והדרך שמקל אותולבקש הדרך שיקיל ענינה על האדם:

מן הבלוניתמענין נפסד ונרחב כמו שמלתך לא בלתה. *וכבר אמרו הראשונים מחכמי הטבע שאין זרע שום תולדה יכול לקבל הויה חדשה ובריאה עד שיפסד וירקב ויפשיט צורה הראשונה שעליו בכדי לקבל עליו הויה חדשה וכן גרגיר הזרע לא יצמח בארץ עד שירקב ויפסד תחלה בארץ וזהו שאמרו ההעדר סבה לכל הויה וזכרנו למעלה וכן טיפת הזרע אינה מוכנת להוית הולד עד שתרקב ותסרח תחלה וכמ"ש בהקדמתו לספר יצירה רמזו חז"ל באמרם מאין באת נוטפה סרוחה:

והדםדם טמא מזרע אמו:

ובאוש ריחםנסרח ריחם:

ודל בגופוכחוש ודק כמו דלות ורעות (בראשית מ"א):

**ואח"כ יעלה וכו'**עד שיגיע לרוב שנותיו אח"כ יחלו ימי הזקנה. *יאמרו הטבעים שכח המגדל באדם יתמיד בגובה עד כמו כ"ב שנה ואולם התוספת בעוביו עד רוב שנותיו. ואמרו עוד שכל זמן גידולו בקומתו ובעוביו הוא עלול לכל מיני חלאים בעבור השתנות המתמדת בו וכלפי זה אמר שלעולם ימי אדם רעים אם עד רוב שנותיו אם אחר רוב שנותיו שהימים אשר אין לו חפץ בהם ממשמשים ובאים עליו:

יחלויתחילו כמו ותחלינה שני שבע הרעב (שם מ"ב):

שימלאו ימיוימי חייו כלומר הויתו מטפה סרוחה ותכליתו עפר ואפר:

פעמיםשני פעמים הא' במעבר טפת הזרע לרחם האשה והב' כשנולד דרך רחם אמו:

מענין האדםממקריו:

אין לו מנוחה מהםאין לשום אדם בטחון שימלט מאלו המקריים עד שימות:

הנלבבהנבון:

וקצרת ידוקוצר ידו:

מדחותמלדחות:

מצורת מעמדומענין המעמד אשר לו בעה"ז:

כמו אסירדומה ונמשל אליו בלבד:

אסיר באמתאסיר ממש:

להתיר את עצמוכמו קושר ומתיר:

אנקת אסירהאדם הוא אסיר ושבוי מעניני הזמן וקורותיו:

בחליפתוימיו חולפים ועוברים:

והפסק מאוייוחשקיו:

לצדהלמזונו:

ומוגלאליחה:

באושסרחון:

ולא הפיח ריחו הטובכלומר לא נתן ריח הטוב ממנו כמו הפיחי גני יזלו בשמיו (שיר השירים ד׳:ט״ז). ומפני שהריח הבא לחוטם הוא מהחלקים הקטנים מאד היוצאים מכל דבר המריח ועולים באויר ומתנועעים ע"י רוח הנושב לכן נאמר בו לשון הפחה, ושיעור דבריו שכשימות האדם נראה כאלו לא רוחץ וכו' ולא היה לו שום ריח טוב מעולם:

השכליותכמו גזל ועריות:

והשמעיותכמו שעטנז ובשר בחלב:

וקצורו בהםמקצר בקיומם:

והפסק טענותיו וכו' ישים אל לבו איך לא יהיה לו שום טענה ומענה ושום אמתלא בבוא יום התוכחה ויום החשבון לאחר מיתה:

וחרטתו במעמד הגמול איך יתחרט על עונותיו ביום ה' הגדול והנורא ורבים מישני עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם, ואז כשיחיו המתים יהיה מעמד הגמול לכל באי עולם:

כי הנה היום באנאמר על יום הדין שלאחר תחיית המתים:

ומי מכלכל את יום בואומי יכול לסבול את היום ההוא:

מן המורא והגדולההנסים הנוראים והגדולים שנראו מן החסידים ההם, כמו לכל המורא הגדול (דברים ל״ד:י״ב), ואיך הוא קטן בערכם וכ"ש נגד הנביאים וכ"ש נגד המלאכים וכ"ש בערכו ית':

בדניאלשאמר אל המלאך והיאך יוכל עבד אדני זה לדבר עם אדני זה (דניאל י׳:י״ז):

ויהושע שהשתחוה למלאך ואמר מה אדני מדבר אל עבדו (יהושע ה׳:י״ד):

הן בעבדיו לא יאמיןובמלאכיו ישים תהלה, ותהלה לשון הוללות:

ובהיכלו כלו אומר כבודכל המלאכים אשר בהיכל קדשו מברכים שם כבודו:

ממוצקדברים קשים וחזקים שבארץ כמו מיני האבנים וצורים והמתכות. וכל דבר חזק וקשה נקרא מוצק כמו (איוב מ״א:ט״ז) יצוק כמו אבן ויצוק כפלח תחתית:

בעדך המדבריםכמה ערך גופו אל ערך מין האדם בכלל:

וערך המדבריםכל בני אדם יחד כמה הם בערך כדור הארץ, אשר הוא כנזכר בדברי חז"ל כדור שהקיפו ששת אלפים פרסאות, ועביו דהיינו אלכסונו קרוב לשני אלפים פרסאות, וכן הוא לפי המבואר במופתי התוכניים קרוב לזה השעור:

אל גלגל הירחכבר ביארו התוכניים במופתים שהירח בזמן שהיא בגובה רומה היא רחוק מן הארץ כמו ס"ד חצי אלכסוני הארץ:

אל הגלגל העליון*הנה כפי המבואר אל התוכניים הקדמונים יהיה המרחק שמן מרכז הארץ עד גלגל שבתי ועד בכלל כלו' עובי גלגל שבתי מהלך שמונה אלפים ושבע מאות שנה בקירוב וכל שנה משס"ה יום ומהלך יום ארבעים מיל וכל מיל מאלפים באמת המלאכה, ואולם המרחק שעד גלגל שבתי ולא עד בכלל הוא מהלך שבעת אלפים וכ"ד שנה, והוא קרוב מאד לדעת חז"ל בחשבון מהלך שמן הארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה וכן בין כל רקיע ורקיע ולא חששו להזכיר הכ"ד שנה (ועי' במורה פי"ד מח"ג) אף שלפי הוכחת התוכניים האחרונים יהיו המרחקים שלגלגלים יותר הרבה מאד והם הניחו המרחק הבינוני שלשמש מן הארץ שנים ועשרים אלף פעם כחצי עובי הארץ ואמרו עוד שהכוכב היותה קרוב לארץ שבכוכבים הקיימים כמו הכוכב שבפי הכלב הגדול הנקרא סיריא"ס מרחקו מן מרכז הארץ כ"ז אלף ושש מאות וששים וארבעה פעם כמרחק השמש מן הארץ אך בל אשא חשבונם על שפתי מאחר שאינם מסכימים לדעת חז"ל:

**עיני גבהות אדם וגו'**אמרו חז"ל כל המתגאה כאלו דוחק רגלי השכינה אמר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור כו' וזה שאה"כ וגו' ושח רום אנשים, ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, כשיכלו הגאים הדוחקים רגלי השכינה:

מעודדמחזיק:

משפיל רשעיםמבואר שהמתגאים נקראים בשם רשעים בסתם:

ושפל יראהאל המשפיל עצמו יביט ואותו ישגיח:

לפני שבר גאוןהשבר בא בשביל הגאון:

תהפוכות עניני הברואיםכלומר איך אין הכבוד והגדולה מתמדת שום זמן ארוך רק החלוף הווה הגאים נשפלים והשפלים יתנשאו:

ומהירות התחלפותלא בלבד שהחלוף יקרה בגדולות הפחותות, אלא אף בממשלות הגדולות:

בובעולם:

והעתקות אנשיו מענין אל עניןאנשי העולם נהפכים מטובה אל רעה ובהפך, ואף על המדינות יאמר וכו':

והשחתת עם לתקנת עם אחר אף אומה שלמה אין גאותה וממשלתה מתמדת אך אחת נשחתת ונפסדת כדי שתתכונן אומה אחרת:

וסוף הכל אל המותאף בזמן הצלחת עם ולשון אין ההצלחה נדבקת בפרטי האישים כי כל אחד הולך אל עולמו ואל ירכתי בור:

כצאןכמו הצאן המתאסף לדיר:

לשאול שתוכן מין האדם נאספים לתוך יסודי השאול ושתו מלשון שתות:

מות ירעםהמות יאכלם כלחוך השור את ירק השדה:

רהביםלשון גסות כמו ירהבו הנער בזקן (ישעיהו ג׳:ה׳):