**אך באור המדות וכו'**לאחר שהביא הראיות על שהוא אחד האמת. חזר לבאר שאין בו שום רבוי מצד תארי השבחים והמדות שאנו משבחים האל יתברך והנמצאים בכתובים. וכבר נתחבט המורה בפירושם בפ' נ"ו נ"ז נ"ח מח"א והמחבר תפס דרך קצרה:

המושכלותשהשכל מחייב לתאר אותו ולשבחו בהם:

כפי רוב הברואים והטובות הכוללות אותןפי' השמות והמדות שאנו מכנים לאל הם לפי רבוי הברואים וטובותיו הכוללים כל ברואיו ועפ"ז אנו מתירין עצמנו לקרוא אותו בשם מדה או שם וכמו שיתבאר לפנינו:

עצמיותשאנו קורין אותו כן מחמת עצם כבודו:

ופעליותשאנו קורין אותו בעבור פעולותיו:

וטעם אמרנו עצמיותכלומר ופירוש עצמיות:

מדות קיימותאף קודם שברא עולמו היו המדות האלה נאותים לו וכמו כן אחר חורבן העולם המה נאים לו:

והטעם שאנו מספריםר"ל שהמדות האלה לא נאמר שהם ענינים נוספין על עצמותו יתעלה ומחייבין הרבוי באחדותו שאין הדבר כן שאין כונתנו רק להורות על ענינו ואמתתו וכו':

מפני שהראיותפי' מצד הראיות אנו אומרים שיש שם דבר נמצא היוצר הכל והוא כדי להרחיק ההיפוך ממנו וכמו שאומר בסמוך:

לא מתרבהשאינו אחד הבלתי אמתי וזה כונת שם אחד:

לא נעדרוזה פירוש שם נמצא:

ולא מחודשוהוא פירוש שם קדמון:

מחייבת שאריתםשתי המדות הנותרות:

כי הנעדרכלומר דבר שאינו נמצא:

לא יהווה ולא יפסדשכל הוה ונפסד משתנה וכל משתנה אינו אחד האמת וכמו שבארנו בפ' ח':

המציאות התמידיתשיהא נמצא תמיד:

נאותה לדברמרוצה ונכון:

מה שראוי לוכלומר ביאור הדבר שראוי לו מדת האחד מפני וכו':

אחר האפסאחר שלא היה:

מפני הקדמת האחד לווכמבואר בפ"ח:

ולא הכנסת המקריים עליוכלומר שמותיו ומדותיו שאנו מספרים אותו בהם אינם מקריים ולא רבויים אצלו:

**מפני שהענין וכו'**והכל אחד:

להליץלדבר בעומק שפה ובלשון נקל:

במה שאנו מדבריםכלומר בכח כל הלשונות לא הונח מלה יחידית שתורה על כל זה ממה שהוא מובן לכל בני אדם:

מצד קוצר כח מליצת המספרהנה ודאי שאין בכלי בשר ואברים גשמיים לחתוך מלה רוחניית. לפיכך א"א שיבטא אותו הל' כאחת כמו שיבין אותו השכל בסקירה אחת:

ריחוק שכנגדם ממנוכלומר לדחות ההפוך:

השוללות במדות הבורא יתברךכלומר מה שאנו מספרים בו יתברך לשלול ממנו מדת הנבראים שאין ערך אליו:

אמתיות מן המחייבותכלומר מן המדות שאנו מתארים אותו ית' ד"מ חי חכם יכול. אם תהיה הכוונה לשבח שהוא חי ושהוא חכם ושהוא יכול. נראה ח"ו כאלו לו תואר וערך לברואיו שהם חיים וחכמים ויכולים. ותשיגנו מקרה וכאילו החיות והחכמה והיכולת שבו ית' ממין אחד עם החיות והחכמה והיכולת שבברואיו ואע"פ שהוא יותר חלש ויותר מועט מאד מאד עכ"ז יכללם הערך ובאמת שאין הדבר כן וכמה שבארנו למעלה. אבל כונת השוללות ודאי שהיא אמתית שאנחנו נספרהו במדות לשלול ההפך:

ממדות העצםהם המדות המשיגים לעצם הנבראים. וא"א שיפול עליו יתברך שם העצם שנראה שיש לו חלילה דמיון וערך אל עצם ברואיו וכ"ש שלא נאמר בו מקרה שהוא שנוי מה שהוא מרומם ונעלה ממנו:

הרחקת שכנגדהכלו' ההפך:

אך המדות האלהיותעד כאן דבר מן המדות המושכלות שהשכל מחייב לתאר אותו בהם. וכאן חזר לבאר המדות אשר אלמלא מקרא כתוב א"א לאמרם. וכמ"ש בגמרא השתא האל הגדול וכו' אלמלא לא אמרם משה וכו':

כדי שנקבל עבודתובכדי שיבינו הקטנים והנשים ואשר אין יכולת להם לעמוד על אמתות עניני הבורא בשמותיו. יקבלו עבודתו כפי הבנתם אשר אפשר:

דמות הוא שדמה צלם האדם אליו יתברך:

וצורה גשמיתשיחס אליו יתעלה פה ועינים וידים ושאר אברי הגוף:

**אשר לא נשא וגו'**הכתיב נפשו בוי"ו והקרי הוא אשר לא נשא לשוא נפשי וקאי על הש"י שלא נשבע לשוא בה' יתברך וכפי' רש"י שם. ומלת נפש ודאי שלא יאמר על הש"י רק דרך העברה. ויש עוד מקרא יותר מבואר נשבע ה' צבאות בנפשו (ירמיהו נ״א:י״ד). וגם בתורה ולא תגעל נפשי אתכם (ויקרא כ״ו:י״א):

שיקיים מציאות הבוראהיינו בהתחלת הלימוד בטרם שיעמדו על אמיתת ענינו:

כפי כח בינת השומעכפי מה שיכול השומע להבין וכמה שאמרו חז"ל דברה תורה כלשון בני אדם:

כדי שיפול העניןכדי שיבין עבודת ה' בלבו לכל הפחות ע"ד הגשמי:

ע"ד הקרבהלקרב הענין אל השכל:

ומליצת הספרשא"א לכתוב ביאור מושכל ורוחני כי אין לנו מלה מורה ע"ז. רק בע"פ אפשר שנוכל להבינו בריבוי אמרים והסברות:

והמשכיל הנלבבכלומר איש חכם אשר לו לב מלשון ואיש נבוב ילבב (איוב י״א:י״ב):

קליפות המלותמלבוש הדברים:

והכסיל הפתיכלומר בשביל כן דברו הכתובים בלשון גשמי כדי שיועיל גם לכסיל ופתי כדי שאף הוא ישתדל לעבוד את בוראו כפי מה שיכול להבין:

שאין האדם נתבעשאין האדם נענש:

אלא כפי יכלתור"ל כשאין עושה מה שביכלתו וכחו לעשות:

וכחו וממונו שאפשר לו ללמוד ע"י פיזור כספו ואינו לומד שאז הוא נענש על זה:

ואלו היה נוהג הספרכלו' הנביאים בספריהם:

רוב המדבריםבני האדם:

כי הדבר שיובן ממנובא לישב שלא יקשה עלינו וכי מפני השוטים שקלקלו יושלך האמת ארצה. לזה אמר שאינו מזיק כלום למשכיל:

בארוחתוארוחה הוא שם סעודה הנהוגה דבר יום ביומו כמו וארוחתו ארוחת תמיד (מלכים ב כ״ה:ל׳):

ואם תתחלק אמתת עצם כבודוכלומר אע"פ שיתחלקו בני אדם בהבנתם שהכסיל יאמין על פשוטו והחכם יבין מן מעט הרמזים שביארו הכתובים למשכיל להפשיט קליפות הדברים. עכ"ז זה אינו מפסיד כלום שעכ"פ כולם את קדוש ישראל יעריצו כל אחד לפי הבנתו:

**וכן נאמר בכל ענין דק וכו'**פי' שלסבה זאת לא נכתב בתורת האלהים גמול ועונש. לפי ששכר הטוב א"א להבינו לכסיל ופתי והבוערים בעם לא יבינו תענוג רוחני רק גשמי וכמו כן העונש הגשמי. לפיכך דברו הרבה כתובים על שכר ועונש גשמי ורמזו במעט ענינים על שכר ועונש רוחני:

אל שם הבוראכלומר שמו האמיתי כפי שהוא. מה שאין יכולת בנו לבטא אותו על האמת:

זולתי שמו הגדולפי' השם המגיע לנו מצד גדולתו וגבורת כח מעשיו:

שנה שמו במקומות רביםכמו שם הויה להורות שהוא היה הוה ויהיה. ושם אדני שהוא אדון הברואים ושם אלהים שהוא תקיף ובעל יכולת. ושם שדי שהוא משדד המערכות וכיוצא בזה מתארי שמותיו בצירוף שמים וארץ. להורות שאין אנו מבינים אמתית שמו לגמרי ורק נראה אותו כפי המובן לנו ממציאותו ומעשיו:

בלתי שמו ומציאותוכלומר השם כפי מה שהוא ומציאותו שהוא נמצא והיה והוה ויהיה:

כי הוא נודע אלינו מן הצדפי' מצד שאנו רואים השמים והארץ ומלואה אנו יודעים שיש בורא שבראם. וכמאמר הכתוב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה:

ומציאותו נודע אלינופי' וכן צירוף שם כבודו אל אבותינו גם כן מטעם שנודע לנו עפ"י קבלת אבותינו:

בעבור התיחדם בעבודתושהם היו יחידים בעבודתו:

לא היה נודע אלינו בזולתהלא היו תולים אלהותו באבותינו ובשמים ובארץ וברוחות כל בשר:

מדבריםכמו אבותינו:

ושאינם מדבריםהשמים והארץ וכל צבאם:

אהיה שלחני אליכםופירש המורה בפ' ס"ג מח"א כי אהיה שם נגזר מן היה כלומר מחוייב המציאות. וכפל השם באמרו אשר אהיה לומר שאין שום תואר לו עוד הנוסף על מציאותו כאלו אמר הנמצא אשר הוא נמצא דהיינו מחוייב המציאות והודיעו ית' הראיות והמופתים אשר יגיד לזקני ישראל לבאר מציאותו:

המלות האלו וענינםאיך שיובן אמיתית מחוייב המציאות והמופתים:

מדרך אותות פעולותיומצד הראיות והמופתים:

ומפני שהיתה השגתנו לכל נמצאכלומר בירור הדבר על כל נברא שהוא יש ונמצא:

הרגשותינו הגשמיםשאנו רואין או שומעין וכיוצא בזה מהחמשה החושים:

שער הראיהשאנו משערים בראיות שכליות:

כקיום השגתנויתקיים ויתברר אצלו כאלו ראינו או שמענו:

מצד ההגדה האמתיתוהיא קודמת לפי עניני בני אדם קודם שישלמו במושכלות. וגם לחלושי שכל:

הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפטכאן כלל מידיעת מציאותו מצד כל פעולותיו ותיקון כל הנבראים והיצורים והתקשרות העולמות כולם בצדק ובמשפט וכענין שזכר המחבר בפ"ו:

ואמר עודכלומר עוד מצאנו שמשה ע"ה עצמו תלה ידיעתו מצד פרטי מעשיו. והוא גבורותיו ונוראותיו. ועושה משפט יתום:

ואמר הוא יתעלה שוב מצאנו תארים ומדות אחרות וכל זה מפני שאנחנו לא נוכל להשיג אפילו החלק הקטן שבקטנים מחלקי שבחיו:

משל למלךוז"ל המורה פ' נ"ט מח"א לא אמר משל למלך שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב ומקלסין אותו במאה דינרי זהב שהיה מורה זה המשל על ששלמיותיו ית' יותר שלימות מאלו השלמות אשר יוחסו לו רק הם ממינם. ואין הענין כן כמו שבארנו במופת. אבל חכמת זה המשל הוא אמרו דינרי זהב ומקלסים אותו בשל כסף להורות שאלו אשר הם אצלנו שלמיות אין אצלו ית' ממינם דבר אלא כולם חסרון בחקו כמו שביאר ואמר בזה המשל והלא גנאי הוא לו עכ"ל:

מן הצד הזה אשר הקדמנור"ל מצד עצם כבודו:

כאלו אינו נפרד ממךשהידיעה מצד השכל היא יותר ברורה וקשורה בנפש יותר מן הידיעה אשר מצד ההרגשות. כנודע למחקרים:

היודע את הבורא דעת יתירהכלומר שכל עוד שיודע יותר הוא נבהל על עצמו ויודע מיעוט הבנאו בו בעצם כבודו:

החכם שבבני אדם בדעת הבוראר"ל בשלילות הגשמיות ותארי המדות:

ומי שאינו יודע אותוהוא סבור שיודע. שהבנתו הוא ע"ד הגשמה או תבנית ודמות:

אמר לו בצפיההבטה בשכל. מלשון צופיה הליכות ביתה (משלי לא) כלומר שאינו נמצא במקום. ורק מצד השכל אנו יודעים מציאותו שהוא עכ"פ נמצא:

לא שאלתיך זה כלומר על המציאות שהוא בשכל. אבל שאלתי אנה הוא חוץ לשכל ואיה מקום כבודו:

שמורות על המדות הראויות לגבראשהוא האיכות והמהות והמקום. ואע"פ שבענין המהות והאיכות התרנו לנו לפרש שהוא אחד ושהוא מלך גדול כפי אשר יביא הצורך להודיע מציאותו בפני הבלתי מבינים והכסילים עכ"ז על המקום אין לנו בזה ענין שנפרשהו בפני הבלתי מבינים ולכן השבתי שהוא בצפיה שהמשכיל יודע שזה דבר שא"א שיקיף אותו השכל ודי לנו שנשיג שהוא נמצא:

אנה אמצאךכלומר שאינך נתפס במקום כלל:

אך אנה לא אמצאךשמצד הרוחניות וחיות כל היצורים והנבראים נתבאר לנו שאין דבר ריק ממנו:

השתדל לחקור על ענינוכלומר הראיות המלמדות שהבורא נעלה מכל תואר ודמיון שאינם רק מקריים לברואיו:

על דרך הקירובשאין ערך ואין דומה אליו וא"א להמשיל אליו שום דבר רק הוא כדי לקרב הדבר מעט אל השכל להשיגו דרך הרוחניות:

לא מראה ולא ריח וכן לא נשיג ממנה שום תפיסת מקום שאע"פ שהיא מלאה כל הגוף אין לה שום מקום גשמי. ומה שאנו אומרים שמשכן הנפש בלב או במוח אין זה רק על התחלת השפעתה. אבל ודאי שאינה שוכנת שם במקום כי הלב כולו אין מקום ריק בו מבשר ודם ועורקים וכן המוח:

**אם הדברים יגעים וכו'**מלשון עיף ויגע כלומר שאין אנו יכולים לעמוד על ענין הנפש:

לרהות וליראלרהות ענין פחד ורעדה כמו אל תפחדו ואל תרהו (ישעיה מד):

כמו שאמר קצת החכמיםכצ"ל. והוא בן סירא:

מי שלא חס על כבוד קונושתוקע עצמו להבין בו יתברך מה שאין ביכלתו להבין:

לספר גבורתולהוסיף לו תארים ושבחים לפי שכלו האנושי הפחות והחלוש. או לשלול התארים בפני ההמון:

ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה' כי הרסו להתקרב אל הארון ובקשו לראות ולדעת ענין קדושתו ומהותו:

להסתיר סורוהוא שלילות התארים והמקרים בפני ההמון. כי מפני חלישות שכלם והעדר למודם לא ישאר אצלם שום דבר שיוכלו להאמין בו:

והרעיוןרעיון הוא גם כן ל' מחשבה כמו רעיון רוח (קהלת א):

והזמםהדמיון. והוא כח המצייר בנפש מוחשי הגשמיים אשר השיג אותו האדם בחושיו החמשה. אף אחר שנעלמו ממנו מצייר אותם המדמה על תכונתם וכמותם כפי אשר ראה ושמע אותם או השיג אותם בריח או בטעם או במישוש:

עד גבול ידועכלומר לכל אחד למוחשי הגשמיים יש גבול ידוע עד כמה יהיה עדיין מורגש. והוא לפי ערך גודל וחוזק המוחש ולפי מרחקו מן החוש:

ואם הם נמצאיםאע"פ שאפשר להשיגם בענין אחר והיינו בחוש השייך לו:

לא יושג בזולתוד"מ הזכרון לא ישיג כח המחשבה והעיון וכן הדמיון לא ישיג העיון והזכרון:

מה שהוא קרוב אליופי' שהוא אפשר להשיגו באחד מה' החושים הגופניים או מחושים הנפשיים כמו הזכרון והדמיון והמחשבה שהוא מושכל ראשון:

בדרך הראיות המורות עליור"ל שהשכל יבנה לו ראיה ע"פ חושים הנפשיים וילוי ממושכל למושכל עד גבול ידוע שאפשר שיספיקו לו החושים האלו והקדמות הלקוחות מטבע המציאות המושגים לחושים:

ורחוק מכל רחוק מצד עצם כבודו לפי שאין לחושים הגשמיים אף הנפשיים שום מבוא ודרך בבנין הראיות עליו:

תהיה מציאותו נעדרת ממנו כלומר יחשוב ח"ו שאינו כלום:

**כמו שספרנו מהעדר המוחש הגשמי וכו'**כאן צירף שני הענינים ביחד. והוא שרוצה להשיג המוחש בבלתי החוש המוכן לו. וגם שמבקש להשיג המוחש אחר שכלה גבולו כי בהשגת עצם כבודו שני אלו הדרכים נאמרים בו שרוצה להשיגו אחר כלות גבול ותכלית שכל האדם. וגם שעיון שכל הנברא אינו מענין השגה זו כמו שירצה להשיג השמע בחוש הראות שיש מקום להשיגו בחושו ומכ"ש כאן אין שום דרך להשגה זו ויותר עמוק ויותר רחוק הרבה מהחפץ להשיג השמע בחוש הראות:

אנחנו צריכים שנעמודשנפסוק מחשוב בעצם כבודו:

ולא נבקש במחשבותינו לדמותולערוך לו ערך עם ברואיו:

ולא ברעיונינו לשום לו תבניתלשער בו אחד מגבולי הגשמיות כמו אורך ורוחב וגובה ועומק או לתאר אותו כתאר הגשמיות והגופים:

הוא ענין זולתודבר אחר לא הוא יתברך. ונמצא שעובד לאל אחר:

דבש מצאת אכול דיך פן תשבענו והקאותווהוא כינוי ללמוד הנסתר שלא ילמוד ויעיין רק עד גבול שאפשר לו שאל"כ מקיא אף אשר למד כי לא ישאר שום אמונה אצלו:

ואחר יעמוד אחר שהגיע לגבולו יכלה ויפסוק כחו:

צלילרעש והשמעת קול באויר ודפיקתו בגוף האדם. מלשון צליל לחם שעורים (שופטים ז):

וזה הדבר נמנעשנוכל להשיג זה בשכל. וא"כ מה שאנו מדמים הוא שקר:

להשיג השמשמצד אורה לפתוח לו חלונות מאירים בביתו:

יעמוד על מציאותהיודע בודאי כי שמש בעולם:

מצד עגולה כלומר מצד תואר גופה:

ולא יהנה מן השמשאז אפילו מאורה אינו יכול ליהנות:

נפקד שכלנונחסר כמו לא נפקד ממנו איש:

עין השמשמראה וזהר השמש כמו עין הארץ:

ענין הפשיטותלהפשיט התואר הגשמי מן השמות אשר דברו הנביאים:

אלא כפי בינת מי שנתנו להםכלומר הלבישו כבודו ית' ושמותיו במאמרי הגשמה מפני קוצר דעת המקבלים התורה כסיל וחכם יחדו:

לא כפי מה שמליצין בו על המדבר אליהםכלומר לא שנתכוין הכתוב לדבר בערך כבודו יתעלה שהוא נעלה ונשגב עד מאד מאלו התארים אך לאי דברה התורה רק כלשון בני אדם בכדי שיוכלו הם להבין:

שמביאתה לשתות יותר וכו' מחמת גסות חומרה והעדר הבנת הלשון מבינה השריקה יותר מדבור הצח:

וחנותומלשון וחנותי את אשר אחון:

אך מפסידות היחודבסוף השער חזר לסיים בענינים המפסידים היחוד אשר צריך שנזהיר מהם:

מהם לשתף הבוראשנאמין בו תואר אשר ימצא לברואיו:

מהם בהנחת הרבויבהאמנת אלהות יותר מאחד. או שלא יאמין באחד האמת וכמבואר בפ"ח:

בעבודת הצורותשעושין צורות גשמיות. וחושבים להוריד עליהם שפע הרוחניות:

והוא החונף בעניני הדת לבני אדםשמשתף שם שמים וכבוד בני אדם:

וקבולם מתחלק ברב ובמעט בחזק ובחלשהמקבלים אותו הענין יש הפרש בין המקבל הרבה ממנו למקבל מעט ממנו. ובין שיש בו כח חזק לקבלו ובין החלש באותו כח. וכמו כן האומר שעמד על היחוד בלמוד דף אחד הוא מפני שהכרתו חלושה ואינו נהנה מן עניני היחוד הרמוזים בתורה רק כמו שיהנה הסומא מאור השמש וכמו שמפרש ואזיל:

והתבונות הזכותהבנה זכה:

השכל השלם הנמלט מכל פגעכבר אמרו החוקרים שמי שהשלים שכלו במושכלות כפי הצורך מובטח לו שלא יכשל עוד בשום טעות ונטיה מן האמת:

וילטוש שכלומלשון צרוף והסרת הסיגים כמו לוטש כל חרש נחושת (בראשית ב):

תועלת גדולה וכוללתכולל כל עניני התורה והיראה:

שמקוים הארוכההרפואה תתקיים:

והמשיל החכמה והמוסר בעץ החייםלתוספת באור כתב שלא בלבד שחכמה מועלת לרפאות עיני השכל אלא שהוא סם חיים לכלל הגוף והנפש. וה' אלהינו יאיר עינינו במצפוניו יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו:

נשלם השער האחד. בעזרת ה' אחד: