Tov haLevanon, Third Treatise on Service of God
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
רהותפחד ומורא. מל' אל תפחדו ואל תרהו (ישעיהו מ״ד:ח׳):
ויחולתוחלת השכר:
בהכרח וחזקהר"ל שזאת הכניעה באה מצד מורא התקוה ר"ל דבר המיועד לבא שהוא השכר והעונש שהוא כואב על שיגיע לו תמורת השכר עונש. ודברים אלו מכניעים אותו בהכרח ובחזקה כשמתבונן ההפך שהוא בין קבול השכר או תמורתו העונש:
fear, hope, necessity or compulsion -- i.e. that this submission comes from fear of hope, which means something which will come in the future, namely, reward and punishment. It pains him that instead of reward, he will get punishment. These things submit him out of necessity and compulsion when he contemplates the contrast, i.e. receiving reward versus receiving punishment instead.
בהקשר נפשומחמת שהנפש קשורה אל הגוף השכל אשר בנפש גורם הכנעה לגוף:
because the soul is joined to the body, i.e. the intellect in the soul causes submission of the body.
שאחת מהנה גורמת לחברתהר"ל ההכנעה שהיא מצד יראת העונש ותקות הגמול הבאה מצד התורה. גורמת להכנעה הבאה מצד השכל. כי בטרם שיהא האדם ישר בעיון שכלו לא היה יכול לעמוד בפני תאותיו המתגברים על השכל מצד טבע האדם וכמה שזכר לפני זה. ורק אחר שהכניעו תאותיו מצד התורה גורם לו שיעלה לההכנעה שהיא מצד השכל והיא כסולם אליה:
one of these leads to the other -- i.e. submission due to fear of punishment and hope for reward induced by the torah leads to the submission induced by the understanding. Because before a person will be straight in his intellectual perception, he was not able to resist the lusts which naturally overpowered his intellect, as the author mentioned last chapter. Only when he has submitted his lusts using the torah way (of fear and hope), then this will cause him to ascend to the submission induced by the intellect. Hence it is like a ladder to it.
**והכניעה וכו'**ר"ל אעפ"י שזו שמצד התורה היא קדמה אליה בזמן ובטבע. עכ"ז הכנעה הזו היא יותר רצויה בפני האל:
כי שרשה מוסד על התוחלת והרהותר"ל ששורש ההכנעה היא מיוסדת על יראת העונש ותקות השכר מהאל ית' לפיכך אפשר שישתתף ביראתו ותקות שכרו יראת האדם ותקות שכרו כפי ההרגל שבו:
Hence, it is possible that he will combine his fear of punishment and hope for reward from G-d with the fear and hope from human beings since he is habituated in this.
אחר היחול בגמול והרהות בעונשולפיכך הרי הוא כעושה באונס ואין פעולתו שלמה וסובר תמיד שכבר יצא ידי חובתו:
לא תתנדב במה שיש להר"ל כי אם הנפש תעשה הדבר לא מפני העונש והגמול רק בנדבה גרידא. כמו שתאמר שאדם נותן מתנה לחבירו באהבתו שאוהב אותו לא מפני שירא ממנו או מקוה לשכר בודאי אין זה רק שהנחת רוח אשר לו ממה שהמקבל רוצה במתנתו שקול עליו נגד מתנתו שנתן לו ויותר. כן העובד האל מאהבה זה שהאל רוצה עבודתו היא תמורת עבודתו וזה העובד בוחר בתמורה זו יותר מטרחת עבודתו:
i.e. if the soul does something not motivated by reward and punishment, but rather only by willing generosity, such as in the case where a man gives a gift to his friend due to love that he feels towards him, not because he fears him or hopes for some reward in exchange - certainly this is because the contentment he feels that the receiver favorably accepts his gift weighs as much or more than the gift he donated. So too, one who serves G-d out of love, that which G-d desires in his service is [the reward] he receives in exchange for it, and the person who serves thus chooses this exchange more than the toil of his service.
ממנה על האבריםר"ל כי המעשים הטובים שהם מצד התורה. וסיבתם הוא יראת העונש ותקות השכר. הנה האדם לא יצייר לנפשו עונש ושכר רק בגשמיותו ובגופו כפי אשר לו ההרגש בחייו וכך יהיה בהם עבודתו. משא"כ העובד מן השכל ומאהבה. זה מצוייר אצלו ברוחניותו לפיכך כל עבודתו הוא ברוחניותו. והבן זה:
i.e. for good deeds which are induced by the torah and their cause is hope for reward or fear of punishment, the picture in the man's mind of reward and punishment will only be of a physical character, related to his body, just like he feels now (since he is superficial), and so too will be his service. But he whose service is induced by the understanding and by love, this [reward and punishment] is pictured by him spiritually. Therefore, all of his service is from his spiritual side. Understand this.
והם חובות הלבבותומאחר שהלב יסוד האדם עבודתה יותר מעולה ג"כ:
כמבוא אל העבודהכפתח ודרך אל העבודה:
The torah is like an opening and a path to the service prompted by the understanding.
כגרגיר הזרועכלו' היראה התקועה בלב האדם מצד השכר והעונש היא כגרגיר אחד שזורעין אותו. והלב שבאדם משל לשדה. והתורה כעבודה לאדמה. והיא החרישה כי היא מלמדת את הלב על איזו הענינים עונשין ועל איזו הענינים מקבלים שכר:
The fear/submission placed in a man's heart induced by reward and punishment is like a seed which is planted. A man's heart is like the field. The torah is like the working of the land, namely, plowing, for the torah teaches the heart which matters bring punishment and which bring reward.
והעזר שהוא מן האלהיםהמשבר תאותיו הגופניות המתנגדים לתורה. דומה למטר:
ומה שהיא ממציאה ומצמחתר"ל אחר שגדלה והצליחה וגם עשתה פרי. מעתה נתקיים העבודה בלבו מצד האהבה לא מצד השכר והעונש בלבד. אמור מעתה שהעבודה שהיא מצד השכל עודפת על העבודה שמצד היראה כמו שיעדיף הנצמח מן הגרגיר הזרוע:
כמו שהזהירו חז"לר"ל אז יבין מאמר חז"ל:
אל תהיו כעבדיםכבר פירשתי זה בראש הקדמת המחבר:
בכח גדולוא"כ היא רצויה יותר לפני האל. וכמאמר האומר לפום צערא אגרא:
with great strength -- if so, it is more acceptable to G-d, as our Sages said: "according to the difficulty is the reward" (Pirkei Avot ch. 5).
ועזר מאת האלהיםגם שהאל מסיועו עליה ודאי שהיא יקרה בעיניו וחשובה לפניו יותר:
"and with the help of G-d -- And that which G-d helps on it is an indication that certainly it is more precious in His eyes, and more important before Him.
אלא לאחר המית תאותו הגשמיתכצ"ל. ור"ל לאחר שהמית תאותיו הגופניות:
להתמכר להנאותלהיות נמכר להנאות העולם. מל' התמכרך לעשות הרע (מלכים א' כא):
**ויש בו מדות וכו'**והם הנמשכים מצד רוחניותו:
**כי נעים כי תשמרם בבטנך וגו'**זה נגד המדה הראשונה שזכר והוא השוקע בתאות הגופניות. אמר כי ינעם לך כי תשמור דברי התורה בבטנך והוא מקור ההנאות והתאות לשבר כחם ע"י התורה:
להיות בה' מבטחךהוא נגד מדה השנית אשר יבוא מצד השכל למאס ישובו של עולם מפני התהפכות עניניו והתמדת הפגעים. לזה אמר שמצד התורה אין זה נכון אך יהיה בה' מבטחך לכן הסר כעס מלבך:
להשיב אמרים אמת לשלחיךאל תדמה בנפשך שאם תעזוב ישובו של עולם תהיה נרצה לאל ומתקרב אליו כי אתה שונא לעניני הגוף. לכן אמר שתראה להשיב אמרים אמת לשולחיך הוא האל אשר שלח אותך בעולם הזה על מנת כן שתעסוק בישובו כפי התורה ומצותיה ואז ייטיב לך בעוה"ב:
מתפלה וצום וצדקה ומעשר וגמילות חסדיםהנה לולא התורה אין השכל מבין תועלת התפלה. כי האל ית' לא ישתנה ולא יתפעל מחמת תפלתו. ואם אינו כדאי על הטוב מצד מעשיו. איך יפתוהו בדבריו לומר לפניו תן לי משאלותי. ואם הוא כדאי מצד מעשיו ודאי שהאל לא יעות משפט ולא יתן מוט לצדיק. אך מצד התורה אנו רואים שהאבות והנביאים נענים בתפלתם ואנחנו נצטוינו עליה לדעת הפוסקים מן התורה והיא מצות עשה וכמו שאמרו איזוהי עבודה שבלב זו היא התפלה. ואך ששכלנו קצר מהשיג ענינה כמו שאין השכל משיג שאר החקים שצותה התורה וכן הצום שנצום ביוה"כ ויכופר לנו על כל עונותינו. והצדקה ג"כ שאל עליה המין את ר"ע אם אלהיכם אוהב עניים למה אינו מפרנסן ומשל אותם לעבד שכעס רבו עליו וכו' עד שהשיב לו מן דברי הנביא הלא תפק לרעב לחמך וגו' וכן המעשר וג"ח הוא מצד זה. ואף שיש עוד חקים בתורה שאין השכל משיג אותם. תפס המחבר ענינים עקריים שכמעט העולם עומד עליהם:
Without the torah, the intellect does not understand the benefit of prayer. Because G-d will not change nor be affected by his prayer. And if the man is not worthy of the good [that he is praying for], due to his [insufficient] deeds, how can he possibly entice G-d with his words, and ask before Him to grant him his request? And if he is worthy of the good due to his deeds, certainly G-d will not corrupt justice, and will not withhold support to a righteous man. But from the torah, we see that the forefathers and the prophets (who were exceedingly righteous) were answered in their prayers. And we were commanded on it, and it is a positive Biblical commandment according to that view, as the Talmud (Taanit 5a) expounds on the verse "to serve Him with all your heart": "what service is with the heart? This is prayer". And even though our understanding falls short of being able to grasp its full matter, just like the understanding does not understand other precepts in the torah. Likewise, for the fast which we fast on Yom Kippur which atones for all our sins. And for Tzedaka (charity) as a certain heretic asked Rabbi Akiva (Bava Basra 10a): "if your G-d loves poor people, why doesn't he support them?", etc. until he brought the verse: "Is it not to share your bread with the hungry...[Then shall your light break forth as the morning]" (Yeshaya 58:7), see there. Likewise, tithes and acts of kindliness is because of this. And even though there are many other matters which the understanding cannot grasp, the author took as examples primary pillars that the world almost stands on.
גבולי העונשיןגבול התפלה וכו' ושיעור החיוב בהם. והעונשין. כמו עניני גיהנם וכף הקלע הרמוזים בדברי הנביאים:
בהתקבצםהתורה והשכל יחדו:
והאלהים עשה שייראו מלפניו עיקר עשיית העולם וקיומו הוא על היראה והיא אבן פנה ויתד שהכל תלוי בו וכמ"ש בפ"ב דשבת שכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה. רצונם לירא שמים:
מפני קוצר מחשבת קצתםמקצתם שהמבין יותר יקיים יותר עבודת ה' ומצותיו. ואשר הבנתו פחותה תהיה עבודתו יותר פחותה:
ואם הם חלוקים ואע"פ שהם חלוקים בהבנתם:
מקצר בקצת עניניו בקצת מצות יהיה מקצר מן הצורך ובקצת יהיה מוסיף על הצורך כפי טבע שכלו אשר ידמה שהאל יבחור כפי הבנתו:
אבל צורתה צורה אחת עיקר המצוה והמשפט הוא משפט אחד לכלם:
ומתחלף המעשת שיהיה מחמתה כצ"ל. ומעשת הוא לשון רצוי ורצון. כמו אולי יתעשת האלהים לנו (יונה א׳:ו׳) וכוונתו שהערת התורה היא שוה לכל נפש. רק שהמתעשת והרוצה בעבודתה מחמת התורה מתחלף מן הרוצה בעבודה מצד העיון השכלי כפי אשר זכר יתרון הערה התוריית שהיא כוללת לנער ולזקן. והמפרש הגיה המעשה. וכל זה לא הועיל:
בכלילתמלשון כלילת יופי:
ליחדם בטובה שיהיו מיוחדים בטובה זו:
שיתיחדו גם הם שיהיו גם הם יחידים בתוספת עבודה מכל שאר האומות:
ויעד אותנויעוד הוא לשון נדר והבטחה כמו (שמות כ״א:ט׳) ואם לבנו ייעדנה. אל חוף הים שם יעדה (ירמיהו מ״ז:ז׳) כלו'הזמין לנו על קבלת התורה גמול בעוה"ז ובעה"ב:
מרוב חסד וטובה אשר בחר בנו מכל העמים ליטע בתוכנו חיי העולמות:
ויכון שכלויכונן שכלו כלומר ישלים:
מפני חלישת איסורו בהםכלומר השכל עם הגוף שלהם יש להם חבור חלוש ואין בידו לגבור התאות:
להנהגה בינונית היא התורה שהיא הממוצע בין קלות הדעת ובין הפרישות מתאות עולם לגמרי:
ולא יבצר מהם לעמודלא יהיה נמנע מהם הקיום אותו כמו ועתה לא יבצר (בראשית י״א:ו׳):
קטבי מלת קוטב עיין בפירוש ההקדמה:
ומי שאינו מקצרששוקד על המצות התוריות כפי יכלתו:
השמחה במתיקות עבודת ה' מאחר שעובד מאהבה:
אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחהכלומר התורה שנקראה אור היא כמו גרגיר הזרוע בלב. עד שבאחריתו כאשר נתפשט העקמימות שבלבו אז הוא עובד בשמחה. וכמ"ש המחבר לעיל בתועלת הד' אשר לעבודה שמן השכל:
ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלהמאחר שנשמתו מטוהרת מתאות העולם הגשמי עד שתעצור כח לשרת בהיכל העליון בין השרים הראשונים ומלאכי עליון:
המצות השמעיותכמו שעטנז ובשר בחלב וכיוצא בזה מהמצות אשר אין השכל מקיים אותם ולא דוחה אותם. אם לא ע"פ סודות המקובלים איש מפי איש:
וכללים משרשי השכליות כלומר שיש ג"כ בתורה כללי מצות אשר להם שורש מן השכל כמו יחוד האל בלב שלם וכל עניני אמונה ומניעת העול וכמו שאמרו חז"ל ואהבת לרעך כמוך היא כל התורה כולה וכלל מצות הלבבות. והנה מצות השמעיות ודאי שהיתה התורה צריכה לכתבם מאחר שאין השכל מחייב אותם. אך מה שכתבה התורה המצות השכליות אף שהשכל מחייב אותם. הוא מפני שהעם היו בעת ההיא שקועים בתאות הבהמיות ולא היו משיגים הרבה מצות שכליות. עד שנהגה התורה בהם מנהג אחד שיקבלו המצות השכליות ג"כ מצד השמע:
לשני הפנים אחד מצד השמע והב' מצד השכל:
דרכיה דרכי נועםדרכי המצות שבה הם דרכי נועם רבים מהם נתבארו בשכל. וכל נתיבותיה שלמים שאף הבלתי מבין יתוקן על ידה וישלים עבודת ה' בקיומה כי היא שלמה לא נחסר ממנה שום פקודה ואפי' אותם התלוים בשכל:
Its ways are ways of pleasantness -- the ways of commandments in it are ways of pleasantness, many of them are explained by reason; "and all its paths are peaceful" - even he who lacks understanding will be rectified through it, and will complete the service of G-d in fulfilling it, for it is complete. No instruction is lacking in it, even those which depend on the understanding.
במציעות אדם שיהיה אדם נביא האל ממוצע בין העם והתורה:
מה שהוא בא בו משם הבוראכלומר ביאתו אשר בא בשבילו לצוות בשם האל:
במופתים מורגשיםהנסים אשר מרגישים בהרגשות החושים:
ושכלייםר"ל נוסף על המבואר מצד השכל:
אשר ישתוהיהיה שוה:
בכל מיני השכליותכי חיוב העבודה השכלית הוא מצד הטוב שמגיע לאדם בבריאתו וגידולו ומקריו כמבואר בשער הבחינה וזה כולל כל מין האדם בשוה:
וכשיבחן טובות הבורא כי הוציא אותנו מארץ מצרים ודאי שאנו מחוייבים להוסיף עבודה על עבודת שאר האומות והם מצות השמעיות ואף שאנחנו אינם מבינים טעמם. עכ"ז אנו יודעים מחמת נביא השם שראינו אותותיו כי מפי עליון נצטוינו עליהם:
יאמין בחיובו במצותאמר לשון מאמין בעבור דברי חז"ל חולין ד' קל"ב ע"ב כל כהן שאינו מודה בעבודה אין לו חלק בכהונה. ר"ל בכ"ד מתנות כהונה:
*וע"כ תמצא תורות כהונה כ"ד. אמר המפרשאני בעניי חפשתי ולא מצאתי היכן נשנו אלו הכ"ד תורות כהונה ולא נמצא אפי' רמז מהם. ואמרתי שאולי רמזה עליהן הברייתא בפ"ו דאבות גדולה תורה מן המלכות וכו' שהמלכות נקנה בל' מעלות והכהונה בכ"ד מעלות. שבתי וראיתי בפי' רש"י ומדרש שמואל ולא כן מצאתי אבל פירשו מעלות הכהונה הן הן הכ"ד מתנות כהונה. אמנם נראה לי שהמחבר נתכוון אל העבודות שהיה הכהן צריך לידע אותם שאל"כ לא היו נותנין לו מתנות וכמ"ש בחולין דף קל"ג דאין נותנין מתנה לכהן עם הארץ והיינו שאינו יודע תורת העבודות כדמשמע בתוספות מנחות (ד"ח ע"ב) ד"ה מודה בעבודה והנה במנחות שם אמרו כל כהן שאינו מודה בעבודה אין לו חלק בכהונה שנא' המקריב וגו' אין לי אלא זו בלבד מנין לרבות ט"ו עבודות. היציקות. והבלילות והפתיתות והמליחות. התנופות וההגשות. והקמיצות והקטרות והמליקות והקבלות. והזאות והשקאת סוטה ועריפת עגלה וטהרת מצורע. ונשיאת כפים בין מבפנים בין מבחוץ. והתוס' כתבו דתני ושייר שיש עוד תרומת הדשן וסידור מערכה ושני גזרי עצים ודשון מזבח הפנימי והמנורה. ולחם הפנים ובזיכי לבונה. וכתבו עוד שאין לחשב שחיטה והפשט מאחר שאינה עבודה שמסורה לבני אהרן. עוד חשב הרמב"ם במנין מצות עשה וכ"כ בפ"ט מה' ביאת המקדש שמצוה בכהן לערוך הנרות במקדש הנה בין הכל כ"ג עבודות. ועם הולכה שעליה אמר אין לי אלא זו כמו שפרש"י בחולין (ד' קל"ב) הרי כ"ד עבודות. ולפ"ז יש לפרש כ"ד מעלות שבפרקי אבות ג"כ על כ"ד עבודות הנ"ל. [כ"ד מתנות נזכרים בחולין ד' קל"ג]:
ועל ההקשה הזאת על הדמיון הזה:
**עם השתדלו בעבודה הכוללת.**ר"ל בצירוף קיום העבודה שחייב עליה מצד כלל בני אדם:
ויהיה גורם התמדתהבמה שיודה על הטוב ויוסיף לה בעבורה עבודה יגרום שהאל יתמיד עליו טובה הזאת ולהוסיף לו כהנה:
ולגמול על עבודתו בבאלעוה"ב:
וזהב עשו לבעל שממה שהיה ראוי שיוסיפו לעבוד ה' מן הטוב ההוא והם עשו בהיפך כי נתנו ממנו לבעל:
ומי שמקצר בעבודהשאינו מוסיף עבודה על טובתו שיחדהו האל בעצמו:
יגרום לו לקצרע"ד שאמרו חז"ל עבירה גוררת עבירה:
עם המצאו לו והתעורר עליואף שהאלהים נתן לו שכל טוב והתעוררות עליו:
**ידע שור קונהו וגו'**בעלי החיים יודעים לעבוד להקונה אותם. והנותן לחמם ומימם:
ישראל לא ידעלהכיר קונהו אשר קנה אותו בזרועו הגדול מבית עבדים. והיה חייב לקיים מצות השמע לעבוד אותו על הטובה והגמול הזה והוא כאלו אינו יודע אותם:
עמי לא התבונןונמשך לו מזה שלא התבונן גם במצות השכליות אשר הוא רואה טובות אלהים עליו מדי יום ביומו אשר ראוי שיקיימו כלל מין האדם מצד טובות האל שעליהם תמיד:
**כי רשעים יאבדו ואויבי ה' וגו'**כלומר שאוי לו שגמל לנפשו רעה מאחר שלא נשאר בנפשו לא ענין התורה אף לא מצות השכליות ונמשל כבהמות שדי ויותר גרוע מהם. שאז נפשו נצללה בעניני הגוף ותאותיה עד שבמות הגוף לא ישאר לה שם ושארית רק תפרד ותכרת כהכרת הגוף ותכלה כעשן. דומה למה שאמרו חז"ל נפשם נשרפת ואפרם מתפזרת תחת רגלי הצדיקים:
i.e. woe to him for bringing evil on his soul, since he is left with neither torah, nor rational precepts, and he is analogous to the animals of the field, and even worse than them. For then, his soul is singed by matters of the body and its lusts until when the body dies, nothing will be left for it. Rather, his soul will separate and be destroyed like his body and go up like smoke, similar to what our sages said (Rosh Hashana 17a): "their souls are burned and its 'ashes' scattered under the feet of the righteous"