Tov haLevanon, Fourth Treatise on Trust
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ומי שהוא למעלה ממנו ולמטה ממנור"ל מי שגדול ממנו או פחות ממנו. כשיבקש חפץ מהם או הם יבקשו איזה חפץ ממנו איך יהיה דרך הבטחון בם, וכמו שיבא לקמן:
מתיחד בהם לבדואינם שייכים רק לגופו כמו מילה ותפילין וציצית ומזוזה ודומיהם:
בפעל ובהפעלשיהיה אותו האחר עושה הפעולה כמו למוד החכמה והתורה עמו. או שיהיה מקבל הפעולה ממנו. והוא מבנין הפעל שהונח על מקבל הפעולה ע"י אמצעי נקרא בערך המפעיל. הפעל, כמו שהוא צדקה שעיקר המצוה שיתן ע"י אחרים שלא ידע הנותן והמקבל וכמ"ש חז"ל:
מחסד הבוראלהוסיף שכרם מחמת האהבה והדבקות אשר להם בהש"י:
פירוש אופני יושר הבטחון וכו' אשר בהם יבטח כל בוטח על אלהים ועל זולתו. כלו' יפרש באיזה דרך הוא הבטחון המיושר הנקרא בוטח בה' בשלמות או שיתערב בטחון ענין זולת אלהים לבדו כמו הבוטח ג"כ באיזה סבה שאין זה בטחון ישר וצדק:
i.e. To explain which is the proper way of trust, that can be called complete/flawless trust in G-d versus the trust which is mixed with trusting in something besides G-d such as one who trusts in G-d and also in some means, which would not be a proper and just trust.
אחד אחדכלו' יפרש כ"א לבדו:
בפירוש החלק הראשוןוהוא החלק הא' מהג' חלקים שבעניני עולם לתועלת עוה"ז:
ועם בירור אמונתו בצירוף שיהא אמונתו ברורה:
הוא חייב וכו' האדם חייב לבקש המועיל והטוב לו והאלהים ירצה דרכו:
ללא דוחקלאפוקי אם כבר נכנס בסכנה אפי' חרב חדה מונחת על צוארו אל ימנע עצמו מן הרחמים כמאמר חז"ל:
נתבענענש על זה:
אע"פ שמותו ע"ד ההוא בגזירת האלהיםר"ל שאע"פ שמה שזה מת בהכנסו בסכנה כבר נגזר מן השמים שימות בסכנה זו ובעת הזאת. אעפ"כ נענש כמו המגלגל מיתת אדם אחר אע"פ שהאדם ההוא נגזרה עליו המיתה מן השמים עכ"ז הרוצח חייב:
i.e. even though this person died by putting himself in danger and it was already predecreed by G-d that he would die through this danger and at that time. Nevertheless, he will be punished like one who murders another person, despite that the other person's death was predecreed. Even so, the murderer is guilty.
המומת קרוב אל הממיתר"ל שהממית הוא יותר קרוב אליו ממשפחתו:
על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיושאף שהיה ראוי שירחם על אחיו והוא לא רחם עליו ונחשב זה לחטא גדול. ומכ"ש שהממית עצמו ואינו מרחם על עצמו:
**שמשלו בזה כעבד וכו'**ר"ל שאין לממית עצמו התנצלות שחפצו להתקרב לעה"ב:
ועל כן אתה מוצא שמואלר"ל אפי' במקום מצוה אסור להכניס עצמו בסכנה במקום שההיזק שכיח כי אין זה עבודת ה' רק מרי ועון כנמצא בשמואל שהיה נתיירא ללכת במצות ה' מפני הסכנה שלא יהרגהו שאול ולא נחשב חסרון בבטחונו שנאמר שח"ו לא היה בו הבטחון כראוי לו וכ"ש שלא במקום מצוה:
היתה התשובה אליו אני אמית ואחיהכלו' הלא בידי החיים והמות והכל גלוי לפני ואנכי אתך להצילך. וכמו שהשיב למשה מי שם פה לאדם. ר"ל הלא לפני גלוי שכבד פה אתה ואנכי אהיה עם פיך. מפני שאין הקב"ה משנה הטבע בנס מפורסם אם לא במקום הדוחק וכאן היה אפשר שיקח בידו עגלת בקר:
עם תום צדקתווהיה כדאי לנס:
כ"ש שהיה זה מגונה מזולתומשאר בני אדם שיסמכו על זכיותם:
או שינצלואפי' אם ינצל בעזרת האל ע"י נס:
עם בירוד אמונתוכלומר אעפ"י שאמונתו ברורה שהכל בגזירת הבורא עכ"ז חייב להדר אחר סיבות טובות ומועילות:
להפרותהלהוציא בה פירות:
מה שגזר לו אצלו הבוראר"ל מהש"י היתה הזמנת פרנסת זה האיש המקבל. והנותן אינו רק שליח בדבר:
מוכרה לתתו לור"ל ודאי שהוא מוכרח מן השמים שיתן לו:
אפשר שטרף יומור"ל שלולא שזה המקבל שם סבה לפרנסתו שיכניע לזה האיש כדי לקבל ממנו משאת מאומה. אפשר שלולא זה כבר היה הקב"ה מזמין לו פרנסת יומו מצד שהנותן היה מקדים לו הפרס לרשותו:
למדותיו ולגופולפי שכלו ולפי כחו:
בסבות אשר מטבעם זהכלומר הסמים והעשבים הידועים במלאכת הרפואות אשר יש בהם טבע דוחה החולשה ולאפוקי הענינים שאין השכל גוזר אותם ואין הטבע מסכים עמהם שאסור להתרפאות מהם משום דרכי אמורי. מלבד הסגולות הכתובים בש"ם או שהסכים עליהם הנסיון הרבה פעמים:
דבלת תאניםוזה מזיק לשחין כמ"ש חז"ל:
ומנויגזברות או נאמן על איזה ענינים:
ואמנהלקיחת סחורה על נאמנותו:
מותרי המחיהשאינם הכרחים לפרנסתו רק מותרות:
שיש בו דיר"ל די ספוקי ההכרחי בלבד:
כי לא יעברנו חוקו אל זולתוהחוק הנגזר לו מהש"י לא יעברנו אל ענין אחר למעט או להרבות ממנו ואין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו:
שבסיבות הנסיון וההסתה לור"ל הממשלה והשלטון הוא נסיון גדול לבעליו מפני שיש יכולת רב בידו וניסת (רצוני מתפתה) מהרה לנטות אחר קבוץ הממון ביותר:
הוא טרף מזונושחושב כל אשר השיג לו לבדו ניתן:
לסגולה מהםר"ל שהטרף הזה שהוא ענין עשירות לא כל אדם זוכה לזה ואינו נגלה לשום אדם טעם הדבר וסיבתו על השתנות בני אדם בזה בלתי לה' לבדו. כמו הסגולה שנאמרה על דבר שאין סבתו מובנת:
בתנאים מיוחדיםר"ל זה שזכהו ה' בעושר ובבנים ומשרתים אינו נמשך אחר הצדק והרע כי יש צדיק ורע לו רשע וטוב לו רק לפי תנאים מיוחדים גלוים וידועים לפניו ית' התחייב מהם העושר והעוני כצדיק כרשע. וכמו שזכר המחבר ספ"ג מזה השער:
והוא מקרהכלו' אינו הכרחי לאדם כמו כלכלת גופו שעליו יחיה והקב"ה מזמין אותו עכ"פ. אך העושר לאדם אפשר שיהיה ואפשר שיעדר. וגם יהיה בקצת אנשים ויעדר מרובם:
מזדמן בעת אחתר"ל יש עתים שהעושר שכיח. ולהיפך. וכן באיש אחד פעמים ישיג עת לעשור ובעת אחר יעני והכל הולך אחר חיוב דיני הבורא:
טרף קנין קונה נכסים ואוסף אוצרות ממון:
ולחורגובן אשתו:
ויניח הודאתו עליהםשהוא מניח ועוזב מלהודות לאל שנתן לו טובה רבה שיוכל להשפיע על אחרים והוא שליח בדבר ומקבל שכר על זה כמ"ש לעיל:
והוא העניעני בדעת אשר ייגע לריק באסיפתו קנין שיאכליוהו אחרים. ועם זה מפסיד שכרו בעה"ב:
במה שיש ביד האלהיםהשגחת האל ויכלתו להשפיע לו:
במה שיש בידומה שאסף כבר:
טרף מזוןהכרחי לו וכמו שזכר בחלק ב':
או טרף קניןמה שאין בו תועלת וינחילנה לזולתו ואולי לשונאיו:
ואין מספיק להם ממנו שום דברכלו' אין מספיק להם מן הממון שום קיבוץ:
וזה סכלות מהם בסבת הכבודכלומר שהוא מפני שכסיל לא יבין הסבה הראויה להביא הכבוד בעה"ז וסוף הכבוד לעוה"ב:
לתקותם מה שיש אצלם ולמשוך מה שבידםר"ל העמי הארץ מכבדין את העשירים מפני שמקוים למשוך מהם איזה ענין ממון והנחה מקנינם:
ואלו השכילור"ל עמי הארץ:
אין ביכלתםר"ל ביד בעלי הממון:
לא לתת למי שלא גזר לו הש"י:
ולא למנוע למי שגזר הש"י שיתן לו:
מקוים לזולתוזולת הבורא ית':
בסבות הכבודכלומר אינם מבינים מה הם הסבות הראויות להביא הכבוד:
בסבות בקשותםמה שהם מבקשים קיבוץ הממון תמיד:
ותהיינה בקשותםר"ל בקשת הכבוד:
מבלעדי המסבבהש"י:
ורוה מהםשתה עד שרוה צמאונו:
בסבה ידועהכלו' במרירות יגיעתו וזעת אפו:
בסבה אחרתמה שהיא בלי עמל וטורח:
לדעתומפני שהוא ית' יודע:
עד אשר המיר אותו לי בטוב ממנור"ל עד אשר הגיע העת שאוכל לקבל מזון ואז נתן לי מזון היותר טוב בשפע. והמזון הקדום לו משדי אמו לפי שלא היה מזונו בקביעות רק מקרה לפי הזמן ההוא שלא היה יכול לקבל מזונות טובים עדיין כן יחשוב שהמזונות אשר הש"י נותן לו בצמצום כן יהיה עד תכלית ימיו עד אשר ימיר אותם הש"י בתענוגי עוה"ב:
ויהא נשכר על זהשיתלה בטחונו יותר בהקב"ה:
**ויצא העם וגו'**ודרשו חז"ל הטעם כדי שיהיו תמיד מקוים אל הש"י דבר יום ביומו שיטריפם לחמם:
The sages expounded on the reason - so that a man will always hope to G-d day by day that He will provide his daily bread.
הלוך וקראת וגו' לכתך אחרי במדברשהיו תולים במן עיניהם ובוטחים לאל אע"פ שהיה יורד להם בצמצום:
בסבה מבלי סבהדוקא בסיבה אחת ידועה או במקום ידוע או ע"י איש ידוע דוקא מה שישיגנו עמל וטורח בשביל זה גם פרנסתו מתמעטת בשלא תושג דוקא ע"י ענין ידוע:
המפיקים לעניניהמשלימים עניני לפי מה שגזרה חכמת הש"י אע"פ שאני איני יודע השלמה הזו על איזה אופן היא סיבת טובתי:
השתוממותומל' שממה:
עד זמן מועט ישוב נכרי בודדכלו' לא יהנה מן הענין שבחלק זה רק זמן מועט כי אם יאריך ימים יראה במיתת בניו וקרוביו וישוב משומם ובודד בצער ואם לא יאריך ימים מה חפצו בקרוביו וזו קשה מן הראשונה:
One surrounded by family will benefit from this for only a short time, since either he will have a long life and will see the death of his children and relatives and will be left lonely and in painful solitude or if he will not live a long life, what need does he have for relatives? And this is worse than the first case.
הבין אותושעזב אחריו כל עבודתו ונפרד מאביו ומאמו וממשפחתו והלך אחר אליהו:
he left behind all of his work and separated from his mother, father, and all of his relatives and went after Eliyahu.
כעניני תחתיהבקבר שכל בני אדם מלובשים שם בענין אחד:
שנוכח מהםשנראה מהם תוכחת מוסר:
ונהיה נכונים למותכלומר שבכל רגע האדם מוכן למות וכאלו קרבו ימינו והוא רובץ לפנינו לפתחינו ע"ד שנאמר עלה מות בחלונינו:
ונזמין הצדהר"ל תשובה ומעשים טובים יהיו מזומנים לפנינו לדרך ההוא מאחר שהנסיעה קרובה מאד ואם לא עכשיו אימתי וכמאמר חז"ל שוב יום אחד לפני מיתתך ושאלו על זה וכי אדם יודע כמה הוא חי והיתה התשובה א"כ כ"ש שכל ימיו בתשובה:
בעל אשה וקרובים ואוהבים ואויביםכאן הוסיף אויבים מה שלא זכר בהפכו באיש נכרי ובודד מפני שכך הוא בנוהג שבעולם שהבודד והגר למיעוט הצטרכותו בעולם וקטנותו אין לו אויבים כמו בעל אשה ובנים וקרובים ואוהבים שעסקיו רבים בעולם ושונאיו מתילדים עליו מצד הקנאה ומצד הנטפלים אליו מאשתו ובניו וקרוביו ואוהביו:
Here he added the term "enemies", something he did not mention earlier regarding the man who is solitary or a stranger, because this is the normal way of the world, that the solitary man or the stranger/foreigner due to little worldly association and his low stature has no enemies, unlike the man with a wife, sons, relatives, friends, who has much association in the world and develops enemies due to jealousy.
יבטח באלהים בהצלתו מהםכלפי מה שאמר למעלה בתועלת הנכרי והבודד שנפטר מטרחם וכובד משאם ומנוחתו בעולם אמר בהפך זה שיבטח בה' שיציל אותם מיגיעתם:
i.e. to be saved from their burdens, namely, all those things mentioned above that a stranger is saved from.
מהזקתםשלא יגיע להם איזה היזק ע"י סיבובו:
ולא לקדם אצלםשיכניע עצמו לפניהם בעבודתו. כמו במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום (מיכה ו׳:ו׳):
ולשמור בריתו ופקודיו עליהםכלומר שיראה שישמרו הם ברית ה' ופקודיו:
**לבקש חפץ וכו'**לבקש איזה טובה ממי שהוא גדול ממנו או פחות ממנו:
וישימם סבה בהשלמתוכלו' כשימלאו רצונו יהיו בעיניו כמו סבה אשר סבב לו השם יתעלה שיגיע על ידם מזונו אף שהוא עצמו סבב לנפשו הדבר בבקשתו מהם כמשל עבודת האדמה שאע"פ שהאדם זורע וחורש חונף את הארץ ומזבלה עכ"ז הכל תלוי בחפץ האל אשר יברך צמחה:
על יד אחד מהםהחזק הוא הרפה הכל יהיה שוה בעיניו:
**ובידוע וכו'**ר"ל שמא תאמר אם כן הדבר למה לי להודות לאדם הגומל עלי טובות מאחר שהוא אנוס ע"פ הדבור ועושה לי טובה בהכרח מאשר גזר ה'. אלא שחייב להודות אותו מפני שעכ"פ הוא אשר גלגל הקב"ה טובה על ידי איש צדיק ונאמן לפני הש"י שא"א שיגולגל טובה ע"י רשעים כמ"ש חז"ל טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים:
i.e. perhaps you will say, if the matter is so (that G-d is doing it and the person is only an intermediary) why should I thank a person who benefits me, since he is forced by G-d and does good to me without choice due to the decree of G-d? (Answer:) you are obligated to thank him nevertheless since he is the one G-d chose to cause the good and G-d brings good through the righteous and faithful before Him.
ואמר הכתוב לא יאונה לצדיק כל אוןר"ל אף הוא אם לבו נכון בטוח בה' יחשוב שזה החפץ שהקרה לפניו ודאי מאדם צדיק יצא ולטובתו בא. מאחר שאין הקב"ה מסבב סיבה רעה לצדיק:
אשר בחר לו הטוב מזהכלו' הש"י מנע ממנו החפץ הזה לטובתו:
ראוי להשתדל לו בוכלומר איש. כשר וישר:
**אחר שיטרח וכו'**ולא יערים להטעות חבירו לומר שנשתדל בשבילו והוא לא פעל כלום למענו:
וחומדיושהם חומדים לקחת ממנו ממה שהטיב לו הבורא:
ואם יהיה סבה להזיקור"ל אע"פ שהשונא סיבב לו ההיזק:
ברוע הקדמותיומה שקדם לו מן העונות:
ומה שאינו נעלם ממנו בהםר"ל אלו השלשה דברים שהם הבחירה, והכוונה והסכמה לעשות, והמעשה. הנה השתים מהם שהם הבחירה וההסכמה לא יפול אצלנו ספק בהם שאנו יודעים מה בחרנו ועל מה הסכמנו לעשות אם טוב אם רע ואין ספק אצלנו על הגמרם. לאפוקי המעשה שצריך אל סבות מבחוץ הגמרו נעלם מאתנו. כמו הצום והתפלה אפשר שיחלש גופו. וסוכה ולולב פן לא יזדמן לו עצי הסוכה או הלולב. וכיוצא בזה:
For example, fasting and prayer, perhaps his body will be too weak, or sukka and lulav, perhaps he will not be able to obtain the sukka wood or the lulav.
הבטחון כו' טעותכלו' שאם לא יבחר אדם להדר אחר עשיית הטוב ולמנוע עצמו מן העבירות רק יבטח בה' שיזדמן לידו מעשה הטוב וירחיק ממנו הסיבות הגורמות לו עבירות הוא טעות גדול:
If a man does not choose to pursue doing good and to refrain from sins, and instead trusts in G-d that He will prepare that good deeds will come his way and that G-d will distance from him the causes which lead to sins - this is a great mistake.
כי הבורא וכו' כלו' הבחירה ודאי שהיא ביד האדם ונתן לנו ברשותנו:
ולא הניח ברשותנו השלמת המעשהכלו' מלבד שלהשלים המעשה ע"י סיבות הצריכות לה אינו בידינו מפני שהסיבות ההם אינם ברשותנו:
**שהם חוץ לנו מזדמנות בקצת העתים וכו'**כמו ד"מ למעשה הצדקה צריך שיהא לו מעות ויזדמן לו עני הגון, וכיוצא בזה, ואלו הסבות אינם בבחירה ולא בחפץ האל רק תלוים במקרה האפשר ובהזדמן רק שלמעשה טוב יש סיוע קצת מן השמים. וכמ"ש חז"ל הבא לטהר מסייעין לו והבא לטמא פותחין לו, כלו' עוזבין הסבות על המקרה:
Or to give charity he needs to have money, and to encounter a proper poor man, etc. These external means are not in our free choice nor in the desire of G-d, but rather occur by encounter and opportunity. Only that for good deeds, there is a bit of siyata dishmaya (Divine assistance) as our sages taught (Shabbat 104a): "if one comes to purify himself, he is helped", but "if one comes to defile himself, he is given an opening" (ibid 104a), i.e. that the means are left to chance.
ומעדו רגליו נשמטו ונטו מאופן היושר והמצוה. כמו ולא מעדו קרסולי (שמואל ב' כב):
ולכוון אליה בהשתדלותשיעשה פעולות ולרדוף אחריה:
והודיענו שהוא אופני הנכונהשזה הענין מן הבחירה והסכמה לעשות הוא בכלל המצוה והוא עצמו מצוה כמ"ש ובחרת בחיים והרי כבר צונו על זה:
ואם יזדמנו הסבותופן תאמר מה מצוה שייך על זה מאחר שאין כאן עדיין מעשה לזה אמר שאין גמר המעשה מעכב זאת המצוה שאעפ"י שלא יגמור מקבל שכר על הבחירה והסכמה לעשות כל עוד שיהיה באפשר אלא שאם גומר העשיה השכר יותר גדול וכן הענין בעונש העבירה:
And if you ask, how can this be a mitzvah if there was no act done yet? For this he said that the completion of the act is not essential to the mitzvah. Even though the mitzvah is not accomplished, he will receive reward from the choice and resolve to do it. But if the act is completed, the reward is greater, and likewise for punishments of sins.
וההפרש שבין עבודת הבוראפן יקשה לך א"כ גם בבטחון טרף האדם יהיה הדבר כן ולמה אמר לעיל שישליך את נפשו להליכות הגוזר לזה אמר שיש הפרש גדול בין זה לזה:
Lest you ask: "if so, (that in the choice and resolve in the service of G-d, I must not trust in G-d) then also I must not trust in Him for matters of my livelihood. If so, why did the author say earlier that one should "submit himself to the course the Creator has decreed for him...". On this he answered, that there is a big difference between the two.
בענין הבטחון באלהיםמה שבשאר מעשי האדם הכל נמשך אחר הבטחון משא"כ בעבודת הבורא:
בסיבה מן הסיבותשתהיה סבה אחת יותר טובה לנו לבקשת המזונות מכל שאר הסבות:
ומן הדיןלפיכך הדין נותן:
לבחירת הטובהשנבחור סבה היותר טובה לבקשת הטרף ומה שראויה לאדם ההוא:
בבחירתהשיביא לידינו סבות המשלימות עבודתו:
**ויצונו ה' לעשות וגו'**לטוב לנו כל הימים הנה צוה עלינו מעשה המצות ושנרדוף אחר עשייתם לא שנתלה בטחוננו בהזדמן לנו הש"י סבתם ובזה יהיה טוב לנו כל הימים:
כי נשמר לעשותוגם בזה תלה העשיה ושנבקש הסבות עליה בנו שאנחנו נשמור הסבות אשר נעשה על ידם עבודתו:
הסבה המשובחת מגונהשאעפ"י שלפי הנראה היא טובה אפשר שאחריתה דרכי מות וכן להיפך מה שנראה רע ומר בעיני האדם אולי תהיה לו הדבר הזה בסופו לתשועה ולפליטה גדולה וכמאמר חז"ל מברכין על הרעה מעין הטובה וכו':
That even though it appears good, it is possible that in the end it will lead to destruction, and the opposite, what appears evil and bitter in one's eyes may turn out in the end to be a great salvation. And like our sages said (Berachos 54a): "a person should bless on the bad, like he blesses on the good..."
לבטוח עליובקבלת שכרם וענשם:
גמר מעשה העבודהגמר עשיית המצוה ועבירה:
**וכונה וכו'**כלו' ועם זה הכל הולך אחר הכונה כמ"ש חז"ל גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה:
and with intent to do it for the sake of His great Name -- i.e. with all this, everything goes by the intent as our sages said (Nazir 23b): "a sin lishma (for the sake of G-d) is greater than a mitzvah that is not lishma
ולהורות אותנו עליוכלו' שיסיר מסך הסכלות מעינינו ויחזק בחירתו כדי שנדע גם אופני עבודתו ובאיזה דרך נבקשנה:
to teach us on it -- means to remove the veil of foolishness from our eyes and to strengthen our choice towards Him so that we may also know the ways of His service and by which way we should seek it....
הדריכני בנתיב מצותיךוהיינו לחזק בחירתו:
דרך אמונה בחרתיר"ל שזה שבקש הדריכני בנתיב מצותיך היינו אחר שכבר בחר דרך האמונה בבחירתו:
סעדני ואושעההיינו לחזק גופו ואבריו למצותיו:
מתעברים אל זולתונוגע אל חבירו:
וצוות בטובלהורות לעם דרך ה':
ולהשיב האמנותלהחזיר לחבירו מה שנתן לו בהקפה על אמונתו:
ולהסתיר הסודמה שנוגע לחבירו וניזק בשגילה הדבר או שגלוי הסוד הוא בענין שהולך רכיל וכמש"ה (משלי י״א:י״ג) הולך רכיל מגלה סוד:
ולדבר טובעל חבירו:
ולעשות הטובלגמול חסד עם הבריות:
דרכי טובתו טובות הבורא וגמולו:
ומיחל אותם ומיראםמודיע להם תוחלת השכר לעושי רצונו והעונש לעברי רצונו ואם יבזוהו בני אדם בעבור תוכחתו יסבול חרפתם:
צופן בלבבוחוקקם על לוח לבו, מל' בלבי צפנתי אמרתך:
ויזהר כפי יכלתו בכל זה להסתירור"ל לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ולא יגלה מעשי עבודתו אם לא למי שצריך לו להודיעו וא"א זולתו גמר המעשה או במצות שא"א לעשות בסתר שאז א"צ לחוש מפני התגרות הרשעים בו וילוצו הלצים עליו כי לא יגיע לאדם שום היזק מה שאינו ברצון הבורא וזה כוונת המאמר שאנו אומרים בנוסח תפלתנו לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ר"ל היראה והמצות שא"צ לגלותן שכרו יותר אם עושה אותם בסתר:
ערב הבוראערב מל' הבטחה כמו (תהילים קי״ט:קכ״ב) ערוב עבדך לטוב:
לא פירש מהם הנביא מאומהלא נזכר בספרי קודש והכתובים השכר והעונש בפירוש והמחוייב לכל מצוה ועבירה לפי ערכם:
מהלכים בין העומדים האלהשיהיה קיום לנשמתו בעולם המלאכים:
I will give you a place to walk among these (angels) that stand" - means that he will have kiyum (ability to exist) in the world of angels.
בענין פשיטותהפשוטה מבלי הרכבת היסודות:
ודקותהרוחניותה:
ועזבה להשתמש בגופהכלו בה הכחות הגופניות:
ותזהירמל' כזוהר הרקיע:
היה מקובל אצל עם הארץר"ל כל האומות וכל בעלי דת היו מודים שעיקר השכר והעונש הוא בעוה"ב. וכל בעלי אמונות הכוזבות ועובדי עכומ"ז אף הם היו מבטיחים לעובדיהם בשכר ועונש בעה"ב ולא על גמול עה"ז כדרך שאמרו הרוצה לשקר ירחיק עדותו. ונביאי ה' אשר באו להסב לב בני האדם אחר עבודת ה' בעוד רוח חיים באפם, כל עיקרם לא באו רק ליישר את העם ולהראות להם במופת מעניני גמול עוה"ז אשר יפליא ה' בין עובד ה' ללא עבדו כדי שתתברר להם האמונה האמתית בהש"י וממילא ידעו כי הגמול והעונש לעה"ב נמשך אחר עבודת הש"י והמרותו, וכענין שכתב הרב המורה ז"ל:
מהנביאיםר"ל שהיה מקובל מהם ציור עונג הרוחני כפי האפשר להבינו לבני אדם רק עיקר מציאותו כבר היה מוסכם לכל:
ממה שכתוב בתורהבמה שמרו עצבו רוח קדשו וניסו אותו הרבה פעמים בים ובמן וכיוצא בהם. וכמש"ה (דברים כ״ט:ג׳) ולא נתן ה' לכם לב לדעת עד היום הזה:
כי נער ישראל ואוהבהובתחלתם בטרם שעמדו על הבנת התורה והיו כמו נער וקטן אין הבין עדיין רק מאהבת הקב"ה עליהם ומשמרו את השבועה שנשבע לאבותינו הלך עמם ללמדם בהדרגה לפי הבנתם שהיתה אז בהם:
וכאשר ייעדהמל' הבטחה:
והיה וה' לחמלה עליומפני שהאב חומל על בנו: יהל היוי'ד בחירק והחי"ת בצירי. כלו' הביא שיהיו בני אדם מיחלים בשכרו. והוא מבנין פקד הדגוש שפעולתו יוצא לאחר:
תגל מעליהםיגולו מעליהם:
סכלותם בגמול העולםמה שאינם מבינים גמול עוה"ב:
עדיוכלו' אליו כמו עדיך כל בשר יבואו:
**מהגשמת הבורא ית'**ר"ל כתובים המורים כאלו הש"י ח"ו דבר גשמי כמו יד ה' עיני ה' וכמו לא תגעל נפשי אתכם. וכל זה לא נאמר רק לשבר את האוזן ולהבין את הבלתי מבינים ענין הרוחניות:
גמול הצדקתומה שהוא פועל להצדיק אחרים:
חסד מאלהיםלשלם שכר טוב לצדיק מצד מעשיו בעצמו. אף בלי שיורה עבודת הבורא ויוכיח לאחרים וכמו שהוא בדין שיהיה נתפס ונכשל בעון אחיו שכל ישראל ערבים זה בזה בענינים שבגלוי וגם נצטוינו ללמד אחרים ולהוכיח את עמיתנו במצות עשה על כל זה מצד חסד האל אשר גבר עלינו אינו מקפח שכרו בעה"ב ולא עוד שאפילו הוראת אחרים ותוכחת חבריו אינו כדאי לירש גמול עה"ב הגדול בלי שעור לולי חסדו ית':
it is a kindness of the Almighty -- i.e. to bestow good reward (Olam Haba) to a tzadik due to his own good deeds alone, even if he does NOT teach others and rebukes them. Even though, justice demands that a person be held accountable for the sin of his fellow since "all of Yisrael are arevim (responsible) for each other" (Shevuot 39a) for visible matters (provided one can effectively rebuke the other person) and also since we have been commanded to teach others and rebuke them as a positive commandment. Nevertheless, from the abundant kindness of G-d which has intensified on us, G-d does not withhold his reward in Olam Haba. Likewise, even if one teaches others and rebukes his fellow back to the good, it is still, [strictly speaking,] not enough to merit the reward of Olam Haba which is infinitely great, were it not for His kindness.
ולך ה' חסדשמאריך אע"פ שמשלם לאיש כמעשהו:
כי אתה תשלם לאיש כמעשהואפילו בשאין בו רק מעשיו הטובים מצד עצמו תגמלהו גמול טוב לעה"ב:
על מעשהואף בצירוף כל המעשים טובים אינו רק מצד החסד ולפ"ז לא זכרו הנביאים והתורה בדברי הברית והתוכחה גמול עה"ב מאחר שמן הדין אין אדם כדאי לגמול הזה ודי לו גמול עוה"ז ולא זכרה התורה רק מה שהוא ראוי מצד הדין. דומה לזה דרשו חז"ל בפסיקתא שאלו לנבואה חוטא מה יהא עונשו. אמרה הנפש החוטאת היא תמות. שאלו לתורה וכו' אמרה יביא אשם ויתכפר. שאלו להקב"ה כו' אמר יבא ויעשה תשובה. והבן זה. ומאחר שלא היה מקום לזכור בתורה ענין גמול הטוב שבעולם הבא. לא זכרו ג"כ עונש עה"ב. אע"פ שהוא מחוייב לאדם לפי מעשיו עכ"פ:
Hence the torah and the prophets did not mention the rewards of Olam Haba in the section of the covenant and the rebuke (Parsha Bechukosai, Ki Tavo, Shema) since, according to justice, a man does not deserve this reward, and it is sufficient to give man reward in this world. Hence, the torah only mentioned what is proper according to justice. Similarly, our sages taught: "prophecy was asked 'what should be the punishment for the sinner?', It replied: 'the soul which sins shall die'. 'The torah was asked, etc.', it replied: 'let him bring an Asham (offering) and be atoned', G-d was asked, etc. He replied: 'let him come and do teshuva'. Understand this. And since the torah did not mention the rewards, it likewise did not mention the punishments despite that it is a debt he must pay according to his sins.
בשני העולמיםמה שמחכה לו תמיד בעה"ז עד שיעשה תשובה. וכשיעשה תשובה אפי' סמוך למותו פוטרו מן העונש לעה"ב:
G-d's kindness here means that G-d waits for him always in this world and gives him time to repent, and if he repents, even if it is just before his death, G-d will exempt him from the punishments of Olam Haba.
והוא רחום יכפר עון שהקב"ה מצד רחמנותו מקבל תשובה ומרבה מחילה לחטאים וכמ"ש למעלה בשם הפסיקתא:
אשר צפנת ליראיךוהיראה היא דבר שבלב:
והראיה על זהשהש"י גומל על המעשים הנראים גמול נראה:
ערב לעמוהבטיח וייעד לעמו:
לפי שאין להמון העם אלא מה שנראה מהמעשיםר"ל הטעם שזכר האל עבודה הנראית וגמול ועונש הנראה ולא עבודה נסתרת וגמול ועונש נסתר. הוא מפני להיות שעיקר היעודים הנזכרים בפ' אם בחקותי בשכר ועונש נאמרו בגמול ועונש כלל האומה ביחד מה שיגיע מן השכר והעונש להם מצד הכלל. כמו ונתתי גשמיכם בעתם ורדפתם את אויביכם. ובהפך בקללות, וכמ"ש רמב"ן בפ' עקב כדי שיראו עם הארץ לייסר העוברים על המצות ולבקש דרך עבודת ה' מצד כלל האומה. ולפיכך העיד בהם הש"י על העבודה הנראית מפני שאין כלל העם יודע לייסר העוברים רק במה שנראה מן המעשה. כי הנסתרות לה' אלהינו ואין הכלל נענש עליו. וכמו כן בגמול ועונש הנראה מהר בעוה"ז הוא הדרך הראוי להעיד בם בכדי שיראו ויקחו מוסר לשוב מדרכם הרעה. ממה שהמון העם מרגישים בקלקלתם תיכף בסורם מאחרי ה' משא"כ בעונש הנסתר:
**ואמר הכתוב ואם העלם יעלימו וגו' ונתתי פני וגו'**ומזה מבואר שהעונש שעל עבירות הנראים מוטל על כלל העם ואשר בידם לענוש ואין הקב"ה מאריך אפו להפרע על אותם העבירות בעוה"ב. רק ענשם תיכף בעוה"ז וכמש"ה ונתתי פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אותם מקרב עמם וכרת היינו מיתה פתאומית ובחצי ימיו:
דין גמולם על הבורא ית' בעה"ז ובעוה"בכלו' אין הכלל נענש עליו בעולם הזה רק דינו מסור בידי שמים בעוה"ב:
בגמול העה"ז וענשו לאנשי העולםר"ל לפי דבקותם בחומר ותענוגות הגשמיות אשר לבבם פונה תמיד לדרוש בטובת גופם ולפחוד על רעתו. ואין עונג וצער הרוחני המשיג לנשמתם בעוה"ב נחשב בעיניהם למאומה בערך עונג וצער גשמיותם. וכמה שהשיב החבר לכוזר במה שאמר רואה אני יעודי זולתכם שמנים ודשנים מיעודיכם. ר"ל שהשכר שהניחו או"ה בקיום יראתם הם יותר טובים מלפי המונח אצלנו בני ברית, והשיב אבל הם לאחר המות (ר"ל לעוה"ב) ועל כל זה כל אחד מהם היה בוחר שיחיה אלף שנים ויותר וישאר בצער ובעול עוה"ז וביגיעות משימות ויירש השכר שבעוה"ב עכ"ד. ולפי זה ייעד הקב"ה הגמול והעונש שבעה"ז לפי הענין שהם מקוים ומפחדים בזמן שהם חיים ובמקום מצבם דהיינו קישורם בחומר הגוף ועמידתם בעולם השפל:
the prophet is addressing worldly people -- means according to their attachment to physicality and physical pleasures which their hearts constantly turn to and seek the good of their bodies and fear what is harmful to it, while the spiritual pleasure or pain which their soul will be subject to in the next world is worth nothing to them compared to the physical pleasure or pain [in this world]. This is like in the Kuzari 1:104...Therefore, G-d mentioned the rewards and punishments in this world according to what they hope for and fear from while they are alive here, namely, while they are attached to the physicality of the body and standing in this lowly world.
בעולם המלאכיםשהיה איש משכיל וטהור וכבר נפרד מתאות חומרו ועלה למדרגות הרוחני היה עיקר השכר אצלו תענוג הרוחני והיה שוקק ומתאוה אליו אף בעודו בעה"ז כמבואר בחכמת האמת ולזה כתב ואתה הבן:
But Yehoshua Kohen Gadol was an exceedingly wise man, pure, and already divested of the desires of physicality and elevated himself to the level of the spiritual. For him, the main reward was spiritual pleasure and he desired it even while still in this world, as explained in the wisdom of truth (Kabala). For this he wrote "Understand this".
**אין תכליתו אלא להדבק באלהים וכו'**כונת זאת התשובה היא שהשכר הרוחני הוא אינו רק דביקות בהש"י וזה יגיע לנו בשנמעט לנטות אחר תאות הגופניות ונזכך נשמתנו בקיום מצותיו יתברך ואז תהיה נשמתנו ראויה ואפשרית לדבק ברוחניות האל יתעלה ואז האל בחסדו יחביאנו בצל ידו. אף שאין אנו ראוים לשכר הזה מצד מעשינו רק מצד חסדו כי גבר עלינו. וכשאדם נוטה אחר תאותיו הגשמיות בהמרות דעת עליון אז נשמתו שקועה בחשכת החומר וא"א בשום פנים להתקרב אליו יתברך אם לא בהתקדשה מטומאתה בהזדכך חומרה בגיהנם כנודע לחכמים. ולפ"ז שכר ועונש שבעוה"ב אינו נמשך לפי דין ומשפט כמו עונש וגמולי עוה"ז רק הם כמעט נמשכים בטבע ורצון האל לעושי רצונו בצירוף שניהם יחד, וזה החילוק הוא בין תירוץ זה לתירוץ שכתב למעלה וז"ל ומהם שגמול עוה"ב אין אדם ראוי לו במעשיו וכו' והבן:
**ואמר וכו'**רמזים הביא ראיה לאמת זאת הסברא שכתב בדביקות הש"י באדם. ואין זה עיקר התירוץ שעדיין קשה למה לא נכתב הענין הזה בפירוש רק כמ"ש בסמוך וכמו שמפרש והולך.
שישלמהו למי שראוי לומי שהשלים נשמתו בזכוך חומרו וראוי להתקרב אל אור הרוחני יבטח שהש"י ירצה בו וימשוך חסדו עליו בגמול עוה"ב אף שאינו ראוי לו מצד מעשיו:
that He will pay reward to one who is fitting for it -- One who has perfected his soul by purifying its physical and has become fitting to draw near to the spiritual light should trust that G-d will desire in Him, and will draw His kindness on him in the reward of Olam Haba, even though he does not deserve it due to his deeds.
מן הדיןכלו' העונש בא עליו מצד דין החיוב שנתחייב עליו:
and mete out punishment to one who deserves it -- i.e. punishment comes on him through the aspect of justice and is a debt which he became obligated in [and must pay].
מהשלמת האמונהמשלים אמונתו הטובה ומקבל שכר על אמונתו בזה:
ויהי מורא שמים עליכםר"ל שלא תחשוב שכמו ששכר שבעוה"ב אינו נמשך רק אחר חסד ורצון האל כן יהיה העונש שבעוה"ב שאינו מגיע על מעשיו רק מצד הרצון לבד. וכדעת כת האשעריא"ה שזכרנו למעלה. לזה אמר ויהי מורא שמים עליכם ר"ל מורא עונש שלמעלה יהיה עליכם עכ"פ, שהעונש מגיע מן הדין בעוה"ז ובעוה"ב לא מצד הרצון:
and let the fear of Heaven be upon you -- i.e. don't think that just like reward in the next world goes only by the grace and desire of G-d, so too the punishments of Olam Haba are not according to his deeds but only according to the desire of G-d... On this he wrote: "and let the fear of Heaven be upon you", i.e. the fear of punishment from above should nevertheless be upon you since punishment is according to Din (justice) in this world and in the next - not from the aspect of "desire".
אהבתו ובחירתואהבת עולם הזה ובחירתו:
וימיר זה באהבת הבוראיחליף אהבת העולם וגודל התשוקה שדרך האדם להשתוקק על עניני העוה"ז ותענוגיו, אל אהבת הבורא בדרך הזה מן האהבה:
To transform the love of this world and its great longing, which is the way of people to long greatly for matters of this world and its pleasures, and transform it with the love of G-d in this way of love.
ולהשתומם מהעולםל' משתומם הוא כשהאדם עומד ושותק ותוהא בתמהונו. כמו ואשתומם ואין מפגיע (ישעיהו נ״ט:ט״ז):
מבלי מצועמבלי מעשים טובים שיהיו אמצעיים בינו ובין חסד האל:
**שיורו עבדי הבורא וכו'**מחמת אהבת ה' העצורה בכל גופם לא יוכלו להתאפק מלהחריש על קיצור עבודת ה' מזולתם:
**מן החיים כו'**שיחיה וכופין אותו לעבור על איזה עבירה שאנו מצווין עליהם ביהרג ואל יעבור:
והריש מן העושרבחרו העניות יותר מן העשירות שלא במשפט והבא בעבירה או שיתן את כל הון ביתו ולא יעבור על אחת ממצות ה':
ונמסר לדין הבוראמצדיק עליו את הדין ומקבל באהבה כל המגיע לו מן הצרות והיסורים: