Tov haLevanon, First Treatise on Unity, Introduction
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מפנות דתנופנה נאמר לפעמים על שם זוית וקצה כמו היתה לראש פנה (תהילים קי״ח:כ״ב). ארבע פנות העזרה (יחזקאל מ״ג:כ׳):
ולא יתכן לו מעשהאינו מקבל שכר על שום מעשה מצוה:
he will not have any merit for his religious deeds
הפרק הזהר"ל הפרשה:
נעשה ונשמעוכן הוא בלשון הגמרא לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי:
שהוא אלהינועושנו ויוצרנו. ולקח אותנו להיות לו לעם:
כמו שאמר ה' אחדואלו היה כונת הכתוב למעט השניות בלבד היה לו לומר ה' אלהינו הוא יחיד. אבל לשון ה' אחד מורה שהוא לבדו אחד האמת ולא זולתו שום נוצר ונברא יוכל שיאמר עליו שם אחד וכמ"ש בתחלת הקדמתו ולו יאתה שם האחדות האמתי. והוא יחיד ומיוחד. ר"ל יחיד שאין זולתו אלהים ומיוחד באחד האמת:
If the intent in saying "one" was merely to exclude multiple gods, it should have said "H-shem yachid" (which, in hebrew, connotes specifically one and not many )
ושננתם לבניך ודברת בםוהתחיל במצות האברים היותר נכבדים והעקריים שהם הפה והלשון בצירוף הכונה בלב ללמוד וללמד ולקרות שמע:
our G-d -- He granted us existence and formed us, and took us to be His people.
שאם לא יהיה לך בן אל תשים הבן עילת קריאתך אותםר"ל שמה שחזר הכתוב לומר ודברת בם לא בא לבטל הידיעה ורק הדבור בלבד מספיק. רק כדי שלא נטעה לומר שהחיוב תלוי בשינונו לבן דוקא. לפיכך חזר ואמר ודברת בם לומר שעליו עיקר החיוב. ועילת לשון סבה:
שאין נמנע מן הלב ומן הלשוןר"ל שמצוה זו התלוי' בלב ולשון אין מניעה לקיים אותה בכל זמן ובכל מקום וכל זה להזהיר וכו' הטעם שצותה התורה על תמידות הענין אע"פ שאין החיוב לעשות כן תמיד ולזה אמר שכונת הכתוב הוא על רגילות הלשון בהם תמיד:
The reason the Torah exhorted on doing this always even though it is not an obligation to do this always, on this the author answered that the intent of the verse is on habituating the tongue on them always.
ולכסוף לולחשוק אליו:
בחקי זכרון אהבת האוהביםבחוק הראוי שיהיה בין שני האוהבים:
**שימני כחותם על לבך וגו'**ר"ל שבקשה מן דודה שיהיה זכרונה חקוק על לוח לבו וחתום על זרועו. ונגד זה הוא תפלה של יד קשור על הזרוע נגד הלב להיות לנו לזכרון אהבת האל:
צרור המור דודי לי בין שדי יליןכמו כן זכרה היא אהבת דודה שאינו זז ממנה כמו צרור המור שמונח בין שדים:
ושם אותם שלשהר"ל ששלש המצות האלו עשה אותם הכתוב ליסוד הדת:
האחד העוברשאיני נקרא אחד רק על דרך העברה:
ואחד האמתוהחילוק יתבאר בסמוך: