Tov haLevanon, Second Treatise on Examination
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
העיון בפנות העולם ותולדותיהםביסודות העולם והתולדות שנתחברו מן היסודות:
ובתכונת חלקי כל מורכבבשיעור החלקים שמהם נתהוה כל נברא:
וסימני החכמה בבריאותופליאות החכמה בעיקר בריאותו:
ובמתכונתוסימן החכמה הנראה בשיעור וגודל כל נברא ודמות תארו:
ועילתו המשלימהסבתה אשר על ידה נשלם הדבר:
והדרת רוחניות העה"זנשמת כל חי וצורת כל דבר המעמיד עצם הדבר שהוא תמיד בתכלית מה שאפשר שיקבל החומר ההוא:
ועלוליו ומעולליוהסבה והמסובב ממנו. כלו' קישור הנבראים זה בזה:
ולדעת רוחניות העה"ז וגשמותוכצ"ל לפי גירסא זו. ואע"פ שכבר כתב והדרת רוחניות העה"ז. שם נתכוין לעיין שיש כאן רוחניות. בכל בע"ח ובצומחים ושאר צורות בדרך כלל וכאן נתכוין שנבין בכל ענין נברא הרוחני והגשמי שבו וההבדל שביניהם וקישורם זה בזה. אבל להגורסים ולדעת רוחניות העה"ז ונשמתו נראה כמיותר וכפול. ויש ספרים שאינם גורסים כלל ולדעת רוחניות העה"ז. אך צריך להיות ותקנתו התמימה שנברא בעבורה ומדבר ודוממו וכו':
ודוממוכמו האבנים ודומיהם:
ונחו ונעומה שהוא נח ומה שהוא מתנועע:
וקפאיו וצמחיומה שהוא נקרש מעירוב יסודות ואין בהם כח הצומח כמו אבנים טובות. ומה שיש בהם כח הצומח צמח האדמה ובעלי חיים:
ועליונוסימני החכמה הנראים ברקיע השמים:
ותחתונוביסודות הארבעה:
ושמהו רומז אליועשה יתברך כל הנבראים לרמוז ולהעיד עליו ית' כי הוא יוצרם והוא עושם:
כי כל העולםכל הנבראים אף זולת ב"ח:
מגשמיות ורוחניותצורת כל דבר הוא רוחניותו והחומר הוא גשמיותו:
והשני סימנים נעלמים מן הברואיםהם ההעדרים ר"ל הרעות הנמצאות בנבראים והפסדם בדרך כלל שאע"פ שהוא רע בערך אותו הדבר עצמו אבל בערך כלל הנבראים הוא טוב. כי החומר שממנו נבראו כל הברואים מחובר בו ההעדר לעולם כאשר כבר ביארו הטבעיים שהתחלות כל הויות הם שלשה. והם החומר והצורה וההעדר וענין ההעדר הוא הפסד צורתו שהיה בו ד"מ שאם לא היה צורת העפר נעדרת מצורת העכבר שקבל אח"ז לא היה החומר יכול לקבל צורת העכבר ויש עוד העדר במשך כל הויות צורה אחת נעדרת בכדי שיקבל צורה שניה שאל"כ לא יצוייר המשך המציאות בבא זה אחר סור זה. ולכן חשבו ההעדרים כלומר הפסד הנבראים מן התחלות ואע"פ שהוא רע בדרך פרט הוא טוב בענין כלל המציאות (ועיין במורה פ"י מח"ג):
כי אם המשכיל המבין יושרם כמות הכולל כל בשרכצ"ל והוא הדבר אשר כתבנו. שאע"פ שנראה שהם רעות מצד פרט אותו הדבר. אבל כשישער כל המציאות כולו ישכיל ויבין כי כך היה צריך שיהיה בטבע החומר בהכרח שאם לא היה נמצא בו הרע הזה לא היה יכול שיתקיים העולם בהמשך המינים והתולדות שא"א שיתהוה דבר אם לא בהפסד דבר הקודם לו כמו המות:
Even though death appears to be something very bad for that individual creature, but when one reflects on the collective good, one will realize and understand that this is how it must be according to the physical nature of the world, and without this evil, the world could not endure due to the coming generations, for it is impossible for one thing to arise without the loss of something which preceded it.
ובו תקנת העולם כמ"ש ז"לבתורתו של ר' מאיר היה כתוב והנה טוב מאד זה המות ר"ל ההעדר שהוא אחד מהתחלות הויות שאלולי הוא לא יצוייר הויוה העולם וכמ"ש המורה שם ובעל מנוח הלבבות פי' בענין אחר:
**ואמר החכם ושבח אני את המתים וגו'**כלומר מצאנו ג"כ עוד שהנראה רע כמו המות הוא טוב יותר מן החיים ר"ל אותם שמתו קודם ששלט בהם יצר הרע טובים מן החיים ששולט בהם יצר הרע וכן פי' רש"י בקהלת ד':
כהשתנות עניני השנהמחום לקור ומקיץ לחורף שלפי הנראה החום והקיץ יותר טוב. אבל לאחר הישוב נודע שלקור וחורף תועלת מיוחד מה שאינו לחום וקיץ כנודע לטבעיים:
From warm to cold, from summer to winter. It appears that the warm is better, but after examination, one will realize that each one has a specific benefit.
והדומה לזהכמו האור והחשך אשר לחושך ג"כ תועלת מיוחד. וכן חלוף תנועת הגלגלים. וכל הנזכר בפ"ו משער היחוד וכפי אשר פירשנו שם:
וישימם כסולםישים הבחינות כמדרגות הסולם שבו עולין אל מקום גבוה:
וחנותו מלשון חן וחנון:
ואת אשר נשאוגדלו:
ומשכיותיוהחשק הצפוי בלב. כמו עברו משכיות לבב (תהלים עג):
צדה מגעת ליום מועדוכל הקנינים אשר מצאה ידו בעודו בחיי הבלו הם כדי שיכין לו צדה לדרך שהוא הולך שם לאחריתו:
ואיננו שוער אינו שם אל לבו:
אדמה שצריכה לעבדהצריך לעבדה זמן רב לנקותה ולזבלה עד שתצליח באחרית הימים לנטוע בה עץ כל פרי מגדים וכרם חמד איש בפריו יביא אלף כסף וטרם שתגיע לתכלית ההיא לא היתה עדיין מספקת אף לפרנסת עצמו. ובזה הענין נאה המשל אל הנמשל והבן:
ומהגיע אל טרפואל מזונותיו כל עוד שלא נגמר תיקונה:
והשתכר לעבוד באדמת אחריםבשדות עשב וירק דשא המספיקות למזון דבר יום ביומו קודם שתכלה השנה שיאסף דגנו מאדמתו:
היה עושה באדמתו שעה אחתבמלאכת העבודה הצריך לאדמה כזו כדי להיטיבה באחריתה:
מה שהוסיף בו אדמהלקנות עוד אדמה כמוה:
ותעל כלה קמשוניםעלה עליה קוצים ודרדרים:
יתבונן ממנו עניני אחריתוכי אדמתו היא נשמתו אשר נתן לו השם לעבדה ולשמרה בטהרה עד בוא עת פקודתה תצליח לשאת ענף ולעשות פרי בכרם ה' צבאות והמשכיל רואה כי עבודת נשמתו בלבד לא יכול להגיע למזונות גופו בעוד נשמתו באפו וכדרך שאמרו חז"ל כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה. לכן רואה לשכור עצמו לעסוק באיזה מלאכה או מו"מ באמונה כדי להחיות נפשו. ובעת שהוא נפטר מעבודה זו חוזר לשקוד על התורה ועל עבודת השם עד שיגיע למדרגת הצדיק. ואז עיני ה' דורשים אותו לתת לו הרוחה ולברך מעשה ידיו וכמש"ה (תהילים ל״ז:כ״ה) לא ראיתי צדיק נעזב. עד שיוסיף אומץ וטהר ידים לכבד את ה' מהונו ולהעלות נשמתו ממדרגה למדרגה עד אשר יזכה לחיי עולם הבא ולשכר נצחי ולנשמה יותר מעולה:
will draw from it the lesson as to his final end -- For his land refers to his neshama (soul), which G-d gave to him "to work it and to guard it" (Bereishis 2:15) in purity, to succeed in planting and bearing fruit in the vineyard of G-d, until the time it is called back. The intelligent man sees that if he spends all of his time working only for his soul, he will not be able to earn a living to provide for his body, and like our sages said: "all torah study without working for a livelihood will in the end be neglected" (Avot 2:3). Therefore, he sees proper to hire himself out to some work, or some business dealing with faith, in order to sustain himself. But when he is free from this work, he returns diligently to torah study and service of G-d until he reaches the level of Tzadik (righteous). Then G-d will direct special attention on him to give him abundance and to bless his handiwork, as scripture says: "I never saw a righteous forsaken" (Tehilim 37:25), until he increases strength and pure hands to honor G-d with his money (give charity etc), and to ascend his soul from level to level until he merits the Olam Haba, eternal rewards, and a higher soul. But the fool does not work on his soul. Rather, he only endeavors to make profit, to serve his body, and to amass the superfluous and the pleasures of the masses, and he abandons his soul barren and to waste. Unseeded, it will not sprout, nor receive on it any shefa (spiritual light) or divine clinging until it will no longer be capable even to return to its source due to having defiled itself. Rather, to the sheol (Gehinom) he will descend, and the underworld will blanket over him. On him it is written (Yeshaya 3:9) "Woe unto their soul! for they have brought evil unto themselves".
והכסיל אינו עובד נשמתו. אך רק משתדל להשתכר לעבוד את גופו ולקבץ מותרות ותענוגות בני אדם ועוזב נשמתו שאיה ושממה לא תזרע ולא תצמיח ולא יעלה עליה שום שפע ודבקות אלוה עד אשר לא תוכל עוד לשוב אף אל מקורה תחת אשר הוטמאה אך אל שאול תרד ובארץ תחתיות תרפד יצועה ועליו הכתוב אומר אוי לנפשם כי גמלו להם רעה (ישעיהו ג׳:ט׳):
ואחזה אנכי אשית לביר"ל כשראה בפועל מעשה הסכל בשדהו. נתן אל לבו שהוא נמשל אל ענין הנשמה ולקח מוסר: