Tov haLevanon, Second Treatise on Examination
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ואם הצורך אליו גדולואנו חייבין לבחון בו הקרוב אלינו יותר. כצ"ל:
הסבה הקרובה יש סבה שהיא קרובה ויש שהיא רחוקה. ד"מ אדם המכה במקל בצרור אבן ונדחה האבן והכה את האיש. הנה הסבה היותר קרובה להכאת האיש הוא האבן. והמקל שביד האדם אף שהוא ג"כ סבה אבל יותר רחוקה מן האבן. והאדם המכה במקל סבה יותר רחוקה. וכן כיוצא בזה:
להוית העולם הגדולשעל ידו נבין הוית העולם:
ומולדתוכח המוליד שבאדם:
וחבור חלקיוסדור האברים שבו:
שהפילוסופיאפילוסוף פי' בערוך שהוא בלשון יון אוהב החכמה. ופילוסופיא שם נגזר מן פילוסוף:
the "Aruch" explained that in Greek language, "philosopher" means "one who loves wisdom". The term "philosophy" is derived from the term "philosopher".
**ונפשי יודעת מאד.**כלומר מנפש האדם ותיקונו מבואר פליאות מעשיו:
לא נכחד עצמי ממךמלשון עצם האדם:
אשר עושיתילשון סחיטה. כמו עשו דדי בתוליהן [יחזקאל כ"ג]:
רוקמתי בתחתיות ארץשנוצר בגידים וורידים ועורקים כמעשה רוקם. וארץ כנוי למדור התחתון שברחם האשה:
גלמי ראו עיניךבתחלת היצירה הוא כגולם מבלי היכר האברים. ודבר שלא נגמר מלאכתו נקרא גולם:
ועל ספרך כלם יכתבוספרך כנוי לגרמים השמיימים וכוכביהם המשפיעים על כל חי וכדרך שאמרו חז"ל בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא. ולזה אמר ועל ספרך וגו'. כלומר שאעפ"כ הקב"ה פוקד על כל נוצר עת יצירתו וצופה ויודע מקרהו כל ימי חייו לפי מה שנתחייב לו מרגע יצירתו במעי אמו כמו שנודע לחכמי האצטגנינות:
ימים יוצרוכלו' עם רגע יצירתו נוצר עמו מקרה זמניו ואת אשר יגיע אליו:
ולא אחד בהםהקרי הוא ולו בוי"ו והוא מוסב על גלמי. ואמר שלגלמו בעת יצירתו תיכף נקבע לו אחד מן הימים כלומר המקרים אשר יעברו עליו:
המציאו אחר אפסובראו אחר שלא הי' רק אפס ותהו:
אל תבונת הצומחעשבים ותבואות אשר למאכל האדם אשר חומרם מורכב מד' יסודות:
אל תכונת המזוןשהאד' ניזון בהם והם מתהפכי' בקרבו ע"י כח הזן שבו לכל הלחות שבאדם כמו הזרע והדם ושאר ליחות:
אל תכונת החייםמן הזרע נוצר הולד לו חיות במעי אמו:
אל תכונת האדםכשנולד דכל זמן שהוא במעי אמו לא קרינן ביה נפש אדם וההורגו פטור וכמ"ש בפ' ד"מ דרק בן נח חייב על העוברי':
**בשנוי'**השנוי החוזר למקומו בזמן נקרא גלגול כמו הגלגל שחוזר למקומו:
ומצועים מתמידיםשנוי ממקום למקום נקרא מצוע. כמו את צועה זונה (ירמיהו ב׳:כ׳). ושלחתי לו צעים וצעהו (שם מ"ח). והמפרשים שפירשו שהוא מל' אמצעי טעו:
מחוברים במחשבה נכונהכל עניני שנוייו וסבותיו הם עפ"י מחשבה נכונה להיטיבו באחריתו ולהשלים תקונו:
all the changes and variations of circumstances are according to a properly thought out plan to benefit him in his final end and to complete his tikun (rectification/mission) in this world.
מורכב מיסודותד' היסודות.שכל אחד איכותו משונה מחבירו והפכי לו:
וטבעים שאינם דומיםהם ד' מרות. מרה ירוקה. מרה אדומה. מרה לבנה. ומרה שחורה. שהם משתנים בטבעם והפכים זה לזה:
גוף עומדמתקיים:
מתאחד במראיתונראה שהוא אחד ובו טבעים חלוקים:
עצם רוחני אויריכלומר אינו מורגש. ותפס לשון המקרא שנאמר נשמת רוח חיים:
באמצעיים ראוים לב' הקצוותכי הנה הגשמיות והרוחניות הם הפכים זה לזה. רק הם מתקיימים בדברים ממוצעים הראויים לקבל שניהם. כי רוח החיים והוא נפש הבהמית נקשרת בהרוחניח שהיא הנשמה. ורוח החיים נקשר בחום הטבעי. וחום הטבעי בדם והדם בגידים והגידים בעצמות:
This essence is his soul, bound up in him with the body by means -- Behold, the physical and the spiritual are opposites of each other, only that they are joined through intermediate means suited to receive both of them. The Ruach Chaim (spirit of life), which is the nefesh bahamit (lower soul) is bound to the spiritual, namely, the neshama (higher soul), and it is also bound to the natural heat (life force), and the natural heat is bound to the blood, and the blood to the sinews, and the sinews to the bones.
והעורקיםהם גידים הדופקים שבאדם כמו ועורקי לא ישכבון (איוב ל'):
והמיתריםהם הגידים הנראים אטומים נקראים נערפען בלעז. ומהם כל ההרגשה שבאדם והתנועות ונמשכים כמו חוטים ומשיחות כמו בשבעה יתרים לחים (שופטים ט״ז:ז׳) ובכלל האלל הנקרא האר פלאקס הקושרים החוליות והאברים זה לזה נקרא בענדר בל"א:
המזון המזומןהוא דם האשה שנעצר בעת העיבור ממה שהיא אוכלת:
על התנועה והתנודההוא ג"כ לשון תנועה כמו נע ונד. כלומר שנמצא לו תנועה ופרכוס בעודנו במעי אמו:
תספור ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנהבהגיע זמן הלידה נפתחים צירי הרחם והולד יוצא:
זולתי חוש המשושוזה מחסד הבורא שלא יתפעל מהרגשת אלו החושים ואז יקרה לו נזק לחלישת טבעו שבו עדיין:
ניגרזב מלשון עיני נגרה (איכה ג):
כמעין הנובעשהוא מלא תמיד וכששואבים ממנו מים חוזר ומתמלא כבראשונה. וכמו כן הדד תמיד מלא וכל מה שהתינוק יונק חוזר ונתמלא:
ויגר מבלי מיץשיזוב מעצמו מבלי שיינק הילד שאז ילך החלב לאיבוד. ומיץ מל' סחיטה כמו וימץ טל (שופטים ו'):
ומחנותו בזהכלומר ומה שיש עוד בזה מחסדי האל. והוא מל' וחנותי את אשר אחון:
לראות המראים כדי שיתקרב אל אהבת יולדיו וחנם:
וירגישו עליו מרגישים בצערו ועמלו יותר ממה שמרגישים בצער עצמם:
They are more sensitive to its needs -- the parents feel the infants pain and exertion more than they feel their own pain.
וחתולחבישה ועטיף בחתיכת פשתן לישר אבריו. כמו לשום חתול לחבשה (יחזקאל ל׳:כ״א):
ולנהלו לאטלנהגו בנחת:
על כרחושל ולד שאינו מבין שהוא לתועלתו:
ומיעוט הכרתוואינו מחזיק להם טובה על רוב הטובות:
תגדל הדאגה לודואגים בשבילו:
על סדרכפי אשר שמע:
ודלוג להרכיב הדברים מעצמו:
ויכיר קצת המוחשיםבקי בהם ובשמותיהם:
כי ה' יתן חכמה וגו' השכל הנוסף בו מדי יום ביומו הוא משפע האל המשפיע על נשמתו עד שתגיע אל הגבול שאפשר לו:
והבכי מתיך הליחה ממסמס הליחה עד שיזוב דרך הורידים היורדים לעפעפי העינים:
מחליף את שיניו וטעם החלוף לפי שבימי הילדות שנזון במזונות דקים וקלים וכחו מעט. השינים עשוים בתכונה אחרת ממה שצריכין שיהיו בגדלות עבים וגסים לטחון בהם מאכלים קשים בכח יותר גדול:
זו אחר זו אינם נופלים כולם בפעם אחת רק זה נופל וזה צומח כדי שלא יחסר לחמו:
יעברו עליו חלאיםההכרחים כהאבעבועות פחקין ?מחזלן בל"א:
illnesses -- such as chicken pox and measles.
ומקרים מכאיביםחולשות רבות מתרגשים ובאים בימי הילדות:
painful incidents -- many weaknesses come in the boyhood years.
ולא יעלם ממנו ענינוענין העולם שלא יבטח בו וימשלו בו תאוותיו:
אל תהיו כסוס כפרד אין הביןשצריך סגירה במתג ורסן. כמו כן האדם המכאובים מכניעים תאוותיו:
Be ye not as the horse or as the mule -- they need to be leashed and muzzled, so too man. The painful incidents humble his lusts.
והאצטומכאוהקיבה. ?מחגין בל"א:
והסמפונותהגידים החלולים שבכבד להוציא והמותרות אל המרה ומן המרה יורד גיד חלול אל הבני מעיים לסייע על השלשול וההרקה. וגם הדם היוצא מן הלב מן החדר הימין סובב והולך דרך הכבד והריאה ומתחלק דרך גידים אל כל הגוף עד שישוב שנית אל הלב מצד שמאל כנודע לרופאים:
והכיסיםכמו המסס ובית הכוסות והכרס ומקור השתן לסבול הזבל והשתן:
ושרש העצביםהם היתרים והרצועות שאין בהם הרגש נקרא ?האר ?פומקס בל"א ועל שם זה נקראים אלילים בשם עצבים בעבור שאין בהם הרגשה:
תעלה מוכנתשביל מוכן:
המרה האדומההוא ט"ס וצ"ל המרה הירוקה. כי משכן מרה האדומה היא בדם:
השלפוחיתכיס השתן:
ותחלינה אותויהי' חולה מהנה:
נבובחלול. כמו נבוב לוחות:
לחתוך האותיותכמו שאמרו המדקדקים אותיות בומ"ף מוצאם מן השפה. דטלנ"ת מן הלשון. זסשר"ץ מן השנים. ואולם אהח"ע מוצאו קול פשוט מן הגרון בלי כלי. וכן גיכ"ק אע"פ שהוא מן החיך צריך לעזר הלשון ג"כ:
הולך אל הריאה לקרר הדם בעוברו דרך עליוכי הדם מחמת תנועתו המהירה הוא מתחמם עד שמחזק בכמותו יותר מקודם כנראה בטבע כל דבר לח שנעשה יותר כשיתחמם ואז אין חלל הלב יוכל להחזיק כל הדם השב אליו. ולפיכך שואבת הריאה הרבה אויר כדי לקרר הדם בעברו ממנה אל הלב:
והלשון לטעום בוחוש הטעם עקרו הוא בקצה הלשון בהגיעו אל החיך:
להעביר המאכל והמשתהאל הושט. כשהלשון נלחץ אל החיך נבלע המאכל בושט:
עבדים ונציבים פקידיםר"ל ממונים שהם פקידים ואמר זה כלפי ד' כחות שבאצטומכא שזכר. והעבדים הם אברי הגוף וגידיו בכלל ובפרט. ולהם ד' פקידים שהם. המושך. המחזיק. המבשל. והדוחה:
there are servants and officers -- this corresponds to the four powers in the stomach he mentioned. The servants are the organs/limbs and sinews, veins, etc. generally and specifically. On them are four officials which are: drawing, retention, digestion, excretion.
אחד מהם עומד לצרכי העבדיםר"ל האדם בכללו שהוא המלך על אבריו והפקיד מקבל כל ההכנסות של המלך המוכן לצרכי עבדיו ומגיעם אותם ההכנסות אל הגזבר של המלך אשר אוסף כל הרכוש הבא בשבילם והוא בנמשל האצטומכא אשר המאכל והמשתה יורד לשם. והוא כלפי כח המושך שאמר עליו שמקבל המאכל ומגיעו אל אצטומכא:
One of them is charged with the duty of supplying the servants' need and delivering these to the king's steward -- i.e. the man in totality is the king over the body's limbs/organs. The official who receives all income from the king designated for the needs of the servants and deposits them to the steward who collects all goods for this purpose. This official is the power of "drawing" and the steward refers to the stomach, where all food and drink descend there.
ופקיד שניכלפי כח המחזיק כמו שפקיד המלך אוצר רכוש המלך ומחלק בשר לחם ויין וכדומה לזה לפי צורך כל אחד מהעבדים:
The second official refers to the power of "retention", just like the treasurer of a king manages the property of the king and distributes meat, bread, and wine, or the like according to the needs of each one of the king's servants.
ופקיד שלישיהוא כלפי כח המבשל. והפקיד הד' כלפי כח הדוחה:
The third official corresponds to the power of digestion, while the fourth refers to excretion.
ולא יועילנו נסיוןאם נסה דבר פעם אחת. לידע מנהגו כי ישכח אותו:
ולא ישקול דבר לא ישקול בשכלו לשער מן העבר על העתיד. ואפילו במה שנוהג שיהיה תמיד:
ומתועלות השכחה כלו' שיתעלם הדבר משכלו ולא יהיה עצור תמיד בשכלו. רק עד שיחפוץ להזכירו:
forgetting -- i.e. that the matter dissipates from his mind, and it is not constantly held at attention in his thoughts. It remains only as long as he wants to remember it.
ולא היה טורדו ממנומן העצבון לא היה טורדו שום שמחה. כלו' שום שמחה לא יכלה להעביר דאגתו:
ולא היה מקוה מנוחה ממקוהשם מקוה נאמר על איסוף וקיבוץ כמו מקוה המים וכמו ומקוה סוחרי המלך יקחו מקוה (מלכים א י׳:כ״ח). והענין כי ידוע שפיזור הנפש ר"ל שהאדם מתבונן בהרבה מעניניו מביא טרדות רבות והעצבות נמשך מן הטרדות. ובהפך מנוחת הנפש מביא ההשקט והשמחה אחריו. ומעתה לולא השכחה לא היה מקוה מנוחה ר"ל לא היה מאסף דעותיו אל המנוחה משום עניני תקוה באם היה זוכר תמיד דברים המעציבים אותו ובכללו פיזור הנפש:
ולא התעלם ממלוךמעצה בלבו להיות הפכפך בעניניו. כמו וימלך לבי עלי (נחמיה ה׳:ז׳):
ולא יודע עול בשתהעושה עולה לא ידע להתבייש:
שהוטבע באדםשהוא בטבע להתבייש מפני בני אדם לא בבחירה ורצון:
חייבין מעבודתועל הגמול הטוב שגומל אותנו תמיד:
ודעתנו השקפתוכלו' שאנו יודעים שהוא משקיף על הנסתרות כמו הנגלות. ואנחנו בושים על הנגלות מפני השקפת בני אדם. ולמה לא נבוש גם על הנסתרות מפני השקפת הבורא עלינו אשר אנחנו חייבים בעבודתו מרוב טובותיו עלינו:
מבלעדי מי שפקדםמל' חסר. כמו ולא נפקד ממנו איש (במדבר ל״א:מ״ט) ור"ל חוץ מי שחסר האל ממנו את שכלו והכרתו מחמת חולי שצוה על מוחו:
אך המדותעד כאן דבר במדות הטבע וכאן חזר לבאר מדות הטובות שבשכל:
לא יכילהולא ימדוד אותן הזמן והמקום. כמו קטן מהכיל את העולה (מלכים א ח׳:ס״ד):
ולא יתדמה אליו דבר להעריך אליו שום דבר:
בא לידי חשבוןבעבור שהאדם בעל שכל והכרה הקב"ה חושב עמו מעשיו ובא לידי דין:
ומדקרק עליו בוראוהבורא מדקדק עם בני אדם. ומי ששכלו יותר גדול הקב"ה מדקדק עמו יותר. מפני שיבין יותר להשתמר מן החטא:
to a strict reckoning -- he whose understanding is greater, G-d holds him to a stricter reckoning, because he understands more to guard from sin.
מן הנראותשמבין שאין הענין כמו שנראה לעיניו:
בנסיעת הצל שלפי הנראה לחוש יש ממש בצל מאחר שהוא מתנועע ונוסע ממקום למקום. אבל עם השכל יבין שאין בצל שום ממש. אך המקום הנשאר חשוך אשר לא יוכלו ניצוצי האור להגיע שם מחמת הגוף המבדיל בין המקום להאור נשאר מצויר במקום על צלם אותו הגוף צל חשוך. וכשהגוף נוסע יצטייר מקום השני חשוך כמוהו ואין זה צל הראשון. אך כל מקום שהאור נחסר נראה במקום ההוא צלם חשוך בתואר אותו הגוף:
it appears to the eye, that the shadow is something "tangible", since it moves from place to place. But with the understanding, he understands that the shadow is not, rather it is due to an obstruction between the rays of the sun and the place of the shadow.
ומעשה הטפה האחתכי לא יאומן שטפה אחת מן המים לדקותה וחלישותה תנקוב חור בצור החלמיש. ועכ"ז אנו רואים כשתרד הטפה בתמידות זמן רב על אבן קשה נראה בו נקב ומשיג השכל שמן הטפה נתהוה החור הזה. והוא מפני שבכל פעם בנופלה על הצור עושה בו מעט גומא מה שאין החוש משיגו עד שיקבצו הרבה טפות כאלו:
Likewise, it appears impossible that a single drop of water, small and weak, can carve a hole in a hard rock. But we can see that if this happens continuously for a long time, on a hard rock, a hole is carved out. The understanding grasps that the drop caused this hole. Because each time the drop fell on the rock, it carved out a tiny amount which the senses cannot detect until many drops like this combine their effects.
ובין הראוישהשכל מורה עליו שראוי שיהיה בראיות מן השכל:
והאפשראפשר שיהיה ואפשר שלא יהיה:
והנמנעשהשכל שופט שהדבר הזה נמנע שהיה או שיהיה:
ויכיר מקומות הכוכביםלידע מרחק כל כוכב מן האופק. ומן נקודות הראש ונטייתו לצפון או לדרום. ומקום שבעה כוכבי לכת במזלות:
ויבין הערכיםלהעריך מספר זה כנגד מספר אחר ולחלק המספר לשברים עד שימצא הערך בדקדוק:
וההקשותהדמיונות שבחכמת המדות. ד"מ שנאמר כמה מדות מכלי זה תחזיק הכלי האחרת:
בחכמת הדבורחכמת ההגיון:
כאשר זכרנו בשכלמה שע"י השכל
עניני זולתומדבור חבירו יבין את אשר בלבו וכל ענינו:
ושליח המצפוןשליח להגיד הצפון והנסתר בלבו:
צוות חברותא מל' חז"ל צוותא בסימא:
ממעוותיומעונותיו ע"י ודוי דברים:
כי גדר האדםהנה הסוג יקרא לגדר כולל כלו' מקיף דברים הרבה כמו שם בעל חי כולל כל אשר נשמת רוח חיים באפו. ושם גדר כולל מין מיוחד כמו חי מדבר שחי כולל כל בעלי חיים ומדבר גודר מין האדם בגדר לבדו להבדיל בינו ובין שאר בעלי חיים:
העובריםשנכתבו בימים העוברים להודיע המעשים והמקריים בימים ההם:
והנמצאיםשכותבין עתה שידעו אותם דורות הבאים:
ויודעים דברי הרחוקיםע"י הכתב והמכתב:
שאפשר שבהגיעם אליהם חיי רוחםלפעמים הכתב המגיע לאדם מאוהביו מצילים אותו מהרבה רעות. או מבשר לו בשורה טובה המחי' את נפשו:
ושחיתותם והשחתתם:
הענינים המפוזרים שאנו מלקטים מכל ספרי החכמים דבריהם אחת לאחת ועושים מהם ענין אחד:
רב מהשליםהרבה מלזכור הכל:
וקדיחת האשביש ספרים אינו וכן נכון:
מבלעדי שארבעלי חיים שאינם מדברים שאינם נבראים בכף ואצבעות מפני שאין צריך להם:
מגבול הדרך וביתר שאת נתבאר פעולת כל אבר ותיקונו ע"פ חכמת המשקל נקרא מעכאני"ק ושאר כל החכמות באופן שבמלאכת האדם כל החכמות הלימודיות תקועים בבנין גופו ובחושיו החמשה וכמו שגלו חכמי הרופאים האחרונים:
**מי יכין לעורב וגו'**ודרשו חז"ל העורב אכזרי ואינו מפרנס בניו והקב"ה מזמין להם תולעים בתוך צואתם:
בתנועות משתנותיש שמתנועעים מן המערב למזרח. ויש שתנועתם מן המזרח למערב:
והמאורים החלוקים זה להאיר ביום כמו השמש. וירח וכוכבים לממשלת הלילה:
יראה חצי הגלגלהנה ידוע שמרכז הארץ הוא מרכז השמים שהם הגלגלים וחצי עובי הארץ רצוני קוטרה נתבאר בגיאומטרי"א שהוא קרוב לשני אלפים פרסה. אמור מעתה כשהאדם עומד על הארץ בכל מקום משטחה. הנה לקוטן קומת איש, וגם לפי מציאות הרים גבנונים שבין אדם הרואה לקצה השמים, ואם עכ"פ נניח שניצוץ עין הרואה כאלו הוא קו ישר עובר מקצה השמים עד קצהו ונוגע שטח הארץ וא"כ ראוי שלא יראה האדם חצי השמים רק פחות ממנו כמו חצי קוטר הארץ שני פעמים אחד במזרח ואחד במערב. ובאמת שאין הענין כן שאנחנו רואים תמיד ששה מזלות למעלה מן הארץ וכמו כן זריחת השמש ביום בינוני כפי הנראה לעין תמיד י"ב שעות. וע"כ שיעור חצי קוטר הארץ אין לו ערך כלל אפי' כנקודה לגודל המרחק העצום ולגודל הכוכבים שאין חצי קוטר הארץ פוחת כלל משיעור הכוכב הנראה לעין:
עם מה שהם מעידיםבצירוף מה שהם מעידים:
הזמנים שאינם ידועיםכלו' זמני השנה ותקופות וחלקי השנה מקיץ וחורף וקור וחום כבר היו נודעים ע"י הלוך השמש בגלגל המיוחד לה כנודע בתכונה. אבל לספר ימים ושבועות זה היה בלתי נודע לולי החשך:
רוב הידיעות התלויות בזמןכמו שנות החמה וחודש הלבנה ושיעור הקף כל א' מהגלגלים:
בישול המאכלכבר ביארו חכמי הטבע כי השינה סבה לעיכול המזון:
אור העינים ניצוצי הראות:
ששם מוראווזה מכח הרוחניות אשר באדם ותדע שלמחר הוא מת ואז אינו בטוח מן העכברים:
He put the fear of man -- this is due to the spiritual powers in man.
והיא התנועה הדבקהכבר אמרו הטבעיים שכל שנוי נקרא תנועה. כמו ההויה וההפסד. הצמיחה וההתוך כלו' הרקבון. וכל השתנות בכלל ממראה למראה נקרא שנוי ותנועה. לפי שאין השנוי בא פתאום רק חלק אחר חלק כמו שאנו רואים ד"מ צמח שגדל מדי יום ביומו ונוסף על כמותו הוא מחמת התנועה שהתנועעו חלקי עפר ומים ואש לחבר אליו. וכן כשירקב העץ לעפר אנו יודעים כי חלקי האש והמים ואויר שהיו בו הלכו והתנועעו ממנו מעט מעט. אע"פ שאין העין רואה זה השכל משיג אותו אחר שראה ענין תנועת העתק כשהגשמית נוסע ממקום למקום ע"י זה הוא מבין כל עניני ההשתנות (ועיין במורה ריש ח"ב הקדמה ד') ולזה אמר שהתנועה דבקה לכל מחובר רצונו לכל מורכב מד' יסודות:
אמתתה ורוחניותהבענין ההויה והוא חבור הרוחניות כמו נפש הצומח אל הצומח. ובהפסדה בהעתק ממנו נפש הצומחת כל זה בכלל תנועה וכן בנפש החיונית והמשכלת:
כי כל תנועותיךכבר כתב המורה בפ' ע"ב מח"א שכל תנועה הנמצאת בעולם התחלתה תנועת הגלגל. כי ודאי כל תנועות בעלי חיים ושינויהם בדברים הבלתי נוגעים לאחת ממצות ה' אינם רק מחמת השתנות האויר והזמן והעתים. והוא תלוי בתנועה. וכן כשיתנועע בעל חי לבקש מזונו הוא מפני שירעב ונתעכל המזון בקרבו וזה ג"כ תנועה וכן כל חשק אדם וחפצו בא מחמת דבר אחר שהעירו אותו על זה והכל תלוי בתנועה ותכלית התנועה קשורים בגלגל העליון המחליף העתים וממזג הזמנים. ותנועת גלגל העליון נקשרת בחפץ הבורא והבן זה:
all your movements are tied to the Creator's desire -- the "Moray Nevuchim" Part 1 ch.72 writes that all "motion" found in the world, ultimately started from the tenuat hagalgal (movement in the mystical worlds). For certainly, all the movements and changes of living creatures which are not related to the commandments of G-d are due only to "movements" in the time and circumstances. Hence, the creature depends on the "movement". Likewise, when a living creature moves to seek food, this is due to hunger, whereby the previous food has now been digested and consumed, and this is also a "movement". Likewise, any human desire, or wish comes due to something else which aroused him on this. Hence, everything depends on the "movement". Ultimately, the root of all movements is tied to the "galgal elyon" (upper mystical worlds), which changes the times and circumstances - and the "movement" of the galgal elyon is tied to the Creator's desire. Understand this.
וזכור הקשר שכל פנות שאתה פונה הם מחפץ הבורא. מלבד עניני המצות והעבירות:
Hence, remember that every turn which you turn to is tied to the wish of the Creator, except for matters of good and evil.
ורצה בגזרותיוקבלם באהבה אולי אחריתך ישגא מאד:
**והבוטח בה'**שאינו בועט בהמקריים העוברים עליו לעמוד כנגדם לדחותם:
חסד יסובבנו יהיה המסובב מהם חסד:
ומתקשים עלינוקשים עלינו:
ובהיפךשלפעמים נראה לאדם שטובה גדולה נזדמנה לו ואחריתה מרה כלענה:
כלילת ל' עלוי ויופי כמו אהבת כלולותיך (ירמיהו ב׳:ב׳). כלילת יופי (איכה ב'):
היש בהבליוגו' אם יוכלו אלילי העמים להוריד גשם. ושהשמים והוא הרקיע רצוני האויר כמו שנא' ועוף יעופף ע"פ רקיע השמים (ועיין במורה פ' ל' מח"ב) יתנו רביבים הוא המטר הדק. והנה כבר נתבאר לחכמי הטבע שהמטר התהוה מן האדים הלחים העולים מן הימים וכמו שנאמר ואד יעלה מן הארץ וגו'. והוא נחלק לג' חלקים. הא' מהם הלח מאד. וזה כשיגיע עליו מעט קור כמו קרירות סוף הלילה. חלקי המים אשר באד הלח מתקרבים זא"ז מחמת הקור ונופלים לארץ רסיסים דקים והוא הטל בימות החמה והכפור בחורף. והחלק השני מן האד הוא עולה למעלה עד נכון היום. ולפי הנתבאר בטבעיות שהאויר כל עוד שהוא נגבה הוא יותר קר אלא שהחלק הזה ג"כ הוא לח הרבה וכשעולה מעט הקור מצמצם חלקיו. והוא יורד למטה וממנו רביבים והוא מתהוה מן הענן הקרוב לארץ. והחלק הג' הוא העולה כמו כן מחמת חמימות האויר לפי העת וקלות האד. עד שיפגע למעלה באויר קור חזק ממנו ויורידו מטה. ולפי שאז הענן בגובה מורגש מן הארץ כל רסיס מדי נופלו לארץ יתחברו אליו חלקי מים הנמצאים בתוך האויר מן האד העולה תמיד בתוך המרחק ההוא. ואז יהיו טפות המטר גדולות בכמותם ויהיה לגשם שוטף וירד בחזקה לגובה נפילתם והנה הטל אינו נעצר לעולם כמאמר חז"ל. אך הרביבים והמטר תלוים בהשגחת ה' אם לשבט אם לארצו לפי מזג הרוח המנשב בחלק העליון מן האויר שמפזר חלקי הענן. וזש"ה אם יש בהבלי הגוים מגשימים. והוא הגשם היורד מרחוק. ואם השמים והוא החלק התחתון יתנו רביבים אינם רק בהשגחת ה'. הלא אתה ה' אלהינו ונקוה לך הוא יורד לפי צדקותינו ומעשינו כדי שנקוה לו תמיד:
שבועות חקות קציר וזה הפלא מן השגחתו ית' שאין הגשם יורד תמיד. ובשבועות שבהם זמן הקציר ישמור לנו שלא ירד המטר להפסיד הקציר. ורק רוח טובה מנשבת ליבש ולנגב הקציר:
הנותן מטר ושולח מיםאמר עוד שבצירוף תועלת המטר להצמיח זרעים. עוד בו תועלת להוית המים הנמצאים על פני חוצות בנהרות ובבארות. כאשר יאמרו רוב חכמי הטבע שכל המים המתוקים הנמצאים בארץ מלבד הימים שמימיהם מלוחים. הכל בא מתולדות המטר. וכדעת האומר בגמרא נהרא מכיפי' מתברך. כלו' מן המטר:
וקודרים שגבו ישעעניים אשר חשוך תארם מפני הרעב נתגדלו לישועה:
מוציא אלף ויותרוכמה מבואר יד ה' הטובה על ברואיו. לולי עונותינו שאין אנו כדאים לקבל רוב הטובה ההיא ותתמעט מן הפגעים בגזירתו ית':
כי ימצא בגרגיר אחדזה הוא ע"ד הפלא שיוציא גרגיר אחד ששה אלפים גרגרים. אבל בדרך ממוצע יוציא אלף פעמים כמוהו:
על ההקשה אשר זכרתי מן הכפלעל דמיון הנזכר שהוא אלף או ששת אלפים פירות מן גרגיר פרי אחת:
ולו נתכנו עלילותהוא ית' מודד וקוצב גלגולי דברים ופעולות רחוקות. כמו הגידו בעמים עלילותיו (תהילים ט׳:י״ב):
הטרפיםהמזונות:
לאישי מיני החייםהם בעלי חיים הבלתי מדברים. אשר אין עצה ותבונה להם להביא לחמם ע"י תחבולות. השגחת ה' יותר נראית בהמציא להם מזונותם:
לתת אכלם בעתו כי אין להם אוצר שיאצרו להם מזונותם. אך הקב"ה מכין להם בעת צרכם:
וסדור ענינינו ביניהםאנחנו אוחזים אחוזה באדמתם וסוחרים את ארצם ואין מכלים אותנו:
והתגרותמחלוקות המלכים שהמון רב מסתכנים במלחמה לשמור ארצם ולדבר שלום גם לנו:
בקום עלינו אדםשאנחנו כפופים למלכיות אשר דתיהם שונות מדתנו:
התחלקות מדותםדעותיהם שונות: חושש לעצמו לא היה חושש רק לתקנת עצמו:
בנין מגדלשכל זה תקנת הכלל: מופקדיםחסרים כמו ולא נפקד ממנו איש:
חקי התורות מצות הנמוסיות אשר השכל מורה על קיומם:
והשתדלם להרבות מהםטבע תקוע באדם לרדוף אחר משא ומתן ולצבור ממון להכין לטוב לפני אלהים ולחזק קבוץ האנושי:
ואם לא יעשהאע"פ שלא יעשה בממון שום חפץ:
והרבה משתמשיםכלומר אעפ"י שלזהב ולכסף עצמו טבעי הרפואות לאיזה מיני חלאים כנודע ברפואות. עכ"ז הוא על המיעוט, ורובא דרובא הרפואות הם מהצומח והדומם אשר נקנים במחיר כסף:
It is a nature implanted in man to pursue business dealings and to hoard money in order to give to he who is good before G-d and to strengthen society.
שאינם ריקים מהם שיש להם כאות נפשם:
אל חפץמפני שלא היה חשוב בעיני בני אדם:
והם מעט מצדכצ"ל. ומ"ש בספרים ומהם הוא ט"ס. ופירוש שהזהב והכסף מצד אחד הם מיעוטי הכמות והשיעור. ומצד אחד הם רבים כי אפשר לקנות בהם הרבה בכמות ובשיעור:
וכן הם יקרים מצדמצד אחד הם יקרים. שנדע שנוכל להביא בעדם כל אשר תתאוה נפשנו:
ונמבזים מצדכשלא ימצא דבר שיקנה בעדם הם נבזים. וכמו שנאמר כספם בחוצות ישליחו וזהבם לנדה יהיה וגו' נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו (יחזקאל ז׳:י״ט):
האויר הנשאףמל' שאפה רוח (ירמיה ב'):
שאינו בכל מקום כאוירכי מפני שאפשר להתקיים זולתו איזה ימים. פקדם הקב"ה במקומות מיוחדים כדי שיתנו תודה אליו ית' בהמצאו:
When the thing to buy with them is not available, they are useless, as written regarding a famine: (Yechezkel 7:19) "they will cast their silver to the street and their gold will be worthless..."
ולמצוא תמורתוכלומר שאפשר שיעמוד מבלי מאכל וימצא אותו ותמורתו כלומר חלופו דהיינו העדרו. כמו ע"כ לא נירא בהמיר ארץ (תהילים מ״ו:ג׳) כי זמן יותר אפשר שיתקיים האדם בזולת מאכל ממה שאפשר לו להתקיים באם אוכל ואינו שותה שאינו יכול להתקיים יותר משלשה ימים וכמ"ש המורה בענין זה בח"ג פ' י"ב במים ובלא מאכל אפשר שיתקיים כמו חמשה או ששה ימים וכמ"ש המורה שם:
יש להם תמורהכצ"ל. פירושו שגם למלבושים יש חלוף כלומר העדר וחסרון והשגתם יותר מעוטה ויותר קשה מהשגת המאכל:
אלא לאחר זמן כלו' אין אדם יכול להשיג אותם מהר רק לאחר זמן. כי לא יזדמן לו עורות תמיד וכן הצמר והצמחים צריך עת לגידולם ותקונם ומלאכתם וכן בעורות הם צריכים תיקון ומלאכה:
אלא מצד ההסכמהכלומר שמה שהם חשובים אצל בני אדם אינו רק שכך הסכימו הבריות והוא מסימני חכמה העליונה כמ"ש למעלה כי לא נמצא מהם אצל המון מה שנמצא וכו'. ד"מ כי ודאי שקרוב שימצא אצל אחד מבני אדם אפילו מהדלים שיש לו כור חטים מה שלא נמצא אצל המון בני אדם יחד כור מלא זהב: