(סעיף א' שלח לו דורון) בסי' ש"ג כתב ב"י ע"ז וצריך להתיישב בדבר ונלע"ד דלא הוה בשביל זה ש"ש אלא כשיש הוכחה שהדורון בשביל השליחות כגון שאינו רגיל בזה או רגיל ועכשיו מוכח קצת דבהגהת מרדכי שם יליף מריבית ואף שם נרא' כן:

(סעי' ה' יחזיר החפץ לבעלים) קשה ממ"ש בסי' קפ"ב ס"ד שכל זמן שלא יברר המשלח שלא עשאו שליח בין לתיקון כו' אם כן ה"נ נימא שמסתמא לא עבר על דבריו ובסמ"ע סקי"ב תי' דכאן שאני שאומר בפי' אל תמכור אלא בנ' ולא תיקן כלום אדרבא כאן אתה עושיהו לרשע שיעבור על דעת משלחו ובמה שאומר לו בפי' ולא נחשדנו בזה טפי במה שעיוות על המשלח דאפשר שטעה וסברה שהשולח יסכים עמו ועוד מחלק בסמ"ע בין שליח בחנם לסרסור דהכא ולעד"נ דלעיל אין שם הכחשה בין משלח ללוקח מצד עסק השליח דהשליח עושה לפי דעתו כראוי ואף אם לא היה שם תנאי שהי' בין לתיקון וכו' רק שיש חילוק בין מוכר למשלח היאך נעשה בזה אמרינן דודאי עשה כדרך העולם שאין עושין שליח לחצאין משא"כ כאן אנו רואין שע"כ יש הכחשה בין שליח למשלח ובזה ס"ל לרמב"ם שאנו מאמינים למשלח טפי מן השליח וכמאן שלקח הלוקח החפץ מיד המשלח עצמו דמי:

(סעיף י' בהג"ה ובמקום שאין מנהג) רש"ל כתב על דברי מהרח"י אלו ונ"ל דבכל השדכנות סתמא כאלו מתנה ע"מ שיתקיים לקנין שעושין לקנס ואוושא מלתא טובא וכאלו גמר פעולתו ומ"מ אם עבר א' הקנס והוא אלם שאין שכנגדו יכול להוציא ממנו לא קנסוהו לזה עכ"ל ונראה פשוט דאף אם נתרצו שניהם בחזרת השידוך אחר כתיבת התנאים לא הפסיד זה שדכנות במקום שגובין השדכנות אחר כתיבת התנאים: