(סעי' א' וי"א דפטור) לא מצאתי מי שסובר כן ובסמ"ע כ' שהוא דעת התו' ותימה דהרי המרדכי בפ' איזהו נשך כ' ג"כ כדברי התוס" הנ"ל דהיינו דהא לא קנסו רבנן הוי בריבית מפור' אבל בנכלל קנסי' וחיישי' שמא יגבה הכל ואפ"ה פי' מהרי"ק לדברי המרדכי דדוקא מכח השטר לא גבינן בריבית נכלל אבל בהודאה גובה הקרן והוכיח כן מדברי התלמוד לרבנן דרבי מאיר ונמצא שאין שייכות לההיא דהתוס' לעיל ורבנן ולא מצאתי סברת הי"א הזה אלא מדברי הטור בי"ד סי' קסא שכ' ברבית הנכלל אין גובה קרן ורבית משמע גם הקרן אפי' אם הודה דומיא דרבית כמו שדקדקו לעיל מל' ר"מ בגמ' שאמר ל' זה ונראה דלא קי"ל כהך י"א כל עיקר כיון שמהרי"ק פי' בהדיא דגובה הקרן וכן משמעות המרדכי והגה"מ וגם דעת הטור יש לפרש דמיירי בלא הודאה:

(בטור בשם הרא"ש) אבל אם ניכר שנעשה בסכין ולא נעשה ממילא כמו שדרך השטר ליקרע בכפליו וכו' פסול פי' אם נקרעה בכפליו וניכר שנעשה מעצמוכדרכו שמונח זמן רב או משמשו בידים פשיטא דכשר בכל גווני אפי' נקרע לגמרי שתי וערב ואינו מעורה אפי' קצתו ואי ניכר שנעשה ודאי בסכין פסול בכל גווני אפי' מעורה קצתו ולא נקרע שתי וערב וה"ק הרא"ש אבל אם ניכר שנעשה בסכין בודאי ואין שום ספק לומר שנעשה כדרך השטר בקריע' כפלים ממילא אז פסול בכל גווני אבל במקום שיש ספק בקרע של כפיליו אם נעשה ממילא או בסכין אז הוויין חילוקים הנזכרים בסי' זה: