' אם אתה חושב לרצות אחת מהן תקצוף השניה המתקנאת בחברתה:

הנהגה ומחשבההנהגה היא רגילות הדרכת המחשבה על זה:

במים השויםלא קרים ולא רותחים:

הצריכים מאד לגופךההכרחים אל קיום הגוף:

ללחישות שניהםכי בחלוש הגוף תחלש גם הנפש מעבודתה לאל:

אשר יעמידנו על ענינוכלומר שיקיים בריאותו כפי ההכרח לא שישים החלבים על החזות ויעשה פימה עלי כסל:

ותן לנפשך וכו' יותר מיכלתהכלומר יותר מיכולת המדומה לך מן שכלך עכשיו כי להיות שהנפש רוחניית תוכל שיוסיף לך השכל הרבה מה שלא תוכל לשער שאין ליכלתה גבול ויתכן להגיע עמה אל מעלות גדולות מאד כשישתדל על זה:

**ואל תתחכם יותר וגו'**נתכוין עם וגו' על למה תשומם גם על הפסוק שאחריו אל תרשע הרבה ואל תהי סכל למה תמות בלא עתך טוב אשר תאחוז וגו':

פן תשומםמלשון שממה כי תהיה זאת סבה לחלישת שניהם כמדובר לפני זה:

וכן אל תפליגוכו' זה פירוש אל תרשע הרבה שאח"ז כדי שלא תאמר מאחר שיש לחוש שבחלוש הגוף תחלש גם הנפש א"כ מן הדין לבקש הנאת הגוף ותטה ביותר להנאת התאות הגופניות מבלי ההכרחי לה על זה אמר ואל תהי סכל שברבות התאות יחלש השכל כמשל ב' צרות שזכר:

פן תמות בלא עתךזה גרוע ייתר שאין לו תקנה עוד במות הנפש בטבעה בים התענוגים:

בטבעה בים התענוגיםהנפש טובע ברבוי התענוגים כמו שאדם טובע בים התענוגים הגופניים דומים לשטף מים רבים בערך רוחניות הנפש:

הדרך השוה הדרך הממוצע:

והחזיק באחריתךעיקר ענינך יהיה לחזק הנפש שהוא אחריתך:

ואל תנח עולמך בריאות גופך:

ומה שאמר ואל תתחכם יותר ולא אמר ואל תהי סכל יותרר"ל כי משמע לפי פשוטו שאין ראוי להיות חכם ביותר ורק שיהי' לו סכלות ג"כ ויהיה בדרך ממוצע לא חכם ביותר ולא סכל ביותר וא"כ היה ראוי שיאמר ואל תהיה סכל יותר שמשמע ג"כ דרך ממוצע:

**מפני שיש לחכמה אצלנו גבול ידוע וכו'**ר"ל יש מן החכמות שהוא מותר ומחויב ויש שהוא אסור כמו שמפרש ועל חלק האסור הוא שאמר אל תתחכם יותר, לא על הסכלות:

יקר מחכמה מכבוד סכלות מעטיקר לשון כובד ור"ל שמעט סכלות הוא שוקל ומכריע כל החכמה והכבוד שבאדם ומפסידם:

מה בין שתי המצותבין מצות המלך ומצות הבורא יתברך:

והתאחרו מהפיל העונש בולפעמים מתאחר מלהביא בו העונש מחמת איזה סיבה שיקראהו:

ורחקו מהשקיף עליוהמלך אינו בוחן לבו ומעשהו במסתרים:

וטרדתו בנפשוהמלך טרוד בנפשו עד שישכח ממנו:

**וכבר אמר החכם כו'**עכ"ז צוה התכם שנירא את המלך:

ולא יירא ואיך לא יירא:

והתמיד סתרו עלימסתיר עונשו ממני ומאריך אף:

שיעכרנימל' יעכרך ה' היום הזה (יהושע ז׳:כ״ה):

או יענניל' ענוי ועונש:

כל מזמותיובתוך כל מחשבותיו וענינו לא יעלה על לבו אימת השופט כל הארץ לא יירא ולא יחת:

סבל רוצח ולא סבל מתקצףר"ל שיתן שמחה בלבו על הרעה המגיע אליו מן ה' לא שיסבול מחמת הכרח שאין לו ברירה וכמאמר חז"ל תנחומא דבבלאי גדופא הוא דאמרי מה הוי לך למעבד דמשמע אלו הוי ליה מידי למעבד הוי עביד לדחות מעליו גזירת ה':

על התקצפם שאעפ"י שקבלו כל הבא עליהם ולא חטאו בשפתיהם אבל בלבם היו תמיד ממרים עם ה' ולא רצו בגזירותיו רק כמי שהוא מוכרח לקבל על כרחו:

היו מראים מרדם שהוציאו בשפתיהם רוע לבבם ומחשבתם שאינם חפצים בה' ובגזירתו:

והדומה לזהממה שנאמר וילונו העם על משה (שמות ט"ז):

ולא מחילה בו אין הקב"ה מוחל עונותיו מחמת היסורים שהגיעו עליו מאחר שאין מקבל אותם ברצון רק בהכרח:

וחלוק ענין הסבל תראה שתחלוק ענין הסבל וכו':

הסבל על עבודת אלהיםלסבול חרפת האדם בעבור קיומו מצות אלהיו בקום ועשה:

והסבל על המרותולסבול בעבור שאינו רוצה לעבור אחת ממצות ה' אשר הם בלא תעשה:

והסבל על פגעי העולם מה שמגיע עליו מצרות אשר אינם בעבור עבודת ה' או המרותו:

הסבל על מה שחסרשפגע בו איזה הפסד בממונו או בבניו וקרוביו:

העדר דבר אהובשאינו יכול להשיג חפצו ותאותו:

שיהיה התחלה וכו' על דרך הנסיון כלו' שהאדם השלם הקב"ה מביא אותו לידי נסיון כדי שיצא הטוב שבו בכח אל גבול המעשה ואז על ידי המעשה ימצא לו בהירות הנפש וזכותה יותר הרבה משאלו לא יצא צדקו לפעולת המעשה אשר הנפש מתעצמת בו ובזה יגדל שכרו, וכן ענין כל נסיון שבתורה:

בהעלות על לבך צער וכו' כשיעלה על לבך צער הרעה ותחשוב בענין הנזכר יהיה לך נחמה ותרופה על צערך ומרירותך:

ויורה על רצונך זה שתזכור תמיד בענין הזה הנזכר:

מפיק רצונומשלים רצונו:

אם התנדבת בנפשך וכו' אלו תחשוב שכל יש לך מן הבריאות והקנינים וכל אשר אתה רואה אצלך הכל נדבת לה' ומסרת עצמך וכל אשר לך לאלהים היתכן שירע לבך בכל מעשה ה' אשר הוא עושה בעניניך וכמשל מקבל המתנה שמשנה עניני המתנה שדעתו ודאי לטובת הענינים הוא לעשות כן מאחר שהכל שלו ומכ"ש הבורא יתעלה שאין דבר נסתר מנגד עיניו ודאי שכל מעשהו בעניניך לטובתך המה:

בנראה ממנולפי המדומה לך:

כמו שאתה סבורכלו' אפילו לפי מה שאתה סבור שאתה נתת לו הכל משלך אף שבאמת אינו כן כי הכל מידו ומאתו היה לך הכל בתחלה ומשלו נתת לו וכמש"ה כי ממך הכל ומידך נתנו לך (ד"ה א' כ"ט):

ואל תראה הצערכלו' לא יהא נחשב בעיניך הצער, מג' רואה אני את דבריו שבל' חז"ל:

כ"ש שאתה וכו' והכל היה שלו מתחלה:

ואם נעלם אע"פ שנעלם:

אף כי הנשיםאפילו הנשים:

מעלות הנפשותהשכל והיראה:

שקר החן והבל היופיאשה יראת ה' היא תתהלל:

אצל אדוניההבורא יתברך:

על זכותהעל בהירותה ואורה:

וקדרותה שחרותה:

**ונטותה עם שכלה ועם תאותה וכו'**איך תהיה נוטה אם אחר שכלה או אחר תאותה:

**רוח איש יכלכל מחלהו וגו'**רוח איש היא נפש האדם *ור"ל כשם שנפש האדם סובל הגוף הבריא ומסדר עניניו בבריאותו כמו כן בהיותו חולה יסעדנו על ערש דוי והוא הטבע הנמשך אחר הנפש הידוע להרופאים המתנגד לחולשת האדם ודוחה אותו בכחו בעזר הבורא ודוחה מן הגוף כל חלי וכל מכה כפי האפשר וכפי מה שאמרו כת הנקרא שאליאני"ר ודבריהם קרובים לדעת תורתנו (לאפוקי כת המיחאני"ק התולין הכל בעניני המשקולת מבלי חכמת הטבע):

ורוח נכאה מי ישאנהאם החולשה היא בנפש עצמה מי ירפא אותה:

מכל משמר נצור לבךכי ממנו תוצאות חיים יותר מכל דבר השמור נצור לבך כי ממנו מוצא חיי עה"ז ועוה"ב:

המשלים השלשיםהפן המשלים לשלשים פנים הנזכרים:

בתנאי הגרות בתנאים שהוא בעבורם גר בעוה"ז:

וייחלו והפחידוהודיע אותו התוחלת והשכר בקיום מצותיו, והפחידו בעונש כשיעבור על מצותיו:

לזמן ולמקוםהמצות התלוים בזמן והמצות התלוים במקום:

והזהירו על הנסיעה הודיעו שיבוא עת שיהיה מוכרח לצאת משם פתאום ושיהיה נכון תמיד לדרך הזה:

ולהתרחק מן הגאון והגובהירחק מן הדברים המורים הגאון והגובה:

והארץ לא תמכר לצמיתותכי גרים ותושבים אתם עמדי:

גר אנכי בארץ אל תסתר ממני מצותיךכי גר הבא למדינה צריך שידע דתי המדינה וחקיה כי במה יתרצה אל אדוני הארץ אם לא בשמור מצותיו:

**שאין לו חומל וכו'**שאין מי שירחם עליו לחלות בעדו פני אדוני הארץ להמליטו מעונש קיצור עבודתו:

כדי הספק מבלי טורחמה שהוא מספיק לו בלבד מאחר שהוא גר בארץ לא לו למי יעזוב עמלו אשר יעמול בו בעת צאתו משם:

המעט מן הטובהמאחר שהוא נכרי בארץ המעט מן הטובה שעושין עמו הוא חסד גדול וכמאמר רות מדוע מצאתי חן בעיניך להכורני ואנכי נכריה (רות ב׳:י׳):

משבר רוחומחמת שרוחו נשברה ונפשו שפלה ואין יכול לדחותם מעליו:

גר באמתענינך בעולם הזה הוא הגרות האמתי יותר מכל גרות שבעולם:

ויחידותך בושאתה יחיד ובודד אין לך עוזר וגואל משום בן אדם מעת בואך לעוה"ז עד צאתך ממנו:

צאתך אל גדר ההויהיצירתך בבטן אמך:

או להתיר תנועהלפתוח ולהשים תנועה לאברים שדרכם לנוח:

**או להחרידך לצאת וכו'**למהר יציאתך קודם מלשון וכל העם חרדו אחריו (שמואל א י״ג:ז׳):

או להקל עליך העניןענין חבלי הלידה:

בטרפךבמזונותיך:

המגיע אותך אל אחריתךהמספיק מזונותיך עד סוף ימי חייך:

ומעלליך פעולותיך הטובים והרעים הכל תלוי בבחירתך ואין שום נוצר יכול לפעול בך כלום:

אי זה יחסאיזה ערך ודמיון:

האתה בעוה"זהרי אתה בעוה"ז וס"א ואתה בעולם הזה כאסיר שלא יועילוך וכו':

**כי אם גר שלא יועילוך רוב אנשיו וכו'**ר"ל כמו גר שאין לו קרוב וגואל שלא יועיל לו רבוי האנשים שבמדינה מאחר שאין קרוב אליו ולא יזיק לו מה שהם מועטים מאשר שאין לו עזר מהם:

צוותמתחבר אליו מל' צוותא בל' חז"ל:

התיחד בבריאתךכשם שהוא לבדו בוראך ומנהיגך ומזונותיך וחייך בידו:

ויחלמל' תוחלת ותקוה:

כן דעה חכמה לנפשךלפני זה כתיב אכול בני דבש כי טוב ונפת מתוק לחכך כן דעה הוא צווי, ופירושו אכול דבש והנופת שהם מתוקים לחיך גם כן דעה החכמה בעבור נפשך שתחיה:

ותתן הדין מעצמךתודה על חסרוניך:

יבקע לך אורםמל' אז יבקע כשחר אורך (ישעיהו נ״ח:ח׳) האור בוקע החשך ודוחה אותו מהרה וכך ידחה אור השלשים פנים מחשכי סכלותך במהרה:

וחשוב בהם תמידכי ברבות המחשבה בהם ירבה לך ההבנה בעניניהם כטבע האמת כל עוד שמתעסקים בו הוא מובן יותר ומתקרב אל הלב:

מעוט דברי בהםשאף שכתבם בקצור יש בהם ענינים וענפים הרבה מובנים לכל אחד כפי כח שכלו ובהירות נפשו:

שתשנה אותם שתחזור עליהם שנית ותתמיד בהם:

ומוסרים רוחנייםמוסר הנכנס בנפש ובשכל:

ותעמוד על הנראה ממלותשתבין פירוש המלות:

והיה מתישר בהם ומיישר אליהםתהיה מתקן דרכיך ביושר עניניהם וגם כן להיות מישר דרכי אחרים לפנות מחשבתם להגיע אל הבנת עניניהם:

ולמוכיחים ינעםהמוכיחים את אחרים על רשעם יבוא עליהם נועם ה' וברכת ה', ובודאי שהמוכיח א"ע על רשעו שכרו יותר גדול ויותר חזק: